עיון בשיר-ילדים שתרגם נתן אלתרמן הצעיר התפרסם: אתר נתן אלתרמן www.alterman.org.il , בתאריך 7/5/2025 את "התפוח הישֵן" , שיר-ילדים מתורגם לא מוּכּר, פִּרסם נתן אלתרמן בעת שהיה בן 23 בלבד, כשנה לאחר שחזר מצרפת ובכיסו דיפלומה של אגרונום. השיר התפרסם במוסף לילדים של עיתון " דבר " ( שנה ב, גיל' ז [כ], י"ד בניסן תרצ"ג [10.4.1933], עמ' 4 ). דודו של אלתרמן, זלמן אריאל , שערך עם משה בליך ו נתן פרסקי את סִדרת ספרי-הלימוד הנודעת " מקראות ישראל " חזר ופרסם את " התַּפוח הישֵן " פעמיים בסִדרה זו (" מקראות ישראל ", לשנת הלימודים הרביעית, מסדה, רמת-גן 1967, עמ' 156; וכן ב" מקראות ישראל מחודשות " לשנת הלימוד הרביעית משנת 1971). דוד גוטרזון , העורך-המייסד של " אתר נתן אלתרמן ", שלח אליי הקלטה של "סיפור ילדים" אנגלי בשם "The Sleeping Apple" שנועד לבני הגיל הרך. ייתכן שסיפור אנגלי זה, אף-על-פי שאיננו שיר מחורז, הוא אכן המקור לשיר שפִּרסם אלתרמן הצעיר לפני יותר מתשעים שנה. כותרתו של הסיפור שבקלטת זהה לזו של השיר המתורגם, ו"עלילתו" אכן דומה בהיבטים לא מעטים ל"עלילת" " התפוח הישֵן ". עם זאת, בעת שסרקתי אנתולוגיות אחדות של ditties ו-nursery rhymes שנכתבו בלשונות אירופה, נגלו לעיניי טקסטים לא מעטים שבמרכזם תפוח שנפל מהעץ בטרם עת, או נשאר תלוי על ענפיו עד להבשלתו. לכאורה, " התפוח הישֵׁן " אינו אלא שיר-ילדים פשוט ורגיל, פרי תרגומו של משורר מתחיל, שעד להופעתו לא פִּרסם שירים "קנוניים" רבים בעיתונות ובפֶּריודיקה העברית, ושמו טרם נודע ב"קריית ספר" העברית בת-הזמן. ואולם קריאה שהויה מגלה שאין מדובר ב"חטאת נעורים" או בפרי בוסר. להפך, דומה שאלתרמן לקח שיר או דקלום לגיל הרך, ועשה ממנו שיר מרוּבּד ומורכב, ה"מתחפש" לשיר-ילדים קל ופשוט. כידוע, זמן קצר לאחר שחזר אלתרמן ב- 1932 ארצה בתום לימודיו בטכניון שבננסי, החליט הצעיר התל-אביבי – לאחר ימי אחדים של עבודה מפרכת ב" מקווה ישראל " – לבסס את עתידו לא על אחד ממקצועות החקלאות, אלא על עיתונאות, תרגום וכתיבת שירים ופזמונים. דודו זלמן אריאל, שהיה מעורה בענף ספרי הילדים והכיר את העושים במלאכה, פתח לפני אחיינו את שערי ההוצאות וסייע לואחיינו בראשית בדרכו. ואכן, אלתרמן, המשורר המתחיל שביצע עבודות תרגום לפרנסתו, הוזמן על-ידי הוצאות הספרים לתרגם ספרי הרפתקאות לבני-הנעורים: הוא תרגם מצרפתית בשנת 1933 בהזמנת הוצאת שטיבל את הרומן "הפריהיסטורי" של ז'וזף אנרי רוני (Rosny) "המלחמה לאש" , ובשנת 1935 תרגם מאנגלית בהזמנת הוצאת " מִצפה " את " רֶדי הזקן ", ספרו של פרדריק מריאט (Marryat). בעידוד דודו זלמן אריאל, שהוציא ספרי לימוד ואנתולוגיות לילדים, חיבּר אלתרמן הצעיר לפרנסתו גם שירי-ילדים מקוריים, ועל-כן לא עבר אלא זמן קצר מיום שובו ארצה, וכבר פִּרסם את שירו לילדים הראשון " חג האילנות " (במוסף לילדים של עיתון " דבר ", שנה ב, גיל' ה [יח], י"ד בשבט תרצ"ג [10.2.1933), עמ' 1). כשהתחיל אלתרמן לפרסם את שיריו במוסף לילדים של "דבר" פרסם שם גם ביאליק את שיריו לילדים עד לפטירתו בקיץ 1934. מותר כמדומה לשער שה"שכנוּת" עם גדול סופרי ישראל מילאה את לִבּוֹ של אלתרמן הצעיר שמחה וגאווה. בעבר פִּרסם ביאליק אחדים משיריו לילדים בכתב-העת " הגִּנה " שערך אביו, יצחק אלתרמן , ביחד עם יחיאל הלפרין ( השניים היו כידוע מייסדי גן-הילדים העברי ). אלתרמן אף שאף לפצות את אביו שהתאכזב מהחלטתו לוותר על הדיפלומה, וידע שגם הוא יתמלא גאווה לכשיראה את שיריו של בנו מתפרסמים באותה אכסניה שבָּהּ מתארח ביאליק... באותה עת שירי ילדים לא מעטים הגיעו לגן הילדים העברי בתרגום או בעיבוד של שירי ילדים אירופיים, ובמיוחד שירים גרמניים שרובם נכתבו בהתאם לשיטת פרבּל (Fröbel) , ששילבה תנועה, משחק ועבודת גינה. כך, למשל, את השיר " יונתן הקטן " חיבר ישראל דושמן בהתאמה ללחן של השיר הגרמני " Hänschen klein ging allein ", לוין קיפניס חיבר את " שיר הצבעונים " בהתאמה ללחן ה-Lied " דג השמך " מאת שוברט , ו אהרן אשמן חיבר בהתאמה ללחן גרמני את שירו " רוח, רוח ", שמוּסר-ההשכל שלו דומה במקצת לזה העולה למקרא השיר " התפוח הישֵׁן ": "רוּחַ, רוּחַ, רוּחַ, רוּחַ,/ בַּפַּרְדֵּס נָפַל תַּפּוּחַ./ הוּא נָפַל מֵרֹאשׁ הָעֵץ/ הוּא נָפַל וְהִתְפּוֹצֵץ.// אוֹי חֲבָל, חֲבָל, חֲבָל,/ עַל תַּפּוּחַ שֶׁנָּפַל,/ שֶׁנָּפַל מֵרֹאשׁ הָעֵץ/ שֶׁנָּפַל וְהִתְפּוֹצֵץ". שירים כמו " רוח, רוח " נחשבו באותה עת שירים חינוכיים שמתפקידם להזהיר את הילדים מפני חיפזון ופחז, תוך שהם רומזים להם בנוסח הכתוב במגילת שיר-השירים (שיה"ש ג, ה) שלא יעירו ולא יזרזו את תהליכי הטבע בטרם עת: התַּפּוח הישֵׁן בֵּין עֲנָפִים בְּמִטָּה יְרֻקָּה/ תַּפּוּחַ יָשֵׁן לוֹ שֵׁנָה מְתֻקָּה./ תַּפּוּחַ יָשֵׁן וּלְחָיָיו אֲדֻמּוֹת/ אֵין זֹאת כִּי טוֹב לוֹ, כִּי טוֹב לוֹ מְאֹד. יֶלֶד נָשָׂא אֶת עֵינָיו לָאִילָן,/ גָּדוֹל הוּא הָעֵץ וְהַיֶּלֶד קָטָן./ – עַד אָנָה תִּישַׁנָּה, תַּפּוּחַ עָצֵל, / קְפֹץ מִן הַבַּד, אֶל יָדַי הִתְגַּלְגֵּל! הַיֶּלֶד בִּקֵּשׁ, הִתְחַנֵּן וְהִפְצִיר,/ אֶת הַתַּפּוּחַ הָעֵר לֹא הֵעִיר./ שׁוֹכֵב הוּא לוֹ כָּךְ, עֲגַלְגַּל וְאָדֹם,/ רוֹאֶה חֲלוֹמוֹת וְצוֹחֵק בַּחֲלוֹם. מָה לַּעֲשׂוֹת לְתַפּוּחַ כָּזֶה/ הָבָה נַחְשְׁבָה נָא מָה נַּעֲשֶׂה?/ אֶבֶן נַדֵּה בּוֹ, נִשְׁלַח בּוֹ מַקֵּל?/ רַךְ הַתַּפּוּחַ, אָסוּר לְקַלְקֵל. יֵשׁ לְטַפֵּס עַל הָעֵץ אַט-לְאָט,/ אֶל הַתַּפּוּחַ לִשְׁלֹחַ הַיָּד,/ אַי-לוּ-לִי... לִי הוּא! וּטְפֹס וַחֲטֹף!/ פְּרִי בֶן פּוֹרָת... נִתְעוֹרַרְתָּ סוֹף-סוֹף! תרגם: נ. אלתרמן בטרם נפנה לתוכן של שיר-הילדים "הפשוט" הזה, כדאי לומר מילים אחדות על צִדו הלקסיקלי. האם המילים " נַדֶּה " ו" טפֹס " הן טעות דפוס או פליטת קולמוס? הראשונה נראית כמו עיווּת מאולץ של המילה " נְיַדֶּה ", לשם התאמתה למשקל השיר (טרימטר אנפסטי עם חריגות אחדות). ואולם, ייתכן שאין כאן שימוש בשורש יד"ה כי אם בשורש נד"ה (המקביל לפועַל האכדי – nadû  , שפירושו: לעזוב, לנטוש, להשליך ). וכך, ייתכן שהמילה " טְפֹס! " שבצירוף " טְפֹס וַחֲטֹף! " היא סירוס של " תְּפֹס וַחֲטֹף " בדומה ל" חטוף ואכול " (עירובין נד א). אף ייתכן שהילד מצוּוה כאן לטַפּס על העץ ולקטוף את התפוח ( קט"ף אחי חט"ף ). ואף זאת: ייתכן שעולה כאן זֵכר הפסוק " שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ " (משלי ל, כח), שבּוֹ השורש תפ"ס דומה בהוראתו לשורש טפ"ס . * כך או כך, שירו המתורגם של אלתרמן "מתכתב" עם הספרות העברית לתקופותיה, למן המקרא ועד ליצירת ביאליק ובני דורו. הוא פותח בתיאור התפוח הנָּם כמו ילד בערישה במקביל לתיאורו של ביאליק בשירו לילדים " בַּנֵכָר " (" בַּעֲרִיסַת כֶּסֶף עַל מַצָּע רָךְ/ הָאֶתְרוֹג יָשֵׁן שְׁנַת עוֹלָל מְתוּקָה [...] וִישֵׁנִים שְׁנֵיהֶם, וּלְבָבָם עֵר/ כָּל אֶחָד חוֹלֵם חֲלוֹם מִמְּקוֹמוֹ ". כאן וכאן, לפנינו תיאורו של הפרי הישֵׁן שֵׁנה מתוקה מתוך זיקה לפסוק " מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד " (קהלת ה, יא). הפסוק המקראי מתאר אדם מתון השמח בחלקו והמתרחק מנהנתנות ומחמדנות. במקורותינו יש עדויות של נטייה להֶדוניזם (כבפסוקים " אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת ", ישע' כב, יג; או " חטוף ואכול חטוף ושתה ", ערובין נד א). לעומת זה, שירו של אלתרמן, בעקבות ביאליק, ממליץ לילד למתֵּן את יצריו ולרסנם (גם כשרצונו דוחק בו לנגוס בתפוח לאלתַר). בנקודה זו (ולא בה בלבד) התגלה כאן אלתרמן כתלמידם של אחד-העם וביאליק שהתנגדו לחיפזון ולחיפוש תוצאות מהירות בִּן-לילה, והמליצו על "הכשרת לבבות" אִטית וממושכת. כזכור, בראש ספרו " שירים ופזמונות לילדים " הציב ביאליק את שירו הזעיר " קַן ציפור ", הפונה לילד הקטן ומתריע באוזניו: " הַס, פֶּן תָּעִיר ", לבל יחריד את הגוזלים שטרם בקעו מן הבֵּיצה: " קֵן לַצִּפּוֹר/ בֵּין הָעֵצִים,/ וּבַקֵּן לָהּ/ שָׁלֹשׁ בֵּיצִים.// וּבְכָל-בֵּיצָה/ – הַס, פֶּן תָּעִיר –/ יָשֵׁן לוֹ/ אֶפְרוֹחַ זָעִיר ". " הַס, פֶּן תָּעִיר " נאמר על הגוזל החבוי בביצה החבויה בקן – שכּן מומלץ שלא להאיץ את תהליכי הטבע ולהקדים את המאוחר (וזאת בהתאם לכלל הבדוק של " אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ "; שיה"ש ג, ה). ביאליק, המשורר וההיסטוריוסוף, הֶאמין שאין לזרז תהליכים טבעיים בזירוז מלאכותי, כי עת לכל חפץ. כתלמידו של אחד-העם הוא הִמליץ שלא להתערב במהלכיו של השעון הביולוגי, ולתת לכל התהליכים להבשיל בעִתם, בתהליך אִטי ואֶבוֹלוּציוני (גם הנצי"ב , ראש ישיבת ווֹלוֹז'ין שבּהּ למד ביאליק בנעוריו, דיבר בזכות עדיפותה של הבשלה הבאה בעִתה בחיבורו " הַעֲמֵק דבר " בפירושו ל" אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ "). " קן ציפור " הוא אפוא שיר משחק למען ילדי-הגן, אך להורים השרים או מדקלמים את השיר לילדיהם שיר זה מסַפק חומר למחשבה בנושא יתרונותיה של התגובה המתונה בכל תחומי החיים, לרבות בתחום הפוליטי. כל ימיו האמין ביאליק ברעיונות המתונים של "הכשרת הלבבות" מבית מדרשו של אחד-העם, וגם ביצירתו הגדולה "אגדת שלושה וארבעה" הבהיר כי אין להעיר או לעורר את האהבה עד שתחפץ, כשם שאין לאכול את הפרי בעודו בוסר. ב" אגדת שלושה וארבעה " ניכרת הזיקה בין תהליכי ההבשלה המינית לבין הליכי ההבשלה בתחומים הלאומיים, הכול ברוח הגותו של אחד-העם שלא האמין ב"קפיצת הדרך". בפרק ג' של " אגדת שלושה וארבעה " תיאר ביאליק איך בת-המלך הכלואה במגדל הולכת מבשילה כמו תפוח בוסר המבשיל אט-אט ונעשה תפוח יפה ועסיסי: " וַתְּמַלֵּא אֶת-נַפְשָׁהּ מִכָּל-הַמַּרְאוֹת וּמִכָּל-הַקּוֹלוֹת אֲשֶר נָהֲרוּ אֵלֶיהָ מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק [...] וַיָּבֹאוּ בְקִרְבָּהּ מֵאֲלֵיהֶם כְּבֹוא הָאוֹר בְּלֵב הָרִמּוֹן וּבְבְשַׂר התַפּוּחַ. וַתִּגְדַּל הַנַּעֲרָה בִדְמָמָה וַיִּרֶב עֲסִיסָה מִיּוֹם לְיוֹם ". ביאליק ממליץ כאן שלא להעיר את האהבה ולא לעוררה עד שתחפץ (ובלטינית מצוי הפתגם "quieta non movere": "להשקיט ולא לעורר" ). רמזים מיניים כלולים גם בשיר המתורגם " תפוח ישֵׁן ", שבו המילים " מָה נַּעֲשֶׂה? ", שאותן מַפנה הילד לחבריו-מלַוויו, מעלה את זכר הפסוק שמַפנה הדוד לידידיו: " אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה-נַּעֲשֶׂה  לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר-בָּהּ? " (שיה"ש ח, ח) והנערה אומרת לדודהּ " תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ " (שיה"ש ח, ה). ההבשלה המינית מתבטאת בשיר המתורגם באודם הלחיים וברמיזה לפסוק " הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:  מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ " (שיה"ש ח, ד). הבשלתה של הנערה מדומה אפוא ב"אגדת שלושה וארבעה" להבשלת הפרי מניצת הסמדר הבוסרית, וכשם שאין לאכול את הפרי בעודו בוסר, כן אין מקום להאצת תהליך ההבשלה. ההמלצה שלא לאכול בוסר מקבילה ביצירת ביאליק גם להמלצתו של אחד-העם שלא להחיש תהליכים היסטוריים אלא לחכות עד להבשלתם. המלצה זו צופנת בתוכה מחשבה חינוכית ופוליטית, שהנחתה את ביאליק כל ימיו: החשש מפני מהפכות מהירות שעלולות לשמוט את הקרקע מתחת רגליהם של המהפכנים. כללי ה"אני