במלאת 66 שנה להודעת בן-גוריון ביום 23.5.1960 על לכידת אייכמן עיון בשירו של דן פגיס "עדוּת" בקיץ 1970 התפרסמה בכתב-העת "מאזנַים" של אגודת הסופרים העברים סִדרה בת שישה שירים פרי-עטו של דן פגיס –בכעין תגובה מאוחרת על אירועים שהתחוללו בעולם ובארץ מאמצע שנות ה-30' ועד התחלת שנות ה-60' של המאה ה-20. בשירים אלה, שהנסתר בהם רב על הנגלה, מתיכים בתוכם למקשה אחת את האימפרסונלי והאישי, את המיתי והאמיתי. לפעמים הם מרחיקים את עדותם עד לימי בריאת העולם ויחסי קין והבל, לפעמים נרמזים בהם הרהו

על תחדישיהם של סופרי ישראל כאשר עמד ביאליק בראש ועד הלשון העברית למן עלייתו ארצה בשנת 1924 ועד מותו בשנת 1934, הוא החזיק במכתבתו מחברת שעליה רשם בכתב-ידו את הכותרת "חקר מילים", ובה אסף נתונים, המבוססים על השערותיו של פילולוג חובב, המעידים על התפתחות הלשון העברית מתוך שורשים-אחים. מרשימות השורשים, המצומצמות בהיקפן הנגלה אך הרחבות עד אין-קץ בהיקפן הסמוי, ניתן להבין איך נולדו בראשו של המשורר אחדות ממאות המילים שחידש בשפה העברית. ספרו של יצחק אבינרי "מילון חידושי חיים נחמן ביאלי

לרגל הקרנת הסרט "Per amore di una donna" לא מכבר הוזמנתי לסינמטק תל-אביב להקרנת טרום-בכורה של הסרט האיטלקי רחב-היריעה "Per amore di una donna" ["בְּשל אהבת אישה"] – גירסתו הקולנועית של הרומן השלישי של מאיר שלֵו – "כיָמים אחדים" – והבָּציר האחרון של הבמאי האיטלקי גוידו קיאזה (Guido Chiesa). זירת ההתרחשות היא ישראל, אך נראה שלא כל הנופים מצולמים בארץ (חלקם צולם כמדומתני באחת מארצות אגן הים התיכון, ורק מיעוטם בירושלים ובדרום). השחקנים הם בחלקם שחקנים אירופיים שאינם מוּכּרים לצו

אסף ענברי. "נתן ועמוס", ידיעות אחרונות. ספרי חמד, בעריכת דב אלבוים, תל-אביב 2026, 235 עמ'. אקדים ואומַר שאני מעריכה ומוקירה את אסף ענברי, וחושבת שהוא סופר יחיד במינו ומרצה מחונן – אדם כשרוני ואמיץ, שאינו הולך בתלם ואינו קד קידה לגדולים ממנו. רק אדם מסוגו ראוי לכתוב על ענק-רוח כדוגמת נתן אלתרמן – שהיה בעיני רבים, וכותבת שורות אלה בכללם, המשורר הגדול ביותר והאינטלקטואל המזהיר ביותר שקם בין סופרי ישראל אחרי מות ביאליק (לא בכדי העניקו לו בני דורו את הכינוי "נתן החכם"). מה צר שהמִ

אלתרמן בשיר האביב המכאיב "אל תיתנו להם רובים" חודש מאי – שיאהּ של עונת האביב – הוא החודש האהוב ביותר בשירה האירופית בכלל, ובשירה הגרמנית בפרט. ידוע שירו של גיתה "שיר מאי" (Mailied) משנת 1771, שהולחן על-ידי בטהובן. ידוע גם שירו של היינה "בחודש מאי היפהפה" (Im wunderschönen Monat Mai) משנת 1827 שהולחן על-ידי שומאן. ה-Lied הקצר והאופטימי של היינה תורגם לכל השפות האירופיות ואף זכה לתרגומים אחדים לעברית, הגם שהמבנה הסטרופי שלו, המשקל השלישוני וסכמת החריזה (אבבב אבבב) מקשים עד מא

