על דמותו של ה"סנוב" – בחיים ובספרות פורסם: בנוסח שונה באתר "הזירה הלשונית" של רוביק רוזנטל מיום 13.10.2026 כל חיי חשתי באופן אינטואיטיבי שהסנוב המצוי, המתהלך בגרון נטוי ומתנשא על סובביו, לאמִתו של דבר סובל מרגשי נחיתות סמויים. פגשתי לאורך השנים כמה וכמה "טווסים" כאלה, והתרשמתי שבמוּדע או שלא במודע, הם מנסים להשפיל את הזולת כדי למלא את החלל בנפשם הריקה וליהנות מן התחושה שהם עולים בתחום זה או אחר על האנשים ה"פשוטים" המקיפים אותם. למרבה האירוניה, לעִתים הסנוב נעזר באופן מניפולטיבי באותם אנשים שבהם הוא מזלזל וניזון מגילויי ההערצה שלהם האופפים אותו בדרך הילוכו. מסביב לסנוב מתגודדים אוהדים רדודי-הבנה המתרשמים מן ההילה הכוזבת המקיפה את מושא הערצתם (בעיקר מהופעתו המרשימה ומסגנונו הבוטח), וקדים לו קידה של הערכה. יחסם האוהד מעודד אותו להמשיך בדרכי הראוותנית והרהבתנית, ומגבירה בו את הזלזול שהוא חש כלפי מעריציו, שהם לדידו אנשים ש"אינם כערכו". הלכתי אל ספרי הפסיכולוגיה לקבל אישור לתחושה זו, שהתפתחה אצלי במשך שנים ארוכות באופן אינטואיטיבי. אגב התבוננות בכמה סנובים שאני מכירה מזה שנים התרשמתי שהסנוביזם שלהם נולד כמנגנון הגנה מפני חוסר הערכה שספגו בילדותם מהוריהם ומחבריהם, שחִלחל למעמקי נפשם וחיפש שם מזור. תמיד אמרתי לעצמי שאם אדם מפנה לך עורף, מתחמק מאמירת "שלום", אין צורך להתייסר מן העלבון. הבעיה היא של הסנוב ה"סוציומט", ולא של סובביו. לא הופתעתי כשנתברר לי שגם הפסיכולוגים מאמינים שאצל בני-אדם המתנשאים על הזולת רגש העליונות ורגש נחיתות הולכים יד ביד. מתוך ריבוי של תיאורים אטיולוגיים שמצאתי בספריהם, ובחרתי מהם שלושה דפוסים המאפיינים את הסנוב ושלוש סיבות גורמות לו לבחור באורח חיים של יוהרה מתנשאת. המאפיינים והסיבות כרוכים זה בזה באופן מעגלי, כנחש הנושך את זנבו: תחושת חוסר ביטחון ואגו פגיע - Insecurity and Fragile Ego סנובים רבים משתמשים בָּעליונוּת שהם מעֲטים על עצמם כמסכה המכסה על הערכה-עצמית נמוכה, המגינה עליהם מפני חוסר ביטחון אישי. הנמכתו של הזולת מסייעת להם להגביר את ביטחונם העצמי ולהתמלא בהכרת ערך עצמם. במילים אחרות, הסנוביזם והציניוּת כלפי האחר מעידים על נפש דיסהרמונית ופגועה – נפשו של הפוגע. איתות על מעמד תוך שמירת הסף - Status Signaling and Gatekeeping סנובים המאמצים התנהגות יהירה ומעליב מתכוונים לפעמים לאותת לסובבים שהם משתייכים למועדון אקסקלוסיבי שאינו פתוח לכל דיכפין. הם מפגינים את ה"אֶליטיזם" שלהם באמצעות פיתוח הבנה וטעם משובח בביגוד, בביקורים תכופים במוזיאונים ובאולמות הקונצרטים, בליקוט אוספים נדירים ובשאר סממנים חיצוניים של יוקרה ושל הבנה סובּּטילית. לפעמים הם מתנשאים באמצעות סגנון דיבור סמכותי, תוך שימוש במינוח שאינו מובן לכול. כך הם מציבים בפני הסובבים מתרסים של "אין כניסה למועדון", ומייחדים את עצמם מן ה"המון" וה"המוניוּת". גישה המצדדת בהגמוניה חברתית גבוהה - High Social Dominance Orientation סנובים רבים דבֵקים בהייררכיה חברתית נוקשה, הגורמת להם להאמין שרק קבוצות מסויימות בחברה זכאיות לאחוז במרכזי הכוח והכבוד. הם אינם מוכנים להכיר בתמורות המאפשרות לקבוצות חדשות (מעמדיות, אתניות, מגדריות, וכו') לעלות בסולם החברתי, ולהגיע אל מרכזי הכוח. הסנוביזם מסייע להם להציב סכר מול השינויים החברתיים המהירים ולשמר את "הישָׁן והטוב". מן הראוי לציין שאותם סנובים המנסים להציב סכר מול הניעוּת החברתית של מעמדות ה"נחותים" בעיניהם משתייכים לפעמים לקבוצה גדולה של טיפוסים שונאי-שינויים, המקדשים ערכים שעבר זמנם. הם בדרך-כלל מתברכים בעיני עצמם כמי שאוחזים בהשקפה מודרניסטית ובגישה מתקדמת, ואינם מבינים עד כמה גישתם היא אנכרוניסטית ומיושנת. משורר חשוב, מגדולי המודרניסטים במקומותינו, שערך מהפכה בשירה העברית, צוטט בעיתונות כמי שאמר שהוא אינו חושב שמרוקאי נמוך וכבד-גוף כדוגמת גדי אייזנקוט מתאים להתמנות רמטכ"ל ולייצג את ישראל במערב; ואותו משורר גזעני לא התבייש לומר גם למשוררת ציפי שחרור שקשה לו להבין איך בחורה מרוקנית מרמלה יכולה להפיק חרוזים כל כך טובים בשיריה. לפעמים (אולי כשהיה בגילופין) פרחו כנראה מזיכרונו כל כללי ה-PC שקבעו את תדמיתו כ"דמוקרט דגול", והתגלה פרצופו האמיתי: פרצופו של מיזנתרופ, קסנופוב וסנוב, שהשקפתו סטריאוטיפית ומיושנת. אלתרמן, לעומתו, גילה ערכים שונים בתכלית, ויצא נגד כל עיווּת דין של המחזיקים בהגמוניה כלפי הקבוצות החלשות באוכלוסיה – "העולים החדשים" והמיעוטים. כך, למשל, הוא כתב באביב 1954 את הטור "עם הקונגרס הספרדי" ("דבר", מיום י"א באייר תשי"ד; 14 במאי 1954), שבו נכלל שקלא וטריא רעיוני בדבר מנגנוני הקליטה של עדות המזרח. השיר מתעכב על שמותיהם של עולי צפון אפריקה בארץ שמייסדיה – חוזיה, מדינאיה, סופריה ועסקניה – היו אז בעיקרם אשכנזים. הוא מביע סיפוק מן השמות של האישים שנשמעו באירוע: "פָּשׁוּט נָעִים לִשְׁמֹעַ / אֶת עֶצֶם שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל הַצִּירִים [...] כָּאן מְהַלֵּךְ צִלְצוּל אָצִיל וָשׁוֹעַ./ כָּאן מוֹלְכוֹ,/ טוֹלֵדָנוֹ / בֶּן-בָּסָת / וְאַלְחָסִיד. / שֵׁמוֹת – אֶחָד אֶחָד. בְּהִכָּתְבָם גַּם יַחַד / דּוֹמֶה לְמִין אַלְהַמְבְּרָה / דַּף הַפְּרוֹטוֹקוֹל". מול יופיים האצילי של השמות שהגיעו ארצה מספרד דרך ארצות המאגרבּ ואגן הים התיכון ומול הקונוטציות ההיסטוריות המפוארות שלהם, הביע אלתרמן את שמחתו לנוכח הגילוי "המפתיע" שלא כל שם בניגון הלאומי בן-ימיו חייב להסתיים בצלילי-סיומת אשכנזיים. בסימפוניה הגדולה ששמה "שיבת ציון" יש כלי-נגינה רבים, וכל אחד מוסיף את הצלילים, האקורדים, הנימה והסגנון ("לֹא מִמֵּיתָר אֶחָד כִּנּוֹר הָעָם נִזּוֹן"). כמי שניחן בטמפרמנט של איש-מדע והיסטוריוסוף, הוא לא ייפה את התמונה ולא תיאר רק אינטגרציה שׁלֵווה והרמוני. בצד "מיזוג הגלויות" הוא ניבּא שהשבטים השונים ישלפו את ניביהם (תרתי-משמע), ויחוללו בארץ מלחמת-תרבות, שבסיומה תושג סינתזה בין מזרח למערב, שטיבה עדיין סמוי מעין: "וְחָשׁ אַתָּה פִּתְאֹם כִּי יֵשׁ פָּנִים עֲשֶֹרֶת / לָעָם הַזֶּה (וּמִי נָחוּת בּוֹ וְעֶלְיוֹן?) / אַתָּה פּוֹגְשׁוֹ בִּלְבוּשׁ בְּלֹאִים בַּמַּעְבֶּרֶת / וּשְׁמוֹ אַבַּרְבַּנֵאל / וּבֶן-תִּבּוֹן / וְדֶה לֵיאוֹן". כיום, אומר שירו של אלתרמן, נושאי השמות הללו מתגוררים במעבּרה, אך מחר תעשה הניעוּת (המובִּילִיוּת) החברתית את שלה, ובכוח רצונם יעלו העולים החדשים מארצות האִסלאם בסולם החברתי ויגיעו לעֲמדות רמות. השמות העתיקים, שהיום נשמעים במעבּרה ובשוּק, יִזכּו שוב בהגמוניה שניטלה מהם ובכתר שלוֹ הם ראויים. השיר מסתיים בהערת אזהרה למִמסד האשכנזי הדשן שצפוי לו מאבק לא-קל אם יבקש לשמֵר את כוחו, שהרי לא לעולם חוסן ("אִמְצִי כֹּחֵךְ, הֶגְמוֹנְיָה אַשְׁכְּנַזִית !"). ברקע יצירותיו האחרונות של אלתרמן נזכרת לא אחת הסלקציה שערכו פקידי הסוכנות ביהודי צפון אפריקה – סלקציה ששיסעה משפחות, שהולידה תחושת קיפוח מוצדקת ועוררה את תנועת המחאה של "הפנתרים השחורים". ב"חגיגת קיץ" ביכה אלתרמן את גורלה של עדה שלמה, שמִרקם התא המשפחתי שלה התפורר: אבות איבדו את סמכותם, ובנים חדלו לכבד את אבותיהם ולשמור על המסורת. שבזמן שקורה אסון של מפולת מחצבה או נפילת פיגום שומעים את שמות בניה של עדה זו בחדשות, וכדברי אלתרמן בשירו "הפנים החדשות" בספרו "חגיגת קיץ": "בִּהְיוֹתָה מַפֹּלֶת מַחְצָבָה, אוֹ בְּהַשְׁלִיכָה אֶת הַגּוּף מֵרֹאשׁ פִּגּוּם, אוֹ / בְּהַכּוֹתָה בַּחֲמַת שֶׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ, אוֹ בְּהִשְׁתַּלְּחָה כִּמְטַר אֲבָנִים בְּעֵת עֲבוֹדַת חֲפִירָה אוֹ נִקּוּז, וּבְמִקְרִים