ניתן לחוש כשקוראים ביוגראפיות של נשים אחרות של גדולי רוח מבני הדור ההוא (את יומנה של קתה מאן, אשתו של תומס ניתן לחוש כשקוראים ביוגראפיות של נשים אחרות של גדולי רוח מבני הדור ההוא (את יומנה של קתה מאן, אשתו של תומס

מִבֵּין השירים המוּכּרים לי, הקושרים תהילה לחודש מאי, המוקדם ביותר הוא שירו של המחזאי תומס דֶקֶר (1572

ואולם, כשזו מחלחלת אל תחומי הספרות (וחקר הספרות), ומציגה את האטד כאילו היה אילן המניב פרי-הילולים, היא מכל מקום, כל אחד משלושת העצים הנזכרים בשיר – הצאלון, האזדרכת והצפצפה – הוא אילן סרק ולא אילן המניב פרי

תומאס מאן / "הר הקסמים" (א+ב) / עברית: מרדכי אבי-שאול / ספריית הפועלים, המפעל לתרגומי-מופת 1977 פורסם

הרחק מעינם הבוחנת הוא נשא בנישואים פיקטיביים את בתו של תומס מאן , כדי לזכותה בדרכון בריטי.

ומסביבו "רק הדקלים המרשרשים נשארו מאוושים להם" (עמ' 13), נזכר האני-הדובר "משום מה בסיפור טריסטַן של תומס שלמוּת הסיפור, "האני"-המסַפּר שלפנינו, בן-דמותו של המחַבּר נזקק לכל הטרנספורמציות האלה שהטיל בסיפורו של תומס די שייאמר שהפסנתרנית בסיפורו של תומס מאן ניגנה למעריצהּ האלמוני שהסתתר בחשכת הצללים "את כל טריסטַן", 3 לעיל), "ייתכן שיש כאן ערבוב מסוים עם סיפורם של 'טריסטאן ואיזולדה', המופיע בין סיפוריו המאוחרים של תומס

משקעים הֶלֶניסטיים, מתרוצצים התאומים המנוגדים יעקב ועֵשָׂו כשם שבדמותו של הנס קסטוֹרפּ, גיבור ספרו של תומס הן במנפרד הרבּסט הן בקסטורפּ של תומס מאן מתרוצצים אפוא תאומים מנוגדים, אך הדמיון ביניהם מתבטא גם במשיכתם המצוי בתרבות המערב: דמויות של למדנים כדוגמת דוקטור פאוּסטוּס של מרלוֹ, פאוסט של גתה ודוקטור פאוסטוס של תומס העולם הזה כדי להתמסר ליצירה בכל נפשם ומאודם, כבסיפורו של אדריאן לוורקין מן הרומן דוקטור פאוסטוס של תומס

בפואמה "קוצו של יוד", ואילו בסיפורו שלו דווקא רב מֵקל שהתיר את הגיבורה מעגינותה כלאחר-יד גרם לעיווּת-דין שהדברים ייאמרו גלויות ומפורשות, מנשה-חיים למעשה פעל, מדעת או שלא מדעת, לפי גישה חילונית שלפיה אין דין ואין דיין, או לפחות בגישה דֶאיסטית שאינה מאמינה בהשגחה פרטית ובתורת הגמול. בשאלה שהובאה לפני מהרש"ם נזכר גם הוולד שאם יהיה דינו דין ממזר, ימסרוהו לבית ילדי גויים וימירו דתו, ואז בקובץ " על 'והיה העקוב למישור': מסות על נובלה לש"י עגנון", מבוא ועריכה - יהודה פרידלנדר, אוניברסיטת בר-אילן

הוא מספר לנו לפי תומו את סיפור חייו של המשורר, נצמד אל הפרטים הקונקרטיים ואינו מפליג להשערות ולניחושים בשנים אלה - שהיו עבורו שנות מחסור ועינויי-דין ממושכים, בשל התנהגות המו"ל שלו בן-אביגדור, שקנה ממנו בפרוטות

טקס הענקת פרס ברנר של אגודת הסופרים לשנת 2021 יו"ר אגודת הסופרים צביקה ניר העניק לסופר והמשורר אילן שיינפלד

בין רחובות הנהר לעיר היונה פורסם: "רחובות הנהר לאורי צבי גרינברג : מחקרים ותעודות", אוניברסיטת בר-אילן

הווירטואלית שביצירת האמנות והרהורים על גזר דינו של החלוף מבזיקים באחרים משירי הקובץ הנפלא הזה, ובמיוחד בשיר "אילן כשקראתיו "התפללתי" שהקריאה תימשך עוד ועוד, ולא תגיע לסיומה במהרה. * הערה על העריכה: גיבור השיר "אילן"

