A Daughter of Eve Christina Rossetti A fool I was to sleep at noon, And wake when night is chilly Beneath the comfortless cold moon; A fool to pluck my rose too soon, A fool to snap my lily. My garden-plot I have not kept; Faded and all-forsaken, I weep as I have never wept: Oh it was summer when I slept, It's winter now I waken. Talk what you please of future spring And sun-warm'd sweet to-morrow:— Stripp'd bare of hope and everything, No more to laugh, no more to sing, I sit alone with sorrow. בת חוה / כריסטינה רוזטי שְׁנַת צָהֳרַיִם! שְׂטוּת גְּמוּרָה, בְּקֹר לֵילִי הֵקַצְתִּי לַלְּבָנָה חָזוּת קָרָה; עַל הַוְּרָדִים אֶבְכֶּה מָרָה, אֶת שׁוֹשַׁנַּי רוֹצַצְתִּי. גַּנִּי שֶׁלּּא טֻפְּחוּ צְמָחָיו; נָבַל, כֻּלּוֹ עָכֹר. בִּכְיִי עָלָה עַל כָּל קוֹדְמָיו: כָּלָה אָבִיב בְּסֵתֶר עָב. הֵקַצְתִּי אֶל הַקֹּר. סַפְּרוּ עַל אֲבִיבִי הַבָּא עַל אוֹר-יָבוֹא-מָחָר: – עָלַי שׁוֹרָה תּוּגָה רַבָּה, לָשִׁיר, לִצְחֹק אֵין לִי סִבָּה. יוֹשֶׁבֶת וּבוֹכָה. תרגום: זיוה שמיר

על שירו הנבואי של אלתרמן "האסופי" פורסם לראשונה באתר אלתרמן www.alterman.org.il , 2016 ....בפתח "האסופי" – בתוך מונולוג של תינוק נטוש – מוצגת לפנינו אֵם המניחה את ולדהּ בלילה במקום לימינלי מבודד ואפל )"לְּרַגְּלֵי הַגָּדֵר"( ובמועד לימינלי )ברגעי הולדת הירח כשצורתו צורת נר דק(. נסיבות הנטישה עדיין לוּטוֹת בערפל: האִּם עושה האֵם את המעשה הנורא מתוך רעב ומחסור? האם חוששת היא לחייה, ונאלצת לנטוש את הרך הנולד כדי להימלט ולהציל את נפשה? האם היא מתנתקת ממנו כדי למַלט אותו מרודפיה? כך או כך, הקורא מרחם על האם הנוטשת לא פחות מאשר על הילד הנטוש המגולל את הסיפור, ונוטה להאמין שהאֵם עשתה את מה שעשתה בלית ברירה..... לחצו לקריאה בקובץ PDF

ההתחלה והסוף כבמעגל פורסם:'בעיר וביער:טבע ואמנות ביצירת אלתרמן', הוצ.ספרא והוצ.הקיבוץ המאוחד, 2017. ....כוונתי לדרך שבָּּהּ אלתרמן כורך את ההתחלה ואת הסוף באופן מעגלי כנחש הנושך את זנבו, ואיך שיריו מצליחים לדבּר בהעלם אחד על שתי התופעות השונות והמנוגדות ההתחלה והסוף. כך, למשל, הערשׂ – בשיריו יכולה להיות גם ערשוֹ של התינוק שזה אך נולד וגם יצועו של הזקן בשָּכבו גוֹוע על ערשׂ דוויי. הצחוק הוא צחוקו של עולל שזה אך הנביט את שִניו וצחוקו המבעית של שלד חושף שִניים. הסַכין היא גם הכלי החותך את חבל הטבור, משחרר מן היִילוֹד את הצעקה הראשונה ובכך הוא מעניק לו חיים, והוא גם הכלי הנוטל חיים וגורם למותו של אדם. האדמה היא גם באר החיים, וגם בור רקב וקבר.... לחצו לקריאה בקובץ PDF

על יחסו של אלתרמן לאל, לדת ולמסורת פורסם: "רוצי,נוצה - יצירת אלתרמן בעקבות אירועי הזמן", זיוה שמיר, הוצאת ספרא בשיתוף עם הקיבוץ המאוחד, תל-אביב 2013 . ...האִם האמין אלתרמן באלוהים, ונשא אליו תפילת יחיד? האם היה אַגְנוֹסטיקן שלא האמין באל, אך לא שלל את קיומו? התשובות על שאלות אלה אינן קלות או חד-משמעיות, אולם העוקב אחר התבטאויותיו של המשורר בנושאי המורשת היהודית (בשיר, במסה ובמחזה) עשוי להגיע להשערות כלשהן לגבי אמונותיו ודעותיו. בספרי על עת ועל אתר, העליתי את ההנחה שאלתרמן היה "מהפּכן שמרני", או "שמרן מהפּכני", שלא שמר על אורַח חיים דתי, אך גם לא ניתק שלשלאות וכבלים כמו חבריו ל"אסכולה". אברהם שלונסקי, מייסד "האסכולה" המודרניסטית התל-אביבית, שהיה מבוגר מאלתרמן בכעשר שנים, היה רדיקלי יותר בהשקפותיו מתלמידו וממשיך דרכו. גם בני גילו של אלתרמן, לאה גולדברג ואלכסנדר פן, מִבני החבורה של "אסכולת שלונסקי", היו רדיקליים ממנו... לחצו לקריאה בקובץ PDF

פורסם : אתר אלתרמן www.alterman.org.il , דצמבר 2020 ...והנה, מתברר ששיר מורכב זה שימש מקור השראה לפזמון ים-תיכוני דליל במקצת בשם "אוהב אותך" (מילים יוסי גיספן, לחן עדי לאון, ביצוע סטלוס ואורן חן ). גיספן נטל מן המקור האלתרמני את המשקל (את ההקסמטר הטרוכאי האופייני כל-כך לאלתרמן כבשורת הפתיחה הנודעת: "כי סערת עליי לנצח אנגנך"). למעשה המשקל של שני השירים – שירו של אלתרמן והפזמון הים -תיכוני שנולד בעקבותיו – דומה כל כך עד כי אפשר לשיר את החיקוי לצלילי הלחן של המקור. בהשראת השיר האלתרמני שיבץ גיספן את המילים "ערפל" ו"בלעדיך" בפתח שירו... לחצו לקריאה בקובץ PDF

יצר ויצירה בין כותלי הארכיון פורסם: מאזנים /6 , 2012 ...עבודה בארכיוני סופרים עלולה להיראות כעבודה משמימה בעיני "זָר לא יבין זאת"..אודה ולא אבוש: כמה מהרגעים המסעירים ביותר שעברו עלי בחקר הספרות התרחשו במהלך נבירה בארכיונים. כך נתגלתה לי לפעמים יצירה נידחת, או נחשפו לעיני סודות גנוזים על יצירה נודעת ועל הנסיבות שהולידוה. כאשר ביקשה ממני עורכת "מאזנים" שאספר על אחד מגילויי הארכיון שנפלו בחלקי, בחרתי בסיפור גילויה של טיוטה המלמדת ששירו של ביאליק, "לנתיבך הנעלם", שנודע עד אז כשיר שנכתב בהאג בשנת 1907 , חוּבּר למעשה בארץ ב־ 1927 . הגילוי שינה מִקָּצה לקצה את הכרונולוגיה של יצירת ביאליק ואת הבנתו של אחד משירי האהבה היפים בספרותנו, אף האיר את חיי ביאליק באור חדש. את עיקר הגילוי פרסמתי כבר, אך לאחרונה נתעוררה סביבו סערה־בכוס־מים, שהפילה את החיץ בּין המחקר לחיים. יכולתי להיווכח, ולא בראשונה, איך יצרים הרוחשים בארכיונים כבמציאוּת החוץ־ספרותית, מאיימים .... לחצו לקריאה בקובץ PDF