כָּאֵלֶּה עַל-פִּי-רֹב / מִשְׁתַּלְּבִים בַּחֲדָשׁוֹת שֵׁמוֹת כְּמוֹ קָדוֹשׁ אוֹ קוֹרְדוֹבֶרוֹ אוֹ מוֹלְכוֹ אוֹ יֶרֶךְ יַעֲקֹב. / אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ בָּם תְּכוּנוֹת נֶפֶשׁ חִיּוּבִיּוֹת וְקַוֵּי אֹפִי בְּרוּכִים, / כְּגוֹן סַבְלָנוּת וְיֹשֶֹר וְכִבּוּד אָב וָאֵם וְרִגְשֵׁי חֲבֵרוּת חֲזָקִים, אֲבָל שׁוּם עֲרָכִים". כך תיאר המשורר בלעג מר את התנשאותם של מוסדות הקליטה על העולים מארצות המאגרבּ, ששמותיהם – הנשמעים בחדשות בעת אסון בעיצומן של עבודות דחק יזומות – מעידים על חייהם הקשים בהווה ועל עברם התורני המפואר (שם כמו "ירך יעקב", שמו של חיבור תורני חשוב, רומז גם למאבקו של יעקב עם המלאך, שבסיומו זכה לשם "ישראל"). עולים חדשים אלה התברכו בסבלנות, יושר, כיבוד אב ואם ורגשי חברות חזקים, אבל לדעת מוסדות הקליטה... אין להם "שׁוּם עֲרָכִים". מסַפּרים על גולדה מאיר, שבזמן כהונתה כשרת-העבודה ביקרה בעיירת פיתוח של יוצאי צפון אפריקה, והבטיחה לעולים החדשים שהמִמסד ידאג להם, לקליטתם, לרווחתם ולחינוכם. קם אחד העולים ואחר: "גבִרתי, מן הכפר שבּוֹ נולדתי הגיעו אִתי ארצה אנשים היודעים את כל "מִשנה תורה" של הרמב"ם על-פה, ואתְּ תחנכי אותנו?!". על גילויי פטרונות כאלה הלעיג אלתרמן ב"חגיגת קיץ", וניבא כי בני העניים הללו, החדורים שאיפה לעלות בסולם החברה, אכן יעלו בו, ירעננו את פני החברה הישראלית ויגיעו לגדולות, תוך דחיקת ההגמוניות הישנות ממעמדן: "מִן הָעָם הַמֻכֶּה בְּקִיעִים (…) / יָבוֹאוּ בְּנֵי הָעֲנִיִּים / שֶׁלִּקְרָאתָם תֵּצֵא תּוֹרָה. / לָהֵם שֶׁכֹּחָם חָדָשׁ / וְגַאֲוָתָם נָשְׁכָה בְּשָׂרָהּ, / מְחַכּוֹת, לְבַל יֹאכְלָן הָעָשׁ, / מַחְשַׁבְתָּהּ שֶׁל אֻמָּה וּלְשׁוֹנָהּ". רוב הפרוגנוזות של אלתרמן התממשו, וגם זו: העולים החדשים מצפון אפריקה אכן עלו בסולם החברה והגיעו למשרות רמות ברשויות המקומיות, בכנסת ישראל ובצבא (אלא שפוליטיקאים ציניים, מהם אף כאלה שנישאו בנישואים בין-עדתיים, הוציאו למטרותיהם מן הבקבוק את ה"שד העדתי", והציתו תחושת קיפוח ישנה שברוב המקרים כבר אינה רלוונטית לאחר שיוצאי צפון אפריקה הגיעו להישגים חברתיים וכלכליים ומיזוג הגלויות הגיע גם הוא להישגים מרשימים בעזרת מדיניות "כור ההיתוך"). * הוראתו של המושג Snob התהפכה במהלך הדורות. מילוני האטימולוגיה קושרים את המושג עם המונח הלטיני sine nobilitate = [חסר תואר אצולה], ששימש בעבר הרחוק בעיר האוניברסיטאית קיימברידג' לסיווּגם של אותם סטודנטים, שהגיעו ממשפחות בורגניות, חסרות רקע חברתי-מעמדי גבוה. משמע, בתחילה השתמשה העִלית החברתית בתואר המפוקפק "Snob" לשם זלזול באותם סטודנטים שלא הגיעו מרקע אריסטוקרטי, ואילו היום התהפכו היוצרות: הסנוב הוא-הוא בעליה של תחושת העליונות המנמיכה את הזולת ומזלזלת בו. הספרות, הדרמה והקולנוע מחבבים את דמות הסנוב, המוסיפות ליצירה נופך משעשע – "נמוך" או מחוכם ומעורר מחשבה. ניתן שתי דוגמאות – האחת מן התרבות הטלוויזיונית "הנמוכה", והשנייה מן הספרות ה"קאנונית". הגיבורה הראשית של סדרה הטלוויזיה הקומית "Keeping up Appearances" ("מה יגידו השכנים"), לדוגמה, היא אישה בריטית בגיל העמידה Hyacinth Bucket שמה, שמנסה ללא-הרף לטשטש את מוצָאה הווּלגרי. היא מתגוררת בבית נאה, נשואה לפקיד בכיר ועושה כל מאמץ להשתייך לבורגנות הגבוהה, אם לא למעלה מזה. במשתמע, היא מתהדרת באמצעות שמה הפרחוני (Hyacinth = יקינתון) בתפרחת ריחנית, האמורה לטשטש את ניחוחות העבר. היא אף מתעקשת שיבטאו את שם-המשפחה שלה 'Bouquet' (זר פרחים בהיגוי צרפתי), במקום 'bucket', שפירושו 'דלי-מים' (לרבות דלי המכיל מי-שופכין ומדיף רֵיח רע למרחוק). על שיחות הטלפון המגיעות למכשיר האישי שלה, הצבוע בצבע הפנינה, היא מקדמת באמירה הקבועה: "The Bouquet residence; the lady of the house speaking" ("מעונם של בני משפחת בּוּקֶה; גברת הבית מדברת"). כך נדמה לה שמאזיניה יתרשמו שבבית-המידות של משפחת בּוּקֶה מועסק צוות של משרתים, ושהתמזל מזלם לדבר ישירות עם גברת הבית. היא מסתירה מן הציבור את אחיותיה החיות באשפתות, ברובע דלת-העם: את דייזי ("מרגנית") הנשואה ל- Onslow – בטלן חשוף זרועות, הלבוש בגופיית צמר נצחית ולוגם לוג אחר לוג מפחית-הבירה הנצחית שלו – ואת האחות הרווקה רוֹז ("וֶרד") הנראית כמו יצאנית בדימוס. ההומור של קומדיית המצבים הזאת שואב את כוחו מן הפער שבין התדמית העצמית הגבוהה של הגיבורה לבין יחסם של סובביה כלפיה. היא מדברת על "candlelight suppers" (ארוחות לאור נר) יוקרתיות שייערכו בבִּיתן היפה המסופח לביתה המטופח (אירועים שאותם היא מתכננת, אך אינם מתממשים לעולם), שכניה ואורחיה אינם הולכים שולל אחר סממני היוקרה שהיא מפזרת סביבה, ותמיד צץ מצב בלתי-צפוי כלשהו המזכיר לכולם את מוצָאה הנחות, שאותו היא טורחת להסתיר בכל מאודה. אך Hyacinth Bucket אינה מן הסנובים המנסים להתנשא על השכנים, אלא מן המתחזים המנסים לחדור ל"חברה הגבוהה" כדי לִזכּות בעֶמדה ובהערכה. כל ימיה היא מנסה לפלס דרך במרפקיה להשתלב ב"עִלית" של עיירתה (סטטוס גבוה בעיניה הפרובינציאליות), ולהשיג במעשיה הטובים הילה ותהילה. מחבר הסדרה "מה יגידו השכנים?" בעצם מפגין – מדעת או דלא מדעת – סנוביזם מעמדי המאותת לצופים שאנשים כדוגמת ה"ליידי" שלפנינו לעולם לא תוכל להיפטר משרידי המנהגים והגינונים המסגירים את מוצָאה הנחות (וזאת בניגוד לברנרד שו', למשל, שהוכיח ב"פיגמליון" ["גברתי הנאווה"] שניתן להפוך מוכרת פרחים פּלֶבֶּאית, בעלת מבטא קוקני נחות, לליידי בעלת גינונים מושלמים). הסדרה "מה יגידו השכנים" מחזירה בעצם את מושג ה"סנוביזם" להוראתו המקורית – sine nobilitate בלטינית, או sans noblesse בצרפתית. * לא כל גיבורי הספרות ה"סנובים" נועדו לשעשע את הקורא. יש שסיפורי הסנוביזם למיניהם גדושים במוסר השכל רב-מערכתי הגורם לקורא לשקול מחדש ענייני הגות והתנהגות. סיפורו הקצר של הסופר סומרסט מוהם "Mr. Know All" (1924) הוא אחד מהם. הסיפור מגולל בגוף ראשון את מסעו של אדם המתנשׂא בלִבּו על האספסוף, אך נאלץ "להתיידד" על-כורחו עם אדם זר, שאותו ואת מִנהגיו הוא מתעב. המסַפּר האֶליטיסטי נאלץ לחלוק תא באניית נוסעים נאה עם טיפוס ווּלגרי וקולני בשם "מר קֶלָדָה" שהתנהגותו המוחצנת, פטפטנותו הקולנית והתפארותו בידיעותיו המופלגות מרתיעים אותו עד כדי תיעוב. סיפוריו המופלגים, רבי המלל והמעללים של קֶלָדָה, נשמעים באוזני בן-שיחו האנגלי כסיפורי אלף לילה ולילה, פרי הדמיון והבִּדְיון. פטפטנותו עומדת בניגוד גמור ללשון-ההַמְעטה (understatement) האופיינית לסגנון השיח הבריטי. השהות הזמנית, אך הממושכת למדיי, ב"קפסולה" סגורה שאין מִמנה מִפלט, מאלץ אפוא את הדובר הבריטי, המתהלך בין הבריות מתוך סנוֹבִּיזם, בבדידות מזהרת ובאף זקור, לבלות את ימי המסע, בניגוד לרצונו, בקִרבתו של בן-שיח ווּלגרי. הדובר שלפנינו הוא טיפוס אינטלקטואלי, בעל אופי מתנשא, הסובל ממידה לא מבוטלת של בדלנות אֶתנית, הגובלת בגזענות: הוא בטוח בעליונותם של האנגלים, חושף את איבתו הכבושה כלפי הזרים, ושואל את מר קֶלָדָה בחוסר נימוס מופגן אם הוא "באמת אנגלי", וזאת לאחר שמר קֶלָדָה בעל החזוּת האוריינטלית, מודיע לרעהו למסע שהוא אנגלי מִבֶּטן ומלֵדה, ומנפנף מול עיניו המופתעות בדרכון האנגלי שלו. לעתים קרובות הציג סומרסט מוהם בסיפוריו מראָה מצוחצחת מול אספקלריה עקומה ומעוּותת. כך הִדגים את השינויים שנערכו בעולמנו – בתחומי החומר והרוח – בעת המעבר מן העבר המלוכני והאימפריאליסטי המפואר, הבנוי על ניצוּל ואפלָיָה, אל תרבות ההמונים ה"שִּׁוויונית" בת המאה העשרים, שביטלה כביכול את שׁעבּוּדם של המעמדות המדוכאים. למרבה האירוניה, לא