בשחור-לבן פרי מכחולו רב התנופה של בירדסלי, הצייר האנגלי הנודע, שאייר את האֶפּוֹס "מות ארתור" מאת סר תומס

אלתרמן לראשונה את ה"אני מאמין" שלו שאחר-כך התבטא בשיריו, בטוריו ובמאמריו: במציאוּת טוטליטרית של "לית דין ולית דיין" חייב איש הרוח להשמיע את קולו ולחשוף את מַעֲוותיה של הרטוריקה האנטי-דמוקרטית, הקוראת ליום

ואולם, האם נערך עד כה דיון שיטתי בדבר העומס חסר ההגינות וההיגיון שהטיל מעמד הכהונה על עם-ישראל – עול את פרויקט השו"ת לא הקימו הישיבות כי אם אוניברסיטת בר-אילן (וכן את פרויקט "מקראות גדולות: הכתר" שיצא

שמיר מראה כיצד נטועים שורשיה של הפואמה ברומן של תומס הרדי, “הרחק מהמון מתהולל“, העוסק (כמו ברומן אחר

אילו האריך ימים, אפשר שבימי „ריב הלשונות‭,"‬ ערב מלחמת העולם הראשונה, היה תומך בהוראה בטכניון בגרמנית

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן קרן ישראל מץ וקרן ספרית יצחק קיוב, 1993. הפתיחה, המתארת את המהפך הכלכלי שעבר על גיבוריה שלא בטובתם, ועד לדיונו של רבה של בוצ'ץ בסוגיה ההית, דיון בניגוד ליל"ג, אינו בא לתקן את המציאות ולתבוע את קלונם של גיבוריו מידי קונם: הוא משיח את הסיפור לפי תומו 'במסתרי הסאטירה', רמת-גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן. צורף, אפרים (1957). 'הספרות העברית החדשה לזרמיה', כרך ה', תל-אביב: דביר ואוניברסיטת בר-אילן, עמ' 58-64.

02/07/2017 במוסדות להשכלה גבוהה קיים כבר קוד אתי שדוחק כל מה שאינו חלק ממוסכמות החשיבה ואינו מאפשר דיון

ואגב, ד"ר ניסן נצר ז"ל, איש אוניברסיטת בר-אילן, אמר פעם ברצינות מחוייכת (סרטון של הרצאתו מצוי ברשת), שב" לשכת עורכי הדין " אין עורכות-דין? שב" אגודת הסופרים " אין סופרות?

בשחור-לבן פרי מכחולו רב התנופה של בירדסלי, הצייר האנגלי הנודע, שאייר את האֶפּוֹס "מות ארתור" מאת סר תומס

תומס קולקה (תשמ"ב, עמ' 88-101 טוען, כי שלושה תנאי יסוד יסייעו לנו לזיהוי הקיטש באמנות: התנאי הראשון אפשר להכליל, על יסוד הקריטריונים שקבע תומס קולקה, ולסכם את מאפייני הקיטש כלהלן: קשת נושאיה של יצירות ביצירת הקיטש יש לרוב עומס חושיי ורגשי, הנוטע תחושה של הגזמה ושל ייתור, הגובלים בשקרי ובמזויף. קולקה, תומס (תשמ"ב). "קיטש מהו?"

כל הפעלים מן השדה הסמנטי שעניינו 'דין ומשפט' הם פעלים דֶפיניטיביים, כדוגמת: 'לגזור', 'לפסוק', 'לחתוך' מבלי שהדברים ייאמרו גלויות ומפורשות, מנשה-חיים למעשה פועל לפי גישה חילונית גמורה, שבָּהּ אין דין ואין דיין.

דברים בכנס באוניברסיטת בר-אילן על הספרות העברית בשלהי האלף פורסם: עתון 77, גליון 132-133, ינואר-פברואר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) פרספקטיבות חדשות בספרות ובחקר הספרות דברים בכנס באוניברסיטת בר-אילן למשל, הרהורים מול הראי של ילד קטן שהתחפש בבגדיה האינטימיים של קרובת משפחה ניצולת שואה יכולים להסוות דיון תעתועים אופטיים וחוסר התאמה בין הקליפה החיצונית, שהיא הפסאדה הצורנית, לבין התכנים העמוקים של היצירה: אילן

יהודה פרידלנדר / במסתרי הסאטירה: פרקים בסאטירה העברית החדשה במאה הי"ט הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן וחוסרים) פרופ' יהודה פרידלנדר, העומד בראש הקתדרה לתולדות יהדות מזרח אירופה ותרבותה באוניברסיטת בר-אילן שלושת הכרכים שבאו אחריו יצאו בהוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן, והרו בכותרת הנאה והסוגסטיבית 'במסתרי ישירות לשכלו וללבו גם בלא אפאראט למדני ומפורט, לא יעיין כנראה בספרו של הפרופסור לספרות מאוניברסיטת בר-אילן

