'הבריכה' כפואמה היסטוריוסופית פורסם: על שפת הבריכה - הפואמה של ביאליק בראי הביקורת (ערכו עוזי שביט וזיוה שמיר) הקיבוץ המאוחד, 1995 ...התבוננות מקפת בסבר יער-הפירושים, שנשתרג במרוצת המאה העשרים סביב 'הבריכה', תגלה בו צומת-דרכים, שממנו מתפלגים שני כיוונים מנוגדים: הכיוון הליטראלי-מוחשי והכיוון ההגותי-מופשט, יש התופסים את היצירה מצדה הגלוי לעין, ורואים בה תיאור-טבע קונקרטי ממאגר חוויות הילדות והנעורים של המשורר. ולחלופין, מוסכמה ספרותית אימפרסונלית, שנתגלגלה מאוצר הדפוסים והאימאז'ים של שירת הטבע האירופית, ונעשה בה שימוש אישי ומקורי , לעומתם, יש הנוטים לתפוס את 'הבריכה' מצדה המופשט, ולראות בה פואמה הגותית ייארס פואטית", הממחישה - באמצעות משל פשוט ובהיר על בת-עין (מקור מים, בבת-עין), שהמראות נקלטים בה ומשתקפים בתוכה - את חידותיו הסבוכות של עולם היצירה, האחרונים מעמידים אפוא במרכז את צדה האינטלקטואלי הסמלי של היצירה, ובשוליים את תיאור-הטבע בעל המלאות הריאליסטית, תוך שהם מעניקים לפשט הנגלה ממדים של מעטה חיצוני בלבד את ארבעת המצבים, שבהם שרויה הבריכה - בבוקר, בליל ירח, ביום סערה ובשחר - מבארים הפרשנים האידאיים כהמחשה וכהמחזה של סגנונות שונים או של אופני-חיקוי שונים באמנות, ולא כמראות-טבע מן המציאות הפשוטה... לחצו לקריאה בקובץ PDF

פורסם: מאזנים /5-6 , 1986 לחצו להורדה כקובץ PDF

פורסם: ידיעות , 21/7/1978 לחצו להורדה כקובץ PDF ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש )

על שיר הערצה שכתב ביאליק למורו ורבו אחד העם פורסם: מעריב 4/5/1984 לחצו להורדה כקובץ PDF ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש )

גג - כתב־עת לספרות - ביטאון איגוד כללי של סופרים בישראל 2017 , גיליון מס' 43 העורך: ד"ר חיים נגיד 35 הספרים שכתבה ופרסמה עד כה פרופ' (אמריטה) זיוה שמיר מעשירים אותנו בהון תרבותי שאין לו תקדים בספרות העברית. מחקריה מאירי העיניים וגדושי התגליות ביצירותיהם של אבות התרבות העברית וממשיכיהם – ביאליק, עגנון, אלתרמן, רטוש, עמוס עוז, א.ב. יהושע, חיים באר, לאה גולדברג, רחל, ורבים נוספים – זוכים בדפים הבאים להכרה ולהערכה של מיטב היוצרים וההוגים במרחב התרבות הישראלית היום... לחצו להורדת קובץ PDF

פורסם: גג - כתב־עת לספרות ,גליון 50 , ...נסו אפוא לקרוא את השיר "רגע אחד שקט בבקשה" לא כמונולוג דרמטי של משורר בוגר, המבקש להשיג קשב לדבריו מול מאשימיו, או בתוך המון סואן. נסו לקָראוֹ כמונולוג של התינוק המת שלא עלה בידו לגעת בכנף מעילו, או בשולי אדרתו, של אביו "הנביא"-המשורר, ולקום לתחייה. קריאה מהופכת ולא שגרתית כזאת, שבָּהּ הילד המת הוא הנושא את דברו (כבשירו של אלתרמן "האסופי" משנת 1946 או בשירה של נלי זק"ש "Ein totes Kind spricht" ["ילד מת מְדַבֵּר"] משנת 1947) תעמיד שיר קוהרנטי שבכוחו להבהיר רבות מן החידות האופפות אותו. לפי קריאה כזאת הדובר-הילד, שאביו-המשורר .... לחצו לקריאה בקובץ PDF

נורית זרחי וזיוה שמיר זוכות בפרס ע"ש מרדכי ברנשטיין

Many in aftertimes will say of you Christina Rossetti Vien dietro a me e lascia dir le genti. – Dante Contando i casi della vita nostra. – Petrarca Many in aftertimes will say of you ‘He loved her’ – while of me what will they say? Not that I loved you more than just in play, For fashion’s sake as idle women do. Even let them prate; who know not what we knew Of love and parting in exceeding pain. Of parting hopeless here to meet again, Hopeless on earth, and heaven is out of view. But by my heart of love laid bare to you. My love that you can make not void nor vain, Love that foregoes you but to claim anew Beyond this passage of the gate of death, I charge you at the Judgment make it plain My love of you was life and not a breath. בבוא יומך יאמרו עליך / כריסטינה רוזטי בוא אחרי והנח לבריות לדבר (דנטה) לספר על מקרי חיינו (פטררקה) בְּבוֹא יוֹמְךָ יֹאמְרוּ עָלֶיךָ אֵלֶּה הַמִּלִּים: "אָהַב אוֹתָהּ הָאִישׁ". אַךְ מָה עָלַי יֻגַּד? שֶׁבִּשְׁבִילִי הָיִיתָ שַׁעֲשׁוּעַ קָט, מִין כְּלִי מִשְׂחָק בִּידֵי נְשׁוֹת טְרַקְלִין? יְלַהֲגוּ הֵם, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לִטְעֹם מִטַּעַם אַהֲבָה, כְּאֵב, נִתּוּק צוֹרֵב, בִּשְׁעַת פְּרֵדָה בְּאֵין סִכּוּי לַלֵּב; כְּשֶׁאֵין תִּקְוָה בָּאָרֶץ, אַף לֹא בַּמָּרוֹם. עָמֹק בְּתוֹךְ לִבִּי בְּעֵירוּמָהּ אַהֲבָתִי שֶׁלֹּא תּוּכַל לָעַד לִזְנֹחַ. גַּם אַחֲרֵי מוֹתְךָ תְּהֵא רַעֲנַנָּה; וּכְשֶׁתַּחֲצֶה בְּבוֹא יוֹמְךָ שַׁעֲרֵי דּוּמָה, בְּיוֹם הַדִּין תָּעִיד עָלַי נֶאֱמָנָה: הָיְתָה זוֹ אַהֲבַת תָּמִיד, לֹא מַשַּׁב רוּחַ. תרגום: זיוה שמיר