מסמכים לא ידועים מארכיון יעקב הורביץ, הסופר ועורך מדור הספרות של עיתון "הארץ", על קשריו עם המשוררת נלי זק"ש, חושפים את חוטי המסכת שטווה גרשום שוקן כדי להכתיר את עגנון בפרס נובל לספרות פורסם: הארץ, 29/3/2026 עוד בשנת 1946 יזם שלמה-זלמן שוקן מהלך שעתיד היה להוביל להענקת פרס נובל לעגנון, וביקש מקורצווייל, מבקר-הבית של "הארץ", שיכתוב המלצה מקפת, שעליה חתם פרופ' ש"ה ברגמן מהאוניברסיטה העברית. קורצווייל, שהעמיק בחקר עגנון וכתב את ההמלצה המלומדת בידע רב ובגרמנית עילאית, לא יכול היה

לִצְבִיקָה נִיר, יָדִיד מִנֹּעַר,/ בְּרָכוֹת עַל סֵפֶר מְיֻחָד,/ שֶׁקִּבַּלְתִּיו, וְלֹא בַּדֹּאַר,/ תְּשׁוּקוֹת בּוֹ, אַף חִידוֹת הוּא חָד.// יוֹדְעֵי קְרוֹא וְגַם כָּל קוֹרֵא/ יִתְעַנְיְּנוּ מַה בּוֹ קוֹרֶה/ (וְאֶמֶשׁ כְּבָר הוּבְאוּ מֵרֹאשׁ,/ בַּבְּלוֹג שֶׁלִּי דִּבְרֵי פֵּרוּשׁ) על הרומן החדש של צביקה ניר "תשוקה ומוות 65667" "סיפור טוב מתחיל בהלוויה", כך נאמר בפתח הרומן החדש, הרביעי במספר, של צביקה ניר – עורך-דין וסופר העומד בעשור האחרון בראש אגודת הסופרות והסופרים. פרקיו

על היחסים הסימביוטיים בין תרצה אתר לאביה בשנת 1973, כשלוש שנים לאחר פטירת אביה, המשורר נתן אלתרמן, כתבה תרצה אתר את שירהּ "שיר לערב חג". הלחין אותו יעקב הולנדר, ומירי אלוני ביצעה אותו בביצוע בכורה בעיבודו של משה וילנסקי בפסטיבל הזמר והפזמון העברי שהתקיים אז דרך-קבע במוצאי חג העצמאות. בשיר מתואר יום העצמאות של שנת 1970, שהיה בעבור המשוררת והפזמונאית הצעירה יום העצמאות הראשון שעבר עליה בלי אביה האהוב, תומך גורלה. תרצה, שקשר סימביוטי, אמיץ ומסועף במיוחד, נתהווה בינה לבין אביה,

פורסם: ידיעות אחרונות , 27/3/2026 לקריאה ב PDF כפי שפורסם בעיתון את ספרו של אהרן מגד קראתי בשנת פרסומו (1965), עוד לפני שזכה להידפס במהדורות חוזרות ותורגם לשלל שפות זרות. באותה שנה התקבלתי לחוג לספרות אנגלית באוניברסיטה והוקסמתי מהרומנים אנגלו-אמריקאיים הנפלאים שפרופ' מאיר רוסטון לימדנו. אף-על-פי-כן, לא החמצתי את קריאת "החי על המת" , שעליו העיד מחברו בחיוך: "סבורני שמעטים הסופרים בארץ שזכו לפרסום כה רב על ספרים שכתבוּ, כשם שזכיתי אני על ספר שלא כתבתיו". האירוניה הייתה חדה

