א"ב יהושע כסופר בין-לאומי
יעל הלוי-וייז, "הדמיון הרב -ממדי של א"ב יהושע", תרגם מאנגלית: יוסי מילוא, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשפ”ו, 228 עמ'.
נציגיו הבולטים ביותר של "דור המדינה" בסיפורת העברית – א"ב יהושע, עמוס עוז, יהושע קנז – נולדו בארץ-ישראל של שנות השלושים, וילדוּתם עברה עליהם בשנות מלחמת העולם השנייה וקרבות מלחמת העצמאות. נעוריהם וראשית עלומיהם עברו עליהם בעשׂור הראשון של המדינה – הלוא הוא העשׂור של עליית ההמונים והמעבָּרות, המסתננים ופעולות התגמול; שנות אכיפת חוקי המִמשל הצבאי על ערביי ישראל, החתימה על הסכם השילומים עם גרמניה, שִׁלטונה הבלתי-מעורער של מפא"י.
שנותיה הראשונות של המדינה היו גם שעתם היפה של "הצַבָּר המיתולוגי" ושל לוחמי יחידת 101 האפופה אגדות גבורה. היו אלה שנותיהם היפות של גרעיני ההכשרה ותנועות הנוער; שנות האידֵאולוגיה החלוצית, שדיברה בזכות הצטרפות לאחד מקיבוצי הנגב הטַרשי, שללה את הגלוּתיוּת ואת שפת יִידיש, דיברה בזכות "קיבוץ גלוּיות", ושאפה ליצור בארץ אדם חדש שאינו דומה באורחות חייו ובמראהו לאבותיו.
המציאוּת האקספרימנטלית הזאת הולידה בעולם סקרנות והערכה, וגרם למתנדבים מארצות אירופה להגיע לקיבוצים ולסייע ב"הפרחת השממה". כיום, כשהמערב נסחף בגלי שנאה קמאית למדינה, לישראלים וליהודים, קשה להאמין שנוצר בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת מין "חלון הזדמנויות", שחיבב את ישראל על הדור הצעיר באירופה ובאמריקה. ייסורי מצפון על השואה, הערצה לניצחון הגורף ב"מלחמת ששת הימים", סקרנות לגבי צורת ההתיישבות השיתופית ששמה "קיבוץ" שחבריה נחשבו העלית של החברה – גורמים אלה ואחרים הפנו זרקור גם אל הספרות העברית של "דור המדינה" וגרמה לפרסומם האדיר. תופעה כזאת, שבה סופר ישראלי יתורגם לעשרות שפות, וכן לשפת התאטרון והקולנוע, ספק אם תחזור על עצמה בעתיד הנראה לעין.
ספריהם המתורגמים של "דור המדינה" אפשרו את הכנסתם לתכנית הלימודים בחוגים לספרות שפרחו אז ברחבי העולם. כיום צעירים יצירתיים נרשמים לחוגים לקולנוע ולטלוויזיה. ב"דור המדינה", צעיר יצירתי כדוגמת א"ב יהושע, שחלם להיות עורך-דין, מצא את עצמו בחוג לספרות של האוניברסיטה העברית, שבו לימדו חוקרי אמת כדוגמת דב סדן, חיים שירמן, ישעיהו תשבי, יונה פרנקל, יוסף דן, עזרא פליישר, דן פגיס, שמואל ורסס, ועוד. בחוג המפואר הזה – מימי הלקין עד הרושובסקי ושקד – למדו מאות תלמידים, אם לא למעלה מזה, שאחדים מהם נעשו אישים מרכזיים בעולם התרבות שלנו. גם הרצאותיה הפופולריות של לאה גולדברג משכו אליהם מאזינים מכל החוגים, לרבות סופרים בראשית דרכם ששאבו מן ההרצאות הללו השראה והרחבת אופקים.
ובינתיים, פרחו כאמור החוגים לספרות גם מעבר לים. חוקרי הספרות באירופה ובאמריקה מצאו בסיפוריו של א"ב יהושע וברומנים שלו אלגוריות משוכללות – בָּבוּאות של המציאוּת הישראלית במסווה של "סיפור פשוט" בעלמא. בסוף ספרה של יעל הלוי-וייז ימצא הקורא שלושים וחמישה מראי מקום של מחקרים נבחרים בעברית ועשרים וארבעה מראי מקום של מחקרים נבחרים באנגלית. המאזן המפתיע הזה אומר "דָּרשני!".