De Profundis Christina Rossetti Oh why is heaven built so far, Oh why is earth set so remote? I cannot reach the nearest star That hangs afloat. I would not care to reach the moon, One round monotonous of change; Yet even she repeats her tune Beyond my range. I never watch the scatter'd fire Of stars, or sun's far-trailing train, But all my heart is one desire, And all in vain: For I am bound with fleshly bands, Joy, beauty, lie beyond my scope; I strain my heart, I stretch my hands, And catch at hope. ממעמקים / כריסטינה רוזטי מַדּוּעַ בָּרֹחַק נִצָּב הָרָקִיעַ? מַדּוּע נִדָּח הָעוֹלָם? אֵינִי יְכוֹלָה לַכּוֹכָב לְהַגִּיעַ שֶׁצָּף מֵעָלַי בֶּחָלָל. אֶל רוּם הַלְּבָנָה יִתָּכֵן שֶׁאַרְקִיעַ אֶעֱשֶׂה מִין שִׁנּוּי חַדְגּוֹנִי וְעָגֹל אַךְ גַּם לַלְּבָנָה יֵשׁ נִגּוּן שֶׁיּוֹגִיעַ אֶת זֶה שֶׁלָּשִׁיר אֵינוֹ יָכוֹל. אֵינִי מַבִּיטָה בְּזַנְבוֹת הַשָּׁבִיט אַף לֹא אֶתְבּוֹנֵן בְּמֶרְכֶּבֶת הַשֶּׁמֶשׁ אַךְ בַּלֵּב תְּפָעֵם לָהּ חֶמְדַּת תָּמִיד שֶׁאַף פַּעַם אֵינָהּ מִתְמַמֶּשֶׁת. כִּי כַּבְלֵי הַבָּשָׂר הֵן כְּשַׁלְשְׁלָאוֹת בְּגִיל וָחֵן לֹא אֶזְכֶּה וְאֵדַע רַק יְגִיעַ, אֶת לִבִּי אַאֲמֵּץ וְאֶפְרֹשׂ אֶזְרוֹעוֹת אֶל מְחוֹז הַתִּקְוָה לְהַגִּיעַ. תרגום: זיוה שמיר

Crying, my little one, footsore and weary Christina Rossetti Crying, my little one, footsore and weary? Fall asleep, pretty one, warm on my shoulder: I must tramp on through the winter night dreary, While the snow falls on me colder and colder. You are my one, and I have not another; Sleep soft, my darling, my trouble and treasure; Sleep warm and soft in the arms of your mother, Dreaming of pretty things, dreaming of pleasure. עיף ופצוע, בוכה תמרורים / כריסטינה רוזטי עֵָיֵף וּפָצוּעַ, בּוֹכֶה תַּמְרוּרִים? רַבָּה עוֹד דַּרְכֵּנוּ בְּאֹפֶל עָבוֹת. חַמֵּם אֶת כְּתֵפִי, הֵרָדֵם יַקִּירִי, הַשֶּׁלֶג יוֹרֵד עוֹד וָעוֹד. אַתָּה יְחִידִי לִי וְאֵין בִּלְתְּךָ; שַׁן יַקִּירִי, צָרָתִי, אוֹצָרִי; בְּחֹם וּבְרֹך שַׁן, בְּחֵיק יוֹלַדְתְךָ, רְקֹם חֲלוֹמוֹת פָּז לְלֹא מְצָרִים. תרגום: זיוה שמיר

I wish I could remember that first day Christina Rossetti "Era gia l’ora che volge il desio. "– Dante "Ricorro al tempo ch’io vi vidi prima." – Petrarca I wish I could remember that first day, First hour, first moment of your meeting me, If bright or dim the season, it might be Summer or Winter for aught I can say; So unrecorded did it slip away, So blind was I to see and to foresee, So dull to mark the budding of my tree That would not blossom yet for many a May. If only I could recollect it, such A day of days! I let it come and go As traceless as a thaw of bygone snow; It seemed to mean so little, meant so much; If only now I could recall that touch, First touch of hand in hand – Did one but know! לו אך עלו בזכרוני / כריסטינה רוזטי "הייתה זו השעה בה התשוקה חולפת" (דנטה) "הייתי רוצה לזכור את היום הראשון" (פטררקה) לוּ אַךְ עָלוּ בְּזִכְרוֹנִי רִגְעֵי פְּתִיחָה, רֶגַע פְּגִישָׁה רִאשׁוֹן, מַבָּט מֻקְדָּם, הֶהָיָה זֶה יוֹם חָרְפִּי? שֶׁמָּא יוֹם חַם? כְּלָל לֹא אֵדַע מַה הַסִּבָּה לַשִּׁכְחָה; יוֹם זֶה כִּבְלִי מֵשִׂים חָלַף-הָלַךְ, טָחוּ עֵינַי לִרְאוֹת וּלְנַבֵּא, כֹּה דַּל הָיָה שְׁתִיל-עֵץ-חַיַּי. שָׁנִים הַרְבֵּה פְּרִי לֹא נָתַן הוּא וְאַף לֹא פָּרַח. אִלּוּ נֶחְקַק זִכְרוֹ כְּיוֹם מְלֵא-גִּיל! "יוֹם הַיָּמִים". אַךְ הוּא מִלֵּב נִפְקַד כְּאִלּוּ הָיָה הוּא שֶׁלֶג דְּאֶשְׁתָּקַד; אָז הוּא נִרְאָה חֲסַר יִחוּד, רָגִיל. לוּ אַךְ זָכַרְתִּי שׁוּב מַגָּע שֶׁל יָד – מַגַּע כַּפְּךָ בְּתוֹךְ כַּפִּי. אַךְ מִי חָשַׂד?! תרגום: זיוה שמיר

