מדוע אסור לשר הביטחון מר ישראל כץ לסגור את "גלי צה"ל" ומדוע אסור לשר התקשורת הד"ר שלמה קרעי לתת יד למהלך הזה?

תחנת "גלי צה"ל" שהוקמה כשנה-שנתיים אחרי קום המדינה והפועלת מעל גלי האתר בפרישׂה ארצית מאז 1950 עומדת להיסגר על-ידי שר-הביטחון שעוד לא נולד כאשר תחנת הרדיו הצבאית הזאת יצאה לדרכה. במשך שבעים וחמש שנים פעלה התחנה, שירתה את חיילי צה"ל באשר הם, ועכשיו היא עומדת להיזרק לפח כמטלית רצפה בלויה – כחפץ אין חפץ בו.

ומדוע? את התשובה  סיפקה השרה מירי רגב – בזמן בעת שכיהנה בתפקיד שרת-התרבות של מדינת ישראל – כאשר אמר גלויות ומפורשות: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?". על תשובה כזאת ראוי להציב תשובה נגדית, לאמור: אסור לממשלה לשלוט בגופי התרבות שלה ולהתערב בתכניהם, ואם הם פורצי-גדר לטעמה, אפשר לקרוא את הממונים לסדר ולדרוש פתרון הוגן והגיוני לכל הצדדים. בעת מלחמה מותר אפילו להפעיל צנזורה, אך ממשלה דמוקרטית אינה סוגרת נכסי תרבות ודאיים וּותיקים בהתאם להחלטה פוליטית קפריזית, מבלי לשקול את החלופות.

ייתכן שטעה מי שהחליט לסגור את המיקרופון  לפרשן יעקב ברדוגו בעת שהציג דעות "ימניות" רדיקליות, ושהכריז אגב הדחתו שההחלטה להשתיקו "היא אות קלון לחופש הביטוי' וש"הקרב על הזכות להשמיע ולהישמע רק בראשיתו. הוא יהיה ארוך". את איומו חיזק בראיון עם רוני קובן ב-13.11.2025, שבו התגאה ברדוגו ששרי הממשלה, לרבות שר התקשורת, פוחדים ממנו, ושעם סילוקו מ"גלי צה"ל" הוא נדר שיגרום לסגירת התחנה.

ואולם, כל "בר בי רב דחד יומא" יודע שאסור  לנהל מדינה לפי שיקולים בני-חלוף של נקמנות אישית, או לפי  חשבונות אקטואליים שמחר-מחרתיים יתיישנו  ויישא אותם הרוח. ישנם  נכסים בני-קיימא שאסור לשמוט אותם מידי העם בגלל גחמה של שר זה או אחר, שהחליט מה שהחליט מבלי לזכור ש"סוף החלטה במחשבה תחילה".

כמה קשה לבנות וכמה קל להרוס! מי מאיתנו אינו זוכר תמונות משחר הילדות: תמונותיהם של ילדים שבנו על חול הים ארמון רב-תפארת ושל ילד קנאי, שלא הצליח לבנות דבר מימיו, אך הראה לכול את כוחו בבעיטה שבעט בארמון אשר מוטטה את כל עמודיו וצריחיו. יותר מדי פעמים אנו רואים לנגד עינינו איך נכסיה האסטרטגיים של המדינה נמכרים בזיל-הזול ומשאירים את עתידנו בידי הגורל, שאינו מנבא גדולות ונצורות ובו הסיכונים גדולים מן הסיכויים.

כרגע מדברים על מכירת הגז למצרים – הגז שהינו נכס אסטרטגי ממדרגה ראשונה ואיננו יכולים להתקיים בלעדיו. בו-בזמן מדברים  מכירת טילי חץ-3 לגרמניה, אף הם נכס ביטחוני ממדרגה ראשונה. מי יתקע לידינו שבהעדר כמות מספקת של טילי חץ-3 בידי ישראל ינסו איראן ושליחי הפרוקסי שלה לתקוף את המדינה, לרבות את  אתרי הקידוח בים התיכון. בתחום אספקת הגז הן נהפכו היוצרות ב-180 מעלות. לפני שנות דור 'קנתה ישראל גז טבעי שיובא משדות הגז  במצרים, אך לאחר ההפכה במצרים נפסקה אספקת הגז המצרי. ומי יערוב לנו שכאשר יידלדל הגז במאגרי הגז הימיים של ישראל יגיע אלינו שוב גז ממצרים? כל הסיכויים הם שאין לכך בדל של סיכוי

והרי כל האנרגיה העתידית הזאת שכבר נמכרה למצרים (בהחלטה שעקפה את הכנסת ומנעה כל דיון עליה), תלוייה על בלימה – על מתקן הפקה בודד בלב ים פגיע לכל אותם טילים שעליהם נועד להגן החץ-3 מהעיסקה עם גרמניה, שנעשתה גם היא בחיפזון ובפחז. הנסיבות באזורנו משתנות במהירות. ומי יודע מהי הכמות האסטרטגית שיש להחזיק כדי לשמר פוטנציאל הגנה נגד האירנים, הח'ות׳ים, הטורקים וכל הטרמפיסטים שעלולים להצטרף אולי לכנופיה כזאת?! חישובי שמירת מלאים של אמל״ח אסטרטגי כזה מול תחזיות עתידיות  אינם עניין פשוט, ומי שנכשל בהם לפני 7 באוקטובר האם ניתן לסמוך עליו שהוא יודע לעשות זאת כפי שצריך? האם הוא סומך על עצמו שהחליט החלטה מושכלת?

