On the Day of the Destruction of Jerusalem by Titus / Lord Byron

On the Day of the Destruction of Jerusalem by Titus

Lord Byron


FROM the last hill that looks on thy once holy dome,

I beheld thee, oh Sion! when render'd to Rome:

'Twas thy last sun went down, and the flames of thy fall

Flash'd back on the last glance I gave to thy wall.


I look'd for thy temple, I look'd for my home,

And forgot for a moment my bondage to come;

I beheld but the death-fire that fed on thy fane,

And the fast-fetter'd hands that made vengeance in vain.


Oh many an eve, the high spot whence I gazed

Had reflected the last beam of day as it blazed;

While I stood on the height, and beheld the decline

Of the rays from the mountain that shone on thy shrine.


And now on that mountain I stood on that day,

But I mark'd not the twilight beam melting away;

Oh! would that the lightning had glared in its stead,

And the thunderbolt burst on the conqueror's head!


But the gods of the Pagan shall never profane

The shrine where Jehovah disdain'd not to reign;

And scatter'd and scorn'd as thy people may be,

Our worship, oh Father! is only for thee.

ביום בו נפלה עיר ציון בידי טיטוס / לורד ביירון


מִקְּצֵה שְׁפָיִים, מוּל דְּבִיר הֵיכָל חָרֵב,

רָאִיתִי, בַּת צִיּוֹן, כֵּיצַד קִצֵּךְ קָרֵב,

קַו שֶׁמֶשׁ מִמָּרוֹם לִפְנֵי נָפְלֵךְ בַּחֶרֶב,

הִצִּית אֶת אור מַבַּט עֵינַי הָאַחֲרוֹן עִם עֶרֶב.


בִּקַּשְׁתִּי הֵיכָלִי. בִּקַּשְׁתִּי מְעוֹנֵנוּ.

לְרֶגַע קַל שָׁכַחְתִּי כִּי גּוֹלִים הִנֵּנוּ.

אַךְ אֵשׁ שֶׁלִּחֲכָה כָּתְלֵי הֵיכָל, כַּבְלֵי יָדַיִם גַּם

הֵעִידוּ כִּי אָפְסָה תִּקְוָה לְמַחְשְׁבוֹת נָקָם.


הֵן לֹא אַחַת, לְעֵת עַרְבֵית, יָרְדוּ קַרְנֵי זָהָב

אַחֲרוֹנוֹת, וְנָצְצוּ בָּהָר עָלָיו אֲנִי נִצָּב.

עוֹדִי צוֹפֶה מִמְּרוֹם רֻכְסוֹ, רוֹאוֹת עֵינַי מִנֶּגֶד

כֵּיצַד זָהָב עַל הַהֵיכָל שְׁקִיעַת חַמָּה יוֹצֶקֶת.


עַתָּה, עוֹדִי נִצָּב כָּאן בְּיוֹם הֶרֶס רָב

עַד כֹּה לֹא חַשְׁתִּי כְּלָל אֵיךְ אוֹר חַמָּה הוּעַב.

אֲהָהּ! אִלּוּ פָּגַע עַתָּה בָּרָק מִסֵתֶר עָב

וְאֶת קָדְקֹד אוֹיְבֵי עַמִּי רוֹצֵץ הוּא בְּחִצָּיו!


צַלְמֵי גּוֹיִים וְשִׁקּוּצָיו הֵן לֹא יוּכלוּ חַלֵּל

אֶת הַהֵיכָל שֶׁבֵּין כְּתָלָיו מָאַס לִשְׁכּוֹן הָאֵל,

בָּזוּי וּמְפֹרָד עַמְךָ הוּא, נָע וָנָד,

אַךְ רַק אוֹתְךָ, אָבִינוּ, נַעֲבֹד לָעָד.



תרגום : זיוה שמיר


פוסטים קשורים

הצג הכול

Les Aveugles Charles Baudelaire Contemple-les, mon âme; ils sont vraiment affreux! Pareils aux mannequins; vaguement ridicules; Terribles, singuliers comme les somnambules; Dardant on ne sait où leurs

Châtiment de l'Orgueil Charles Baudelaire En ces temps merveilleux où la Théologie Fleurit avec le plus de sève et d'énergie, On raconte qu'un jour un docteur des plus grands, — Après avoir forcé les