A Birthday Christina Rossetti My heart is like a singing bird Whose nest is in a water'd shoot; My heart is like an apple-tree Whose boughs are bent with thickset fruit; My heart is like a rainbow shell That paddles in a halcyon sea; My heart is gladder than all these Because my love is come to me. Raise me a dais of silk and down; Hang it with vair and purple dyes; Carve it in doves and pomegranates, And peacocks with a hundred eyes; Work it in gold and silver grapes, In leaves and silver fleurs-de-lys; Because the birthday of my life Is come, my love is come to me. המסיבה / כריסטינה רוזטי לִבִּי – צִפּוֹר-שִׁיר-רְנָנִים קִנָהּ עַל זֶרֶד שֶׁרָטַב; לִבִּי כְּעֵץ שֵׁל תַּפּוּחִים מָה עֲמוּסִים הֵם עֲנָפָיו; לִבִּי כְּקוֹנְכִיַּת פְּלָאִים שֵׁשָֹׁטָה לָהּ בְּחוֹף זָהֹֹב; וְלִי שָׂמֵחַ וְנָעִים כֳּי אֲהוּבִי כְּבָר כֹּה קָרוֹב. בְּנוּ לִי בָּמַת שֵׁשׁ וְשָׁנִי; וְאַרְגָּמָן וּתְכֵלֶת; צַפּוּהָ פְּרִי גְּפָנִים, יוֹנִים; שְׁלַל פִּרְחֵי חֲבַצֶּלֵת. מֵאָה עֵינֵי טַוָּס צְבָעָיו; חוּטֵי זָהָב רִקְמַת עֵנָב; כָּאן נֶעֱרֶכֶת מְסִבָּה. דּוֹד-לְבָבִי קָרֵב וּבָא. תרגום: זיוה שמיר

A Daughter of Eve Christina Rossetti A fool I was to sleep at noon, And wake when night is chilly Beneath the comfortless cold moon; A fool to pluck my rose too soon, A fool to snap my lily. My garden-plot I have not kept; Faded and all-forsaken, I weep as I have never wept: Oh it was summer when I slept, It's winter now I waken. Talk what you please of future spring And sun-warm'd sweet to-morrow:— Stripp'd bare of hope and everything, No more to laugh, no more to sing, I sit alone with sorrow. בת חוה / כריסטינה רוזטי שְׁנַת צָהֳרַיִם! שְׂטוּת גְּמוּרָה, בְּקֹר לֵילִי הֵקַצְתִּי לַלְּבָנָה חָזוּת קָרָה; עַל הַוְּרָדִים אֶבְכֶּה מָרָה, אֶת שׁוֹשַׁנַּי רוֹצַצְתִּי. גַּנִּי שֶׁלּּא טֻפְּחוּ צְמָחָיו; נָבַל, כֻּלּוֹ עָכֹר. בִּכְיִי עָלָה עַל כָּל קוֹדְמָיו: כָּלָה אָבִיב בְּסֵתֶר עָב. הֵקַצְתִּי אֶל הַקֹּר. סַפְּרוּ עַל אֲבִיבִי הַבָּא עַל אוֹר-יָבוֹא-מָחָר: – עָלַי שׁוֹרָה תּוּגָה רַבָּה, לָשִׁיר, לִצְחֹק אֵין לִי סִבָּה. יוֹשֶׁבֶת וּבוֹכָה. תרגום: זיוה שמיר

על שירו הנבואי של אלתרמן "האסופי" פורסם לראשונה באתר אלתרמן www.alterman.org.il , 2016 ....בפתח "האסופי" – בתוך מונולוג של תינוק נטוש – מוצגת לפנינו אֵם המניחה את ולדהּ בלילה במקום לימינלי מבודד ואפל )"לְּרַגְּלֵי הַגָּדֵר"( ובמועד לימינלי )ברגעי הולדת הירח כשצורתו צורת נר דק(. נסיבות הנטישה עדיין לוּטוֹת בערפל: האִּם עושה האֵם את המעשה הנורא מתוך רעב ומחסור? האם חוששת היא לחייה, ונאלצת לנטוש את הרך הנולד כדי להימלט ולהציל את נפשה? האם היא מתנתקת ממנו כדי למַלט אותו מרודפיה? כך או כך, הקורא מרחם על האם הנוטשת לא פחות מאשר על הילד הנטוש המגולל את הסיפור, ונוטה להאמין שהאֵם עשתה את מה שעשתה בלית ברירה..... לחצו לקריאה בקובץ PDF

ההתחלה והסוף כבמעגל פורסם:'בעיר וביער:טבע ואמנות ביצירת אלתרמן', הוצ.ספרא והוצ.הקיבוץ המאוחד, 2017. ....כוונתי לדרך שבָּּהּ אלתרמן כורך את ההתחלה ואת הסוף באופן מעגלי כנחש הנושך את זנבו, ואיך שיריו מצליחים לדבּר בהעלם אחד על שתי התופעות השונות והמנוגדות ההתחלה והסוף. כך, למשל, הערשׂ – בשיריו יכולה להיות גם ערשוֹ של התינוק שזה אך נולד וגם יצועו של הזקן בשָּכבו גוֹוע על ערשׂ דוויי. הצחוק הוא צחוקו של עולל שזה אך הנביט את שִניו וצחוקו המבעית של שלד חושף שִניים. הסַכין היא גם הכלי החותך את חבל הטבור, משחרר מן היִילוֹד את הצעקה הראשונה ובכך הוא מעניק לו חיים, והוא גם הכלי הנוטל חיים וגורם למותו של אדם. האדמה היא גם באר החיים, וגם בור רקב וקבר.... לחצו לקריאה בקובץ PDF

על יחסו של אלתרמן לאל, לדת ולמסורת פורסם: "רוצי,נוצה - יצירת אלתרמן בעקבות אירועי הזמן", זיוה שמיר, הוצאת ספרא בשיתוף עם הקיבוץ המאוחד, תל-אביב 2013 . ...האִם האמין אלתרמן באלוהים, ונשא אליו תפילת יחיד? האם היה אַגְנוֹסטיקן שלא האמין באל, אך לא שלל את קיומו? התשובות על שאלות אלה אינן קלות או חד-משמעיות, אולם העוקב אחר התבטאויותיו של המשורר בנושאי המורשת היהודית (בשיר, במסה ובמחזה) עשוי להגיע להשערות כלשהן לגבי אמונותיו ודעותיו. בספרי על עת ועל אתר, העליתי את ההנחה שאלתרמן היה "מהפּכן שמרני", או "שמרן מהפּכני", שלא שמר על אורַח חיים דתי, אך גם לא ניתק שלשלאות וכבלים כמו חבריו ל"אסכולה". אברהם שלונסקי, מייסד "האסכולה" המודרניסטית התל-אביבית, שהיה מבוגר מאלתרמן בכעשר שנים, היה רדיקלי יותר בהשקפותיו מתלמידו וממשיך דרכו. גם בני גילו של אלתרמן, לאה גולדברג ואלכסנדר פן, מִבני החבורה של "אסכולת שלונסקי", היו רדיקליים ממנו... לחצו לקריאה בקובץ PDF

