תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 11 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון " הארץ ", ובכתבי העת " קשת החדשה ", " גג ", " ליטרטורה ", " שְׁבוֹ " ו-" הו !". מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים. התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם. ​חיקוי של שיר יפני זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר אוֹתִי הִלְהִיב בְּכָל שִׁבְעִים שְׁנוֹתַי עַל אֲדָמוֹת (הֵידָד לְכָל פְּרָחָיו שֶׁל הָאָבִיב כִּי הָאָבִיב הִגִּיעַ הֵנָּה שׁוּב). בְּכָל שִׁבְעִים שְׁנוֹתַי עַל אֲדָמוֹת וְלֹא כְּאִישׁ אֶבְיוֹן, דַּל עָלוּב בְּכָל שִׁבְעִים שְׁנוֹתַי עַל אֲדָמוֹת שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל אִישׁ בּוֹגֵר, שֶׁל יֶלֶד אַף פַּעַם לֹא חוֹלַלְתִּי כְּשֶׁנַּפְשִׁי צוֹהֶלֶת. ​Imitated from the Japanese A MOST astonishing thing -- Seventy years have I lived; (Hurrah for the flowers of Spring, For Spring is here again.) Seventy years have I lived No ragged beggar-man, Seventy years have I lived, Seventy years man and boy, And never have I danced for joy. ​מדוע הזקנים לא ישתגעו? אֵיךְ לֹא יִפֹּל זָקֵן אֶל תְּהוֹמוֹת הַשִּׁגָּעוֹן? הִכַּרְנוּ פַּעַם עֶלֶם חֲמוּדוֹת הָיְתָה לוֹ זְרוֹעַ שֶׁל דַּיָּג, עַזָּה כְּשֶׁל גִּבּוֹר עַתָּה הוּא בְּסַךְ-הַכֹּל סְתָם עִתּוֹנַאי שִׁכּוֹר. עַלְמָה אֲשֶׁר יָדְעָה אֶת דַּנְטֶה בְּעַל-פֶּה עַתָּה יוֹלֶדֶת יְלָדִים לְאִישׁ רָפֶה הֵלֵנָה שֶׁחָלְמָה חֲלוֹם שִׁוְיוֹן לַכֹּל עַל דּוּכָנָהּ בְּשׁוּק עַתָּה תַּכְרִיז בְּקוֹל. יֵשׁ מַאֲמִין שֶׁכָּךְ תִּפְעַל יַד הַגּוֹרָל אֲשֶׁר תַּשְׁפִּיל אֶת הַצַּדִּיק תָּרִים אֶת הַנָּבָל. שֶׁאִם פִּרְקֵי חַיִּים שֶׁל זוּלָתְךָ תַּצִּיג בְּסַךְ וְתַקְרִינֵם כְּמוֹת שֶׁהֵם עַל יְרִיעַת מָסָךְ הֵן לֹא תִּמְצָא סִפּוּר חַיִּים אֶחָד שֶׁל אִישׁ אֲשֶׁר בְּגוֹרָלוֹ יֵחַד. אֵין שׁוּם סִיּוּם אֲשֶׁר יַתְאִים לַהַתְחָלָה אֶת זֹאת לָאֲנָשִׁים הַצְּעִירִים אִישׁ לֹא גִּלָּה. אַךְ הַזְּקֵנִים אֶת זֹאת יוֹדְעִים הֵיטֵב הֵיטֵב וּבַסְּפָרִים זָכִינוּ שֶׁחָכְמָה זוֹ תִּכָּתֵב: שֶׁאֵין לוֹ לְאָדָם גּוֹרָל אַחֵר עַל כֵּן בָּרוּר מַדּוּעַ הַזָּקֵן בַּשִּׁגָּעוֹן בּוֹחֵר. ​Why Should Not Old Men Be Mad? Why should not old men be mad? Some have known a likely lad That had a sound fly-fisher's wrist Turn to a drunken journalist; A girl that knew all Dante once Live to bear children to a dunce; A Helen of social welfare dream, Climb on a wagonette to scream. Some think it a matter of course that chance Should starve good men and bad advance, That if their neighbours figured plain, As though upon a lighted screen, No single story would they find Of an unbroken happy mind, A finish worthy of the start. Young men know nothing of this sort, Observant old men know it well; And when they know what old books tell And that no better can be had, Know why an old man should be mad. ​ברבורי הפרא בקול הָאִילָנוֹת עוֹמְדִים בִּיפִי הַסְּתָו שְׁבִילֵי הַיַּעַר יְבֵשִׁים עֲדַיִן, וְעִם שְׁקִיעַת חַמַּת חֶשְׁוָן הַמַּיִם הֵם כְּמַרְאָה צָחָה לְדוּמִיַּת שָׁמַיִם; בֵּין חַלּוּקֵי הַנַּחַל נוֹהֲרִים לָהֶם מ"ט הַבַּרְבּוּרִים. י"ט סְתָוִים עָבְרוּ עָלַי עַד כֹּה מֵאָז הִתְחַלְתִּי הָעִתִּים לִמְנוֹת וּבְטֶרֶם אֲסַיֵּם, רָאִיתִי לְנֶגְדִּי אֵיךְ כַּנְפֵיהֶם נוֹסְקוֹת וְנִשָּׂאוֹת. סָבִים בְּמַעְגְּלֵי עֲנַק הַבַּרְבּוּרִים וּמִתְפַּזְּרִים בְּקוֹל לְכָל הָעֲבָרִים. הִבַּטְתִּי בִּיצוּרֵי הַצְּחוֹר הָאֵלֶּה וּלְבָבִי הָמָּה. הַכֹּל שׁוֹנֶה מֵאָז שְׁמַעְתִּים לָרִאשׁוֹנָה בְּזֶה הַחוֹף עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה, וַחֲבָטוֹת כְּנָפַיִם מֵעָלַי כְּעִנְבָּלִים נִשְׁמַע קוֹלָם כְּמוֹ בִּצְעָדִים כֹּה קְלִילִים. בֶּן זוּג אוֹהֵב, לְלֹא לֵאוּת עִם בַּת זוּגוֹ פּוֹסֵעַ בַּצִּנָּה לְצַד פְּלָגִים, בְּגָבְהֵי מָקוֹם נַפְשָׁם לֹא הִזְדַּקְּנָה. וּבִנְדוּדִים גַּם הַהֶשֵּׂג, הַתַּאֲוָה עֲדַיִן יְלַוּוּ אֶת הַנְּתִיבָה. עַתָּה סְחוּפִים הֵם עַל דְּמִי הַגַּלִּים יָפְיָם אָפוּף בְּסוֹד וּמִסְתּוֹרִין. בֵּין אַגְמוֹנִים יִבְנוּ קִנָּם? עַל שְׂפַת אֲגַם בַּיְּעָרִים? לְשַׂמֵּחַ לֵב אֱנוֹשׁ, אַךְ כְּשֶׁאֵעוֹר לִי יוֹם אֶחָד אֶמְצָא שֶׁהֵם הָיוּ חֲלוֹם? ​The Wild Swans at Coole The trees are in their autumn beauty, The woodland paths are dry, Under the October twilight the water Mirrors a still sky; Upon the brimming water among the stones Are nine-and-fifty swans. The nineteenth autumn has come upon me Since I first made my count; I saw, before I had well finished, All suddenly mount And scatter wheeling in great broken rings Upon their clamorous wings. I have looked upon those brilliant creatures, And now my heart is sore. All's changed since I, hearing at twilight, The first time on this shore, The bell-beat of their wings above my head, Trod with a lighter tread. Unwearied still, lover by lover, They paddle in the cold Companionable streams or climb the air; Their hearts have not grown old; Passion or conquest, wander where they will, Attend upon them still. But now they drift on the still water, Mysterious, beautiful; Among what rushes will they build, By what lake's edge or pool Delight men's eyes when I awake some day To find they have flown away? ​שירו של האוהב צִפּוֹר אֶל הָאֲוִיר הֹמָה אֵינִי יוֹדֵעַ אֵי וּמָה, הָרֶחֶם לַזְּרָעִים חִשְׁקוֹ אוֹתוֹ הָרֹגַע כְּבָר שׁוֹכֵן גַּם עַל הָרוּחַ גַּם עַל קֵן עַל הַיְּרֵכַיִם הַפְּשׂוּקוֹת The Lover's Song BIRD sighs for the air, Thought for I know not where, For the womb the seed sighs. Now sinks the same rest On mind, on nest, On straining thighs ​המשורר לאהובתו בְּמוֹ-יָדַי אָבִיא לָךְ בִּסְגִידָה אֶת כָּל סְפָרַי וּבָם שְׁלַל חֲלוֹמוֹת אִשָּׁה צָחָה שֶׁתְּשׁוּקָתָהּ אָבְדָה הִיא כְּגֵאוּת שׁוֹחֶקֶת אַפְרוּרִית חוֹלוֹת וְלֵב שֶׁנִּתְרַפֵּט יוֹתֵר מִן הַבְּלִיטָה אֲשֶׁר מֵאֵשׁ הַזְּמַן הַבְּהִירָה תִּבְקַע אִשָּׁה צָחָה עִם אֵין-סְפֹר חֲלוֹמוֹת. אֶת חֲרוּזַי כֻּלָּם אָבִיא לְךָ בִּתְשׁוּקָה ​The Poet to his Beloved BRING you with reverent hands The books of my numberless dreams, White woman that passion has worn As the tide wears the dove-grey sands, And with heart more old than the horn That is brimmed from the pale fire of time: White woman with numberless dreams, I bring you my passionate rhyme. Read More תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 16 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון " הארץ ", ובכתבי העת " קשת החדשה ", " גג ", " ליטרטורה ", " שְׁבוֹ " ו-" הו !". מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים. התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם. A Bronze Head HERE at right of the entrance this bronze head, Human, superhuman, a bird's round eye, Everything else withered and mummy-dead. What great tomb-haunter sweeps the distant sky (Something may linger there though all else die) And finds there nothing to make its terror less Hysterica passio of its own emptiness? No dark tomb-haunter once; her form all full As though with magnanimity of light, Yet a most gentle woman; who can tell Which of her forms has shown her substance right? Or maybe substance can be composite, profound McTaggart thought so, and in a breath A mouthful held the extreme of life and death. פרוטומה של ארד כָּאן, מִיָּמִין לַמְּבוֹאָה, פְּרוֹטוֹמָה שֶׁל אָרָד הִיא אֱנוֹשִׁית וְגַם עַל-אֱנוֹשִׁית, עֵינָהּ כְּשֶׁל צִפּוֹר, וְכָל הַשְּׁאָר בָּלֶה, אוּלַי כְּבָר לֹא שָׂרַד. פּוֹקֶדֶת הַקְּבָרִים בָּרוּם סוֹרֶקֶת הַמִּצְבּוֹר (אֶפְשָׁר נִשְׁאַר שָׁם מַשֶּׁהוּ, הַשְּׁאָר אָבַד) אֵינָהּ מוֹצֵאת מָה שֶׁיּוּכַל אֵימָה הַמְעֵט Hysterica passio. מִסָּבִיב הַכֹּל כְּבָר רֵיק וּמֵת. אֵי-אָז פּוֹקֶדֶת הַקְּבָרִים לֹא הִתְהַלְּכָה בִּשְׁחוֹר מוּצֶפֶת אוֹר הָיְתָה בְּרֹחַב לֵב. כְּבַת טוֹבִים רַכָּה; וּמִי יוּכַל אֱמֹר אֵיזוֹ מִן הַדְּמוּיוֹת אֶת הַמַּהוּת תְּשַׁקֵּף. אֶפְשָׁר מַהוּת אֵינָהּ אֶלָּא הֶרְכֵּב: הָגוּת מְקַ'טְגְּרֵט בְּעָמְקָהּ, בָּהּ נִמְסָכִים חַיִּים וּמָוֶת בְּחֹד הַהֲפָכִים. The Fool By The Roadside When all works that have From cradle run to grave From grave to cradle run instead; When thoughts that a fool Has wound upon a spool Are but loose thread, are but loose thread; When cradle and spool are past And I mere shade at last Coagulate of stuff Transparent like the wind, I think that I may find A faithful love, a faithful love. השוטה לצד הדרך כַּאֲשֶׁר כָּל מְשִׂימוֹת חַיַּי מֵעֲרִישָׁה עַד עֶרֶשׂ דְּוַי אוֹ, לְהֶפֶךְ, מִן הַדְּוַי אֶל עֲרִישַׁת תִּינוֹק. כְּשֶׁהִרְהוּרָיו שֶׁל הָאֱוִיל מִסְתּוֹבְבִים לָהֶם עַל סְלִיל אֲבָל הַחוּט כְּבָר נִתְרַפָּה וְאַף נִזּוֹק. כֵּן, כְּבָר נִזּוֹק. כְּשֶׁסְּלִיל וַעֲרִישָׂה זְמַנָּם הוּא זְמַן עָבָר וְאָנֹכִי כְּבָר צֵל אֲשֶׁר רָאָה דָּבָר, כְּאִישׁ אֲשֶׁר נִקְרַשׁ עַשְׂרוֹת מוֹנִים שָׁקוּף מַמָּשׁ כְּמוֹ רוּחַ שֶׁנּוֹשָׁב אוּלַי אֶמְצָא עוֹד אַהֲבָה, אֲנִי חוֹשֵׁב, כָּזֹאת שֶׁל אֱמוּנִים, שֶׁל אֱמוּנִים. On a Political Prisoner She that but little patience knew, From childhood on, had now so much A grey gull lost its fear and flew Down to her cell and there alit, And there endured her fingers' touch And from her fingers ate its bit. Did she in touching that lone wing Recall the years before her mind Became a bitter, an abstract thing, Her thought some popular enmity: Blind and leader of the blind Drinking the foul ditch where they lie? When long ago I saw her ride Under Ben Bulben to the meet, The beauty of her country-side With all youth's lonely wildness stirred, She seemed to have grown clean and sweet Like any rock-bred, sea-borne bird: Sea-borne, or balanced in the air When first it sprang out of the nest Upon some lofty rock to stare Upon the cloudy canopy, While under its storm-beaten breast Cried out the hollows of the sea. על אסירה פוליטית אַף שֶׁחָסְרָה הִיא סַבְלָנוּת מִיַּלְדוּתָהּ עַתָּה מָלְאָה הִיא אֹרֶךְ-רוּחַ עַד גְּדוֹתֶיהָ. בַּת-שַׁחַף אֲפֹרַת כָּנָף עַתָּה יָרְדָה לְתָא מַאֲסָרָהּ, קָרְבָה עָדֶיהָ הִנִּיחָה לָהּ לָמוּשׁ אֶת אֶבְרָתָהּ אָכְלָה אֶת מְזוֹנָהּ מִתּוֹךְ יָדֶיהָ. הַאִם מַגַּע כָּנָף הוּא שֶׁהֶעֱלָה אֶת זֵכֶר הַיָּמִים הַהֵם הָאֲחֵרִים לִפְנֵי הֱיוֹת רוּחָהּ יֵשׁוּת מְלֵאָה כֻּלָּהּ רַעֲיוֹנֵי שִׂנְאָה מָרִים אֲשֶׁר חוֹמְרִים בַּנֶּפֶשׁ בְּטַעַם הֶהָמוֹן, עִוֵּר בִּקְהַל עִוְּרִים שׁוֹתֶה לִבָּהּ מִבִּיב הַמְּסֹאָב בְּרֶפֶשׁ? כְּשֶׁרְאִיתִיהָ אָז לְמַרְגְּלוֹת הָהָר רוֹכֶבֶת עַל סוּסָהּ אֶל הַמִּפְגָּשׁ הָיָה בָּהּ יְפִי אַרְצָהּ כְּצֶמַח בָּר בְּכָל פְּרָאוּת הַנְּעוּרִים בָּהּ הִתְלַבְלֵב וְקָם. גָּדְלָה הִיא מְתוּקָה, עִם לֵב רַגָּשׁ כְּשֶׁל צִפּוֹר שֶׁקִּנְּנָה עַל צוּק לְחוֹף הַיָּם. הִיא בַּת-גַּלִּים אוֹ בַּעֲלַת כָּנָף. כַּאֲשֶׁר לָרִאשׁוֹנָה זִנְּקָה הִיא מִקִּנָּהּ מֵעַל הַסֶּלַע מַבָּטָהּ הוּנַף אֵלֵי חֻפַּת שָׁמַיִם, עָב כָּחֹל, עֵת תַּחַת לֶב-הַיָּם שֶׁמִּסּוּפוֹת עֻנָּה הוֹמִים הַתְּהוֹמוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל. The Rose Tree 'O words are lightly spoken,' Said Pearse to Connolly, 'Maybe a breath of politic words Has withered our Rose Tree; Or maybe but a wind that blows Across the bitter sea.' 