God's Grandeur / Gerard Manley Hopkins

God's Grandeur

Gerard Manley Hopkins


The world is charged with the grandeur of God.

It will flame out, like shining from shook foil;

It gathers to a greatness, like the ooze of oil

Crushed. Why do men then now not reck his rod?

Generations have trod, have trod, have trod;

And all is seared with trade; bleared, smeared with toil;

And wears man's smudge and shares man's smell: the soil

Is bare now, nor can foot feel, being shod.


And for all this, nature is never spent;

There lives the dearest freshness deep down things;

And though the last lights off the black West went

Oh, morning, at the brown brink eastward, springs —

Because the Holy Ghost over the bent

World broods with warm breast and with ah! bright wings.


תפארת אל שדי / ג'רלד מנלי הופקינס


עוֹלָמֵנוּ מָלֵא בִּגְדוּלַת אֵל שַׁדַּי.

הִיא תַּבְהִיק כְּבָרָק מֵרְדִידֵי פַּח רָקוּעַ;

כְּטִיף שֶׂמֶן תִּצְבֹּר אֶת עֶרְכָּהּ בַּחֲשַׁאי,

כְּבָר אֵינֶנּוּ הוֹלְכִים לְאוֹרָהּ. אך מַדּוּעַ?

זֶה דּוֹרוֹת שֶׁרָמְסוּהָ, רָמְסוּהָ, רָמְסוּהַ;

בְּסִאוּב שֶׁל יְמֵי פַּרְנָסָה עַד-בְּלִיֹ-דַּי;

וּשְׁחוּנָה מִשְׂתָּרַעַת קַרְקָע-בְּאֵין-חַי

בְּנֵי אָדָם אֶת תְּלָמֶיהָ נִצְּלוּ וּסְגָרוּהָ.


וּבְכָל זֹאת הָאָרֶץ עוֹדֶנָּה סוֹבֶבֶת;

בְּעִמְקֵי אֲדֶמָה הַלְּשַׁד עוֹד חוֹמֵר;

חֲשֵׁכָה אִם עַתָּה לְשָׁמֵינוּ אוֹרֶבֶת

אֶל שַׁחְרִית אַדְמוֹנִית הֵן מָחָר נִתְעוֹרֵר –

כְּנַף שְׁכִינָה לִבְלִי סוֹף עַל הָאָרֶץ חוֹפֶפֶת,

שֶׁתַּחְשׂף חֹם שָׁדֶיהָ, תִּשָּׂא גַף זוֹהֵר.



פוסטים קשורים

הצג הכול

Bialik's Stories from Texture to Context (Lecture circa 1998) (possible errors in text due to conversion from old files) My topic - Bialik's stories from texture to context - is a condensation of a 30