פורסם : אתר אלתרמן www.alterman.org.il , דצמבר 2020 ...והנה, מתברר ששיר מורכב זה שימש מקור השראה לפזמון ים-תיכוני דליל במקצת בשם "אוהב אותך" (מילים יוסי גיספן, לחן עדי לאון, ביצוע סטלוס ואורן חן ). גיספן נטל מן המקור האלתרמני את המשקל (את ההקסמטר הטרוכאי האופייני כל-כך לאלתרמן כבשורת הפתיחה הנודעת: "כי סערת עליי לנצח אנגנך"). למעשה המשקל של שני השירים – שירו של אלתרמן והפזמון הים -תיכוני שנולד בעקבותיו – דומה כל כך עד כי אפשר לשיר את החיקוי לצלילי הלחן של המקור. בהשראת השיר האלתרמני שיבץ גיספן את המילים "ערפל" ו"בלעדיך" בפתח שירו... לחצו לקריאה בקובץ PDF

יצר ויצירה בין כותלי הארכיון פורסם: מאזנים /6 , 2012 ...עבודה בארכיוני סופרים עלולה להיראות כעבודה משמימה בעיני "זָר לא יבין זאת"..אודה ולא אבוש: כמה מהרגעים המסעירים ביותר שעברו עלי בחקר הספרות התרחשו במהלך נבירה בארכיונים. כך נתגלתה לי לפעמים יצירה נידחת, או נחשפו לעיני סודות גנוזים על יצירה נודעת ועל הנסיבות שהולידוה. כאשר ביקשה ממני עורכת "מאזנים" שאספר על אחד מגילויי הארכיון שנפלו בחלקי, בחרתי בסיפור גילויה של טיוטה המלמדת ששירו של ביאליק, "לנתיבך הנעלם", שנודע עד אז כשיר שנכתב בהאג בשנת 1907 , חוּבּר למעשה בארץ ב־ 1927 . הגילוי שינה מִקָּצה לקצה את הכרונולוגיה של יצירת ביאליק ואת הבנתו של אחד משירי האהבה היפים בספרותנו, אף האיר את חיי ביאליק באור חדש. את עיקר הגילוי פרסמתי כבר, אך לאחרונה נתעוררה סביבו סערה־בכוס־מים, שהפילה את החיץ בּין המחקר לחיים. יכולתי להיווכח, ולא בראשונה, איך יצרים הרוחשים בארכיונים כבמציאוּת החוץ־ספרותית, מאיימים .... לחצו לקריאה בקובץ PDF

אזכורי הגוף ואיבריו בשירת מירון איזקסון פורסם: שבילים – כתב עת לספרות, עיון והגות ולאמנות, גליון 18 קיץ 2017 ....הדנ"א של שירתו רבת הפנים של מירון איזקסון: הקונצפטואליוּת, - המשפחתיוּת ההדוקה, האחריות חסרת המנוח של אב לילדיו, המוּדעוּת המפוכחת למגבלות הגוף האנושי וידיעת גזר דינו של החלוף..... רבים משיריו של מירון איזקסון הם מונולוגים ודיאלוגים: בן פונה לאִמו, בעל לאשתו ואישה לבעלה. כך גם השיר "איסור".... לחצו לקריאה כקובץ PDF

על אמנון רובינשטיין הסופר פורסם: משפט ואדם – משפט ועסקים גליון י"ד, ספטמבר 2012 ...החלטה זו הפכה אותו באחת לסופר צעיר (אם מונים את גילו הכרונולוגי כסופר למן הרומן "השמיכה") אשר הופעתו ברפובליקה הספרותית שלנו התאחרה בשני דורות, ואף זו תופעה חסרת תקדים בתולדות הספרות העברית. אכן, אמנון רובינשטיין עשה צעד בלתי-שגרתי: הוא הפשיל שרוולים והוציא בעשור השמיני של חייו שלושה רומנים וספר סיפורים, ועוד ידו נטויה (דברים אלה נכתבים ערב הופעתו של רומן נוסף פרי-עטו של אמנון רובינשטיין, שכותרתו "אהבות אסורות")... לחצו להורדה כקובץ PDF

צעדי הראשונים באוניברסיטה פורסם: גג - כתב־עת לספרות ,גליון 45 , 2018 ...בחוג לספרות עברית לימדו אז בן-ציון כץ, שהיה עד 1964 הרקטור הראשון של האוניברסיטה, וכן חוקרי ספרות ותיקים כדוגמת דב סדן וגדליהו אלקושי, שכל אחד מֵהם עמד מול אולם ענק ובו כ 300- סטודנטים, אנשי סגל ושומעים חופשיים. לכל אחד מֵהם הייתה אסיסטנטית שבדקה את הבחינות של מאות הסטודנטים ודאגה לכל מחסורו של פטרונה.... כיום, אם בוחנים את הערכים שחוברו בוויקיפדיה על המורים שלימדוני ב 1965 - ניתן להיווכח בנקל שאישים אלה, שהיו בעיניי ובעיני חבריי לספסל הלימודים בחֶזקת "דינוזאורים", לא היו באותה עת אלא בני חמישים או שישים. כולם כאחד נראו מבוגרים בהרבה מגילם, התלבשו בסגנון שמרני, מעולם לא העלו חיוך על שפתותיהם, ונהגו בכל אחד מתלמידיהם כאילו הואילו לרדת אליו היישֵר ממרומי האולימפוס.... לחצו לקריאה בקובץ PDF