מבין החוקרים הוותיקים של יצירת א"ב, באירופה ובאמריקה, נזכיר את ריסה דומב ז"ל מקיימברידג', שניצבה בפסגת חקר הספרות העברית באירופה, את אן גולומב-הופמן ז"ל ויבדל"א את הפרופסורים יעל פלדמן, גלעד מורג. מבין הצעירים יותר שחיברו את מחקריהם על א"ב יהושע באנגלית נזכיר את יעל הלוי-וייס, את עומר שרמן-רנן ואת עדיה מנדלסון-מעוז (ישראלית שפרסמה מחקרים על א"ב יהושע בעברית ובאנגלית).
ספרה של יעל הלוי-וייז מאוניברסיטת מקניל במונטריאול בוחן את יצירת א"ב יהושע בפרספקטיבות רבות – תמטיות-אידאיות ואסתטיות. יש בספר דיון עמוק ומאתגר על שמות הגיבורים ושמות הספרים במכלול יצירתו של א"ב יהושע ועל הרבדים שלהם, הנוגעים בעניינים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, היסטוריים והיסטוריוסופיים.
בולט במיוחד הוא הפרק השלישי בספר העוסק בא"ב יהושע ובפרסונה של המחבר המובלע בספריו במונחים כמו "הצופה לבית ישראל", מחד גיסא, והכרונוטופ של בכטין, מאידך גיסא. החוקרת חושפת בפרק זה, כדבריה, את "הקשר האירוני שיהושע רואה בין עמדת הצופה המקראי לבית ישראל ובין הדמויות שהוא מפקיד לצפות על אופק עולמו האידאולוגי והיצירתי". הספר מתבסס גם על היכרות אישית עם הסופר ועל שיחות אתו, ומסתיים בשיחה בדיונית למחצה עם מחבר 'מר מאני'. מדובר בדיאלוג חד-סטרי (unilateral) כמו בהאזנה לשיחת טלפון, כדוגמת המונו-דיאלוגים של הרומן "מר מאני" מאת א"ב יהושע.
*
כאמור, התופעה בכללה – העיסוק האנליטי בסופר עברי שפרץ את הגבולות ונעשה סופר בין-לאומי – הייתה "חלון הזדמנויות" קצר-מועד, שלא במהרה יחזור על עצמו. שנאת ישראל בעולם, ההולכת וגואה מיום ליום, עלולה להפוך את עם ישראל ל"עם לבדד ישכון", ואת תרבותו – לתרבות "מצורעת" שהקוראים ברחבי העולם מניחים אותה "מחוץ למחנה" ומתרחקים ממנה כמטחווי קשת.
ביאליק תיאר את ארץ-ישראל כמלכה שהִכּתה את עצמה בצרעת ונסתאבה במתכוון כדי שזָרים לא יימשכו אליה והיא תשמור על יופיה למען עם ישראל (במאמרו "על חומר ורוח" שהתפרסם ב"הארץ" מיום 9.4.1934). הוא הוא דיבר על הצורך לרפא את הארץ השוממה "מצרעת סלעיה ומריקבון ביצותיה" בנאומו על הר הצופים "לפתיחת האוניברסיטה העברית" (ח"נ ביאליק, "דברים שבעל-פה", עמ' קנג-קנח). בכתבי ביאליק, ובעקבותיו גם בכתבי עגנון, הצרעת אינה רק מחלה ממשית מן המציאוּת החוץ-ספרותית, אלא גם סמל רב-פנים המתאר את התחלואים הקשים – האישיים והלאומיים – שפקדו "עם זה" ואת כל אחד מבניו בעת השמירה על הגחלת.
בעקבות ביאליק ועגנון, חשש גם א"ב יהושע מן האפשרות שישראל תבודד בעולם ותהיה על כורחה "עם לבדד ישכון". ביאליק, עגנון וא"ב יהושע, שחששו מנידויָם של היהודים בעולם ומהפיכת ארצם מאונס ל"מושבת מצורעים", השאירו את השאלה ללא מענה. א"ב יהושע ראה אמנם את ההערכה הרבה שלה זכתה ישראל בעקבות ניצחונה במלחמת-ששת-הימים. הוא לא ראה את המהלך הבתר-ציוני מבית והאנטישמי מחוץ, שהפך את הקערה על פיה, ודווקא לאחר שספגו העם והמדינה את האירוע הטראומטי ביותר שבא עליהם מאז השואה.