אזכורי הגוף ואיבריו בשירת מירון איזקסון פורסם: שבילים – כתב עת לספרות, עיון והגות ולאמנות, גליון 18 קיץ 2017 ....הדנ"א של שירתו רבת הפנים של מירון איזקסון: הקונצפטואליוּת, - המשפחתיוּת ההדוקה, האחריות חסרת המנוח של אב לילדיו, המוּדעוּת המפוכחת למגבלות הגוף האנושי וידיעת גזר דינו של החלוף..... רבים משיריו של מירון איזקסון הם מונולוגים ודיאלוגים: בן פונה לאִמו, בעל לאשתו ואישה לבעלה. כך גם השיר "איסור".... לחצו לקריאה כקובץ PDF

על אמנון רובינשטיין הסופר פורסם: משפט ואדם – משפט ועסקים גליון י"ד, ספטמבר 2012 ...החלטה זו הפכה אותו באחת לסופר צעיר (אם מונים את גילו הכרונולוגי כסופר למן הרומן "השמיכה") אשר הופעתו ברפובליקה הספרותית שלנו התאחרה בשני דורות, ואף זו תופעה חסרת תקדים בתולדות הספרות העברית. אכן, אמנון רובינשטיין עשה צעד בלתי-שגרתי: הוא הפשיל שרוולים והוציא בעשור השמיני של חייו שלושה רומנים וספר סיפורים, ועוד ידו נטויה (דברים אלה נכתבים ערב הופעתו של רומן נוסף פרי-עטו של אמנון רובינשטיין, שכותרתו "אהבות אסורות")... לחצו להורדה כקובץ PDF

צעדי הראשונים באוניברסיטה פורסם: גג - כתב־עת לספרות ,גליון 45 , 2018 ...בחוג לספרות עברית לימדו אז בן-ציון כץ, שהיה עד 1964 הרקטור הראשון של האוניברסיטה, וכן חוקרי ספרות ותיקים כדוגמת דב סדן וגדליהו אלקושי, שכל אחד מֵהם עמד מול אולם ענק ובו כ 300- סטודנטים, אנשי סגל ושומעים חופשיים. לכל אחד מֵהם הייתה אסיסטנטית שבדקה את הבחינות של מאות הסטודנטים ודאגה לכל מחסורו של פטרונה.... כיום, אם בוחנים את הערכים שחוברו בוויקיפדיה על המורים שלימדוני ב 1965 - ניתן להיווכח בנקל שאישים אלה, שהיו בעיניי ובעיני חבריי לספסל הלימודים בחֶזקת "דינוזאורים", לא היו באותה עת אלא בני חמישים או שישים. כולם כאחד נראו מבוגרים בהרבה מגילם, התלבשו בסגנון שמרני, מעולם לא העלו חיוך על שפתותיהם, ונהגו בכל אחד מתלמידיהם כאילו הואילו לרדת אליו היישֵר ממרומי האולימפוס.... לחצו לקריאה בקובץ PDF

After Death Christina Rossetti The curtains were half drawn, the floor was swept And strewn with rushes, rosemary and may Lay thick upon the bed on which I lay, Where through the lattice ivy-shadows crept. He leaned above me, thinking that I slept And could not hear him; but I heard him say, ‘Poor child, poor child’: and as he turned away Came a deep silence, and I knew he wept. He did not touch the shroud, or raise the fold That hid my face, or take my hand in his, Or ruffle the smooth pillows for my head: He did not love me living; but once dead He pitied me; and very sweet it is To know he still is warm though I am cold. אחרי מות / כריסטינה רוזטי הוּסְטוּ הַוִּילָאוֹת וְהָרִצְפָּה חֻטְּאָה גִּזְרֵי קָנִים, פְּרָחִים וְרוֹזְמָרִין, צֵל תִּלְתָּנִים זוֹחֵל עַל הַסָּרִיג שֶׁל יְצוּעִי עָלָיו אֲנִי שְׂרוּעָה. הִיא יְשֵׁנָה, מִלְמֵל הוּא כְּיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא אֶשְׁמַע, אַךְ שְׁמַעְתִּיו אוֹמֵר: "הָאֻמְלָלָה", עַל מִטָּתִי גוֹהֵר, וְדוּמִיָּה כְּבֵדָה. יָדַעְתִּי: הוּא דּוֹמֵעַ. הוּא לֹא נָגַע בַּתַּכְרִיכִים, אַף לֹא גָּרַע אֶת הַצָּעִיף שֶׁעַל פָּנַי הֻנַּח, אַף לֹא אָחַז הוּא בְּרָאשִׁי אוֹ בְּיָדִי. לֹא אָהֲבָנִי בְּחַיַּי, אַךְ בְּמוֹתִי חָמַל עָלַי, וְזֶה דֵּי מְבֹרָךְ לָדַעַת: יֵשׁ בּוֹ חֹם אַף שֶׁאֲנִי קָרָה. תרגום: זיוה שמיר

How Many Seconds? Christina Rossetti How many seconds in a minute? Sixty, and no more in it. How many minutes in an hour? Sixty for sun and shower. How many hours in a day? Twenty-four for work and play. How many days in a week? Seven both to hear and speak. How many weeks in a month? Four, as the swift moon runn'th. How many months in a year? Twelve the almanack makes clear. How many years in an age? One hundred says the sage. How many ages in time? No one knows the rhyme. כמה שניות? / כריסטינה רוסטי כַּמָּה שְׁנִיּוֹת יֵשׁ בְּדַקָּה? שִׁשִּׁים. סְפִירָה מְדֻיָּקָה. כַּמָּה רְגָעִים יֵשׁ בְּשָׁעָה? שִׁשִּׁים לְסַעַר וּרְגִיעָה. כַּמָּה שָׁעוֹת בִּימָמָה? כַּ"ף דָּלֶ"ת לְכָל מְשִׂימָה. כַּמָּה יָמִים יֵשׁ בְּשָׁבוּעַ? שִׁבְעָה – לְכָל נוֹשֵׂא קָבוּעַ. וְשָׁבוּעוֹת כַּמָּה בְּיֶרַח? רַק אַרְבָּעָה. כְּטוּס יָרֵחַ. וְחֳדָשִׁים בְּכָל שָׁנָה? סְפִירַת לוּחוֹת יוֹ"ד בֵּי"ת מוֹנָה. וּשְׁנוֹת יוֹבֵל? הֵן חֲמִשִּׁים. אוֹמְרִים חַכְמֵי דּוֹר יְשִׁישִׁים. כַּמָּה יוֹבְלוֹת יֵש בְּעִדָּן? עוֹד לֹא נִמְצָא חָרוּז אֵיתָן. תרגום: זיוה שמיר