'It needs to be but watered,' James Connolly replied, 'To make the green come out again And spread on every side, And shake the blossom from the bud To be the garden's pride.' 'But where can we draw water,' Said Pearse to Connolly, 'When all the wells are parched away? O plain as plain can be There's nothing but our own red blood Can make a right Rose Tree.' עץ השושנים מִלִּים קַלּוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת שָׂח פִּירְס לְקוֹנוֹלִי, אוּלַי אָשֵׁם הַשִּׂיחַ הַמְּדִינִי שֶׁבְּעֶטְיוֹ אִבַּדְנוּ שִׂיחַ שׁוֹשַׁנִּים, אוּלַי בְּגִין מַשַּׁב רוּחוֹת קְטָבִים מֵעַל יָם מְרִירִי. רַק מַיִם נְחוּצִים לָנוּ גֵּ'ימְס קוֹנוֹלִי עָנָה וְשׁוּב הַצֶּבַע הַיְּרַקְרַק יָצוּץ בְּכָל פִּנָּה, תִּבְקַע פְּרִיחָה מִן הַנִּצָּן עֲטֶרֶת כָּל גִּנָּה. אֵיכָה נוּכַל לִשְׁאֹב אוֹתָם שָׂח פִּירְס לְקוֹנוֹלִי, הַבְּאֵרוֹת יָבְשׁוּ כֻּלָּן עֵצָה פְּשׁוּטָה יֵשׁ לִי דָּמֵנוּ הָאָדֹם יַרְוֶה אֶת עֵץ הַשּׁוֹשַׁנִּים. Whence Had They Come? (from “Supernatural Songs”) Eternity is passion, girl or boy Cry at the onset of their sexual joy "For ever and for ever'; then awake Ignorant what Dramatis personae spake; A passion-driven exultant man sings out Sentences that he has never thought; The Flagellant lashes those submissive loins Ignorant what that dramatist enjoins, What master made the lash. Whence had they come, The hand and lash that beat down frigid Rome? What sacred drama through her body heaved When world-transforming Charlemagne was conceived? מאין באו הֵמה? (מתוך "שירים על-טבעיים") הַנֶּצַח הוּא תְּשׁוּקָה. כָּל אִישׁ צָעִיר בְּבוֹא חֶדְוַת הַמִּין בְּקוֹל יַצְהִיר: "לָעַד, לְעוֹלְמֵי עַד!", וְאָז יִתְעוֹרֵר וְאֶת דִּבְרֵי הַנְּפָשׁוֹת הַפּוֹעֲלוֹת אֵינוֹ זוֹכֵר. אָדָם כֻּלּוֹ תְּשׁוּקָה יָשִׁיר בְּלַהַט פִּיּוּט שֶׁנִּשְׁמָתוֹ אֵינָהּ יוֹדַעַת; וְהַמַּצְלִיף בְּשׁוֹט עַל גּוּף דָּוֶה אֵינוֹ מֵבִין מָה הַבַּמַּאי מְצַוֶּה. מִי הָאֻמָּן יוֹצֵר הַשּׁוֹט? מֵאַיִן בָּאוּ הֵמָּה הַיָּד וְהַמַּגְלֵב אֲשֶׁר הִכּוּ אֶת רוֹמָא? אֵיזֶה מִין מַחֲזֶה-מוּסָר בָּהּ הִתְחוֹלֵל עֵת בְּרַחְמָהּ הֵנֵץ לוֹ קַרְל, מְשַׁנֶּה תֵּבֵל. Meru Civilisation is hooped together, brought Under a rule, under the semblance of peace By manifold illusion; but man's life is thought, And he, despite his terror, cannot cease Ravening through century after century, Ravening, raging, and uprooting that he may come Into the desolation of reality: Egypt and Greece, good-bye, and good-bye, Rome! Hermits upon Mount Meru or Everest, Caverned in night under the drifted snow, Or where that snow and winter's dreadful blast Beat down upon their naked bodies, know That day bring round the night, that before dawn His glory and his monuments are gone. מֵרוּ תַּרְבּוּת אֱנוֹשׁ הֵן אֲחֻזָּה בְּחִשּׁוּקִים. נְתוּנָה בִּידֵי מַנְהִיג, חֲלוֹם-שָׁוְא עַל שָׁלוֹם שֶׁעוֹד יִגְדַּל נְתוּנָה בְּאַשְׁלָיוֹת רַבּוֹת-פָּנִים, אַךְ בְּאֵין תְּבוּנָה הָאָדָם, גַּם אִם הַפַּחַד יְקַנֵּן בּוֹ לֹא יֶחְדַּל לִזְלֹל דּוֹר אַחַר דּוֹר לְלֹא לֵאוּת לִזְלֹל, לִזְעֹק וְלַעֲקֹר עַד שֶׁיִּגְרֹם לָהּ לַתֵּבֵל חֻרְבָּן; יָבִיא לְהֶרֶס הַמְּצִיאוּת. שָׁלוֹם מִצְרַיִם וְיָוָן, שָׁלוֹם לְךָ רוֹמָא הַנְּזִירִים עַל שִׂיא הַאֵוֵרֵסְט, עַל הַר מֶרוּ בַּלַּיְלָה תַּחַת גַּל הַשֶּׁלֶג יִתְחַפְּרוּ אוֹ בַּתִּלִּים שֶׁבָּם גְּלִידֵי הַקֶּרַח יֵעָרְמוּ יוֹדְעִים שֶׁלַּיְלָה רוֹדֵף יוֹם, וְעַד קֵץ הַלֵּל תִּפְאֶרֶת מִקְדָּשִׁים הֵן תֵּעָלֵם. Read More תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 3 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון " הארץ ", ובכתבי העת " קשת החדשה ", " גג ", " ליטרטורה ", " שְׁבוֹ " ו-" הו !". מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים. התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם. ​טייס אירי חוזה את יום מותו אֲנִי יוֹדֵעַ: גּוֹרָלִי לִי יְמַנֶּה אֶת יוֹם מוֹתִי מֵעָל, בֵּין עָב לְעָב; אֶת יְרִיבַי לַקְּרָב אֵינִי שׂוֹנֵא מֵגֵן אֲנִי עַל אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא אֹהַב; קִילְטַרְטַן קְרוֹס הִיא לִי מָחוֹז וָאֵם, וְשָׁם אֶחַי, דַּלִּים וַעֲנִיִּים, שֶׁמַּפָּלָה כְּלָל לֹא תְּאַמְלְלֵם הֶשֵּׂג אֶת חַיֵּיהֶם כְּלָל לֹֹא יַנְעִים. לִלְחֹם יָצַָאתִי לֹא מִתּוֹךְ חוֹבָה לֹא צַו קְרָאַנִי, לֹא תְּשׁוּאוֹת קָהָל. תְּשׁוּקָה פְּנִימִית הִיא זוֹ שֶׁדָּחֲפָה אוֹתִי אֶל שְֹׁאוֹן עָבִים, לָטוּס אֶל עָל. אֶת מַאֲזַן-חַיַּי עָרַכְתִּי, וָאַחְלִיט: עָתִיד יִהְיֶה לִי כַּחֲלום יָעוּף גַּם עֲבָרִי עָבַר בְּלֹא תַּכְלִית מוּל אֵלֶּה הַחַיִּים וְזֶה הַסּוֹף. ​An Irish Airman foresees his Death I know that I shall meet my fate Somewhere among the clouds above; Those that I fight I do not hate, Those that I guard I do not love; My country is Kiltartan Cross, My countrymen Kiltartan’s poor, No likely end could bring them loss Or leave them happier than before. Nor law, nor duty bade me fight, Nor public men, nor cheering crowds, A lonely impulse of delight Drove to this tumult in the clouds; I balanced all, brought all to mind, The years to come seemed waste of breath, A waste of breath the years behind In balance with this life, this death. ​כי יאפיר ראשך כִּי יַאֲפִיר רָאשֵׁךְ מִכֹּל תְּמוּרוֹת הָעֵת מוּל אָח, קְחִי לְיָדֵךְ אֶת זֶה הַסֵפֶר, וְהַעֲלִי זִכְרוֹן דְּמוּתֵךְ-מֵאָז, רַכַּת הַסֵּבֶר, שֶׁעַל עֵינֶיהָ נָח צֵל אַשְׁמוּרוֹת כָּבֵד. רַבִּים נָטוּ לָךְ חֶסֶד בִּרְגָעִים שֶׁל אשֶׁר, מִי בְּחִבַּת אֱמֶת, מִי בִּשְׁבוּעוֹת שֶׁל שָׁוְא, אַךְ אֶת לִבֵּךְ, לֵב נַוָּדִים, הֵן רַק אֶחָד אָהַב, גַּם בְּעִתּוֹת תּוּגָה, כִּי יְשֻׁפֵךְ אַךְ חשֶׁךְ. וּכְשֶׁתָּכֹפִי רֹאשׁ אֶל גֶּחָלִים כָּבִים, וְחֶרֶשׁ תִּסְפְּדִי לְזֶה אֲשֶׁר אָהַב, הוּא יְהַלֵּךְ עַל רֶכֶס-רוּם, בְּסֵתֶר עָב. וְאֶת פָּנָיו יָלֶט בְּשׁבֶל כּוֹכָבִים. When You are Old WHEN you are old and gray and full of sleep, And nodding by the fire, take down this book, And slowly read, and dream of the soft look Your eyes had once, and of their shadows deep; How many loved your moments of glad grace, And loved your beauty with love false or true, But one man loved the pilgrim soul in you, And loved the sorrows of your changing face; And bending down beside the glowing bars, Murmur, a little sadly, how love fled And paced among the mountains overhead And hid his face among a crowd of stars. ​ג'יין המטורפת וג'ק הנע-ונד בְּהִצְטַלֵּב הַמַּבָּטִים אֶת עַצְמוֹתַי יַרְעִיד, כְּכָל שֶׁאֶת דַּלְתִּי אֶפְתַּח כְּבָר לֹא יִהְיֶה שָׂרִיד, לָאַהֲבָה, שֶׁהִיא כְּמוֹ סְלִיל פָּרוּם בֵּין שְׁחוֹר לְשַׁחֲרִית. כַּמָּה בּוֹדֵד הִנּוֹ הַצֵּל בְּשׁוּבוֹ אֶל אֵל עֶלְיוֹן; אֲנִי – הַסְּלִיל עַל הֶעָפָר, גּוּפִי כְּבָר בָּאָרוֹן. מִשָּׁם אֶדְלֹג אֶל רֶחֶם-אֵם טָמוּן בּוֹ אוֹר אַחֲרוֹן. אַךְ אִם לְבַד שָׁם אֶשָּׁאֵר בְּשִׁמְמוֹן מִטָּה, הַסְּלִיל קְשָׁרָנוּ צֵל אֶל צֵל כְּשֶׁאֶת דַּרְכּוֹ הִטָּה וַאֲזַי הִגִּיעַ עַד הֲלוֹם, דִּינִי לָצֵאת מֵתָה. Crazy Jane and Jack The Journeyman I know, although when looks meet I tremble to the bone, The more I leave the door unlatched The sooner love is gone, For love is but a skein unwound Between the dark and dawn. A lonely ghost the ghost is That to God shall come; I – love’s skein upon the ground, My body in the tomb – Shall leap into the light lost In my mother’s womb. But were I left to lie alone In an empty bed, The skein so bound us ghost to ghost When he turned his head passing on the road that night, Mine must walk when dead.​ ​ביתי עַתִּיק הַגֶּשֶׁר, אַף עַתִּיק מִמֶּנּוּ הַמִּגְדָּל, בֵּית אִכָּרִים חוֹמָה תָּגֵן עָלָיו, כִּבְרַת דְּרָכִים רְחָבָה זְרוּעַת סְלָעִים, שֶׁעַל גַּבָּה שׁוֹשַׁן סִמְלִי יִגְדַּל. קוֹצִים, אִילַן-בּוּקִיצָה בְּזִקְנַת עָלָיו מַשַּׁק-הַגֶּשֶׁם שֶׁקּוֹלוֹ יָהִים וְקוֹל מַשַּׁב-רוּחוֹת וּסְעָרוֹת; וְעוֹף הַמַּיִם שֶׁחוֹזֵר וְאֶת הַפֶּלֶג שׁוּב עוֹבֵר אֲחוּז הוּא פַּחַד מִמַּתְּזֵי-הַמַּיִם שֶׁל תְּרֵיסָר פָּרוֹת; פִּתּוּל שֶׁל גֶּרֶם מַדְרֵגוֹת, קִמּוּר קִיטוֹן, אָח אֲפֹרָה עִם לֶהָבָה פְּתוּחָה, אוֹר נֵר וּלְיָדוֹ מְגִלָּה כְּתוּבָה: "אִיל פֶּנְסֶרוֹזוֹ" בְּנֹסַח אַפְּלָטוֹן. בְּמִין דִּירָה כָּזֹאת שֶׁבְּרוּחָהּ הַזַּעַם הַדֶּמוֹנִי נִתְהַוָּה. אֶת זֹאת יוֹדְעִים כָּל הַשָּׁבִים בִּשְׁעוֹת הָאֹפֶל הַמְּאֻחָרוֹת, הַנַּוָּדִים מִן הַשְּׁוָקִים וְהַיְּרִידִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת נִיצוֹצוֹת הַנֵּר מְהַבְהֲבִים. הָיוּ הֵם שְׁנַיִם שֶׁיָּסְדוּ אוֹתוֹ. אִישׁ מִלְחָמָה אֲשֶׁר אָסַף קְבוּצַת רוֹכְבִים, יָמָיו בִּלָּה בְּלֵב הָאַלִּימוּת הַמִּתְגַּעֶשֶׁת, בּוֹ קוֹל צְפִירָה בַּלַּיְלָה יִשָּׁמַע הָאִישׁ וּקְבוּצָתוֹ הַמִּתְכַּלָּה שֶׁשָּׁכְחָה אוֹתוֹ וְנִשְׁכְּחָה מִנֶּפֶשׁ; וְאָנוֹכִי, שֶׁכָּל יוֹרְשֵׁי הַתּוֹרָשָׁה שֶׁלִּי שֶׁלְּאַחַר מוֹתִי הֵן יְגַלּוּ אֶת מַר-רוּחִי וּבִרְצוֹתָם יְהַלְּלוֹ אוֹתוֹ כְּסֵמֶל הַתּוֹאֵם אֶת גּוֹרָלִי. ​My House An ancient bridge, and a more ancient tower, A farmhouse that is sheltered by its wall, An acre of stony ground, Where the symbolic rose can break in flower, Old ragged elms, old thorns innumerable, The sound of the rain or sound Of every wind that blows; The stilted water-hen Crossing Stream again Scared by the splashing of a dozen cows; A winding stair, a chamber arched with stone, A grey stone fireplace with an open hearth, A candle and written page. Il Penseroso's Platonist toiled on In some like chamber, shadowing forth How the daemonic rage Imagined everything. Benighted travellers From markets and from fairs Have seen his midnight candle glimmering. Two men have founded here. A man-at-arms Gathered a score of horse and spent his days In this tumultuous spot, Where through long wars and sudden night alarms His dwinding score and he seemed castaways Forgetting and forgot; And I, that after me My bodily heirs may find, To exalt a lonely mind, Befitting emblems of adversity. Read More תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 8 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון " הארץ ", ובכתבי העת " קשת החדשה ", " גג ", " ליטרטורה ", " שְׁבוֹ " ו-" הו !". מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים. התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם. ​המגדל I מָה אֶעֱשֶׂה עִם הַמַּהֲתַלָּה הַזֹּאת – אֲהָהּ, לִבִּי, הָהּ לֵב גּוֹעֵשׁ – מַרְאֶה עִוְעִים תְּקָפַנִי. מִין תְּקוּפַת תְּשִׁישׁוּת שֶׁנִּצְמְדָה אֵלַי כְּאֶל זְנָבוֹ שֶׁל כֶּלֶב? לֹא הָיָה לִי מֵעוֹלָם דִּמְיוֹן סוֹעֵר כָּל כָּךְ, נִלְהָב כָּל כָּךְ חוּשִׁים מְחֻדָּדִים בְּשִׂיא תְּשׁוּקָה אֶל הַמֻּפְלָא וְהַסָּמוּי מֵעַיִן – לֹא בִּנְעוּרַי, בְּוַדַּאי, עֵת עִם פִּתְיוֹן-חַכָּה טִפַּסְתִּי כְּחֹם הַיּוֹם עַל כֶּתֶף הַר בֶּן בַּלְבֵּן לִשְׁהוֹת שָׁם יוֹם אֲשֶׁר נִמְשַׁךְ כִּשְׂרוֹךְ אָרֹךְ דּוֹמֶה שֶׁבָּאָה עֵת שֶׁאֶת הַמּוּזָה אֲגָרֵשׁ. אֶבְחַר אִישִׁים כְּמוֹ אַפְּלָטוֹן אוֹ פְּלוּטִינוֹס לְרֵעַי עַד דִּמְיוֹנִי, עֵינַי