עיזבונו את מאמרו בנושא "פולמוס שירי המלחמה", הפך הנושא הזה לנושא מרכזי בחקר אלתרמן, והיום הוא משולב בכל דיון

את התמלילים העכשוויים היא מכנה "סתמלילים": המילים כבר לא חשובות, אפילו הלחן תופס מקום פחות מרכזי מבעבר

הסיפור רווי ארוטיקה ותאוות בשרים, תפוחים ושרביטי אילן רעננים. הערות רפי אילן, "השוואת מחזות/ 'יום ולנטין': שירה של אופליה מתוך 'המלט' לשייקספיר", הארץ / תרבות וספרות לתרגומיהם של פרנס וקומם, ראו רפי אילן (הערה 1 לעיל). תודתי נתונה לרפי אילן, איש מוסד אלתרמן, שהעמיד לרשותי תרגומים אלה.

אגב דיון ראו את האבסורד שבחלוקה, שהרי הבל עמד על השדה שבבעלותו של קין, וקין לבש את הבגדים שהם רכושו

הסיפור רווי ארוטיקה ותאוות בשרים, תפוחים ושרביטי אילן רעננים. הערות: רפי אילן, "השוואת מחזות/ 'יום ולנטין': שירה של אופליה מתוך 'המלט' לשייקספיר", הארץ / תרבות וספרות לתרגומיהם של פרנס וקומם, ראו רפי אילן (הערה 1 לעיל). תודתי נתונה לרפי אילן, איש מוסד אלתרמן, שהעמיד לרשותי תרגומים אלה.

עי"ן-גימ"ל הוא שמו של כתב-עת אינטרנטי בחקר עגנון (2011 – 2012), שיצא מטעם החוג לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן

האם חשב שחוש-הצדק והחמלה, ערכים הנזכרים בכל דיון רעיוני בדבר חוסנו של העם וחיי-הנצח שלו, הולכים לאיבוד

המִשלב הנמוך, היום-יומי, מתבטא גם בקטעי הפרוזה, כבדברי קסקא ("אילו הייתי ממעמד העובדים, לא הייתי תופס

היו אלה שנותיו של "מרד הנעורים" – על שם סרט בכיכּוּבו של ג'יימס דין שנשא שם זה – "סרט-פולחן" שהביע ביער), הרי שעתליה המשוטטת בלילות עטויה בצעיף שחור דומה אולי לינשוף או לאיה מסיפורו האלגוריסטי של א"א מילן

בר-אילן 1998 פורסם: ספר ישראל לוין (ב), קובץ מחקרים בספרות העברית לדורותיה, אוניב.ת"א, 1995 לחצו להורדת הטראגי של "ילד טבע" יהודי-אוקראיני, בעל נשמה של זהב, המתקשה בלימוד ה"אלף-בית" ב"חדר" ב'לביבות' נכלל דיון וביתר דיוק, עיקרם של פרקים אלה בשחזורה הרטרוספקטיבי של הדרך האפיינית, שבה תופס הילד את העולם, את מראותיו בראשונה - הילד הרך וה"נבער" תופס את ה"אלף-בית" באמצעות מראות הטבע שמעבר לכותל בשנייה - הגיבור הילד את כל הסובב אותו הוא תופס באמצעות החושים ולא באמצעות האינטלקט, ועל הכול הוא מעטה זוהר מופלא, המבטל את

ביידיש ותעתיקם באותיות לטיניות עם הקדמה ברוסית, יצאה מחדש בשנת 1991 בהוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן שגורה הכלולה בסימן 563 של אוצר לשון יידיש מאת נחום סטוצ'קוב: " כלה , אִיך וועל דיר אָנזאָגן אַ בשורה – דיין

לימים העידו שיריהם על ידיעותיהם בתחומי החקלאות, גם כאשר קראו לעץ בשם "אילן", ולא בשמו הבוטני.

ואולם שלושת המונולוגים שמשמיעה הצעירה, שבהם היא מפרטת את שבחיה ופורשֹת את ענפי אילן-היוחסין שלה כלל וכלל

דוברו, המשורר המתחבט והמתלבט בנושאי פואטיקה ופוליטיקה, עורך בינו לבין עצמו דיון רעיוני מופשט, ומסביר המדינה הפכו את כל המון בית ישראל, מאונס ובלי ידיעתו, לשותף לשמירת סודו של מעשה דמים מתועב, ורק אם ייערך דיון הוא אף סתר (שם, שם) את הנחתה של חיה שחם, במאמרה "בין דין לחשבון נפש", מחקרי משפט, יח (1), עמ' 466, שלפיה "בין דין לחשבון נפש", מחקרי משפט, כרך יח (חוב' 1 - 2), עורכת אורחת: ד"ר שולמית אלמוג, רמת-גן תשס"ב, 2002

