דברים אחדים לזכרו של אילי גורליצקי ז"ל (1935 - 2026) הבוקר הלך לעולמו אילי גורליצקי, אחד מענקי הבמה העברית, שזוהה יותר מכל עם פזמוני אלתרמן ועם המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". הוא שיחק בו כידוע בכפל התפקידים של המלך והסנדלר, לצד יונה עטרי, שהייתה לו בת-זוג מושלמת, אינטליגנטית ומלאת esprit. בשנה שבָּה ישבתי וחיברתי את ספרי "כלניות" (על 50 מפזמוני אלתרמן), כשהייתי עורכת מפעם לפעם אתנחתא, נהגתי לצפות בצמד המופלא הזה – אילי ויונה – מבצעים את "קונצרטינה וגיטרה", או את "מרת לימון

במלאת 100 שנה לפרסום הספר "Winnie-the-Pooh" מאת א"א מילן מדוע נמחק שמו של אלתרמן כמתרגמם של השירי הכלולים בספר? ספרו של א"א מילן "פו הדב" נעשה – בזכות הסיפור "הפשוט" והמחוכם שלו ובזכות איורי הצייר ארנסט שפארד – לאחד מספרי הילדים הפופולריים בָּעולם. הספר, שתורגם ליותר משלושים שפות וניתרגם גם לשפת הקולנוע, ראה אור ב-14.10.1926 תחת הכותרת "Winnie-the-Pooh", ללא המילה "דוב" שבכותרת העברית. המילה "pooh" ממחישה באנגלית את התגובה לריח רע או לדברי-הבל. אפשר שהמחבר בחר בה כי לבובה ה

שיר בן 150 שורות בתרגום אלתרמן שאבד ולאחרונה התגלה לאחר גלגול מחילות התפרסם: "הארץ" , 20.9.2026 לקריאה בקובץ PDF כפי שפורסם בעיתון לפני כיובל שנים כמעט (ביום 28.12.1979) פרסמתי בעיתון "הארץ" מאמר בשם "פדיון שבויים נוסח ביאליק", שבמרכזו כלולה המלצת ביאליק להניח למצבת היינה להמשיך להיטלטל בעולם מבלי שיימצא לה מנוח. כך, חשב ביאליק, תשמש המצבה המטולטלת חיזיון פנטסמגורי מוחשי של סמל היהודי הנודד. ביאליק אף המליץ לתרגם את יצירת היינה לסוגיהָ ולהכלילה בארון הספרים העברי. עורך המדו

לציוּן ה-20 בספטמבר – יום הולדתה של רחל קווי דמיון בין אמילי דיקינסון לרחל המשוררת חלוצות שירת הנשים באמריקה ובארץ-ישראל ( פורסם בעבר בנוסח קצר יותר ) המשורר נח שטרן, בוגר אוניברסיטת הרוורד היוקרתית ומתרגמו הראשון של ת"ס אליוט לעברית, הִשווה את שירת רחל במאמרו הקצר "על פני אדמה", לשירתה של המשוררת אן בראדסטריט, בת דור המשוררים החלוצים באמריקה. לטענתו, שיריה הקצרים והכֵּנִים של אן בראדסטריט משַׁמרים את רעננותם גם בימינו, בעוד שכל הכרכים של השירה האֶפּית הארכנית, שנכתבו על-ידי

25 שנים להפלת מגדלי התאומים היום, ה-11 בספטמבר, מציינים ברחבי העולם מלֹאת שנות דור לאבלם של האמריקנים על הפגיעה של ארגון הטרור אל-קאעידה ב"מִגדלי התאומים" ובפנטגון – הלב הפועם של ארצות-הברית. באירוע קיפחו את חייהם 3000 אזרחים ובני לאומים זרים, והוא אירוע הטרור הגדול בתולדות האנושות. בהתקרב המועד נזכרתי בדברי הנביא, שניבא את תבוסת ממלכת אשור במילים: "וְהָיָה עַל כׇּל הַר גָּבֹהַּ [...] בְּיוֹם הֶרֶג רָב בִּנְפֹל מִגְדָּלִים" (ישעיהו ל, כה). אמנם רוב המפרשים, לרבות רש"י, הבינו