וְכָל חוּשַׁי כְּבָר יִסְתַּפְּקוּ בְּטִעוּנִים וְהַפְשָׁטוֹת, אוֹ אֶתְבַּזֶּה לָעַד בְּגִין קֻמְקוּם מְקַשְׁקֵשׁ שֶׁלְּרַגְלַי נִצְמַד. II אֲנִי צוֹעֵד לְיַד עֶמְדוֹת הַיֶּרִי לְאִטִּי, אֶל יְסוֹדוֹת בָּתִּים שָׁלוּחַ מַבָּטִי, אוֹ לְגֶזַע עֵץ הַמִּזְדַּקֵּר זְקוּף גֵּו מִן הַקַּרְקַע, כְּאֶצְבַּע-אֵפֶר מִשְׁתַּרְבֵּב. שׁוֹלֵחַ דִּמְיוֹנִי בְּאוֹר שְׁקִיעָה עוֹמֵם וּמַעֲלֶה תְּמוּנוֹת וְזִכְרוֹנוֹת מֵהֲרִיסוֹת, עִיִּים וְאִילָנוֹת. הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁבְּאַמְתַּחְתִּי מְיֻעָדוֹת לָהֶם. מֵעֵבֶר לַפִּסְגָּה חָיְתָה הַגְּבֶרֶת פְרֶנְץ'. פַּעַם אַחַת עֵת כָּל פָּמוֹט שֶׁל כֶּסֶף מְמֹרָט הֵאִיר אֶת גּוֹן הַמָּהָגוֹנִי וְאֶת כְּלֵי הַשֵּׁכָר קָם לו אַחַד הַשָּׁרָתִים אֲשֶׁר נֵחַן בַּהֲבָנָה לְלֵב גְּבִרְתּוֹ, יָדַע רְצוֹנָהּ יָצָא עִם מַזְמֵרָה, וְחִישׁ גָּזַם אָזְנֵי אִכָּר אֶחָד חָצוּף מִמְּקוֹמָן אַף הֱבִיאָן בְּכוֹס כְּסוּיָה אֶל שֻׁלְחָנָהּ. זֹאת לֹא כֻּלָּם יוֹדְעִים אַךְ בֶּהֱיוֹתִי צָעִיר הָיְתָה בַּת-אִכָּרִים יָפָה, חִבְּרוּ לָהּ שִׁיר בֵּיתָהּ עָמַד אֵי-שָׁם בֵּין הַסְּלָעִים כֻּלָּם שִׁבְּחוּ אֶת כָּל קַוֵּי פָּנֶיהָ הַנָּאִים. אַנְשֵׁי יָרִיד הֵפִיקוּ הֲנָאָה מִן הַשְּׁבָחִים טִיבָם שֶׁל אֲנָשִׁים כְּמוֹתָם שֶׁאֵין הֵם שׁוֹכְחִים אֵיךְ נִדְחֲקוּ בְּסִמְטָאוֹת הַשּׁוּק, כִּתְּרוּ גּוּפָהּ עַל כִּי שִׁיר תְּהִלָּה וָשֶׁבַח אֲפָפָהּ. הָיוּ שֶׁמִּן הַשִּׁיר נִתְבַּלְּעָה דַּעְתָּם, אוֹ שֶׁמָּא נִתְבַּשְּׂמוּ, עָבְרוּ עַל מִדָּתָם, הֵם קָמוּ וְדָרְשׁוּ, תָּבְעוּ אֶת מְלוֹא הַזְּכוּת לִבְחֹן אִם דִּמְיוֹנָם תּוֹאֵם אֶת הַמְּצִיאוּת. אַךְ בִּרְאוֹתָם אֶת זֹהַר הַלְּבָנָה חָשְׁבוּ שֶׁאֵין הוּא אֶלָּא אוֹר הַיּוֹם, הַמַּנְגִּינָה הָלְמָה בָּהֶם עַד תֹּם, אֶחָד מֵהֶם טָבַע בַּמַּדְמֵנָה. כּוֹתֵב הַשִּׁיר אָבְדָה רְאִיָּתוֹ. מוּזָר. זֶה לֹא יְהֵא מוּזָר אִם אַךְ תַּבִּיטוּ לֶעָבָר. הֵן "מַחֲזֵה הַיְּגוֹנִים" הַפִּיּוּטִי אֵי-אָז נִפְתַּח בְּהוֹמֶרוּס אֲשֶׁר מְאוֹר-עֵינָיו דָּעַךְ. הֵלֵנָה הֵן בָּגְדָה בְּכָל הַלְּבָבוֹת אֲהָהּ, לוּ אוֹר חַמָּה, אוֹר לְבָנָה וּשְׁאָר אוֹרוֹת הָפְכוּ יֵשׁוּת אַחַת לְלֹא גְּבוּלוֹת, בְּנִצְחוֹנִי אֲנִי אוּלַי אַטְרִיף אֶת הַבְּרִיּוֹת. בְּמוֹ יָדַי בָּרָאתִי אֶת הַנְרָהָן כְּגִבּוֹר, בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר הוּא סֻלַּק פִּכֵּחַ אוֹ שִׁכּוֹר גֹּרַשׁ מִכָּאן מִן הַסְּבִיבָה מִכָּל צְרִיף וּבִקְתָּה עַד שֶׁזָּקֵן רַב-מָג אוֹתוֹ תָּפַס בִּלְהָטָיו. נִלְכַּד הָאִישׁ, צָעַד, מָעַד, רָעַד בְּכָל פִּנָּה. נוֹתְרוּ לְרֹעַ מַזָּלוֹ רַק אֵיבָרִים שְׁבוּרִים כַּמָּה זַהֲרוּרֵי תְּשׁוּקָה רָמִים וְנוֹרָאִים סִפּוּר חַיָּיו טָוִיתִי כְּבָר לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה. כַּת בִּרְיוֹנִים טָרְפוּ קְלָפִים בְּתוֹךְ אָסָם יָשָׁן וּבְבוֹא תּוֹרוֹ שֶׁל הַזָּקֵן הַזֶּה, הַחוּלִיגָן אֲשֶׁר עָשָׂה בִּלְהָטִים, כִּשֵּׁף קְלָפִים חוּץ מֵאֶחָד שֶׁהֲפָכוֹ עֵדֶר כְּלָבִים. לֹא חֲפִיסַת קְלָפִים, וְזֶה הַקְּלָף הַיְּחִידִי בְּכִשּׁוּפָיו הָפַךְ אַרְנָב. הַנְרָהָן קָם-זִנֵּק מִן הַמִּרְבָּץ וְהִצְטָרֵף גַּם הוּא אֶל עֵדֶר הַיְּצוּרִים הָרָץ. רָץ לִקְרַאת מָה? – שָׁכַחְתִּי – אַךְ אֲנִי חַיָּב לִזְכֹּר וּלְהַזְכִּיר אָדָם אֶחָד שֶׁלֹּא אָהַב לֹא רַן בְּשִׁיר, גִּזּוּם בְּדַל אֹזֶן שֶׁל אוֹיֵב נַפְשׁוֹ כְּלָל לֹא הִטְרִיד וְלֹא שׁוֹבֵב. דְּמוּת שֶׁהָיְתָה נוֹשֵׂא לְאַגָּדוֹת אַךְ אֵין אַף לֹא שָׁכֵן אֲשֶׁר יָעִיד כַּדָּת מָתַי מֵת הָאָדוֹן אֲשֶׁר בְּשֶׁל פְּשִׁיטַת רַגְלוֹ אָבַד לוֹ בֵּית מִדּוֹת. לִפְנֵי הַהֶרֶס, דּוֹר נָקַף וּבָא קְשׁוּחִים בְּמַדֵּיהֶם עָלוּ אַנְשֵׁי צָבָא בְּלוּל מַדְרֵגוֹת עָלוּ בְּשִׁרְיוֹנָם וְהִצְטָרְפוּ אֶל חַבְרֵיהֶם אֲשֶׁר הָיוּ כְּבָר שָׁם. פְּנֵיהֶם הֵן בִּרְשׁוּמוֹת קוֹרוֹת הָעֵת שְׁמוּרִים הִגִּיעוּ בֶּחָזֶה מוּרָם, בְּקוֹל צְוָחָה כָּל אִישׁ יָשֵׁן הִשְׁבִּיתוּ מִמְּנוּחָה הִכּוּ בְּעֹז עַל לוּחַ הִמּוּרִים. כֻּלָּם אֶחְקֹר, יָבוֹא לְכָאן כָּל אִישׁ הָבִיאוּ לִי אֶת הָאַבִּיר הַדַּל וְהַיָּשִׁישׁ אֶת הַסּוּמָא הַמְּשׁוֹרֵר, הַלֵּל שָׁר בַּשִּׁירִים הָאַדְמוֹנִי שֶׁהַקּוֹסֵם שִׁלְּחוֹ אֶל אֲפָרִים, וּגְבֶרֶת פְרֶנְץ' הַמְּהֻלָּלָה שֶׁחָגְגָה מַתָּת שֶׁבּוֹ זֻכְּתָה – אָזְנוֹ הָעֲנֻגָּה שֶׁל יְרִיבָהּ, וְזֶה אֲשֶׁר טָבַע בַּמְּצוּלָה כִּי בָּז לַמּוּזוֹת שֶׁבָּחֲרוּ בַּת כְּפָר לְהַלְּלָהּ. זִקְנֵי עַם, אֲנָשִׁים, נָשִׁים, דַּלִּים וַעֲשִׁירִים לְצַד דַּלְתִּי חָלְפוּ, הָלְכוּ עַל הֶהָרִים, קֳבָל עַם אוֹ בְּסֵתֶר וּבְטִינָה כָּמוֹנִי הַזּוֹעֵם עַתָּה עַל הַזִּקְנָה. תְּשׁוּבָה תִּמְצָא רַק בְּמַבָּט נִכְאָב הַמְּבַקֵּשׁ לָקוּם וְלַעֲרֹק, לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן. לֵךְ לְשָׁלוֹם, אַךְ אֶל תִּקַּח אִתְּךָ אֶת הַנְרָהָן, שֶׁיִּשָּׁאֵר, אֲנִי זָקוּק לְכָל זִכְרוֹנוֹתָיו. אֶל מִי יִדּוֹד הַלֵּב בַּהֲזָיוֹת לֵילְךָ? אֶל זוֹ שֶׁבְּיָדְךָ, אוֹ זוֹ שֶׁנִּשְׁכְּחָה? אִם לִשְׁכוּחָהּ יִדּוֹד, הוֹדֵה-נָא בִּישִׁירוּת עַל שֶׁהִפְנֵיתָ עָרְפְּךָ אֶל הַמָּבוֹךְ מִיְּהִירוּת, מִמֹּרֶךְ לֵב אוֹ מִמַּחְשֶׁבֶת-שָׁוְא תְּפֵלָה. אוּלַי מִתּוֹךְ מָה שֶׁעַד אָז נִקְרָא מַצְפּוּן. וְהַחַמָּה בְּשׁוּב הַזִּכָּרוֹן בְּלִקּוּיָהּ תִּדֹּם עַד בּוֹא הָאֲפֵלָה. III הִגִּיעָה עֵת שֶׁצַּוָּאָה לִי אֲחַבֵּר. אֶבְחַר לִי אֲנָשִׁים יִשְׁרֵי גֵּו וְקוֹמָה יוֹדְעֵי-טַפֵּס בְּמַעֲלֵה הַנַּחַל עַד אֲשֶׁר אֶל רוּם הַמַּפָּלִים יַגִּיעוּ. כְּשֶׁתֵּצֵא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ יָטִילוּ הֵם אֶת חַכָּתָם לְצַד אַבְנֵי חוֹף רְטֻבּוֹת; וְכָאן אַצְהִיר שֶׁאֶת גַּאֲוָתִי לָהֶם אַנְחִיל, הִיא תְּלַוֶּה אוֹתָם. חָפְשִׁים יִהְיוּ מֵהֶקְשֵׁרִים שֶׁל מְדִינָה וְעִיר לְלֹא זִקָּה לַעֲבָדִים אֲשֶׁר הֻכּוּ עַד זוֹב-דָּמָם גַּם לֹא אֶל הֶעָרִיץ שֶׁמַּגְלֵבוֹ הֵעִיר אוֹתָם. הָאֲנָשִׁים, מִחֶבֶל בֵּרְק וּמִגְּרַטָּן שֶׁמֵּרְצוֹנָם נָתְנוּ גַּאֲוָתָם, בְּלִי לְסָרֵב וּבְלִי לִשְׁהוֹת, מַמָּשׁ כִּבְעֵת שַׁחֲרִית עֵת אוֹר חַמָּה חוֹפֵז בְּחֵפֶץ לֵב אוֹ כְּמוֹ בְּעֵת שֶׁמִּתְגַּלָּה הַקֶּרֶן הַפִּלְאִית, אוֹ כְּמוֹ בִּשְׁעַת מָטָר-פִּתְאֹם לְאַחַר שֶׁאֲפִיקוֹ שֶׁל כָּל מָקוֹר חָרַב אוֹ כִּבְאוֹתָהּ שָׁעָה מִשְּׁעוֹת הַיּוֹם שֶׁבָּהּ בַּרְבּוּר לוֹטֵשׁ אֶת זוּג עֵינָיו וּבְאוֹר שְׁקִיעָה דּוֹעֵךְ אוֹתָם נוֹעֵץ כְּדֵי לָשׁוּט לְאֹרֶךְ מֵי גַּלִּים, נְטוּי גָּרוֹן, עַד סוֹף קָצֵהוּ שֶׁל הַזֶּרֶם הַנּוֹצֵץ לָשִׁיר שָׁם אֶת שִׁירוֹ הָאַחֲרוֹן. וְגַם עֶקְרוֹן אֱמוּנָתִי כָּאן אֲגַלֶּה: מַחְשֶׁבֶת פְּלוּטִינוֹס הָיְתָה לִי לְזָרָא וְהָגוּתוֹ שֶׁל אַפְּלָטוֹן הִיא בְּעֵינַי עָלֶה נִדָּף. חַיִּים וּמָוֶת רַק אָדָם בָּשָׂר-וָדָם אוֹתָם בָּרָא, הוּא עֲשָׂאָם מִן הַמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת בְּרוּחַ נִשְׁמָתוֹ הַמְּרִירָה, אָכֵן, חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבֵי-אֵל לְפָחוֹת הוֹסֵף עַל כָּךְ כַּמָּה דִּבְרֵי תּוֹרָה: גַּם אַחֲרֵי מוֹתֵנוּ עוֹד נֶחִי. נָקוּם, נַחֲלֹם וְאַף נִבְרָא לְמַעֲנֵנוּ מִין גַּן-עֵדֶן יְרֵחִי. אֲנִי כּוֹנַנְתִּי לִי שַׁלְוָה עִם פְּרִי חָכְמָה מִשְּׂדוֹת אִיטַלְיָה הַיָּפָה הוֹסֵף עַל כָּךְ אֶת גְּאוֹן הָאֲבָנִים מִשְּׂדוֹת יָוָן חֲזוֹן מְשׁוֹרְרִים. וְאַהֲבָה וְזִכְרוֹנוֹת שֶׁבְּלִבִּי אֲנִי נוֹצֵר, זִכְרֵי מִלִּים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִפִּי נָשִׁים וּשְׁאָר דְּבָרִים אֲשֶׁר מֵהֶם אָדָם יוֹצֵר אֶת קִיּוּמוֹ – קִיּוּם עַל-אֱנוֹשִׁי חֲלוֹם עִם דְּמוּת-רְאִי אָז הוּא מֵקִים. מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁבִּנְקֵבִי הַקִּיר הָעָב הָעוֹרְבָנִים צוֹוְחִים וְצוֹעֲקִים שׁוֹמְטִים הֵם זֶרֶד-זֶרֶד עַל עָנָף. וּכְשֶׁשָּׁלְמָה הָעֲרֵמָה, תָּבוֹא וּתְקַנֵּן לָהּ אֵם-הַקֵּן, אֶת מְקוֹמָהּ עַל הֶחָלָל אֲשֶׁר נִפְעַר תָּבֹר, אֶת בֵּית-הַפֶּרֶא שֶׁהוּכַן תָּחֵם וּתְחוֹנֵן. אֲנִי מוֹרִישׁ גַּם גַּאֲוָה וְגַם גָּאוֹן לַצְּעִירִים זְקוּפֵי הַגֵּו וְהַקּוֹמָה אֲשֶׁר עוֹלִים עַל צֶלַע הַר עִם אוֹר רִאשׁוֹן בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר עִם קַרְנֵי חַמָּה, וְשָׁם יָטִילוּ הֵם אֶת הַחַכָּה מִזּוֹ הָעֶשֶׁת בָּהּ נַפְשִׁי עֻצְּבָה עַד נִשְׁחֲקָה הָעֶשֶׁת, נִתְפָּרְקָה, כִּי אֶעֱשֶׂה אֶת מְלַאכְתִּי בִּישִׁיבָה. עַתָּה אָכִין לְקֵץ נַפְשִׁי עַד שֶׁתִּלְמַד הֵיטֵב מִפִּי מוֹרֵי בֵּית-מִדְרָשִׁי אֵיךְ גּוּף שֶׁיֵּרָקֵב יְאַבֵּד אַט אַט חַיּוּת הַדָּם בְּזַעַף הֲזָיָה יַהֲלֹךְ, אוֹ בִּתְשִׁישׁוּת אֶבְרֵי אָדָם וּשְׁאַר רָעוֹת חוֹלוֹת. מוֹת יְדִידִים, שֶׁנִּשְׁמָתְךָ עָקְבָה אֵיךְ מַבָּטָם יָנוּעַ וְאִישׁ אֲשֶׁר עָצַר נְשִׁימָתְךָ הַיּוֹם הוּא רַק עָנָן רוֹחֵף בָּרוּחַ. עֵת אֳפָקִים מִתְאַפְלְלִים צִפּוֹר הָעֶרֶב בֵּין עֵצִים תָּזוּעַ וְהֵד-קוֹלָהּ יִבְקַע מֵעֹמֶק הַצְּלָלִים. ​The Tower I What shall I do with this absurdity — O heart, O troubled heart — this caricature, Decrepit age that has been tied to me As to a dog's tail? Never had I more Excited, passionate, fantastical Imagination, nor an ear and eye That more expected the impossible — No, not in boyhood when with rod and fly, Or the humbler worm, I climbed Ben Bulben's back And had the livelong summer day to spend. It seems that I must bid the Muse go pack, Choose Plato and Plotinus for a friend Until imagination, ear and eye, Can be content with argument and deal In abstract things; or be derided by A sort of battered kettle at the heel. II I pace upon the battlements and stare On the foundations of a house, or where Tree, like a sooty finger, starts from the earth; And send imagination forth Under the day's declining beam, and call Images and memories From ruin or from ancient trees, For I would ask a question of them all. Beyond that ridge lived Mrs. French, and once When every silver candlestick or sconce Lit up the dark mahogany and the wine, A serving-man, that could divine That most respected lady's every wish, Ran and with the garden shears Clipped an insolent farmer's ears And brought them in a little covered dish Some few remembered still when I was young A peasant girl commended by a song, Who'd lived somewhere upon that rocky place, And praised the colour of her face, And had the greater joy in praising her, Remembering that, if walked she there, Farmers jostled at the fair So great a glory did the song confer. And certain men, being maddened by those rhymes, Or else by toasting her a score of times, Rose from the table and declared it right To test their fancy by their sight; But they mistook the brightness of the moon For the prosaic light of day – Music had driven their wits astray – And one was drowned in the great bog of Cloone. Strange, but the man who made the song was blind; Yet, now I have considered it, I find That nothing strange; the tragedy began With Homer that was a blind man, And Helen has all living hearts betrayed. O may the moon and sunlight seem One inextricable beam, For if I triumph I must make men mad. And I myself created Hanrahan And drove him drunk or sober through the dawn From somewhere in the neighbouring cottages. Caught by an old man's juggleries He stumbled, tumbled, fumbled to and fro And had but broken knees for hire And horrible splendour of desire; I thought it all out twenty years ago: Good fellows shuffled cards in an old bawn; And when that