מיהי הצעירה בעלת העיניים הגדולות והאפלות?
על הפזמון "אני מצפת"
פורסם: חדשות בן עזר ( אלתרמן – במבט חדש ובמבט מחודש ) ,גליון 1789, 10/10/2022
פזמונו של נתן אלתרמן "אני מצפת" (1945) הוא דיאלוג דרמטי בין צעירה הבטוחה בכוחה וביכולתה להשיג את מטרותיה לבין קבוצת חברות המנסות לערער את ביטחונה. הללו מציבות בפניה כמה וכמה שאלות קשות, המטילות ספק בצידוק לָאוֹפּטימיוּת חסרת הגבולות שלהּ. לאורך השיר משולבים שלושה מונולוגים של הצעירה, שבהם היא מעלה את ההנמקה לאמונהּ בעתיד הטוב הצפוי לה:
אוֹתִי הַחֲבֵרוֹת כֻּלָּן בְּלִי הֶרֶף שׁוֹאֲלוֹת: מַדּוּעַ זֶה עֵינַיִךְ כֹּה גְּדוֹלוֹת וַאֲפֵלוֹת? וּמָה אַתְּ חִנָּנִית כָּל-כָּךְ? וּמָה אַתְּ בַּיְּשָׁנִית כָּל-כָּךְ? וְלָמָּה זֶה נִימַת קוֹלֵךְ נוּגָה וְנִגּוּנִית כָּל-כָּךְ? וְלָמָּה כֹּה שׁוֹנָה הִנָּךְ מִכָּל הַבַּחוּרוֹת? וְלָמָּה זֶה חוֹלְמוֹת כָּל-כָּךְ עֵינַיִךְ הַשְּׁחֹרוֹת? לָזֶה יֶשְׁנָהּ לִי רַק תְּשׁוּבָה אַחַת: אֲנִי מִצְּפַת! אֲנִי מִצְּפַת! הָרוּחַ, הֶהָרִים וְהַלֵּילוֹת נָתְנוּ בִּי זוּג עֵינַיִם אֲפֵלוֹת. שָׁמַיִם שֶׁל גָּלִיל וּמֵי-מֵרוֹם הִשְׁכִּינוּ בְּעֵינַי אֶת הַחֲלוֹם. אֶצְלֵנוּ גֶּזַע שֶׁכָּזֶה, אֶצְלֵנוּ טֶבַע שֶׁכָּזֶה, אֶצְלֵנוּ מִין סְבִיבָה כָּזֹאת... כֵּן, כָּכָה זֶה אֶצְלִי בִּפְרָט – אֲנִי מִצְּפַת! אֲנִי מִצְּפַת! זֶה בִּי נִדְבַּק, זֶה בִּי נִקְלַט – אֲנִי מִצְּפַת! אֲנִי מִצְּפַת! | בְּיוֹם אָבִיב אֶחָד אוֹתוֹ פָּגַשְׁתִּי רִאשׁוֹנָה. מֵאָז לִי אֵין, מֵאָז לִי אֵין מָנוֹחַ וְשֵׁנָה. אוֹמְרוֹת לִי חַבְרוֹתַי: לֹא טוֹב! אֵיךְ זֶה אֶפְשָׁר כָּךְ לֶאֱהֹב? הֲלֹא נוֹרָא זֶה וְאָיֹם! לֹא כָּכָה אוֹהֲבִים כַּיּוֹם! הָאֲהָבָה בַּזְּמַן הַזֶּה פְּשׁוּטָה הַרְבֵּה יוֹתֵר. וְלֹא אִכְפַּת הֲלֹא, סוֹף-סוֹף – אִם זֶה אוֹ אִם אַחֵר! לָזֶה יֶשְׁנָה לִי רַק תְּשׁוּבָה אַחַת: אֲנִי מִצְּפַת! אֲנִי מִצְּפַת! רוּחוֹת הַסַּעַר וְכוֹכְבֵי הַסּוֹד לִמְּדוּ אוֹתִי כִּי זֶה אִכְפַּת מְאֹד, כִּי יֵשׁ הֶבְדֵּל, אוּלַי טִפְּשִׁי וְדַק, בֵּין אַהֲבַת עוֹלָם וּבֵין מִשְׂחָק. אֶצְלֵנוּ גֶּזַע שֶׁכָּזֶה, אֶצְלֵנוּ טֶבַע שֶׁכָּזֶה, אֶצְלֵנוּ מִין סְבִיבָה כָּזֹאת... כֵּן, כָּכָה זֶה אֶצְלִי בִּפְרָט – אֲנִי מִצְּפַת! אֲנִי מִצְּפַת! זֶה בִּי נִדְבַּק, זֶה בִּי נֶחְרַת – אֲנִי מִצְּפַת! אֲנִי מִצְּפַת! | הִגִּיעַ יוֹם, לַמֶּרְחַקִּים בְּחִיר לִבִּי הָלַךְ. וְחַבְרוֹתַי אוֹמְרוֹת לִי: דַּי! הוּא לֹא יִזְכֹּר אוֹתָךְ! הוּא יַעֲזֹב, הוּא לֹא יִזְכֹּר, וְאֶל אַחֶרֶת הוּא יַחְזֹר, אַחֶרֶת הוּא יֹאהַב אָהוֹב, כִּי