לציוּן יום פטירתה של תרצה אתר ב-7 בספטמבר "שיר מִשמר" הוא מונולוג דרמטי ארוך למדיי שלא נכתב מלכתחילה לשם הלחנה וביצוע. הוא הולחן לאחר פטירתו של אלתרמן על-ידי סשה ארגוב לקראת המופע המוזיקלי "חגיגת קיץ" (1972), שהועלה בתאטרון הקאמרי במלֹאת שנתיים לפטירת המשורר. בעקבות ביצוע השיר ושידורו מעל גלי האֵתר התפרסם "שיר מִשמר" ברבים, והיה לשיר מוּכּר ופופולרי. הוא נתפס בציבור – ולא בלי סיבה – כשיר אזהרה של המשורר לבִתו לבל תקרב אל כל אותם גורמים מסוכנים – אנשים, יסודות ועצמים – העלולי

לציון יום הולדתו של הסופר ב-1 בספטמבר מצבה של האישה היהודייה לפי סיפורו של שטיינברג "העיוורת" (פורסם בעבר בנוסח שונה) העִברים כמוהם כעיוורים על השינויים המופלגים במצבה של האישה – ברחבי העולם וישראל – יעידו ששת הדורות שחלפו מאז יצירותיה הפרוגרמטיות של תקופת ההשכלה. בפתח הגיליון הראשון של עיתון השחר מיום י"ז באלול תרכ"ט (24.8.1869) הצהיר פרץ סמולנסקין כי ברצונו לשכנע את בני עמו לשַׁנות את אורחותיהם ולהיות ככל הגויים, ועִם זאת שלא להתבייש "במקור ממנו חוּצַבנו". סמולנסקין

על ספרה של חגית הלפרין, "סנקה ז'ד – פרקי רומן של אלכסנדר פן", הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני-ברק 2026, 176 עמודים. פרופ' חגית הלפרין היא החוקרת המובהקת של יצירת אלכסנדר פן, שחיברה עליו הן דיסרטציה והן שני ספרי מחקר (בצד מפעל-חיים אדיר-ממדים בחקר שלונסקי). היא אף הקימה את ארכיוניהם של השניים במכון כץ לחקר הספרות (היום "מרכז קיפ") ושכללה אותם במהלך הזמן. לא אחת שמעתי מפיה את המימרה "פעם קומוניסט – תמיד קומוניסט", ומימרה זו קולעת לתיאור אישים לא מעטים, אוהדי המפלגה הקומוניסטית, שהכרתי

שמעון כשר, הכל צפוי (שירים ומבואות), הוצאת כרמל, ירושלים 2025, 181 עמ'. שמעון כשר (1914 – 1968), קצין-מודיעין שפעל ביחידת הצנזורה הצבאית, אביהם של פרופ' אסא כשר ופרופ' רימון כשר, הוציא בחייו הקצרים ארבעה ספרי שירה: "סולמות לרום" (1938); "לבוקר רינה" (1941), "כרמלית" (1949) ו"הכל צפוי" (1964). קשה היה שלא לשים לב לזימון כרונולוגי מעניין הקשור במועדי הוצאתם אור של ספרים אלה: נתן אלתרמן (1910 – 1970), בן ה-28, הוציא אף הוא ב-1938 את בכור-ספריו "כוכבים בחוץ" ואת ספר שיריו האחרו

על תלאות וצָרות שבראו יצירות מופלאות פורסם: ידיעות אחרונות, אוגוסט 2026 לקריאה בקובץ PDF כפי שפורסם בעיתון בדצמבר 1953 עבר בן-גוריון לשדה-בוקר, ובמעשהו הִדהֲדה קריאת הנביא: "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים" (ירמיהו ט, א). גם אלתרמן שאף להימלט מהמציאוּת שאליה נקלע לאחר שהתקיפוהו מ"ימין" (ה"כנענים") ומ"שמאל" (נתן זך). הוא הרגיש שמפעל חייו יורד לטמיון. "נערי בן-גוריון" כבר לא המו סביבו; סופרי דור תש"ח, שהכתירו את ספריהם במובאות משיריו, כבר לא העריצוהו כבימים-עברו