רק הדובר הבריטי האֶליטיסט לוקה בסנוביזם, בדעות קדומות ובגזענות. גם בן-שיחו ה"נחות", קרבן של הגזענות, לוקה באותם מנהגים קֶסֶנופוביים מגונים, שבעטיים הוא נאלץ להישאר בשולי החברה. מר קֶלָדָה מצהיר שהתמזל מזלו לחלוק את התא עם בריטי, ולא עם זר. כשהוא נטפל אל רעהו למסע בעת שהאינטלקטואל משחק קלפים "Solitaire" ומבקש לפרושׁ מן הציבור, הוא אומר לשותפו-לתא בנימה פטריוטית שהדגל הבריטי צריך להיות אך ורק בידי האנגלים, ושאנשי אלכסנדריה ובֵירות אינם ראויים לנפנף בו. מר קֶלָדָה מנסה בכל מאודו להתיידד עם כל נוסעי האנייה: הוא מתיישב בחברת הנוסעים הנכבדים ביותר, מארגן תחרויות נושאות פרסים, מתווכח ליד שולחן האוכל על כל נושא, בטוח תמיד בצִדקת עמדתו. הוא מתפאר לפני בני-שׂיחו בלהטוטי הקלפים שלו ובכושר האבחנה שלו שאינו מכזיב לעולם. סביב שולחן-האוכל שעל הסיפון מתלקח ויכוח בין אחד הנוסעים, מר ראמזי שמו, לבין מר קֶלָדָה, היודע הכול על כל דבר, לגבי שוֹוי הפנינים שענדה מרת ראמזי על צווארה. מר קֶלָדָה, שפיתח לדבריו מומחיות בין-לאומית בתחום הפנינים, מוציא מכיסו זכוכית-מַגדלת וקובע בוודאות שמדובר בפנינים אמִתיות ונדירות שערכן רב עד מאוד. מר ראמזי, פקיד לא בכיר בשירות החוץ, טוען בביטחון שמדובר במחרוזת זולה של פנינים מתורבתות, בהכירו את האמצעים הצנועים שעמדו כל השנים לרשותו. הוא מסכים לערוך עם מר קֶלָדָה, המומחה לפנינים, התערבות על-סך מאה דולר (סכום אדיר באותם ימים – כגובה משכורת שנתית של פקיד). ראמזי מעז להמר על סכום כזה ביָדעו "בוודאות" שלא היו מעולם בידי אשתו האמצעים להוציא על תכשיטיה את סכום השמאות שנקב מר קֶלָדָה ברוב ביטחון. מתברר כי מר קֶלָדָה ידע אל-נכון בוודאות גמורה את ערכה האמִתי של המחרוזת, אך בראותו את פניה החיוורים של מרת ראמזי, הוא ויתר על כספו ועל כבודו המקצועי, וגילה נכונות "להודות" שאין מדובר אלא בפנינים מזויפות (עולה כאן על הדעת סיפור הפואנטה של גי דה-מופסאן "השרשרת" ["La Parure"] שגם בו מאמין הבעל התמים שתכשיטיה היקרים של אשתו אינם אלא תכשיטים מזויפים שנרכשו בפרוטות). רק לבן-שיחו אמר מר קֶלָדָה בחשאי וברמז, לאחר שבחר לסגת מעמדתו, שחברם למסע, מר ראמזי, טעה טעות חמורה בעת שנסע במרחבי תבל לשם עיסוקיו האדמיניסטרטיביים, והשאיר את אשתו הנאה במשך שנה תמימה בבית בגפה... איש העִלית המתנשא, המתבדל מן ההמונים, נאלץ אפוא לשנות את דעתו על מר קלדה ולהודות בינו לבינו שה"עליונות" המעמדית והאֶתנית שלו היא עניין כוזב ומפוקפק, שאינו עומד במִבחן המציאוּת. מימרת חז"ל מזהירה: "אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ" (אבות ד, כ), ובאנגלית ידועה מימרתו של ג'ורג' אליוט: "Never judge a book by its cover". הגיבור המתנשא וקוראיו לומדים לֶקח: דעות-קדומות טיבן שהן מוליכות את האדם לטעויות בשיפוט המציאוּת ובחתירה אל האמת. יש להיזהר מפניהן כמִפּני האש. הנה, בסיפור שלפנינו מתברר שהחזות הצנוּעה של מרת ראמזי אינה מעידה בהכרח על צניעותה. כמו כן הוא מראה שדווקא האיש ה"ווּלגרי" מר קֶלָדָה מתברר כאציל נפש. המסַפּר שהצהיר שהוא מתעב אותו, עוד לפני שפגש בו פנים אל פנים, מודה שהוא מתחיל להעריך אותו ולחבבו. מתברר שהגיבור הנלוז, המפריח סיפורים "דמיוניים", איננו בדאי. מר קֶלָדָה אינו בדאי, כי אם ידען המגלה בקיאות מרשימה. הוא אף מתגלה כבן-אדם ראוי לשמו, שמוכן לוותר על כבודו כדי להציל את כבודו של הזולת (וראו סיפורו הקלסי של חיים הזז "שלולית גנוזה"). מתברר שדווקא בן-שיחו המכובד של מר קֶלָדָה , החושד ברעהו-למסע שכל סיפוריו לא היו ולא נבראו, בנה במוחו הקודח לרעהו תדמית דמיונית שאין לה כל אחיזה במציאוּת. באווירה הרֶלטיביסטית שנשתררה בעולם המודרני, שבּוֹ קרסו כל האמִתות והוודאויות שפִּרנסו את המחשבה במאה התשע-עשרה, כבר אין לדעת בבירור עם מי הצדק – מה אמת ומה בדָיָה, מה מקורי ומה מזויף. הסטראוטיפים כבר אינם רלוונטיים ולא אחת מתגלים באפסותם. האמִתות ה"מוצקות" לגבי טיבם של מעמדות מסוימים וקבוצות אֶתניות מתגלות כחלומות באספמיה. לפנינו שיקוף של תקופה שבָּהּ הכול נעשה יחסי וּתְלוי פרשנות כב"רשוֹמוֹן". הסיפור עוקב אחרי יחסו של הדובר אל מר קֶלָדָה, ומראה איך סלידתו האינסטינקטיבית כלפי "חברו" האוריינטלי הופכת בסופו של דבר להערכה כנה. באמצעות דמותו של הנוסע הנִקלה-לכאורה מר קֶלָדָה הראה סומרסט מוהם בשנות העשרים של המאה העשרים שהחברה האנגלית עוברת תהליכים של הכחשה והדחקה. תהליכים אלה משכיחים מן הפטריוט האנגלי "האמִתי", כדוגמת הדובר הסנוב המתנשא, שהוא וחבריו ה-Britons, עקב שתלטנותו חסרת המעצורים של האימפריאליזם הבריטי, נעשו בהדרגה מיעוט אֶתני בטל בשישים באימפריה הבריטית הגדולה. זו כָּללה במאה השנים שבּין 1815 ו-1914 – הקרויה בפי ההיסטוריונים בשם "המאה האימפֶּריאלית של בריטניה" – כ-400 מיליון תושבים מִבּני כל הקולוניות (המִספּר הוכפל כמעט במהלך יובֵל השנים שבא אחרי מלחמת העולם הראשונה). גיבורנו המתנשא ככל הנראה עדיין לא השלים עם העוּבדה שטיפוסים קולניים וחמי-מזג כמו מר קֶלָדָה הם בריטים כמוהו, לפי חוקי הממלכה הבריטית. יתר על כן, הם, ולא הוא וחבריו הג'נטלמנים האנגלים המצוחצחים, קובעים בקלפי את מהלכיה של בריטניה ואת עתידה. ההגמוניה עברה אפוא מבלי משים מיד ליד, ואת התוצאות ניתן לראות בימינו בניסיון לעצור את הסחף באמצעות חוקי ה-Brexit שהביאו לפרישתה של בריטניה מן האיחוד האירופה ולהגבלת מכסות ההגירה של זרים אליה. * ויצירה גוררת יצירה. ללא כוונה תחילה, מצאתי עת עצמי חוזרת אל יצירות ספרות מעמיקות שבמרכזן זלזולם של אנשים המלאים בהכרת ערך עצמם בטיפוסים "נחותים" שהגיעו למחיצתם מן הפרובינציה ומן הפריפריה של החיים (כגון שלוש הרשימות של ביאליק "סוחר", "מעוות לא יוכל לתקון" ו"איש הסיפון"). ישאלו הקוראים: מה גרם לי להקדיש ימים אחדים, בתקופה כה סוערת, לנושא נצחי שאפשר לדחות את העיסוק בו לימים שקטים יותר? ובכן, מפגש אקראי, שנועד כנראה להעליבני, הוא שעורר את הנושא. לאחרונה נפגשתי בישיבה רבת-משתתפים עם סנובית אחת, שאך טבעי היה אילו האירה לי פנים ואילו הוסיפה לברכת השלום גם "תודה" חרישית ומנומסת על מעשה טוב שעשיתי לאחרונה לה, ובעיקר למי ששרוי במחיצתה, במרחב האישי שלה. ואולם, היא התחמקה כהרגלה מגילויי נימוס בסיסיים, ונעמדה בסמוך למקום ישיבתי, גבה מופנה אליי. שקלתי אם להשמיע דבר-תגובה על תנוחת עמידתה הלא-מעודנת ועל מיקום אחוריה מול פניי. ואולם, מתוך תדהמה על חוסר הנימוס שלה, שגילה ברגע את שרידיו של חינוך מחוספס שספגה כנראה בילדותה, בחרתי בשתיקה. בשובי הביתה מן הישיבה חככתי בדעתי איזו תגובה שנונה הייתה מעמידה את הסנובית על מקומה, אך העליתי חרס בידי. לא כל אחד יודע להמציא על-אתר תגובה ראויה כמו זו שהשמיע ביאליק באוזני אחד הסופרים הוותיקים והמתנשאים שהפסיק לומר לו "שלום" ואף הִפנה עורף כדי שלא לענות על ברכת השלום של רעהו הצעיר. יש להניח שהופעתם של שירי ביאליק בכתב-העת היוקרתי של אחד-העם "השילוח", שעורכו מיעט בכוונה בפרסום שירים, עורר קנאה במשורר הוותיק, ששיריו לא הוכנסו "למועדון". באחת מפגישותיהם אמר המשורר הצעיר לסנוב הוותיק: "אינך חייב לסובב את הגב. אתה אפילו יכול ללחוץ את ידי. אל תדאג. כשרון-כתיבה אינו מחלה מידבקת". איזה עלבון חכם ומעודן הנחית ביאליק על "יריבו"! בדרך-כלל אנו נאלצים לבחור לצערנו בתגובה היחידה שעומדת לרשותנו לנוכח גילויי סנוביזם, והיא ההתעלמות מן הסנוב – מיהירותו ומרוע הלב שהוא מקרין כלפינו. כאמור, לא כל אחד יודע להמציא על-אתר תגובה ראויה כמו זו החדה והשנונה שהשמיע ביאליק ברגע שנפגש עם סנוב קנאי ומר-נפש שהתעלם מנוכחותו וניסה להעליבו בפומבי בהפניית גב בוטה.