When I was one-and-twenty Alfred Edward Housman When I was one-and-twenty I heard a wise man say, “Give crowns and pounds and guineas But not your heart away; Give pearls away and rubies But keep your fancy free.” But I was one-and-twenty, No use to talk to me. When I was one-and-twenty I heard him say again, “The heart out of the bosom Was never given in vain; ’Tis paid with sighs a plenty And sold for endless rue.” And I am two-and-twenty, And oh, ’tis true, ’tis true. כשלי מלאו עשרים שנים / אלפרד אדוארד האוסמן כְּשֶׁלִּי מָלְאוּ עֶשְׂרִים אָמַר לִי אִישׁ חָכָם: "פַּזֵּר שְׁקָלִים וְדִינָרִים רַק אַל תַּשְׁלִיךְ לִבְּךָ; פַּזֵּר פְּנִינִים וְסַפִּירִים וּבְמַאֲוַָיֶיךָ שְׁלֹט"; אַךְ כְּשֶׁאַתָּה רַק בֶּן עֶשְׂרִים אָזְנֶיךָ עֲרֵלוֹת. כְּשֶׁלִּי מָלְאוּ כַּ"ף אָלֶ"ף, שְׁמַעְתִּיו מַתְרֶה וְשָׁב: "כְּשֶׁמִּחֵיקְךָ יוֹצֵא הַלֵּב הוּא לֹא נִתָּן לַשָּׁוְא; יוֹצֵא בִּדְוַי וּבִכְאֵבִים מַקְנֶה מְנַת חֶרְפָּה" עָבְרָה שָׁנָה, וַי, וָאָבִין: דְּבָרָיו אֱמֶת צְרוּפָה. תרגמה: זיוה שמיר שיר זה השפיע על לאה נאור שהעמידה בפזמונה "תני לו פרח" - גרסה נשית לשירו של א"א האוסמן (הלחן: משה וילנסקי; הביצוע: גלי עטרי) תני לו פרח, תני לו יין אבל את לבך שמרי" כך אבי הטוב אמר לי כשהייתי בת עשרים כך אבי הטוב אמר לי כשהייתי בת עשרים יין מר, פרח בר לא יותר כי זה יכאיב אבל בת עשרים הייתי לא ידעתי להקשיב "הוא יפליג", אבי אמר לי "אל איי האגדה וללב שלך בעצם אין מקום במזוודה, וללב שלך בעצם אין מקום במזוודה יין מר... אך אבוי, ימים הגידו ולימדני המכאוב אני כבר בת עשרים ושתיים מה צדק אבי הטוב אני כבר בת עשרים ושתיים מה צדק אבי הטוב יין מר... מילים: לאה נאור

Remember Christina Rossetti Remember me when I am gone away, Gone far away into the silent land; When you can no more hold me by the hand, Nor I half turn to go yet turning stay. Remember me when no more day by day You tell me of our future that you plann'd: Only remember me; you understand It will be late to counsel then or pray. Yet if you should forget me for a while And afterwards remember, do not grieve: For if the darkness and corruption leave A vestige of the thoughts that once I had, Better by far you should forget and smile Than that you should remember and be sad. זָכרני-נא / כריסטינה רוזטי זָכְרֵנִי נָא גַּם כְּשֶׁאֵלֵךְ מִכָּאן, לַמֶּרְחָקִים אֵלֵךְ אֱלֵי מְחוֹז- דּוּמָה, בּוֹ לֹא תּוּכַל יָדִךָ אֱחֹז, וּבוֹ אֶמְצָא מָקוֹם לִי לְמִשְׁכָּן. זָכְרֵנִי גַּם כְּשֶׁלֹּא תּוּכַל בִּכְלָל לָגוֹל אֶת גּוֹרָלֵנוּ שֶׁתֻּכְנַן: רַק נְצֹר זִכְרִי; הֲרֵי לְךָ מוּבָן מְאֻחָר לָעוּץ עֵצָה, לָשֵׂאת תְּפִלָּה. וְאִם לֹא תִּזְכְּרֵנִי מֵרָחוֹק וְשׁוּב יַעֲלֶה זִכְרִי אַל-נָא תִּדְאַב: אִם אֹפֶל הַיָּמִים וְהַכָּזָב יוֹתִירוּ קְצָת מִמַה שֶֹׁנִּתְרַקֵּם מוּטָב שֶׁתִּשְׁכְּחֵנִי בְּבַת שְׂחוֹק, מִשֶׁתִּזְכֹּר אוֹתִי וְתִתְעַגֵּם. תרגום: זיוה שמיר

When I am dead, my dearest Christina Rossetti When I am dead, my dearest, Sing no sad songs for me; Plant thou no roses at my head, Nor shady cypress tree: Be the green grass above me With showers and dewdrops wet; And if thou wilt, remember, And if thou wilt, forget. I shall not see the shadows, I shall not feel the rain; I shall not hear the nightingale Sing on, as if in pain: And dreaming through the twilight That doth not rise nor set, Haply I may remember, And haply may forget. בבוא יומי, אהוב יקר / כריסטינה רוזטי בְּבוֹא יוֹמִי, אָהוּב יָקָר, מְנַע קוֹל מִקִּינָה; אֶת גַּל קִבְרִי אַל תְּעַטֵּר בִּבְרוֹשׁ, פִּרְחֵי גִּנָּה: הֱיֵה הָעֵשֶׂב עַל רָאשׁי רְטוּב-טַל וּרְטוּב-מָטָר; אִם רְצוֹנְךָ הוּא – זְכֹּר אוֹתִי, אוֹ לְאַבְּדֵנִּי בְּחַר. צְלָלִים הֵן לֹא אֶרְאֶה כְּבָר, בַּגֶּשֶׁם לֹא אָחוּשׁ; כְּבָר לֹא אֶשְׁמַע אֶת הַזָּמִיר שָׁר כְּמִתּוֹךְ יֵאוּשׁ: וּבַחֲלוֹם הַדִּמְדּוּמִים אֲשֶׁר כַּצֵּל עָבַר, אֶפְשָׁר יֵעוֹר בִּי זִכְרוֹנִי, אוֹ לִמְחוֹתוֹ אֶבְחַר. תרגום: זיוה שמיר

על הסרט "החגיגה של באבט" פורסם: פוסטמודרניזם בקולנוע , ערך חיים כאלב , 2011 ...מה לסיפור ליניארי רצוף זה, המסופר בריחוק אפי של אגדת קדומים, ולפוסטמודרניסטיזם ? מה סרט, שסווג ברשימת הסרטים של הוותיקן בקטגוריה של "סרט דת", ואשר בו מעומתת הדת הפרוטסטנטית הלותרנית של שתי האחיות הסקנדינביות, מרטינה ופיליפה ששמותיהן נבחרו להנציח את הרפורמטור מרטין לותר (Martin Luther) ואת חברו פיליפ מלנכטון ( Philipp Melanchthon) - עם הקתוליות האפיפיורית של אכילס פאפין ושל באבט, העונדת לצווארה צלב גדול ? מה לסרט, המעמיד במרכזו את רעיון המקוריות והחד-פעמיות של האמן הנבחר "בחסד עליון", עם הפוסטמודרניסטיזם, המתאפיין בשעתוק ובתחליף (simulacrum) המטשטש את הגבול בין הנשגב לנקלה ?מהם היסודות הפוסטמודרניסטיים הבאים לידי ביטוי בסרט ?... לחצו לקריאה כקובץ PDF

צולם באולם צוותא ב 22 לאוקטובר 2018 קטע מתוך בימת מופעי הספרות - צ'רצ'יל - חתן פרס נובל לספרות מופע ספרות מיצירותיו בעריכת מאיר עוזיאל ובהנחייתו בהשתתפות השחקנים אלכס אנסקי, דן כנר, יפתח קמינר, איציק גבאי, נועה חדד. ופרופ' זיוה שמיר. שירה: האחים צנחני למאמרי בנושא זה "על מנהיגי ענק הנושאים על שכמם את כובד משקלו של העולם" לצפיה באתר YOUTUBE לצפיה בערב המלא באתר YOUTUBE

השימוש במושג נכבה בספרי הלימוד של ערביי ישראל - סימפטום להתפוררות האורגניזם של מדינת הלאום. פורסם: כיוונים חדשים - כתב עת לענייני ציונות, יהדות, מדיניות, חברה ותרבות, גיליון 17 ינואר 2008 ...נכון שערבי שמשפחתו נעקרה מכפרה ומביתה עשוי לחשוב שהקמת מדינת ישראל היא אסון מבחינתו, כשם שיהודי יכול להרהר בסתר לבו על כך שאירופה נבנתה בשני הדורות האחרונים במידה לא מבוטלת על משואות חייהם של יהודים שנשלחו אל המשרפות, או שארצות האסלאם נבנו על חשבון הונם של יהודים שגורשו מהן. אך האם זהו תפקידו של משרד החינוך, באישור המדינה ובתקציביה, לעודד את נראטיב ה"נַכְּבָּה" בספרי הלימוד? להערכתי יש בכך מעשה איוולת הנובע מביטחון עצמי נפרז, הגובל ביוהרה חסרת כיסוי. מדינה אינה יכולה להרשות שחלק מתושביה יקראו להקמתה "אסון", בהרשאתה ובעידודה המפורש... לחצו לקריאה בפורמט PDF

