הנה, הסיפורת הגרמנית עשירה ומשוכללת עד מאוד, אך במאה וחמישים השנים האחרונות היא לא הולידה מתחרה לתומס

את מאמרו "הטרגדיה שבפנים – הומניזם במשחקי תפקידים",8 פתח תומר גלעד בהשוואה בין שיר של אמילי דיקינסון

קשה לקבוע) מצאתי בפייסבוק של בִּתי תמי, שהיא עורכת-דין במקצועה, שעוסקת מפעם לפעם בתרגום ספרות יפה ובערבי

דיון נפרד מייחד הלל ברזל לשירתם האמירתית הדקלמטורית של נ"ה אימבר, יהל"ל ויצחק קמינר.

למשל לכרך על השילוב בין החרוז הייחודי של אלתרמן (למשל האסוננטי – החורז רק את ההברה המוטעמת – שעליו יש דיון

מלכתחילה, כל דיון באמנות הבמה גרר אפוא בתודעתו של ביאליק את שובל המשמעים העכו"מי של הבמה, החיזיון והמסכה תיאור זה מסווה דיון אקטואלי הגותי על סגנונם של האמנים המודרניסטיים, ילידי המהפכה, בעלי האגרוף והבלורית דוב סדן, בין דין לחשבון, תל-אביב תשכ"ג, עמ' 9-3. לאחד העם הייתה, לדעת סדן, השפעה בולמת ומאפקת.

כל קורא יכול היה לבחור גורם אחר, ולתלות בו את האשמה (רצון האל להעמיד את נבחריו במבחן, יד הגורל, דין הוריו של יונה משקפים את כל המידות הטובות, שבהן נתברכו ישראל, מידות הנזכרות בכל דיון רעיוני בדבר חוסנה משנתו של אחד-העם, ש'לא זה הדרך' (שירות בצבא הצאר ו'לא זה הדרך' (המתנה פאסיבית לביאת המשיח, תוך קבלת דין ב'החצוצרה נתביישה', למשל, דילג על חיי הצבא, עקף את הקשיים שהתחייבו מתיאורו של הווי הצבא, והתרכז בתיאור . - 1901: יודישע פאלקסלידער אין רוסלאנד, פטרבורג (מהדורה מצולמת: 1991: בית ההוצאה של אוניברסיטת בר-אילן

מכות מצרים' לא כתב אחד מן החפים מחטא […] את השיר הזה כתב בעל 'אָמרה חרב הנצורים', ה'שמע ישראל' של משה דיין הרי לנו טיעון "לוגי" למהדרין ובנוי "לתלפיות": אלתרמן אשם גם בדרך שבּה עתיד היה משה דיין להבין את שיריו מעתה מעמדו איש כמעמד עורך דין, "אדוֹוקט" מן השורה, שמתפקידו להגן על "מרשיו" ולהפעיל את כל כוחו הרטורי

את מאמרו "הטרגדיה שבפנים – הומניזם במשחקי תפקידים",8 פתח תומר גלעד בהשוואה בין שיר של אמילי דיקינסון

האישי והרגשי, משָׁרת מטרה רעיונית-הגוּתית מתוכננת ומכולכלת מראש, המפגינה עושר סמנטי רב-רבדים וכורעת תחת עומס כך, למשל, סיפורהּ של טוני שאחרי גירושיה סעדה עם בעלה לשעבר ונכנסה עִמו לפונדק, נבנה על יסוד דיון הלכתי אביי, שהוא אחד הסיפורים הנועזים ביותר בספרות חז"ל, ששהתה לבדה במחיצת רבא, שותפו של בעלה שעה שזה שימש דיין ראתה שהתבואה עומדת בשיבּוליה ונחרכת בחמה ואין כאן לא תופס מגל ולא קוצר. תודתי נתונה לד"ר יונה בר-מעוז מאוניברסיטת בר-אילן על אבחנה נכוחה זו, שאותה העלתה בסמינר "שבעים פנים לעגנון

הסובייטית עוררו סערת רוח בחוגי הציונים בארץ ובעולם, והדברים הגיעו לכדי משפט בינו לבין ביאליק לפני בית-דין

