שמעון כשר, הכל צפוי (שירים ומבואות), הוצאת כרמל, ירושלים 2025, 181 עמ'. שמעון כשר (1914 – 1968), קצין-מודיעין שפעל ביחידת הצנזורה הצבאית, אביהם של פרופ' אסא כשר ופרופ' רימון כשר, הוציא בחייו הקצרים ארבעה ספרי שירה: "סולמות לרום" (1938); "לבוקר רינה" (1941), "כרמלית" (1949) ו"הכל צפוי" (1964). קשה היה שלא לשים לב לזימון כרונולוגי מעניין הקשור במועדי הוצאתם אור של ספרים אלה: נתן אלתרמן (1910 – 1970), בן ה-28, הוציא אף הוא ב-1938 את בכור-ספריו "כוכבים בחוץ" ואת ספר שיריו האחרו

על תלאות וצָרות שבראו יצירות מופלאות פורסם: ידיעות אחרונות, אוגוסט 2026 לקריאה בקובץ PDF כפי שפורסם בעיתון בדצמבר 1953 עבר בן-גוריון לשדה-בוקר, ובמעשהו הִדהֲדה קריאת הנביא: "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים" (ירמיהו ט, א). גם אלתרמן שאף להימלט מהמציאוּת שאליה נקלע לאחר שהתקיפוהו מ"ימין" (ה"כנענים") ומ"שמאל" (נתן זך). הוא הרגיש שמפעל חייו יורד לטמיון. "נערי בן-גוריון" כבר לא המו סביבו; סופרי דור תש"ח, שהכתירו את ספריהם במובאות משיריו, כבר לא העריצוהו כבימים-עברו

לציון ה-8 באוגוסט – יום הולדתו של עגנון לפי הנובלה "עד הנה" שנכתבה בהשראת ביאליק פורסם: הפרק התשיעי בספרי "בעקבי האב" - ש"י עגנון - תלמידו הנסתר של ביאליק , תל-אביב 2020. ׁׁ(חלקים מפרק זה פורסמו עוד לפני שנכלל בספר) א. יצירה אוטוביוגרפית למחצה הנובלה הנרחבת עד הנה, המגיעה בהֶקֵּפהּ לכדי רומן קצר, נכתבה בשנותיה הראשונות של המדינה במקביל לפרקי הרומן הלא-גמור שירה, שהלכו והתפרסמו אז בלוח הארץ. היא ראתה אור בשנת 1951 בכרך השביעי של כל סיפורי עגנון (כרך זה, הכולל עוד תשעה סיפו

מחשבות על ספרו החדש של בועז דנון "הוואדי נפלש" בועז דנון, "הוואדי נפלש" (רומן),ערכה: ד"ר מוריה דיין-קודיש, הוצאת שְׁתַיִם, תל אביב 2026, 293 עמ'. ברצוני לומר משהו על ספר החדש של בועז דנון – "הוואדי נפלש" – מבלי לחשוף עליו מידע ופרטי עלילה שישמשו לקוראיו "ספוילרים" ("קלקלנים" בלשון האקדמיה ללשון העברית). אקדים לכך דברים שנאמרו לפני ועדת השיפוט של "פרס ברנר", כשלא היה לי ספק שאת הפרס לספרי ביכורים ראוי לקבל סופר לא ידוע, בועז דנון שמו, שהיכולת הסיפורית, הדמיון היוצר והסגנון ה

אריאל שנבל, יום השישי (רומן), כינרת-זמורה מוציאים לאור, מודיעין 2026, 269 עמודים. כמה מילים בשבח הספר החדש "יום השישי", בכור ספריו של אריאל שנבל, שהוא ספר פנטזיה יוצא דופן במקומותינו. זהו ספר צעיר, סוחף, שאין בו רגע דל. לא קל לאתר בו את קו-התפר שבין המציאוּת הפשוטה לבין היסודות העל/אל-טבעיים. הכול זורם בטבעיוּת – panta rhei – כמאמר הפתגם היווני העתיק. זהו ספר על אנשים רגילים, שמוּכּרים לנו מן החיים היום-יומיים, הנקלעים למצבים שלא ייאמנו. לרגע חשבתי שאריאל שנאבל, שעד כה חיבר