After Death Christina Rossetti The curtains were half drawn, the floor was swept And strewn with rushes, rosemary and may Lay thick upon the bed on which I lay, Where through the lattice ivy-shadows crept. He leaned above me, thinking that I slept And could not hear him; but I heard him say, ‘Poor child, poor child’: and as he turned away Came a deep silence, and I knew he wept. He did not touch the shroud, or raise the fold That hid my face, or take my hand in his, Or ruffle the smooth pillows for my head: He did not love me living; but once dead He pitied me; and very sweet it is To know he still is warm though I am cold. אחרי מות / כריסטינה רוזטי הוּסְטוּ הַוִּילָאוֹת וְהָרִצְפָּה חֻטְּאָה גִּזְרֵי קָנִים, פְּרָחִים וְרוֹזְמָרִין, צֵל תִּלְתָּנִים זוֹחֵל עַל הַסָּרִיג שֶׁל יְצוּעִי עָלָיו אֲנִי שְׂרוּעָה. הִיא יְשֵׁנָה, מִלְמֵל הוּא כְּיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא אֶשְׁמַע, אַךְ שְׁמַעְתִּיו אוֹמֵר: "הָאֻמְלָלָה", עַל מִטָּתִי גוֹהֵר, וְדוּמִיָּה כְּבֵדָה. יָדַעְתִּי: הוּא דּוֹמֵעַ. הוּא לֹא נָגַע בַּתַּכְרִיכִים, אַף לֹא גָּרַע אֶת הַצָּעִיף שֶׁעַל פָּנַי הֻנַּח, אַף לֹא אָחַז הוּא בְּרָאשִׁי אוֹ בְּיָדִי. לֹא אָהֲבָנִי בְּחַיַּי, אַךְ בְּמוֹתִי חָמַל עָלַי, וְזֶה דֵּי מְבֹרָךְ לָדַעַת: יֵשׁ בּוֹ חֹם אַף שֶׁאֲנִי קָרָה. תרגום: זיוה שמיר

How Many Seconds? Christina Rossetti How many seconds in a minute? Sixty, and no more in it. How many minutes in an hour? Sixty for sun and shower. How many hours in a day? Twenty-four for work and play. How many days in a week? Seven both to hear and speak. How many weeks in a month? Four, as the swift moon runn'th. How many months in a year? Twelve the almanack makes clear. How many years in an age? One hundred says the sage. How many ages in time? No one knows the rhyme. כמה שניות? / כריסטינה רוסטי כַּמָּה שְׁנִיּוֹת יֵשׁ בְּדַקָּה? שִׁשִּׁים. סְפִירָה מְדֻיָּקָה. כַּמָּה רְגָעִים יֵשׁ בְּשָׁעָה? שִׁשִּׁים לְסַעַר וּרְגִיעָה. כַּמָּה שָׁעוֹת בִּימָמָה? כַּ"ף דָּלֶ"ת לְכָל מְשִׂימָה. כַּמָּה יָמִים יֵשׁ בְּשָׁבוּעַ? שִׁבְעָה – לְכָל נוֹשֵׂא קָבוּעַ. וְשָׁבוּעוֹת כַּמָּה בְּיֶרַח? רַק אַרְבָּעָה. כְּטוּס יָרֵחַ. וְחֳדָשִׁים בְּכָל שָׁנָה? סְפִירַת לוּחוֹת יוֹ"ד בֵּי"ת מוֹנָה. וּשְׁנוֹת יוֹבֵל? הֵן חֲמִשִּׁים. אוֹמְרִים חַכְמֵי דּוֹר יְשִׁישִׁים. כַּמָּה יוֹבְלוֹת יֵש בְּעִדָּן? עוֹד לֹא נִמְצָא חָרוּז אֵיתָן. תרגום: זיוה שמיר

When I was one-and-twenty Alfred Edward Housman When I was one-and-twenty I heard a wise man say, “Give crowns and pounds and guineas But not your heart away; Give pearls away and rubies But keep your fancy free.” But I was one-and-twenty, No use to talk to me. When I was one-and-twenty I heard him say again, “The heart out of the bosom Was never given in vain; ’Tis paid with sighs a plenty And sold for endless rue.” And I am two-and-twenty, And oh, ’tis true, ’tis true. כשלי מלאו עשרים שנים / אלפרד אדוארד האוסמן כְּשֶׁלִּי מָלְאוּ עֶשְׂרִים אָמַר לִי אִישׁ חָכָם: "פַּזֵּר שְׁקָלִים וְדִינָרִים רַק אַל תַּשְׁלִיךְ לִבְּךָ; פַּזֵּר פְּנִינִים וְסַפִּירִים וּבְמַאֲוַָיֶיךָ שְׁלֹט"; אַךְ כְּשֶׁאַתָּה רַק בֶּן עֶשְׂרִים אָזְנֶיךָ עֲרֵלוֹת. כְּשֶׁלִּי מָלְאוּ כַּ"ף אָלֶ"ף, שְׁמַעְתִּיו מַתְרֶה וְשָׁב: "כְּשֶׁמִּחֵיקְךָ יוֹצֵא הַלֵּב הוּא לֹא נִתָּן לַשָּׁוְא; יוֹצֵא בִּדְוַי וּבִכְאֵבִים מַקְנֶה מְנַת חֶרְפָּה" עָבְרָה שָׁנָה, וַי, וָאָבִין: דְּבָרָיו אֱמֶת צְרוּפָה. תרגמה: זיוה שמיר שיר זה השפיע על לאה נאור שהעמידה בפזמונה "תני לו פרח" - גרסה נשית לשירו של א"א האוסמן (הלחן: משה וילנסקי; הביצוע: גלי עטרי) תני לו פרח, תני לו יין אבל את לבך שמרי" כך אבי הטוב אמר לי כשהייתי בת עשרים כך אבי הטוב אמר לי כשהייתי בת עשרים יין מר, פרח בר לא יותר כי זה יכאיב אבל בת עשרים הייתי לא ידעתי להקשיב "הוא יפליג", אבי אמר לי "אל איי האגדה וללב שלך בעצם אין מקום במזוודה, וללב שלך בעצם אין מקום במזוודה יין מר... אך אבוי, ימים הגידו ולימדני המכאוב אני כבר בת עשרים ושתיים מה צדק אבי הטוב אני כבר בת עשרים ושתיים מה צדק אבי הטוב יין מר... מילים: לאה נאור