ancient ruffian's turn was on He so bewitched the cards under his thumb That all but the one card became A pack of hounds and not a pack of cards, And that he changed into a hare. Hanrahan rose in frenzy there And followed up those baying creatures towards — O towards I have forgotten what — enough! I must recall a man that neither love Nor music nor an enemy's clipped ear Could, he was so harried, cheer; A figure that has grown so fabulous There's not a neighbour left to say When he finished his dog's day: An ancient bankrupt master of this house. Before that ruin came, for centuries, Rough men-at-arms, cross-gartered to the knees Or shod in iron, climbed the narrow stairs, And certain men-at-arms there were Whose images, in the Great Memory stored, Come with loud cry and panting breast To break upon a sleeper's rest While their great wooden dice beat on the board. As I would question all, come all who can; Come old, necessitous, half-mounted man; And bring beauty's blind rambling celebrant; The red man the juggler sent Through God-forsaken meadows; Mrs. French, Gifted with so fine an ear; The man drowned in a bog's mire, When mocking muses chose the country wench. Did all old men and women, rich and poor, Who trod upon these rocks or passed this door, Whether in public or in secret rage As I do now against old age? But I have found an answer in those eyes That are impatient to be gone; Go therefore; but leave Hanrahan, Old lecher with a love on every wind, Bring up out of that deep considering mind All that you have discovered in the grave, For it is certain that you have Reckoned up every unforeknown, unseeing Plunge, lured by a softening eye, Or by a touch or a sigh, Into the labyrinth of another's being; Does the imagination dwell the most Upon a woman won or woman lost? If on the lost, admit you turned aside From a great labyrinth out of pride, Cowardice, some silly over-subtle thought Or anything called conscience once; And that if memory recur, the sun's Under eclipse and the day blotted out. III It is time that I wrote my will; I choose upstanding men That climb the streams until The fountain leap, and at dawn Drop their cast at the side Of dripping stone; I declare They shall inherit my pride, The pride of people that were Bound neither to Cause nor to State, Neither to slaves that were spat on, Nor to the tyrants that spat, The people of Burke and of Grattan That gave, though free to refuse – Pride, like that of the morn, When the headlong light is loose, Or that of the fabulous horn, Or that of the sudden shower When all streams are dry, Or that of the hour When the swan must fix his eye Upon a fading gleam, Float out upon a long Last reach of glittering stream And there sing his last song. And I declare my faith: I mock Plotinus' thought And cry in Plato's teeth, Death and life were not Till man made up the whole, Made lock, stock and barrel Out of his bitter soul, Aye, sun and moon and star, all, And further add to that That, being dead, we rise, Dream and so create Translunar Paradise. I have prepared my peace With learned Italian things And the proud stones of Greece, Poet's imaginings And memories of love, Memories of the words of women, All those things whereof Man makes a superhuman Mirror-resembling dream. As at the loophole there The daws chatter and scream, And drop twigs layer upon layer. When they have mounted up, The mother bird will rest On their hollow top, And so warm her wild nest. I leave both faith and pride To young upstanding men Climbing the mountain side, That under bursting dawn They may drop a fly; Being of that metal made Till it was broken by This sedentary trade. Now shall I make my soul, Compelling it to study In a learned school Till the wreck of body, Slow decay of blood, Testy delirium Or dull decrepitude, Or what worse evil come – The death of friends, or death Of every brilliant eye That made a catch in the breath – Seem but the clouds of the sky When the horizon fades; Or a bird's sleepy cry Among the deepening shades. Read More Aboriginal Landscape / Louise Glück Aboriginal Landscape Louise Glück You’re stepping on your father, my mother said, and indeed I was standing exactly in the center of a bed of grass, mown so neatly it could have been my father’s grave, although there was no stone saying so. You’re stepping on your father, she repeated, louder this time, which began to be strange to me, since she was dead herself; even the doctor had admitted it. I moved slightly to the side, to where my father ended and my mother began. The cemetery was silent. Wind blew through the trees; I could hear, very faintly, sounds of weeping several rows away, and beyond that, a dog wailing. At length these sounds abated. It crossed my mind I had no memory of being driven here, to what now seemed a cemetery, though it could have been a cemetery in my mind only; perhaps it was a park, or if not a park, a garden or bower, perfumed, I now realized, with the scent of roses — douceur de vivre filling the air, the sweetness of living, as the saying goes. At some point, it occurred to me I was alone. Where had the others gone, my cousins and sister, Caitlin and Abigail? By now the light was fading. Where was the car waiting to take us home? I then began seeking for some alternative. I felt an impatience growing in me, approaching, I would say, anxiety. Finally, in the distance, I made out a small train, stopped, it seemed, behind some foliage, the conductor lingering against a doorframe, smoking a cigarette. Do not forget me, I cried, running now over many plots, many mothers and fathers — Do not forget me, I cried, when at last I reached him. Madam, he said, pointing to the tracks, surely you realize this is the end, the tracks do not go further. His words were harsh, and yet his eyes were kind; this encouraged me to press my case harder. But they go back, I said, and I remarked their sturdiness, as though they had many such returns ahead of them. You know, he said, our work is difficult: we confront much sorrow and disappointment. He gazed at me with increasing frankness. I was like you once, he added, in love with turbulence. Now I spoke as to an old friend: What of you, I said, since he was free to leave, have you no wish to go home, to see the city again? This is my home, he said. The city — the city is where I disappear. נוף קדומים / לואיז גליק אַתְּ דּוֹרֶכֶת עַל אָבִיךְ, אָמְרָה אִמִּי, וּבֶאֱמֶת עָמַדְתִּי אָז בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל עֲרוּגַת דְּשָׁאִים, שֶׁנִּגְזְמָה כָּל כָּךְ יָפֶה שֶׁהִיא אוּלַי אָכֵן מְקוֹם קְבוּרַת אָבִי הֲגַם שֶׁאֵין שָׁם מַצֵּבָה שֶׁתְּאַשֵּׁר זֹאת. אַתְּ דּוֹרֶכֶת עַל אָבִיךְ, חָזְרָה אִמִּי הַפַּעַם בְּקוֹל רָם, וְזֶה הִפְתִּיעַ, שֶׁכֵּן גַּם הִיא כְּבָר מֵתָה. יֵשׁ אִשּׁוּר רוֹפֵא. אָז זַזְתִּי קְצָת מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִגְמַר אָבִי וּבוֹ אִמִּי הִתְחִילָה. בֵּית הַעָלְמִין הָיָה שָׁקֵט. רוּחַ נָשְׁבָה בּוֹ בֵּין הָעֲנָפִים. נִשְׁמַע קוֹל בְּכִי רָפֶה מֶרְחָק שׁוּרוֹת מִמֶּנִּי; מִשָּׁם וְהָלְאָה–קוֹל יְלָלָה שֶׁל כֶּלֶב. וְאַחַר-כָּךְ כּבָר שָׁכְכוּ כָּל הַקּוֹלוֹת. וּבִי חָלַף הִרְהוּר שֶׁכְּלָל אֵינִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ לְכָאן הִגַּעְתִּי, אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁכַּנִּרְאֶה הוּא בֵּית-עָלְמִין. אֲבָל יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם בֵּית-עָלְמִין פְּרי-דִּמְיוֹנִי, וְאוּלַי פַּארְק, וְאִם לֹא פַּארְק אֲזַי נְאוֹת-דְּשָׁאִים, שֶׁכַּנִּרְאֶה רֵיחָם רֵיחַ וְרָדִים מִלְּאָה אֶת הָאֲוִירdouceur de vivreתְּחוּשַׁת אוֹ "מֶתֶק הַחַיִּים", כְּמוֹ שֶׁנָּהוּג לוֹמַר. וְשָׂמְתִּי לֵב בְּרֶגַע מְסֻיָּם שֶׁאֲנִי כָּאן לְבַד. לְאָן הָלְכוּ כֻּלָּם? בְּנֵי-הַדּוֹדִים וַאֲחוֹתִי, וְקֵייטְלִין וַאֲבִיגַיִל? וְאָז הֵחֵל הָאוֹר לִדְעֹךְ. וְאֵיפֹה הַמְּכוֹנִית שֶׁאֲמוּרָה לְהַחְזִירֵנוּ? וְאָז הִתְחַלְתִּי לְחַפֵּשׂ תַּחְלִיף. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁתּוֹסֶסֶת בִּי תְּחוּשַׁת אִי-סַבְלָנוּת שֶׁמַּגִּיעָה עַד סַף הַחֲרָדָה. בַּסּוֹף, הִבְחַנְתִּי בְּקָרוֹן קָטָן שֶׁנֶּעֱצַר רָחוֹק חָבוּי בַּצִּמְחִיָּה, הַכַּרְטִיסָן נִשְׁעַן עַל הַמַּשְׁקוֹף, עִשֵּׁן סִיגַרְיָה. רַק אַל תִּשְׁכַּח אוֹתִי, קָרָאתִי, תּוֹךְ כְּדֵי רִיצָה חוֹצָה חֶלְקוֹת קְבָרִים שֶׁל אִמָּהוֹת וְשֶׁל אָבוֹת. רַק אַל תִּשְׁכַּח אוֹתִי, קָרָאתִי, כְּשֶׁאֵלָיו הִגַּעְתִּי. גְּבֶרֶת, לִי אָמַר בְּהַצְבּיעוֹ עַל הַמְּסִלָּה. אַתְּ בְּוַדַּאי רוֹאָה שֶׁזֶּה הַסּוֹף. שֶׁכָּאן נִגְמֶרֶת הַמְּסִלָּה. דְּבָרָיו הָיוּ קָשִׁים, אֲבָל עֵינָיו רַכּוֹת. וְזֶה עוֹדֵד אוֹתִי לָשׁוּב וּלְהַקְשׁוֹת: אֲבָל יֵשׁ דֶּרֶךְ חֲזָרָה וְגַם הִצְבַּעְתִּי עַל חָסְנָם שֶׁל הַקְּרוֹנוֹת, כְּאִלּוּ עוֹד צְפוּיוֹת לָהֶם שִׁיבוֹת רַבּוֹת הַבַּיְתָה. דְּעִי, לִי אָמַר, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עֲדַיִן עֲבוֹדָה לְגַמְרֵי לֹא קַלָּה: אָנוּ עוֹמְדִים מוּל צַעַר רַב וְאַכְזָבוֹת רַבּוֹת מִנְּשׂוֹא. הוּא הִתְבּוֹנֵן בִּי בְּכֵנוּת גּוֹבֶרֶת. הָיִיתִי פַּעַם בְּדִיּוּק כָּמוֹךְ, הוֹסִיף, אָהַבְתִּי אֶת מְעַרבֹּלֶת הַחַיִּים. עַכְשָׁו אֵלָיו דִּבַּרְתִּי כְּאֶל יָדִיד וָתִיק: וּמָה אִתְּךָ, עַכְשָׁו, הֲרֵי אַתָּה חָפְשִׁי לָלֶכֶת כִּרְצוֹנְךָ הַאִם לֹא מִתְעוֹרֵר בְּךָ רָצוֹן לָשׁוּב, לִרְאוֹת עוֹד פַּעַם אֶת עִירְךָ? זֶהוּ בֵּיתִי, אָמַר; הָעִיר הִנָּה הָעִיר שֶׁבָּהּ אֲנִי נֶעְלָם. תרגום: זיוה שמיר Read More The Flower is Forgot In the Israeli school system, the life and works of national poet Hayyim Nahman Bialik are not taught properly By: Tamar Rotem Published: HAARETZ , 17/07/2001 ..."This is an absurd situation because students do not purchase the books but photocopy from them," says Shamir. Furthermore, she adds, it is not possible to 􀁿find Bialik's complete works on the shelves of every bookstore, so that in effect, instead of encouraging and promoting Bialik's poetry among young audiences, the publisher is ensuring that it will be ignored......"Of the poets of his time," says Shamir, "Bialik was a unique phenomenon, and supposedly he is greatly respected and an attempt is made to glorify him. Paradoxically, though, there is no attempt to get to the bottom of the phenomenon.".... Click for PDF version Read More Wants / Philip Larkin Wants Philip Larkin Beyond all this, the wish to be alone: However the sky grows dark with invitation-cards However we follow the printed directions of sex However the family is photographed under the flag-staff – Beyond all this, the wish to be alone. Beneath it all, the desire for oblivion runs: Despite the artful tensions of the calendar, The life insurance, the tabled