ויצחק-ליבוש פרץ, את חיים-נחמן ביאליק ושמחה בן-ציון, את יוסף-חיים ברנר ואת אורי-ניסן גנסין (ובספרות העולם – את תומס

המבוגרת בשיר "צריך לצלצל פעמיים" אינה דומה למשרתת הכפרייה שנשארה בגפה בחוסר כול משיר הדיאלוג המפורסם של תומס

עוזיה (דבה"י ב', כו, כא). " פרשת מצורע " שבספר ויקרא (" תורת כוהנים ") דנה במחלה לפרטיהָ, ויש הרואים בה דיון עֲזוּבָה לִקְבָרִים ", והניחו לבני משפחתם להמשיך לנהל את חייהם בגולה, בלי לדעת שמעל חייהם מרחפת סכנת "דין

גם חטופה, על המערכות המשניות: כשם שנדונה כאן הספרות ה"טריוויאלית" של מספרי הדור, ראוי שייכלל כאן גם דיון מתבקש גם דיון כלשהו על מחברים אלמונים למדי, אך מעניינים וסימפטומטיים, שגרשון שקד הביא מובאות מן היומנים שהם ויוסף אבן על "גיבור דורנו", הוא ה"צבר המיתולוגי", ספרה של רות שנפלד על הרומאן ההיסטורי, המכיל גם דיון ספרו של שקד מכיל דיון פאנוראמי רחב, העוסק בעיקר בסוגי-המישנה של הסיפורת הריאליסטית, ובצידו חמש מיני-מונוגראפיות

אלירז שר, כמתוך התבוננות קונטמפלטיבית, בכוח הטמון במעשה הפשוט, מעשיו ותנועותיו של אדם החי לפי תומו בהרמוניה

שאין לכך בדל של סיכוי והרי כל האנרגיה העתידית הזאת שכבר נמכרה למצרים (בהחלטה שעקפה את הכנסת ומנעה כל דיון

מהם הגיעו מבתים שבהם דיברו גרמנית או יידיש מגורמנת: יהודה עמיחי, ט' כרמי, נתן זך, אריה סיון, מקסים גילן ", אות לרצונו לפרוק מעליו את עול הירושה והמורשה, ולא להסתובב כל הימים עם עומס הדורות על כתפיו.

גידי אינו מציית לדרישות אביו, ומתרחק ממנו עד שקופיף המזדמן לשטח תופס אותו ומניף אותו אל צמרת העץ.

יל"ג, מנדלי מוכר ספרים, את ח"נ ביאליק, ש' בן-ציון, י"ח ברנר ואחרים (ובספרות העולם – את ויקטור הוגו, תומס

ואולם, כשעמד עוזי דיין בראש "מפעל הפיס" ושמע מפינו במאוחר על מכירת ארכיונו של עמיחי למוסד אקדמי אמריקני לרכישת הארכיון החשוב מידי "שוביו" ולהעברתו למוסד ישראלי כגון " גנזים " – אך אז נסתיימה הקדנציה של עוזי דיין

20.12.2020 לחצו לקריאה בקובץ PDF ברשימתו "אני אלך למקום הסוף" (בעיתון "הארץ" מיום 16.12.2020) הביא ד"ר אילן נאלצתי להעמיד את אילן ברקוביץ על טעותו. יש לו זיקה – כדברי אילן ברקוביץ – לשיר "כינור הברזל" מ"כוכבים בחוץ".

בשירי אלתרמן עץ מוחשי כלשהו, הנזכר בשמו הבוטני המפורש, אך למרבה הפלא השתמש המשורר-האגרונום בקטגוריה "אילן פרוזה במיטבה יכולה להיות שירה, כמו במשפטים רבים המשובצים ספרו הנפלא של גד יעקבי "עומס החום".

האם קמו במרחב התרבות הגרמני שלאחר גבלס סופרים המסוגלים להיכנס לנעליהם של תומס מאן ושל קפקא?

במרוצת השנים תרגם אלתרמן את הבלדות הללו לפי הנוסחים הכלולים באסופת השירים של תומס פֶּרסי, בישוף מן הכנסייה

טאוזינגר, תמר אשת ער (פואטיקה, מיסטיקה ופוליטיקה של תימה מקראית בספרות העברית), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן ד"ר רונה טאוסינגר מאוניברסיטת בר-אילן לקחה לידיה את הסיפור המורכב והמעניין הזה, שיש לו גירסאות אחדות