נורית גרץ, "ספר שכבר לא ייכתב", הוצאת דביר, ערכו: יגאל שוורץ ומעיין יוסיפון, מודיעין 2026, 143 עמ'. בדור האחרון הציף את שוק הספרים ברחבי העולם גל של רומנים המתבוננים באדם המתקשה בתפקודו הקוגניטיבי. חלק מגיבורי הרומנים הללו לוקים בדימנציה או באלדסהיימר, ומפסיקים להכיר אפילו את בני משפחתם הקרובים ביותר. הראשון בספרים אלה היה כמדומתני הספר "Still Alice" (בעברית: "עדיין אליס") מאת ליסה ג'נובה (Genova), שראה אור ב-2007, ותורגם לעשרים שפות, אף זכה לעיבוד קולנועי. ג'נובה, נאורולוגית

ריקי דסקל, "טבע דומֵם עם ילדה" (שירים), ערך: חיים באר, הוצאת עם עובד, תל-אביב 2026, 89 עמ'. כותרת הספר נשמעת כמו כותר באלבום צילומים של יצירות אמנות או בשולי תמונות התלויות על כותלי המוזיאון: "טבע דוֹמם עם ילדה". העטיפה מעוטרת בתמונה של אריה ארוך שנקרא "ילדה חוזרת מבית הספר" (1958), ותורמת גם היא לאפקט האלבומי. ההקדשה המינימליסטית ("לנכדיי") אוצרת בתוכה תחושות המקיפות עולם ומלואו ואת כל הזמנים: קינה על מציאוּת שנעלמה, געגועים לתום שאִפיין את החיים בשנותיה הראשונות של המדינה ו

לציוּן 40 שנה לפטירת המשורר דן פגיס נולד במחוז בּוּקוֹבינה שברומניה ב-16 באוקטובר 1930. שם הולדתו היה שם טוֹפּוֹנומי (על-שם מקום), לוקל-פטריוטי – "סֶוֶורין" – כשם טירת-מבצר מימי הביניים הניצבת בעיר דרובטה-טורנו-סֶֶֶוֶורין בדרום מערב רומניה, על גדות הדנובה (בשירים על ילדוּתו נזכר מבצר). הוריו באו ממשפחות מבוססות, וכשנולד בנם הם האמינו שחייהם יתנהלו ב"מולדתם" על מי מנוחות, בעושר ובאושר. הם לא העלו בדעתם שמר-הגורל אורב להם מאחורי הדלת. למן 1934 הייתה דרכם רצופה שרשרת של אסונו

י"ל גורדון קרא את השיר "אל הציפור" ב"פרדס", אך לא הבחין שזה אך בקע מהבֵּיצה אותו גוזָל רך שבתוך עשור שנים יוכתר בכתר "המשורר הלאומי", וכל הדורות הבאים – למן ראשית המאה העשרים ועד ימינו – ישאו אליו את עיניהם כאל מלך התרבות העברית וספרותה באביב 1902 ראה אור כרך א' של המאסף "פרדס" (אודסה תרנ"ב) בעריכת יהושע-חנא רבניצקי, יד ימינו של אחד-העם, ובו נדפס – לצד אחד משיריו האחרונים של יל"ג, גדול המשוררים העברים במאה ה-19 – שירו של משורר צעיר ואלמוני שחתם על שירו בשם "חיים-נחמן ביאליק".