גם השנה ישירו תלמידי כיתה א' בהנאה את שיריו של חיים נחמן ביאליק - בלי להבין את המסרים החתרניים הסמויים שטמונים בהם. פורסם: בית אבי חי/ילדים/שלום כיתה א' (21.8.2013) ...שיריו של ביאליק לילדים פשוטים לכאורה, אך מכילים בסמוי את השקפת עולמו של המשורר הבוגר בלי לנסות להתיילד ולהגיש לילד מזון קל ולעוס. נהפוך הוא: בשירים הללו כלולים לא אחת מסרים חתרניים, ששום ילד לא יבינם. מכאן שהשירים נועדו לקהלי יעד שונים - לילד התמים, שיבין רק את "הסיפור הפשוט" וייהנה מנפלאות הצליל והקצב, וליודעי ח"ן, הבקיאים בנושאים המורכבים שהעסיקו את ביאליק... לחצו לקריאה כקובץ PDF

על טורו של אלתרמן "מכתב של מנחם-מנדל לרעייתו שיינה-שיינדל" פורסם: גג - כתב־עת לספרות ,גליון 39 , 2016 ....ובדומה, גם טורו של אלתרמן "מכתב של מנחם-מנדל" (הטור השביעי) מבוסס על מכתביו הידועים של מנחם-מנדל לרעייתו שיינה שיינה המסתיימים ב"פוסט סקריפטום" הפותח במילים "עיקר שכחתי" והמעוררים תמיד אצל קוראיהם תגונה מעירבת: צחוק עם דמעה בזווית העין. ונשאלת השאלה: איך מלאו לבו של המשורר להגיב על השואה דווקא בדרך של פרודיה על יצירת שלום עליכם, שנודעה באיכותה ההומוריסטית? כאמור, מכתביו של מנחם-מנדל עוררו, ועדיין מעיררים, אצל הקוראים והמאזינים פרצי צחוק בצד הרהורי תוגה, ואילו כאן בא המכתב לבשר את הבשורה המרה והאיומה מכול: השמדתם של מיליוני יהודים - אנשים, נשים וטף... לחצו לקריאה כקובץ PDF

על - מרדכי גלדמן: 66 - 83 (שירים), ספרי סימן קריאה, הוצ. הקיבוץ המאוחד, 1983 פורסם: מאזנים / 9 (דר ב' תשמ"ד, מרץ 1984 (קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש) לחצו להורדה כקובץ PDF

פורסם: מאזנים /4 ,חשון תשמ"ו / אוקטובר 1985. (קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש) לחצו להורדה כקובץ PDF

פורסם: דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות , כרך ט' חטיבה ג: היצירה היהודית הרוחנית‎ (תשמ"ה / 1985) (קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש) לחצו לקריאה כקובץ PDF

Whitchcraft by a Picture John Donne I FIX mine eye on thine, and there Pity my picture burning in thine eye ; My picture drown'd in a transparent tear, When I look lower I espy ; Hadst thou the wicked skill By pictures made and marr'd, to kill, How many ways mightst thou perform thy will? But now I've drunk thy sweet salt tears, And though thou pour more, I'll depart ; My picture vanished, vanish all fears That I can be endamaged by that art ; Though thou retain of me One picture more, yet that will be, Being in thine own heart, from all malice free. להטי הצלם / ג'ון דאן עֵינַי נָעַצְתִּי בָּךְ. גָּאוּ בִּי רָחֲמַי עִם תְּמוּנַת צַלְמִי הַמְלֹהָטָה בְּאִישׁוֹנֵךְ; עוֹדָהּ טוֹבַעַת בְּדִמְעוֹת עֵינַיִם הִשְׁפַּלְתִּי מַבָּטִי, חָקַרְתִּי אֵיךְ יוּכַל אוֹנֵךְ בִּי לְחוֹלֵל אֶת לַהֲטֵי הַקֵּץ, בְּרֹב זָדוֹן לִבְנוֹת וּלְנַתֵּץ, הֵיאַךְ הָיִית אוֹתִי בּוֹחֶרֶת לְרוֹצֵץ. אַךְ בְּגָמְעִי אֶת מֶלַח דִּמְעָתֵךְ מָתוֹק הוּא; אִם גַּם תּוֹסִיפִי דְּמֹעַ לְדַרְכִּי אֵלֵךְ; מִשֶּׁתִּמּוֹג דְּמוּתִי, גַּם כָּל פְּחָדַי יִמֹּגוּ פֶּן אֶנָּזֵק מִן הַמַּבָּט בְּחוֹלְלֵךְ הַלְּהָטִים; וְגַם אִם בָּךְ נְצוּרָה (עֲדַיִן) תְּמוּנַת צַלְמִי הָאַחֲרוֹנָה, הֵן לֹא אִירָא, כִּי בִּלְבָבֵךְ שְׁמוּרָה הִיא מִכָּל רַע. תרגום : זיוה שמיר

Rest Ezra Pound O helpless few in my country, remnant enslaved! Artists broken against her, A-stray, lost in the villages, Mistrusted, spoken-against, Lovers of beauty, starved, Thwarted with systems, Helpless against the control; You who can not wear yourselves out By persisting to successes, You who can only speak, Who can not steel yourselves into reiteration; You of the finer sense, Broken against false knowledge, You who can know at first hand, Hated, shut in, mistrusted: Take thought: I have weathered the storm, I have beaten out my exile. שארית פלטה / עזרא פאונד הַקְשִׁיבוּ לִי מְתֵי מְעַט מִבְּנֵי אַרְצִי, פְּלֵטַת מְדֻכָּאִים בְּלִי יֶשַׁע! אָמָּנִים שֶׁיָּצְאוּ נֶגְדָּהּ, וּבֵין כְּפָרֶיהָ הִתְפַּזְרוּ, אָבְדוֹ, אִבְּדוּ אֶת אֵמוּנָן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, הָיוּ קָרְבָּן לְדִבְרֵי הַשְׁמָצָה וְדֹפִי, נוֹשְׁאֵי דֶּגֶל הַיֹּפִי בָּעוֹלָם, חַסְרֵי פַּת לֶחֶם וּמֻכֵּי רָעָב, שֶׁכָּל שִׁטּוֹת הַמַעֲרֶכֶת הִשְׁאִירוּם חַסְרֵי-אוֹנִים מוּל עֹצֶם שְׁלִיטָתָן. אַתֶּם שֶׁאֵינְכֶם יְכוֹלִים לְהַתִּיש כֹּחֲכֶם בְּנִסְיוֹנוֹת בִּלְתִּי נִלְאִים לִקְצֹר עוֹד הַצְלָחוֹת. שֶׁכֹּחֲכֶם וְכִשְׁרוֹנְכֶם אֵינָם אֶלָּא בְּפִיכֶם וּלְעוֹלָם לֹא תֵּרָתְמוּ לְשׁוּם שִׁגְרָה חוֹזֶרֶת וְנִשְׁנֵית. אַתֶּם, אַנְשֵׁי עִדּוּן שֶׁל רְגָשׁוֹת וְהַרְגָּשׁוֹת הַנִּשְׁבָּרִים לְשֶׁמַע כָּל מֵידָע כּוֹזֵב. אַתֶּם, הַמְסֻגָּלִים לִשְׁאֹב מֵידָע הַיְשֵׁר מִן הַמָּקוֹר הוֹלְכִים ונַעֲשִׂים שְׂנוּאִים, כְּלוּאִים וְאֱמוּנָתְכֶם הוֹפֶכֶת שֶׁקֶר. חִשְׁבוּ עַל כָּך: אֲנִי אֶת הַסּוּפָה נִצַּחְתִּי. אֶת גָּלוּתִי שָׂרַדְתִּי וְהִכְנַעְתִּי. · תרגום: זיוה שמיר