ברחוב קינג ג'ורג' – ויש בהם ארומה של החיים העירוניים התוססים של "עיר ללא הפסקה", חיים המאוכלסים בעורכי דין מרחפת מועקה גדולה – תחושה אינטנסיבית של מועקה של אדם ערכי הנקלע לעולם שבו שולטים אנשי עסקים ועורכי דין

אבל זהו עניין התובע דיון לעצמו, והיום נתבקשתי לעיין בתופעה עכשווית יותר, חידתית ומסקרנת לא במעט בזכות

מכות מצרים לא כתב אחד מן החפים מחטא […] את השיר הזה כתב בעל 'אָמרה חרב הנצורים', ה'שמע ישראל' של משה דיין הרי לנו טיעון "לוגי" למהדרין ובנוי לתלפיות: אלתרמן אשם גם בדרך שבּה עתיד היה משה דיין להבין את שיריו

בחלק זה אף נמצא דיון בדגם הרשומון החלקי המצוי, כפי שהוא בא לידי ביטוי ברומאן של פוקנר 'הקול והזעם' (THE

כך, למשל, אפשר להשוות את תיאורי הארוחות בספרו של תומס מאן בית בודנברוק לתיאורי הארוחות בסיפור פשוט, וכן

הכפול של התואר "הישראלית" שבטקס פדיון הבן מעניק לשיר זה נופך נוסף, שכּן השיר כולל – כבקליפּת אגוז – דיון מן המילה "דין" [= משפט] נגזרת המילה הערבית "מדינה" [= עיר] שממנה נתגלגלה המילה לשפה העברית (והשווּ למילה

והגיע למסקנה שאהבה מתבטאת בראש ובראשונה ברצון לבלעדיות, באי-הרצון לחלוק את האדם האהוב עם אחרים (וראו דיון

שמציעה הנכדה החֲכמה והידענית, שמאחורי גבּהּ עומד שלונסקי הפילולוג, אך הסב השובב אינו נכנע ומציע שהחמסין חומס הבורגניים: החלוצים, שנשתחררו מן הכבלים, פרקו כל עול ומשמעת, יכולים לחיות את הרגע, ללא כל רגשי אשמה וללא מתן דין-וחשבון שראו את עיקר ייעודם בכתיבה לילדים: לוין קיפניס, אליעזר שמאלי, נחום גוטמן, ימימה אבידר טשרנוביץ, מרים ילן

ביוגרפיה זו של דורמן מתבססת על היכרות מעמיקה עם המשורר ועם סביבתו, והיא משמשת כיום בסיס ומצע לכל דיון לתופעה זו - לסיבותיה ולנסיבותיה - כבר הקדשתי דיון נרחב ומתועד בספרי על עת ועל אתר: פואטיקה ופוליטיקה רוח כזו מנשבת לאחרונה מכיוון אוניברסיטת בר-אילן, והיא קונה לה, למרבה הצער, מהלכים וחסידים. מכות מצרים לא כתב אחד מן החפים מחטא […] את השיר הזה כתב בעל "אמרה חרב הנצורים, ה'שמע ישראל' של משה דיין ח' חבר, בהרצאה בכנס הבין-אוניברסיטאי השלושה עשר לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת בר-אילן, פברואר 1998.

סמולנסקין ("אז רצתי שָׁמָּה [אל הישיבה] בשמחת לבב") והוא מצוי גם בספרו "הירושה"; בסיפורו של ברדיצ'בסקי "דין

אותה תמונה עצמה יכולה לשקף עולם קליל, תוסס וחושני, ובמקביל – עולם רציני ואינטלקטואלי, ספוג בהרהורים וברעיונות

כך אמר לי המשפטן מתוך שכנוע עמוק שבאקדמיה יש דין ויש דיין.