מאמין" של ביאליק בנושא זה נבעו ממשנת אחד-העם: לא רק את הילד יש לחנך בשיטות מדורגות, אלא גם את העם כולו, שנהפך בדור התחייה מעם ישיש וחולה לעולל רך, שזה אך למד לעשות את צעדיו הראשונים. ומביאליק לאלתרמן: ההמלצה להתאפק ושלא לנקוט צעדים בטרם-עת מצוי גם ברבות מיצירות אלתרמן, למן יצירתו המוקדמת לילדים " בין תרצ"ג ובין תרצ"ד בא גד " שהתפרסמה במוסף לילדים של " דבר " (שנה ב, גיל' יא [כד], כ"ד באלול תרצ"ג [15.9.1933], עמ' 5). מעשייה מחורזת זו היא למעשה גירסה מוקדמת של יצירתו לילדים " האפרוח העשירי " שיצאה בשנת תש"ג במתכונת של ספר צנום מעוטר באיוריו של אריה נבון . גיבורהּ האנטי הֶרואי של המעשייה הוא אפרוח קט, המקופל בקליפתו, שחש – ולא בלי צדק – שהוריו-מולידיו שכחוהו בקרן חשכה. בבהלה הגובלת בהיסטֶריה, הוא מבקש בכל כוחו להעיר ולעורר, לפרוץ החוצה, להיחלץ מן הבֵּיצה ולהצטרף אל אחיו ואל בני דודיו האפרוחים, המשתתפים בהכנות לקראת ראש השנה. אף שהוא מכה במקור וחובט בכנפיו בכל עוז, הוא אינו מצליח להבקיע דרך החוצה ולהחיש את קץ הבלהות. לבסוף באה לו הישועה, והוא מצליח לצאת מן המֵצרים במועד (תרתי משמע). הוא יוצא אל אוויר העולם ואל אורו רגע לפני כניסת החג, ספק בעזרת אביו, ספק בעזרת האב שבשמים. ברקע מהבהבת אפשרות נוספת, שגם אותה אין אלתרמן האגרונום פוסל על הסף: אפשר שאפרוחנו בקע מן הבֵּיצה משום שסוף סוף כָּשרה השעה, ותקופת הדגירה הגיעה לסיומה הטבעי. עמדה זו, שאותה ביטא בשנות השלושים (" בין תרצ"ג ובין תרצ"ד בא גד ") ובתחילת שנות הארבעים (" האפרוח העשירי "), ליוותה אותו לאורך כל הדרך עד שהתבטאה גלויות ומפורשות בשירו הארוך " מריבת קיץ " (שיר הגותי בן 21 בתים, שנתפרסם ב" מחברות לספרות " לשנת 1945). כאן הביע אלתרמן באופן ברור את דעתו שעדיין לא כָּשרה השעה לקבוע מַסמרות הזהות הישראלית החדשה, וכדבריו החותמים את שירו האנטי-כנעני הזה שנכלל לימים בקובץ " עיר היונה ", הוא הזהיר מפני תכתיבים: " שׁוּלַמִּית שֶׁל מָחָר בְּחַדְרָהּ מִתְלַבֶּשֶׁת / וְאָסוּר לְהַבִּיט דֶּרֶךְ חֹר-הַמַּנְעוּל ". אלתרמן האמין, בעקבות גישתם המתונה של אחד-העם וביאליק, שמדובר בתהליכים אֶבוֹלוציוניים ארוכים ששום רעיונות רֶבוֹלוּציוניים מהירים לא ישיגו אותם, שכּן דרוש מאבק דיאלקטי בן דורות רבים כדי לגרום למימושם. הוא התנגד לעֶמדתו של רטוש שביקש להיות קָטָליזטור ולהקדים בקיצורי דרך את המאוחר (כדבריו החדים והמחודדים של רטוש: " לא לתת לעתיד לבוא ולקבוע את העתיד "). אלתרמן, לעומת זאת, ביקש כאמור שלא להציץ דרך חור המנעול שעה ששולמית של מחר בחדרה מתלבשת. כלומר, הוא הִמליץ לתת לזמן "לעשות את שלו" ולהימנע מהנחלת דעות בדרך האינדוקטרינציה. טועים ה"כנענים", אומר שיר זה בסמוי ובגלוי, על שהם מנסים להכתיב את תכתיביהם בתוקף, תוך שהם מצמצמים את קשת האפשרויות ומבקשים לקבוע מראש מה דמות תהיה לה לשולמית, בעוד היא מתלבשת ובעוד היא מבשילה. גם בשיר-הילדים שתרגם שלטת העֶמדה המדברת בזכות ההמתנה המתונה לַבַָּאות. ובמאמר מוסגר: עֶמדה זו שהתבטאה לא רק בשיריהם הקנוניים של ביאליק ואלתרמן אלא גם ביצירתם לילדים השפיעה על פניה ברגשטיין , משוררת הילדים הפופולרית, שכָּתבה בשירה " רפי והתותים ": " רָפִי, רָפִי הַשּׁוֹבָב! / הוּא טִפֵּס עַל הָעֵצִים. / מְלוֹא כִּיסָיו / תּוּתִים קָטַף, / בֹּסֶר, חֲמוּצִים... / יְרֻקִּים, לֹא רְחוּצִים / הִכְנִיסָם אֶל פִּיו:/ אֶחָד יָרַק/ אֶחָד זָרַק,/ הַשְּׁאָר – לָעֵץ הֵשִׁיב...// רָפִי, רָפִי, לַקְקָן!/ סְתָם טִפַּסְתָּ/ סְתָם בִּזְבַּזְתָּ/ לֹא הִגִּיעַ עוֹד הַזְּמַן./ אֹרֶךְ-רוּחַ, סַבְלָנוּת!/ עוֹד מְעַט יַבְשִׁיל הַתּוּת./ וְתִקְטֹף לְךָ בְּנַחַת/ מְלוֹא הַסֵּפֶל, הַצַּלַּחַת,/ וְנֹאכַל כֻּלָּנוּ יַחַד – / לִבְרִיאוּת" (ראו בספרה של פניה ברגשטין " עיניים שמחות "[שירים לילדים], הציורים: צִלה בינדר , הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל-אביב 1961). לסיום אוסיף שאלתרמן תרגם ופרסם את "התפוח הישֵׁן" כאמור חודשים אחדים לאחר שובו ארצה מצרפת מלימודי האגרונומיה בטכניון שבננסי. בשיר ניכּר שהוא נהנה לשתף את קוראיו הצעירים בהבנת רצף התהליכים והשינויים העוברים על התפוח מִשלב הבוסר עד הגיעו לשלב שבו הוא נחשב פרי הראוי למאכל: שינויי הפיגמנטים, השינויים בציפת הפרי ובניחוחו (בשיר זה " רַךְ הַתַּפּוּחַ " עקב גילו הרך, שהרי תפוח בוסר הוא דוקא קשה ומקהה את השִׁניים). השיר " התפוח הישֵׁן " מראה שאי אפשר לזרז את תהליכי ההבשלה ושאם מנסים לזרז את הקטיפה פוגעים באיכות הפרי ואוכלים פרי בוסר (זירוז ההבשלה בעזרת הבחלה עדיין לא הייתה נהוגה בראשית המאה העשרים). צדק אפוא מנחם דורמן בקביעתו שידיעותיו של אלתרמן במדעים המדויקים שלמד בעלומיו חִלחֲלו ליצירתו והעשירו אותה; וטעה מי שניסה לקעקע את דבריו ולטעון שאלתרמן לא שאב כל השראה מהשכלתו הבוטנית-המדעית ושהוא לא מצא בה שום ערך רוחני תרבותי. לשאלה " האם שכח אלתרמן את הידע שרכש במדעי הטבע? " הקדשתי את הפרק השביעי בספרי " בעיר וביער : טבע ואמנות ביצירת אלתרמן " (2017) . המפגש עם השיר המתורגם " התפוח הישֵׁן " מוכיח שאפילו תרגום נידח משנות השלושים המוקדמות של המאה הקודמת עשוי לחזק את ההנחה שאלתרמן כלל לא הִפנה עורף לידע המדעי שרכש ואף מצא בו מקור השראה. לעומת בני " אסכולת שלונסקי " שידיעותיהם בתחומי הטבע נשאבו בעיקרן מן הספרים, כתיבתו של אלתרמן מגלה ידע בלתי מבוטל בבוטניקה ובזואולוגיה. אִזכּוּרי הפלורה והפאונה שבשיריו אף מגלים התמצאות מעוררת השתאוּת בשובֶל המשמעים האין-סופי שהעניקה התרבות האנושית לכל בעל-חיים ולכל צמח ועץ. אמנם בשיר הפתיחה של ספרו הראשון " כוכבים בחוץ " השתמש אלתרמן בקטגוריה הכוללנית " אילן " (" וְעָנָן בְּשָׁמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו "), אך בשירי הספר הזכיר גם את השקמה והאקציה, הברוש והצאלון (" שׁוֹקֵט הָעֵץ בְּאֹדֶם עֲגִילִים "), עץ הזית, עצי הדובדבן ותהפוח. עיצובם של העצים ביצירתו מלמד שאלתרמן הבין את ייחודו של כל אחד מֵהם, והכִּיר אותו בעיניים של אגרונום, ולא בעיניו של משורר בלבד. לחצו לצפיה בסרטון YOUTUBE The Sleeping Apple high in a tree nestled among the green leaves hung a small apple with Rosy Cheeks that made it look as if it were peacefully resting a young child approached and stood beneath the tree gazing up she called out to the Apple saying oh Apple come down to me please come down you don't need to sleep so long she called out for a long time pleading earnestly but the Apple did not Stir It remained in its resting spot seemingly smiling down at her in its sleep then the brilliant sun rose high in the sky shining warmly oh son beautiful son the child exclaimed please wake the Apple for me the son replied of course I'd be happy to he sent his radiant Ray straight at the Apple gently kissing it but still the Apple didn't budge next a bird flew over and perched on a branch of the tree singing a sweet melody but even the bird's song couldn't round the Apple from its Slumber I know what to do said the child he can't kiss it and he can't sing to it he'll try a different approach sure enough the wind puffed out his cheeks blowing forcefully and shaking the tree the little apple startled woke up and leap down from the tree Landing right in the child's apron the child both surprised and delighted said thank you so much Mr wind blueberry

העברית אינה לשון "מפרגנת". דובריה אינם מרבים להחמיא זה לזה. הם מרבים לגנות את הזולת ולהוציא את דיבתו  רעה; ממעטים למחול, וממהרים לדון לכף חובה. ובמאמר מוסגר: המילה " לרתות " מן השורש רת"ה, החלופה העברית של המילה " לפרגן ", שהגיעה למקומותינו מלשון יִידיש הרגשנית והרחמנית, כבר החלידה במאגריה של  השפה העברית מחוסר שימוש (הגם שיועצת-הלשון רות אלמגור-רמון ניסתה להחיותה בספרה " רגע של עברית "). מאמרו של ד"ר רוביק רוזנטל   " משקלים על המשקל " (באתר " רב-מילים ") מראה שבמשקל "קטלן" ("פַּעְלָן" בלשון האקדמיה ללשון העברית), שהוא משקל האופייני לתכונות ולעיסוקים, רוב המילים נושאות מטען שלילי. ואכן, בתום שיטוט במרחבי המילון, הצטברה בידיי רשימה מרשימה, ובה עשרות תארים שליליים במשקל זה: עצלן, חשדן, סרבן, נצלן, גזלן, טרחן, חקיין, בטלן, נקמן, זייפן, קמצן, צרחן, רעשן, פזרן, עקשן, הססן, כעסן, רתחן, גזען , ועוד כהנה וכהנה. גם למילים המשתייכות ל"אֶחיו" המורחבים של משקל זה נלוות בדרך-כלל השתמעויות של גנאי, ורק למיעוטן יש איכות ניטרלית. כאמור, קומץ שמות-התואר החיוביים שמצאתי במשקל זה (כגון נדבן, רחמן, סקרן, למדן, ידען, דייקן, חדשן, פַּשרן, פייסן , ועוד אחדים) מוכיח שהעברית דלה במילות שבח, עובדה שצריכה להתמיה ולהטריד לא רק את מי שזקוק (כמו המורים בעת ניסוח תעודות) למאגר של מילות עידוד. * תופעה זו מאפיינת גם משקלים אחרים האופייניים לתארים ולתכונות. אופייני במיוחד הוא הצד השוללני ברשימת התארים הניתנים לנשים – תופעה המלמדת על אופיָיה המיזוגיני  של העברית. אומנם ביובל השנים האחרון חלו שינויים רבי-משמעות בשימושי הלשון המִגדריים (אחדים מהם אבסורדיים למדי), אך גם בימינו עדיין נגלים בעברית סימנים המצביעים על אופיָה הסקסיסטי המביך של לשוננו. אם בעברית הקלסית עסקינן, אזי התופעה  טבעית ומובנת: העברית היא לשון עתיקה שנולדה לפני 3000– 4000 שנים, ובזמן היווצרותה היה מעמד האישה ירוד (ולא רק במקומותינו). שמות האימהות, למשל, הם שמותיהן של בנות צאן ומרעה, ללמדנו שבימי-קדם הייתה קניינו של הבעל/ים. ואגב, גם בלשון האנגלית, שבְּעֵת היוולדה הייתה לשונם של רועי-צאן, נולדו המילים "husband" (בעל), ו-"husbandry" (משק החי בחווה) מאותו שורש ובאותו דיר. על מעמדה של האישה אחרי חתימת המקרא יעידו גם פתגמי חז"ל כדוגמת "נ שים דעתן קלה עליהן " (שבת, לג ע"ב); " כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות " (סוטה ג, ד); או " אין חָכמה לאשה אלא בפלך " (יומא סו ע"ב), ועוד. נראה שבתקופת האבות, עת ישב העם על אדמתו, לא היה מעמד האישה כה ירוד כבתקופת הגלות. מעמדה, שהיה כמדומה רם יותר מהמקובל בעולם העתיק, משתקף מן האמירה: " נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת-פִּיהָ " (בראשית כד, נז), שעד עצם היום הזה לא תצאנה מפי שומרי "שְׁלוּמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל". ואולם, העברית עדיין שרויה בפיגור גדול בתחום המגדרי, ובמאה ה-21 ראוי שייערכו בה תיקונים ותמורות. ברור ששמות-תואר כדוגמת " דדנית ", " ולדנית " ו" אילונית " (אישה שאינה יכולה להרות מחמת פגמים פיזיולוגיים) קיימים רק בלשון נקבה, אך ב" ארון הספרים העברי " יש מילים סקסיסטיות רבות,  המשמשות בלשון נקבה בלבד , וזאת מחמת זלזול באישה והאשמתה בפתיינות: זונה, נפקנית, יצאנית, פרוצה, אשת-זנונים, נבלה, כלבתא, קליפה, פילגש ועוד. העברית לא הכירה כמדומתני עד לפני שלושה דורות לערך בתופעות של זנות גברית (" ג'יגולו "), וכרכה את כל תופעות הזנות בעקביה של האישה, אף המציאה להן שמות משפילים. פרופ' חיים כהן , שעד לאחרונה עמד בראש מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית, הִפנה את תשומת-לִבִּי לעובדה שרק לפני עשר שנים קבעה האקדמיה את המונח " זוֹנֶה " ל-male prostitute .