על שירו של אלתרמן "מקרה הכסיל והחכם" ("שמחת עניים") פורסם: מאזנים /1, אפריל 2002 ...בשנים אלה החל אלתרמן להתפכח מן האסתטיציזם המלוטש של "אסכולת שלונסקי", אשר בא בעבר לידי ביטוי בחזותם החיצונית של שירי "כוכבים בחוץ"(1938) שלו עצמו, והבין אל-נכון כי אין בו עוד מענה ראוי לאירועי הימים הנוראים. הוא חש כי הערכים הקוסמופוליטיים של בני האסכולה, שאינם מזדהים עם צרת העם, מתנפצים במפגש עם קרקע המציאות, ו"בשעה זו" של מאבק לחיים ולמוות אין המשורר יכול להתגדר במגדל השן של האמנות הצרופה - להסתפק בכתיבת שירים , בעלי קסם היפנוטי של "אמנות לשם אמנות". שומה עליו לנטוש לאלתר את האסתטיציזם הססגוני וחסר המחויבות , פרי עטו של משורר "גולה"המתריס כנגד הממסד והחברה, ללבוש בגדי חאקי חדגוניים ולהשתתף במאבק על עצמאות ישראל... לחצו לקריאה בפורמט PDF

התרגום ומעמדו בספרות העברית החדשה פורסם: גג - כתב־עת לספרות ,גליון 36 , 2015 ...כל תרגום הוא סוג של פרשנות. לא מקרה הוא שבשפה באנגלית המילה "interpretation" משותפת לפירוש ולתרגום, וכן לביצוע אישי של יצירה – עם לחן או בלעדיו – שאף בו יש מעשה של פרשנות. כל העיסוקים הללו – התרגום, ביאורו של הטקסט הספרותי והביצוע, הווֹקלי או האינסטרוּמֶנטלי, הם סוגים שונים של פרשנות. בתנ"ך נזכר השורש המרובע תרג"ם פעם אחת בלבד, בספר עזרא )"מתורגם מארמית"(, אבל בסיפור יוסף בספר בראשית נזכר המֵליץ, שהוא המתרגם והמגשר בין יוסף לאחיו. יוסף הרי התחזה לפני אחיו כזָר, ורצה שהם יראו בו איש מצרי, ועל כן הביא מליץ בינו לבינם. ..... לחצו לקריאה כקובץ PDF

'הזרים' ו'האחרים' של שנות ה־ 30 : העלייה הגרמנית ברומן שירה מאת ש"י עגנון. פורסם: גג - כתב־עת לספרות ,גליון 38 , 2016 ...רבים מעולי גרמניה, שהורגלו בטרם נושלו מרכושם לרמת חיים גבוהה, ראו בארץ מקום לֶׁבנטיני, ובאנשיה אספסוף ווּלגרי וקולני, ללא ערכים אסתטיים וללא כללי היגיינה מחייבים. לא אחת התבוננו ב"צַבָּרים" כב"אַזיאטים" בּוּרים וחסרי נימוס אלמנטרי, ועל כן יצרו לעצמם "אִיים" קטנים של תרבות גרמניה במזרח התיכון שבהם יוכלו לפגוש את חבריהם ולהמשיך באורַח חייהם הקודם שסגנונו נקבע בימי "רפובליקת ויימאר". בני הארץ, מצִדם, התבדחו לא במעט על חשבון מִבטאם הגרמני האופייני של ה"יֶׁקים", על לבושם הזָר והמוזר, אף לִגלגו על אי־התמצאותם בהוויות העולם החדש שאליו נקלעו. עגנון יליד גליציה, שעמד בתווך בין "מזרח" ל"מערב", לִגלג אף הוא כאן במקצת על יוצאי גרמניה שאוהבים עדיין את מולדתם הישנָה וקוראים לה "פַֿטרלנד" )"ארץ אבות"( ואילו לארץ ישראל הם קוראים "פלשתינא", "כשם שקראו לה מחריביה"... לחצו לקריאה כקובץ PDF

מתופעות משבר מדעי הרוח באוניברסיטאות פורסם: כיוונים חדשים 19, ינואר 2009 ...באחרונה, התבשרנו כי בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים נרשמו לשנת הלימודים תשס"ט שמונה־עשרה תלמידים בלבד. הסופרים א"ב יהושע ועמוס עוז, שלמדו בחוג מפואר זה בשנות החמישים, ובו נתגלו ניצני כישרונותיהם, המוּכּרים כיום היטב ברחבי העולם כולו, יודעים לספר כי באותן שנים למדו באוניברסיטה העברית בכל חוגי הפקולטה למדעי הרוח כתשע־מאות תלמידים - בהם מאתיים (!) תלמידים בחוג לספרות עברית. אוניברסיטת תל־אביב, מצִדה, ויתרה באחרונה על קיומה של ישות אקדמית הקרויה "החוג לספרות עברית", והקימה חוג משולב בשם "החוג לספרות", המאגד בתוכו את החוגים לספרות עברית ולתורת הספרות. במקביל הפכה אוניברסיטת תל־אביב מקבץ של חוגים במדעי היהדות, הסובלים מריבוי פרופסורים חסרי סטודנטים, לחוג מורחב אחד... לחצו להורדה כקובץ PDF

Richard Cory Edwin Arlington Robinson Whenever Richard Cory went down town, We people on the pavement looked at him: He was a gentleman from sole to crown, Clean-favoured and imperially slim. And he was always quietly arrayed, And he was always human when he talked; But still he fluttered pulses when he said, "Good Morning!" and he glittered when he walked. And he was rich, yes, richer than a king, And admirably schooled in every grace: In fine — we thought that he was everything To make us wish that we were in his place. So on we worked and waited for the light, And went without the meat and cursed the bread, And Richard Cory, one calm summer night, Went home and put a bullet in his head. ריצ'רד קורי / אדווין ארלינגטון רובינזון תָּמִיד כְּשֶׁאֶל הָעִיר יָרַד לוֹ רִיצַ'רְד קוֹרִי, אֲנַחְנוּ, בְּנֵי קַרְנוֹת רְחוֹב, הִבַּטְנוּ בּוֹ: הָיָה הוּא גֶ'נְטְלְמֶן עַד קְצֵה צִפֹּרֶן, טָהֹר וְדַק גִּזְרָה כְּמֶלֶךְ בְּעַמּוֹ. תָּמִיד הָיָה לָבוּשׁ בַּאֲנִינוּת וָטַעַם, כֹּה אֱנוֹשִׁי הָיָה בְּדִבּוּרוֹ; לִבִּי כִּמְעַט פָּרַח שָׁעָה שֶׁפַּעַם הִקְדִּים בִּרְכַּת שָׁלוֹם לִי בְּעָבְרוֹ. וְהוּא הָיָה עָשִׁיר, עָשִׁיר כְּקֹרַח, וְהוּא נִרְאָה תָּמִיד כְּמוֹ נָסִיךְ, נִהֵל הוּא אֶת חַיָּיו בְּאֵיזֶה אֹרַח, שֶׁכָּל אֶחָד אוֹתו רַק הֶעֱרִיךְ. וְכָך הוֹסַפְנוּ לַעֲבֹד וּלְקַוּוֹת דַּלָּה פִּתֵּנוּ וּבַכִּיס אֵין גְּרוּשׁ. וְרִיצַ'רְד קוֹרִי, בְּעֶרֶב לֹא עָבוֹת, שָׁב לְבֵיתוֹ, תָּקַע כַּדּוּר בָּרֹאשׁ. תרגמה : זיוה שמיר פורסם ב-16/04/2008 באתר www.literatura.co.il

