מול אנציקלופדיה חיה, שכדאי להתאמץ ולהבין את הגלום בין דפיה, וזאת חרף האמירה השיבוצית, הנפתלת כערבסקה סבוכה כאן נכנס סדן, כדרכו, למ ראיות סבוכה ונפתלת בדבר הסיבות שבגללן המיר קנלסקי את הגיבורים הענקים של שבט

שכן הנרצחים היוּ בני שבטנוּ ודמנוּ, וּמַצבתם מבכה: עד מתי!

אולם, המציאות טופחת על פניו של יהודי וינאי נאור כמנחם שטולץ, והוא מבוזה ומגורש מארצו ומתרבותו.

גיבור הספר באתי, ראיתי, חוויתי יודע לצאת מכל צרה ומבוכה, ומוכיח שיש לו כישורים ומנת מִשׂכל שיכולים היו

שכן הנרצחים היוּ בני שבטנוּ ודמנוּ, וּמַצבתם מבכה: עד מתי!

כאן לפנינו סיפור אנטי-הירואי של ימי מלחמה: ישי, בחור כבן עשרים, אנין דעת ומלא הכרת ערך עצמו אך מבוזה

בה בעת, הוא מבכה את עירומהּ העלוב של הארץ שעדיין לא כיסוהו בשדות מניבים, בבתים ובמרבדי גנים די הצורך להפך: ניתן להבין שאלתרמן מייחל לאותו יום שבּוֹ משורר עברי, באמרו את המילה "ארצי", כבר לא יחוש סכנה ומבוכה

אחר שנים פגשתי את אפרים כהן שעשה את כל המבוכה הזאת. שרקרק בוכה גם בן-עוף יודע לגנח בלילות ולא רק בן-אדם - כשמצוקה באה עליו: הרסו קנו, טרפו גוזליו; עוד מראשית אחד גדול - בצלצול נוגה על האבן שלרגלי העץ הכוכבים ממעל מתכסים לאט בעננים קלים וטפת גשם נושרת והשרקרק בוכה

למיטב הבנתי, את המתח המשתקף בשירה – בכל שירה – בין הכתיבה בגוף ראשון יחיד לבין התכנים העולים ובוקעים מתוכה

בשעה זו תופעה מפוארת ואדירת ממדים ("ארי נוהם" הוא גם שמו של ספר רבני חשוב שחולל מלחמת תרבות בשעתו), אך מוכה סיפון אניית העולים שמגיעה לנמל – ומעניקים לו זהות מזויפת כדי שיעמיד פני "עולה חדש", ויציל אותם מן המבוכה

האזרחיים בארץ-ישראל, שאליה הגיעו בעלייה החמישית, לא נתקבלה בהערכה הראויה: אם מולדתם גרמניה פָּלטה אותם מתוכה

כל רודן מגיע סופו; ואז, כשהסוף מתקרב והמערפת ממתינה באופק, בעוד הרודן בוכה על הצפוי לו, מתחוללת בממלכתו

דווקא התוכֵן, איש המדע, מתואר כאיש החלומות, ההזיות והרגש: כמי שמדמדם דמדומי דמיון וכמי שבוכה מתוך געגועים בשיר זה, הוא ספק הלך מך-רוח, העומד לעלות לעולָה, כשה לטבח, העולה אל המזבח לאחר שהורבץ על ברכיו, זועק ובוכה

אופיה החד-ערכי של שירה זו, מסביר ברזל, עשוי לדון אותה לכף חובה כשירה שטחית, אך יש לדון בה מתוכה, לפי

את המציאוּת לסוף ולסף, לתוגות ולהיתולים, לרודפים ולנרדפים, אך לא בדרך פשטנית או חד-משמעית, אלא בדרך סבוכה

תת-קרקעיות, גורדי-שחקים, מעליות, חנויות כלבו, תאורת חשמל ברחבי העיר, שינויי אקלים קיצוניים, תמורות מגדריות

לאורך השיר תחושה שלפנינו מונולוג של אדם צעיר, שכולם מסביבו נהנים מכל הנאות החיים ורק הוא שרוי לבדו, מבכה

הארוחה מקבל מן הלקוח הקפּריזי שלו דרישות מסובכות, בעוד שברור לגמרי שמדובר בסלט ירקות רָגיל, המקבל הגדרה סבוכה

בעת חיבור "שיר לערב חג" היא עומדת נבוכה, כי דווקא לאחר מותו זכו פזמוניה להצלחה מרובה, ואחדים מהם זכו

, וגרינג בוכה באוזני הרופא-הפסיכיאטר המשקיף על המשחק: "נִמְאַס לִי...