אילו האריך ימים, אפשר שבימי "ריב הלשונות", ערב מלחמת העולם הראשונה, הוא היה תומך בהוראה בגרמנית בטכניון

בעלותו נזכרת גם בלשונות המערב כמעט בכל דיון העוסק בבעיות הכרוכות ב"העתקת" החומר משפה לשפה (המושג "העתקה

ההלכה על החיים אטימות-הלב של "כלי הקודש" ו"רועי העדה" רדיפתם של רבנים אחר פרסום וכבוד, אגב מתן פסקי-דין הביקורת במרוצת השנים, שחלפו מיום פרסומה של הפואמה ב'השחר', הרבתה הביקורת לעסוק בה, אם כי לרוב בתוך דיון יקראני בדאי, / כי הייתכן / שבשביל נקודה קטנה אחת / יבואו שני אנשים גדולים / למריבה מתלקחת / ולבית דין מקומו של דיון זה בפתח הפואמה, וניסוחו כפנייה (אפוסטרופה אל האשה בלשון נוכחת, עשויים אולי לקרבו במקצת כניעתה ללא-תנאי למוסכמות החברה, על אי-הסתגלותה לנסיבות החדשות ולמציאות החדשה ועל הדרך שבה היא מקבלת דין

באמצע שנות העשרים הייתה העיר תל-אביב למרכז תוסס של חיי ספרות ואמנות, ונתבסס בה גם מִמסד ספרותי ער ופעיל

מובן, את תרגום השיר הקליל והשובבני "בשל תפוח", ששימש גירוי לכתיבת השיר העברי הכורע תחת עומס משמעיו, לא

על רקע הנורמות השולטות בשירת הילדים של אלתרמן, דיון בענייני לשון כמו זה שבשיר "מלכּיחדק" איננו בבחינת אלתרמן עשה כן בסיפורים היסטוריים שובי לב, המפתים את הילד להאמין שסיפור פשוט ומענג לפניו, ולא דיון הגותי

אבזרי-הקבע המלַווים את הנאום בסדר זֶאוּגמטי חסר היגיון (לתפקידה של הפיגורה המכוּנה "זֶאוּגמה" הקדשנו דיון

את שירו בנה אלתרמן גם על בסיס המבנה הרטורי של השיר "במקומותינו יש בית דין" מאת גרהרד האופטמן (מתוך המחזה

האישה החֲכמה והנועזת דונה גרציה בדמותה של פורציה, גיבורת " הסוחר מוונציה ", שמצליחה בחָכמתה להוציא דין

שמוצג לפנינו משפט כמו-רֵאלי, בדומה למשפט אייכמן, ואפשר שמדובר כאן במשפט חלומי ודמיוני הנערך לפני בית-דין

התמודדותו של בן-גוריון עם אתגר הריבונות בשנותיה הראשונות של המדינה הביאה לידי כך שייערך דיון ציבורי מקיף

הקטן,  המתפעל מן החצוצרה בסיום הסיפור,  ילך אף הוא  שבי,  בהגיע יומו,  אחר  הכרוזים הכוזבים,  וישא את דגלן

בין אלתרמן לרטוש באותו דיון שבּוֹ קבע מירון נחרצוֹת את הקביעה החפוזה והשגויה שלפיה לא הניח אלתרמן שהידע אמנם בפתח ספרו הראשון כוכבים בחוץ השתמש אלתרמן בקטגוריה "אילן" ("וְעָנָן בְּשָׁמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו לאחר שהתקרב לדוד בן-גוריון, ליגאל אלון ולמשה דיין, והוזמן לסיורים בנגב, הוא הכיר את נופי המִדבּר הֶכֵּרות כל אחד תופס את העיר מנקודת המוצָא שלו, ורק אם מחברים את התובנות של כל המעמדות הסוציו-אקונומיים – שמתחתית וראו דיון בנושא אלתרמן והחידה בספרי עוד חוזר הניגון (הערה 3 לעיל), עמ' 94 – 99.

אלתרמן, לעומתו, גילה ערכים שונים בתכלית, ויצא נגד כל עיווּת דין של המחזיקים בהגמוניה כלפי הקבוצות החלשות

בחייו הקצרים הספיק חמן שלח, שהיה בסך-הכול בן 44 במותו, להצטרף כשותף למשרד עורכי-דין, ללַמֵּד בחוג למשפטים

בכל צורה שהיא, הרי שלונסקי בחיבורו "פיקוח נפש" ('דפים לספרות', 1.10.27.39 עוד הרחיק משניהם בנידון דידן

הכָּלול באתר ביאליק שבפרויקט בן-יהודה) כתב ביאליק: "בליל סתיו אחד, לעת תפילת ערבית, השגיחו בני חלם לפי תומם