על ספרה של דורית זילברמן "לא ביום ולא בלילה" (1994) על הציירת אירה יאן , שניהלה תכתובת בת עשרות מכתבים עם ביאליק , נכתבו חיבורים לא מעטים. הציירת, שאיירה את מהדורת תרס"ח של כל שירי ביאליק, מכוּנה לדעתי בטעות "אהובתו של ביאליק". אולם, סופרים אחדים שסיפרו את סיפורה הסתמכו על "חירות הסופר" (licencia poética ), הריהו החופש האמנותי הניתן ליוצרים לסטות מן הכללים ומן העובדות ההיסטוריות ולהפעיל את דמיונם. דורית זילברמן הייתה הראשונה שחיברה רומן המבוסס על מכתבים פיקטיביים של הצייר

על האישי ועל הלאומי בשירו של אלתרמן "נון" שנכתב לרגל הפסח הראשון שחגג העם במדינת ישראל שירו של אלתרמן "נון" – בָּלָדָה כמו-עממית אך עתירת ההגות, החבויה בין שירי " הטור השביעי " – התפרסמה בחוה"מ פסח תש"ט (" הטור השביעי ", דבר, ט"ז בניסן תש"ט, 15 באפריל 1949).היה זה הפסח הראשון שחגג העם במדינתו החדשה, שזה אך הוקמה, ועדיין שילמה על הקמתה מחיר דמים כבד. בעת פִּרסום השיר עדיין לא שככו הקרבות, הגם שמתחילת 1949, ועד להשלמת החתימה על הסכמי שביתת הנשק כבר לא התנהלה לחימה בהיקף נרחב.

על שירו של ביאליק בעקבות טבח קישינב, שאירע בפסח 1903 120 שנים לפני טבח ה-7 באוקטובר כידוע, התורה אוסרת על היחיד לבצע פעולות תגמול ונקם בממד הלאומי ( "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ" ; ויקרא יט, יח). לעומת זאת, הנקמה מותרת כלפי עמים צוררים ואויבים, ככתוב: "לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים" (תהלים קמט, ז). הערב, ליד שולחן הסדר ייאמר: "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל א

לציוּן יום פטירתו של המשורר ב-28 במארס ה"התכתבות" עם ביאליק ב" שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ב-1964 העלה הבמאי שמואל בונים רעיון חסר-תקדים: הוא הציע ל אלתרמן לערוך מחדש את תרגומו הישן למחזהו של סמי גרונימן "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" (1943), להוסיף עליו פזמונים פרי-עטו ולעבּד את המחזה הישָׁן למחזה מוזיקלי מרהיב-עין ורב משתתפים (את המצאת מילת-ההֶלחֵם " מחזמר " כחלופה עברית ל- "musical " האמריקני מייחס מילון אבניאון ל אורי אבנרי ). רעיון גרנדיוזי זה – להחיות מחזה בן עשרים שנה בערך ו

חיים-נחמן ביאליק , אף-על-פי ששפתו הטבעית – השפה שבָּהּ חשב, חישב מִספרים ודיבר עם בני משפחתו, ידידיו ומיודעיו – הייתה יִידיש, לא הִרבּה לכתוב בשפה זו. כל יבולו ב"שפת האימהות" הסתכם בקומץ שירים ובמכתבים ספורים ששיגר לאשתו ולמכָּריו (בתוך אלפי מכתבים שכּתב בעברית, שרק כמחציתם כלולה בחמשת כרכי " איגרות ביאליק "). הוא לא חיבר ביִידיש אפילו סיפור אחד. את רוב שנותיו וכוחותיו הקדיש לכתיבה בעברית, ובה חיבר אפילו את האיגרות הראשונות ששיגר לעיר-הולדתו ז'יטומיר מישיבת ווֹלוֹז'ין – אל רֵ