נְעָרוֹת יֶשְׁנָן לָרֹב. אֲבָל אֲנִי לַכֹּל, לַכֹּל עוֹנָה בִּצְחוֹק גָּדוֹל: אִם גַּם בָּנוֹת יֶשְׁנָן לָרֹב – אוֹתִי אֵין לַעֲזֹב! וְיֵשׁ לָזֶה סִבָּה אוּלַי אַחַת: אֲנִי מִצְּפַת! אֲנִי מִצְּפַת! אֶפְשָׁר לָנוּס אֶל יָם וְאֶל מִדְבָּר, אֲבָל אוֹתִי לִשְׁכֹּחַ אִי אֶפְשָׁר! אוּלַי גַּם שָׁם יָפוֹת כָּמוֹנִי יֵשׁ, אֲבָל אוֹתִי נוֹשְׂאִים בַּלֵּב כָּאֵשׁ! אֶצְלֵנוּ גֶּזַע שֶׁכָּזֶה, אֶצְלֵנוּ טֶבַע שֶׁכָּזֶה, אֶצְלֵנוּ מִין סְבִיבָה כָּזֹאת... כֵּן, כָּכָה זֶה אֶצְלִי בִּפְרָט – אֲנִי מִצְּפַת! אֲנִי מִצְּפַת! אִם בִּי נִתְפַּסְתָּ, אֵין מִפְלָט! אֲנִי מִצְּפַת! אֲנִי מִצְּפַת! |
נתן אלתרמן הִרבָּה כידוע לשבּץ בשיריו דמויות, מוטיבים ומובאות מתוך ספרות הילדים הגרמנית, ובמיוחד מאגדות האחים גרים.1 לאמִתו של דבר גם השאלה שבפתח הפזמון "אני מצפת" ("מַדּוּעַ זֶה עֵינַיִךְ כֹּה גְּדוֹלוֹת") נשמעת כמו השאלה ששואלת כיפה אדומה (Rotkäppchen) את הזאב שבלע את סבתהּ, לבש את בגדיה ונשכב במיטתה: "Ei, Großmutter, was hast du für große Augen" ("מדוע, סבתא, יש לך עיניים גדולות כל-כך"), והזאב, המתחזה לסבתא והמחופש בבגדיה, עונה לשואלת בעָרמה: "Dass ich dich besser sehen kann" (כדי שאוכל להיטיב לראותך"). השאלה הראשונה ששואלות החברות את הדוברת נשמעת כמו רמז המנבא רעות.
גם השאלה בדבר "העיניים האפֵלות" נשמעת בשמיעה ראשונה מפחידה ומאיימת. אין מדובר כאן בעיניים שחורות, כמו בפזמון הרוסי הפופולרי שכותרתו (בתעתיק) היא "Ochi chjornye". מדוּבּר במבט אפֵל ומעורר פחדים וסימני שאלה. לעומת זאת, השאלות הבאות ששואלות החברות בדבר חינניותה של הצעירה, ביישנותה, נימת קולה הנוּגָה והניגונית, עיניה החולמניות, השוני הבולט בינה לבין כל הבחורות – כל אלה משַׁוות לצעירה, גיבורת השיר, אופי עדין, חידתי ומושך.
ואולם שלושת המונולוגים שמשמיעה הצעירה, שבהם היא מפרטת את שבחיה ופורשֹת את ענפי אילן-היוחסין שלה כלל וכלל אינם נשמעים כדבריה של צעירה ביישנית וחולמנית. להפך, לפנינו לכאורה צעירה יחסנית, אסֶרטיבית ומלאה בהכרת ערך עצמה. חרף תיאורהּ כביישנית, היא מתארת את דמותה ואת אישיותה בנימה של "אין כמוני". דבריה מזכירים את דברי הצעירה בפזמון המוקדם "מה לעשות?", שבהם שילב אלתרמן קווים מדמותה של עברייה שושני, אהובתו הראשונה:
"מַה לַּעֲשׂוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת / שֶׁאֲנִי יָפָה כָּזֹאת, / שֶׁאֲנִי אַיֶּלֶת חֵן / וּשְׁנִיָּה כָּמוֹנִי אֵין? //
יֵשׁ לִי גּוּף קַלִּיל קַלִּיל / כִּי נוֹלַדְתִּי בַּגָּלִיל. / יֵשׁ לִי רֶגֶל חֲמוּדָה / כִּי גָּדַלְתִּי בִּיהוּדָה".2.