הכסף ומשמעיו אצל גדולי הסופרים פורסם: בגירסה מקוצרת באתר "הזירה הלשונית" של רוביק רוזנטל, 13.10.2026 בספרות הקלסית והנֶאוֹ-קלסית נהגו רוב הסופרים והמשוררים להציג את יצירותיהם כעניין ערטילאי שנולד במחוזות רוחניים, רחוקים וזכים – טהורים מן הסיאוב של חיי היום-יום. המשורר מתואר אצלם כיצור מכונף, ששיג ושיח לו עם המלאכים והשרפים, שוכני מרומים, ורק לפעמים הוא יורד משפריר עליון אל עולמנו המרופש. ואולם, קומץ של סופרי-על ביקשו להכיר את המציאוּת בכל גילוייה, וכלל לא התעלמו מן הנושא החומרני. שייקספיר, למשל, הועיד למוטיב הכסף מקום נכבד ביצירתו לסוגיה. בשיריו ובמחזותיו יש עשרות אמירות מחוכמות על ההון והממון, כבפואמה הארוכה שלו "ונוס ואדוניס" (1593), יצירתו הראשונה שראתה אור בדפוס, שבה נאמר: Foul-cankering rust the hidden treasure frets ,But gold that's put to use more gold begets. ובעברית: אוֹצָר שֶׁבַּמַּחְבּוֹֹא טָמוּן עַד מְהֵרָה יַחְלִיד, אַךְ כֶּסֶף שֶׁעוֹבֵר וָשָׁב עוֹד מַטְבְּעוֹת יוֹלִיד. מאנגלית: ז"ש ויליאם שייקספיר, בנו של סוחר עורות ופרוות, היטיב אפוא להבין שכסף יכול להוליד כסף, בעוד שאוצָר ה"חבוש בטמון" (השווּ איוב מ, יג) עלול להחליד, לאבד את ערכו ולגרום לבעליו הפסדים. את הכלל הכלכלי הזה הנציח שייקספיר לדורות בחרוזי הבדולח שלו, ובין מאות המובאות המפורסמות, שדלו מעריציו מעשרות מחזותיו, יש ניתן לצטט רבות שבמרכזן ענייני הון וממון. * ובספרות העברית נצטט משירו של יהודה-ליב גורדון, גדול משוררי ההשכלה, שתיאר בשירו "השירה מאין תימצא" את המשורר בדמותו של צייד הרודף אחרי איילה, או בדמותו של אוהב המנסה לענוד חרוזים לבת-שירו המדומה לאיילת-אהבים חומקנית. מאחר שאת המרדף ערך המשורר בבטן ריקה, משימתו לא צלחה. הוא כתב ומחק, עד שסעד והתחיל לחוש שנפשו "דֵּבֵּר שִׁיר מִתְעוֹרֶרֶת". במילים אחרות: "אם אין קמח אין תורה". שיר זה, שנכתב בתערובת של כֵּנוּת ואירוניה, מסתיים במסקנה אנטי-רומנטית שלפיה המשורר זקוק לפרנסה ולתנאים טובים כדי ליצור את שיריו: "וּבְכֵן נוֹכַחְתִּי וָאָבִין וָאֶגְזַר אֹמֶר,/ כִּי מַעְיַן הַמַּחֲשָׁבָה וּמְקוֹר שִׁיר וָזֶמֶר/ בַּבֶּטֶן הַמְּלֵאָה וּבָאָח הַמְּבֹעֶרֶת". יל"ג הקלסיציסט אכן השתייך לתקופה שבָּהּ לאמנים היו פטרונים שתמכו בהם ואִפשרו להם להקדיש את זמנם לכתיבה. המצנט העניק לאמן כסף, "שקט תעשייתי" ותנאי מחיה נאותים בהאמינו שאם יתפנה בן-חסותו מכל מלאכה, הוא יוכל להפיק את יצירותיו בנות-האלמוות. וביאליק הצעיר, שבתחילת דרכו "התכתב" עם יל"ג, אף שאב משירתו מלוא חופניים, כתב בשנת 1893 תגובת-נגד ל"השירה מאין תימצא?". הוא יצא נגד שירו של הארי שבמשורריה של תקופת ההשכלה, והגיע למסקנה הפוכה, שלפיה משורר עברי שר את שירו לא כשלִבּוֹ טוב עליו והוא מוקף במצבורי הון, אלא כשהוא נתון במכאוב, בסבל ובעוני: סוניט – דלא כגרדון מְשׁוֹרֵר סוֹחֵר תְּבוּאָה הִקְנַנִי אֵלִי, סוֹחֵר מְשׁוֹרֵר – שָׂב מֻכֶּה קַדַּחַת, כְּרוּב עִם נָחָש דָּר בִּכְפִיפָה אַחַת – וַיְהִי יוֹמִי לְמֶרְקוּר וּלְפֶגַּסּוּס לֵילִי. וּבִפְרֹץ מַעֲרָבִי וַיְּבָרֶךְ ה' חֵילִי – גַּם צְרוֹרוֹת כֶּסֶף גַּם בָּר בָּאַמְתַּחַת – וַיַּעַל פֶּגַּסּוּס וַתְּהִי שִׁירָתִי נִשְּכַּחַת, וַיְהִי עֻזִּי כַּסְפִּי וּזְהָבִי אֵלִי. אַךְ לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן – וֵאלֹהַי אֶתְנַנִּי בָּגַד בִּי כְמוֹ נַחַל וַיָּשֶׁב אוֹפַנִּי. כִּנְעָתִי נֶאֱסָפָה וַתֹּאכַל כָּל הוֹנִי. וּמֵאַיִן כֶּסֶף וַעֲבוֹדָה כָּל הַיּוֹם שַׁרְתִּי. עָנִיתִי זְמִיר עָרִיצִים וּסְפָרִים חִבַּרְתִּי, כִּי אֵין עִבְרִי שָׁר כִּי אִם מֵעֹנִי… שיר זה שנדפס לראשונה מן העיזבון בשנת תרצ"ו, בכרך הראשון של "כנסת" (לזכר ביאליק), מודה שהמשורר זקוק לכסף כדי להתקיים, אך הוא אינו מקבל את הונו ללא טרחה. להפך, הוא שקוע בלי-הרף בענייני מסחר, ורק כשהגורל מַפנה לו עורף וצינורות הפרנסה נסתמים, הוא מתחיל לכתוב שירה. אליבא דביאליק, מקור השירה אינו "בַּבֶּטֶן הַמְּלֵאָה וּבָאָח הַמְּבֹעֶרֶת", אלא בבטן הריקה ובהיעדר כסף באמתחת. את המשורר העברי המשיל ביאליק הצעיר לשתי דמויות מן המיתולוגיה היוונית: למרקור, אלוהי הכסף המהיר ככספית, המתרוצץ בסנדליו המכונפים, ולפגסוס – הסוס המכונף שהבקיע בפרסותיו את מעיין המוזות שלמרגלות האולימפוס, והיה לסמל השירה וההשראה. לפי שירו של ביאליק, בתקופה שבָָּהּ המסחר מניב רווחים נאים, פגסוס נעלם והשירה נשכחת. בתקופה של הפסדים כספיים, המשורר חוזר לדל"ת אמותיו ומחבר את שיריו. בשיר זה משולבים יסודות אוטוביוגרפיים מן הימים שבהם נטש חיים-נחמן, העלם הז'יטומירי, את סחר היערות של אבותיו, ופנה אל ממלכת השירה. נרמזים בו גם עניינים לאומיים, שהרי גם עם ישראל לתפוצותיו התפרנס מענפים הקשורים בעולם החומר וב"שוק ההון": מסחר, רוכלות, הלוואה בריבית, חכירת פונדקים וגביית מסים. לעת ערב, כאשר היהודי שב הביתה מעמל יומו, כמוהו כ"משורר" השר את מזמורי תהלים. גם כשמזלו בוגד בו ואויביו קמים עליו לכלותו, לפתע פורחת ומלבלבת השירה – שירי התחינה, הקינה והקובלנה – ומגיעה למלוא תפארתה. המשורר העברי, טען ביאליק, אינו זקוק לכסף, לשלווה ולתנאי רווחה כדי ליצור את מיטב שיריו. הללו נוצרים לא פעם דווקא כאשר חרב חדה מונחת על צווארו. בנעוריו חיבר ביאליק לידידו, לרגל נישואיו, שיר מבודח בשם "שיר כסף", שבו הוא מראה איך הכסף מניע את העולם, ושאפילו הרגשות הנעלים ביותר מונעים באמצעותו. מובאות אחדות מן השיר יעידו על יחסו האירוני של ביאליק לכסף – יחס ששלילה וחיוב דרו בו בכפיפה אחת: "מִכָּל הָאֱלִילִים שֶׁעָבַדְתָּ מִנֹּעַר / תַּעֲבֹד אֶת עֵגֶל הַזָּהָב; [...] וְדַע כִּי כְּבָר מָשׁוּ מִמְּקוֹמָם עַמּוּדֵי/ הָעוֹלָם שֶׁאָמְרוּ הַחֲכָמִים,/ וּשְׁלֹשָׁה חֲדָשִׁים בִּמְקוֹמָם נִתְקָעוֹ – / הַכֶּסֶף, הַמָּמוֹן, הַדָּמִים... // הַכֶּסֶף, הַכֶּסֶף הוּא נִשְׁמַת הַבְּרִיאָה/ בּוֹ נִשְׁחַק לְמַחֲסוֹר וּלְרָעָב;/ דַּע כִּי אֵין טוֹב מִן הַכֶּסֶף בַּתֵּבֵל,/ וְטוֹב מִן הַכֶּסֶף – הַזָּהָב!". בהקדמה ל"דון קישוט" כתב ביאליק על האביר הקרוע בין "עולם המעשים" (עולם החומר והפרנסה) לבין "עולם האצילות" (עולם הרוח). כמו בכל עניין הוא היה אמביוולנטי ושנוי בנפשו, וגם בנושא הפיננסי: חלקו היה שקוע בעולם המסחר והממון, וחלקו בעולם הרוח. והרי גם שקספיר התהלך כבן-בית בשני העולמות האלה. * בשירת אלתרמן יש להון ולממון תפקיד מרכזי למדיי. אחת הדוגמאות הבולטות ניכרת בכותרת "מגש הכסף", שבו גילוייהם הקיצוניים ביותר של החומר ושל הרוח מתערבבים זה בזה. את הצירוף "מגש הכסף" (1947) תרגם אלתרמן מצירוף מילים שהשמיע חיים וייצמן, ראש ההסתדרות הציונית ערב הקמת המדינה, בנאום שנשא לגיוס כספים (כפי שגילה ההיסטוריון מרדכי נאור). וייצמן אמר לתורמים ש"שום מדינה אינה ניתנת על מגש של כסף [...] תוכנית החלוקה אינה מקנה ליהודים אלא סיכוי" (הוא השתמש בצירוף האנגלי "a silver platter"). אלתרמן הפך את מגש הכסף, שעליו מניחים את התרומות, למגש הכסף שעליו מניחים את הרך היילוד בטקס ברית המילה. לפני שנים אחדות היו הנערים הללו שבזכותם תיכון המדינה תינוקות בני-יומם, וכבר גופותיהם מונחות ומוגשות כקרבנותיה של המלחמה. מאז טבע אלתרמן את המושג "מגש הכסף" נטבע מושג זה בשיח הישראלי, ובימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, נוהגים לקרוא את שירו זה מעל כל במה. כספי התרומות וקרבן הנערים, שאין שיעור לגודלו, מוצמדים כאן זה לזה בדרך אוקסימורונית, מעוררת עצב וחלחלה. לא ייפלא שמולייר, מחברו של המחזה "הקמצן" (1669), מאניש את הכסף והופכו לידידו הטוב והמיטיב, וכך אומר עליו ואלֶר, המאוהב באליז, בתו של הרפגון (אך ורק כדי לשאת חן בעיני אביה הכיליי ולגרום לחָמיו-לעתיד להאמין שיש לו עבד נאמן, האומר "אמן" אחרי כל "דבר חָכמה" היוצא מפיו): Oui, l'argent est plus précieux que toutes les choses du monde, et vous devez rendre grâces au Ciel de l'honnête homme de père qu'il vous a donné. Il sait ce que c'est que de vivre. Lorsqu'on s'offre de prendre une fille sans dot, on ne doit point regarder plus avant. ובעברית: כן, כסף הוא הדבר היקר ביותר בעולם, ואתְּ יכולה להודות לאלוהים על האבא הישר הזה שהוא נתן לך. הוא יודע מה זה לחיות; מה חשוב יופי, נעורים, מוצָא, כבוד, חָכמה, הגינות. כשמישהו מציע לקחת בת בלי נדוניה, אין מה להמשיך ולחפש . (מצרפתית: אלי ביז'אווי). ברי, כל אחד מהשניים חותר למסקנה אחרת. הרפגון, החס על כספו ושומר אותו מכל משמר, מעוניין להשיא את בתו למר אנסלם העשיר, המוכן לקחתה לאישה ללא מוהר ונדוניה. ואלֶר, לעומת זאת, מתכוון שהוא עצמו מוכן לשאת את אֶליז מבלי שאביה ישלם לו פרוטה, כי הוא מאוהב בה עד עמקי נשמתו, ואין לו עניין בכספו. וכאשר הרפגון אינו מוצא את תיבת האוצר שלו, ובטוח שכל