Remember Christina Rossetti Remember me when I am gone away, Gone far away into the silent land; When you can no more hold me by the hand, Nor I half turn to go yet turning stay. Remember me when no more day by day You tell me of our future that you plann'd: Only remember me; you understand It will be late to counsel then or pray. Yet if you should forget me for a while And afterwards remember, do not grieve: For if the darkness and corruption leave A vestige of the thoughts that once I had, Better by far you should forget and smile Than that you should remember and be sad. זָכרני-נא / כריסטינה רוזטי זָכְרֵנִי נָא גַּם כְּשֶׁאֵלֵךְ מִכָּאן, לַמֶּרְחָקִים אֵלֵךְ אֱלֵי מְחוֹז- דּוּמָה, בּוֹ לֹא תּוּכַל יָדִךָ אֱחֹז, וּבוֹ אֶמְצָא מָקוֹם לִי לְמִשְׁכָּן. זָכְרֵנִי גַּם כְּשֶׁלֹּא תּוּכַל בִּכְלָל לָגוֹל אֶת גּוֹרָלֵנוּ שֶׁתֻּכְנַן: רַק נְצֹר זִכְרִי; הֲרֵי לְךָ מוּבָן מְאֻחָר לָעוּץ עֵצָה, לָשֵׂאת תְּפִלָּה. וְאִם לֹא תִּזְכְּרֵנִי מֵרָחוֹק וְשׁוּב יַעֲלֶה זִכְרִי אַל-נָא תִּדְאַב: אִם אֹפֶל הַיָּמִים וְהַכָּזָב יוֹתִירוּ קְצָת מִמַה שֶֹׁנִּתְרַקֵּם מוּטָב שֶׁתִּשְׁכְּחֵנִי בְּבַת שְׂחוֹק, מִשֶׁתִּזְכֹּר אוֹתִי וְתִתְעַגֵּם. תרגום: זיוה שמיר

When I am dead, my dearest Christina Rossetti When I am dead, my dearest, Sing no sad songs for me; Plant thou no roses at my head, Nor shady cypress tree: Be the green grass above me With showers and dewdrops wet; And if thou wilt, remember, And if thou wilt, forget. I shall not see the shadows, I shall not feel the rain; I shall not hear the nightingale Sing on, as if in pain: And dreaming through the twilight That doth not rise nor set, Haply I may remember, And haply may forget. בבוא יומי, אהוב יקר / כריסטינה רוזטי בְּבוֹא יוֹמִי, אָהוּב יָקָר, מְנַע קוֹל מִקִּינָה; אֶת גַּל קִבְרִי אַל תְּעַטֵּר בִּבְרוֹשׁ, פִּרְחֵי גִּנָּה: הֱיֵה הָעֵשֶׂב עַל רָאשׁי רְטוּב-טַל וּרְטוּב-מָטָר; אִם רְצוֹנְךָ הוּא – זְכֹּר אוֹתִי, אוֹ לְאַבְּדֵנִּי בְּחַר. צְלָלִים הֵן לֹא אֶרְאֶה כְּבָר, בַּגֶּשֶׁם לֹא אָחוּשׁ; כְּבָר לֹא אֶשְׁמַע אֶת הַזָּמִיר שָׁר כְּמִתּוֹךְ יֵאוּשׁ: וּבַחֲלוֹם הַדִּמְדּוּמִים אֲשֶׁר כַּצֵּל עָבַר, אֶפְשָׁר יֵעוֹר בִּי זִכְרוֹנִי, אוֹ לִמְחוֹתוֹ אֶבְחַר. תרגום: זיוה שמיר

על הסרט "החגיגה של באבט" פורסם: פוסטמודרניזם בקולנוע , ערך חיים כאלב , 2011 ...מה לסיפור ליניארי רצוף זה, המסופר בריחוק אפי של אגדת קדומים, ולפוסטמודרניסטיזם ? מה סרט, שסווג ברשימת הסרטים של הוותיקן בקטגוריה של "סרט דת", ואשר בו מעומתת הדת הפרוטסטנטית הלותרנית של שתי האחיות הסקנדינביות, מרטינה ופיליפה ששמותיהן נבחרו להנציח את הרפורמטור מרטין לותר (Martin Luther) ואת חברו פיליפ מלנכטון ( Philipp Melanchthon) - עם הקתוליות האפיפיורית של אכילס פאפין ושל באבט, העונדת לצווארה צלב גדול ? מה לסרט, המעמיד במרכזו את רעיון המקוריות והחד-פעמיות של האמן הנבחר "בחסד עליון", עם הפוסטמודרניסטיזם, המתאפיין בשעתוק ובתחליף (simulacrum) המטשטש את הגבול בין הנשגב לנקלה ?מהם היסודות הפוסטמודרניסטיים הבאים לידי ביטוי בסרט ?... לחצו לקריאה כקובץ PDF

צולם באולם צוותא ב 22 לאוקטובר 2018 קטע מתוך בימת מופעי הספרות - צ'רצ'יל - חתן פרס נובל לספרות מופע ספרות מיצירותיו בעריכת מאיר עוזיאל ובהנחייתו בהשתתפות השחקנים אלכס אנסקי, דן כנר, יפתח קמינר, איציק גבאי, נועה חדד. ופרופ' זיוה שמיר. שירה: האחים צנחני למאמרי בנושא זה "על מנהיגי ענק הנושאים על שכמם את כובד משקלו של העולם" לצפיה באתר YOUTUBE לצפיה בערב המלא באתר YOUTUBE

השימוש במושג נכבה בספרי הלימוד של ערביי ישראל - סימפטום להתפוררות האורגניזם של מדינת הלאום. פורסם: כיוונים חדשים - כתב עת לענייני ציונות, יהדות, מדיניות, חברה ותרבות, גיליון 17 ינואר 2008 ...נכון שערבי שמשפחתו נעקרה מכפרה ומביתה עשוי לחשוב שהקמת מדינת ישראל היא אסון מבחינתו, כשם שיהודי יכול להרהר בסתר לבו על כך שאירופה נבנתה בשני הדורות האחרונים במידה לא מבוטלת על משואות חייהם של יהודים שנשלחו אל המשרפות, או שארצות האסלאם נבנו על חשבון הונם של יהודים שגורשו מהן. אך האם זהו תפקידו של משרד החינוך, באישור המדינה ובתקציביה, לעודד את נראטיב ה"נַכְּבָּה" בספרי הלימוד? להערכתי יש בכך מעשה איוולת הנובע מביטחון עצמי נפרז, הגובל ביוהרה חסרת כיסוי. מדינה אינה יכולה להרשות שחלק מתושביה יקראו להקמתה "אסון", בהרשאתה ובעידודה המפורש... לחצו לקריאה בפורמט PDF