לציון ה-8 באוגוסט – יום הולדתו של עגנון לפי הנובלה "עד הנה" שנכתבה בהשראת ביאליק פורסם: הפרק התשיעי בספרי "בעקבי האב" - ש"י עגנון - תלמידו הנסתר של ביאליק , תל-אביב 2020. ׁׁ(חלקים מפרק זה פורסמו עוד לפני שנכלל בספר) א. יצירה אוטוביוגרפית למחצה הנובלה הנרחבת עד הנה, המגיעה בהֶקֵּפהּ לכדי רומן קצר, נכתבה בשנותיה הראשונות של המדינה במקביל לפרקי הרומן הלא-גמור שירה, שהלכו והתפרסמו אז בלוח הארץ. היא ראתה אור בשנת 1951 בכרך השביעי של כל סיפורי עגנון (כרך זה, הכולל עוד תשעה סיפו

מחשבות על ספרו החדש של בועז דנון "הוואדי נפלש" בועז דנון, "הוואדי נפלש" (רומן),ערכה: ד"ר מוריה דיין-קודיש, הוצאת שְׁתַיִם, תל אביב 2026, 293 עמ'. ברצוני לומר משהו על ספר החדש של בועז דנון – "הוואדי נפלש" – מבלי לחשוף עליו מידע ופרטי עלילה שישמשו לקוראיו "ספוילרים" ("קלקלנים" בלשון האקדמיה ללשון העברית). אקדים לכך דברים שנאמרו לפני ועדת השיפוט של "פרס ברנר", כשלא היה לי ספק שאת הפרס לספרי ביכורים ראוי לקבל סופר לא ידוע, בועז דנון שמו, שהיכולת הסיפורית, הדמיון היוצר והסגנון ה

אריאל שנבל, יום השישי (רומן), כינרת-זמורה מוציאים לאור, מודיעין 2026, 269 עמודים. כמה מילים בשבח הספר החדש "יום השישי", בכור ספריו של אריאל שנבל, שהוא ספר פנטזיה יוצא דופן במקומותינו. זהו ספר צעיר, סוחף, שאין בו רגע דל. לא קל לאתר בו את קו-התפר שבין המציאוּת הפשוטה לבין היסודות העל/אל-טבעיים. הכול זורם בטבעיוּת – panta rhei – כמאמר הפתגם היווני העתיק. זהו ספר על אנשים רגילים, שמוּכּרים לנו מן החיים היום-יומיים, הנקלעים למצבים שלא ייאמנו. לרגע חשבתי שאריאל שנאבל, שעד כה חיבר

נורית גרץ, "ספר שכבר לא ייכתב", הוצאת דביר, ערכו: יגאל שוורץ ומעיין יוסיפון, מודיעין 2026, 143 עמ'. בדור האחרון הציף את שוק הספרים ברחבי העולם גל של רומנים המתבוננים באדם המתקשה בתפקודו הקוגניטיבי. חלק מגיבורי הרומנים הללו לוקים בדימנציה או באלדסהיימר, ומפסיקים להכיר אפילו את בני משפחתם הקרובים ביותר. הראשון בספרים אלה היה כמדומתני הספר "Still Alice" (בעברית: "עדיין אליס") מאת ליסה ג'נובה (Genova), שראה אור ב-2007, ותורגם לעשרים שפות, אף זכה לעיבוד קולנועי. ג'נובה, נאורולוגית