כספו ירד לטמיון, הוא מאניש את הכסף פעם נוספת ומקונן עליו כעל ידיד יקר – יקר יותר מכל בני משפחתו – שהלך לעולמו. הוא מודה שבלי הכסף חייו אינם חיים: Hélas, mon pauvre argent, mon pauvre argent, mon cher ami, on m'a privé de toi; et puisque tu m'es enlevé, j'ai perdu mon support, ma consolation, ma joie; tout est fini pour moi, et je n'ai plus que faire au monde. Sans toi, il m'est impossible de vivre. אבוי, כסף מסכן שלי, כסף מסכן שלי, ידיד נפשי היקר! הנה נלקחת מעמי! ומאחר שניטלת ממני – ניטלה משענתי, ניטלה נחמתי, ניטלה שמחתי! הכל חשוך בעדי, אין לי תכלית ואין טעם בעולם! אם אין אתה לי -למה לי חיים!? אבל היו לאלתרמן גם אמירות מחוייכות על חשיבותו של הכסף, כמו זו ששם באחד הפזמונים שחיבר למחזהו של סמי גרונימן "החכם והכסיל" (1942), שעלה על במת "האוהל" בתרגום אלתרמן ב-1943. ההוצאות הכספיות הרבות שהיו לאלתרמן עקב התמכרותו ל"טיפה המרה" ועקב חייו הכפולים עם "אשת חוֹק ואשת חֵיק" (כניסוחו השנון של שלונסקי), רוששו אותו, והוא, שמעולם לא ידע לכלכל את ענייניו החומריים ולנהוג בהם במשׂוּרה ובמידה, מצא עצמו תכופות מול שוקת שבורה. במחזמר נעמה העניינית משמיעה בשנינות לקונית את ה"אני מאמין" שלה בענייני ממונות: "כֵּן, אִם יֶשְׁנוֹ הַזּוּז, נָקֵל לוֹמַר – בָּזִים לוֹ. / אַךְ אִם חָסֵר הַזּוּז, אֵיךְ בִּלְעָדָיו תָּזוּז? / יָכוֹל לָבוּז לַכֶּסֶף זֶה אֲשֶׁר זוּזִים לוֹ, / אֲבָל חֲסַר הַזּוּז לַכֶּסֶף לֹא יָבוּז". ואף-על-פי שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו בשפע, נהג אלתרמן בנדיבות כלפי חבריו, ולא פעם פרע את חובותיהם חדלי-הפירעון של חבריו ויריביו. אולי בשל נדיבותו הטבעית, שָׂם המשורר בפי שלמה המלך את המילים: "תָּמִיד נָתַתִּי נְדָבוֹת, אַךְ לֹא קִבַּלְתִּי מֵעוֹדִי. / יָדִי הָיְתָה פְּשׁוּטָה לָתֵת וְלֹא לָקַחַת"… רֵעיו לא גמלו לו על רוחב לִבּוֹ. * מאז ירדו משוררי "אסכולת שלונסקי" מעל במת ההיסטוריה, ובמיוחד לאחר מות אלתרמן, שהיה בין כשרונותיו הרבים גם אמן הבמה הקלה, אין במקומותינו כתיבה ככתיבתו המשלבת קלילות הומוריסטית, אינטלקטואליזם ויכולת אנליטית. גם במאה ה-21 יש סופרים ומשוררים מצוינים, אך דומני שאין רבים שממדי יצירתם הם מכפלה של שטחם הנגלה לעין ושל מעמקיהם הסמויים מן העין (כיצירות שייקספיר וביאליק, מולייר ואלתרמן). נושא הכסף ממשיך להעסיק את סופרי המאה ה-21, בעיקר את כותבי הפרוזה, אך עדיין לא מצאתי בספריהם פתגם שנון כלשהו, הראויה לציטוט כמו אמירתו של שייקספיר שהובאה בפתח דברינו. * שלושת הכ"פים – כוח, כסף וכבוד – מניעים כידוע את הפוליטיקה והמִמסד, גם אם אישיהם לא יודו בכך קבל עם ועדה. לא אחת הם מניעים גם את חיי הפרט, כבדברי חז"ל שקבעו שאדם ניכר "בכוסו, בכיסו ובכעסו". ואכן, פרצופו האמיתי של אדם מתגלה כשהוא הוא שותה לשָׁכרה, ומאבד שליטה; ולחלופין, כשהוא מתבקש לפתוח את ארנקו ולתרום למטרה קולקטיבית, או כשהוא נתקל בעלבון ומשיב דברים לחורפיו. לדעתי, אפשר להוסיף כ"ף נוסף למימרת חז"ל, ולקבוע שאדם ניכר גם "בכיסאו". קרי, כשאנשי השלטון מקבליהם לידיהם סמכות לחלוש על גורלו של הזולת, יש שיעשו זאת בחוסר-רגישות או ברוע-לב ויש שיפעלו באופן ענייני, סובלני ואמפתי. לכאורה קשה להבדיל בין הכרעה הנעשית מתוך אינטרס אישי גרידא (ad hominem), לכזו הנעשית גישה עניינית (ad rem), אך בעלי ניסיון יבחינו תיכף ומיד בטלפיים, גם כשהם מכוסים בכפפות לבנות כשלג. לא אחת מצטטים מן האוונגליונים את הכלל היישועי הקובע: "לא תוכלו עבוד את-האלוהים ואת הממון" (מתי ו, כד). בימינו, בתקופה של קפיטליזם חסר רסן, המוזות אכן משתתקות לפעמים (וראו את הכרסום ההולך וגובר במעמדם של מדורי הספרות בעיתונות הכתובה). ויש שהמוזות מתפרעות, וכשהן מתפרעות, הן סוטות – במתכוון או בעקראי – מן הדרך הגדולה, ויוצרות מינֵי מובלעות שאין להן שום זיקה ל-Mainstream של הספרות העברית החדשה, שנולדה בתקופת המהפכה הצרפתית. מה יהא גורלה של הספרות העברית בתקופה שבּה כולם עובדים את את הממון וזונחים את עולם הרוח. ימים יגידו.

יעל הלוי-וייז, "הדמיון הרב -ממדי של א"ב יהושע", תרגם מאנגלית: יוסי מילוא, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשפ”ו, 228 עמ'. נציגיו הבולטים ביותר של "דור המדינה" בסיפורת העברית – א"ב יהושע, עמוס עוז, יהושע קנז – נולדו בארץ-ישראל של שנות השלושים, וילדוּתם עברה עליהם בשנות מלחמת העולם השנייה וקרבות מלחמת העצמאות. נעוריהם וראשית עלומיהם עברו עליהם בעשׂור הראשון של המדינה – הלוא הוא העשׂור של עליית ההמונים והמעבָּרות, המסתננים ופעולות התגמול; שנות אכיפת חוקי המִמשל הצבאי על ערביי ישראל, החתימה על הסכם השילומים עם גרמניה, שִׁלטונה הבלתי-מעורער של מפא"י. שנותיה הראשונות של המדינה היו גם שעתם היפה של "הצַבָּר המיתולוגי" ושל לוחמי יחידת 101 האפופה אגדות גבורה. היו אלה שנותיהם היפות של גרעיני ההכשרה ותנועות הנוער; שנות האידֵאולוגיה החלוצית, שדיברה בזכות הצטרפות לאחד מקיבוצי הנגב הטַרשי, שללה את הגלוּתיוּת ואת שפת יִידיש, דיברה בזכות "קיבוץ גלוּיות", ושאפה ליצור בארץ אדם חדש שאינו דומה באורחות חייו ובמראהו לאבותיו. המציאוּת האקספרימנטלית הזאת הולידה בעולם סקרנות והערכה, וגרם למתנדבים מארצות אירופה להגיע לקיבוצים ולסייע ב"הפרחת השממה". כיום, כשהמערב נסחף בגלי שנאה קמאית למדינה, לישראלים וליהודים, קשה להאמין שנוצר בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת מין "חלון הזדמנויות", שחיבב את ישראל על הדור הצעיר באירופה ובאמריקה. ייסורי מצפון על השואה, הערצה לניצחון הגורף ב"מלחמת ששת הימים", סקרנות לגבי צורת ההתיישבות השיתופית ששמה "קיבוץ" שחבריה נחשבו העלית של החברה – גורמים אלה ואחרים הפנו זרקור גם אל הספרות העברית של "דור המדינה" וגרמה לפרסומם האדיר. תופעה כזאת, שבה סופר ישראלי יתורגם לעשרות שפות, וכן לשפת התאטרון והקולנוע, ספק אם תחזור על עצמה בעתיד הנראה לעין. ספריהם המתורגמים של "דור המדינה" אפשרו את הכנסתם לתכנית הלימודים בחוגים לספרות שפרחו אז ברחבי העולם. כיום צעירים יצירתיים נרשמים לחוגים לקולנוע ולטלוויזיה. ב"דור המדינה", צעיר יצירתי כדוגמת א"ב יהושע, שחלם להיות עורך-דין, מצא את עצמו בחוג לספרות של האוניברסיטה העברית, שבו לימדו חוקרי אמת כדוגמת דב סדן, חיים שירמן, ישעיהו תשבי, יונה פרנקל, יוסף דן, עזרא פליישר, דן פגיס, שמואל ורסס, ועוד. בחוג המפואר הזה – מימי הלקין עד הרושובסקי ושקד – למדו מאות תלמידים, אם לא למעלה מזה, שאחדים מהם נעשו אישים מרכזיים בעולם התרבות שלנו. גם הרצאותיה הפופולריות של לאה גולדברג משכו אליהם מאזינים מכל החוגים, לרבות סופרים בראשית דרכם ששאבו מן ההרצאות הללו השראה והרחבת אופקים. ובינתיים, פרחו כאמור החוגים לספרות גם מעבר לים. חוקרי הספרות באירופה ובאמריקה מצאו בסיפוריו של א"ב יהושע וברומנים שלו אלגוריות משוכללות – בָּבוּאות של המציאוּת הישראלית במסווה של "סיפור פשוט" בעלמא. בסוף ספרה של יעל הלוי-וייז ימצא הקורא שלושים וחמישה מראי מקום של מחקרים נבחרים בעברית ועשרים וארבעה מראי מקום של מחקרים נבחרים באנגלית. המאזן המפתיע הזה אומר "דָּרשני!". מבין החוקרים הוותיקים של יצירת א"ב, באירופה ובאמריקה, נזכיר את ריסה דומב ז"ל מקיימברידג', שניצבה בפסגת חקר הספרות העברית באירופה, את אן גולומב-הופמן ז"ל ויבדל"א את הפרופסורים יעל פלדמן, גלעד מורג. מבין הצעירים יותר שחיברו את מחקריהם על א"ב יהושע באנגלית נזכיר את יעל הלוי-וייס, את עומר שרמן-רנן ואת עדיה מנדלסון-מעוז (ישראלית שפרסמה מחקרים על א"ב יהושע בעברית ובאנגלית). ( לחצו לדף הספר באתר ההוצאה לאור ) ספרה של יעל הלוי-וייז מאוניברסיטת מקניל במונטריאול בוחן את יצירת א"ב יהושע בפרספקטיבות רבות – תמטיות-אידאיות ואסתטיות. יש בספר דיון עמוק ומאתגר על שמות הגיבורים ושמות הספרים במכלול יצירתו של א"ב יהושע ועל הרבדים שלהם, הנוגעים בעניינים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, היסטוריים והיסטוריוסופיים. בולט במיוחד הוא הפרק השלישי בספר העוסק בא"ב יהושע ובפרסונה של המחבר המובלע בספריו במונחים כמו "הצופה לבית ישראל", מחד גיסא, והכרונוטופ של בכטין, מאידך גיסא. החוקרת חושפת בפרק זה, כדבריה, את "הקשר האירוני שיהושע רואה בין עמדת הצופה המקראי לבית ישראל ובין הדמויות שהוא מפקיד לצפות על אופק עולמו האידאולוגי והיצירתי". הספר מתבסס גם על היכרות אישית עם הסופר ועל שיחות אתו, ומסתיים בשיחה בדיונית למחצה עם מחבר 'מר מאני'. מדובר בדיאלוג חד-סטרי (unilateral) כמו בהאזנה לשיחת טלפון, כדוגמת המונו-דיאלוגים של הרומן "מר מאני" מאת א"ב יהושע. * כאמור, התופעה בכללה – העיסוק האנליטי בסופר עברי שפרץ את הגבולות ונעשה סופר בין-לאומי – הייתה "חלון הזדמנויות" קצר-מועד, שלא במהרה יחזור על עצמו. שנאת