גם השנה ישירו תלמידי כיתה א' בהנאה את שיריו של חיים נחמן ביאליק - בלי להבין את המסרים החתרניים הסמויים שטמונים בהם. פורסם: בית אבי חי/ילדים/שלום כיתה א' (21.8.2013) ...שיריו של ביאליק לילדים פשוטים לכאורה, אך מכילים בסמוי את השקפת עולמו של המשורר הבוגר בלי לנסות להתיילד ולהגיש לילד מזון קל ולעוס. נהפוך הוא: בשירים הללו כלולים לא אחת מסרים חתרניים, ששום ילד לא יבינם. מכאן שהשירים נועדו לקהלי יעד שונים - לילד התמים, שיבין רק את "הסיפור הפשוט" וייהנה מנפלאות הצליל והקצב, וליודעי ח"ן, הבקיאים בנושאים המורכבים שהעסיקו את ביאליק... לחצו לקריאה כקובץ PDF

על טורו של אלתרמן "מכתב של מנחם-מנדל לרעייתו שיינה-שיינדל" פורסם: גג - כתב־עת לספרות ,גליון 39 , 2016 ....ובדומה, גם טורו של אלתרמן "מכתב של מנחם-מנדל" (הטור השביעי) מבוסס על מכתביו הידועים של מנחם-מנדל לרעייתו שיינה שיינה המסתיימים ב"פוסט סקריפטום" הפותח במילים "עיקר שכחתי" והמעוררים תמיד אצל קוראיהם תגונה מעירבת: צחוק עם דמעה בזווית העין. ונשאלת השאלה: איך מלאו לבו של המשורר להגיב על השואה דווקא בדרך של פרודיה על יצירת שלום עליכם, שנודעה באיכותה ההומוריסטית? כאמור, מכתביו של מנחם-מנדל עוררו, ועדיין מעיררים, אצל הקוראים והמאזינים פרצי צחוק בצד הרהורי תוגה, ואילו כאן בא המכתב לבשר את הבשורה המרה והאיומה מכול: השמדתם של מיליוני יהודים - אנשים, נשים וטף... לחצו לקריאה כקובץ PDF

על - מרדכי גלדמן: 66 - 83 (שירים), ספרי סימן קריאה, הוצ. הקיבוץ המאוחד, 1983 פורסם: מאזנים / 9 (דר ב' תשמ"ד, מרץ 1984 (קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש) לחצו להורדה כקובץ PDF

פורסם: מאזנים /4 ,חשון תשמ"ו / אוקטובר 1985. (קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש) לחצו להורדה כקובץ PDF

פורסם: דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות , כרך ט' חטיבה ג: היצירה היהודית הרוחנית‎ (תשמ"ה / 1985) (קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש) לחצו לקריאה כקובץ PDF

Whitchcraft by a Picture John Donne I FIX mine eye on thine, and there Pity my picture burning in thine eye ; My picture drown'd in a transparent tear, When I look lower I espy ; Hadst thou the wicked skill By pictures made and marr'd, to kill, How many ways mightst thou perform thy will? But now I've drunk thy sweet salt tears, And though thou pour more, I'll depart ; My picture vanished, vanish all fears That I can be endamaged by that art ; Though thou retain of me One picture more, yet that will be, Being in thine own heart, from all malice free. להטי הצלם / ג'ון דאן עֵינַי נָעַצְתִּי בָּךְ. גָּאוּ בִּי רָחֲמַי עִם תְּמוּנַת צַלְמִי הַמְלֹהָטָה בְּאִישׁוֹנֵךְ; עוֹדָהּ טוֹבַעַת בְּדִמְעוֹת עֵינַיִם הִשְׁפַּלְתִּי מַבָּטִי, חָקַרְתִּי אֵיךְ יוּכַל אוֹנֵךְ בִּי לְחוֹלֵל אֶת לַהֲטֵי הַקֵּץ, בְּרֹב זָדוֹן לִבְנוֹת וּלְנַתֵּץ, הֵיאַךְ הָיִית אוֹתִי בּוֹחֶרֶת לְרוֹצֵץ. אַךְ בְּגָמְעִי אֶת מֶלַח דִּמְעָתֵךְ מָתוֹק הוּא; אִם גַּם תּוֹסִיפִי דְּמֹעַ לְדַרְכִּי אֵלֵךְ; מִשֶּׁתִּמּוֹג דְּמוּתִי, גַּם כָּל פְּחָדַי יִמֹּגוּ פֶּן אֶנָּזֵק מִן הַמַּבָּט בְּחוֹלְלֵךְ הַלְּהָטִים; וְגַם אִם בָּךְ נְצוּרָה (עֲדַיִן) תְּמוּנַת צַלְמִי הָאַחֲרוֹנָה, הֵן לֹא אִירָא, כִּי בִּלְבָבֵךְ שְׁמוּרָה הִיא מִכָּל רַע. תרגום : זיוה שמיר

Rest Ezra Pound O helpless few in my country, remnant enslaved! Artists broken against her, A-stray, lost in the villages, Mistrusted, spoken-against, Lovers of beauty, starved, Thwarted with systems, Helpless against the control; You who can not wear yourselves out By persisting to successes, You who can only speak, Who can not steel yourselves into reiteration; You of the finer sense, Broken against false knowledge, You who can know at first hand, Hated, shut in, mistrusted: Take thought: I have weathered the storm, I have beaten out my exile. שארית פלטה / עזרא פאונד הַקְשִׁיבוּ לִי מְתֵי מְעַט מִבְּנֵי אַרְצִי, פְּלֵטַת מְדֻכָּאִים בְּלִי יֶשַׁע! אָמָּנִים שֶׁיָּצְאוּ נֶגְדָּהּ, וּבֵין כְּפָרֶיהָ הִתְפַּזְרוּ, אָבְדוֹ, אִבְּדוּ אֶת אֵמוּנָן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, הָיוּ קָרְבָּן לְדִבְרֵי הַשְׁמָצָה וְדֹפִי, נוֹשְׁאֵי דֶּגֶל הַיֹּפִי בָּעוֹלָם, חַסְרֵי פַּת לֶחֶם וּמֻכֵּי רָעָב, שֶׁכָּל שִׁטּוֹת הַמַעֲרֶכֶת הִשְׁאִירוּם חַסְרֵי-אוֹנִים מוּל עֹצֶם שְׁלִיטָתָן. אַתֶּם שֶׁאֵינְכֶם יְכוֹלִים לְהַתִּיש כֹּחֲכֶם בְּנִסְיוֹנוֹת בִּלְתִּי נִלְאִים לִקְצֹר עוֹד הַצְלָחוֹת. שֶׁכֹּחֲכֶם וְכִשְׁרוֹנְכֶם אֵינָם אֶלָּא בְּפִיכֶם וּלְעוֹלָם לֹא תֵּרָתְמוּ לְשׁוּם שִׁגְרָה חוֹזֶרֶת וְנִשְׁנֵית. אַתֶּם, אַנְשֵׁי עִדּוּן שֶׁל רְגָשׁוֹת וְהַרְגָּשׁוֹת הַנִּשְׁבָּרִים לְשֶׁמַע כָּל מֵידָע כּוֹזֵב. אַתֶּם, הַמְסֻגָּלִים לִשְׁאֹב מֵידָע הַיְשֵׁר מִן הַמָּקוֹר הוֹלְכִים ונַעֲשִׂים שְׂנוּאִים, כְּלוּאִים וְאֱמוּנָתְכֶם הוֹפֶכֶת שֶׁקֶר. חִשְׁבוּ עַל כָּך: אֲנִי אֶת הַסּוּפָה נִצַּחְתִּי. אֶת גָּלוּתִי שָׂרַדְתִּי וְהִכְנַעְתִּי. · תרגום: זיוה שמיר

