Delia XLV / Samuel Daniel
Delia XLV
Samuel Daniel (1562-1619)
Care-charmer Sleep, son of the sable Night,
Brother to Death, in silent darkness born:
Relieve my languish, and restore the light,
With dark forgetting of my cares, return;
And let the day be time enough to mourn
The shipwreck of my ill-adventur'd youth:
Let waking eyes suffice to wail their scorn,
Without the torment of the night's untruth.
Cease dreams, th' imagery of our day-desires,
To model forth the passions of the morrow;
Never let rising sun approve you liars,
To add more grief to aggravate my sorrow.
Still let me sleep, embracing clouds in vain;
And never wake to feel the day's disdain.
דליה 45 / סמואל דניאל
עַפְעַף שֵׁנָה רַב-מָג, בֶּן אֹפֶל שְׁחוֹר,
לַמָּוֶת אָח, יְלִיד הַדֻּמִּיָּה:
הַקֵּל עַל מַכְאוֹבַי, הָשֵׁב הָאוֹר,
הָרָע שַׁלַּח לְאֶרֶץ נְשִׁיָּה;
כִּי דַי בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם לָשֵׂאת מִסְפֵּד
עַל מוּט סְפִינַת נְעוּרִים וּמַסְעוֹתֶיהָ:
דַּי בְּעֵינַי הַנִּפְקָחוֹת לָחוּשׁ בְּאֵיד,
ִבְּלִי הִתְיַסֵּר בַּחֲשֵׁכָה בְּמַסּוֹתֶיהָ,
מְנַע מֵחֲלוֹם, הֵד לִתְשׁוּקוֹת הַיּוֹם,
לָלוּשׁ אֶת תְּשׁוּקוֹתָיו שֶׁל הֶעָתִיד;
אַל נָא תִּתֵּן לַיּוֹם שְׁקָרָיו לַחְתֹּם,
הוֹסֵף עַל צַעַר וּמַכְאֹב עוֹד פִּיד,
מוּטָב אָנוּם, לַשָּׁוְא חוֹבֵק עָבִים;
מִשֶּׁאָקִיץ אֶל הַיָּמִים הַנִּתְעָבִים.
תרגום: זיוה שמיר
Comments