ישראל בעולם, ההולכת וגואה מיום ליום, עלולה להפוך את עם ישראל ל"עם לבדד ישכון", ואת תרבותו – לתרבות "מצורעת" שהקוראים ברחבי העולם מניחים אותה "מחוץ למחנה" ומתרחקים ממנה כמטחווי קשת. ביאליק תיאר את ארץ-ישראל כמלכה שהִכּתה את עצמה בצרעת ונסתאבה במתכוון כדי שזָרים לא יימשכו אליה והיא תשמור על יופיה למען עם ישראל (במאמרו "על חומר ורוח" שהתפרסם ב"הארץ" מיום 9.4.1934). הוא הוא דיבר על הצורך לרפא את הארץ השוממה "מצרעת סלעיה ומריקבון ביצותיה" בנאומו על הר הצופים "לפתיחת האוניברסיטה העברית" (ח"נ ביאליק, "דברים שבעל-פה", עמ' קנג-קנח). בכתבי ביאליק, ובעקבותיו גם בכתבי עגנון, הצרעת אינה רק מחלה ממשית מן המציאוּת החוץ-ספרותית, אלא גם סמל רב-פנים המתאר את התחלואים הקשים – האישיים והלאומיים – שפקדו "עם זה" ואת כל אחד מבניו בעת השמירה על הגחלת. בעקבות ביאליק ועגנון, חשש גם א"ב יהושע מן האפשרות שישראל תבודד בעולם ותהיה על כורחה "עם לבדד ישכון". ביאליק, עגנון וא"ב יהושע, שחששו מנידויָם של היהודים בעולם ומהפיכת ארצם מאונס ל"מושבת מצורעים", השאירו את השאלה ללא מענה. א"ב יהושע ראה אמנם את ההערכה הרבה שלה זכתה ישראל בעקבות ניצחונה במלחמת-ששת-הימים. הוא לא ראה את המהלך הבתר-ציוני מבית והאנטישמי מחוץ, שהפך את הקערה על פיה, ודווקא לאחר שספגו העם והמדינה את האירוע הטראומטי ביותר שבא עליהם מאז השואה. מעניין מה היה אומר א"ב יהושע בימים אלה, בעת שישראל מנודה גם בעולם הנאור, העוצם את עיניו לנוכח המעשים הנוראים שנעשו נגד תושבי ישראל ב- 7/10 – מעשים שהם לכל הדעות פשעים חמורים נגד האנושות (הרג והתעללות בתינוקות, בילדים ובקשישים והחזקתם בשבי בתנאים לא אנושיים; מניעת ביקורים של "הצלב האדם" ואי מתן תרופות לנזקקים). העולם עצם את עיניו. משיקולים כלכליים ואלקטורליים, הִפנה עורף לישראל, והתמקד אך ורק בסבלה של האוכלוסיה העזתית. הוא שכח ועודנו משכיח את מעשי הזוועה שהובילו למלחמה הארוכה ביותר שחוותה מדינת ישראל בתולדותיה. כיום אין לנו סופר כדוגמת א"ב יהושע שיבהיר כראוי את התופעה המורכבת הזאת וייתן בה סימנים. ובהעדר סופרים עכשוויים שימשיכו את ה-mainstream של הספרות העברית וישאו בעול תפקידו של "הצופה לבית ישראל", אין לחוגים לספרות במערב אלא את סיפוריהם ואת ספריהם של ש"י עגנון וא"ב יהושע (שניהם אלגוריסטנים מובהקים חרף החזית הרֵאליסטית של הסיפורת שלהם ברוּבּה) להבהרת תופעת האנטישמיות הממארת ובידודה של ישראל בעולם. לפיכך, יעל הלוי-וייז סיימה בימים אלה את תהליכי הבאתה לדפוס של אסופת מאמרים על יצירת א"ב יהושע שתורגמו לאנגלית, למען תלמידי הספרות העברית במערב ולמענו של הקהל הרחב, שוחר התרבות בהקשריה ההיסטוריוסופיים. * אפילוג: אסופת המאמרים שעתידה פרופ' יעל הלוי-וייז לפרסם בקרוב תראה אור בהוצאת הספרים היוקרתית Bloomsbury Press of London and NY בעריכה משותפת עם פרופ' ור' שרמן. חקר א"ב יהושע עדיין ממשיך אפוא לתת את אותותיו גם בעולם הרחב, חרף המצב הקשה. מפרופ' הלוי-וייז שמעתי שהיא עולה בימים אלה מקנדה לישראל. שמשפחתה הגרעינית כבר בארץ, ובניה משרתים בצה"ל. האם זוהי תגובה לשנאת ישראל ההולכת ומתפתחת בעולם לממדים שעדיין לא היו כמותם? דומה שיחלפו דור או שניים, לכל הפחות, בטרם ישובו בעולם להעריך את תרומתו העולמית של עם עתיק כעם ישראל, ויגַנו את המבקשים להשמידו. רק לאחרונה התבשרנו שיוצר מקורי וגאוני כדוגמת ג'רי סיינפלד עומד בחודשים האחרונים במרכזה של מתקפה קשה עקב אהדתו לישראל. כן נתבשרנו שמבין מכל סופרי תבל קיבלה את פרס נובל לספרות סופרת קנדית בינונית למדיי, שזכתה לאהדה ציבורית "בזכות" גינוייה כלפי ישראל. לנוכח המצב צריך להתכנס ולהפיק יצירות והמצאות שהעולם ייאלץ להודות בגדולתן. טוב לראות שיוצר חשוב כדוגמת א"ב יהושע עדיין עומד במרכזה של פעילות ביקורתית ומחקרית ענפה. אזכיר לסיום שד"ר אבי גיל, שחיבר בהדרכתי עבודת מ"א מקורית ומרתקת על יצירותיו המוקדמות של א"ב יהושע, הוציא לאור לפני כשנתיים את הביוגרפיה המחקרית שלו ״שליחותו של א.ב. יהושע״ (2024). מסיבות שלא כאן המקום לפרטן, א"ב סמך רק על היושר והיושרה של אבי גיל, והפקיד בידיו (ולא בידי חוקריו הוותיקים והנודעים) מזוודה עם כל חומריו האוטוביוגרפיים שנשארו כל חייו סמויים מן העין. נקווה שגם סופרי ענק נוספים שהלכו לעולמם בשנים אחרונות– עמוס עוז, יהושע קנז ומאיר שלו – יזכו לביוגרפיות מעודכנות ולמחקרים שינהירו את יצירותיהם וינציחו אותן לדורות.

פרסומי פרופ. זיוה שמיבר על גדולי הכותבים העבריים. ביאליק, אלתרמן, גולדברג, רטוש, עגנון, רחל ועוד. תרגומי שירת שקספיר, דיקנסון, בודלר ועוד. ספרים שלמים להורדה. אתר www.zivashamir.com הינו אתר תעודי ולימודי וללא כוונות רווח מטרת האתר היא להצעיד את חקר הספרות והשירה העברית אל עבר המאה ה-21, ולתת דוגמה לכל תחום מחקר הספרות כיצד להנגיש את החומר לדור הצעיר ולדורות הבאים, לסטודנטים, תלמידים, מורים וכל מי שנפשו חפצה להתעמק וללמוד. אתרי רשת כדוגמת האתר הזה יכולים לחולל מהפיכה ולהוציא את תחום מדעי הרוח מתוך הספריות אל העולם הרחב והנגיש כלכך במרשתת. האתר נבנה ומתוחזק בהתנדבות ע"י איל שמיר ( eyal@spb.co.il ) - נא לפנות אלי בכל עניין טכני או חוקי הנוגע לאתר או בנושא בניית אתרים דומים בנושאי מדעי הרוח. אם י ש ברשותכם חומר שלדעתכם חסר באתרנו - אנא צרו קשר ושלחו לנו אותו או הודיעו לנו היכן ניתן לקבלו. אנו מחפשים הקלטות של תוכניות טלביזיה ורדיו בהן מופיעה פרופ' שמיר וכן צילומים והקלטות מאירועים בהם השתתפה. אם מצאתם באתרנו חומר שלדעתכם דרוש להוסיף לו ציון קרדיט וזכויות יוצרים אנא צרו קשר עמנו ונעשה צדק עם בעלי הזכויות. אם מצאתם טעות או חסר כלשהו אנא צרו קשר והודיעו לנו מה והיכן ואנו נתקן בהקדם. אם לא מצאתם בחיפוש באתר מה שרציתם - נסו חיפוש חלופי באמצעות מנוע Google חלק מהחומר באתר שוחזר מקבצים של מעבד תמלילים ישן (WORDSTAR HEBREW) שקשה להמירם לפורמט מודרני. יתכנו טעויות (מילים חסרות, אנגלית הפוכה, מספרים הפוכים וכו.) עמכם הסליחה. ( הנה קטע וידאו משעשע מהרצאתו של דן אלמגור ובו הוא מתאר את קשיי ההמרה ממעבד התמלילים הישן. זה תיאור מקוצר הנוגע למאמר אחד, בפועל הומרו אלפי קבצים, שלו ושל פרופ' שמיר, וניצל חומר רב שבזכותו יצאה לאור אנתולוגיה של דן אלמגור, ובזכותו ניצל חלק מהחומר המופיע באתר זה ) חלק מהחומר באתר נסר ק ועבר תהליך OCR לזיהוי טקסט. תהליך זה אינו חף מטעויות, בעיקר בעברית. הטעויות הנפוצות הן בסימני ניקוד, פיסוק, חילופי אותיות (נ' = כ' = ב' , ס' = ם', ת' = ח' , ר'=ד' ועוד) וגרשיים. אנא בדקו כל חומר שהעתקתם ב"העתק-הדבק" כי יתכנו טעויות . עמכם הסליחה. החומר באתר מסווג למאמרים , תרגומים, ארכיון, פרטי מדיה וגם ספרים שלמים להורדה בקבצי PDF. כל מאמר שיכולנו לפרסם את הטקסט המלא שלו (ולא רק סריקה בקובץ PDF) נמצא בקטגוריית מאמרים. בתחילת חלק מהמאמרים יש קישור להורדת המאמר כקובץ PDF להדפסה - ערוך כפי שהופיע בדפוס בעבר. כל מה שלא ניתן היה לפרסם כטקסט תקין - אלא רק כסריקה גרפית, וכן כל מה שאינו מאמר אלא גילויי דעת, ראיונות, כתבות עתונאיות וכל השאר - מופיע בארכיון, ממוין לפי עשורים. חלק מהחומר מופיע גם כמאמר וגם בארכיון. חומר בעל הקשר ביוגרפי נמצא גם בקטגוריה "חומר ביוגרפי". האתר עלה לרשת בשנת 2011 ומטרתו המקורית היתה פרסום תרגומיה של פרופ' זיוה שמיר לסונטות שקספיר בחינם לכל דורש. זו היתה הזדמנות פז להתחיל לפרסם כל מה שפרופ' שמיר כתבה במהלך שנות מחקר רבות - כיום כבר מעל חמישים. עם הזמן החלו להתפרסם בו גם מאמרים שנכתבו במיוחד לפרסום ברשת , ובכל יום מגיעים אליו עשרות רבות בחיפוש אחר יצירות או יוצרים בשפה העברית ואף תרגומים של טובי הכותבים באנגלית וצרפתית. במהלך השנתיים האחרונות בהן נעשתה עיקר העבודה (אחרי הפסקת פעילות ארוכה) האתר הגיע למעמד כזה בחיפוש Google שדפים רבים בו מופיעים כתוצאות במקומות גבוהים בחיפוש, ללא שום תשלום על קידום אתרים, רק ע"י האלגוריתם הבסיסי, על סמך המידע שנצבר באתר. האתר גם מקושר לדפי Wikipedia רבים ומקבל משם הפניות רבות מדי יום. אני חייב חוב גדול לסבתי האהובה חוה גרבורג (לבית רימון) (1921-2011), אמה של פרופ' שמיר, ששמרה כל כתבה בעיתון וכל מאמר שהצליחה להשיג, לעיתים בכמה עותקים, והיתה הארכיונאית הראשונה והגדולה ביותר של בתה. אני גאה ללכת בעקבותיה. Images on this blog were collected from across the web, and all rights belong to their respective owners. They are shown for educational purposes only, not for profit. Rights holders who wish to request removal or credit are welcome to contact us at prof.zivashamir@gmail.com