fertility rites, The costly aversion of the eyes away from death – Beneath it all, the desire for oblivion runs. צרכים / פיליפ לרקין מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֶה, הַכְּמִיהָה לִבְדִידוּת: כְּכֹל שֶׁיַחְשִׁיךְ הַיּוֹם, וְיִתְכַּסּוּ הַשָּׁמַיִם בְּהַזְמָנוֹת, כְּכֹל שֶׁנִּתְעַלֵּס יוֹתֵר לְפִי הוֹרָאוֹת מֻדְפָּסוֹת, כְּכֹל שֶׁתִּצְטַלֵּם הַמִּשְׁפָּחָה מִתַּחַת לַדֶּגֶל הַמֻּנָּף, מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֶה, הַכְּמִיהָה לִבְדִידוּת. מִתַּחַת לַכֹּל, תְּשׁוּקַת הַנְּשִׁיָּה מְחַלְחֶלֶת: חֵרֶף הַמֶּתַח הַמְתַעְתֵּעַ שֶׁל לוּחַ הַשָּׁנָה, בִּטּוּחַ הַחַיִּים, טַבְלָאוֹת פֻּלְחֲנֵי הַפִּרְיוֹן, הַהִתְעַלְּמוּת רַבַּת הַמְּחִיר וְהַסְּלִידָה מֵהַמָּוֶת, מִתַּחַת לַכֹּל, תְּשׁוּקַת הַנְּשִׁיָּה מְחַלְחֶלֶת. תרגום: זיוה שמיר Philip Larkin (1922-85) Philip Arthur Larkin was born on August 9, 1922, in Coventry. He was the second child, and only son, of Sydney and Eva Larkin. Sydney Larkin was City Treasurer between the years 1922-44. Larkin's sister, some ten years his senior, was called Catherine, but was known as Kitty. He attended the City's King Henry VIII School between 1930 and 1940, and made regular contributions to the school magazine, The Coventrian, which, between 1939 and 1940, he also helped to edit . After leaving King Henry VIII, he went to St. John's College, Oxford, and despite the war (Larkin had failed his army medical because of his poor eyesight), was able to complete his degree without interruption, graduating in 1943 with a First Class Honours in English. His closest friends at Oxford were Kingsley Amis and Bruce Montgomery. The first of his poems to be published in a national weekly was 'Ultimatum', which appeared in the Listener, November 28, 1940. Then in June 1943, three of his poems were published in Oxford Poetry (1942-43) . These were 'A Stone Church Damaged By A Bomb', 'Mythological Introduction', and 'I dreamed of an out-thrust arm of land'. After graduating, Larkin lived with his parents for a while, before being appointed Librarian at Wellington, Shropshire, in November of 1943. Here, he studied to qualify as a professional librarian, but continued to write and publish. In 1945, ten of his poems, which later that year would be included in The North Ship, appeared in Poetry from Oxford in Wartime. Two novels, Jill and A Girl in Winter were published in 1946 and 1947 respectively. In 1946, Larkin became assistant Librarian at the University College of Leicester. He completed his professional studies and became an Associate of the Library Association in 1949. In October 1950, he became Sub-Librarian at Queen's University, Belfast. It was in Belfast that he applied fresh vigour to his poetry activities, and, in 1951, had a small collection, XX Poems, privately printed in an edition of 100 copies. Also, in 1954, the Fantasy Press published a pamphlet containing five of his poems. The Marvell Press, based in Hessle, near Hull, published 'Toads' and 'Poetry of departures' in Listen. It would be the Marvell Press that published his next collection The Less Deceived. Larkin took up the position of Librarian at the University of Hull on March 21, 1955, and it was in October of that year that The Less Deceived was published. It was this collection that would be the foundation of his reputation as one of the foremost figures in 20th Century poetry. It wasn't until 1964 that his next collection, The Whitsun Weddings was published. Again, the collection was well received, and widely acclaimed, and the following year, Larkin was awarded the Queen's Gold Medal for Poetry. It was during the years 1961-71 that Larkin contributed monthly reviews of jazz recordings for the Daily Telegraph, and these reviews were brought together and published in 1970 under the title All What Jazz: a record diary 1961-1968. He also edited the Oxford Book of Twentieth Century English Verse, which was published in 1973. His last collection High Windows was published in 1974, and confirmed him as one of the finest poets in English Literary history. Aubade, his last great poem, was published in The Times Literary Supplement in December 1977. If this had been the only poem Larkin had ever written, his place in English poetry would still be secure. A collection of his essays was published in 1983 as Required Writing: miscellaneous pieces 1955-1982, and won the Smith Literary Award for 1984. Larkin received many awards in recognition of his writing, especially in his later years. In 1975 he was awarded the CBE, and in 1976 was given the German Shakespeare-Pries. He chaired the Booker Prize Panel in 1977, was made Companion of Literature in 1978, and served on the Literature Panel of the Arts between 1980 and 1982. He was made an Honorary Fellow of the Library Association in 1980. In 1982 the University of Hull made him a Professor. In 1984 he received an honorary D.Litt. from Oxford University, and was elected to the Board of the British Library. In December of 1984 he was offered the chance to succeed Sir John Betjeman as Poet Laureate but declined, being unwilling to accept the high public profile and associated media attention of the position. In mid 1985 Larkin was admitted to hospital with an illness in his throat, and on June 11 an operation was carried out to remove his oesophagus. His health was deteriorating, and when he was awarded the much prized Order of the Companion of Honour he was unable, because of ill health, to attend the investiture, which was due to take place at Buckingham Palace on November 25. He received the official notification courtesy of the Royal Mail. Philip Larkin died of cancer on December 2 1985. He was 63 years old. פורסם בתאריך 12/11/2005 באתר www.literatura.co.il Read More איך נולד המיתוס ואיך הוא מתהווה?(2023) מחודש לכבוד פסח 2023 - על טורו-פזמונו של אלתרמן "הגדי מן ההגדה" פורסם לראשונה בספר "רוצי נוצה: יצירת אלתרמן בעקבות אירועי הזמן" , תל-אביב 2013. (בגירסה קודמת) פורסם: חדשות בן עזר ( המוזה קלת הכנפיים: על פזמוניו של נתן אלתרמן) , גליון 1738 14/04/2022 (בגירסה קודמת) בבסיסם של רבים משירי אלתרמן ניתן בדרך-כלל לזהות מיתוס לאומי כלשהו המוּכּר לכל קורא עברי, ולפעמים גם מיתוס אוניברסלי המוּכּר וידוע לבני האנושות כולהּ. לא אחת תהה המשורר על סוד נצחיותם של סיפורים והיהפכם למיתוס מוּכּר וידוע: איך קרה, למשל, שדווקא "סיפור פשוט" אחד, ולא סיפור אחר, נעשה ברבות הזמן לקלסיקה שנחקקת בתודעה, מתפשטת בכל אתר ואתר ומתקבעת בתודעה הקולקטיבית לדורי-דורות? לדוגמה, איך הפך סיפורם הפשוט של אבותינו – קומץ של רועים ונוקדים קדמוניים, שנדד באיזור "הסהר הפורה" והתיישב בארץ כנען – לסיפור ארכיטיפּי המוּכּר לבני האנושות כולהּ? ייתכן שאבותינו, שהיו בסך-הכול אנשים קטנים, הפכו לדמויות-על כי הם הניחו את היסודות לתורת המוסר האוניברסלית. ה"טור" האלתרמני "הגדי מן האגדה" מראה שלפעמים גם שיר פשוט-כביכול עשוי לצלוח את גלי הזמן, ולהגיע מימי קדם עד ימינו אלה מִבּלי שיתיישן. "הגדי מן ההגדה" הוא "טור" אלתרמני צנוע, שנדפס לקראת פסח תש"ד,1 בעיצומם של הימים הקשים ביותר שעברו על עם ישראל מאז חורבן הבית והיציאה לגלות. בין שורותיו הביע המשורר – ולא בפעם הראשונה – את התהייה על סוד חיי-הנצח של עם, שלא נשבר ולא ירד מעל במת ההיסטוריה הגם שבכל דור ודור קמו עליו לכלותו. ובתוך כך נשאלת השאלה שכבר העלינו: איך נכנסים מוטיבים למחזור הדם הקולקטיבי של האומה, וזוכים לחיי נצח: "אִישׁ לֹא שָׂם לוֹ לִבּוֹ, יַעַן אִישׁ לֹא יָדַע [...] כִּי הַגְּדִי הַלָּזֶה / יִכָּנֵס לַהֲגָדָה / וְיִהְיֶה גִּבּוֹרוֹ שֶׁל זֶמֶר. // אֲבָל אַבָּא נִגַּשׂ בְּפָנִים מְאִירִים / וְקָנָה אֶת הַגְּדִי / וְלִטְּפָהוּ עַל מֵצַח... / זוֹ הָיְתָה פְּתִיחָתוֹ שֶׁל אַחַד הַשִּׁירִים / שֶׁיִהְיוּ מוּשָׁרִים עַד נֶצַח ". אלתרמן התבונן בהגדה של פסח (ובמיוחד בזֶמר "חד גדיא" שבסופה של ההגדה) בפריזמת-על של עבר-הוֹוה-עתיד. הוא תהה על חידת נצחיותו של העם ונצחיותו של סיפורו המסתייע בציווּי "והִגדת לבניך" שעובר מאב לבנו (והרי המילה "הגדה" היא בעצם שוות-הערך של המילה הלועזית saga ; כלומר, "סיפור" שה"מַגיד" מסַפֵּר לקהלו). אכן, לפנינו סיפור לאומי מובהק. ואולם, למרבה הפרדוקס, סוד נצחיותו של סיפור הגדי הנתפס כמוטיב לאומי נעוץ בראש ובראשונה בנושאו הארכיטיפּי האוניברסלי, שכוחו יפה בכל עת ובכל אתר: יחסי אב-בן ויחסי בן-אב. נושא כזה אינו מתיישן, וטעמו אינו מתפוגג, למן סיפור העקדה מִספר בראשית, דרך מכתבו של קפקא לאביו ועד לסרט "הערת שוליים" של יוסי סידר. סיפור כזה על יחסי אב-בן ובן-אב הוא תמיד מעניין ורלוונטי. הוא יכול אמנם להיתפס במעגל האישי-הפסיכולוגי, אך בשיר "הגדי מן האגדה" לפנינו שיר הבנוי על מעגלים הולכים וגדלים: בצד המשמעות האישית, יש בו גם אלגוריה לאומית על יחסי אהבה ונאמנות לאין-קץ בין עם נבחר לבין אביו-אלוהיו. הגדי שבשירו של אלתרמן הוא גם יֵשות קולקטיבית – אותה קבוצה בעלת מאפיינים משותפים הקרויה "עם" – שיש לה עבר משותף שידע רגעי אושר ומכות גורל גם יחד ויש לה תקווֹת לעתיד לבוא. בתוך כך העם מתגעגע ללטיפת האב – להבטחה ממרום שתעודד אותו ותעיד נאמנה שהעתיד המשותף ייטיב אִתו ויצעיד אותו קדימה. בשנת תש"ד, בעיצומה של השמדת העם על-ידי צורריו, היה לציפייה כזאת לאות ממרומים משמעות מיוחדת. האם לפנינו עדוּת לאמונה תמימה בהשגחה העליונה? לאו דווקא. דומה שלפנינו ניסיון היסטוריוסופי לבחון את מַהֲלך גורלו של העם ולתהות על סוד חיי הנצח שלו, ההולכים ונמשכים חרף המכות הקשות מנשוא הניחתות עליו. לא אחת השתמש אלתרמן במילים השאובות מעולם האמונה ("גאולה", "משיח", "מלאכים" "אות משמים" וכו') כבמֵטָפורות לעניינים אקטואליים, מבלי שתהא להן משמעות מטפיזית והילה של קדוּשה ויוּקרה. נביא את השיר כפי שהתפרסם בעיתון "דבר" בתאריך 7/4/1944 . במרוצת השנים הוטלו בו שינויים אחדים לצורכי הלחנה: הוּא עָמַד לוֹ בַּשּׁוּק, בֵּין תְּיָשִׁים וְעִזִּים וְנִפְנֵף בִּזְנָבוֹ הַקָּט כְּזֶרֶת. גְּדִי מִבֵּית-עֲנִיִּים גְּדִי בִּשְׁנֵי זוּזִים, בְּלִי קִשּׁוּט. בְּלִי עִנְבָּל וְסֶרֶט. אִישׁ לֹא שָׂם לוֹ לִבּוֹ, יַעַן אִישׁ לֹא יָדַע, לֹא צוֹרְפֵי הַזָּהָב, לֹא סוֹרְקֵי הַצֶּמֶר, כִּי הַגְּדִי הַלָּזֶה יִכָּנֵס לָהַגָּדָה וְיִהְיֶה גִּבּוֹרוֹ הַנִּצְחִי שֶׁל זֶמֶר. אֲבָל אַבָּא נִגָּשׁ בְּפָנִים מְאִירִים וְקָנָה אֶת הַגְּדִי וְלִטְּפָהוּ עַל מֵצַח... זוֹ הָיְתָה פְּתִיחָתוֹ שֶׁל אַחַד הַשִּׁירִים שֶׁיוּשְׁרוּ לָנֶצַח, לָנֶצַח. וְהַגְּדִי אֶת יַד אַבָּא לִקֵּק בְּלָשׁוֹן וּבְחָטְמוֹ הָרָטֹב נָגַע בָּהּ, וְהָיָה זֶה, אַחַי, הֶחָרוּז הָרִאשׁוֹן, שֶׁפְּסוּקוֹ הוּא "דְזַבִּין אַבָּא". יוֹם אָבִיב אָז הָיָה וְהָרוּחַ רִקְּדָה וּנְעָרוֹת צָחֲקוּ בְּמִצְמוּץ עֵינַיִם. וְאַבָּא עִם גְּדִי נִכְנְסוּ לָהַגָּדָה וְעָמְדוּ לָהֶם שָׁם בִּשְׁנָיִם. וְהַסֵּפֶר הָיָה כְּבָר מָלֵא מֵהֲמוֹן נִפְלָאוֹת וּמוֹפְתִים עֲצוּמִים לְגֹדֶל. וְלָכֵן הֵם נִצְּבוּ עַל הַדַּף הָאַחְרוֹן חֲבוּקִים וּדְחוּקִים אֶל הַכֹּתֶל. וְהַסֵּפֶר חִיֵּךְ וְאָמַר אָז דּוּמָם: טוֹב, עִמְדוּ לָכֶם גְּדִי וְאַבָּא. בֵּין דַּפַּי מְהַלְּכִים עוֹד עָשָׁן וָדַם, עַל גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת שִׂיחָתִי נָסַבָּה. אַךְ יָדַעְתִּי כִּי יָם יִקָּרַע לֹא בִּכְדִי וְיֵשׁ טַעַם חוֹמוֹת וּמִדְבָּר לְהַבְקִיעַ אִם בְּסוֹף הַסִּפּוּר עוֹמְדִים אַבָּא וּגְדִי וְצוֹפִים לְתוֹרָם שֶׁיִּזְרַח וְיַגִּיעַ. כאשר תיאר אלתרמן את הגדי במילים "גְּדִי מִבֵּית עֲנִיִּים " הוא רמז, בין השאר, לחג הפסח, שבּוֹ קוראים את ההגדה ושעליו נאמר: "לֹא-תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל-עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי " (דברים, טז, ג). ואולם, בעיקרו של דבר, דברים אלה רומזים לתיאורו של העם, שעליו אמר אלוהיו: "הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי " (ישעיהו מח, י). העם העני, שמקורו בבית עניים יצא ממצרים, מ"בית עבדים", וכונן ממלכה גדולה בארץ ישראל. המשורר מנבא לו במשתמע שהנס הזה יחזור על עצמו גם הפעם. אגב, אלתרמן לא טעה כמובן כשהשתמש כאן בצירוף המילים "פָּנִים מְאִירִים". צירוף זה (כדוגמת הצירוף "פָּנִים אֲחֵרִים"; רש"י ירמיה ב לא) מצוי בספרות ימי-הביניים, ובספרי קבלה במיוחד: "למדנו שכּמה פָּנים יש לו להקב"ה. פנים מאירים ופנים שאין מאירים . פנים עליונים ופנים תחתונים. פנים רחוקים ופנים קרובים. פנים שמבפנים ופנים שמבחוץ. פנים של ימין ופנים של שמאל. בוא וראה אשריהם ישראל לפני הקב"ה. שדבוקים בפָנים עליונים של המלך" (זוהר בראשית, פרשת לך לך, וארא, לב ע"א).2 כך ביקש המשורר לרמוז לקוראיו שיחסי האב ובנו הם גם יחסי היחיד והעם עִם אביו שבמרומים. השיר "חד גדיא" מושר כידוע בסוף ההגדה של פסח, ועל כן עומד כאן הגדי כל הימים ומחכה לתורו – מחכה שיאיר לו מזלו, והוא יעבור מן השוליים אל מרכז הזירה (ובמונחים אקטואליים: שיראה את סוף מלחמת העולם ואת סוף תקופת המנדט ויזכה סוף-סוף לריבונות המיוחלת). בהגדה של פסח אנו מצוּוים "והִגדת לבנך", וכאן התיש מלמד את בנו הגדי (שיום אחד יהפוך בעצמו לתיש שילמד את בנו הצעיר), כבשיר הילדים הביאליקאי "הגדי בבית המלמד". טמונה כאן גם נקודה אישית כאובה כי כחמש שנים קודם לכתיבת שיר זה, בפברואר 1939, איבד נתן אלתרמן הצעיר – בטרם מלאו לו שלושים שנה – את אביו-מורהו, המחנך וסופר הילדים יצחק אלתרמן, שפזמונו הנודע ביותר הוא הפזמון הילדי "יש לנו תיש" (בעוד שבנו – הגדי שזכה ללטיפה הן מאביו-מולידו הן מאביו שבמרומים – כבר חיבר בשלב זה את "כוכבים בחוץ" ואת "שמחת עניים", אף פרסם עשרות רבות של "טורים" ופזמונים שהגיעו כמעט לכל בית בישראל). אלתרמן האמין כידוע בנצחיותו של הניגון, אך לא ידע אם שיריו יפרצו את מחסום הזמן וישרדו לדורות. דומה שהוא היה מחייך ומֵרים גבה אילו ידע שאפילו הפזמון הטריוויאלי "יש לנו תיש" עדיין מושר בגני-הילדים, ולא נס לֵחו. גם "התיש" וגם בנו "הגדי" עמדו אפוא במבחן הזמן. מותר כמדומה להניח שכאשר תהה אלתרמן בטורו "האיר השחר" על נצחיותם של שיריה הפשוטים והצנועים של רחל המשוררת ("מִי יֵדַע מַה קּוֹבֵעַ / אֶת נִצְחָם שֶׁל שִׁירִים?") הוא תהה גם על גורלם של שיריו בעתיד הסמוי מן העין. כאמור, הוא לא חדל לשאול את עצמו, כאמור, מהו הסוד ההופך שירים מסוימים לשירים נצחיים, העומדים במבחן הזמן, בעוד ששירים אחרים קמֵלים ונשכחים. מקצועו האקדמי – אגרונומיה והנדסה חקלאית – אִפשר לו להתבונן ולבחון גם את האילנות ירוקי-העַד שעליהם אינם נושרים ואינם מצהיבים, ובעיסוקו כמתרגם מחזות הוא נפגש עם יצירות קלסיות על-זמניות שהזמן אפילו היטיב אִתן. כעשור לאחר מות רחל יכול היה להיווכח דווקא שיריה הפשוטים לכאורה של רחל, שעשו שימוש בחלק קטן מן המילים שבמילון, מושרים ומדוקלמים יותר משיריהם של מקטרגיה, שעשו בלשון בלהטיהם. בעיצומם של הימים הנוראים שבהם נכתב שיר זה (הידיעות של כיבוש הונגריה בידי גרמניה הנאצית ותחילתה של "אקציית הילדים" בגטו קובנה),3 ביקש אלתרמן לעודד את עַמו ולרמוז שסוף כבודו של "הגדי" להגיע, וכי גם אם תתמהמה "הגאולה", היא בוא יבוא. הוא מַפנה את הזרקור לעֵבר התופעה המופלאה של ההישרדות הלאומית: דווקא "הגדי" הפשוט, שעמד ללא סרט וקישוט, הוא שנבחר מבין כל "הגדיים", והוא ששרד את כל מוראות הזמן (בעוד שהאחרים ירדו מזמן מעל במת ההיסטוריה). שנה לאחר השיר שלפנינו חיבר אלתרמן את יצירתו הגדולה "שירי מכות מצרים" (1945), וגם בה העמיד במרכז את פירושו האישי לסיפור המקראי ולגלגולו ב"הגדה" של פסח. גם בה העמיד במרכז את יחסי האב ובנו. שירו "הגדי מן ההגדה" מרמז על סופו של "השוחט" ועל המשֵך הברית הנצחית בין "האב" לבין "הגדי". זהו סיפור זה על אהבת הרועה הנאמן (il pastor fido; או "רעיא מהימנא" שבספר הזוהר) והגדי (agnus dei; או "שֵׂה האלוהים") אשר הפך לחלק מן האיקונוגרפיה הנוצרית. הלכָּך לפנינו, לאמיתו של דבר, מוטיב שחרג מן המיתוס הלאומי והיה גם למיתוס אוניברסלי. אלתרמן שׂם כאן בפי ההגדה של פסח בחיוך כאוב את המילים המאותתות לאב ולבנו, או לגדי ובעליו, שעדיין לא הגיע תורָם: "טוֹב, עִמְדוּ לָכֶם גְּדִי וְאַבָּא. / בֵּין דַּפַּי מְהַלְּכִים עוֹד עָשָׁן וָדַם, /עַל גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת שִׂיחָתִי נָסַבָּה". המלחמה עדיין לא תמה, ותור הגאולה עדיין לא הגיע, אך קריאת ההגדה ליד שולחן הפסח קרֵבה לסיומה, יגיע תורָן של המילים "וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשּׁוֹחֵט". אלתרמן הבין וידע שהמלחמה הנוראה ביותר שידע העם מעודו, הולכת וקרֵבה לסיומה. סופו של השיר מעיד, שכשנה ויותר לפני סוף מלחמת העולם, כבר ראה אלתרמן בעיני רוחו גם את התקומה שתבוא אחרי השואה: הוא הבין וידע שבסוף הסיפור – כמִדי דור ודור – יעמדו "אַבָּא וּגְדִי", גיבוריה הנצחיים של ההיסטוריה, ה"צּוֹפִים לְתוֹרָם שֶׁיִּזְרַח וְיַגִּיעַ". הערות: הגדי מן ההגדה", "דבר" ("הטור השביעי"), י"ד בניסן תש"ד, 7 באפריל 1944, עמ' 2. חתום: נתן א. חזר ונדפס בשינוי נוסח קל בספר "הטור השביעי" (תש"ח), עמ' 368 – 369. הוא היה בשנת 1971 – בלחנה של נעמי שמר ובביצועה – לשיר מושר. ראו גם: משה קורדובירו, פרדס רמונים כג יז. ראו בספרי "רוצי נוצה: אלתרמן בעקבות אירועי הזמן" , תל-אביב 2013 , עמ' 23 – 25. וראו גם במאמרה של עפרה עופר " כיצד להציל את הגדי " בבלוג האישי שלה – " סופרת ספרים " – מיום 17.4.2016 . Read More אל איזור הדמדומים שבין שיכרון לפיכחון * על שירו הלא-ידוע של אלתרמן " רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן " פורסם: חדשות בן עזר ( אלתרמן – במבט חדש ובמבט מחודש ) ,גליון 1772, 11/08/2022 * נוסח מורחב של מאמר שפורסם במוסף לספרות של עיתון "הארץ" מיום 20.12.2020 לחצו לקריאה בקובץ PDF ברשימתו "אני אלך למקום הסוף" (בעיתון "הארץ" מיום 16.12.2020) הביא ד"ר אילן ברקוביץ, לדבריו, "שני שירים שלא פורסמו עד היום ושהמחקר הספרותי הענף על יצירתו כלל לא הכירם עד כה" . נאלצתי להעמיד את אילן ברקוביץ על טעותו. מדובר בשני חלקיו של אחד, שהתפרסם כבר לפני שלושים שנים ויותר בספרי הראשון על אלתרמן – "עוד חוזר הניגון", הוצאת פפירוס של אוניברסיטת תל-אביב, 1988, עמ' 126 – 127 (ספר זה נמצא לרשות הקורא באתר www.zivashamir.com בקטגוריה " ספרים להורדה "). בזמן גילויו של שיר זה שקדתי ביחד עם ד"ר שמואל טרטנר , עמיתי במכון כץ (היום מרכז קיפּ לחקר הספרות באוניברסיטת תל-אביב), על התקנתן לדפוס של איגרות אלתרמן (ובמאמר מוסגר: עד עצם היום הזה לא נמצא הפתרון לבעיית הזכויות הסבוכה של איגרות אלתרמן, ולא נמצאה הקרן שתממן את הוצאתו לאור של ספר האיגרות). לפתע, על גבי מכתב, ששלח העורך גבריאל טלפיר, לאלתרמן הצעיר כדי להזמינו להשתתף בכתב-העת שלו "גזית", התגלה לי שורות של שיר שנעלם עד אז אפילו ממנחם דורמן שהכיר כל פיסת נייר בכתב-ידו של אלתרמן. בתחילה חשבתי שלפניי טיוטה שבָּהּ שִׁרבט המשורר את ניסיונות הבוסר המוקדמים שלו, ולא העליתי בדעתי שמדובר בשיר שלם ומוגמר. ואולם, עד מהרה התברר לי ששיר-בוסר זה – "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן" – שאינו מלוטש עד גמירא ואף גדוש בשימושי-לשון לא טבעיים המקשים את הבנתו ("מְטֻמָּן", "דָּאֵב", "יְחֻמַּד"), איננו טיוטה, אלא שיר בעל מִבנה מגובש, שתוכנן והושלם במלואו. שימושי הלשון המלאכותיים, ששובצו בו אגב חיקוי שירתו המוקדמת של שלונסקי, מאפיינים גם את שירי הבוסר האחרים שחיבר אלתרמן הצעיר. במיוחד הם מאפיינים את שירו הארוך והחידתי "היתד", שנוסחו המוקדם כלול במחברת "שירים מפריז", שהביא אִתו המשורר הצעיר מתקופת לימודיו בצרפת. לימים למד אלתרמן להתנזר משימושי לשון נדירים וקשים כאלה, מורשת השפעתו של שלונסקי, ובחר להשתמש במילים פשוטות למראה. אף-על-פי-כן, חרף מוּמָיו הבולטים של השיר העלום שנתגלה בארכיון, אין הוא הערת שוליים בחקר אלתרמן, כי הוא מבשר תופעות אחדות שהבשילו לימים בשירתו ה"קנונית" של מי שהפך משוליה ב"אסכולת שלונסקי" למשורר החשוב ביותר של תקופת המאבק על עצמאות ישראל ושל שנותיה הראשונות של המדינה. אלתרמן סבל מרעד בידו וכתב-ידו היה "כתב חרטומים" – כולו מתגים מתגים. לא בנקל עלה בידי לפענח שירו. כשהשלמתי את המלאכה הצגתי אותה לפני מנחם דורמן, עורכו של אלתרמן ויד-ימינו שהכיר כאמור את כל כתבי-היד שלו (ואף אסף את רוב החומרים ששימשו לימים את כותבי תולדותיו של המשורר). הפִּענוח זכה לברכתו של דורמן, שעודד אותי לפרסמו בלוויית פירוש שיבאר את זיקתו של שיר עלום זה למסכת יצירת אלתרמן. נוצֵר מורשתו של אלתרמן הכיר כאמור כל פיסת נייר שכּתב ידידו המשורר, אף הקים את ארכיונו "יש מאין" (אלתרמן לא ייחס חשיבות לכתבי-היד שלו, לא אספם ולא שמרם). על-כן הביע את פליאתו על שיר נוסף שלא היה ידוע לו ונתגלה לי בהיסח הדעת בין המכתבים. היה זה שיר אהבה שחיבר המשורר הצעיר לשחקנית חנה רובינא, תלמידתו של אביו, שהייתה מבוגרת ממנו בעשור שלם לפחות (שעליו כתבתי בגיליון 1769, של "חדשות בן עזר" מיום 1 באוגוסט 2022). כדי לפענח את כתב-היד הקריפּטי של השיר הגנז "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן" נעזרתי פֹּה ושם בסכמת החריזה והמשקל שלו. כאמור, מדובר לא בשני שירים, אלא בשיר שיש לו שני חלקים. חלקו הראשון כתוב בטרימטרים במשקל שלישוני, רובו באנפסטים, והוא חורז אבבא. חלקו השני כתוב במשקל זוגי, רובו בטרוכאים, והוא חורז אבאב. שינויי משקל וחריזה כאלה אופייניים עד מאוד לשירי אלתרמן המוקדמים, והם מצויים לא פעם במחברת "שירים מפריז" שהביא אִתו המשורר הצעיר מתקופת לימודיו בצרפת (למשל בשירים "שוב לילה ושוב הוא כָּחוֹל" ו"אַתְּ נכנסת באִמרה צוהלת"). שירים דוּאליים אלה בוחנים תופעה משני צדדים ומתוך שני הלכי רוח שונים ומנוגדים. בכל אחר מהם החלק הראשון שקול במשקל שונה מזה של החלק השני, כמו בשיר "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן": ​רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן שְׁחוֹר חָרוּשׁ בְּמוֹ לֹבֶן לֹא-בְּרָק בִּגְבִיעַ חַגָּיו – לֵב לוֹ עֲנָק טַל הָאֵין סוֹף מְטֻמָּן. רֵעִי הַלָּבָן וְשָׁחֹר דְּאֵב הַצַּעַר וַעֲגוּם הָאֵימָה לִבּוֹ כִּפְנֵי הַדּוּמָה וּמַתֶּכֶת שְׁחוֹרוֹ כְּמִזְמוֹר. כְּכוֹכָב בְּעִקְבוֹת הַנּוֹדֵד וּכְמוֹ שֶׁלֶג בְּתוּלִים בַּכּוּכִים יַזְכִּירוּ נוֹפִים נִשְׁכָּחִים צוֹפְנֵי מוֹרָאוֹת לָאוֹבֵד. סְעָרוֹת כְּחוּטֵי טֶלֶגְרָף וּבָרֶקַע – רְקִיעַ תּוּגָה בְּזֶרֶם לַהֶבֶת עֶרְגָּה שֶׁל בָּא אֶל אִי זְבוּל וְלֹא שָׁב. אַךְ בְּאוֹרְחוֹת הַצִּפּוֹר חֲסִידוֹת פָּרְשׂוּ כְּנָפַיִם הֵן אַעַל אָטוּס עִמָּהֶן רֵעִי הַלָּבָן וְשָׁחֹר. ​ * אָן? לִמְקוֹם הַסּוּף בּוֹ רֹאשׁוֹ רָעוּד הוּא מָקוֹם בּוֹ אֱלֹהִים לִבּוֹ עוֹטֶה שְׁחֹרִים טַל תְּחִיָּה מוּל מֶרְחָבִים שֶׁלֹּא נָמֹּדּוּ מִתְפַּלֵּל אֶל עוֹלָמוֹת לֹא יְצוּרִים. זְבוּל אֶחָד הִנֵּהוּ וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ – מְחוֹז הַשִּׁכָּרוֹן שֶׁבְּפִכְּחוּת אַל סְיָג, נוֹף אֵלָיו בַּלַּיְלָה הַנְּשָׁמוֹת תִּבְכֶּינָה וְאֵלָיו בְּלִי דַּעַת פֶּה יָשֵׁן יִצְחַק. כִּי מִשָּׁם הָאִישׁ וְשָׁם נוֹצַר לָלֶכֶת כִּי מִכָּל הַחַי אֶחָד הוּא – רַק אֶחָד... הֲיוּכַל לָבוּז לְחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת יְקֻדַּשׁ בְּדַם חָזוֹן לֹא יְחֻמַּד. אלתרמן, שישב בעת כתיבת שיר זה בננסי שבצרפת ולמד אגרונומיה, היה מנותק מן ההתרחשויות הספרותיות שפָּקדו את המרכז התרבותי התל-אביב החדש, ועשה אז ניסיונות לא מעטים להתקרב