אלתרמן "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן" זיוה שמיר ברשימתו "אני אלך למקום הסוף" (מוסף זה, 16.12.2020) הביא אילן יש לו זיקה – כדברי אילן ברקוביץ – לשיר "כינור הברזל" מ"כוכבים בחוץ", שבּוֹ הפגיש אלתרמן את הכינור מימי

בספרו "פריז במאה העשרים" שנכתב ב-1863 הוא דילג על פני כמאה שנים היישֵׁר אל שנת 1960. אלה הן רק שלוש שאלות מִני רבות, שכל אחת מהן דורשת דיון נפרד.

מבִּתי, עורכת-דין במקצועה, שמעתי שבפסקי-דין שנרשמו באותן השנים ונותרו ברשומות, כתבו שופטים נכבדים משפטים אפשר שצריך אדם לרכוש ביטחון ועָצמה כדי שישחיז את קולמוסו ויכתוב כמו שלומי חתוכה (יליד 1978) בשירו "אילן

הזה ללא דיחוי, ופנה אל אלתרמן בבקשה שיהפוך את מחזהו של סמי גרונימן "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" למיוזיקל תוסס

באמצעות מלאכת בילוש כעין זו התגלה לי באותה עת – כשחיברתי את הנספח לספרי "להתחיל מאלף" (1993) ובו דיון יידיש לא התעלם מיצירתו של שמ"ר, אך ספרי ההיסטוריה של ספרות עם ישראל לא הקדישו ליצירות ה"שונד" שלו דיון

, לאות כי היה רוצה לפרוק מעליו את עול הירושה והמורשה, ולא להסתובב כל הימים עם עומס הדורות עלפיו. סיוון, אהרן אלמוג, ובמידה מסויית גם נתן זך, משה דור ודליה רביקוביץ עמיחי הוא הקרוב ביותר לנוסח שקבע דילאן תומאס בשירה האוטוביוגראפית המודרנית - נוסח המכיל, בצד זכרונות, חלומות וחזיונות, גם מיני "קונסיטים"

דיון מעמיק באבחנות אלה דורש ידע אינטרדיסציפלינארי י בספרות חינוך .

מחשבות על ספרו החדש של בועז דנון "הוואדי נפלש" בועז דנון, "הוואדי נפלש" (רומן),ערכה: ד"ר מוריה דיין-קודיש

זכור גם הנאום המגומגם שנשא כשבוע לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, שבעקבותיו נתמנה דיין במקומו לתפקיד שר הביטחון

הפתיחה, המתארת את המהפך הכלכלי שעבר על גיבוריה שלא בטובתם, ועד לדיונו של רבה של בוצ'ץ בסוגיה ההית, דיון בניגוד ליל"ג, אינו בא לתקן את המציאות ולתבוע את קלונם של גיבוריו מידי קונם: הוא משיח את הסיפור לפי תומו בין מלכות לחברתה, מינו תחת הרב דיין ומורה-הוראה, שיפסוק הלכה וישיב "על כל דבר שאלת כף וקדירה" אך כדי 'במסתרי הסאטירה', רמת-גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן. צורף, אפרים (1957). 'הספרות העברית החדשה לזרמיה', כרך ה', תל-אביב: דביר ואוניברסיטת בר-אילן, עמ' 58-64.

היא עצמה הצטרפה לאלוף-נעוריה, טייס בדימוס בשם אילן גונן, להרפתקאות חסרות תקדים בים ובמחוזות נידחים –

בעקבותיו את המקום הקסום שבּוֹ שיפץ בית ישן, ויהפכו את העיירה "שלו" שעל גדות אגם ויקו (Vico) למרכז ישראלי תוסס

חייהם של אחדים מבני הדור – ובהם התסריטאי המוכשר אסי דיין – היו בבחינת "טריפּ" מתמיד של הנאות הרגע והרס כתב-העת " קילטרטן ", בעריכת מקסים גילן ונחום קיין (כהן) ראה אור בתל-אביב בשנת 1964 באופן חד-פעמי ובעותקים

שיר השקר" בתבנית התחבירית של לשון חכמים, כאילו מדובר בפסיקה הלכתית בנוסח "שולחן ערוך" או ספרי שו"ת ("דין הנוטע עץ בשבת בשוגג", "דין הבא במחתרת", "דין ההולך במדבר בשבת", "דין המביא גט בחוצה לארץ", וכיו"ב ניסוחים

אפילו אותם צעירים בני המאה העשרים ואחת, שלא הזדמן להם לקרוא את הרומן המונומנטלי יוסף ואֶחיו מאת תומס

האֵזור במערב אירלנד הנזכר בשיר שלפנינו, הוצב לימים בפתח כתב-העת האוונגרדי (החד-פעמי), שעורכיו – מקסים גילן

את הטעמים של המשקאות שמכרו בקיוסקים שבשדרות העיר תל-אביב – מיץ תפוזים שנסחטו מול עיני הלקוח וגזוז תוסס גנוז הכָּלול באתר ביאליק שבפרויקט בן-יהודה) נכתב: "בליל סתיו אחד, לעת תפילת ערבית, השגיחו בני חלם לפי תומם

האם הוגה=הרעיון במשרדך, המטליא לנו טלאי=על=גבי=טלאי אינו תופס כלל איזה רעיון אנכרוניסטי וכפייתי הוא מציע שבאוניברסיטאות הגדולות, אלא ביד איזו מכללה אלמונית, שטרם הוקמה, ושיוזמיה מבטיחים להכשיר זן חדש של עורכי=דין