הערות אישיות ובין-אישיות קובץ שיריו החדש של רוני סומק (" חותמות בדרכון הגוף ", זמורה – מוציאים לאור, 2026, 96 עמודים) הוא תחנה נוספת במפעל חייו של משורר ידוע ואהוב, שאת שירתו אני מלַווה יובל שנים בערך, מאז פִּרסם את ספרו הראשון (" גּוֹלֶה ", 1976) והיה עדיין סטודנט לספרות באוניברסיטת תל-אביב. לא פעם סיפרתי לידידיי שבזמן שהיה רוני סומק סטודנט באחד הקורסים שלי, לא דילגתי אפילו על שיעור אחד. גם כאשר סבלתי מכּאב-ראש או מכּאב-גרון הייתי מגיעה לכיתתי בבניין גילמן בשמונה בבוקר, כי

" על הגל החדש הסוחף את בני המאה ה-21: מתן שם "מטורלל" לרך הנולד אפתח בהתנצלות: באחת הרשימות של אתר האקדמיה ללשון העברית מצויה מילת העגה " טִרלוּל ", בהוראת "שיגעון, פעולה או התנהגות המנוגדת להיגיון ויוצרת בלבול ומבוכה". אמנם לא תמיד "קול המון כקול שדי", ובכל-זאת בחרתי להטות אוזן ללשון העגה, ונטלתי לי רשות לכנות את השמות הניתנים בדור האחרון בשם-התואר 'מטורללים'. על השמות החדשים של המאה ה-21 אכן מאיימת סכנת ה'טרלוּל' המטלטלת את חיינו, ומן הראוי לתאר את התופעה ולנסות להבין את ה

את " איש הסיפון " לא הציב ביאליק בין סיפוריו הגדולים, אלא הִצניעוֹ בתוך הסיפורת הקלה שלו, בין יצירות שאותן הכתיר בכותרת המטעה " רשימות כלאחר-יד " (הוא הציגן כאילו מדובר בקטעים אקראיים שנכתבו בקולמוס מהיר). ואולם, אין מדובר בסיפורת שנכתבה בחטף ואגב אורחא. ה"רשימות" האלה – " סוחר " ו" איש הסיפון " במיוחד – הן יצירות פרוזה מורכבות לעילא ולעיל, עם קומפוזיציה מגובשת ומתוכננת, שאינן נופלות ברמתן מן המקובל בסיפוריו הנודעים של ביאליק. את "איש הסיפון" חיבר ביאליק כשלוש שנים לפני מות

­­­ מחולת המוות של נתן אלתרמן עיון בפזמונו "שיר ערש" מהמחזה "אסתר המלכה" פורסם (בנוסח קצר יותר): ­­"נומה מלך, נומה לץ" עיון בפזמונו של אלתרמן "שיר ערשׂ" 16 באוק׳ 2022 א. בלילה של צבעי מזרח ומערב את הפזמון " שיר ערש ", הפותח במילים " הֵיכָל וָעִיר נָדַמּוּ פֶּתַע ", חיבר אלתרמן בשנת 1965 לשֵׁם שילובו במחזמר " אסתר המלכה " שהצגת הבכורה שלו עלתה על במת " הקאמרי " ביום 6.2.1966. היה זה מחזהו האחרון של אלתרמן שהוצג בחייו. אחריו הפיק גרשון פלוטקין רק את מופע-הפזמונים "

לציוּן 56 שנים לפטירתו מדוע בחר שמואל-יוסף צ'צ'קס להשכיח את שם-משפחתו הגלותי ולהיקרא "ש"י עגנון" ? פורסם: מקור ראשון , 20/02/26 לחצו לקריאה בקובץ PDF מדוע החליט שמואל-יוסף צ'צ'קס (Czaczkes) להיקרא " ש"י עגנון "? התשובה כביכול קצרה ופשוטה: כך חתם ב-1908 על " עגונות ", סיפורו הארץ-ישראלי הראשון. מאז דבַק בשם, ואפילו דרש עליו זכות יוצרים. בפנייתו למשרד-הפנים ביקש ש" עגנון " יישאר שם ייחודי, שלא יינתן לכל-דכפין. שינוי שם לועזי לשם עברי הוא בדרך-כלל הליך רגיל ופשוט שחשיבותו אינ