ריקי דסקל, "טבע דומֵם עם ילדה" (שירים), ערך: חיים באר, הוצאת עם עובד, תל-אביב 2026, 89 עמ'. כותרת הספר נשמעת כמו כותר באלבום צילומים של יצירות אמנות או בשולי תמונות התלויות על כותלי המוזיאון: "טבע דוֹמם עם ילדה". העטיפה מעוטרת בתמונה של אריה ארוך שנקרא "ילדה חוזרת מבית הספר" (1958), ותורמת גם היא לאפקט האלבומי. ההקדשה המינימליסטית ("לנכדיי") אוצרת בתוכה תחושות המקיפות עולם ומלואו ואת כל הזמנים: קינה על מציאוּת שנעלמה, געגועים לתום שאִפיין את החיים בשנותיה הראשונות של המדינה ו

לציוּן 40 שנה לפטירת המשורר דן פגיס נולד במחוז בּוּקוֹבינה שברומניה ב-16 באוקטובר 1930. שם הולדתו היה שם טוֹפּוֹנומי (על-שם מקום), לוקל-פטריוטי – "סֶוֶורין" – כשם טירת-מבצר מימי הביניים הניצבת בעיר דרובטה-טורנו-סֶֶֶוֶורין בדרום מערב רומניה, על גדות הדנובה (בשירים על ילדוּתו נזכר מבצר). הוריו באו ממשפחות מבוססות, וכשנולד בנם הם האמינו שחייהם יתנהלו ב"מולדתם" על מי מנוחות, בעושר ובאושר. הם לא העלו בדעתם שמר-הגורל אורב להם מאחורי הדלת. למן 1934 הייתה דרכם רצופה שרשרת של אסונו

י"ל גורדון קרא את השיר "אל הציפור" ב"פרדס", אך לא הבחין שזה אך בקע מהבֵּיצה אותו גוזָל רך שבתוך עשור שנים יוכתר בכתר "המשורר הלאומי", וכל הדורות הבאים – למן ראשית המאה העשרים ועד ימינו – ישאו אליו את עיניהם כאל מלך התרבות העברית וספרותה באביב 1902 ראה אור כרך א' של המאסף "פרדס" (אודסה תרנ"ב) בעריכת יהושע-חנא רבניצקי, יד ימינו של אחד-העם, ובו נדפס – לצד אחד משיריו האחרונים של יל"ג, גדול המשוררים העברים במאה ה-19 – שירו של משורר צעיר ואלמוני שחתם על שירו בשם "חיים-נחמן ביאליק".

מוקדש לזכרו של המשורר אשר רייך ז"ל, עורך הספר "הנשיקה מבעד למטפחת", במלאת שנה לפטירתו. בשנת 1957, בהתקרב שנת היובל של המדינה הצעירה, התחיל לצאת המגזין הראשון בישראל שנועד לבני הנעורים. זכורה לי התרגשותי כשקראתי את קטע סיפורי בשם "הנשיקה הראשונה", פרק מהספר "פרקי אליק", פרי-עטו של הסופר משה שמיר, שנדפס בלוויית איור אפלולי (כנראה של יוסי שטרן, צייר-הבית של "מעריב לנוער"). בתמונה צוירו נער ונערה, בני ההתיישבות העובדת, מתנשקים במחסן אפלולי, מוקפים מעדרים, מגרפות ושאר כלי-עבודה ח

100 שנה להולדת דוד שחר פורסם: ידיעות אחרונות, 21/6/2026 לחצו לקריאה בקובץ PDF הפסוק "אין נביא בעירו" מקורו בברית החדשה (לוקס, ד, כד). גם פתגם ערבי קובע שאין הנביא נִקלה אלא בביתו ובמולדתו, שהרי מוחמד נדחה בעירו מֶכּה וזכה להכרה ולהוקרה בעיר מֶדינה. הפתגם לא נולד אפוא ב"ארון הספרים העברי", אך הוא משַׁקף אל נכון את גורלם של אישים לא מעטים בתולדות עם-ישראל, לרבות סופר גדול כדוגמת דוד שחר, שבארץ משום-מה אין שמו הולך לפניו. שחר זכה אמנם במהלך חייו בפרסים ובעיטורים נכבדים, אך "