מוקדש לזכרו של המשורר אשר רייך ז"ל, עורך הספר "הנשיקה מבעד למטפחת", במלאת שנה לפטירתו. בשנת 1957, בהתקרב שנת היובל של המדינה הצעירה, התחיל לצאת המגזין הראשון בישראל שנועד לבני הנעורים. זכורה לי התרגשותי כשקראתי את קטע סיפורי בשם "הנשיקה הראשונה", פרק מהספר "פרקי אליק", פרי-עטו של הסופר משה שמיר, שנדפס בלוויית איור אפלולי (כנראה של יוסי שטרן, צייר-הבית של "מעריב לנוער"). בתמונה צוירו נער ונערה, בני ההתיישבות העובדת, מתנשקים במחסן אפלולי, מוקפים מעדרים, מגרפות ושאר כלי-עבודה ח

100 שנה להולדת דוד שחר פורסם: ידיעות אחרונות, 21/6/2026 לחצו לקריאה בקובץ PDF הפסוק "אין נביא בעירו" מקורו בברית החדשה (לוקס, ד, כד). גם פתגם ערבי קובע שאין הנביא נִקלה אלא בביתו ובמולדתו, שהרי מוחמד נדחה בעירו מֶכּה וזכה להכרה ולהוקרה בעיר מֶדינה. הפתגם לא נולד אפוא ב"ארון הספרים העברי", אך הוא משַׁקף אל נכון את גורלם של אישים לא מעטים בתולדות עם-ישראל, לרבות סופר גדול כדוגמת דוד שחר, שבארץ משום-מה אין שמו הולך לפניו. שחר זכה אמנם במהלך חייו בפרסים ובעיטורים נכבדים, אך "

לציון ה-14 ביוני, יום השנה הרביעי לפטירתו - רשימת השמות המוּערת של גיבורי יצירתו של אברהם ("בולי") יהושע המעבר מדור תש"ח לדור המדינה הפרוזאיקונים הגדולים של "דור המדינה" – א"ב יהושע, עמוס עוז, עמליה כהנא-כרמון, יעקב שבתאי, יהושע קנז, ועוד – בנו בהשוואה לקודמיהם, בני דור המאבק על עצמאות ישראל (שיכוּנוּ לשם קיצור "בני דור תש"ח"), תמונת מציאוּת חדשה שהציבה מול קוראיהם אספקלריה מרוסקת ומעוקמת. החידוש התבטא בראש וראשונה בבחירתה של קשת נושאים חדשה ובעיצובם של גיבורים מוזרים ופרוור

על ספרו של דוד אסף "אמא יקרה לי: פרקי מסע בזמר העברי", הוצאת מאגנס, ירושלים 2026, 432 עמ'. פרופסור (אמריטוס) דוד אסף, היסטוריון שהתמחה בתולדותיהם של יהודי מזרח אירופה, התמקד אחרי פרישתו לגמלאוּת בתולדות הזֶמר העברי, והפיק בשנים האחרונות שני ספרים אקזמפלריים: "שיר הוא לא רק מילים" (2019) ו"אמא יקרה לי" (2026). בדרך-כלל מתוארת האם כמי שמנענעת את העריסה ושרה שיר לתינוקהּ, ואילו בספר "אמא יקרה לי" נאספו שירים שכָּתבו הבָּנים לאמא, או על אמא, בנימה סנטימנטלית, או בהומור המנטרל א

על מאמר ושיר לא ידועים של אלתרמן שנכתבו על סף ניתוקו משלונסקי        לאדיבה גפן – ביום חגךְ כל המתעניין בתולדות הספרות העברית, גם אם אינו חוקר ספרות, יודע ששלונסקי מָרד בביאליק וניסה למעֵט את דמותו. אכן, כאשר עלה "המשורר הלאומי" לארץ באביב 1924, לא קיבלוהו שלונסקי וחבריו הצעירים במאמרי ברָכה ובזרי-פרחים. להפך, גדול המשוררים נתקל כל יום בדברי גנאי ובביקורת נוקבת שנועדו לבזותו ולהסיר את הכתר מעל ראשו. המורדים הצעירים, בני חבורת שלונסקי, יצאו למסע תעמולה ברוּטלי, כדי לשכנע את