שהעסיקה אותי במשך שנים לא מעטות, ובאופן מיוחד היא הטרידה אותי בשנתיים האחרונות, מאז הועמדה במרכזו של דיון דיון זה שנפתח ביום 10.4.2020, נסב סביב השינוי שחל בשורת הפתיחה של השיר במעבר מנוסח גזית לנוסח שפִּרסם נגה אלבלך, העומדת כיום בראש הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספריית פועלים (ותודות לסיועם של חוקרי הספרות ד"ר אילן

המפתיעה של רקֶלֶה לוצאטו בסוף הנובֶלה על רצונה להיות שותפה להולדת אח, כמו גם רצונה להיות שופטת ולא עורכת-דין ורקלה המתולתלת – שאף היא רחל=רְחֵלה=כִּבְשָׂה כמו דמויות מטריארכליות נושנות התלויות על תמונת אילן היוחסין למסקנה כי אי-אפשר להגיע להגדרה מחייבת כלשהי בסוגיית "מיהו יהודי" (וזאת בניגוד לבן-גוריון, שניסה לעורר דיון

וְאֵין דַּיָּן", המתאר גם הוא מציאוּת כאוטית שאין בה כל חשש מפני ביקורת ועונש (ובמקור הארמי: "לית דין ולית דיין"). גם האֵם וגם האחות מוצגות כאן כמי אינן מסיימות קריאת ספר עד תומו.

סיפורו של עגנון אפילו רומז כמדומה שאין במי למרוד, כי אין דין ואין דיין; השמים ריקים ורחוקים, קרים ומנוכרים הוא קובע דין לעצמו, לפי מערכת ערכים חדשה, זרה ליהדות של טרום-האמנציפציה.

לעשות בלשון המקורות כבלהטים, רצה לפרוק מעליו את עול הירושה והמורשה של בית אבא, ולא להסתובב כל הימים עם עומס

דֹּרְכֵי קָשֶׁת" (ירמיהו מו, ט) כשם-נרדף לציידים,3 ואילו כאן הסופר הרודף בעקבות המוזה החומקנית כאיילה הוא "תופס כריח השדה, עבודתו הקלה-הקשה של הסופר, הרודף קדים ורוח, ועוד כהנה וכהנה רעיונות, המקופלים בקָלַמְבּוּר "תופס בתחילה הדימוי מעלה חיוך מסוים, ובסופו של דבר תופס הקורא שלפניו תיאור של תופעה טרָגית ובלתי הפיכה. וראו דיון בנושא "אלתרמן והחידה", בספרי עוד חוזר הניגון (הערה 9, לעיל), עמ' 94 – 99.

אך ביאליק העריץ את יל"ג: הוא דילג על התכנים והצורות שאפיינו את דור המשוררים האנמיים המכוּנה "דור חיבת-ציון

אחד מסודות כוחו של הספר: הוא אינו מכַוון את קוראיו לכיווּן אידֵאולוגי כלשהו, אלא מסַפּר את הסיפור לפי תומו

לקחתי ליד את הספר בן 206 העמודים, ולא הצלחתי להניח אותו מידי עד שהגעתי לסופו ולתרשים של אילן היוחסין

, המעלה כפי שראינו דיון רעיוני רב פנים, שהתנהל בחוג שלונסקי, בדבר הנושאים הראויים לשירה בת הזמן החדש דיון זה ראשיתו במאבק הגלוי והסמוי בין אסכולת שלונסקי-אלתרמן לבין ה"כנענים" וסופו במתקפה של זך על שירת בשיר "אכזרי" זה האפיפורה "דין" נועדה כנראה למטרות השבעה והדגשה ולשחזור צליל פעמוני האשכבה יותר מאשר בשיר זה האפיתט "BARBARIC", המציין עומס קישוטי חסר עידון, טעון במשמעויות רבות, ומהווה בין השאר רמז מטרים

באוניברסיטת בר-אילן עדיין לא ויתרו אמנם על ביאליק ועל עגנון, אך לא ויתרו על האוריינטציה השיווקית (ויעידו ייתכן שיוסיפו ויטענו נגדי: לא השמעת כאן דברי ביקורת נגד אוניברסיטת בר-אילן, שלפי דיווחי העיתונות מעכבת מולידה קיצוניות, ועליי להודות בריש גלי שגם תהליכי ההקצנה וההתחרדות המאפיינים כיום את אוניברסיטת בר-אילן כך נהגו בעבר, הן באוניברסיטת בר-אילן הדתית והן בארבע האוניברסיטאות החילוניות, אך בדור האחרון נפרצו הכללים את הנעשה באוניברסיטת בר-אילן אני מכירה כאמור רק מפי השמועה, אך את הנעשה במוסדות האקדמיים האחרים אני מכירה

ידוע, שיר זה, כעין עיבוד מודרני לבלדה ביניימית של פרנסואַ ויון, אינו מתאים כלל לילדים ולנוער, ותובע דיון

כל בתיו בונים דיון חשוב ועקרוני על דרכי כתיבתם של שירים ועל דרכי קליטתם על-ידי קוראיהם ומבקריהם, וכן כל חוקרי ביאליק הבינו שחלקו הראשון של שיר זה נכתב בהומור ובאירוניה, מלבד מירון שהקדיש לשיר דיון נרחב