מתעורר הרושם שממשלתנו מוכרת ללא הבנה ותבונה נכסים איסטרטגיים של המדינה, מחסלת את אוצרותיה, וכאילו מכריזה: "אחריי המבול!". האם אין ראש הממשלה ושריו מאמינים   שהמדינה תשרוד ותתקיים בעוד שנות דור? זה שנות יובל שצה"ל פעל נגד האיומים במב"מ (מערכה שבין המלחמות) כדי להביא להתעצמות ישראל ולהחלשתם של אויביה. אך בשנים האחרונות נעשו – לא ייאמן – פעולות לחיזוק האויב: העברת כספים קטאריים לחמאס, מתן אישור לגרמניה למכור צוללות למצרים מבלי להתחשב בהשלכות הביטחוניות  החמורות שעלולות להתלוות למהלך כזה, ועכשיו,  מכירת הגז הישראלי – הבסיס לקיומנו  –  בנזיד עדשים. ניכר שהממשלה אינה חושבת, או אינה מחשבת את סיכוני העתיד. נראה שהשיקולים אינם מביאים בחשבון את טובת המדינה ואת טובת העם.

ומה לכל זה ול"גלי צה"ל"? קו ישר נמתח בין מכירת הנכסים האיסטרטגיים של מדינת ישראל לאויביה לבין חיסול  קנייני הרוח של המדינה בגלל גחמות אישיות של פוליטיקאי זה או אחר, בגלל חוסר מחשבה או מחשבה חסרת הבנה ותבונה. כך, למשל, אובדן הערך של "ערבות הדדית" שליווה את עם ישראל במשך אלפי שנים ושמר על קיומו.  

ואין מדובר רק בראש הממשלה ובשר הביטחון. אפילו שרים וחברי-הכנסת מאנשי  המפלגות ה"חֲרֵדיות", שהעצימו את כוחה של הדת בחיינו הציבוריים,  פועלים בניגוד לרוח היהדות ולמִנהגיה.  האם לא שמעו "רועי העדה" את המושג "ערבות הדדית"? "הערבות ההדדית" היא כידוע אבן-יסוד המלווה את עם ישראל  עוד מימי האמוראים ("כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה";  ספרא בחוקותי פרק ז, ה), ובלעדיה אין לעם תקומה.

אמנם ראש ממשלתנו התחנך במהלך השנים הפורמטיביות שלו בתרבות האמריקאית שאינה יודעת "ערבות הדדית" מה היא, אך בעם קטן כעם-ישראל "הערבות ההדדית" היא צורך קיומי. היא הגורמת לתושבי ישראל לשאת בעול הקליטה והעלייה, לכוף ראש ולשלם מִסים כבדים כדי לסייע לנזקקים, מבלי לחפש מקלטי-מס. "הערבות ההדדית" היא הערך הגורם לתושבי ישראל להתנדב לפעולות לאומיות חשובות, לסכן את נפשותיהם המלחמות כדי להגן על אחיהם שבעורף (וליהודי התפוצות לתרום מכספם למדינת ישראל). לַסולידריוּת ולַערבות ההדדית תפקיד בעל חשיבות עליונה ביצירת דבק מלכד בין תושבי המדינה, ואובדנן עלול לגרום להתפוררת החברה ול"ירידה" מהארץ.

ותחנת "גלי צה"ל" על שלל תוכניותיה הייחודיות, בעבר ובהווה: תוכניות האקטואליה והחברה כמו "האוניברסיטה הפתוחה", שאלות אישיות" ו"יהיה בסדר",  תוכניות תרבות כמו "ספרים רבותיי, ספרים" ו"ציפורי לילה"  ותוכניות שעיצבו את הפסקול הישראלי. תכניות  כמו "בוא, שיר עברי", "גל עברי ירוק" ו"בילוי נעים", ששילבו, ועדיין משלבות, טקסטים עבריים משובחים, לחנים שהם נכסי צאן ברזל ורוח צה"לית מופלאה. כל זה, לרבות עשרות תכניות מופת שלא הזכרנו מקוצר היריעה, עומד להיסגר, והציבור אינו משמיע את קולו?! ומה נקבל במקום? פרקי חזנות? פיוטיהם של פייטנים עלומי-שם? מלמולי תפילות שיביאו אלינו את המשיח במהרה בימינו?

לא. במדינה נאורה אסור שמַהֲלך כזה יקרה. קל להרוס, ואין באופק תחליף ראוי לשמו. מי שמדבר על אחדות העם ומפריח סיסמאות כמו "יחד ננצח", אינו יכול לאטום את אוזניו לתרבות המייצגת ציבור גדול בישראל, שאינו מעוניין בפיוטים ובתפילות,  אלא רוצה לשמוע בבוקר את "כלניות" של נתן אלתרמן ומשה וילנסקי בביצוע שושנה דמארי.  בעיטה כה בוטה בציבור הזה תוליד כבתנועת בומרנג מהלכים קונטרה-רבולוציוניים שיעמיקו את הקיטוב בישראל, יפלגו את המדינה ואת העם ויגבירו את הניכור בין הפלגים.