לציון 115 שנים להולדתה של לאה גולדברג ביום 29.5.1911 "לאחותי הקטנה" – שיר פוליטי במסווה של שיר-טבע תמים לילדים בעת פרסום שירהּ של לאה גולדברג 'לאחותי הקטנה' באביב 1939, 1 כבר הורגש באוויר העולם "ריח של אבק-שריפה". לאחר אירוע ברברי כדוגמת "ליל הבדולח" (נובמבר 1938) כבר ידע כל בר-דעת שלא ירחק היום שבּוֹ תשתלט גרמניה על הונם ועל רכושם של תושביה היהודיים ותגרשם לכל עֵבר. את סופם המר במחנות ההשמדה ניחשו בשלב זה רק סופרים אחדים מרחיקי-ראות ובעלי חושים מחודדים, שמילטו את נפשם ואת מ

במלאת 66 שנה להודעת בן-גוריון ביום 23.5.1960 על לכידת אייכמן עיון בשירו של דן פגיס "עדוּת" בקיץ 1970 התפרסמה בכתב-העת "מאזנַים" של אגודת הסופרים העברים סִדרה בת שישה שירים פרי-עטו של דן פגיס –בכעין תגובה מאוחרת על אירועים שהתחוללו בעולם ובארץ מאמצע שנות ה-30' ועד התחלת שנות ה-60' של המאה ה-20. שירים אלה, שהנסתר בהם רב על הנגלה, מתיכים בתוכם למקשה אחת את האימפרסונלי והאישי, את המיתי והאמיתי. לפעמים הם מרחיקים את עדותם עד לימי בריאת העולם ויחסי קין והבל, לפעמים נרמזים בהם הרהור

על תחדישיהם של סופרי ישראל כאשר עמד ביאליק בראש ועד הלשון העברית למן עלייתו ארצה בשנת 1924 ועד מותו בשנת 1934, הוא החזיק במכתבתו מחברת שעליה רשם בכתב-ידו את הכותרת "חקר מילים", ובה אסף נתונים, המבוססים על השערותיו של פילולוג חובב, המעידים על התפתחות הלשון העברית מתוך שורשים-אחים. מרשימות השורשים, המצומצמות בהיקפן הנגלה אך הרחבות עד אין-קץ בהיקפן הסמוי, ניתן להבין איך נולדו בראשו של המשורר אחדות ממאות המילים שחידש בשפה העברית. ספרו של יצחק אבינרי "מילון חידושי חיים נחמן ביאלי

לרגל הקרנת הסרט "Per amore di una donna" לא מכבר הוזמנתי לסינמטק תל-אביב להקרנת טרום-בכורה של הסרט האיטלקי רחב-היריעה "Per amore di una donna" ["בְּשל אהבת אישה"] – גירסתו הקולנועית של הרומן השלישי של מאיר שלֵו – "כיָמים אחדים" – והבָּציר האחרון של הבמאי האיטלקי גוידו קיאזה (Guido Chiesa). זירת ההתרחשות היא ישראל, אך נראה שלא כל הנופים מצולמים בארץ (חלקם צולם כמדומתני באחת מארצות אגן הים התיכון, ורק מיעוטם בירושלים ובדרום). השחקנים הם בחלקם שחקנים אירופיים שאינם מוּכּרים לצו

אסף ענברי. "נתן ועמוס", ידיעות אחרונות. ספרי חמד, בעריכת דב אלבוים, תל-אביב 2026, 235 עמ'. אקדים ואומַר שאני מעריכה ומוקירה את אסף ענברי, וחושבת שהוא סופר יחיד במינו ומרצה מחונן – אדם כשרוני ואמיץ, שאינו הולך בתלם ואינו קד קידה לגדולים ממנו. רק אדם מסוגו ראוי לכתוב על ענק-רוח כדוגמת נתן אלתרמן – שהיה בעיני רבים, וכותבת שורות אלה בכללם, המשורר הגדול ביותר והאינטלקטואל המזהיר ביותר שקם בין סופרי ישראל אחרי מות ביאליק (לא בכדי העניקו לו בני דורו את הכינוי "נתן החכם"). מה צר שהמִ