פרופ. זיוה שמיר - מחקרים בספרות עברית - דף קשר CONTACT prof.zivashamir@gmail.com 972-3-6444935 972-544-250225 Images on this blog were collected from across the web, and all rights belong to their respective owners. They are shown for educational purposes only, not for profit. Rights holders who wish to request removal or credit are welcome to contact us at prof.zivashamir@gmail.com

פרופ. זיוה שמיר - מחקרים בספרות עברית - אלתרמן, ביאליק, עגנון, יל"ג, תרגום סונטות שקספיר, בודליר ועוד. מאמרים ספרים להורדה, קטעי וידאו - פרסומים אחרונים באתר - ניסיון לשייך ציור מוקדם – "הנשים על המרפסת" – לפיקאסו An attempt to attribute an early drawing (“The Ladies on balcony") to Picasso By Prof. Ziva Shamir לפני כשנה, ביום 12 בנובמבר, 2025, עלה באתרי www.zivashamir.com מאמר שחיברתי "על הימים המופלאים שבָּהם נעשה פבּלו ל'פיקאסו'". המאמר התמקד בתיאור דרכו של צייר צעיר ואלמוני מברצלונה לגדול המודרניסטים בעולם. מאמר זה ראה אור לציוּן 120 שנה לַ"תקופה הוורודה" (Période rose), של יצירת פיקאסו )1904 – 1906(, שבמהלכה התחיל הצייר הצעיר להשתחרר אט-אט מן המלנכוליה של "התקופה הכחולה" (Pério - מאמרים - לפני 24 דקות המֶלך וההֵלך דברים אחדים לזכרו של אילי גורליצקי ז"ל (1935 - 2026) הבוקר הלך לעולמו אילי גורליצקי, אחד מענקי הבמה העברית, שזוהה יותר מכל עם פזמוני אלתרמן ועם המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". הוא שיחק בו כידוע בכפל התפקידים של המלך והסנדלר, לצד יונה עטרי, שהייתה לו בת-זוג מושלמת, אינטליגנטית ומלאת esprit. בשנה שבָּה ישבתי וחיברתי את ספרי "כלניות" (על 50 מפזמוני אלתרמן), כשהייתי עורכת מפעם לפעם אתנחתא, נהגתי לצפות בצמד המופלא הזה – אילי ויונה – מבצעים את "קונצרטינה וגיטרה", או את "מרת לימון - כללי - לפני 5 ימים פּוּ הדוב מטפס ומטפס במלאת 100 שנה לפרסום הספר "Winnie-the-Pooh" מאת א"א מילן מדוע נמחק שמו של אלתרמן כמתרגמם של השירי הכלולים בספר? ספרו של א"א מילן "פו הדב" נעשה – בזכות הסיפור "הפשוט" והמחוכם שלו ובזכות איורי הצייר ארנסט שפארד – לאחד מספרי הילדים הפופולריים בָּעולם. הספר, שתורגם ליותר משלושים שפות וניתרגם גם לשפת הקולנוע, ראה אור ב-14.10.1926 תחת הכותרת "Winnie-the-Pooh", ללא המילה "דוב" שבכותרת העברית. המילה "pooh" ממחישה באנגלית את התגובה לריח רע או לדברי-הבל. אפשר שהמחבר בחר בה כי לבובה ה אלתרמן 1 באוק׳ הסיום והפרקים הבאים אבדו, ולא באשמת המחבר שיר בן 150 שורות בתרגום אלתרמן שאבד ולאחרונה התגלה לאחר גלגול מחילות התפרסם: "הארץ" , 20.9.2026 לקריאה בקובץ PDF כפי שפורסם בעיתון לפני כיובל שנים כמעט (ביום 28.12.1979) פרסמתי בעיתון "הארץ" מאמר בשם "פדיון שבויים נוסח ביאליק", שבמרכזו כלולה המלצת ביאליק להניח למצבת היינה להמשיך להיטלטל בעולם מבלי שיימצא לה מנוח. כך, חשב ביאליק, תשמש המצבה המטולטלת חיזיון פנטסמגורי מוחשי של סמל היהודי הנודד. ביאליק אף המליץ לתרגם את יצירת היינה לסוגיהָ ולהכלילה בארון הספרים העברי. עורך המדו אלתרמן 24 בספט׳ לבדה, בשמלה לבנה, בגן מול אגן המים (2026) לציוּן ה-20 בספטמבר – יום הולדתה של רחל קווי דמיון בין אמילי דיקינסון לרחל המשוררת חלוצות שירת הנשים באמריקה ובארץ-ישראל ( פורסם בעבר בנוסח קצר יותר ) המשורר נח שטרן, בוגר אוניברסיטת הרוורד היוקרתית ומתרגמו הראשון של ת"ס אליוט לעברית, הִשווה את שירת רחל במאמרו הקצר "על פני אדמה", לשירתה של המשוררת אן בראדסטריט, בת דור המשוררים החלוצים באמריקה. לטענתו, שיריה הקצרים והכֵּנִים של אן בראדסטריט משַׁמרים את רעננותם גם בימינו, בעוד שכל הכרכים של השירה האֶפּית הארכנית, שנכתבו על-ידי רחל 17 בספט׳ "בימי הרג רב, בנפול מגדלים" 25 שנים להפלת מגדלי התאומים היום, ה-11 בספטמבר, מציינים ברחבי העולם מלֹאת שנות דור לאבלם של האמריקנים על הפגיעה של ארגון הטרור אל-קאעידה ב"מִגדלי התאומים" ובפנטגון – הלב הפועם של ארצות-הברית. באירוע קיפחו את חייהם 3000 אזרחים ובני לאומים זרים, והוא אירוע הטרור הגדול בתולדות האנושות. בהתקרב המועד נזכרתי בדברי הנביא, שניבא את תבוסת ממלכת אשור במילים: "וְהָיָה עַל כׇּל הַר גָּבֹהַּ [...] בְּיוֹם הֶרֶג רָב בִּנְפֹל מִגְדָּלִים" (ישעיהו ל, כה). אמנם רוב המפרשים, לרבות רש"י, הבינו - מאמרים - 10 בספט׳ מיהי הנמענת של "שיר משמר" מאת נתן אלתרמן לציוּן יום פטירתה של תרצה אתר ב-7 בספטמבר "שיר מִשמר" הוא מונולוג דרמטי ארוך למדיי שלא נכתב מלכתחילה לשם הלחנה וביצוע. הוא הולחן לאחר פטירתו של אלתרמן על-ידי סשה ארגוב לקראת המופע המוזיקלי "חגיגת קיץ" (1972), שהועלה בתאטרון הקאמרי במלֹאת שנתיים לפטירת המשורר. בעקבות ביצוע השיר ושידורו מעל גלי האֵתר התפרסם "שיר מִשמר" ברבים, והיה לשיר מוּכּר ופופולרי. הוא נתפס בציבור – ולא בלי סיבה – כשיר אזהרה של המשורר לבִתו לבל תקרב אל כל אותם גורמים מסוכנים – אנשים, יסודות ועצמים – העלולי אלתרמן 6 בספט׳ כחפץ נמכר מרשות לרשות אַתְּ עוברת לציון יום הולדתו של הסופר ב-1 בספטמבר מצבה של האישה היהודייה לפי סיפורו של שטיינברג "העיוורת" (פורסם בעבר בנוסח שונה) העִברים כמוהם כעיוורים על השינויים המופלגים במצבה של האישה – ברחבי העולם וישראל – יעידו ששת הדורות שחלפו מאז יצירותיה הפרוגרמטיות של תקופת ההשכלה. בפתח הגיליון הראשון של עיתון השחר מיום י"ז באלול תרכ"ט (24.8.1869) הצהיר פרץ סמולנסקין כי ברצונו לשכנע את בני עמו לשַׁנות את אורחותיהם ולהיות ככל הגויים, ועִם זאת שלא להתבייש "במקור ממנו חוּצַבנו". סמולנסקין - מאמרים - 31 באוג׳ רומן לא גמור של קומוניסט מושבע על ספרה של חגית הלפרין, "סנקה ז'ד – פרקי רומן של אלכסנדר פן", הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני-ברק 2026, 176 עמודים. פרופ' חגית הלפרין היא החוקרת המובהקת של יצירת אלכסנדר פן, שחיברה עליו הן דיסרטציה והן שני ספרי מחקר (בצד מפעל-חיים אדיר-ממדים בחקר שלונסקי). היא אף הקימה את ארכיוניהם של השניים במכון כץ לחקר הספרות (היום "מרכז קיפ") ושכללה אותם במהלך הזמן. לא אחת שמעתי מפיה את המימרה "פעם קומוניסט – תמיד קומוניסט", ומימרה זו קולעת לתיאור אישים לא מעטים, אוהדי המפלגה הקומוניסטית, שהכרתי - מאמרים - 27 באוג׳ 1368 פרסומים באתר עדכונים מפתח פרסומים קטגוריות באתר - פרסומים נבחרים - כל הרשימות (1,368) 1,368 פוסטים אבידן, דוד (2) 2 פוסטים אלתרמן (259) 259 פוסטים איזקסון, מירון.ח (5) 5 פוסטים אתר (6) 6 פוסטים ח.באר (10) 10 פוסטים ביאליק (278) 278 פוסטים בן-ציון (1) פוסט 1 ברדיצ'בסקי (2) 2 פוסטים ברטוב (2) 2 פוסטים גוטמן (1) פוסט 1 גולדברג (27) 27 פוסטים דור, מירי (2) 2 פוסטים יל"ג (18) 18 פוסטים גורי, חיים (2) 2 פוסטים א"צ גרינברג (6) 6 פוסטים גרנות משה (13) 13 פוסטים וולך, יונה (4) 4 פוסטים זך (8) 8 פוסטים טשרניחובסקי (18) 18 פוסטים א.ב.יהושע (25) 25 פוסטים לוז, צבי (3) 3 פוסטים מולודובסקי (2) 2 פוסטים סומק, רוני (4) 4 פוסטים עגנון (58) 58 פוסטים עמוס עוז (15) 15 פוסטים עמיחי, יהודה (13) 13 פוסטים פגיס, דן (4) 4 פוסטים רביקוביץ (4) 4 פוסטים רחל (14) 14 פוסטים רטוש (16) 16 פוסטים שופמן (3) 3 פוסטים שלונסקי (12) 12 פוסטים שלו, מאיר (8) 8 פוסטים שמיר, משה (5) 5 פוסטים שקד, גרשון (5) 5 פוסטים תמוז (1) פוסט 1 מקרא (1) פוסט 1 - כללי - (75) 75 פוסטים - מדיה - (100) 100 פוסטים - נבחרים - (167) 167 פוסטים - תרגומים - (181) 181 פוסטים צרפתית (14) 14 פוסטים בודלר, שארל (9) 9 פוסטים אנגלית (157) 157 פוסטים יידיש (12) 12 פוסטים גרמנית (12) 12 פוסטים - מאמרים - (953) 953 פוסטים ארכיון - 2020 ועד היום (524) 524 פוסטים ארכיון - 2010 - 2019 (139) 139 פוסטים ארכיון - 2000 - 2009 (111) 111 פוסטים חביבה של אלתרמן וחַבּוּבָּה של קישון איך התקרב משורר ענק לסגנונו של כותב-מערכונים מתחיל פורסם: ידיעות אחרונות , 23/8/24 לקריאה בקובץ PDF כפי שהודפס דרך הרוח מי ידע? הייתכן... נתניהו אינו צ'רצ'יל נאומו של רה"מ מר בנימין נתניהו ב-24 ביולי 2024 לפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס של ארצות-הברית נועד בעיקר כדי להשיג תמיכה אמריקאית... ממי נפרד ביאליק בשירו האחרון "פְּרֵדה"? על "הנגלות" ו"הנסתרות" ביצירתו במלאת 90 שנה לפטירתו בטרם-עת פורסם: " רבדים סמויים עוסקים בגורל האומה ", מקור ראשון , 12.7.2024 לקריאת... לאו כל אדם זוכר מה שמה של אותה פרה ששתה מחֲלבהּ לציוּן יום הולדתו של בלזק החל ב-20 במאי על השפעת בלזק על עגנון בתיווּכו של ביאליק מתוך ששת ספריה של זיוה שמיר על יצירת עגנון: ש"י עולמות... מִי רָאָה אֵיךְ דּוֹדָה לֵאָה מִתְחַפֶּשֶׂת לִצְפַרְדֵּע? חג פורים ביצירת הילדים של לאה גולדברג לא אחת כתבה לאה גולדברג שירי-ילדים "מעוגלים" ופשוטים-למראה, היפים לכאורה לכל נפש. ואולם, לאמִתו של... הפולקלור ביצירת ביאליק – החָכמה וההתחכּמות לזכר פרופ' דב נוי שנולד ב-20 באוקטובר 1920 א. פולקלור בעיבודו של גדול