באתר "זֶמֶרשת" נכתב שהעדוּת לכך ששיר זה נכתב לעברייה שושני מצויה במילות השיר: עברייה שושני אכן נולדה במושבה בית גן שבגליל התחתון ("כִּי נוֹלַדְתִּי בַּגָּלִיל"), ובנעוריה עברה לירושלים ("כִּי גָּדַלְתִּי בִּיהוּדָה"). דומה שגם השיר המוקדם שנגנז "אִתָּךְ – בלעדַיִךְ", שהולחן והיה לפזמון פופולרי, נכתב על עברייה, שנודעה ביופיָהּ, בלמדנותה ובשאיפתה להיות משוררת נודעת.
גיבורת הפזמון האלתרמני "אני מצפת" גם היא צעירה יחסנית ובטוחה בעצמה, כמו הצעירה הרברבנית מהפזמון "מה לעשות?". וייתכן שגם בדמותה יצק המשורר מתכונותיה החיצוניות והרוחניות של עברייה יפת-התואר והמחוזרת, שאמנם לא נולדה בצפת, אך אִמהּ הייתה מראש-פינה (שתושביה הראשונים היו אנשי צפת) ואביה היה מחלוצי המתיישבים בגליל. אמנם הפזמון "אני מצפת" נכתב עשור לאחר שכבר דעכה מערכת היחסים בין נתן אלתרמן לעברייה שושני וכל אחד מהם בחר באחר/ת,3 אך אפילו רחל מרכוס, רעיית המשורר, טענה לא פעם שהיא מזהה את השירים שנכתבו על עברייה בכוכבים בחוץ. דומה שנתן אלתרמן לא שכח במהרה את אהובתו הראשונה.
הצעירה הצפתית בשיר "אני מִצפת" עונה שלוש פעמים לחברותיה, הנוזפות בה על אהבתה האוֹבּסֶסיבית לגבר האהוב עליה ומפקפקות ביכולתה להחזירוֹ אליה לאחר שכבר עזבהּ ויצא אל המרחקים. במהלך הוויכוח הצעירה הצפתית מעידה על עצמה שלוש פעמים: "אֶצְלֵנוּ גֶּזַע שֶׁכָּזֶה, / אֶצְלֵנוּ טֶבַע שֶׁכָּזֶה, / אֶצְלֵנוּ מִין סְבִיבָה כָּזֹאת...", ונשאלת השאלה: מדוע בוחרת הצעירה להשתמש שלוש פעמים במונחים הלקוחים כביכול מן הלקסיקון הדרוויניסטי ("גזע", "טבע", "סביבה"), בעת שהיא קושרת כתרים לראשה ומסבירה לכל החברות עד כמה היא ייחודית ומיוחדת. לכאורה הצעירה מצפת מסבירה לחברותיה את משמעות "הברִירה הטבעית" מבית-מדרשו של דרווין: כאשר האורגניזם מתפתח בסביבה המתאימה לתכונות התורשתיות שלו, הולכים ומשתפרים הסיכויים להישרדות הגזע.
ואולם ייתכן כאן הסבר אחר לגמרי למילים "אֶצְלֵנוּ גֶּזַע שֶׁכָּזֶה, / אֶצְלֵנוּ טֶבַע שֶׁכָּזֶה, / אֶצְלֵנוּ מִין סְבִיבָה כָּזֹאת..." – הסבר הקשור בשמה של צפת ובהיסטוריה שלה. האֶטימולוגיה של השם "צפת" קושרת אותה למִצפה שממנו צופים על הסביבה. גובהה של העיר הוציא לה מוניטין כעיר הצופייה למרחוק, וכך היא מתוארת בירושלמי (ראה"ש ב). לעומת זאת, יש המפרשים את שמה מלשון "צֶפֶת", שהוא הכיסוי או הציפוי של הבית או של ארון הקודש (וראו: "וְהַצֶּפֶת אֲשֶׁר-עַל-רֹאשׁוֹ אַמּוֹת חָמֵשׁ" [דבהי"ב ג, טו], וביאליק בשירו "המתמיד" כתב: "וּבְנֹגַהּ שֶׁיָּצְקָה הַשֶּׁמֶשׁ הַבָּאָה / עַל צֶפֶת הָאָרוֹן וּכְרוּבָיו מִלְמַעְלָה". יש אמנם גם פרשנויות אחרות לשם "צְפת", אך השתיים שהובאו כאן – מִצפֶּה וצֶפֶת – קושרות את שמה של העיר למקום רם ומוגבה ומעניקות לה עליונות על סביבותיה.