The Road not Taken Robert Frost Two roads diverged in a yellow wood, And sorry I could not travel both And be one traveler, long I stood And looked down one as far as I could To where it bent in the undergrowth; Then took the other, as just as fair, And having perhaps the better claim, Because it was grassy and wanted wear; Though as for that the passing there Had worn them really about the same, And both that morning equally lay In leaves no step had trodden black. Oh, I kept the first for another day! Yet knowing how way leads on to way, I doubted if I should ever come back. I shall be telling this with a sigh Somewhere ages and ages hence: Two roads diverged in a wood, and I- I took the one less traveled by, And that has made all the difference. בדרך שלא דרכו בה / רוברט פרוסט מוּל שְׁתֵּי דְּרָכִים בַּיַּעַר בַּשַּׁלֶּכֶת, חֲבָל שֶׁלֹּא אוּכַל בְּזוֹ וְגַם בְּזוֹ לָלֶכֶת בְּבַת אַחַת. וּמַבָּטִי בְּסוֹף אַחַת מֵהֶן שׁוֹקֵעַ ְ לִרְאוֹת אֵיךְ תִּתְפַּתֵּל אֶל אֳפָקֶיהָ הָאֲפוּפִים בַּצִּמְחִיָּה הַמְסֹכֶכֶת. בָּחַרְתִּי בַּשְּׁנִיָּה. גַּם בָּהּ יֵשׁ טַעַם, וְיֵשׁ סִבָּה לָבוֹר דַּוְקָא אוֹתָהּ, אִישׁ לֹא יְדָעָהּ עַד כֹּה אֲפִלּוּ פַּעַם. הֵן רֶגֶל לֹא דָּרְכָה בָּהּ אוֹ בַּחֲבֵרְתָּהּ, זוֹ לֹא בְּעוּלָה, וְזוֹ בְּתוּלָה עוֹדָהּ. שְׁתֵּיהֶן שְׂרוּעוֹת בְּבֹקֶר לֹא עֲבוֹת, בְּתוֹךְ עַלְוָה שֶׁאִישׁ עוֹד לֹא חִלֵּל, אֶת הָאַחַת שָׁמַרְתִּי לֶעָתִיד לָבוֹא, אַךְ בְּיָדְעִי אֵיךְ זְמַן חִישׁ-יַעֲבֹר, אֵינִי בָּטוּחַ אִם אָשׁוּב בִּכְלָל. עוֹד יוֹם יָבוֹא, וְאֶעֱבֹר בַּאֲנָחָה כִּי לְסַפֵּר זֹאת לְדוֹרוֹת עִתִּים אֶמְצָא. מוּל שְׁתֵּי דְּרָכִים בַּיַּעַר, וַאֲנֹכִי, בּוֹחֵר בְּזוֹ שֶׁאַךְ בְּקֹשִׁי נִדְרְכָה וְהַבְּחִירָה הַזּוֹ אֶת גּוֹרָלִי חָרְצָה. תרגום : זיוה שמיר

Stopping by Woods on a Snowy Evening Robert Frost Whose woods these are I think I know. His house is in the village though; He will not see me stopping here To watch his woods fill up with snow. My little horse must think it queer To stop without a farmhouse near Between the woods and frozen lake The darkest evening of the year. He gives his harness bells a shake To ask if there is some mistake. The only other sound’s the sweep Of easy wind and downy flake. The woods are lovely, dark and deep, But I have promises to keep, And miles to go before I sleep, And miles to go before I sleep. לעצור לצד יער בערב מושלג / רוברט פרוסט לְמִי הַיְעָרוֹת מוּלִי דּוֹמֶה אֵדַע הוּא אֶת בֵּיתוֹ בְּתוֹךְ הַכְּפָר נָטָה, אַךְ לֹא יִרְאֶה עֵת מַבָּטִי סָקַר אֵיכָה הִשְׁלֵיג הַיַּעַר שֶׁנָּטַע. סוּסִי וַדַּאי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה מוּזָר, שֶׁכָּאן עָצַרְנוּ, בְּאֵין בִּקְתַת אִכָּר בֵּין שֶׁלֶג יַעַר לְצִנַּת אַגָּם שׂוֹרֵר לוֹ עֶרֶב קַר וְנֶעְכָּר. הוּא מְנָעֵר את מְצִלַּת הַגָּב לִשְׁאול אִם לא נָפְלָה אֵיזוֹ שְׁגָגָה, אֵין קוֹל סְבִיבֵנוּ, לֹא נִשְׁמַע אַף אוֹת, רַק נַהַם רוּחַ, שְׁאוֹן פְּתִיתֵי תּוּגָה. הַיַּעַר כֹּה יָפֶה, אָפֵל, עָמֹק, אַךְ עַל גַּבִּי מֻטָּל עֹל מְשִׂימוֹת. מִילִין לִגְמֹא בְּטֶרֶם רֹאשׁ אֶשְׁמֹט, מִילִין לִגְמֹא בְּטֶרֶם רֹאשׁ אֶשְׁמֹט. תרגום : זיוה שמיר

Le pont Mirabeau Guillaume Apollinaire Sous le pont Mirabeau coule la Seine Et nos amours Faut-il qu'il m'en souvienne La joie venait toujours après la peine Vienne la nuit sonne l'heure Les jours s'en vont je demeure Les mains dans les mains restons face à face Tandis que sous Le pont de nos bras passe Des éternels regards l'onde si lasse Vienne la nuit sonne l'heure Les jours s'en vont je demeure L'amour s'en va comme cette eau courante L'amour s'en va Comme la vie est lente Et comme l'Espérance est violente Vienne la nuit sonne l'heure Les jours s'en vont je demeure Passent les jours et passent les semaines Ni temps passé Ni les amours reviennent Sous le pont Mirabeau coule la Seine Vienne la nuit sonne l'heure Les jours s'en vont je demeure גשר מירבו / גיום אפולינר הִנֵּהוּ גֶּשֶׁר מִירַבּוֹ תַּחְתָּיו זוֹרֵם הַסֵּין וְכָל אַהֲבוֹתֵינוּ אֵיךְ לֹא יִזְכְּרֵן הַצַּעַר אֶת בּוֹא הַשְּׂמָחוֹת אֵינוֹ חוֹסֵם הַלַּיְלָה בָּא. הָרְגָעִים נוֹקְפִים אֲנִי נִשְׁאָר, אַךְ הַיָּמִים חוֹלְפִים כַּךְ יָד בְּיָד, פָּנִים אֶל מוּל פָּנִים בְּעוֹד הַטַּיָּלִים אֶת עֵינֵיהֶם מַפְנִים אֶל עֵבֶר גֶּשֶׁר הַזְּרוֹעוֹת מַבָּט נוֹתְנִים הַלַּיְלָה בָּא. הָרְגָעִים נוֹקְפִים אֲנִי נִשְׁאָר, אַךְ הַיָּמִים חוֹלְפִים הָאַהֲבָה תַּחְלֹף לָהּ כְּמוֹ זְרִימַת הַמַּיִם חָלֹף תַּחְלֹף וְתִתְנַהֵל כְּמוֹ הַחַיִּים בַּעֲצַלְתַּיִם תְּשׁוּקָה עַזָּה כְּבוּלָה בִּנְחוּשְׁתַּיִם הַלַּיְלָה בָּא. הָרְגָעִים נוֹקְפִים אֲנִי נִשְׁאָר, אַךְ הַיָּמִים חוֹלְפִים חוֹלְפִים יָמִים, תְּקוּפוֹת שָׁנָה תִּכְלֶינָה הַזְּמַן כָּלֶה עוֹד אַהֲבָה כָּזֹאת עֵינַיִם לֹא תֶּחְזֶינָה מִתַּחַת גֶּשֶׁר מִירַבּוֹ זוֹרֵם נְהַר הַסֵּינָה הַלַּיְלָה בָּא. הָרְגָעִים נוֹקְפִים אֲנִי נִשְׁאָר, אַךְ הַיָּמִים חוֹלְפִים. תרגום : זיוה שמיר