לשלונסקי ולחבורתו. ניכּר שהשיר "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן" מנהל דיאלוג עם שירי "דוויי" של שלונסקי שבּהם העורב השחור, ולא היונה הלבנה, מביא את ענף הזית, ובהם מתוארת האדמה המכזיבה את עובדֶיהָ (ואולי, במקביל, גם אדמת הסִפרות שאינה נחרשת כראוי ויבוליה מועטים). אצל שלונסקי הדובר חומד את הדרך הצחיחה המשמיעה את שירהּ: "דֶּרֶךְ אָנֹכִי אֲשֶׁר לֹא נִצְעֲדָה [...] כָּל פְּסִיעָה – בְּרֵאשִׁית [...] כִּי לָכֶם בְּתוּלַי / בְּתוּלֵי דֶרֶךְ לֹא נִצְעֲדָה [...] כִּי אֲנִי אֲנִי חִמַּדְתִּי [...] אֶל מְחוֹז קוֹץ וְדַרְדַּר [...] כָּכָה חִמַּדְתִּי!" . גם שירו הגנוז של אלתרמן מתאר את האני החומד נופי בראשית ומחוזות לא מוכָּרים ובתוליים. גם אוצר המילים, גם הרטוריקה וגם והמוטיבים דומים עד מאוד לאלה של שלונסקי. לשון-הפְּנייה "רֵעִי" אופיינית לשורות הפתיחה של שיריו ה"קנוניים" של אלתרמן, כמו למשל ב"שיר על דבַר פנֶיךָ" מתוך "כוכבים בחוץ" ("בְּאֵין רוֹאֶה אוֹתְךָ, רֵעִי") או בשיר השמיני של "שירים על רְעוּת הרוח" ("לֹא אֶשְׁכַּח זֹאת, רֵעִי"). הרֵעַ שאליו פונה אלתרמן בשיריו המוּכּרים הוא לפעמים בן-אדם קרוב, אך לפעמים הרִע הוא יצור על-אנושי, או אל-אנושי, שאלתרמן מעניק לו תכונות אנוש. לפעמים ה"רֵעַ" הוא אפילו יֵשוּת מופשטת. בשיר "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן" לפנינו דמות כמו-מיתולוגית המורכבת מניגודים בינָריים, שבָּהּ משתלבים תוֹם לבן כשלג ותהום שחורה משחור. דמות זו פני יאנוס לה: צִדהּ האחד הוא "קין" הנווד וצִדהּ האחֵר הוא "הבל" התמים, כבשירו הידוע של אלתרמן "איגרת", שבּוֹ הדובר מתוודה ומכריז ("נוֹלַדְתִּי לְפָנֶיךָ תְּאוֹמִים"), אף מתוודה שהרג את אחיו. לפנינו מין מת-חי המתהלך כצל בארצות החיים, מחוץ למחוזות גן העדן והחֶרֶב המתהפכת. דמות-הדיוקן החצויה של דמות זו מזכירה את הדיוקן החצוי של העיר האלתרמנית אשר "פְּנֵי הַיּוֹנָה וְאִבְחַת חַרְבָּהּ / הֵן דְּמוּת פָּנֶיהָ הַנֶּחְצוֹת", ואין לשכוח ש"עיר היונה" היא כותרת דואליסטית, המצמידה את הֲפכי הצבע הלבן של היונה שבטבע ואת הצבע השחור והמסואב של הצירוף המילולי "עיר היונה" (שבמקורו בספר צפניה כשם-נרדף של מִרמה והונאה). הדמות החצויה של הרֵע מזכירה גם את הדיוקן החצוי של המת-החי מ"שמחת עניים", וכן את פניו החצויות של הרופא, מגיבורי ספר שיריו האחרון של אלתרמן – "חגיגת קיץ" – שמחצית פניו הוחלפה במין פרוטזה – בתחליף מתכתי מלאכותי, ועליו אומר העסקן המפלגתי בעיירת הפיתוח: "זֶה הָרוֹפֵא שֶׁלָּנוּ, וְחִיּוּכוֹ מְאֻבָּן [...] מֵחֲמַת שֶׁמַּחֲצִית פָּנָיו קָפְאָה בַּשֶּׁלֶג בִּימֵי הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית [...] אַךְ לְעִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא רוֹפֵא מְצֻיָּן". אין אלה הדמויות היחידות ביצירת אלתרמן שפניהן חצויות, והשיר "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן" הוא טופס ראשון שלהן. ואולם, חרף אופיו הסימֶטרי והסכמטי למראה, השיר אינו משתמש בקונוטציות השגורות של צבעי השחור והלבן. דמות האֵל עוטה שחורים וגם המזמור המתכתי צבעו שחור. לעומת זאת, הלובן הוא צבעם של "פני הדוּמָה" (פני המוות), אך גם צבען של החסידות – סמל הלידה והחיים. הנוף אינו נוף ישראלי (אלתרמן ישב אז בצרפת, והצירוף "שֶׁלֶג בְּתוּלִים" הוא תרגום שאילה מן הצרפתית: La neige virginale), אך הציפורים עפות כידוע מזרחה, לארץ-ישראל וגם לכיווּן גן-העדן האגדי (מקום משכנן של הנשמות לפני הלידה ואחרי המוות). ולאן טס האני-הדובר ביחד עם החסידות? הוא נוסק וממריא אל "מְחוֹז הַשִּׁכָּרוֹן שֶׁבְּפִכְּחוּת אַל סְיָג" – אל מקום שבּוֹ נפגשים הפכי השיכרון והפיכחון, הצחוק והבכי. התיאור בשיר העלומים הגנוז שלפנינו הוליד לימים את התיאור החותם את שירו האחרון של הקובץ "כוכבים בחוץ": "רַק הַבְּכִי וְהַצְּחוֹק לְבַדָּם עוֹד יֵלְכוּ בִּדְרָכֵינוּ הָאֵלּוּ, / עַד יִפְּלוּ בְּלִי אוֹיֵב וּבְלִי קְרָב" ). מתואר כאן אתר כמו-מיתולוגי, כדוגמת זה שבשירו של ביאליק "הציץ ומת", שבּוֹ הגיבור חותר אל "גְּבוּלוֹת אֵין גְּבוּלוֹת, מְקוֹם הַהֲפָכִים יִתְאַחֲדוּ בְשָׁרְשָׁם". ואולם, חרף הריחוק וההמראה אל מחוזות טרנסצנדנטיים עליונים, קמאיים ועתידיים, ניכר כאן גם מאבקו של המשורר הצעיר בתופעות ארציות מטרידות כגון השִׁכרות וההתמכרות. שיריו הגנוזים של אלתרמן משנות לימודיו בצרפת מעידות שהוא התמודד ככל הנראה עם המשיכה הבלתי-נשלטת אל "הטיפה המרה" עוד בימֵי עלומיו, אפילו לפני שחיבר את ביכורי יצירתו. * השיר הפונה אל נמען שפניו חצויות ("רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן"), ומשולבים בו הרַע והטוב. הוא עוסק בהתפתחותה של האנושות במעלה הדורות וכן בחידות החיים והמוות, אגב שילוב ניגודי המודרני ("חוּטֵי טֶלֶגְרָף") והקמאי ("עוֹלָמוֹת לֹא יְצוּרִים"; קרי, עולמות שעדיין לא נוצרו). יש לו זיקה – כדברי אילן ברקוביץ – לשיר "כינור הברזל" מ"כוכבים בחוץ". בשיר "כינור הברזל" – אחד משיריו החשובים של קובץ הבכורה שלו – הפגיש אלתרמן את הכינור מספר בראשית, מימי בניו של קין, עם קטר הרכבת המתכתי ("גַּם הַבַּרְזֶל יוֹדֵעַ עוֹד נַגֵּן וּנְסֹעַ"). אלה הם נושאים שהעסיקו את נתן אלתרמן מראשית ועד אחרית. אצל המשוררים המודרניסטים הייתה דמות קין מזוהה עם דמותו של המשורר ה"מקולל" ( poète maudit) הנווד והיחפן, השרוי באנטגוניזם מתמיד עם החברה הבורגנית. את דמותו של קין ירש אלתרמן עם חבריו המשוררים, בני "אסכולת שלונסקי" משירת בודלר, שלִבָּה נתון היה תמיד למקוללים, הממריאים לשחקים ושומטים משם את האֵל ארצה. המודרניסטים שחיפשו תמיד את הנון-קונפורמיסטי ואת האנטי-ממסדי, העלו על נס את דמותו האוקסימורונית של קין, שניגודים כה רבים שוכנים בתוכה: קין הוא גם עובד אדמה, אך גם נווד חסר קרקע ומולדת; הוא איש פורע חוק, אך גם איש הנזקק לעזרת החוק; הוא רוצח חסר רחמים, אך גם דמות טרגית הזקוקה לרחמים ולמחסה – דמות מסוּכּנת ומסכּנה כאחת. צאצאו, תובל קין, נודע כ"לֹטֵשׁ כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל", וצאצא אחר שלו – יוּבל – היה "אֲבִי כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב". המשורר המודרניסט "המקולל", שכינורו הוא כינור הברזל, מצמיד אפוא את מעשי ידיהם של תובל קין ושל יוּבל: החרושת והנגינה – "עולם המעשים" ו"עולם האצילות". ואין לשכוח: קין מסמל אמנם את עולמם של עובדי האדמה שקרבנם לא נרצה, אך אחד מבניו בנה עיר. משמע, דמותו של קין נקשרת גם בעולם הישן האגררי שהכזיב, אך גם בעולם המודרני האוּרבּני, שהוא לב לִבּהּ של השירה המודרניסטית מ"אסכולת שלונסקי". לגבי משורר כדוגמת אלתרמן, שבחר לעזוב את מקצוע החקלאות ולהמירו בחיים בוהמייניים ובכתיבת שירים אוּרבּניים, בחר בדמותו של קין כבאחת מדמויות הקבע של יצירתו, לסוגיהָ ולתקופותיה. דמות זו בולטת במיוחד בשירו של אלתרמן "איגרת" ("כוכבים בחוץ") שבּוֹ רוצח אח את אחיו. בסופו של דבר נפשו ה"תמימה" (הנאיבית, השלֵמה) והחיגרת כאחת של האני-המשורר הרוצח נודדת אל מקום מנוחתה. דמות קין המשיכה ללַוות את יצירת אלתרמן עד ליצירתו ה"פרוזאית" האחרונה "המסכה האחרונה". גם בשיר "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן" מדובר על אדם אחד, שבקִרבּוֹ שוכנים שניים: האחד הוא "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן", ודווקא בו – שבתוכו הצד השחור הוא הדומיננטי – טמון הטל: טל הנעורים והתחייה. השני הוא "רֵעִי הַלָּבָן וְשָׁחֹר", ודווקא בו – שבקִרבּוֹ הצד הלבן הוא הדומיננטי – טמון המוות ("לִבּוֹ כִּפְנֵי הַדּוּמָה"). יוצא אפוא שלפנינו אמנם שיר בוסר, שראוי היה שייגנז, אך חוקרי הספרות ואוהבי יצירתו של אלתרמן יכולים לגלות בתוכו ניצנים של מוטיבים רבים שעתידים היו לפרנס את יצירתו לסוגֶיהָ ולתקופותיה – למן מחברת "שירים מפריז", שהביא אִתו ארצה בשובו מלימודיו בצרפת, ועד למחזהו האחרון "ימי אוּר האחרונים" שנמצא במגירת שולחנו אחרי מותו. * נוסח מורחב של מאמר שפורסם במוסף לספרות של עיתון "הארץ" מיום 20.12.2020 Read More דיוקן ההיסטוריון של הספרות כבורא מציאות לציון יום פטירתו של פרופ' גרשון שקד - 28 בדצמבר גרשון שקד / הסיפורת העברית 1880—1980 (ה') בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות פורסם: מאזנים / 3 ע"ג, אוגוסט 1999 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו להורדה כקובץ PDF Read More העיר ביצירת אלתרמן – מ"כוכבים בחוץ" ועד "חגיגת קיץ" פורסם: עיונים בספרות, לשון ותרבות עברית מס. 13, 2007 ( טקסט מלא בהמשך הדף ) ... אלתרמן נולד חודשים אחדים לאחר היווסדה של עיר העברית הראשונה, ועובדה זו השפיעה כמדומה על יחסו כלפי עיר זו, שאליה הוא עלה בגיל 15 ובה למד בגימנסיה "הרצליה" עד נסיעתו לצרפת, לשם לימודי אגרונומיה והנדסה חקלאית. דומני שלא נפריז אם נאמר שמאז ועד עתה לא היה משורר תל-אביבי מאלתרמן וכאלתרמן, משורר שכתב על העיר כל ימיו, גם על העיר בה"א הידיעה וגם על ערים ספציפיות שבהן חי ופעל. הוא החל את דרכו בעיתונות העברית במערכת "הארץ" בחיבורם של שירי אורבניים כדוגמת שירי "רגעים" ו"סקיצות תל-אביביות" (לימים חיבר המשורר מאיר ויזלטיר מחזור שירים בשם זה כמתוך מחאה נגד המרד האנטי-אלתרמני שהתחולל בדורו של נתן זך). אך לא תל-אביב לבדה עמדה במרכז יצירתו של אלתרמן, אלא העיר שבכל זמן ובכל אתר... לחצו להורדה כקובץ PDF (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) העיר ביצירת אלתרמן – מ"כוכבים בחוץ" ועד "חגיגת קיץ" הרצאתה של פרופ' נורית גוברין נסבה על ראשיתה של העיר תל-אביב, כפי שהשתקפה בספרות העברית בת הזמן. אלתרמן נולד חודשים אחדים לאחר היווסדה של העיר העברית הראשונה, ועובדה זו השפיעה כמדומה על יחסו כלפי עיר זו, שאליה הוא עלה בגיל 15 ובה למד בגימנסיה "הרצליה" עד נסיעתו לצרפת, לשם לימודי אגרונומיה והנדסה חקלאית. דומני שלא נפריז אם נאמר שמאז ועד עתה לא היה משורר תל-אביבי מאלתרמן וכאלתרמן, משורר שכתב על העיר כל ימיו, גם על העיר בה"א הידיעה וגם על ערים ספציפיות שבהן חי ופעל. הוא החל את דרכו בעיתונות העברית במערכת "הארץ" בחיבורם של שירי אורבניים כדוגמת שירי "רגעים" ו"סקיצות תל-אביביות" (לימים חיבר המשורר מאיר ויזלטיר מחזור שירים בשם זה כמתוך מחאה נגד המרד האנטי-אלתרמני שהתחולל בדורו של נתן זך). אך לא תל-אביב לבדה עמדה במרכז יצירתו של אלתרמן, אלא העיר שבכל זמן ובכל אתר. הוא כתב על המציאוּת האוּרבּנית בכל חטיבות יצירתו – למן מחברת שירי בוסר מפריז, שנותרה בין גנזיו, ועד לשירים האפילים ביותר שלו, שירי "חגיגת קיץ" מ-1965. אף שהוריו ומוריו ציפו ממנו לבלות את שנותיו בין גידולי השדה, גן הירק ועצי החורש, הוא העדיף על פניהם את יער הבטון האורבני . המודרניזם הוא שהציב כידוע במרכז הזירה אדם נבוך ואנטי הרואי בין בתי האבן הקרים והמנוכרים של העיר הגדולה, בין הביבים והאשפתות, ודי להיזכר בשירי בודלר, בסרטים של צ'רלי צ'פלין, או בסיפוריו של קפקא, בן העיר שבה נערך כנס זה. שירת ההשכלה, הקלסיציסטית מעיקרה, התרחשה על-פי-רוב על רקע הארמון, אלא אם כן החליט הגיבור האריסטוקרטי לצאת אל הכפר ולהתרועע בחיק הטבע עם הרועה התמה. הרומנטיקה, שנולדה בספרות המערב אחרי המהפכה הצרפתית, העלתה על נס את האדם הפשוט החי חיים פשוטים בבקתה קטנה בכפר, או במעבה היער, ואצלנו התבטאה המגמה הרומנטית הזאת בשירים שכתבו ביאליק וטשרניחובסקי על כפר הולדתם השאנן המוקף חומת יערים. לתהליך האוּרבּניזציה של השירה העברית היו אמנם סנוניות מבשרות אחדות בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים, ובכלל זה שירי העיר של יעקב שטיינברג ושל זלמן שניאור, אך דומה שלא נטעה טעות קרדינלית אם נאמר ששלונסקי הוא האיש שהביא בתום שנות המלחמה והמהפכה את העיר המודרנית אל לב לִבּה של השירה העברית. הוא ברא בשיריו את "כרכיאל" השקוע במ"ט שערי טומאה, ותיאר בקובץ שיריו "שירי המפולת והפיוס" את פראג, שבה ביקר ב-1937 (כתבו על כך גם פרופ' נורית גוברין וגם פרופ' חגית הלפרין). מעניין להיווכח שבמחזור שירים זה, בכעין התחכמות של איפכא מסתברא, עשה שלונסקי את ההפך הגמור מן הצפוי והמקובל. השירה המודרנית ניכרת בתהליכי ההזרה שהיא עורכת לַחֲפצים וְלִמקומות מוכרים (המילה הזרה היא תרגומו של בנימין הרשב למושג