במלאת 70 שנה ל"נאום הסודי" על פשעי סטלין שנשא חרושצ'וב ביום 24.2.1956 ביום 24 בפברואר 1956 נשא ניקיטה חרושצ'וב לפני משתתפי הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית נאום שהוקיע את פולחן האישיות של סטלין ופירט את השלכותיו על טיב החיים בבריה"מ. לשמירת סודיותו של נאום גורלי זה, שארך ארבע שעות ונודע בשם "הנאום הסודי", הוצאו מהאולם נציגי המפלגות הקומוניסטיות מרחבי העולם, לבל יוציאו את דיבת ברה"מ רעה, ונותרו בו רק הנציגים "המקומיים", חדורי המגמה הפטריוטית, שהגנו על שמה של בר

לא כולם האמינו שהעברית העתיקה תוכל לקום לתחייה 130 שנים לספרו של הרצל "מדינת היהודים" ספרות התחייה , שבראשה עמדו אחד-העם, ברדיצ'בסקי, פרישמן, ביאליק, טשרניחובסקי, ברנר וגנסין , להבדיל מספרותם של "חובבי ציון", התחילה לבצר את מעמדה הספרותי והציבורי בשנות התשעים של המאה התשע-עשרה – בתקופה של התעוררות לאומית גדולה, שהגיעה לשׂיאהּ בשנות התכנסותם של שלושת הקונגרסים הציוניים הראשונים (1897 – 1899). היו אלה שנות פריחה מואצת של הספרות העברית ושנות מעברו של החינוך העברי מן ה"חדר" המ

סיפורו הנפתל של "עובדיה בעל מום" פורסם: " הארץ " , 3/2/2026 לקריאה בקובץ PDF כפי שפורסם בעיתון דברי מבוא: לפני שלוש שנים (+), במכתב מיום 29.12.2022, סיפר לי הרב ג'פרי-יוסף סאקס , מנהל המחקר ב" בית עגנון ", שהולך ומתעורר רינסנס בחקר עגנון סביב הסיפור הנידח "עובדיה בעל מום" שעד אז " מעט מאוד נכתב עליו" . מכתבו נשלח אליי לאחר שמחקרי על סיפור זה (הרחבתו של פרק מספרי " הניצנים נראו בארץ: סיפוריו המוקדמים של עגנון", (2021 ) הוכנס לרשימת המחקרים והמאמרים על עגנון שבעריכתו. אכן, ב

לציון ה-12 בפברואר - יום הירצחו של יאיר על שירו של אברהם (" יאיר ") שטרן ועל תגובתו של אלתרמן ב-12 בפברואר 1942 נרצח אברהם ( "יאיר" ) שטרן , מייסד ארגון הלח"י ומפקדו, על ידי המשטרה הבריטית במחבוא שמצא בדירת ידידיו בשכונת פלורנטין. כידוע, כינויו המחתרתי (״ יאיר ") ניתן לו על-שם אלעזר בן יאיר – מפקד הקנאים במצדה, ואת מסכֶת חייו הדרמטית ליווּ מימרות רמות שכל אחת מהן יכולה להירשם בדפי הקרב של הפיקוד הצבאי, להתנוסס על דגל או להיחרת על מצבתו של לוחם שנפל בקרב. אוהביו ואויביו ידעו

האם ערב קריאת שירה הוא חוויה מהנָה או מענָה ? כותרת הרשימה שלהלן, המתארת את אירועי-הספר שבהם משוררים קוראים משיריהם לפני ציבור-מאזינים – רובו עמיתים, ידידים ובני משפחה – מבוססת על מימרה מחוּיכת שהשמיע הסופר האמריקני עטור הפרסים רוברט היינליין (Heinlein) , מחבּרם של שלל ספרי מדע בדיוני וכן מהנדס אווירונאוטיקה בצי האמריקני. את התופעה תאר באירוניה מושחזת, לאמור: A poet who reads his verse in public may have other nasty habits (ובעברית: "משורר הנוהג לקרוא את שיריו בפומבי, ייתכן ש