על שגיאות עובדתיות, אנכרוניזמים ושיבושי לשון בפזמונים ובשירי הזמר העבריים עד לפני שנות דור ידעה הספרות העברית להבדיל בין שירה לפזמונאות, וגדולי המשוררים ידעו לשים חיץ ברור בין שני הז'אנרים, בהבינם שמדובר בשני סוגי כתיבה שונים, שרק פֹּה ושָׁם פולשים זה לרשותו של זה. ח"נ ביאליק , למשל, הפריד בין שיריו ה"קנוניים" לבין פזמוניו, ואת שיריו לילדים לא כלל במהדורות כל כתביו. משוררי המודרנה (א' שלונסקי, ל' גולדברג, א' פן, ואחרים) לא טרחו אפילו להוציא לאור את פזמוניהם, ואלמלא הקדיש מנחם דורמן מאמצים...

גם מי שאינו חסיד נלהב של מִשנתו הרומנטית של רוּסוֹ ושל "תורת המעמקים" של פרויד יודע אל-נכון שכל חיינו בעבר ובעתיד מקופלים בילדוּת, הלוא היא תקופת "בראשית" של האדם. זכור לי שהתחלתי ללמוד בכיתה ב' בבית-ספר יהל"ם ברמת-גן את "סיפורי המִקרא" מתוך הספרון המצויר שערך חיים-נחמן ביאליק . מאז ועד היום לא שכחתי איך נרעדתי למִשמע שתי המילים הראשונות – " בְּרֵאשִׁית בָּרָא " – שאותן קראה המורה רבקה גוּבֶּר בנימה דרָמָטית שהשאירה את תלמידיה פעורי פה. הצלילים הקשים של שתי המילים הראשונות הטילו בָּנו מורא כי...

במלאת מאה שנים להקמתה הסָטִירה על מלומדי האוניברסיטה העברית הפתיחה הרשמית של האוניברסיטה העברית בירושלים אירעה כידוע באביב 1925, באמפיתאטרון של הר הצופים, במעמד קהל גדול ובהשתתפות הרב הראשי אברהם- יצחק הכהן קוק, חיים ויצמן, הלורד בלפור, הנציב העליון לארץ ישראל סיר הרברט סמואל והמשורר חיים-נחמן ביאליק. אחד-העם , שברוח משנתו (שהתמקדה ברעיון "המרכז הרוחני") הוקמה האוניברסיטה העברית, לא הגיע לטקס מחמת בריאותו הלקויה, וביאליק שייצג אותו ואת השקפתו, אמר בנאומו את המשפט מרטיט-הלב: "כ ולם יודעים...