הדובר במילים "אַשְׁרֶיךָ, גִּבּוֹר צַיִד, זָכָר כַּהֲלָכָה, / מַזָּלְךָ מַזָּל בְּתוּלָה", העורכות מהפך מגדרי

יתר על כן: בהודו ובפקיסטן יש קסטות של היג'רות, ובהן נערים בעלי זהות מִגדרית כפולה, שרובם נדחו ממשפחותיהם

הרעיון להפוך את ספרֵי הקומדיה האנושית למסכת אחת גדולה, שחוטים מתוכה נשזרים בכל פעם בדגם חדש, צץ במוחו

מסתפקים בעבודת ליקוט וקִטלוּג, העיסוק במוטיבים חוזרים הופך למלאכה מורכבת – למעקב אחר חלק אינטגרלי ממערכת סבוכה התמימים לכאורה של בת ישראל בשיר זה הם למעשה דברים חתרניים השוברים את כל המוסכמות: ראשית, לפנינו היפוך מגדרי

האיגרת נוטעת אפוא רשמים סותרים באשר למהות היחסים ששררו בין השניים: כלל לא קל להבין מתוכה אם המשורר "כשרואה אני בת ישראל כשֵׁרה שהגיעה לפִרקהּ והיא שוממה בבתוליה, באין גואל לה – הריני פורש לקרן זווית ובוכה הוא בחר בניסוח כבול ומסוגנן ("פורש לקרן זווית ובוכה"), בעקבות יומא יט, ע"ב (ומשנה ה'), ולא חיפש ניסוח

פטפוט תפל של נער לקוי, מוכה עגבנות [...] והלשון – רבוש"ע! לכל שונאי תהי לשון כזו.

האדמה יכולה להצמיח מתוכה חיים חדשים ואִבּים רעננים, ובסופו של דבר היא גם מקום רקב וקבר.

ברומן ניצבת ניכּרת מבוכה מִגדרית על כל צעד ושעל: מר פומרנץ, השכן החרדי, מבטיח לנוֹגהּ שעם בוא המשיח אם זיק של תקווה בעיני הפעוט החד-הורי; והקורא תמֵהַּ: האִם המהנדס האחראי והרציונלי נמלא רחמים למראה הפעוט הבוכה

ה"פשוטה" וה"ממוסחרת", המרקידה " דֹּב בַּשּׁוּק, עַל אַהֲבָה וָלֶחֶם "), וגם הוא בעצם היה כל ימיו הליצן הבוכה

יש בתיאור הד למימרה העממית ביִידיש "אַז אַ הוּנט וואיעט איז איינער געשטאָרבּן" (כשכלב בוכה אות הוא שמישהו

גוֹזָל גזוּל ואומלל זה, הכלוא בין הקירות, מבכה את מר גורלו ("רַע לִי, רַע, / הַדִּירָה / אֲפֵלָה הִיא ואכן, בעיצומה של המבוכה, בעוד הוריו של האפרוח מחפשים אותו בכל הבית ומגלים אותו בתוך הביצה המחַשבת להיבקע

הפסיכותיראפיסט הוא שמדבר כאן בלי הרף, על ילדותו ועל מבוכותיו, והפציינט הוא שמקשיב לדבריו ומגלה בתוכם את שורשי המבוכה זוהי פואטיקה, המותירה את הקורא בתחושת מבוכה וטלטלה - רגשית ואינטלקטואלית.>55< כל הכללה שתיקבע לגבי ' תחושה זו של אבדן-כיוונים ושל מבוכה היא, בין השאר, בבואה מוקטנת למצב הכאוטי, שבו היתה נתונה אז האומה מבוכה זו משתקפת כאן - מעשה בבואה שבתוך בבואה - בתיאורו של קלוב הציונים, שחבריו באים אליו לשם ציונות

בעוד שבחלקו השני של השיר מוּפֶרֶת החריזה הקבועה של הבתים המרובעים, הקצב מאבד מנמרצותו ונוצרת תחושה של מבוכה

שמא עלו באותו טראנס גם שורות מן השיר האלתרמני "האם השלישית", שורות שבהן מבכה האם האוהבת את בנה האהוב

ללשון העברית מצויה מילת העגה " טִרלוּל ", בהוראת "שיגעון, פעולה או התנהגות המנוגדת להיגיון ויוצרת בלבול ומבוכה

הנריאטה מייצגת את הנשיות הקלסית, הבונה את עתיד העם והעולם, ואילו שירה הגברית, שמבוכה מִגדרית אופפת את כתיבתו היא כתיבה מודרניסטית המשאירה את הקורא במבוכה ובאָבדן כיוונים, וזאת בניגוד לרומן הראליסטי של המאה

אף שניכרים בפואמה אותות של קיטוע ברצף ההגותי וסימנים של מבוכה רעיונית ועמדה אמביוולנטית כלפי הקרבנות האסון הנורא, המזעזע היום את אמות הסִפים, ישכך ויישכח; הדם ייספג באדמה מבלי שיצעק מתוכה, ואולי עוד ישקה על פרשה זו, שלא תרמה כמובן לתקינות היחסים בין שני המשוררים הגדולים, נוספה פרשה מביכה אחרת, שהעכירה אף

השיר הגנוז "אופליה", למשל מבכה את מות האהובה ששנאת חינם נטלה את חייה, והמשפט המוזר הכלול בו – "בַּנָּמֵר

למרבה הצער, שניהם לא הותירו דורות המשך, אבל במקרה של שייקספיר המציאות סבוכה ואין לנו זמן להיכנס לזה.

שנעדר אתמול משום שאמו מתה, הוא עשה זאת תוך כיבוש המבוכה ששבה והתעוררה בו, וכאילו אין זה אלא עניין יומיומי