(ולאו דווקא ג'גולו אלא גם מי שמספק שירותי מין לגברים). באזכור בני-זוג או שני שותפים, נהוג היה בדורות הקודמים להזכיר את הגבר תחילה – אות לעליונותו ולחשיבותו. למען האמת, נוהג זה היה מקובל בצורה קיצונית אף יותר באנגליה. עד לפני כמה עשרות שנים, וגם זאת שמעתי מפי פרופ' חיים כהן, אפילו ציינו את בני-הזוג בלא הזכרת שם האישה אלא בסיפוחה לשמו של בעלה, Mr And Mrs Winston Churchill אמר על עגנון סיפרה העיתונאית ואשת הספרות אילת נגב שלאחר זכייתו בפרס נובל לספרות ביחד עם המשוררת נלי זק"ש , אמר הסופר (שחלוקת הפרס – מה גם עם אישה – הייתה לו לצנינים), בנימה סרקסטית: " בגילי עוד תולים לי פילגש ". מותר כמדומה להניח שהוא לא היה משתמש בניסוח כה משפיל אילו נאלץ לחלוק את הפרס עם גבר. השימוש במילים סקסיסטיות לנשים נהוג גם בימינו, משנוספו ל"זונה" ול"פרוצה" שמות מקצוע ותוארי-גנאי, מסוגים שונים, המיועדים לנשים בלבד: שכבנית, זנזונת, פריג'ידית, נימפומנית, בהמה, פרה. במחצית הראשונה של המאה העשרים "העשירה" לשון יידיש את הרשימה בשמות-תואר כמו " צאצקע " (אישה קלה להשגה) ו" פֵיגָלֶה "   (שהוראתה המקורית היא "ציפור", ואתר "ויקימילון" מגדיר אותה כאישה שעפה מאחד לשני). במחצית השנייה של המאה ה-20, משהגיעו ארצה עולים מאגן הים התיכון, "הועשרה"  לשון העגה במקומותינו בשלל תארים "מחמיאים", המופנים כלפי נשים בלבד: כוסית, פוסטמה, שרמוטה, קוניפה, שרלילה, מלעונה, מחלואה, ועוד. האם יש גם כינויי גנאי "גבריים" מובהקים, שאין להם מקבילה בלשון נקבה? יש רק מעטים כגון: ביש-גדא, גורנישט,  וואחש, ערס, עוכר ישראל, חמוֹר.  ודוק, בעוד שהדהומניזציה של האישה (כבתואר " פרה ") נובעת מהתבוננות בצורתה החיצונית, הדהומניזציה של הגבר (כבתואר " חמוֹר ") נובעת מהתבוננות בכישוריו (או בהיעדר כישוריו) האינטלקטואליים. זאת ועוד: כאשר המילה המעליבה " כוסית " נדדה מלשון נקבה ללשון זכר, עבר עליה תהליך של אמליוריזציה  (הטבה), ונולד התואר " כוסון " לתיאור גבר בעל מראה חיצוני מצודד ומושך (" חתיך "). יש מילים נוספות שעברו תהליך של הטבה במעבר מלשון נקבה ללשון זכר, תופעה המעידה על השוביניזם המוטמע בעברית.  כך, למשל, המילים " מבשל/ת " או " טבח/ית " שהיו נהוגות במאה ה-20, סולקו במאה ה-21 ממטבחי היוקרה בעת שנכנסו אליהם הגברים. הטבחית והבשלנית פינו דרך ל" שֵׁפים " (chefs) הגבריים – אשפי הצלחת והקלחת. התספורת של מספרות הנשים הפכה ל" עיצוב שֵׂער " משהשתלטו הגברים על ענף מספרות היוקרה (כיום, גם על חלון הראווה של ספריות המכירות בערך עצמן מוצג השלט המכריז: " מעצבת שֵׂער "). וכבר שנים רבות שהגבר הוא "חייט" ואילו האישה היא רק "תופרת". ולעומת זאת, ניכרים תהליכים של "pejoration" (הרעה, הזדלזלות או סיאוב) במעבר מלשון זכר ללשון נקבה. כך, למשל, הצירוף " בעל-בית " (" בעלבוס " בהגייה אשכנזית), המציין אדם בעל מעמד איתן, בעל נכסי דלא-ניידי, הפך בתחום הנשי למילה המקטינה " בעלבוסטע " המציינת בסה"כ אישה שביתה מסודר ונקי (מילה שהגיעה ללשון העגה שלנו מלשון-יידיש בלוויית תארים נשיים נוספים כדוגמת ה" יאכנע ", ה" קאטשקע " וה" ינטע" ). העגה העברית מוסרת אפוא  לגבר את המטֶה,  ואילו לאישה – את המטאטא. ( איור: שירה לימון www.shiralimon.com ) * זלזול באישה מורגש תכופות בתחום המקצועי והתעסוקתי. בצד שמות של מקצועות ועיסוקים גבריים, שאין להם מקבילה נשית, כגון סבלים, סוורים, שרברבים, טרקטוריסטים, נהגי-משאיות, מכונאי-רכב, נהגי-קטר, עסקני-ספורט, מנהיגי-דת, ועוד, יש, כמובן, גם שמות של מקצועות  ועיסוקים נשיים מובהקים, כגון פדיקוריסטית ומניקוריסטית, שאין להם מקבילה גברית ושם עברי. אך מדוע זה כלולות בלשון העברית גם שמות מקצועות ועיסוקים המשמשים בלשון נקבה בלבד כדוגמת " שיננית " או " כוכבנית "? האין גברים שמסוגלים לסייע לרופאי-השיניים? האין בין שחקני הקולנוע גברים שהתואר " כוכב קולנוע " גדול מכפי מידתם? מילות-החיבה הלא רבות המופנות בעברית כלפי נערות, עלמות ונשים מעידות גם הן על האופי השוביניסטי של השפה (ושל המשתמשים בה). בעברית הדבוּרה רוב הכינויים פטרוניים ומנמיכים, כגון: ילדונת (" מיידלע "), בובה'לה, מתוקה, מתוקונת, חמודונת, דובשנית, וכיוצא באלה תארים המזלזלים בכבוד האישה ומחפיצים אותה (כלומר, הופכים אותה לחפץ). בערך " מיידלע " ב"וויקיפדיה" מצוטטים דברי עזר ויצמן, לאליס מילר, שניסתה להתקבל לקורס טיס: " תשמעי  מיידלע , את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב ". האמירה המאצ'ואיסטית של מפקד חיל-האוויר דאז לא עמדה במבחן לאורך ימים. בשנים האחרונות השתתפה לא אישה אחת בתפקיד טייסת-קרב בפעולות חיל-האוויר שנערכו בכל החזיתות. גם דרכי הפנייה במרחב הציבורי הן דרכים מנמיכות שאינן מכבדות את האישה. במקומות עבודה רבים לא יהסס המנהל לקרוא לפקידה בשם חיבה (" שרה'לה ", למשל), אך מן הפקידה מצפים שהיא לא תכַנה את  המנהל בשם חיבה, אלא בשמו הרשמי (רצוי עם תוארו). וכשאישה צוברת מעמד וכוח, מכנים אותה " אשת הברזל " בלוויית חיוך אירוני הרומז בסמוי על ליקויים כלשהם בנשיוּתה (בעוד שהתואר " Ironman "  מוענק בטריאתלון לגברים בלבד – לאותם ספורטאים מוצלחים הצולחים את השלב הקשה ביותר בתחרות האתגרית הזאת). ואף זאת: כשאומרים על גבר שהוא " גבר " או " גבר שבגברים " (ובלשון העם: " גבר-גבר ") מתלווים לאמירה השתמעויות של שבח והערכה, אך השתמעויות כאלה אינן נלוות למילה " אישה ". יתר על כן, כשאומרים על אישה שהיא " נשית " מתכוונים בדרך-כלל לציין שהיא נאה, עדינה, רגשנית, תלותית, וכיוצא באלה תכונות הנחשבות כתכונותיו הטיפוסיות של " המין החלש ". לפני כשבעה דורות ישב באמסטרדם משורר עברי נועז, שמואל מולדר , שחיבר שיר דרמטי רב-ממדים בשם " ברוריה "  (תרי"ט) המלמד לאילו תוצאות הרות-אסון עלולים להגיע כאשר מעליבים שלא בצדק אישה חכמה ומכנים אותה "קלת-דעת". בעקבות הפואמה רבת-העָצמה של מולדר כתב יהודה-ליב גורדון ( יל"ג ) את הפואמה הנודעת שלו " קוצו של יוד " (תרל"ו – תרל"ח), שחלקה הראשון מוקדש לתיאור מצבן העגום של בנות-ישראל (מצב שהלך ונידרדר במרוצת הדורות והגיע לשפל בימיו של יל"ג – בזמן המאבק בין החסידים, המתנגדים והמשכילים). בחלק זה ערך יל"ג הֶדבּק (קולאז') של מובאות מדברי חז"ל. אזכורם הסרקסטי של דברי חז"ל הדורשים בגנותה של האישה, יוצר בשיר תמונה קיצונית עד מאוד, אך מתוך מגמה לחשוף את האבסורד ולהביא לתיקונו. האִם השתפר מעמדן של "נשים עבריות" במרוצת הדורות? כמובן. מצבן השתפר לאין ערוך, אך דומתני שב"מאה שערים" ובשאר שכונות שבהן שולטת הנהגה חרדית קיצונית נשאר מצבן כשהיה: מצב עגום של " עַבְדוּת נִצַּחַת ", כניסוחו של יל"ג. זהו  גם המצב בחלקיו הדתיים-הפונדמנטליסטיים של המגזר הערבי, כך שניתן ליטול את שורת הפתיחה של יל"ג ולהשתמש בה בשינוי אורתוגרפי קל, לאמור: "אִשָּׁה עַרְבִיָּה מִי יֵדַע חַיָּיִךְ?". הלשון העברית, מכל מקום, זקוקה בדחיפות להתחלה מחודשת ( Restart ) בתחום המגדרי. ומה באשר לתבשילים החדשים שיצאו בעשור האחרון ממטבחן של מרב מיכאלי וחברותיה, לרבות הרעיון לנקוט דרך-קבע לשון נקבה בלבד? אני מקווה שלא יחשדו בי באי-אהדה לרעיון הפמיניסטי אם בחרתי להנמיך את רעיונותיה של מיכאלי ולכנות אותם במילה " תבשילים " מן " המטבח " (נחלתן של נשים מן הנוסח הישן). לדעתי הגיעה העת להשיב את העברית התקינה על כנהּ, ולוותר על הכפילות ועל הסרבול שבשמות כגון " אגודת הבמאיות והבמאים בישראל ". ואשר לצורת הכיתוב החדשה: אני מקווה שלפנינו אופנה שתחלוף עם הרוח, ושבעוד שנות דור יביטו על תצוּרת הכתיב סרת-הטעם הנהוגה בימינו – " משורר.ים.ות " או " סופר.ים.ות " – בחיוך סלחני. "מדבקות עידוד" שגננות ומורות מחלקות לילדים - רובן המכריע מנוסחות בלשון זכר. בעבר אף נצפו בחנויות למגזר החרדי מדבקות עם הפרדה ברורה יותר בין בנים לבנות, ובעוד שהבנים קיבלו " בן פורת יוסף " ו-" התפללתה יפה " (הטעות במקור), הבנות קיבלו " בשמחה תמיד " וגם " ותרנית "

לציוּן יום פטירתה של המשוררת ב-15 בינואר עיון בשירהּ של לאה גולדברג " ערב מול גלעד " נוסח מורחב של דברים הכלולים בספרי " לשיר בשפת הכוכבים : על יצירת לאה גולדברג" , הוצאת ספרא בשיתוף עם הוצאת הקיבוץ המאוחד , תל-אביב 2014. שיר ערש מעודן – חרישי למשמע ורגוע למראה הז'אנר הספרותי המכוּנה "שיר-ערש" ("lullaby") שמו מעיד עליו שהוא נועד לסייע להורים להרגיע את ילדיהם לקראת השֵּׁנה. כמו רבים מִסוּגֶיהָ ומִסוגותיה של ספרות הילדים, הוא נולד בהשפעת הִלכי-רוח רומנטיים, שהעלו על נס גם את האישה וגם את הילד (ועוד "גיבורים" אנטי-הֶרואיים אחדים שלא זכו לעמוד במרכז בתקופה המלוכנית, הנֶאוֹ-קלסית בטיבה, שקדמה למהפכה הצרפתית). ואכן, הייתה עֶדנה במרוצת המאה התשע-עשרה לכל אותם ז'נרים פולקלוריסטיים כדוגמת שירי-העם ושירי-הילדים (ובתוכם גם לז'נר הקרוי "שיר-ערש"), ורבים הם המלחינים שחיברו להם לחנים. הללו כינו את שיר-הערש בשמו הצרפתי "berceuse" כדי להעלות את יוּקרתו בעיני הציבור. הידוע שבהם הוא לחנו של ברהמס " Wiegenlied " ["שיר-עריסה", או "שיר-ערש"] משנת 1840, שהשפיע רבות על התפתחות הז'נר. שיר-הערש שימש, ועודנו משמש אפילו בימינו-אנו עתירי האפשרויות האלקטרוניות, דרך נעימה ובלתי-אמצעית ליצירת קִשרי קִרבה ורִגשי אהבה בין אֵם לילדיה (האֵם, ולא האב, היא זו ששיריה וסיפוריה נסכו תרדמה על ילדי המשפחה). בעבר, בתקופות אידֵאולוגיוֹת יותר מתקופתנו הבתר-מודרנית, שימש שיר-הערש לפעמים גם אמצעי דידקטי להנחלת ערכים חינוכיים, כמו ערכי משפחה, אהבת הזולת, או אהבת העם והמולדת. שירה הלירי המעודן של לאה גולדברג (להלן: ל"ג) " ערב מול גלעד " (1938) 1 נראה ונשמע בראש וראשונה כשיר-ערש חרישי המושר בשעה ש"בָּהּ נִרְדָּמִים הַיְּלָדִים". אך אין זה שיר ששרה אֵם לילד שבחיקהּ. זהו שירהּ של משוררת ערירית, המתבוננת בילדי הקיבוץ ההולכים לישון בחדר הילדים שעליו מופקדת המטפלת, ולא האֵם הביולוגית. השיר הוקדש לילדי אפיקים, הקיבוץ אליו הוזמנה המשוררת על-ידי ידידיה, ובו נפגשה לראשונה עם חיי השיתוף. כן נפגשה אז לראשונה עם הלינה המשותפת, שהייתה באותה עת שיטת חינוך מקובלת ברוב הקיבוצים. קיבוץ אפיקים שנוסד בשנת 1932 נקרא בראשית קיומו בשם "קיבוץ השומר הצעיר מס.ס.ס.ר". המילה ס.ס.ס.ר הייתה, כידוע, ראשי תיבות של השם שהעניק לנין לרוסיה ב-1917 לאחר מהפכת אוקטובר. התרגום לעברית הוא "ברית הרפובליקות הסובייטיות הסוציאליסטיות". בעברית קוצר שם זה ל"ברית-המועצות"). ל"ג שיצירותיה שיקפו תכופות צביון סוציאליסטי, התרועעה על-פי-רוב עם אנשים בעלי השקפת עולם פרו-סובייטית, מצאה אִתם שפה משותפת. 