הפשוטים והבוטים של השיר הרוסי, הרומז ברמז עבה כקורת בית-הבד שהיין יכול לעורר מתים, שיריו של אלתרמן מציעים דיון דיון מפורט בשיר כלול בכתבתו של דוד אסף "גלגולו של ניגון: 'היֹה היו שני חברים'" בבלוג "עונג שבת" (מיום

יערי, מן ההוויה הישראלית, הגורמת לו להשליך לאח המבוערת את העיתונים הישראליים שמביאה לו גיסתו, גוררת דיון

.>9 הערה< ואולם ביאליק, שנהג להאניש את הנוף בשיריו ובסיפוריו, נהג גם להבדיל בין אילן למשנהו, ולכל מין נטושה מחלוקת לגבי זהותו הבוטאנית המדויקת של העץ, הקרוי במקרא בשם תרזה.>12 הערה< רבים סוברים, כי זהו אילן לעומת זאת, יש הסוברים כי התרזה היא אילן-סרק ממשפחת השדריים (BETULA),>13 הערה< המקבל באיזורים גאוגרפיים כך נוצרת בשירין סתירה בין אופציות פרשניות שונות: (א שלפנינו נערה שפריחתה פריחת סרק כפריחתו של אילן התרזה מצד שני, האמירה הנשמעת כניב עברי מקורי אינה אלא תרגום מילולי של ניב יידי עממי שגור: "וואס זאל זיין דיין

להפסיק מתלמוד תורה כדי להתפעל מיפי הטבע ("רבי שמעון אומר, המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר, מה נאה אילן שמע לדבריו מפי אחד־העם: "ובעל ההלכה עצמו מהו אומר: 'המהַלך בַּדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר: מה נאה אילן בין תלמוד תורה להנאה מיפי הטבע, וכדברי הרב צבי־יהודה קוק בספרו לנתיבות ישראל (תשס"ב): "מתוך שפע התורה תופס 'מה נאה אילן זה', המופיע כולו בתורה ועל־ידה, שהיא גם כולה 'עץ חיים למחזיקים בה'.

, למסקנה שגויה שלפיה הייתה אשתו המתה בת למשפחת אצולה יהודית, וגורמת לו שיפַתח אשליות ויצייר בדמיונו אילן

העצמאות של שנת 1970, שהיה בעבור המשוררת והפזמונאית הצעירה יום העצמאות הראשון שעבר עליה בלי אביה האהוב, תומך

להפסיק מתלמוד תורה כדי להתפעל מיפי הטבע ("רבי שמעון אומר, המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר, מה נאה אילן , שאותו שמע מפי אחד העם: ובעל ההלכה עצמו מהו אומר: "המהַלך בַּדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר: מה נאה אילן והאיסורים שבה (הצורך להתיר איסורים כגון האיסור להביט ב"מה למעלה מה למטה" והאיסור להפסיק ללמוד ולומר "מה נאה אילן חזר ונדפס בעריכת דב נוי, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשנ"א.

אמנם בשיר הפתיחה של ספרו הראשון " כוכבים בחוץ " השתמש אלתרמן בקטגוריה הכוללנית " אילן " (" וְעָנָן בְּשָׁמָיו

ומוות 65667" "סיפור טוב מתחיל בהלוויה", כך נאמר בפתח הרומן החדש, הרביעי במספר, של צביקה ניר – עורך-דין

ואף על פי שהוא מכנה את מולדר בשם "רץ מקדים", מירון בוחן את יצירתו בתוך דיון על האפוס הוייזלי המתנוון בנקודה זו, הלך המחקר שבי אחר המיקום שהועיד לחובר ל"ברוריה", בהזכירו את מולדר ואת יצירתו בתוך דיון על לחובר אומנם כינה את "ברוריה" בשם "פואימה", ולא בשם "אפוס", אך כאמור הזכיר את היצירה בתוך דיון על התמורות "המטאפורה 'אור' בשירת ה'השכלה' העברית", 'ביקורת ופרשנות', חוב' 4-5, אדר תשל"ד (בר אילן: רמת-גן), 53-

הקישור המשוער שערך שייקספיר במחזה זה בין המשפט שעורכת פורציה, הצעירה הוונציאנית החֲכמה, המתחפשת לעורך-דין של האישה החֲכמה והנועזת דונה גרציה בדמותה של פורציה, גיבורת "הסוחר מוונציה", שמצליחה בחָכמתה להוציא דין

נוצרת אנאלוגיה כלשהי בין שני הזוגות (המספר ורעייתו יאירה, עו-דין חומרנית השואפת לווילה משלה והגיבור

בברלין נוסד אז מרכז תוסס ושוקק חיים תודות לתמיכת המו"ל א"י שטיבל: הוצאות ספרים, מערכות עיתונים וכתבי