On the Day of the Destruction of Jerusalem by Titus Lord Byron FROM the last hill that looks on thy once holy dome, I beheld thee, oh Sion! when render'd to Rome: 'Twas thy last sun went down, and the flames of thy fall Flash'd back on the last glance I gave to thy wall. I look'd for thy temple, I look'd for my home, And forgot for a moment my bondage to come; I beheld but the death-fire that fed on thy fane, And the fast-fetter'd hands that made vengeance in vain. Oh many an eve, the high spot whence I gazed Had reflected the last beam of day as it blazed; While I stood on the height, and beheld the decline Of the rays from the mountain that shone on thy shrine. And now on that mountain I stood on that day, But I mark'd not the twilight beam melting away; Oh! would that the lightning had glared in its stead, And the thunderbolt burst on the conqueror's head! But the gods of the Pagan shall never profane The shrine where Jehovah disdain'd not to reign; And scatter'd and scorn'd as thy people may be, Our worship, oh Father! is only for thee. ביום בו נפלה עיר ציון בידי טיטוס / לורד ביירון מִקְּצֵה שְׁפָיִים, מוּל דְּבִיר הֵיכָל חָרֵב, רָאִיתִי, בַּת צִיּוֹן, כֵּיצַד קִצֵּךְ קָרֵב, קַו שֶׁמֶשׁ מִמָּרוֹם לִפְנֵי נָפְלֵךְ בַּחֶרֶב, הִצִּית אֶת אור מַבַּט עֵינַי הָאַחֲרוֹן עִם עֶרֶב. בִּקַּשְׁתִּי הֵיכָלִי. בִּקַּשְׁתִּי מְעוֹנֵנוּ. לְרֶגַע קַל שָׁכַחְתִּי כִּי גּוֹלִים הִנֵּנוּ. אַךְ אֵשׁ שֶׁלִּחֲכָה כָּתְלֵי הֵיכָל, כַּבְלֵי יָדַיִם גַּם הֵעִידוּ כִּי אָפְסָה תִּקְוָה לְמַחְשְׁבוֹת נָקָם. הֵן לֹא אַחַת, לְעֵת עַרְבֵית, יָרְדוּ קַרְנֵי זָהָב אַחֲרוֹנוֹת, וְנָצְצוּ בָּהָר עָלָיו אֲנִי נִצָּב. עוֹדִי צוֹפֶה מִמְּרוֹם רֻכְסוֹ, רוֹאוֹת עֵינַי מִנֶּגֶד כֵּיצַד זָהָב עַל הַהֵיכָל שְׁקִיעַת חַמָּה יוֹצֶקֶת. עַתָּה, עוֹדִי נִצָּב כָּאן בְּיוֹם הֶרֶס רָב עַד כֹּה לֹא חַשְׁתִּי כְּלָל אֵיךְ אוֹר חַמָּה הוּעַב. אֲהָהּ! אִלּוּ פָּגַע עַתָּה בָּרָק מִסֵתֶר עָב וְאֶת קָדְקֹד אוֹיְבֵי עַמִּי רוֹצֵץ הוּא בְּחִצָּיו! צַלְמֵי גּוֹיִים וְשִׁקּוּצָיו הֵן לֹא יוּכלוּ חַלֵּל אֶת הַהֵיכָל שֶׁבֵּין כְּתָלָיו מָאַס לִשְׁכּוֹן הָאֵל, בָּזוּי וּמְפֹרָד עַמְךָ הוּא, נָע וָנָד, אַךְ רַק אוֹתְךָ, אָבִינוּ, נַעֲבֹד לָעָד. תרגום : זיוה שמיר

מתוך אחרית דבר: לחצו להורדה כקובץ PDF ….תרגומיי לסונטות של של שקספיר הצטברו מגרה טיפין-טיפין. את הראשונות התחלתי לתרגם אמצע שנות השישים, שעה שלמדתי תרגום אצל ד"ר אדם ריכטר, ראש אגודת המתרגמים דאז, וכשלמדתי ספרות אנגלית באוניברסיטת תל-אביב. לימים, התפרסמו חלק מהסונטות בבמות שונות: בספר הנשיקה מבעד למטפחת, שערכו אשר רייך, זיסי סתווי וחיים באר; בכתב-העת קשת החדשה שבעריכת אהרן אמיר, בכתב-העת שבו שבעריכת עוזי אגסי, בתוך מאמר על תרגומי שקספיר שהתפרסם בכתב-העת ביקורת ופרשנות שבעריכת תמר וולף-מונזון ובספרי המיית ים, תל-אביב 2010, המכיל ל"ב סונטות אהבה של שקספיר. תגובות הקוראים, ובאופן מיוחד תגובתו החמה של פרופ' אמנון רובינשטיין, שכלל סונטות בתרגומי בספריו, עודדו אותי לנסות לתרגם את המכלול במלואו. ​אוקספורד ותל-אביב, אפריל-מאי 2011 איור העטיפה: רוני סומק

על תכונת הפיפיות של לשון יידיש לפי שירו של ביאליק 'אין שחיטה-שטאט' (גירסה ביידיש של 'בעיר ההרגה') פורסם: חוליות - דפים למחקר בספרות יידיש גליון 9 , 2005. ...ביאליק שמע בקולה של אירה יאן, אך כאילו 'להכעיס' הוא כתב בשנת 1908 את 'שירי הים' שלו ביידיש, בשפה שאינה שגורה בפיה (האם ביקש שלא תוכל ידידתו לדעת שדבריה קלעו ללבו ונשאו פרי?). בשירו מתואר הלילה הארץ - ישראלי היורד על המשורר שהגיע לחוף המזרח - בין שהוא ריה"ל ובין שהוא ביאליק. אין זה לילה רגיל, כי אם יפהפייה כושית מנומרת בצבעי זהב ותכול... לחצו להורדה כקובץ PDF Ode to the West Wind (On Bialik's "Yam lider" ['Sea Songs']) Bialik composed his sea poems ("Yam lider") in Yiddish in 1908 and published them in a Zionist-oriented anthology just before his first visit to Eretz Yisrael in 1909. The small cycle of three pseudo-naive poems was defined by the poet as a translation from the prominent medieval poet Rabbi Yehuda Halevi. However, this cycle of poems is, in fact, a free adaptation of diverse motifs from Halevi, imbued with contemporary colours and revealing Bialik's intimate secrets. On the personal level Bialik was split at that time between his duties as family man and national poet on the one hand, and his great desire to forsake all frameworks and break all conventions on the other. His friend and lover, the painter Irah Yan, encouraged him to leave home and start a new life far from Odessa; Bialik was ambivalent, torn apart by desires and duties. On the national level, this was the time of the harsh conflict between the devout advocates of Yiddish (who at the 1908 Czernowitz Conference demanded that Yiddish be declared a national tongue) and the poet's inner conviction that the renaissance of Hebrew is a sine qua non for the forthcoming national revival in the Land of Israel. Hence, Bialik wrote these Zionist poems ("Yam lider") in the language of the Jewish masses, telling his ideological adversaries in an indirect and subtle way that if he turns to the writing of poems in Yiddish, it is merely for ideological purposes, and not because he agrees with their credo. Indeed, the role of these poems in many Zionist circles has been long acknowledged. Appendix. Kh. N. Bialik: Sea Poems (Original and Translation)