2 " ערב מול גלעד " ראה אור בשער הגיליון של " דבר לילדים " ביום 20.1.1938, בלוויית ציור בעל צביון מודרניסטי מאת נחום גוטמן המעקם את צורת הבתים, אך מותח קו של אנלוגיה בין הדיר לדירה, בין הטלה בחיק הכבשה לבין הילד הקט בחיק האֵם. שיר יפה זה, שנכתב למען ילדי אפיקים, עלול היה להישכח כמו שירי-ילדים רבים שנכתבו באותה עת ב"דבר לילדים" וב"משמר לילדים", אך לימים הוא זכה ללחן של מיקי גבריאלוב שנועד לאלבומו של אריק אינשטיין ״ שירים ״ (1975). הלחן של מיקי גבריאלי והביצוע של איינשטיין תרמו לשיר ממדים אינטרפרטטיביים חדשים, אף גרמו לפרסומו הרב: ערב מול הגלעד לילדי אפיקים הָאִילָנוֹת כָּל כָּךְ כְּבֵדִים כּוֹפֵף הַפְּרִי אֶת הַבַּדִּים זוֹ הַשָּׁעָה הַמַּרְגִּיעָה בָּהּ נִרְדָּמִים הַיְּלָדִים. אֶל הַבִּקְעָה מִן הַגִּלְעָד טָלֶה שָׁחֹר וְרַךְ יָרַד כִּבְשָׂה פּוֹעָה בּוֹכָה בַּדִּיר זֶה בְּנָהּ הַקָּט אֲשֶׁר אָבַד. יָשׁוּב טָלֶה אֶל חֵיק הָאֵם יִשְׁכַּב בַּדִּיר וְיֵרָדֵם וְהַכִּבְשָׂה תִּשַּׁק אוֹתוֹ וְהִיא תִּקְרָא אוֹתוֹ בְּשֵׁם. נִסְתַּר הַלֵּיל בֵּין הַבַּדִּים וְהַנָּבִיא הַגִּלְעָדִי יוֹרֵד דּוּמָם אֶל הַבִּקְעָה לַחְזוֹת בִּשְׁנַת הַיְּלָדִים. נהוג לדבר על פשטות המבע בשירי ל"א, וגם " ערב מול הגלעד " נחשב שיר "פשוט" ו"מובן", אך לאמִתו של דבר פשטותו היא פשטות מדומה. להלן נראה בקצרה כי הפרוזודיה שלו (קרי, תחומי המשקל, החריזה ורובד הצליל) וכן אוצר-המילים שלו אינם פשוטים של עיקר. סממני פרוזודיה בסימן "ארבע" לא נכחד ונודה כי שירי הילדים של ל"ג אינם תמיד כלילי שלמות ואינם תמיד מלוטשים עד גמירא. לא אחת ניכּרים בהם סימני חיפזון, המעידים על לוח-הזמנים הצפוף של משוררת שנאלצה לכוף את ראשה לדרישות עורכיה. בעת שעבדה במערכת " דבר לילדים " היא מילאה לא פעם שניים-שלושה תפקידים שונים באותו גיליון: פרסמה שיר, סיפור או רשימה, וכן פרק בסדרת ה-comics. שחתמה את הגיליון. גם הגיליון שנפתח בשירהּ של ל"ג " ערב מול גלעד " מסתיים בפרק מתוך סדרת ה-comics " אוּרי מוּרי " שיצרה המשוררת בשיתוף עם הצייר אריה נבון .   ואולם, בניגוד לרבים משירי הילדים שנכתבו "מהיום למחר", שירהּ " ערב מול גלעד " הוא שיר מורכב, משוכלל ומלוטש, וניכּר שהוקדשה לו מחשבה שהויה. כל אחד מבתיו חורז AABA הוא כעין "מרובע" "רובעאית" בנוסח מרובעיו של עומאר ח'יאם ז'נר שהיה אהוב על ידידהּ של המשוררת אריה-לודוויג שטראוס , שסייע לימים בתהליך התקבלותה של ל"ג לאוניברסיטה העברית. באמצעות חיבתה של המשוררת לז'אנר המשוכלל הזה, שפיתח עומאר ח'יאם (אך בראש וראשונה בתיווּכו של המשורר ר' שמואל הנגיד , בן "תור הזהב" בספרד) הגיעו ה"מרובעים" גם לשירת תלמידהּ של ל"ג יהודה עמיחי . Myself when young did eagerly frequent Doctor and Saint, and heard great Argument About it and about: but evermore Came out by the same Door as in I went. השיר " ערב מול הגלעד " כולו עומד אפוא בסימן הסִפרה "ארבע": יש בו ארבעה בתים, כל שורה משורות כל אחד מבָּתיו כתובה במשקל הטטרמטר יַמבִּי (שורה בת ארבעה יַמְבּים). וכל אחד מארבעת הבתים מזכיר את ה"מרובע" (ה"רובעיאת") הפרסי מיסודו של עומאר ח'יאם. ל"ג הקפידה על הסכמה הזאת מן הבית הפותח את השיר ועד סופו. סכימת ה"מרובע" – AABA – שלטת גם בבית האחרון, המתכתב עם הבית הראשון. בבית האחרון המילה "הגלעדי" חורזת במילים "הבדים" ו"הילדים" (אגב סטייה קלה מן החֶרֶז [DIM] המבריח את הבית הראשון והאחרון כבריח) . ניכרת האנלוגיה בין הטלה היורד אל הבקעה (בבית הראשון) לבין אליהו הנביא היורד אל הבקעה (בבית האחרון), והשימוש במילים עם צלילי [R] ו-[D] ( ירד , רדם , דיר ), המשחזרת את צלילי הירידה, או ההידרדרות, במורד, אף רומזת לאנלוגיה שבין הדיר שעליו מעיזים את הכבשים לעת ערב לדירות שבהן ישֵׁנים בנפרד הורים וילדיהם. לקסיקון פשוט? כאמור, נהוג לדבר על פשטות המבע בשירי ל"ג, אך האם באמת מדובר בלשון פשוטה? דומה שגם הלשון הליטֶרלית וגם זו הפיגורטיבית אינן פשוטות כלל וכלל. שתי תמונות מן הרֵאליה של השיר – תמונת האילנות ותמונת כבשה המחזיקה בחיקה את הטלה – הן למעשה תמונות סמליות של פריון ושל אימהוּת. דומה שבמתכוון, ולא באקראי, השיר פותח בתיאור של "אילנות" כבדים מעומס הפרי – תיאור המרמז על פריון ועל היריון. תיאור האילנות הכבדים מעומס הפרי (" הָאִילָנוֹת כָּל כָּךְ כְּבֵדִים / כּוֹפֵף הַפְּרִי אֶת הַבַּדִּים") מזכיר את שורותיה של כריסטינה רוזטי , המשוררת הוויקטוריאנית החשובה, שנשארה גם היא כל ימיה בערירותהּ, ותיארה בשירה " יום הולדת " את לִִבָּהּ בתמונת פריון כעץ שבדיו כפופים מפֵּרות כבדים: My heart is like an apple-tree Whose boughs are bent with thick-set fruit; (ובפרפראזה: "ל בבי כמו עץ תפוחים / שענפיו כפופים מפֵּרות רחבים ") תיאור הכבשה והטלה בשירהּ של ל"ג מכיל בתוכו שימושי לשון נדירים וחידתיים. המילה "אבד" היא מילה פּוֹליסֶמית (רב-משמעית), שיכולה להצביע על חיפוש דרך ועל היעלמות (" הלך לאיבוד "), או, לחלופין, על כליון ועל פטירה (" הלך לאבדון "). האם הטלה תעה בדרך ואיבד את הנתיב המוליך הביתה, או שמא האם איבדה אותו בשובם מן המרעה? האם ישוב לביתו, או שמא אין זו אלא משאלת-לב שלעולם לא תתממש? השיר מלמדנו כי הערב כבר ירד והטלה עדיין לא שב אל אִמו. האם שובו ודאי או בגדר משאלה? צורת " אָבַד " יכולה לרַמז לכל אחת משתי המשמעויות ההפוכות. תיאור הטלה האובד מעלה את זכר הפסוק " תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד " (תהלים קיט, קעו) החותם את המזמור הארוך ביותר בספר תהִלים. תיאורו כבן אובד (" זֶה בְּנָהּ הַקָּט אֲשֶׁר אָבַד ") מזכיר גם את " משל הבן האובד " מן האוונגליונים הסמוך למשל השׂה האובד (משל זה מן הברית החדשה עומד, כזכור, בבסיס מחזור שיריה הידוע של ל"ג " משירי הבן האובד "). וחוזרת השאלה למקומה: האם המילים " יָשׁוּב טָלֶה אֶל חֵיק הָאֵם " והתיאור האידילי הבא אחריהן מציינות עובדה או משאלה? ל"ג משאירה את השאלה הזאת כחידה בלתי פתורה. אוצר המילים אינו פשוט וטריוויאלי. במקום "תישק לו" נכתב כאן " תישק אותו " ובמקום " תקרא לו בשמו " נכתב " תקרא אותו בשם ". שני הצירופים הבלתי שגרתיים הללו ספק נולדו מתוך תרגום-שאילה, ספק נדלו מתוך ספרי פרשנות עתיקים שנכתבו בתקופת הרינסנס. בעברית המודרנית הם אינם מקובלים. ומה הכוונה הטמונה ב" תקרא אותו בשם "? האם הכוונה היא שהכבשה "סתם" פונה לבנה, כדי לתת לו את מנת-המזון לעת ערב, למשל, או שהיא מעניקה לטלה שם וזהות, כמו בטקס ברית-המילה, כשהוא מונח על כיסאו של אליהו הנביא? האם הכוונה היא שעד עתה היה הטלה אחד מִני רבים בעדר, ועכשיו יש לו ייחוד משלו? ואף זאת: בהדפסה הראשונה ב"דבר לילדים" כלולה צורת " תִּשֹּׁק " שאינה מצויה כלל באתר " מאגרים " של האקדמיה ללשון העברית, וייתכן שהיא נגררה לתוך השיר הזה מתוך דמיונה למילה " שוקת " הנכרכת בתמונתו של צאן החוזר מן המרעה. גם המילה " המרגיעה " בצירוף " זוֹ הַשָּׁעָה הַמַּרְגִּיעָה " שבבית הראשון, אינה ברורה ומובהקת מן הבחינה הסמנטית. אפשר שהכוונה היא שעה רוגעת שבה כָּלאָדָם נרגע, ואפשר שהמילה מציינת את השעה שבָּהּ האם מרגיעה את עולליה. מכל מקום, לפנינו שימוש אליפטי (חסר, דורש השלמה) מן השימוש המקובל במילים " תקרא אותו ", " מרגיעה ", או " לחזות ". המילה " לחזות " בשורה האחרונה, כמו המילה " אבד ", היא מילה דו-משמעית, שפירושה האחד הוא " לראות, להסתכל ", ופירושה האחר הוא " להתבונן כדי לצפות את העתיד ". בל נשכח שהעומד וחוזה בילדים הנו נביא. וכפי שנראה בהמשך דברינו, אין אלה המילים והצירופים היחידים המקנים לשיר עמימות ומורכבות. בין סוף היום לסוף החיים ובין סף לסוף מן הראוי להזכיר שלא כל השירים המסוּוגים כ"שירי ערש" נועדו להרגיע את המאזינים הצעירים בעזרת תמונות ומילים אופטימיות המרמזות על חזרה ועל המשכיוּת. יש גם שירי-ערש מסוג שונה, המשתמשים בתמונות ה"ערב" וה"לילה" כבמטפורות לסוף הדרך ולסוף החיים. כזה הוא, למשל, השיר "שיר ערש", החותם את מחזהו של אלתרמן "אסתר המלכה",  שאינו רק המושמע בהתקרב שעת השֵׁנה, אלא גם שיר "מחולת המוות" המושמע בהתקרב שֵׁנת הנצח של האדם. מקהלת כלי הנגינה המנגנת ברקע אינה משמיעה מנגינת חג שמחה, כראוי ל"משחק פורים", אלא מנגינה המלַווה את האדם לבית עולמו. גם בשיר-הערש " ערב מול גלעד " יש, בניגוד לנימה הרוגעת, יסודות מורבידיים לא מעטים. שיר נעים זה המוּשר גם כיום לילדים רכים בשעת התרדמה, מסתיר למעשה בין שורותיו סיפור על אם שמחכה לשווא לבנה המבושש לבוא הביתה. משקעיו הטרגיים של השיר המרמזים לכך שלפנינו סיפור טרָגי על אם המצַפָּה לבנה הנעדר, או על אם שַׁכּולה, שבּנהּ כבר לא ישוב לביתו, כמעט שאינם ניכּרים אך הם מצויים בשיר וארוגים בין שיטיו. גם תיאור ענפי העץ הכבדים מרמז על נשירתו של הפרי מן האילן או על קטיפתו ממנו (הנשירה והקטיפה נקשרים גם הם בסוף החיים). לפיכך, מילותיו ולחנו הנוגים של "ערב מול הגלעד" הפכוהו לשיר המושמע תכופות בכלי התקשורת בימי זיכרון: " אֶל הַבִּקְעָה מִן הַגִּלְעָד / טָלֶה שָׁחֹר וְרַךְ יָרַד, / כִּבְשָׂה פּוֹעָה בּוֹכָה בַּדִּיר – / זֶה בְּנָהּ הַקָּט אֲשֶׁר אָבַד " (בדומה לדימוי שבשיר " אחרונים בשדה ": " כִּגְדִי-עִזִּים אֲשֶׁר נִשְׁכַּח מֵעֵדֶר "). 3 אמנם בהמשך השיר כלול בית שתכניו אופטימיים כביכול (" יָשׁוּב טָלֶה אֶל חֵיק הָאֵם, / יִשְׁכַּב בַּדִּיר וְיֵרָדֵם / וְהַכִּבְשָׂה תִּשַּׁק אוֹתוֹ / וְהִיא תִּקְרָא אוֹתוֹ בְּשֵׁם ."); ואולם, לא ברור אם לפנינו משפט חיווי או משפט משאלה: הפְּעלים הרבים בלשון עתיד שבבית זה (" יָשׁוּב [...] יִשְׁכַּב [...] יֵרָדֵם [...] תִּשַּׁק [...] תִּקְרָא ") עשויים לבטא תפילה ומשאֶלֶת לב של "לוּ יהי", שסָפק אם תתממשנה, ולאו דווקא את מה שעתיד להתרחש בפועַל. חוקרת הלשון העברית פרופ' תמר סוברן , במאמר על לשונהּ הפואטית של ל"ג, 4 תוהה על פשר העצב הנסוך על שיר-הילדים ה"פשוט" הזה – " ערב מול הגלעד " – שנועד מעצם טבעו להרדים ולהרגיע. לדבריה, יש להבין שיר זה על רקע שירים אחרים של ל"ג שבהם נזכרים הגלעד, אליהו הנביא וילדים רכים, ובהם השיר " כנען " 5 המסתיים במילים " וְתַנִּיחִי יוֹמֵךְ הַזּוֹהֵר לְרַגְלֵי הַגִּלְעָד / כְּתִינוֹק מְחֻתָּל ". נוסיף על דבריה הנכוחים של תמר סוברן שהשיר המוקדם " כנען ",  המתאר בגלוי את אדמת הטרשים השרבית של המולדת החדשה, מתאר כזכור בדרך ההשלכה (הפּרוֹיֶקציה) גם את תחושותיה של המשוררת, הרואה במולדת החדשה על אחד הגגות " אִשָּׁה מְכֹעֶרֶת / צְמוּקָה כְּאַדְמַת הַטְּרָשִׁים בַּשָּׁרָב ", בניגוד לדוד המלך שראה את בת-שבע היפה (לא אחת התאכזרה ל"ג לעצמה, ודיברה על עצמה כעל אישה מכוערת). לפנינו תחושותיה הנוּגות של אישה צעירה, שעדיין לא איבדה אמנם את פוריותה, אך חוששת שמא החמיצה את אושר האימהות וכבר לא תהרה ותלד אלא שירים וסיפורים: " בְּמִדְבַּר הַמְּרוֹמִים עָנְדָה הַחַמָּה לָהּ / נֵזֶר קוֹצִים: אַל פִּרְיוֹן, אַל מָטָר [...] תִּינוֹק בִּבְלוֹיֵי סְחָבָה כָּאֵלֶּה / הִנִּיחָה חַנָּה בְּשִׁילֹה ". מתיאור זה, ובמיוחד מן המילים " אַל פִּרְיוֹן, אַל מָטָר ", מהדהֲדים לא רק דברי הקינה של דוד על מות יונתן (" הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם "; שמואל ב' א, כא), אלא גם דברי הקללה המצמררת ששילח אורי צבי גרינברג ב ספר הקטרוג והאמונה (תרצ"ז) בקיבוץ משמר-העמק: " הֲיֵה יְשִׁימוֹן בְּמַפַּת הַמְּדִינָה / אַל טַל בְּהָרֶיךָ, אַל עֵץ וְאַל טַף! ". כאן עומדת המשוררת מול ילדי הקיבוץ לעת ערב, מתפעלת מן הפריון, אך גם מביעה דאגה לנוכח הסיכונים הצפויים לילדים, המוקפים חשכה