מעניין מה היה אומר א"ב יהושע בימים אלה, בעת שישראל מנודה גם בעולם הנאור, העוצם את עיניו לנוכח המעשים הנוראים שנעשו נגד תושבי ישראל ב- 7/10 – מעשים שהם לכל הדעות פשעים חמורים נגד האנושות (הרג והתעללות בתינוקות, בילדים ובקשישים והחזקתם בשבי בתנאים לא אנושיים; מניעת ביקורים של "הצלב האדם" ואי מתן תרופות לנזקקים). העולם עצם את עיניו. משיקולים כלכליים ואלקטורליים, הִפנה עורף לישראל, והתמקד אך ורק בסבלה של האוכלוסיה העזתית. הוא שכח ועודנו משכיח את מעשי הזוועה שהובילו למלחמה הארוכה ביותר שחוותה מדינת ישראל בתולדותיה. כיום אין לנו סופר כדוגמת א"ב יהושע שיבהיר כראוי את התופעה המורכבת הזאת וייתן בה סימנים.
ובהעדר סופרים עכשוויים שימשיכו את ה-mainstream של הספרות העברית וישאו בעול תפקידו של "הצופה לבית ישראל", אין לחוגים לספרות במערב אלא את סיפוריהם ואת ספריהם של ש"י עגנון וא"ב יהושע (שניהם אלגוריסטנים מובהקים חרף החזית הרֵאליסטית של הסיפורת שלהם ברוּבּה) להבהרת תופעת האנטישמיות הממארת ובידודה של ישראל בעולם. לפיכך, יעל הלוי-וייז סיימה בימים אלה את תהליכי הבאתה לדפוס של אסופת מאמרים על יצירת א"ב יהושע שתורגמו לאנגלית, למען תלמידי הספרות העברית במערב ולמענו של הקהל הרחב, שוחר התרבות בהקשריה ההיסטוריוסופיים.
*
אפילוג:
אסופת המאמרים שעתידה פרופ' יעל הלוי-וייז לפרסם בקרוב תראה אור בהוצאת הספרים היוקרתית Bloomsbury Press of London and NY בעריכה משותפת עם פרופ' ור' שרמן. חקר א"ב יהושע עדיין ממשיך אפוא לתת את אותותיו גם בעולם הרחב, חרף המצב הקשה. מפרופ' הלוי-וייז שמעתי שהיא עולה בימים אלה מקנדה לישראל. שמשפחתה הגרעינית כבר בארץ, ובניה משרתים בצה"ל. האם זוהי תגובה לשנאת ישראל ההולכת ומתפתחת בעולם לממדים שעדיין לא היו כמותם?
דומה שיחלפו דור או שניים, לכל הפחות, בטרם ישובו בעולם להעריך את תרומתו העולמית של עם עתיק כעם ישראל, ויגַנו את המבקשים להשמידו. רק לאחרונה התבשרנו שיוצר מקורי וגאוני כדוגמת ג'רי סיינפלד עומד בחודשים האחרונים במרכזה של מתקפה קשה עקב אהדתו לישראל. כן נתבשרנו שמבין מכל סופרי תבל קיבלה את פרס נובל לספרות סופרת קנדית בינונית למדיי, שזכתה לאהדה ציבורית "בזכות" גינוייה כלפי ישראל. לנוכח המצב צריך להתכנס ולהפיק יצירות והמצאות שהעולם ייאלץ להודות בגדולתן.
טוב לראות שיוצר חשוב כדוגמת א"ב יהושע עדיין עומד במרכזה של פעילות ביקורתית ומחקרית ענפה. אזכיר לסיום שד"ר אבי גיל, שחיבר בהדרכתי עבודת מ"א מקורית ומרתקת על יצירותיו המוקדמות של א"ב יהושע, הוציא לאור לפני כשנתיים את הביוגרפיה המחקרית שלו ״שליחותו של א.ב. יהושע״ (2024). מסיבות שלא כאן המקום לפרטן, א"ב סמך רק על היושר והיושרה של אבי גיל, והפקיד בידיו (ולא בידי חוקריו הוותיקים והנודעים) מזוודה עם כל חומריו האוטוביוגרפיים שנשארו כל חייו סמויים מן העין. נקווה שגם סופרי ענק נוספים שהלכו לעולמם בשנים אחרונות– עמוס עוז, יהושע קנז ומאיר שלו – יזכו לביוגרפיות מעודכנות ולמחקרים שינהירו את יצירותיהם וינציחו אותן לדורות.