וכך גם הנערה: היא מכּירה בעליונותה, ובטוחה במעמדה האריסטוקרטי, המורם מעם, אך ורק משום שהיא מצפת. תחושת העליונות שלה מוליכה אותנו אל אוצַר המילים החסידי המשתמש במליצות כדוגמת "מִגזע קדושים", או "מִגזע תרשישים". המילה "גזע" במקרה זה אינו תרגום של race, אלא נקשר לאילן היוחסין של האדם – לאילן שיש בו שורשים, גזע וענפים.4
צפת הן נודעה במאה השש-עשרה כמרכז הקבלה, ובה ישבו מקובלים חשובים כדוגמת האר"י הקדוש, ר' יוסף קארו, ר' חיים ויטאל ור' שלמה אלקבץ. עליית החסידים (1777) ועליית תלמידי הגר"א (1808) נסכו בה כוחות מחודשים, אחרי תקופת-מה של ירידה ושקיעה שעברה עליה. היותה של צפת אחת מארבע ערי-הקודש בארץ (ביחד עם ירושלים, חברון וטבריה) העניק לה מעמד של מרכז תורני, וקדושתה ניתנה לה גם משום שבסביבתה נמצאים קברי התנאים והאמוראים, בהם קברו של ר' שמעון בר יוחאי (רשב"י) בהר מירון.
בזכות הקשר של גיבורת השיר לצפת – עיר הקבלה ותורת הסוד – ניתנים לה בשירו של אלתרמן תיאורים ואֶפִּיתטים הקשורים בחלומות, בסוד ובמסתורין, כגון: "וְלָמָּה זֶה חוֹלְמוֹת כָּל-כָּךְ עֵינַיִךְ", "הִשְׁכִּינוּ בְּעֵינַי אֶת הַחֲלוֹם", "רוּחוֹת הַסַּעַר וְכוֹכְבֵי הַסּוֹד לִמְּדוּ אוֹתִי". גם התואר בעל האיכות המִצלולית-האליטֶרטיבית שמעניקות החברות לנימת קולה של חברתן ("נִימַת קוֹלֵךְ נוּגָה וְנִגּוּנִית") לקוח מן המילון החסידי (את התואר "ניגוני" אפשר למצוא לא אחת בשירי אורי-צבי גרינברג, כגון בצירוף "אָבִי הַנִּגּוּנִי" ב"דרך רחובות הנהר").
ומי היא הצעירה הצפתית שעליה נסב השיר? ייתכן שאלתרמן ראה מול עיניו צעירה קונקרטית, כמו אהובתו עברייה שושני, שדרכיהם נפרדו אמנם, אך נוכחותה הורגשה בשירתו גם להבא בשירתו, אות לכך שהסיפור שנטווה ביניהם ונקטע לא תם. ייתכן שהוא דיבר באופן כללי על נערות בנות הגזע הגלילי, שהצטיינו בכוח הגוף ובכוח הרצון, ולא היה בהן מן הקַלילוּת של הנערות ה"בלייניות" שפגש המשורר בבתי-הקפה של תל-אביב. ואולם ייתכן שאין הצעירה אלא סמל לרצף הקיום היהודי בגליל העליון, המלמד על רצף הקיום היהודי בארץ ישראל. הלוקל-פטריוטיזם של הצעירה מצפת עשוי להיתרגם לפטריוטיזם ברמה הלאומית – כגעגועים לארץ ישראל ולנופיה. ייתכן שבתיאור הצעירה המאוהבת, הבטוחה שאוהבהּ יחזור אליה, ביטא אלתרמן את כמיהתו של היהודי הנודד (המתואר כאן כגבר שעזב את אהובתו ונדד למקום אחר) לארץ ישראל ואת אי-יכולתו למחוק את הכמיהה הזאת מעל לוח-לִבּוֹ גם כשהוא מנותק ממנה ונמצא במרחקים – במחוזות נידחים ונעלמים.
הערות:
ראו בפרק השמיני בספרי עוד חוזר הניגון: שירת אלתרמן בראי המודרניזם, תל-אביב 1989, עמ' 256 – 287. פרק זה עוסק בהדים מספרות הילדים ומספרות הפולקלור בשירת אלתרמן. הספר עומד בחינם לרשות הקוראים באתר www.zivashamir.com בקטגוריה "ספרים להורדה".
השיר "מה לעשות" נדפס לראשונה בכתב-העת טורים, ביום י"ג אדר תרצ"ד, 28.2.1934 (לפי אתר "זֶמֶרשת").
השיר נכתב לתכנית השלישית של "לי-לה-לו" ("צחוק ללא תנאי!"; בכורה: 29.5.1945). הלחן: משה וילנסקי.
תודתי נתונה לפרופ' אבידב ליפסקר שהִפנה אותי אל הכיווּן החסידי.