ואיבת-אויבים. מעניין להיווכח שאתר זה – הגִלעד – שבּוֹ איבד דוד המלך את בנו אבשלום במלחמה עקוּבּה מִדם, נזכר גם בשירהּ הרפּסוֹדי הארוך של ל"ג " אביב אחד ", 6 המשֹרטט בסגנון שירתו המוקדמת של שלונסקי דיוקן אישי וקולקטיבי כאחד: " לְהָנִיחַ תִּינוֹק מְפַרְכֵּס / לְרַגְלֵי הַגִּלְעָד " (כהנחת קרבן עקוד על המזבח). השיר " ערב מול גלעד ", המוּשָׁר תכופות כשיר-ערש לילדים רכים, מסתיר אפוא בין שורותיו סיפור על אֵם המחכה לִבנהּ המבושש לבוא הביתה ואינה יודעת מה עלה בגורלו (כפל-המשמעות של המילה " אבד " גורם לאי-הוודאות, ויוצר את התוגה הנסוכה על פני השיר). מן המילים בתיאור ירידתו של הנביא הגלעדי מן ההר אל הבקעה (" יוֹרֵד דּוּמָם אֶל הַבִּקְעָה ") מהדהדות המילים המורבידיות המאיימות " יוֹרֵד דּוּמָה ". ובל נשכח: אליהו, הנביא הגלעדי, הנזכר בשיריה אלה של ל"ג, הוא הנביא שמכינים לכבודו בכל טקס ברית-מילה כיסא מיוחד שעליו מַניחים את הרך הנולד כעל מזבח; ואולם, אליהו הנביא נקשר גם בסיפור על החייאתו של ילד מת. לפיכך, להופעתו הבלתי צפויה בבית האחרון של השיר יש "פני יאנוס", המרמזים בכפיפה אחת גם על סף החיים וגם על סופם. יסודות אישיים וסודות אישיים ל"ג לא התברכה כידוע בילדים משלה, אך היטיבה להכיר את עולמם של הילדים ואת שְׂפָתָם יותר מִסופרים אחרים שכָּתבו לילדים (אולי משום שהתנסתה בעצמה עם קשיי ההתאקלמות בעברית הארץ-ישראלית המודרנית ומשום לימדה עברית בסיסית בכיתות של עולים חדשים). שיריה לילדים עדיין נישאים בפי כול (גם בזכות לחנים מצוינים), וניכר שהיא היטיבה לקלוע לטעמם של פעוטות ושל ילדים. אפילו שירי הילדים של נתן אלתרמן ושל אברהם שלונסקי, העשירים והמורכבים יותר משיריה, לא עמדו ברובם במבחן הזמן, בעוד שרבים משירי הילדים של ל"ג לא התיישנו. היא דיברה בגלוי על הכורח של אישה כמוה, הנושאת עִמה מִטען גֶנֶטי אומלל של דיכאון ומחלות נפש תורשתיות, להחניק את אינסטינקט האימהוּת, מחשש פן תנחיל מחלת נפש לצאצָאיה, אך הפיקה אחדים משירי-הערשׂ היפים ביותר שלצלילי מילותיהם ולחניהם מרדימות אימהוֹת את ילדיהן, בני הגיל הרך, עד עצם היום הזה: " פזמון ליקינתון ", " מה עושות האיילות ", " מדוע הילד צחק בחלום? ", " ערב מול הגִלעד ", ועוד אפשר ששיר הילדים הנעים " ערב מול הגלעד " המוּשר כשיר-ערש לילדים רכים, מסתיר בין שורותיו סיפור על אם שמחכה לשווא לבנה המבושש לבוא הביתה. משקעיו הפנטסמגוריים. עצב על הילדים שלא נולדו לה עולה משורות שירהּ המוקדם של ל"ג " דמדומים ביזרעאל " , הפותח בתיאורה של "דממה עקרה" והמסתיים בתיאור נוף טבול בבכי תינוק (" רַק בִּכְיָה חֲרִישִׁית שֶׁל תִּינוֹק נִמְזְגָה וְאֵינֶנָּה מַשֶּׂגֶת / אֶת גְּבוּלוֹת הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה הַכּוֹרַעַת עַל עֶצֶב שֶׁמֵּת "). גם שירה " כנען " מתאר את תחושות הפריון הלילי של המשוררת שאינה יולדת אלא שירים תיאור אֶרוטי-סקסואלי, עתיר סמלים פרוידיאניים (" הַטַּל יוֹרֵד. / מִנְּדַן- לֵילוֹת – יָרֵחַ כְּפִגְיוֹן . / גּוּפֵךְ הַחַם לֹא עוֹד יוּכַל לָשֵׂאת / בְּתוֹךְ עַצְמוֹ אֶת הוֹד הַהֵרָיוֹן "). האל הלילי מענה את גופה, מתעלל בה ואף לועג לה וקורא לה " אַיְלוֹנִית " ("עקרה"), ועם זאת הוא מבטיח לה שיוֹמָהּ הזוהר יוּנַח לרגלי הגלעד כתינוק מחותל. לשון אחר: ילדי הרוח של המשוררת, המקנים לחייה מעט תהילה וזוהַר, יפצו אותה במקצת על התינוק שלא נולד לה. בתמונה האימהית של כבשה המנדנדת את ערישת בנהּ עשתה ל"ג שימוש בשירה " הירח הצהוב " שנכתב שנה קודם ל" ערב מול הגלעד ". 6 כאן מסופר על הירח היוצא לטייל בלילה, בזמן שהאימהות מרדימות את ילדיהן, כי הוא אינו יודע לאהוב, ואין לו ילדים משלו: " הוּא רוֹאֶה אֶת הַכִּבְשָׂה / מְנַדְנֶדֶת עֲרִיסָה / וְרוֹצֶה מְאֹד לִבְכּוֹת / אֲבָל אֵין לוֹ גַם דְּמָעוֹת ". דומה שבתיאורי אימהות כאלה יש יותר משמינית של וידוי אישי כואב. בשירתה לילדים של ל"ג וכן בסיפורת שלה לילדים – כבספריה " ידידיי מרחוב ארנון " ו" נִסים ונפלאות " – בולטת דמותה של אישה בודדה (בת דמותה של המחַבּרת, פחות או יותר), המצטרפת אל חבוּרת הילדים. רוב הספר " ידידיי מרחוב ארנון " נסב סביב סיפורה של עלמה בודדה, בת דמותה של ל"ג, שחיה עם אִמהּ. בסיפור " אורי מן הבית הכחול " לאורי יש אמנם אב, אך עיקר הסיפור נסב על ידידותו עם ילדה משכונת מחלוּל בשם יונה, שאביה מת. הספר " נִסים ונפלאות " מפגיש את הקורא עם דמותה של " הדודה של שוּמְאיש ", ששתי שִׁנֶּיהָ הקדמיות חסרות, ואף היא בת-דמותה של ל"ג, שקיצרה את שתי שִׁנֶּיהָ הקדמיות ואחר-כך החליפה אותן בתותבות. זוג שִׁנַּיים קדמיות גדולות ובולטות שיווה למשוררת מראה של ארנב, וביצירותיה לילדים היא אכן הרבתה לתאר ארנבת המכניסה לביתה לא " ארנב " אלא " ארנבון " כדי לדאוג לכל מחסורו (האם אך מקרה הוא שניתן לשמוע בשם " ארנבון " הד הומונימי לשמו של הגבר האהוב על ל"ג, הלוא הוא הצייר אריה נבון ?). בקצרה, ל"ג גילתה ביצירותיה לילדים סודות אישיים כמוסים שעליהם לא התוודתה מעולם ביצירתה ה"קנונית". שירָתהּ ה"קנונית" שימשה לה חלון ראווה יפה וסלקטיבי, המכסה על האמת ומעמעם אותה יותר משהוא מגלה אותה כמוֹת שהיא. בשירים רבים בולט חלקן של האימהות ובולט העדרן של דמויות אב: בין שירי הקובץ " בואו עננים ", למשל, יש אם וסבתא ודודה, ואפילו סבא ודוד, אך נפקד מקומו של האב. בחגיגת התאומים מיכאל ומיכאלה בשיר " האורח ביום ההולדת ", שאליה מגיע אורח בלתי קרוא – נמר מגן החיות – שגורם לאם להפיל מרוב הפתעה ופחד את הכוס האחוזה בידהּ. בחגיגה הנערכת בבית יש אורחים רבים, לרבות דודה מכרכור ודוד מרמתיים, אך נפקדת בה דמותו של אב. את הסדר שהופר בבית המשפחה מנהל השומר של גן-החיות שנקרא למקום, תחליף לאב שאיננו. השיר " אני לבדי בבית " שבקובץ " צריף קטן " נחתם במילים " מָתַי כבר אימא תשוב?! ", ובמרכז השיר " חלון מואר " שבאותו הקובץ מצטיירת דמות של אדם בודד המשקיף מן החלון. אפילו בשיר על " מוֹר החמור ", חמורנו יוצא לטיול ונזכר באִמו הדואגת, ובסופו של דבר, " סוֹף סוֹף כְּשֶׁהֶחְשִׁיךְ הַיּוֹם / מוֹרִי אֶל אִמָּא חָזַר בְּשָׁלוֹם ". ודוק: בשירים אלה נזכרת אם דואגת, אך לא נזכר האב. גם בשיר-הערשׂ " ערב מול הגלעד " מתוארת כבשה אימהית הדואגת לבנהּ הגְדי המבושש לחזור הביתה מן המִרעה. אין בדיר שום אָב שאִתו תוכל האֵם לחלוק את דאגותיה. לאחר עלותה ארצה התגוררה ל"ג כידוע תחת קורת גג אחת עם אמה צילה, שממנה נפרדה רק כשיצא כשהוזמנה למקומות מרוחקים בארץ ולרגל מסעותיה מעבר לים. האם השיר מבטא גם את החששות שרבצו עליה כשיצאה מן הבית אל הגליל (בתקופה של מאורעות דמים קשה שהאיצה את הקמת הפו"שים – פלוגות השדה – בהנהגת יצחק שדה) והשאירה את אמה לבדה בבית, בדירתן המשותפת. בל נשכח שהכינוי " הגלעדי " הוא גם כינויו של יפתח, המנהיג שנאלץ לקיים את נדרו ולהיפרד מבתו ש" ירדה על ההרים " (" וַתֹּאמֶר אֶל-אָבִיהָ יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה:  הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל-הֶהָרִים " (שופטים יא, לז), וכאן גם הטלה וגם הנביא יורדים אל הבקעה. גם ראוי לזכור כי קיבוץ "אפיקים" אמור היה להיקרא "בת יפתח", על שם בתו של יפתח הגלעדי, אך מתיישביו לא אישרו את השם הטרגי הזה ובחרו בשם טבעי וניטרלי. האם יש קשר בין " ערב מול הגלעד " לבין שירו של אלתרמן " ליל גליל "? את שירם של נתן אלתרמן ומרדכי זעירא " ליל גליל " ביצעה על הבמה הזמרת אסתר גמליאלית בתכנית נ"ו של תאטרון " המטאטא " (" אי-שם אצלנו "; הבכורה ביום 11 בפברואר 1941). עם זאת, בפתיח לסרטון יו-טיוב של השיר (בביצועו של יהורם גאון) וכן באתרים נוספים נרשם שעוד ב-1938 הקליטה גמליאלית את ביצועה ל" ליל גליל " בעבור " קול ישראל " המנדטורי, ומותר כמדומה לשער שחלף זמן לא מועט בין חיבור השיר לבין ביצועו בשידור רדיו, שהרי לאחר כתיבתו הוא נמסר להלחנה ולחזרות שנדרשו לקראת ההקלטה. בשנת 1938 עדיין לא התנתק אלתרמן מחבורת " יחדיו ", ול"ג הייתה עדיין מקורבת אליו. את נימתו הרכה והרוגעת של " ליל גליל " קובעות שורות הפתיחה שלו – " כָּל הַכְּפָר שׁוֹקֵט, רוֹגֵעַ / שָׁבוּ, שָׁבוּ עֲדָרִים " – שורות המַקנות תחושה שלפנינו שיר-ערש שלֵו וחרישי. את הקלילות והנועם שבּוֹ מתַגברות שורות הריפריין (הפזמון החוזר), הגדושות במצלולים מתגלגלים: " לֵיל גָּלִיל, לֵיל גָּלִיל, / רוּחַ בָּא קַל קָלִיל / לֵיל גָּלִיל, לַיְלָה לֵיל / רוּחַ, רוּחַ, רוּחַ לֵיל ". ואולם, נימת השיר משׁתָּנה במהלכו מקצה לקצה: את הרוגַע המדומה של שורות הפתיחה יורשת וכובשת נימה אחרת, שיש בה אפילו משהו מן המפחיד והדֶמוני. האם תוביל הרוח במילות הפיתוי שלה (" בּוֹאִי, בּוֹאִי ") את הצעירה הַישֵר אל דודהּ שבמרומי ההר? כאמור, צירופי המילים שבשיר מעלים השתמעויות של סכנה, ואפילו סכנת מוות. גם הגיא וגם ההר שוכנים בערפל ובענן, והאיל אינו יוצא מן הסבך (רמזי עקדה וסוף טרגי). בשיר " ליל גליל ", לא גדי ולא איל, ואף לא שֵֹה לעולה יוצא אל השביל בלילה, שהרי הרועים כבר העיזו את הצאן אל הדיר (" שָׁר הָרוּחַ: לַיְלָה לַיִל, / מִי יוֹצֵא אֶל הֶהָרִים? / לֹא הַגְּדִי וְלֹא הָאַיִל, / לֹא רוֹעֶה וַעֲדָרִים "). רק לִבּהּ של אביגיל יוצא בלילה אל אהובהּ, וסופהּ לוט בערפל. מניסוחם של דברים אלה נרמז לכאורה גם סופה הטרגי של בת יפתח. כשנדר יפתח את נדרו חשב כנראה על העלאת כבש או איל לעולה, אך לא העלה בדעתו שאת בתו היחידה ייאלץ להעלות לעולה: " וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל-בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ [...] וַתֹּאמֶר, אֶל-אָבִיהָ, יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה [...] וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל-הֶהָרִים וְאֶבְכֶּה עַל-בְּתוּלַי [...] וְהִיא לֹא-יָדְעָה אִישׁ " (שופטים יא, לד-לט). האם לשיר קליל וכבד כאחד כמו " ליל גליל ", שנכתב בתקופת מאורעות הדמים שפקדו את הארץ בין שתי מלחמות העולם, יש זיקה לשיר " לילה מול הגלעד "? את זאת לא נוכל לדעת. מכל מקום, שני השירים מעורפלים, ומציגים לפני הקוראים והשומעים חידה לא פתורה. מדוע שיר על ילדים שנרדמו למרגלות הגלעד או על נערה העולה במעלה הר גלילי מעורר בקורא תוגה וחרדה? אפשר שאליהו התשבי (הריהו הנביא הגלעדי מן השיר " לילה מול הגלעד ") יֵרד מן ההר אל הבִּקעה ויתרץ קושיות ובעיות. הערות: " דבר לילדים " (תוספת ל "דבר "), כרך ד, חוברת 16, ביום י"ח בשבט תרצ"ח, 20 בינואר 1938 (על שער הגיליון נדפסה בטעות השנה 1933). על ביקוריה של ל"ג בקיבוץ אפיקים ועל הקשרים שהיו לה עם אחדים מחברי הקיבוץ, ראו בספר " לאה גולדברג: כל שירי הילדים ", בעריכת גדעון טיקוצקי, כרך א, תל-אביב 2022, עמ' 87 – 88. על תעודת הזיהוי הפוליטית של ל"ג ראו בפרק הראשון של ספרי " לשיר בשפת הכוכבים: שבעה פרקים על יצירת לאה גולדברג ", תל-אביב 2013. שורות מתוך שיר המוקדם " אחרונים בשדה " (הכלול בספר שיריה השני של ל"ג " שיבולת ירוקת העין ", 1939). ראו מאמרה של תמר סוברן, " חתן נעורים עד בְּלוֹתֵךְ " – קווים לתיאור לשונה הפואטית של לאה גולדברג, "הד האולפן החדש", גיל' 100, חורף 2013, עמ' 139 – 151. " כנען ", " מאזנַים ", כרך ו, תרצ"ח, עמ' 434.