אלתרמן בשיר האביב המכאיב "אל תיתנו להם רובים" חודש מאי – שיאהּ של עונת האביב – הוא החודש האהוב ביותר בשירה האירופית בכלל, ובשירה הגרמנית בפרט. ידוע שירו של גיתה "שיר מאי" (Mailied) משנת 1771, שהולחן על-ידי בטהובן. ידוע גם שירו של היינה "בחודש מאי היפהפה" (Im wunderschönen Monat Mai) משנת 1827 שהולחן על-ידי שומאן. ה-Lied הקצר והאופטימי של היינה תורגם לכל השפות האירופיות ואף זכה לתרגומים אחדים לעברית, הגם שהמבנה הסטרופי שלו, המשקל השלישוני וסכמת החריזה (אבבב אבבב) מקשים עד מא

מסמכים לא ידועים מארכיון יעקב הורביץ, הסופר ועורך מדור הספרות של עיתון "הארץ", על קשריו עם המשוררת נלי זק"ש, חושפים את חוטי המסכת שטווה גרשום שוקן כדי להכתיר את עגנון בפרס נובל לספרות פורסם: הארץ, 29/3/2026 עוד בשנת 1946 יזם שלמה-זלמן שוקן מהלך שעתיד היה להוביל להענקת פרס נובל לעגנון, וביקש מקורצווייל, מבקר-הבית של "הארץ", שיכתוב המלצה מקפת, שעליה חתם פרופ' ש"ה ברגמן מהאוניברסיטה העברית. קורצווייל, שהעמיק בחקר עגנון וכתב את ההמלצה המלומדת בידע רב ובגרמנית עילאית, לא יכול היה

לִצְבִיקָה נִיר, יָדִיד מִנֹּעַר,/ בְּרָכוֹת עַל סֵפֶר מְיֻחָד,/ שֶׁקִּבַּלְתִּיו, וְלֹא בַּדֹּאַר,/ תְּשׁוּקוֹת בּוֹ, אַף חִידוֹת הוּא חָד.// יוֹדְעֵי קְרוֹא וְגַם כָּל קוֹרֵא/ יִתְעַנְיְּנוּ מַה בּוֹ קוֹרֶה/ (וְאֶמֶשׁ כְּבָר הוּבְאוּ מֵרֹאשׁ,/ בַּבְּלוֹג שֶׁלִּי דִּבְרֵי פֵּרוּשׁ) על הרומן החדש של צביקה ניר "תשוקה ומוות 65667" "סיפור טוב מתחיל בהלוויה", כך נאמר בפתח הרומן החדש, הרביעי במספר, של צביקה ניר – עורך-דין וסופר העומד בעשור האחרון בראש אגודת הסופרות והסופרים. פרקיו

על היחסים הסימביוטיים בין תרצה אתר לאביה בשנת 1973, כשלוש שנים לאחר פטירת אביה, המשורר נתן אלתרמן, כתבה תרצה אתר את שירהּ "שיר לערב חג". הלחין אותו יעקב הולנדר, ומירי אלוני ביצעה אותו בביצוע בכורה בעיבודו של משה וילנסקי בפסטיבל הזמר והפזמון העברי שהתקיים אז דרך-קבע במוצאי חג העצמאות. בשיר מתואר יום העצמאות של שנת 1970, שהיה בעבור המשוררת והפזמונאית הצעירה יום העצמאות הראשון שעבר עליה בלי אביה האהוב, תומך גורלה. תרצה, שקשר סימביוטי, אמיץ ומסועף במיוחד, נתהווה בינה לבין אביה,

פורסם: ידיעות אחרונות , 27/3/2026 לקריאה ב PDF כפי שפורסם בעיתון את ספרו של אהרן מגד קראתי בשנת פרסומו (1965), עוד לפני שזכה להידפס במהדורות חוזרות ותורגם לשלל שפות זרות. באותה שנה התקבלתי לחוג לספרות אנגלית באוניברסיטה והוקסמתי מהרומנים אנגלו-אמריקאיים הנפלאים שפרופ' מאיר רוסטון לימדנו. אף-על-פי-כן, לא החמצתי את קריאת "החי על המת" , שעליו העיד מחברו בחיוך: "סבורני שמעטים הסופרים בארץ שזכו לפרסום כה רב על ספרים שכתבוּ, כשם שזכיתי אני על ספר שלא כתבתיו". האירוניה הייתה חדה