הסצנה שבה תופס הנכד את הצעיר, שכייס את סבו, ומכה אותו מכות נאמנות, מעמידה שתי תפיסות עולם בסימן שאלה

הסיפורים המוקדמים מגוללים את העלילה לפי תומם, כדרך שאדם משיח עם זולתו, ואף על פי כן, ואולי דווקא משום

בספרות חז"ל הוא הסיפור על חוּמָה, אלמנתו המשוחררת של אביי, ששהתה לבדה במחיצת שותפו רבא, שעה שימש דיין אמרה לו: מי היה היום בבית דין? אמר לה: אשתו של אביי. רבא, ששימש דיין בבית הדין, הביע את תמיהתו על הדרישה שדרשה חומה שייפסקו לה דמי מזונות לקניית יין, וראה

הבורגניים: החלוצים, שנשתחררו מן הכבלים, פרקו כל עול ומשמעת, יכולים לחיות את הרגע, ללא כל רגשי אשמה וללא מתן דין-וחשבון שראו את עיקר ייעודם בכתיבה לילדים: לוין קיפניס, אליעזר שמאלי, נחום גוטמן, ימימה אבידר טשרנוביץ, מרים ילן שלונסקי (הביא לדפוס: אריה אהרוני), תל-אביב 1989; מיכל אפרת, המילים המתבקשות: תחדישיו של יונתן רטוש, בר-אילן

מירון איזקסון הוא עורך-דין ואיש-עסקים, אך שיריו מאוֹתְתִים שמחבּרָם מקדיש נֵתַח נכבד מִזמנוֹ להרהורים

צורת מטבע, הוא ביזבז ביד רחבה, ונתן לבתו הון ללא חשבון (השיר 'שמרי נפשך ', הכלול ב'חגיגת קיץ' מצדיק דיון

כבאמנות: א"ב יהושע, ע' עוז, י' קנז, י' שבתאי, וכן בני המִשמרת הצעירה יותר (מ' שלו, ד' גרוסמן, יצחק לאור אילן

שייני-סירל לא תוכל להינשא לעובדיה עם צאתו מבית-החולים, גם אם יֵאוֹת למחול לה על מעלליה, שכּן חל עליה דין סבל אמנם ממעמד נחות מזה שניתן לילד שנולד במסגרת הנישואים, אך לא נקבע שום כלל שהפלה אותו לרעה על-פי דין ומחקרים ביצירת ש״י עגנון, מוגשים לפרופ׳ יהודה פרידלנדר, בעריכת הלל ויס והלל ברזל, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן

בראש הסנהדרין והיה הבֵּית-יוסף לאש דת בכל סעיפיו ודקדוקיו, לא יפול מהם דבר ארצה; ושבו ארבע מיתות בית דין

הכָּלול באתר ביאליק שבפרויקט בן-יהודה) כתב ביאליק: " בליל סתיו אחד, לעת תפילת ערבית, השגיחו בני חלם לפי תומם

לעומתם, סופרי "דור המדינה" באו ברוּבּם מבתים שבהם דיברו גרמנית או יידיש מגורמנת: עמיחי, זך, כרמי, סיון, גילן

השורה הראשונה נפלאה, אך כבר בשורה השנייה ניכר האילוץ שבבחירת " עדין " לצורך החרוז "המושלם" עם " דין "

בבתי-הספר שיעורי זמרה, והמורה שלנו לזמרה היה המוזיקאי יוסף הדר , מחבר השירים "ערב של שושנים" ו "נָד אילן

הזה ללא דיחוי, ופנה אל אלתרמן בבקשה שיהפוך את מחזהו של סמי גרונימן "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" למיוזיקל תוסס

אלתרמן, שחיבב תיאורים אוקסימורוניים, השתמש תכופות בכפל המשמעות של קו"ם , ובקונטרנים זה נתמקד בסוף דיון

כמו-כן עמד הסיפור " עובדיה בעל מום " במרכז דיון בן שישה משתתפים שנערך לא מכבר ב"בית עגנון".

את הטעמים של המשקאות שמכרו בקיוסקים שבשדרות העיר תל-אביב – מיץ תפוזים שנסחטו מול עיני הלקוח וגזוז תוסס גנוז הכָּלול באתר ביאליק שבפרויקט בן-יהודה) נכתב: "בליל סתיו אחד, לעת תפילת ערבית, השגיחו בני חלם לפי תומם

לאחר פטירת המחבר ב-2020 הוקדש לדמותו דיון נרחב בעיתון " הארץ ".

פואטיקה ופוליטיקה, שירי ילדים, שירה לאומית, שירה אקטואלית, לשון ועוד ביצירתו של אלתרמן – בספרנו מצוי דיון

הסופר עמוס עוז הביע בספר מסותיו באור התכלת העזה (1979), אגב ניתוח סגנונו הפיוטי המורבּידי של משה דיין דיון כזה אף מעורר שאלות אחדות ברמת הפשטה גבוהה יותר, ובראש ובראשונה את שאלת מחויבותו של האמן לחברה ולמדינה ברצון ומכבד את מארחיו, אך כשמבקשים אותו "בבית" לבל יפגע ברגשותיהם של ניצולי שואה ולא ינגן את וגנר, הוא רומס

הספר כולו תופס את ההתאמה המִגדרית כתהליך של תיקון, כבתורת הסוד והמסתורין.

, כאילו קריאה אל בית-דין של מעלה היא כמו קריאה במסדר צבאי, בתור לקופת-חולים או ב-audition שבּוֹ זמרים