פרופ. זיוה שמיר - מחקרים בספרות עברית - אלתרמן, ביאליק, עגנון, יל"ג, תרגום סונטות שקספיר, בודליר ועוד. מאמרים ספרים להורדה, קטעי וידאו - פרסומים אחרונים באתר - עורב על ראש התורן לרגל 90 שנה לעלייתה של המשוררת לפלשתינה-א"י על שירה של לאה גולדברג "תל-אביב 1935" לפני תשעים שנה הגיעה לאה גולדברג לתל-אביב, ובמלאת שנות דור לעלייתה, היא חיברה את השיר "תל-אביב 1935" (1961), המתאר את פגישתה הראשונה עם העיר הלבנה שאליה הגיע נתן אלתרמן, שותפה לחבורת "יחדיו" של שלונסקי , עשר שנים לפניה. ואולם, בעוד שאלתרמן תיאר את העיר במרומז בשירו " תמוז " בצבעי זהב וכחול כיאה לעיר שהוקמה על חולות הזהב לחוף הים הכחול, לאה גולדברג תיארה את העיר בצבעי שחור-לבן, כיאה לתמונה בא גולדברג לפני 3 שעות חודש דצמבר על לוח השנה של סופרי ישראל האִזכּוּר הבולט ביותר של השם "דצמבר" , שמו של החודש האחרון של לוח השנה הגרגוריאני (שהיה כידוע החודש העשירי בלוח השנה הרומי, ומכאן שמו) מצוי בפתח הבית השני של " העורב ", שירו הנודע של אדגר-אלן פו , הנחשב לאחד השירים המושלמים ביותר שנכתבו מאז ומעולם מן הבחינה המוזיקלית. " העורב " הוא שיר קודר ומפחיד, אך גם יפה ומושך. הוא תורגם לשפות רבות, ופרץ דרכים חדשות, תמטיות וטכניות, בספרות העולם ובספרות העברית: Ah, distinctly I remember it was in the bleak December , And each separate dy - מאמרים - 9 בדצמ׳ טעות לעולם חוזרת (אם אין טורחים לתקנה) על שגיאות עובדתיות, אנכרוניזמים ושיבושי לשון בפזמונים ובשירי הזמר העבריים עד לפני שנות דור ידעה הספרות העברית להבדיל בין שירה לפזמונאות, וגדולי המשוררים ידעו לשים חיץ ברור בין שני הז'אנרים, בהבינם שמדובר בשני סוגי כתיבה שונים, שרק פֹּה ושָׁם פולשים זה לרשותו של זה. ח"נ ביאליק , למשל, הפריד בין שיריו ה"קנוניים" לבין פזמוניו, ואת שיריו לילדים לא כלל במהדורות כל כתביו. משוררי המודרנה (א' שלונסקי, ל' גולדברג, א' פן, ואחרים) לא טרחו אפילו להוציא לאור את פזמוניהם, ואלמלא הקדיש מנח - מאמרים - 3 בדצמ׳ בראשית ברא... גם מי שאינו חסיד נלהב של מִשנתו הרומנטית של רוּסוֹ ושל "תורת המעמקים" של פרויד יודע אל-נכון שכל חיינו בעבר ובעתיד מקופלים בילדוּת, הלוא היא תקופת "בראשית" של האדם. זכור לי שהתחלתי ללמוד בכיתה ב' בבית-ספר יהל"ם ברמת-גן את "סיפורי המִקרא" מתוך הספרון המצויר שערך חיים-נחמן ביאליק . מאז ועד היום לא שכחתי איך נרעדתי למִשמע שתי המילים הראשונות – " בְּרֵאשִׁית בָּרָא " – שאותן קראה המורה רבקה גוּבֶּר בנימה דרָמָטית שהשאירה את תלמידיה פעורי פה. הצלילים הקשים של שתי המילים הראשונות הט - מאמרים - 27 בנוב׳ הדוקטור וולטפרמד נעשה "פרופסור גמור" במלאת מאה שנים להקמתה הסָטִירה על מלומדי האוניברסיטה העברית הפתיחה הרשמית של האוניברסיטה העברית בירושלים אירעה כידוע באביב 1925, באמפיתאטרון של הר הצופים, במעמד קהל גדול ובהשתתפות הרב הראשי אברהם- יצחק הכהן קוק, חיים ויצמן, הלורד בלפור, הנציב העליון לארץ ישראל סיר הרברט סמואל והמשורר חיים-נחמן ביאליק. אחד-העם , שברוח משנתו (שהתמקדה ברעיון "המרכז הרוחני") הוקמה האוניברסיטה העברית, לא הגיע לטקס מחמת בריאותו הלקויה, וביאליק שייצג אותו ואת השקפתו, אמר בנאומו את המשפט מרטיט-הלב: עגנון 22 בנוב׳ בכינור, בתוף ובחצוצרה לכבוד העלאתו של אלפרד דרייפוס בדרגה (בדיעבד) ע"י נשיא צרפת עמנואל מקרון ב-18/11/2025 צדק היסטורי: אלפרד דרייפוס הועלה לדרגת "בריגדיר גנרל" ביום 18 בנובמבר 2025 הודיע נשיא צרפת, עמנואל מקרון , על העלאתו בדרגה של אלפרד דרייפוס ל"בריגדיר גנרל" [תת-אלוף], וזאת כ-131 שנים לאחר טקס ההשפלה שערכו לקצין היהודי, עת דרגותיו נשללו ממנו והוא נדון למאסר עולם ב"אי השֵּׁדים". ציניקנים יטענו שכך מנסים עמנואל מקרון וממשלתו לכפר במקצת על שלל ההתבטאויותיו לטובת הפלשתינאים שהושמעו מפיהם מאז טב ביאליק 18 בנוב׳ על הימים המופלאים שבָּהם נעשה פבלו ל"פיקאסו" 120 שנה לַ "תקופה הוורודה" והרהורים על חקר הספרות לפני כ-120 שנה עבר פיקאסו מן "התקופה הכחולה" (1901 – 1904) אל "התקופה הוורודה", שתמונותיה הראשונות צוירו בסוף 1904 ובראשית 1905 במשכנות העוני, הזנות והפשע של מונמַרטר (במִבנה הקרוי "Bateau Lavoir" – "המכבסה הצפה"). כמו כל האמנים המתחילים שגרו לידו ב"Bateau", גם הצייר הצעיר, איש ברצלונה, חי בעוני מחפיר. רק זעיר פֹּה זעיר שָׁם התחילו החיים להאיר לו פנים. בשנות "התקופה הכחולה" סבל פיקאסו מדיכאון ומחרדה, עקב התאבדותו של חברו הטו - מאמרים - 12 בנוב׳ "רצח מלך" (Regicide) בחיים ובספרות במלאת 30 שנה ל רצח רבין מקרים של "רצח אב" (Patricide) ושל "רצח מלך" (Regicide) ליווּ את האנושות למן קדמת דנא. "ענף הזהב" (" The Golden Bough "), ספרו של האנתרופולוג הנודע סיר ג''יימס פרייזר (Frazer) מתאר אירועים כאלה בחברות שבטיות, בניהן ראו בהם טקסים המעלים את הגיבור כקורבן לשם רענון החיים ולשם שמירה על הפריון ועל היבולים. את הגיבורים הפרימיטיביים, הנושאים בתפקידי מנהיגות, תיאר פרייזר כמי שרצחו את קודמיהם, ביָדעם מראש בוודאות גמורה שיום אחד יירצחו גם הם על ידי גיבור שיבק - מאמרים - 3 בנוב׳ האב הספקן ובנו השאנן (או: בין אביב העלומים לִכפור הזִקנה) במלאת מאה שנה לסיפורו של עגנון שתי גישות לעלייה לארץ-ישראל לפי הסיפור "מעשה העז" (1925) סיפורו הקצר של עגנון " מעשה העז " פותח בקורותיו של זקן " שהיה גונח מלבו ", ורופאיו ציווּ עליו לשתות חלב עִזים כדי שיירפא ממחלתו. שמע הזקן בקולם, וקנה עז שנהגה להיעלם לעִתים מזומנות, ובשובה הביתה היו דדיה מלאים חלב מתוק מדבש וטעמו כטעם גן עדן. ביקש הזקן לדעת את מקור החלב המשובח, והורה לבנו לעקוב אחר העז. בעקבות העז, הגיע הצעיר "בקפיצת הדרך" לארץ-ישראל, עגנון 30 באוק׳ 1311 פרסומים באתר עדכונים מפתח פרסומים קטגוריות באתר - פרסומים נבחרים - כל הרשימות (1,311) 1,311 פוסטים אבידן, דוד (2) 2 פוסטים אלתרמן (245) 245 פוסטים איזקסון, מירון.ח (5) 5 פוסטים אתר (4) 4 פוסטים ח.באר (9) 9 פוסטים ביאליק (268) 268 פוסטים בן-ציון (1) פוסט 1 ברדיצ'בסקי (2) 2 פוסטים ברטוב (2) 2 פוסטים גוטמן (1) פוסט 1 גולדברג (25) 25 פוסטים דור, מירי (2) 2 פוסטים יל"ג (17) 17 פוסטים גורי, חיים (2) 2 פוסטים א"צ גרינברג (6) 6 פוסטים גרנות משה (13) 13 פוסטים וולך, יונה (4) 4 פוסטים זך (8) 8 פוסטים טשרניחובסקי (17) 17 פוסטים א.ב.יהושע (24) 24 פוסטים לוז, צבי (3) 3 פוסטים מולודובסקי (2) 2 פוסטים סומק, רוני (3) 3 פוסטים עגנון (53) 53 פוסטים עמוס עוז (14) 14 פוסטים עמיחי, יהודה (13) 13 פוסטים פגיס, דן (2) 2 פוסטים רביקוביץ (4) 4 פוסטים רחל (13) 13 פוסטים רטוש (14) 14 פוסטים שופמן (2) 2 פוסטים שלונסקי (10) 10 פוסטים שלו, מאיר (7) 7 פוסטים שמיר, משה (5) 5 פוסטים שקד, גרשון (5) 5 פוסטים תמוז (1) פוסט 1 מקרא (1) פוסט 1 - כללי - (65) 65 פוסטים - מדיה - (100) 100 פוסטים - נבחרים - (168) 168 פוסטים - תרגומים - (178) 178 פוסטים צרפתית (14) 14 פוסטים בודלר, שארל (9) 9 פוסטים אנגלית (155) 155 פוסטים יידיש (12) 12 פוסטים גרמנית (11) 11 פוסטים - מאמרים - (896) 896 פוסטים ארכיון - 2020 ועד היום (468) 468 פוסטים ארכיון - 2010 - 2019 (139) 139 פוסטים ארכיון - 2000 - 2009 (111) 111 פוסטים חביבה של אלתרמן וחַבּוּבָּה של קישון איך התקרב משורר ענק לסגנונו של כותב-מערכונים מתחיל פורסם: ידיעות אחרונות , 23/8/24 לקריאה בקובץ PDF כפי שהודפס דרך הרוח מי ידע? הייתכן... נתניהו אינו צ'רצ'יל נאומו של רה"מ מר בנימין נתניהו ב-24 ביולי 2024 לפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס של ארצות-הברית נועד בעיקר כדי להשיג תמיכה אמריקאית... ממי נפרד ביאליק בשירו האחרון "פְּרֵדה"? על "הנגלות" ו"הנסתרות" ביצירתו במלאת 90 שנה לפטירתו בטרם-עת פורסם: " רבדים סמויים עוסקים בגורל האומה ", מקור ראשון , 12.7.2024 לקריאת... לאו כל אדם זוכר מה שמה של אותה פרה ששתה מחֲלבהּ לציוּן יום הולדתו של בלזק החל ב-20 במאי על השפעת בלזק על עגנון בתיווּכו של ביאליק מתוך ששת ספריה של זיוה שמיר על יצירת עגנון: ש"י עולמות... מִי רָאָה אֵיךְ דּוֹדָה לֵאָה מִתְחַפֶּשֶׂת לִצְפַרְדֵּע? חג פורים ביצירת הילדים של לאה גולדברג לא אחת כתבה לאה גולדברג שירי-ילדים "מעוגלים" ופשוטים-למראה, היפים לכאורה לכל נפש. ואולם, לאמִתו של... הפולקלור ביצירת ביאליק – החָכמה וההתחכּמות לזכר פרופ' דב נוי שנולד ב-20 באוקטובר 1920 א. פולקלור בעיבודו של גדול המשוררים בשנות השמונים של המאה הקודמת התחלתי לחבר מאמרים... מצעד הפזמונים של נתן אלתרמן - בימת מופעי הספרות צוותא - עם מאיר עוזיאל צולם: 25/6/2023 באולם "צוותא" תל-אביב שירה ומוסיקה: נתן סלור, (נכדו של נתן אלתרמן). האחים והאחיות צנחני. מעיין סלקטר שור ואורון נדיב,... הכינה נחמה כאלגוריה פוליטית דברים לזכרו של מאיר שלו (1948 - 2023) את מאיר שלֵו ראיתי בפעם הראשונה כשהזמין אותי להשתתף בתכנית הטלוויזיה שלו "ארץ אהבתי". היה לו חוש... "ביאליק בלבוש חדש" - אירוע מוזיקלי - ספרותי ערב יצירות ביאליק בהלחנות חדשות (מצולם) שנערך ביום שני 9/1/2023 בשעה 19:30 בבית הסופר, תל-אביב השמעת בכורה של שישה שירים שזכו ללחנים... בעצם לבלוב אביבם רגשות – כעלים בשלכת על האוקסימורון המעודן בשירת רחל – המשוררת העברית הראשונה שהתחילה את דרכּהּ בלי ידיעת הלשון העברית פורסם: הקשרי לשון - בלשנות, פרשנות,... סיפורים מאגף המשרתות? עיון בסיפורו של עגנון "עובדיה בעל מום" (1921) שנכתב בעקבות ספרו של ויקטור הוגו "הגיבן מנוטרדאם" (נוסח מקוצר של פרק שהתפרסם בספרה של... עת לקום או עת לישון, לא כתוב על השעון על תהליך ההתהוות הנפתל של המעשייה המחורזת "המפוזר מכפר אז"ר" מאת סמואיל מרשק ועל היסודות האישיים ששיקעה לאה גולדברג בעיבודה פורסם: בין... יבוא ויצוא בלשון מדיניות החידוש של ביאליק לנוכח חילוקי הדעות שבין ירושלים לאודסה פורסם: העברית, ס"ח, ג-ד - לקט אבני ח”ן מאוצרות לשונו של ביאליק (תשפ"א,... בגידת האינטלקטואלים על דעיכת כוחו של המחקר האקדמי הא-פוליטי במדעי הרוח והחברה פורסם: כיוונים חדשים, 8: 15-31, 2003 א. "וְנִשְׁאַרְתֶּם עֲרִירִים..."... השיר הגברי שאול טשרניחובסקי בעקבות רודיארד קיפלינג פורסם: שבו: כתב-עת לשירה, 11: 27-36, 2003 באווירת הפתיחוּת המאפיינת את עולמנו הבתר-מודרני, שבו... ביאליק בין הטורים פורסם: גבורות למאזנים, א 2009 36-29 בחורף 1929 נוסד כתב-העת "מאזנַים", ביטאונה של אגודת הסופרים, במתכונת של שבועון ובפורמט של עיתון.... השיבה המאוחרת: עיון בשירו של ח"נ ביאליק 'בתשובתי' עיון בשירו של ח"נ ביאליק "בתשובתי" פורסם: תעודה, ד' 1986, עמ' 261-273 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, ומכיל טקסט בר-חיפוש אך לא מדוייק ... והיי לי אם ואחות עיון בסיפורו המוקדם של עגנון "אחות" (1910) פורסם: זיוה שמיר - "הניצנים נראו בארץ: סיפוריו המוקדמים של ש"י עגנון" (2021) א. סיפורו של... אין זאת כי טרוף טורף.... (2022) על "האפרוח העשירי" – מעשייה טרגי-קומית לילדים מאת נתן אלתרמן ( מאמר בגירסה מחודשת לשנת 2022 ) פורסם לראשונה : עתון 77 , גליון 300, 2005... ב"תער נוצצת" וב"משקפיים שחורות" (2022) סטיות מן הלשון התקנית בשירת אלתרמן פורסם: חדשות בן עזר ( אלתרמן – במבט חדש ובמבט מחודש ) ,גליון 1793, 24/10/2022 לחצו לקריאה בקובץ PDF... "קוצו של יוד" של י"ל גורדון יצירה שעל גבול תקופת ההשכלה והתקופה הלאומית פורסם: בקורת ופרשנות: כתב-עת למחקר ספרות עם-ישראל, 43 , 2010 באביב תרל"ו, כשלושה חודשים לפני... "אשר ידי הייתה בו בשדה" דמות קין ביצירת אלתרמן לתקופותיה ולסוגיה פורסם: "על עת ועל אתר: פואטיקה ופוליטיקה ביצירת אלתרמן" (תל-אביב 1999), פרק ב' (טקסט משוחזר... אדרת הארגמן שהפכה לאדרת טלאים עיון בשיר הסתיו של ביאליק "הקיץ גווע" פורסם: זיוה שמיר / "הניגון שבלבבו: השיר הלירי הקצר של ח"נ ביאליק", (פרק 14) תל אביב, ספרא, 2011... "הה, מי יוכל לשערך שלמה, מגמרת, מלטשת!" החיפוש אחר הזהות בשירה העברית בשנותיה הראשונות של המדינה פורסם: ארץ חפץ אמנות ועיצוב במתכת בשני העשורים הראשונים במדינה, נורית כנען קידר,... "בדיקת רקמות" בלשון השירה עיון בתפקודן של הרמיזות בשירת ביאליק, אלתרמן ועמיחי (הופיע גם תחת השם "הלשון האלוסיבית כאבן-בוחן לחילופי נורמות פואטיות- עיון... השיר שפניו פני יאנוס הדואליזם ביצירת אלתרמן כביטוי של פישוט מכוּון פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לקריאה בקובץ PDF א. אלתרמן ותחבולת ה-Double Entendre... פתאומית לעד אלתרמן ואמנות הפראדוקס פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ PDF א. המודרניזם והמציאות המודרנית – בסבך הסתירות... "האשכול האוקסימורוני" ביצירת אלתרמן לבחינתו של צַיין-סגנון אלתרמני ייחודי פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ PDF בעקבות רבו ומורו אברהם שלונסקי, החל... נר בחלון ופנסים אדומי זקן אותות הזמן והמקום בשירי כוכבים בחוץ פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ PDF א. המשך או מהפכה? מדי פעם עולה בחקר... הפתרון הוא אילם למעמדן של האניגמה ושל הזאוגמה בשירת אלתרמן פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לקריאה בקובץ PDF א. בזכותה של שירה חידתית ומעורפלת אחדים... לבחינתה המחודשת של חידת התאומים בשירו של אלתרמן "איגרת" תשובה למאמר איגרת מאת יוסף אורן פורסם: אתר אלתרמן ( www.alterman.org.il ) לחצו לקריאה בקובץ PDF קראתי בעניין רב את מאמרו של יוסף אורן,... על רקבובית פרחי הרוע הערות אחדות על השפעת בודלר על השירה העברית החדשה שמביאליק ועד אלתרמן פורסם: שבו - כתב עת, 14, 2005. תרגום מאמר זה לאנגלית - Baudelaire's... חידת ביאליק (מחודש, 2022) "על ביאליק – לית מאן פליג", נהגו בני דורו לומר עליו על דרך החידוד, וזאת עוד בטרם נשתגר בפי כול המושג המודרני "קונצנזוס", פרי תרבות ההמונים דור המאבק לעצמאות ומשוררו פורסם: 'עיתון 77', גיל' 100, מאי 1988. ...