לציון ה-14 ביוני, יום השנה הרביעי לפטירתו - רשימת השמות המוּערת של גיבורי יצירתו של אברהם ("בולי") יהושע המעבר מדור תש"ח לדור המדינה הפרוזאיקונים הגדולים של "דור המדינה" – א"ב יהושע, עמוס עוז, עמליה כהנא-כרמון, יעקב שבתאי, יהושע קנז, ועוד – בנו בהשוואה לקודמיהם, בני דור המאבק על עצמאות ישראל (שיכוּנוּ לשם קיצור "בני דור תש"ח"), תמונת מציאוּת חדשה שהציבה מול קוראיהם אספקלריה מרוסקת ומעוקמת. החידוש התבטא בראש וראשונה בבחירתה של קשת נושאים חדשה ובעיצובם של גיבורים מוזרים ופרוור

על ספרו של דוד אסף "אמא יקרה לי: פרקי מסע בזמר העברי", הוצאת מאגנס, ירושלים 2026, 432 עמ'. פרופסור (אמריטוס) דוד אסף, היסטוריון שהתמחה בתולדותיהם של יהודי מזרח אירופה, התמקד אחרי פרישתו לגמלאוּת בתולדות הזֶמר העברי, והפיק בשנים האחרונות שני ספרים אקזמפלריים: "שיר הוא לא רק מילים" (2019) ו"אמא יקרה לי" (2026). בדרך-כלל מתוארת האם כמי שמנענעת את העריסה ושרה שיר לתינוקהּ, ואילו בספר "אמא יקרה לי" נאספו שירים שכָּתבו הבָּנים לאמא, או על אמא, בנימה סנטימנטלית, או בהומור המנטרל א

על מאמר ושיר לא ידועים של אלתרמן שנכתבו על סף ניתוקו משלונסקי        לאדיבה גפן – ביום חגךְ כל המתעניין בתולדות הספרות העברית, גם אם אינו חוקר ספרות, יודע ששלונסקי מָרד בביאליק וניסה למעֵט את דמותו. אכן, כאשר עלה "המשורר הלאומי" לארץ באביב 1924, לא קיבלוהו שלונסקי וחבריו הצעירים במאמרי ברָכה ובזרי-פרחים. להפך, גדול המשוררים נתקל כל יום בדברי גנאי ובביקורת נוקבת שנועדו לבזותו ולהסיר את הכתר מעל ראשו. המורדים הצעירים, בני חבורת שלונסקי, יצאו למסע תעמולה ברוּטלי, כדי לשכנע את

לציון 115 שנים להולדתה של לאה גולדברג ביום 29.5.1911 "לאחותי הקטנה" – שיר פוליטי במסווה של שיר-טבע תמים לילדים בעת פרסום שירהּ של לאה גולדברג 'לאחותי הקטנה' באביב 1939, 1 כבר הורגש באוויר העולם "ריח של אבק-שריפה". לאחר אירוע ברברי כדוגמת "ליל הבדולח" (נובמבר 1938) כבר ידע כל בר-דעת שלא ירחק היום שבּוֹ תשתלט גרמניה על הונם ועל רכושם של תושביה היהודיים ותגרשם לכל עֵבר. את סופם המר במחנות ההשמדה ניחשו בשלב זה רק סופרים אחדים מרחיקי-ראות ובעלי חושים מחודדים, שמילטו את נפשם ואת מ

במלאת 66 שנה להודעת בן-גוריון ביום 23.5.1960 על לכידת אייכמן עיון בשירו של דן פגיס "עדוּת" בקיץ 1970 התפרסמה בכתב-העת "מאזנַים" של אגודת הסופרים העברים סִדרה בת שישה שירים פרי-עטו של דן פגיס –בכעין תגובה מאוחרת על אירועים שהתחוללו בעולם ובארץ מאמצע שנות ה-30' ועד התחלת שנות ה-60' של המאה ה-20. שירים אלה, שהנסתר בהם רב על הנגלה, מתיכים בתוכם למקשה אחת את האימפרסונלי והאישי, את המיתי והאמיתי. לפעמים הם מרחיקים את עדותם עד לימי בריאת העולם ויחסי קין והבל, לפעמים נרמזים בהם הרהור