על שירו של אלתרמן "מקרה הכסיל והחכם" ("שמחת עניים") פורסם: מאזנים /1, אפריל 2002 ...בשנים אלה החל אלתרמן להתפכח מן האסתטיציזם המלוטש של "אסכולת שלונסקי", אשר בא בעבר לידי ביטוי בחזותם החיצונית של שירי "כוכבים בחוץ"(1938) שלו עצמו, והבין אל-נכון כי אין בו עוד מענה ראוי לאירועי הימים הנוראים. הוא חש כי הערכים הקוסמופוליטיים של בני האסכולה, שאינם מזדהים עם צרת העם, מתנפצים במפגש עם קרקע המציאות, ו"בשעה זו" של מאבק לחיים ולמוות אין המשורר יכול להתגדר במגדל השן של האמנות הצרופה - להסתפק בכתיבת שירים , בעלי קסם היפנוטי של "אמנות לשם אמנות". שומה עליו לנטוש לאלתר את האסתטיציזם הססגוני וחסר המחויבות , פרי עטו של משורר "גולה"המתריס כנגד הממסד והחברה, ללבוש בגדי חאקי חדגוניים ולהשתתף במאבק על עצמאות ישראל... לחצו לקריאה בפורמט PDF

התרגום ומעמדו בספרות העברית החדשה פורסם: גג - כתב־עת לספרות ,גליון 36 , 2015 ...כל תרגום הוא סוג של פרשנות. לא מקרה הוא שבשפה באנגלית המילה "interpretation" משותפת לפירוש ולתרגום, וכן לביצוע אישי של יצירה – עם לחן או בלעדיו – שאף בו יש מעשה של פרשנות. כל העיסוקים הללו – התרגום, ביאורו של הטקסט הספרותי והביצוע, הווֹקלי או האינסטרוּמֶנטלי, הם סוגים שונים של פרשנות. בתנ"ך נזכר השורש המרובע תרג"ם פעם אחת בלבד, בספר עזרא )"מתורגם מארמית"(, אבל בסיפור יוסף בספר בראשית נזכר המֵליץ, שהוא המתרגם והמגשר בין יוסף לאחיו. יוסף הרי התחזה לפני אחיו כזָר, ורצה שהם יראו בו איש מצרי, ועל כן הביא מליץ בינו לבינם. ..... לחצו לקריאה כקובץ PDF

'הזרים' ו'האחרים' של שנות ה־ 30 : העלייה הגרמנית ברומן שירה מאת ש"י עגנון. פורסם: גג - כתב־עת לספרות ,גליון 38 , 2016 ...רבים מעולי גרמניה, שהורגלו בטרם נושלו מרכושם לרמת חיים גבוהה, ראו בארץ מקום לֶׁבנטיני, ובאנשיה אספסוף ווּלגרי וקולני, ללא ערכים אסתטיים וללא כללי היגיינה מחייבים. לא אחת התבוננו ב"צַבָּרים" כב"אַזיאטים" בּוּרים וחסרי נימוס אלמנטרי, ועל כן יצרו לעצמם "אִיים" קטנים של תרבות גרמניה במזרח התיכון שבהם יוכלו לפגוש את חבריהם ולהמשיך באורַח חייהם הקודם שסגנונו נקבע בימי "רפובליקת ויימאר". בני הארץ, מצִדם, התבדחו לא במעט על חשבון מִבטאם הגרמני האופייני של ה"יֶׁקים", על לבושם הזָר והמוזר, אף לִגלגו על אי־התמצאותם בהוויות העולם החדש שאליו נקלעו. עגנון יליד גליציה, שעמד בתווך בין "מזרח" ל"מערב", לִגלג אף הוא כאן במקצת על יוצאי גרמניה שאוהבים עדיין את מולדתם הישנָה וקוראים לה "פַֿטרלנד" )"ארץ אבות"( ואילו לארץ ישראל הם קוראים "פלשתינא", "כשם שקראו לה מחריביה"... לחצו לקריאה כקובץ PDF

מתופעות משבר מדעי הרוח באוניברסיטאות פורסם: כיוונים חדשים 19, ינואר 2009 ...באחרונה, התבשרנו כי בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים נרשמו לשנת הלימודים תשס"ט שמונה־עשרה תלמידים בלבד. הסופרים א"ב יהושע ועמוס עוז, שלמדו בחוג מפואר זה בשנות החמישים, ובו נתגלו ניצני כישרונותיהם, המוּכּרים כיום היטב ברחבי העולם כולו, יודעים לספר כי באותן שנים למדו באוניברסיטה העברית בכל חוגי הפקולטה למדעי הרוח כתשע־מאות תלמידים - בהם מאתיים (!) תלמידים בחוג לספרות עברית. אוניברסיטת תל־אביב, מצִדה, ויתרה באחרונה על קיומה של ישות אקדמית הקרויה "החוג לספרות עברית", והקימה חוג משולב בשם "החוג לספרות", המאגד בתוכו את החוגים לספרות עברית ולתורת הספרות. במקביל הפכה אוניברסיטת תל־אביב מקבץ של חוגים במדעי היהדות, הסובלים מריבוי פרופסורים חסרי סטודנטים, לחוג מורחב אחד... לחצו להורדה כקובץ PDF