חיים גורי הוא משוררו המובהק של דור תש"ח, שכמה משירי 'פרחי אש' שלו וכמה מפזמוניו נקבעו בתודעה .... אלתרמן בדמות בוהמיין אירופי ובדמות "תלוש" עברי פורסם: www.alterman.org.il , יולי 2013 את שירו "איגרת" הציב אלתרמן בסוף חלקו הראשון של קובץ הבכורה שלו כוכבים בחוץ, וכשיר חתימה יש לו.... יש לה עסק עם המכחול והשפופרת בעקבות אירה יאן - מסע ביצירת ביאליק * פורסם: מאזנים /9 ע"ד, יוני 2000 * מתוך הספר "לנתיבה הנעלם" (עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק),... להדהים את הבורגנים עיון רטרוספקטיבי בשירת יונה וולך פורסם: כנס דב סדן , אוניברסיטת תל-אביב, 1994. (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) מפתיע... נתן אלתרמן - משוררו של דור המאבק לעצמאות עיון במחזור שירי עיר היונה פורסם: סדן: מחקרים בספרות עברית - 5 , 2002 ( בהבדלים קלים ) פורסם: www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ... א"ב יהושע – אחרון "הצעירים הזועמים" של שנות החמישים על כתיבתו של גדול מסַפּרי ישראל בדורו הידיעה הבוקר הלמה כפטיש כבד, הגם שא"ב יהושע ("בּוּלי" בפי ידידיו) הִרבּה לדבר על מותו הקרב. א"ב... המילים המתבקשות בארון הספרים העברי תחדישיו של יונתן רטוש על רקע שיטות חידוש שרווחו בדורות הקודמים פורסם: הקשרי לשון - בלשנות, פרשנות, משמעות (ליפשיץ), גליון 1 , 13/06/2022... בכף הקלע השקפת עולמו של ביאליק לפי "מגילת האש" פורסם: צפון - קובץ ספרותי , circa.1995 (?) (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) הקיץ... שיר אבוד של נתן אלתרמן ראשית יצירתו של אלתרמן הייתה מהוססת ומגומגמת: בשנת 1931, לאחר כמה שנות כתיבה "למגרה", שלח אלתרמן מצרפת חמישה שירים לשם פרסומם .... "משורר חצר" או "משורר לאומי" יחסיו של נתן אלתרמן עם הממסד פורסם: אתגר הריבונות : יצירה והגות בעשור הראשון למדינה. עורך - מרדכי בר-און "יד בן-צבי", ירושלים 1999 (טקסט... 'הסתכלות בדבורה': דיוקן המשורר כאיש זקן לאה גולדברג משלחת עוקץ במקטרגיה פורסם: פגישות עם משוררת.: מסות ומחקרים על יצירתה של לאה גולדברג, ערכו רות קרטון-בלום, ענת ויסמן , המכון... מהפכה של בן-לילה – סיכוייה וסיכוניה התכנית החדשה הזאת – לא זו בלבד שתגרום לעם ולמדינה נזק בלי הפיך, אם תתממש חלילה ככתבה וכלשונה. היא עתידה להשיג תוצאות, העומדות בניגוד לכל חמודה וידידה ורעיה עוד על פרשת הסטודנטית חיה פיקהולץ שסייעה לביאליק בזמן ביקורו בלונדון פורסם: חדשות בן עזר גליון 1745 09/05/2022 לקריאה בקובץ PDF בסוף... בנות שתיים (ב) הרהורים על שתי הנובלות המאוחרות של א"ב יהושע פורסם: חדשות בן עזר גליון 1744 05/05/2022 ( חלקו הראשון של מאמר זה פורסם בגיליון 1743 )... בנות שתיים (א) הרהורים על שתי הנובלות המאוחרות של א"ב יהושע פורסם: חדשות בן עזר גליון 1743 02/05/2022 (חלקו השני והאחרון של מאמר זה יפורסם בגיליון... רחוב היהודים באין דין ובאין דיין הרובד הביאליקאי בסיפורו של ברדיצ'בסקי "בית תִּבנה" פורסם: ארצות הצבי: מחקרים על אדם ונוף בספרות העברית מוגשים לצבי לוז, ירושלים 2021 לחצו... מאוצרות לשונו של ביאליק "העברית" כתב העת של האקדמיה ללשון עברית (חוברת כפולה) סח, ג–ד: לקט אבני ח”ן מאוצרות לשונו של ביאליק, מאת זיוה שמיר פורסם: ינואר 2022... 1 2 3 4 לפרסומים הקודמים

פרופ. זיוה שמיר - ספרות עברית We can’t find the page you’re looking for This page doesn’t exist. Go to Home and keep exploring. Go to Home

פרופסור זיוה שמיר - ביבליוגרפיה - ספרי פרופ. זיוה שמיר - 1980 ועד ימינו - BIBLIO חדש שירי ביאליק הראשונים (דיסרטציה), תל אביב, 1980 מחקר ראשון על העשור הראשון ביצירת ביאליק , למן שירי הבוסר שנגוזו ועד לפואמה "שירתי" - גולת הכותרת של יצירתו המוקדמת של משורר צעיר ועלום שם, אשר הפך עד מהרה לגדול משוררי ישראל בעת החדשה. שירים ופזמונות גם לילדים: לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער , תל אביב, פפירוס, 1986 הספר בוחן את שיריו של ביאליק לגיל הרך, לילדים ולנוער, ומראה כי שירים "פשוטים" אלה הם לעיתים מורכבים ומרובדים לא פחות מן היצירה ה"קנונית". הצרצר משורר הגלות: על היסוד העממי ביצירת ביאליק , תל אביב, פפירוס, 1986 מחקר מקיף ראשון על שירי העם של ביאליק ועל היסוד העממי ביצירתו. הספר בוחן את מפגשו ב-1901 של המשורר עם ספרם של האתנוגרפים שאול גינצבורג ופסח מארעק "שירי עם יהודיים ברוסיה" ומנתח את עיבודיו המתוכמים לשירי העם הנאיביים שבספר זה. השירה מאין תימצא: "ארס פואטיקה" ביצירת ביאליק , תל אביב, פפירוס, 1987 הספר סוקר את התבטאויותיו של המשורר בנושאי "ארס פואטיקה" (הכתיבה על מלאכת הכתיבה) ואת מימושן של האמירות העיוניות הללו הלכה למעשה. עולה כאן ההנחה, שסיפור החיים העולה משירי הווידוי של ביאליק אינו סיפור חייו האותנטי אלא "אגדת האמן" - ביוגרפיה נוסחאית של משורר קלסי-רומנטי המוצגת באופן אישי לא שגרתי. עוד חוזר הניגון: שירת אלתרמן בראי המודרניזם , תל אביב, פפירוס, 1989 הספר מאתר ביצירת אלתרמן צייני סגנון, בוחן את השירים על רקע המודרניזם האירופי ומאיר את הקורפוס המוכר באור חדש. מה זאת אהבה? : "אגדת שלושה וארבעה" צוהר לעולם-הדעות האישי של ביאליק , תל אביב, הוצאת דביר , 1991 הספר בוחן את האגדה הנודעת של ביאליק הן כמעשה עיבוד של פולקלור יהודי ונכרי והן כבבואה של עולמו האידאי האישי של המחבר בכל גווניו ועושרו. להתחיל מאלף: שירת רטוש - מקוריות ומקורותיה , תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993 יונתן רטוש הופיע בשמי השירה העברית כמשורר מהפכני בתכלית, ששירתו נבראה "יש מאין", ללא מקורות השראה כלשהם. הספר חושף אחדים ממקורות ההשראה של רטוש מבלי לפגוע בדיוקנו כיוצר מקורי וייחודי, שלא היה מוכן אפילו להיות "אפיגון של עצמו". באין עלילה: סיפורי ביאליק במעגלותיהם , תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד , 1998 שורשיה של הסיפורת הביאליקית שמרכזה "פרבר העצים" האוקראיני שבשולי העיר הקטנה נעוצים במסורת ה"נוסח" המנדלאי, אך נופיה נושקים בפסגות הסיפורת המודרנית האורבנית. הספר חוקר ומפרש את הסיפורת של ביאליק לשני אגפיה: את ארבעת סיפורי המקור, שהולידו חיקויים רבים, ואת ארבע ה"רשימות" כלאחר יד", שבהן ביאליק התקרב אל סגנונו ה"מרושל" וה"מפורר" של יוסף חיים ברנר . הסיפורים נבחנים כאילוסטרציות של השקפת העולם של הציונות הרוחנית מבית מדרשו של אחד העם . על עת ועל אתר: פואטיקה ופוליטיקה ביצירת אלתרמן , תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999 הספר בוחן את אותות הזמן והמקום ביצירת אלתרמן מתוך גישה קונטקסטואלית החותרת לחשיפת הרעיונות המשוקעים ביצירת אלתרמן לסוגיה ולתקופותיה. ההיה אלתרמן "משורר החצר" או "משורר לאומי "? איך התנער מן הדימוי של המשורר ה"מקולל" שרווח בחצרו של אברהם שלונסקי ? האם יש רמזים אקטואליים בשירי "כוכבים בחוץ"? הספר שופך אור חדש גם על חטיבות שירה שנדחקו שלא כדין לשוליו של חקר אלתרמן. לנתיבה הנעלם: עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק , תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000 אירה יאן הייתה הציירת הראשונה בתולדות עם ישראל. בעודה מציירת את דיוקנו של ביאליק ומאיירת את כתביו, היא התאהבה בו והחליטה לשרוף למענו את כל הגשרים. הספר עוקב אחר רישומה של פרשת אירה יאן ברחבי היצירה הביאליקית לסוגיה ולתקופותיה. תבת הזמרה חוזרת: על שירי הילדים של נתן אלתרמן , תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005 הספר מתחקה אחר המעשיות המחורזות הגדולות של אלתרמן , למן יצירתו הגדולה הראשונה לילדים - "זה היה בחנוכה" (1932) ועד לשירים שכתב בערוב ימיו. בשירים יש רמזים אקטואליים שילד לא יבינם, אך יש בהם גם עלילות גבורה והומור, שכל ילד ייהנה מהם, ולכשיגדל - יבין בכל קריאה יותר ויותר. המיית ים: שירת האהבה האירופית והספרות העברית , תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008 הספר מתאר את משבי רוח המערב בשירה העברית בת הדורות האחרונים: את התפשטותם האטית, בדרכי עקיפין, נעלמות, של הדים מיצירות שקספיר , בודלר וארתור רמבו בין טוריה של השירה העברית החדשה. הלך ומלך: אלתרמן - בוהמיין ומשורר לאומי , תל אביב, ספרא והקיבוץ המאוחד , 2010 על ראש אלתרמן התנוססו שני כתרים - כתר השירה הלאומית וכתר השירה הקלה. הספר מראה שאין החיץ שבין שני האגפים גבוה כפי שהוא נראה ממבט ראשון. ש"י עולמות: ריבוי פנים ביצירת עגנון, תל אביב, ספרא, 2011 הספר מציג את יצירת עגנון בעיקר מצדה המודרניסטי-אקטואלי. הוא מצביע על הקשר שבין מועד כתיבתם ופרסומם של הסיפורים והרומנים לבין המציאות החוץ-ספרותית בת-הזמן, ומראה כיצד הצליח עגנון לשלב אמירות מודרניות בתכלית בחסותן המגוננת של אגדת קדומים "תמימה", או של תמונת פולקלור "תמימה". עגנון מתגלה כאן כאיש הגות שניחן בתובנות מורכבות ובראייה רב-זוויתית, המשאירים לא אחת את הקורא בחוסר ודאות ובאבדן כיוונים, עם סקרנות שאינה באה על סיפוקה עד תום. עיני אהובתי: הסונטות של שקספיר , תל אביב, ספרא, 2011 154 הסונטות של שקספיר שחוברו לפני למעלה מ-400 שנה בתרגום חדש. הניגון שבלבבו: השיר הלירי הקצר של ח"נ ביאליק , תל אביב, ספרא, 2011 הספר מתחקה אחר דרכו של ביאליק אל השיר הלירי הקצר, דרך שנכבשה במקביל לזו שהובילה לכתיבתן של חמש הפואמות רחבות-היריעה שלו. בספר נבחנת גם דמותו של "האני" הדובר בשירים אלה: דיוקן עצמי מעורר הזדהות, אך גם דיוקן קולקטיבי של היהודי הארכיטיפי - יושב האוהלים והנודד - שבכל דור ובכל אתר. רקפת: ענווה וגאווה בשירת רחל , תל אביב, ספרא בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012 ; הספר מתאר את דרכה של רחל המשוררת שלא ידעה עברית להשגים פיוטיים חסרי תקדים, אגב קריאה יום-יומית בתנ"ך והאזנה לפטפוטי הטף. הספר מתאר גם את התקבלותה של המשוררת על ידי ביאליק , אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן . גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר " מים ומקדם: עיון באגדות "ויהי היום" של ח"נ ביאליק , תל אביב, ספרא, 2012 באגדות "ויהי היום", אשר נועדו לקורא הצעיר והבוגר כאחת, הרשה ביאליק לעצמו חופש רב מהמקובל בעיבוד אגדות. הוא הפליג למחוזות אישיים ובין אישיים, וערך בהן סינתזה מקורית בין אגדת קדומים לאמירה בענייני דיומא. ביצירות אלו המקור המדרשי אינו אלא סף ומפתן לאמירה העדכנית והמודרנית . לפי הטף: על מעשיותיו המחורזות לילדים של ח"נ ביאליק, תל אביב, ספרא, 2012 הספר מנסה לתהות על חידת עמידתם האיתנה של שירי הילדים של ביאליק במבחן הזמן ולפרש אחדים מהשירים הארוכים שלו, היוצאים מן המעגל האישי אל עבר המעגלים הלאומיים והאוניברסליים. בדרך לבית אבא: מציאות והמצאה בסיפוריו המוזרים של ש"י עגנון , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013 הספר מפנה זרקור אל שישה מסיפורי "ספר המעשים" של "בלבב ימים". סיפוריו המטא-ריאליסטיים של עגנון מתגלים כאן כסיפורים שהגיבו תגובה מיידית על ענייני השעה הבוערים, אלא שמחברם הסתיר את האקטואליות ואת אותותיה מאחורי שבעה צעיפים של סמל ומשל. רוצי, נוצה: אלתרמן בעקבות אירועי הזמן , תל אביב, ספרא, 2013 הספר עוקב אחר צדם התמטי-אידאי של שירים קנוניים נודעים ושל שירי "העת והעיתון" ובוחן את עמדתם בנושאים שהעסיקו את מחברם בשנות המאבק על עצמאות ישראל ושנותיה הראשונות של המדינה. צפרירים: ביאליק נגד הרצל ו"הצעירים" , תל אביב, ספרא, 2013 ; ביאליק היה אדם שוחר שלום, אך נקלע כל ימיו למאבקים מרים נגד יריבים פוליטיים ופואטיים. הספר בוחן את המאבק של "הצעירים" של ראשית המאה העשרים (ונגד מיכה יוסף ברדיצ'בסקי במיוחד), ביצירות שבהן מאבק זה גלוי וביצירות שבהן הוא סמוי מן העין. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר " המשורר, הגבירה והשפחה: ביאליק בין עברית ליידיש , תל אביב, ספרא, 2014 ; בקשתו של רבניצקי שביאליק יחבר שירים בלשון יידיש נתנה למשורר גושפנקא לכתוב בשפה שלא זוהתה כשפתם של החוגים הציוניים. חושיו אותתו לו שהיצירה בלשון יידיש פתחה לפניו קשת סגנונות של אפשרויות שהעברית עדיין לא הציעה לו. יצירתו יצאה נשכרת מן הסימביוזה הדו-לשונית ה"הבראידית", שביאליק תיארה כיחסי "רות ונעמי". גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר " לשיר בשפת הכוכבים: על יצירת לאה גולדברג, תל אביב, ספרא, 2014 הטראומות שחוותה לאה גולדברג בין מלחמות העולם ובשנות המלחמה לימדוה לנצור את סודותיה בלבה מאחורי מסכה ומסווה. הספר מנסה לחשוף את הדוויי המסתתר מאחורי שיריה הנעימים לעין ולאוזן ולזהות את "הסוסים הטרויאניים" שיצירתו החתרנית הכניסה לספרות העברית. הכל בגלל קוצו של יוד: על שיר אחד של י"ל גורדון בראי היצירה העברית , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014 שירו של י"ל גורדון "קוצו של יוד " השפיע על התרבות העברית יותר מכל שיר אחר שנכתב בתקופת ההשכלה. הספר עוקב אחר הדהודיה של הפואמה ביצירה העברית, למן ספרו של מנדלי מוכר ספרים "מסעות בנימין השלישי" (1878) ועד לסרטו של יוסי סידר "הערת שוליים" (2011). מעל כל במה: ביאליק והתיאטרון , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014 פעמיים נקטעה הקריירה התיאטרונית של ביאליק . הפעם הראשונה הייתה כאשר אחד העם החזיר לו את המונולוגים הדרמטיים "מפי העם" מבלי שהעריך את החידושים הרבים ששולבו בהם. הפעם השנייה הייתה כאשר ביאליק חיבר בערוב ימיו טרילוגיה על מחזות מקראיים, טרילוגיה שאבדה. הספר עוקב אחר זיקתו של המשורר לתיאטרון מאז מערכוני הבוסר שכתב בימי לימודיו בישיבת וולוז'ין. סיפור לא פשוט: עיונים ביצירותיהם של א"ב יהושע, עמוס עוז וחיים באר , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015 הספר עוסק ביצירותיהם של שלושה מבין סופריה המרכזיים של "קריית ספר" העברית: א"ב יהושע , עמוס עוז וחיים באר . שלושתם ילדי ירושלים, שלושתם עזבו את הקבוצה החברתית שלתוכה נולדו, שלושתם פרופסורים לספרות שחיברו גם ספרי עיון סביב ש"י עגנון ושלושתם מגלים את פניה הלא מוכרות של ירושלים, עיר הולדתם. עם זאת, יצירתם פורשת לפנינו שלושה עולמות שונים וייחודיים. המוזה בארץ המראות: הדים ממסורות המערב בשירת ביאליק ואלתרמן - מסות ותרגומים , רעננה, אבן-חושן, 2015 הספרות העברית החדשה הנצה במערב אחרי המהפכה הצרפתית, בעת שבה ביקשו המשכילים להתערות כאזרחים במולדתם. הספר עוקב אחר בבואותיה של ספרות המערב בספרות העברית ומלווה את המעקב בתרגומים חדשים לשירים נודעים. שְלח יונה מבשֹרת: דרכי הֶרמיזה למקורות היהדות בשירה העברית החדשה , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016 לשונו של ביאליק היא מרקם צפוף של צירופים אלוסיביים (הרמזים) העשוי משברי פסוקים כצורתם ושלא כצורתם. אליעזר בן-יהודה וחסידיו התנגדו ללשון המשכילית המליצית העשויה שברי פסוקים וחתרו להשלטת הלשון המשוחררת מכבלי המליצה. לכאורה בגישתו של ביאליק הייתה משום רגרסיה, חזרה אל הלשון המשכילית נוסח יל"ג, אך למעשה נבנתה בשירתו לשון פיוטית אישית וייחודית העשויה ממכיתותיה של הלשון השיבוצית הישנה שהסתאבה ואיבדה את חינה. ח"ן הנסתר: תעלומות מארכיון ביאליק , תל אביב, ספרא, 2016 הספר מגולל את הסיפורים המרתקים המסתתרים מאחורי הכרכים המצהיבים והעלים הבלים של הארכיון: יצירות של ביאליק שאבדו או שנגנזו, תעלומות הקשורות לנסיבות כתיבתה של היצירה, חידות שחוקרים התלבטו בהן בדורות האחרונים והגיעו כאן לפתרונן. שירה חדשה: מה זאת אהבה על פי הרומן שירה מאת ש"י עגנון , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016 הספר מציע פרשנות פוליטית ופואטית ל"הסימפוניה הבלתי גמורה" של עגנון , אשר חוברה על רקע תמונותיה של אירופה המתרוקנת מיהודיה ותמונותיו של דור מלחמת העצמאות העומד מול אתגר הריבונות. הרומן שירה נכתב לנוכח תהליכי הפיכתה של אירופה מגן עדן פורח לגיהנום עלי אדמות ולאור תהליכי הפיכתו של יעקב לישראל. עגנון העלה בספרו דיאגנוזות אחדות לגבי ההווה המתהווה ופרוגנוזות אחדות לעתיד לבוא. בעיר וביער: טבע ואמנות ביצירת אלתרמן , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017 הניגוד האכיטיפי "טבע - אמנות", שעליו מושתת שירת המערב, מוצג ביצירת אלתרמן באופן שונה מהמקובל. כאן אין האמנות משקפת או מחקה את הטבע. להפך, הטבע הוא שלומד מהאמנות ומשמש לה בבואה. אלתרמן הוא היחיד בין סופרי דורו שהכשרתו האקדמית הקנתה לו ידע והבנה במדעי הטבע. הידע שרכש ומעקבו הקבוע אחר חידושי המדע הביאוהו לחיבורה של שירה רלטיוויסטית המתבוננת באובייקטים שבמרכזה מזוויות ראייה שונות וממרחקים שונים - במקום ובזמן. השיר האלתרמני הוא כעין "רשומון" המתבונן באובייקט הנצפה מכל צדדיו והבוחן את כל היבטיו. מאוהב לאויב: עגנון מהרהר על ביאליק , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017 הספר מתאר את מערכת היחסים הלא-הדדית בין ביאליק לעגנון ומנסה להתחקות אחר הסיבות והנסיבות שהובילו לנתק בין שני האישים הגדולים, אשר ראשית דרכם הייתה רצופה לכאורה אהבה ושיתוף פעולה. על יונה ועל נער: החתירה לשלום בספרות הילדים העברית , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017 הספר עוקב אחר "המלחמה לשלום" ביצירותיהם של גדולי הספרות העברית, מחיים נחמן ביאליק ועד מאיר שלֵו ודויד גרוסמן. רוב הכותבים ביקשו שלא לחשוף את "כרטיס הזיהוי" הפוליטי שלהם, אך נתנו לו ביטוי עקיף ביצירות הילדים שלהם, ה"תמימות" והחפּוֹת כביכול מכל מגמתיוּת. בחיל וברוח: גיבורי התנ"ך בראי יצירתו של ח"נ ביאליק, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרא, 2018 בניגוד לסופרי ההשכלה, שתיארו בכתביהם אנשי מופת נשגבים, ביאליק הציג את גיבורי התנ"ך כאנשים קטנים ופשוטים ששאלו שאלות גדולות, חובקות שמים וארץ. הוא שילב בשיריו ובסיפוריו הֶרמזים לקשת לא גדולה, אך ססגונית ומגוּונת, של דמויות מן המקרא – רוּבּן דמויות של "ספרא וסייפא". ביצירתו סיפר את סיפורם הקדום מֵחדש, תוך מיזוגו עם הסיפור האישי-הלאומי האקטואלי. התנ"ך הֶעשיר את יצירת ביאליק והִקנה לה נפח ומשמעות, מחד גיסא; ומאידך גיסא, גיבורי התנ"ך הוארו ביצירתו באור חדש, באמצעות הפרשנות רבת-התובנות, המוּשׂכּלת אך גם האישית והרגשית, שהעניק להן גדול הסופרים ואנשי הרוח שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים. ורד לאמיליה - שקספיר וידידתו היהודייה , הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרא, 2018 הספר עוסק בקשריו של שקספיר עם תרבות עם ישראל בתיוּוכה של ידידתו היהודייה-הנוצרייה אֶמיליה בָּסאנוֹ, שחוקרים רבים מזהים בדמותה את דמות "גבירתו השחורה" של המחזאי והמשורר. הספר שופך גם אור חדש על מחזהו "היהודי" של שקספיר "הסוחר מוונציה". בין היתר מועלות בו הנחות שהן בבחינת חידוש גמור בחקר שקספיר. התכתבויות: סודות משולחן הכתיבה , תל אביב הקיבוץ המאוחד וספרא, 2019: הספר עוסק ב"מכתבים" הסמויים ששלחו גדולי הסופרים איש לרעהו באמצעות הרמזים, פרודיות, רמיזות עצמיות וכיוצא באלה תחבולות ביו-טקסטואליות - ישירות ומפורשות או עקיפות ומוצפנות - מעמידות לפני הקורא-הפרשן חידות הדורשות את פתרונן. הספרות ורוח המוזיקה: ייצוגים של נגנים וכלי נגינה בסיפורת העברית החדשה , תל אביב ספרא, 2019: הניגוד ליצירות כדוגמת "סונטת קרויצר" של טולסטוי , "כינורו של רוטשילד" של צ'כוב או "דוקטור פאוסטוס" של תומאס מאן , בספרות העברית נודעת לכלי הנגינה בראש ובראשונה משמעות סמלית לאומית שמעבר לנגלה ולמפורש. החצוצרה בפרוזה הביאליקאית, הכינור בסיפורי גרשון שופמן ובסיפורי יהושע קנז , הנֵבל בספרו של א"ב יהושע – כולם סמלים שרוחו של ניטשה מרחפת מעליהם ומשמעותם הלאומית עמוקה ורבת-פנים. הספר בוחן את הסמלים הלאומיים ששיבצו עשרה מסופרי ישראל ביצירותיהם ה"מוזיקליות". אבני ח"ן: מאוצרו לשונו של ביאליק , תל אביב ספרא, 2020: ספר ראשון המוקדש במלואו ללשונו של ביאליק . לביאליק הייתה משנה סדורה באשר לנס תחיית השפה העברית, ומספר תחדישיו כפול ממספר תחדישיו של אליעזר בן-יהודה הנחשב למחיה השפה העברית. הוא התמודד עם המבוכה הסמנטית של המילון העברי, פרי ריבוד של דורות, ויצא ממאבק האיתנים הזה וידו על העליונה. הוא הוסיף לשפה העברית מאות מילים וצירופי מילים. כיום קשה לשער כיצד הייתה נראית ונשמעת העברית, הכתובה והדבורה, בלי תרומתו האדירה. בעקבי האב: עגנון - תלמידו הנסתר של ביאליק , תל אביב ספרא, 2020: עגנון העיד שרבניצקי - שותפו וידידו הקרוב של חיים נחמן ביאליק - טען באוזניו, כי אין בסיפוריו שמץ של השפעה ביאליקית. בספר בעקבי האב (2020), המשלים את הספר מאוהב לאויב (2017) כלולים תריסר ניתוחים טקסטואליים המוכיחים שהשפעת ביאליק על הסופר הצעיר הייתה רבה מהמשוער, אף-על-פי שעגנון התכחש לה וכפר בה. הניצנים נראו בארץ: סיפוריו המוקדמים של ש"י עגנון , הוצאת "ספרא", תל-אביב 2021 בסיפוריו הראשונים של עגנון רב הבוסר על הגומל. אף-על-פי-כן, ניצני יצירה אלה חשובים ומעניינים, ולא מן הבחינה המחקרית בלבד. הם מאירים אותן יצירות בשֵלות ומורכבות שקשרו לראש עגנון את עטרת "גדול המסַפּרים העבריים" וזיכוהו בפרס נובל לספרות. בסיפורי העלומים שלפנינו ניתן לגלות דמויות, רעיונות ומוטיבים שקיבלו את פיתוחם המלא מקץ שנים רבות, ובמיוחד את דמותו של הגבר העוזב את הבלי העולם הזה ומתמקד בייעודו הרוחני – היצירתי או האינטלקטואלי. מאפייניה של דמות זו, המתגלים בסיפורי הבוסר בדמותו של חֶמדת ובדמותו של נעמן, מתגלים בהמשך בדמויות עגנוניות לא מעטות, לרבות דמותו של מנפרד הֶרבּסט, גיבור הרומן המאוחר שירה, העוזב את משפחתו, את ביתו ואת מקור פרנסתו כדי להסתגר עם אהובת-לִבֹּו החולה במקום קודר ומבודד, דל בחומר אך עשיר ברוח. עד קצווי העברית: לשון וסגנון בשירת אלתרמן, הוצאת ספרא, תל-אביב 2021. כאשר הגיע נתן אלתרמן אל השירה העברית הוא הגיע במצב של "כל העמדות תפוסות". כשחיפש פואטיקה אישית משלו, הוא מצא דרך שלא הייתה אפשרית בשירת ההשכלה ובשירת "דור התחייה", אף לא נוצלה על-ידי שלונסקי וחבריו. ספר זה עוקב אחרי צייני הסגנון הייחודיים שמצא אלתרמן כדי להשמיע קול אישי בתוך אסכולה שעודדה סימני הֶכֵּר קבוצתיים. כלניות: על פזמוניו של נתן אלתרמן , הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרא, תל-אביב 2022 בתחומי השירה הקלה אין לאלתרמן מתחרה למן ראשיתו של הפזמון העברי ועד ימינו – הן באיכות ובכמות, הן בטווח ההשפעה ובכוח ההישרדות. שירתו הקלה של אלתרמן ניצבת בלי ספק במרכז הפנתאון של הפזמונאות העברית. מדף הספרים האלתרמני מתעשר בכל שנה בספרי עיון חדשים, אך דווקא על שירתו הקלה – על הפזמונים ושירי הזֶמר – עדיין לא נכתב מחקר מקיף שינסה לתהות על סוד גדולתם ועל תוחלת החיים הארוכה של השירים האלה. ספרה של פרופ' זיוה שמיר מנסה לתקן את הטעון תיקון. ספרים בעריכתה של פרופ. זיוה שמיר (רשימה חלקית מתוך מעל עשרים כותרים) במבואי עיר ההרגה : מבחר מאמרים על שירו של ביאליק (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1994) בשיתוף עוזי שביט מבעד לפשטות: על "סיפור פשוט" של ש"י עגנון בראי הביקורת עורכים זיוה שמיר, דן לאור ועוזי שביט (1996); על ספיח לביאליק (הסיפור ספיח ומסות עיון), עריכה ומבוא: זיוה שמיר ביחד עם צבי לוז , רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן , 1998 תום ותהום - האידיליה של טשרניחובסקי (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 1998) בשיתוף בועז ערפלי ועוזי שביט עיונים ביצירת י"ל גורדון מכון כץ לחקר הספרות העברית (אוניברסיטת תל-אביב, 1998) על גילוי וכסוי בלשון: עיונים במסתו של ביאליק , עריכה ומבוא: זיוה שמיר ביחד עם צבי לוז, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2001 מבטים מצטלבים : עיונים ביצירת א"ב יהושע (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2010) בשיתוף אמיר בנבג'י וניצה בן-דב קפקא – פרספקטיבות חדשות : עיוני מחקר (תל אביב : ספרא, בית הוצאה לאור, 2013) בשיתוף יוחאי עתריה וחיים נגיד הנאמן - מנחת הוקרה וידידות לעוזי שביט , עריכה: זיוה שמיר ומנחם פרי , בני-ברק: ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016