על 'שירי הים' (ים-לידער) שכתב ביאליק ביידיש בנוסח שירת ריה"ל פורסם: חוליות - דפים למחקר בספרות יידיש גליון 8 , 2003. ...ביאליק שמע בקולה של אירה יאן, אך כאילו 'להכעיס' הוא כתב בשנת 1908 את 'שירי הים' שלו ביידיש, בשפה שאינה שגורה בפיה (האם ביקש שלא תוכל ידידתו לדעת שדבריה קלעו ללבו ונשאו פרי?). בשירו מתואר הלילה הארץ - ישראלי היורד על המשורר שהגיע לחוף המזרח - בין שהוא ריה"ל ובין שהוא ביאליק. אין זה לילה רגיל, כי אם יפהפייה כושית מנומרת בצבעי זהב ותכול... לחצו להורדה כקובץ PDF Ode to the West Wind (On Bialik's "Yam lider" ['Sea Songs']) Bialik composed his sea poems ("Yam lider") in Yiddish in 1908 and published them in a Zionist-oriented anthology just before his first visit to Eretz Yisrael in 1909. The small cycle of three pseudo-naive poems was defined by the poet as a translation from the prominent medieval poet Rabbi Yehuda Halevi. However, this cycle of poems is, in fact, a free adaptation of diverse motifs from Halevi, imbued with contemporary colours and revealing Bialik's intimate secrets. On the personal level Bialik was split at that time between his duties as family man and national poet on the one hand, and his great desire to forsake all frameworks and break all conventions on the other. His friend and lover, the painter Irah Yan, encouraged him to leave home and start a new life far from Odessa; Bialik was ambivalent, torn apart by desires and duties. On the national level, this was the time of the harsh conflict between the devout advocates of Yiddish (who at the 1908 Czernowitz Conference demanded that Yiddish be declared a national tongue) and the poet's inner conviction that the renaissance of Hebrew is a sine qua non for the forthcoming national revival in the Land of Israel. Hence, Bialik wrote these Zionist poems ("Yam lider") in the language of the Jewish masses, telling his ideological adversaries in an indirect and subtle way that if he turns to the writing of poems in Yiddish, it is merely for ideological purposes, and not because he agrees with their credo. Indeed, the role of these poems in many Zionist circles has been long acknowledged. Appendix. Kh. N. Bialik: Sea Poems (Original and Translation)

על הניסיון הראשון, הכושל, לכתוב שיר ביידיש ועל גלגולי הרעיון האנטי חסידי ביצירה, לסוגיה ולתקופותיה פורסם: חוליות - דפים למחקר בספרות יידיש גליון 10 , 2007. ..ארכיונו של ביאליק מגלה כי הניסיון הראשון לכתוב שיר ביידיש, ממש כמו הניסיון הראשון לכתוב שיר בעברית, לא הניב אלא קטע שיר מחורז, ובו חמישה בתים בני שש שורות כל אחד שייקרא על שם מילות הפתיחה שלו 'איך וועל אייך דערציילן' ['אספר לכם'] - שיר קריקטורי סטירי בסגנון מגלה טמירין, הדורש כביכול בשבח 'הרבי' החסידי ולמעשה מדבר בו סרה. זוהי יצירה שפני יאנוס לה: צידה הגלוי נאמר מפי חסיד שוטה, המאמין בניסים ובנפלאות שהרבי מחולל; מאחורי הקלעים עומד המחבר המפוכח וקורץ בעינו לקורא, אף מבהיר לו שכל 'הנסים והנפלאות' אינם אלא עניינים של מה בכך, שאין בהם כל רבותא; או גרוע מזה - תרמית ואחיזת עיניים... לחצו להורדה כקובץ PDF

גילויים חדשים מארכיון אלתרמן פורסם: גג - כתב־עת לספרות, גליון 22 , יולי 2010 ....כאשר מחלקת הארכיונים של מרכז קיפ שבאוניברסיטת תל-אביב, גילתה בראשית חודש יוני השנה מסמכים מצהיבים שלא היו ידועים עד כה אפילו לחוקרי אלתרמן, ובתוכם צרור מכתבים שכתבה הציירת צילה בינדר במר-לִבה לאהובה המשורר. פיסות החיים הנגלים מבעד למסמכים המצהיבים הללו זכו אמנם זה מכבר לגרסה ספרותית בספרה של אידה צורית, העלמה והמשורר (תל-אביב 2004 ), רומן המגולל את סיפור אהבתם של נתן אלתרמן וצילה בינדר בסגנון ה-Faction (הלחם של Fact and Fiction) כלומר בתערובת בלתי מחייבת של אמת ובדיה. דומה שהאמת הביוגרפית העולה מבין שיטי המכתבים הללו עולה על כל בדיה ועל כל דמיון,.... לחצו להורדה כקובץ PDF

על הסרט "אלתרמניה" פורסם: הארץ 28.11.2001 ....בימים אלה שודר בטלוויזיה הסרט "אלתרמניה", שעורר ציפייה נרגשת בעזרת קדימון קופצני. החיתוך הקופצני אפיין את הסרט כולו, וגם אם התאים לדברים חסרי הערך והקשר שהובאו מפי מרואיינים אקראיים, שנועדו לשוות לסרט צבע לוקאלי, בייש במקצת את המרואיינים המרכזיים, שנועדו להוסיף לסרט ערך ומשמעות. גם בתוך המרואיינים הבכירים נתבלטו שתי קבוצות מנוגדות: האחת - קבוצת סופרי "דור הרעים", ובה חיים גורי, שהירבה לצטט מאלתרמן, וכן הסופרים משה שמיר, אהרן מגד ואידה צורית, שניתן היה להאמין לכל מלה שהצליחו להשמיע; השנייה - קבוצת בני "דור המדינה" ובראשה נתן זך, מקטרגו הגדול של אלתרמן שביקש להפתיע ולבש גלימת "סניגור"... לחצו להורדה כקובץ PDF

Edge Sylvia Plath The woman is perfected. Her dead Body wears the smile of accomplishment, The illusion of a Greek necessity Flows in the scrolls of her toga, Her bare Feet seem to be saying: We have come so far, it is over. Each dead child coiled, a white serpent, One at each little Pitcher of milk, now empty. She has folded Them back into her body as petals Of a rose close when the garden Stiffens and odors bleed From the sweet, deep throats of the night flower. The moon has nothing to be sad about, Staring from her hood of bone. She is used to this sort of thing. Her blacks crackle and drag. קַו הַקֵּץ / סילביה פלאת הוֹלֶכֶת וְנִשְׁלֶמֶת הָאִשָּׁה. עַל גּוּפָתָהּ הוֹלֵךְ וּמִתְפַּשֵּׁט חִיּוּךְ שֶׁל גְּמַר מְלָאכָה תַּעְתּוּעֵי גְּזַר הַגּוֹרָל הַיְּּוָנִי זוֹרְמִים בִּמְגִלּוֹת גְּלִימַת הַטּוֹגָה שֶׁעֲלֶיהָ. רַגְלֶיהָ הַיְחֵפוֹת כְּמוֹ אוֹמְרוֹת: עַד כָּאן הִגַּעְנוּ, זֶה נִגְמַר. כָּל יֶלֶד מֵת, צֶפַע צָחֹר צָנוּף כִּפְקַעַת בְּכָל קַנְקָן מִבֵּין כַּדֵי חָלָב שֶׁנִּתְרוֹקְנוּ. וְהִיא קִפְּלָה אוֹתָם בַּחֲזָרָה אֶל תּוֹךְ גּוּפָהּ כְּמוֹ עֲלֵי שׁוֹשָׁן הַנִּסְגָּרִים בְּעוֹד הַגָּן הוֹלֵךְ וּמִתְקַשֶּׁה וְנִיחוֹחוֹת מְדַמְּמִים מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹת פִּרְחֵי הַלַּיְלָה הַמְּתוּקִים, הָעֲמֻקִּים. לַלְּבָנָה אֵין שׁוּם סִבָּה לְהֵעָצֵב, הִיא אֶת עֵינָהּ פּוֹקַחַת מִכִּפַּת הַעֶצֶם וּמַבָּט נוֹתֶנֶת. הִיא רְגִילָה כְּבָר לְכָאֵלֶּה מִין דְּבָרִים, שְׁחוֹרֶיהָ מִתְפַּקְעִים קַלּוֹת וְנִגְרָרִים. תרגום: זיוה שמיר