המשוררים בשנות השמונים של המאה הקודמת התחלתי לחבר מאמרים... מצעד הפזמונים של נתן אלתרמן - בימת מופעי הספרות צוותא - עם מאיר עוזיאל צולם: 25/6/2023 באולם "צוותא" תל-אביב שירה ומוסיקה: נתן סלור, (נכדו של נתן אלתרמן). האחים והאחיות צנחני. מעיין סלקטר שור ואורון נדיב,... הכינה נחמה כאלגוריה פוליטית דברים לזכרו של מאיר שלו (1948 - 2023) את מאיר שלֵו ראיתי בפעם הראשונה כשהזמין אותי להשתתף בתכנית הטלוויזיה שלו "ארץ אהבתי". היה לו חוש... "ביאליק בלבוש חדש" - אירוע מוזיקלי - ספרותי ערב יצירות ביאליק בהלחנות חדשות (מצולם) שנערך ביום שני 9/1/2023 בשעה 19:30 בבית הסופר, תל-אביב השמעת בכורה של שישה שירים שזכו ללחנים... בעצם לבלוב אביבם רגשות – כעלים בשלכת על האוקסימורון המעודן בשירת רחל – המשוררת העברית הראשונה שהתחילה את דרכּהּ בלי ידיעת הלשון העברית פורסם: הקשרי לשון - בלשנות, פרשנות,... עת לקום או עת לישון, לא כתוב על השעון על תהליך ההתהוות הנפתל של המעשייה המחורזת "המפוזר מכפר אז"ר" מאת סמואיל מרשק ועל היסודות האישיים ששיקעה לאה גולדברג בעיבודה פורסם: בין... יבוא ויצוא בלשון מדיניות החידוש של ביאליק לנוכח חילוקי הדעות שבין ירושלים לאודסה פורסם: העברית, ס"ח, ג-ד - לקט אבני ח”ן מאוצרות לשונו של ביאליק (תשפ"א,... בגידת האינטלקטואלים על דעיכת כוחו של המחקר האקדמי הא-פוליטי במדעי הרוח והחברה פורסם: כיוונים חדשים, 8: 15-31, 2003 א. "וְנִשְׁאַרְתֶּם עֲרִירִים..."... השיר הגברי שאול טשרניחובסקי בעקבות רודיארד קיפלינג פורסם: שבו: כתב-עת לשירה, 11: 27-36, 2003 באווירת הפתיחוּת המאפיינת את עולמנו הבתר-מודרני, שבו... ביאליק בין הטורים פורסם: גבורות למאזנים, א 2009 36-29 בחורף 1929 נוסד כתב-העת "מאזנַים", ביטאונה של אגודת הסופרים, במתכונת של שבועון ובפורמט של עיתון.... השיבה המאוחרת: עיון בשירו של ח"נ ביאליק 'בתשובתי' עיון בשירו של ח"נ ביאליק "בתשובתי" פורסם: תעודה, ד' 1986, עמ' 261-273 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, ומכיל טקסט בר-חיפוש אך לא מדוייק ... והיי לי אם ואחות עיון בסיפורו המוקדם של עגנון "אחות" (1910) פורסם: זיוה שמיר - "הניצנים נראו בארץ: סיפוריו המוקדמים של ש"י עגנון" (2021) א. סיפורו של... אין זאת כי טרוף טורף.... (2022) על "האפרוח העשירי" – מעשייה טרגי-קומית לילדים מאת נתן אלתרמן ( מאמר בגירסה מחודשת לשנת 2022 ) פורסם לראשונה : עתון 77 , גליון 300, 2005... ב"תער נוצצת" וב"משקפיים שחורות" (2022) סטיות מן הלשון התקנית בשירת אלתרמן פורסם: חדשות בן עזר ( אלתרמן – במבט חדש ובמבט מחודש ) ,גליון 1793, 24/10/2022 לחצו לקריאה בקובץ PDF... "קוצו של יוד" של י"ל גורדון יצירה שעל גבול תקופת ההשכלה והתקופה הלאומית פורסם: בקורת ופרשנות: כתב-עת למחקר ספרות עם-ישראל, 43 , 2010 באביב תרל"ו, כשלושה חודשים לפני... "אשר ידי הייתה בו בשדה" דמות קין ביצירת אלתרמן לתקופותיה ולסוגיה פורסם: "על עת ועל אתר: פואטיקה ופוליטיקה ביצירת אלתרמן" (תל-אביב 1999), פרק ב' (טקסט משוחזר... אדרת הארגמן שהפכה לאדרת טלאים עיון בשיר הסתיו של ביאליק "הקיץ גווע" פורסם: זיוה שמיר / "הניגון שבלבבו: השיר הלירי הקצר של ח"נ ביאליק", (פרק 14) תל אביב, ספרא, 2011... "הה, מי יוכל לשערך שלמה, מגמרת, מלטשת!" החיפוש אחר הזהות בשירה העברית בשנותיה הראשונות של המדינה פורסם: ארץ חפץ אמנות ועיצוב במתכת בשני העשורים הראשונים במדינה, נורית כנען קידר,... "בדיקת רקמות" בלשון השירה עיון בתפקודן של הרמיזות בשירת ביאליק, אלתרמן ועמיחי (הופיע גם תחת השם "הלשון האלוסיבית כאבן-בוחן לחילופי נורמות פואטיות- עיון... השיר שפניו פני יאנוס הדואליזם ביצירת אלתרמן כביטוי של פישוט מכוּון פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לקריאה בקובץ PDF א. אלתרמן ותחבולת ה-Double Entendre... פתאומית לעד אלתרמן ואמנות הפראדוקס פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ PDF א. המודרניזם והמציאות המודרנית – בסבך הסתירות... "האשכול האוקסימורוני" ביצירת אלתרמן לבחינתו של צַיין-סגנון אלתרמני ייחודי פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ PDF בעקבות רבו ומורו אברהם שלונסקי, החל... נר בחלון ופנסים אדומי זקן אותות הזמן והמקום בשירי כוכבים בחוץ פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ PDF א. המשך או מהפכה? מדי פעם עולה בחקר... הפתרון הוא אילם למעמדן של האניגמה ושל הזאוגמה בשירת אלתרמן פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לקריאה בקובץ PDF א. בזכותה של שירה חידתית ומעורפלת אחדים... לבחינתה המחודשת של חידת התאומים בשירו של אלתרמן "איגרת" תשובה למאמר איגרת מאת יוסף אורן פורסם: אתר אלתרמן ( www.alterman.org.il ) לחצו לקריאה בקובץ PDF קראתי בעניין רב את מאמרו של יוסף אורן,... על רקבובית פרחי הרוע הערות אחדות על השפעת בודלר על השירה העברית החדשה שמביאליק ועד אלתרמן פורסם: שבו - כתב עת, 14, 2005. תרגום מאמר זה לאנגלית - Baudelaire's... חידת ביאליק (מחודש, 2022) "על ביאליק – לית מאן פליג", נהגו בני דורו לומר עליו על דרך החידוד, וזאת עוד בטרם נשתגר בפי כול המושג המודרני "קונצנזוס", פרי תרבות ההמונים דור המאבק לעצמאות ומשוררו פורסם: 'עיתון 77', גיל' 100, מאי 1988. ...חיים גורי הוא משוררו המובהק של דור תש"ח, שכמה משירי 'פרחי אש' שלו וכמה מפזמוניו נקבעו בתודעה .... אלתרמן בדמות בוהמיין אירופי ובדמות "תלוש" עברי פורסם: www.alterman.org.il , יולי 2013 את שירו "איגרת" הציב אלתרמן בסוף חלקו הראשון של קובץ הבכורה שלו כוכבים בחוץ, וכשיר חתימה יש לו.... יש לה עסק עם המכחול והשפופרת בעקבות אירה יאן - מסע ביצירת ביאליק * פורסם: מאזנים /9 ע"ד, יוני 2000 * מתוך הספר "לנתיבה הנעלם" (עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק),... להדהים את הבורגנים עיון רטרוספקטיבי בשירת יונה וולך פורסם: כנס דב סדן , אוניברסיטת תל-אביב, 1994. (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) מפתיע... נתן אלתרמן - משוררו של דור המאבק לעצמאות עיון במחזור שירי עיר היונה פורסם: סדן: מחקרים בספרות עברית - 5 , 2002 ( בהבדלים קלים ) פורסם: www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ... א"ב יהושע – אחרון "הצעירים הזועמים" של שנות החמישים על כתיבתו של גדול מסַפּרי ישראל בדורו הידיעה הבוקר הלמה כפטיש כבד, הגם שא"ב יהושע ("בּוּלי" בפי ידידיו) הִרבּה לדבר על מותו הקרב. א"ב... המילים המתבקשות בארון הספרים העברי תחדישיו של יונתן רטוש על רקע שיטות חידוש שרווחו בדורות הקודמים פורסם: הקשרי לשון - בלשנות, פרשנות, משמעות (ליפשיץ), גליון 1 , 13/06/2022... בכף הקלע השקפת עולמו של ביאליק לפי "מגילת האש" פורסם: צפון - קובץ ספרותי , circa.1995 (?) (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) הקיץ... שיר אבוד של נתן אלתרמן ראשית יצירתו של אלתרמן הייתה מהוססת ומגומגמת: בשנת 1931, לאחר כמה שנות כתיבה "למגרה", שלח אלתרמן מצרפת חמישה שירים לשם פרסומם .... "משורר חצר" או "משורר לאומי" יחסיו של נתן אלתרמן עם הממסד פורסם: אתגר הריבונות : יצירה והגות בעשור הראשון למדינה. עורך - מרדכי בר-און "יד בן-צבי", ירושלים 1999 (טקסט... 'הסתכלות בדבורה': דיוקן המשורר כאיש זקן לאה גולדברג משלחת עוקץ במקטרגיה פורסם: פגישות עם משוררת.: מסות ומחקרים על יצירתה של לאה גולדברג, ערכו רות קרטון-בלום, ענת ויסמן , המכון... מהפכה של בן-לילה – סיכוייה וסיכוניה התכנית החדשה הזאת – לא זו בלבד שתגרום לעם ולמדינה נזק בלי הפיך, אם תתממש חלילה ככתבה וכלשונה. היא עתידה להשיג תוצאות, העומדות בניגוד לכל חמודה וידידה ורעיה עוד על פרשת הסטודנטית חיה פיקהולץ שסייעה לביאליק בזמן ביקורו בלונדון פורסם: חדשות בן עזר גליון 1745 09/05/2022 לקריאה בקובץ PDF בסוף... בנות שתיים (ב) הרהורים על שתי הנובלות המאוחרות של א"ב יהושע פורסם: חדשות בן עזר גליון 1744 05/05/2022 ( חלקו הראשון של מאמר זה פורסם בגיליון 1743 )... בנות שתיים (א) הרהורים על שתי הנובלות המאוחרות של א"ב יהושע פורסם: חדשות בן עזר גליון 1743 02/05/2022 (חלקו השני והאחרון של מאמר זה יפורסם בגיליון... רחוב היהודים באין דין ובאין דיין הרובד הביאליקאי בסיפורו של ברדיצ'בסקי "בית תִּבנה" פורסם: ארצות הצבי: מחקרים על אדם ונוף בספרות העברית מוגשים לצבי לוז, ירושלים 2021 לחצו... מאוצרות לשונו של ביאליק "העברית" כתב העת של האקדמיה ללשון עברית (חוברת כפולה) סח, ג–ד: לקט אבני ח”ן מאוצרות לשונו של ביאליק, מאת זיוה שמיר פורסם: ינואר 2022... ללא תכלית וללא תועלת (מורחב) פורסם: תום ותהום- האידיליה של טשרניחובסקי מאמר זה הוא הרחבה של מאמר, הנושא אותה כותרת עצמה, ונתפרסם ב'עיתון 77', גיל' 91-92 אוג.ספט. 1987 1 2 3 4 לפרסומים הקודמים