הידוע estrangement או defamiliarization). השירה המודרנית הופכת את המוּכּר לזר ולמנוכר, כדי שיוכל המשורר להתבונן במוּכּר בעיניים חדשות, כאילו לא פגש בו מעודו (וכדברי אלתרמן בשירו "איגרת": "לְךָ אֵלִי היום עיניי פקוחות כפתאומיים"). במחזור "שירי הפחד הרבוע" הופך שלונסקי את העיר הזרה והנכרייה לעיר פמיליארית, קרובה ומוּכּרת, שמתרחשים בה תהליכים ידועים וצפויים מראש, כבכל הערים. אלתרמן, תלמידו של שלונסקי וחברו לאסכולה, הגדיל לעשות מרבו ומורו בתחום השירה האורבנית. הוא הפך את העיר לגיבורה הראשית של יצירתו, בין שזו עיר ספציפית ובין שזו העיר הארכיטיפית בה"א הידיעה. העיר היא היא הגיבורה הראשית בכל חטיבות יצירתו – למן פריז המככבת בשירי העלומים שלו שנתפרסמו בין השנים 1929-1935 בעיתונות התל-אביבית, דרך שירי "רגעים" שפרסם אלתרמן הצעיר בעיתון "הארץ", דרך העיר הארכיטיפית של שירי "כוכבים בחוץ" (1938), וממנה אל העיר הנצורה של "שמחת עניים" (1941), אל נוא אמון של "שירי מכות מצרים" (1944), אל תל-אביב-יפו, הגיבורה המשתמעת של קובץ השירים "עיר היונה" (1957), ועד לעיר "סטמבול", הלא היא תל-אביב, של "חגיגת קיץ" (1965). אגב, המילה "סטמבול", כמו המילה "בבל" (ובהגייה ביידיש [BOVL]), מציינת בפי העם תופעה בלולה ומבולקה, ואלתרמן בחר בה לתיאורה של עיר המקובצת מפרצופים הרבה, מלאה שווקים ססגוניים וערב-רב של טיפוסים מכל קצות תבל. כמו איסטנבול, היא קונסטנטינופול, בירת הממלכה הביזנטית בפי הערביים, משמש סטמבול ביצירת אלתרמן דגם ומופת לעיר רבת פנים המגשרת בין מזרח למערב, בין אסיה לאירופה, בין דתות ותרבויות, קדומות ומודרניות. היא גם משמשת אצלו משל לארץ ישראל כולה, ערשן של דתות אליליות ומונותאיסטיות, שנתגלגלה במאה העשרים מן האימפריה העות'מאנית לידי הכובש הבריטי, וממנו – אל בעליה החוקיים: אל עם ישראל המוכה והחבול, שהוכה עד עפר ושב והרים ראש. אפילו יצירתו האחרונה של אלתרמן, שנותרה בלתי-גמורה במגרתו, הוכתרה בכותרת "ימי אוּר האחרונים", על משקל "ימי פומפיי האחרונים", ו"אוּר" פירושה "עיר". בכל יצירתו – ובמיוחד ביצירות הביכורים שכתב תחת השפעת ספרו של אוסוולד שפנגלר "שקיעת המערב" וביצירות שכתב בערוב יומו בזמן המתח הבין-גושי ובצל איומי האטום – הביע אלתרמן את חששותיו מפני חורבן העיר כסמל וכמשל להימחוּת רוחו של האדם מעל פני האדמה. אלתרמן ראה בעיר, הניצבת על תִּלה, מחולקת לרבעים, חצויית כבישים וגשרים, את תמציתה והתגלמותה האולטימטיבית של רוח האדם – פרי התכנון המכולכל והמחושב. בדיונים התאורטיים על שירת העולם ידוע הניגוד "art & nature" – הטבע, שהוא מעשה ידי האל, לעומת האמנות שהיא מעשה ידי אדם (ולמילה "art" יש כידוע זיקה למילים כדוגמת "artifice" ו"artifact", המבטאות מלאכותיות, חישוב וכלכול). אמנם לא הרי מעשה ידי האל כמעשה ידי אדם, אך לבוראו של מעשה האמנות העניקו בכל זאת בשפות רבות כינויים כמו-אלוהיים כדוגמת הכינוי "יוצר" (creator), ללמדך שגם יצירה שהאמן מחוללה על האבניים יש בה שמינית של מעשה בראשית. גם את אדריכלי העיר ובוניה מנה אלתרמן בין האמנים היוצרים, ומאחר שגם בעיר וגם בשיר יש בתים (ובהם דלת ובריח), הוא מתח קווים של אנלוגיה בין האדריכל המעמיד כְּרך ובו שדרות ובתים, לבין המשורר המעמיד כֶּרך ובו מדורים, שירים ובתים, על שורותיהם ודלתותיהם ובריחיהם. ידועה האנקדוטה שלפיה טענו באוזני אלתרמן שפלוני, משורר צעיר, גונב ממנו בתים שלמים. ”בתים?" תמה אלתרמן, "שכונות...". העיר והשיר הפכו אצלו למושגים בני-המרה, ומול העיר שהיא "art " העמיד את היער שהוא "nature". חילוף אורתוגרפי זעיר הופך את העיר ליער, ואת היאור לראי, כי שירת אלתרמן היא שירה של בבואות ומִקווה המים הזורם בטבעיות הופך בה לראי מלאכותי ומוצק המשקף את העולם, כשם שהשירה משקפת את העולם. על העיר בשירי "כוכבים בחוץ" נאמרו דברים רבים, המכילים בתוכם מיני סתירות ופרכות: אמרו שאלתרמן כתב בשירים אלה על פריז, אמרו שהוא כתב בהם על תל-אביב, אמרו שהוא כתב בשירים אלה על העיר הקטנה של ימי-הביניים, שבחלונותיה דלק אור נר, ועוד ועוד. כל הדברים נכונים אך רק באופן חלקי. אם הוא כתב בשירי "כוכבים בחוץ" על פריז – מה עושה בהם, למשל, עץ תל-אביבי מובהק כעץ השקמה? אם כתב בהם על תל-אביב, מה עושות בהם "אנדרטות על הגשר", הלקוחות מן המציאוּת האירופית. אם כתב בשירים אלה על העיר מימי הביניים, מה עושים בה בתים בני חמש קומות, אוטובוסים ורכבות? במקבילית הכוחות שבין חדש לישן, בחר אלתרמן לעצב בשירי "כוכבים בחוץ" עיר קטנה ונאיבית – על בארותיה, כיכר השוק שלה והיונים שעל כרכובי בתיה – עיר העולה כאילו מתוך דפיהם של ספרי אגדה נושנים. העיר בשירים אלה היא מענה עליז ומתרונן למטרופוליס הדקדנטי של המשורר הצרפתי-הבלגי אמיל ורהארן מן הסימבוליזם הצרפתי-רוסי ולכרך "כרכיאל" הקודר והמסואב של שלונסקי. לגבי דידו לא היה טעם בכתיבת שירים על ערי חרושת שוקעות ואפורות מפיח במציאות הארץ-ישראלית של העשורים הראשונים של המאה העשרים, שנים שבהן הלכה העיר העברית הראשונה ונבנתה מול עיניו הרואות ובתיה בהקו בלובנם. טעו אלה שקבעו שהעיר של "כוכבים בחוץ" היא עיר ביניימית. אמנם אין בה מאפיינים אולטרא-מודרניים כמו גורדי שחקים ושדה תעופה כביצירות מן הפוטוריזם הרוסי והאיטלקי, אבל יש בה אוטובוסים ותחנות רכבת, ויש בה מכבשים ומנופים. נראה לי שאלתרמן כתב ב"כוכבים בחוץ" על זמנו, על ערב המלחמה בארץ ובאירופה, וערך בספרו הראשון תמונת מונטז' של פריז הדקדנטית ותל-אביב הלבנה והתמימה, שבשתיהן חי וכתב. בחלון הבית דולק הנר, כי הימים הם ימי ערב מלחמה, וימי הביניים מתקרבים. ביריעה הקצרה העומדת לרשותנו נדגיש רק תופעות אחדות מתוך שני שירי עיר ידועים, משירי "כוכבים בחוץ", האחד עשיר בסימני פיסוק, הקוטעים את הרצף, והשני שוטף-שוצף, כמעט ללא סימני פיסוק: בראשון שבהם, הלא הוא שיר העיר "ליל קיץ", ראוי לשים לב לכך, שהשיר פותח בתיאור האישונים של חתולי האשפתות הפשוטים, שצורתם צורת סכין, ומתרומם וגדל בבית האחרון לממדי נמר ענק, לממדי חיית טרף מיתולוגית עצומת ממדים, מטפורה לעיר התרה אחר קרבנותיה. יש כאן שורות המשרות תחושה של רוגַע ורכּוּת, כמו "לילה. כמה לילה. בשמים שקט. / כוכבים בחיתולים". אך בכל פעם שבו הלב מתרחב מעונג, נכנס לתמונה גורם חד וחותך (שריקה, סכין מבהיקה, צלצול שעון, צליפת מגלב) שמעורר את הקורא מן התרדמה הנעימה. סופו של השיר מתאר להלכה מין תהליך אלכימי מכושף, שבו מתאדה העיר שעיניה מצופות זהב, בתמרות האבן של בתי העיר. למעשה אין התמונה הסוריאליסטית והמכושפת הזו אלא דרך לתאר עיר רגלה בשעת לילה מאוחרת, שעה שהחלונות המוארים באור חשמל זהוב כבים בהדרגה לקראת שעת התרדמה, עד שהעיר ובתיה מתכסים כליל בערפל אפל, וכאילו נעלמים. אבל אפשר גם לחלץ מן התיאור הזה תמונה הפוכה: תיאור של עיר בשעת בוקר מוקדמת, שעה שחלונותיה נדלקים אט אט באור הזריחה הזהוב עד שהיא מתעוררת "בנהימה מורעבת" לקראת יום חדש של עמל ומלאכה. שיריו של אלתרמן מתארים תכופות מעגל אין-סופי של יום ולילה, של עונה רודפת עונה, של עונות חיים, של לדה, מוות ותחייה. השיר מתרומם מפחי הזבל וחתולי האשפתות עד למרומי השמים, אך גם לוכד את הממדים שמתחת לפני השטח (המטמון שבמעמקי המים) ומעל לעבים. השיר בנוי במתכונת של ה-correspondances משירת בודלר, שלפיהם מה שמתרחש בעולמות תחתונים יש לו מקבילה בעולמות העליונים, והמציאוּת המיקרוקוסמית והמקרוקוסמית מתארגנת במעגלים הולכים וגדלים שתואַם גמור ביניהם. כדאי לשים לב איך השיר לוכד את מעגלי היום והלילה ואת כל הפרמטרים של היקום: האורך והרוחב, העומק והגובה. צבעי השחור והזהב הם גם צבעים ריאליסטיים של אלומות האור של פנסי הרחוב המצליפות על המדרכה וגם צבעים סמליים של היום והלילה, של השחיתות ותאוות הממון של דרי העיר. אפילו למילה "ירקרק" שבבית השלישי יש הוראה של זהב (כמו ב"אסתר ירקרוקת הייתה וחוט של חסד משוך עליה" (מגילה יג מט), או "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ" (תהילים סח יד), כשם שהצירוף "כוכבים בחיתולים" יכול להעלות באוב את הפסוק מאיוב "בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו" (איוב לח, ט). אלתרמן, חניך בית ספר דתי בקישינוב, נהג תכופות לאזכר פסוקים מן המקורות היהודיים בלבוש יום-יומי מודרני. עולות כאן במקביל תמונה יום-יומית ותמונה מופלאה, לשון יום-יומית ולשון מקורות רחוקה ונדירה. תכונתה הדואליסטית של שירת אלתרמן מאפשרת התבוננות דינמית בניגודי היום והלילה, החיים והמוות, ההתעוררות והרוגע, אגב הצבתם על גבי רצף מעגלי (עד כי לעתים אין לדעת אם התיאור לוכד את התופעה עצמה, או את היפוכה הגמור). בבית האחרון של השיר "ליל קיץ" כלל לא ברור אם מתוארות "השעות הקטנות" של הלילה, שבהן החלונות המוארים באור חשמל זהוב כבים אט אט לקראת שעת התרדמה וכמו נעלמים בתימרות עשן אביך; או שמא ההיפך הוא הנכון: אפשר שדווקא מתוארת כאן עיר בשעת בוקר מוקדמת, שעה שהחלונות נדלקים אט אט באור הזריחה הזהוב עד שעיר זו מתעוררת מן האופל והאובך בנהימה מורעבת לקראת יום עמל חדש, לקראת חיים חדשים. כך גם בתיאור שערי העיר וציריה בפתח המחזור "שירי מכות מצרים". שם לפנינו ספק תיאורם של חיים חדשים והתחלה חדשה (תמונת יולדת המתהפכת בציריה ומתבוססת בדמיה), ספק תיאורם של רגעי הקץ והכיליון (תמונת עיר שוקעת שנכבשה על-ידי אויביה, צירי דלתותיה החלודים נפרצו ויושביה מתבוססים בדמם). גם בשיר השני שבו בחרנו להתמקד – "הסער עבר פה לפנות בוקר" – קשה עד מאוד להחליט אם לפנינו מצב של הירגעות או של התעוררות נרגשת. מצד אחד המילים "נרגע השוק וקם" מבטאות לכאורה התאוששות הדרגתית של השוק הענק, שהופל בזמן ההתגוששות "אל הקרשים" ועתה הוא מגשש את דרכו וגם מתוך ההפכה. אבל המילה "קם" מבטאת גם דעיכה (כמו בצירוף המקראי "קמו עיניו" במובן של "כהו ופסקו לראות"), וגם המילה "נרגע" מבטאת דבר והיפוכו: מצד אחד, השוק נח מזעפו, ומצד שני לשורש רג"ע יש גם משמעות הפוכה, מתוך קרבתו לרג"ז ורג"ש, כמו בפסוק המקראי "רגע הים ויהמו גליו" (ישעיהו נא טו). כלול כאן אפוא תיאור דואליסטי, שבו אין לדעת אם לפנינו התרגשות שנרגעה או רוגע שהורגז מרבצו. לפנינו שיר בינרי ששתי האופציות המנוגדות מצויות בו בכוח: לא ברור אם מדובר ברגיעה או ביקיצה נרגשת, באימה או בשמחה, במראה סטטי או מלא אנרגיה. במילים "מים בעיני אנדרטות על הגשר" כלול רמז לאגדת התוגה של אוסקר ויילד על הנסיך המאושר שעיני האבן שלו זולגות דמעות יגון. מצד שני, הרחוב עוד ריחני מגשם – אות לכך שהגשם מרענן את המציאוּת ומחייה אותה, נוסך בה שמחת חיים ומעורר בה כוחות רדומים "יקוד פריחה" אצל אלתרמן יכול לבטא רעננות בריאה או היפוכה: חום יוקד של גוף דווה ופריחה אדומה של דלקת. התמונה יכולה להעלות באוב את אגדות הילדים התמימות, כדוגמת אגדות אנדרסן, והיא יכולה לרמוז גם למציאות אפלה ומושחתת, שאין בה דבר מן הנאיביוּת של אגדות הילדים. לא במקרה נבחר השוּק כרגע לרגעי הרגשה והרגיעה וכזירת המאבק שבין סער לרסן. השוק על קרונותיו ודוכניו עמוסי הסחורה הססגונית ועל תגרניו המפריחים קריאות וחידודים בלשון הנשמעת לשני פנים – מהווה ביצירת אלתרמן לסוגיה (משירי רגעים ועד לשירי שוק המציאות) אתר ריאלי וסמלי, מלא ניגודים וניגודי ניגודים של "art" ושל "nature" – של מציאוּת אוּרבּנית קשה, לבושה בטון ומלט, ושל מציאוּת חקלאית, פסטורלית. מצד אחד השוּק הוא מגילוייה הטבעיים והיצריים של העיר, ללא זיקה אל תרבות הכרך המושחתת והדקדנטית. יש בו תוצרת חקלאית שהובאה מן הכפר, ומהלכים בו טיפוסים כפריים שפשטותם היא פשטות של עובדי אדמה ושל סוחרי עיר. השוק מציית לחוקי העיר וללוח הזמנים של היממה ושל עונות השנה, אך יש בו פריצת חוקים (אגב מהמילה urban נגזרה גם המילה urbane, שפירושה "טרקליני" ומהמילה "פוליס" מילים שמציינות סדר ומשמעת, משטר ונימוס האופייניים לבני תרבות: politeness = נימוס, politics = פוליטיקה, police = משטרה, policy = מדיניות ועוד. בשוק מסתובבים טיפוסים וולגריים ומנבלי פה, אך יש בו גם משהו מעולם התום הכפרי, ללא האינטלקטואליזם האנין של הכרך המערבי השוקע. שני השירים הם ככלות הכול שירים אידאיים, בעלי משמעות אקטואלית ועומק היסטוריוסופי. ברוב יצירותיו נדרש אלתרמן לאותו נושא עצמו: חורבנה של עיר כמטונימיה וכמשל לשקיעת המערב (כשם חיבורו של אוסוולד שפנגלר) ולקץ ההומניזם (כשם חיבורו של אלכסנדר בלוק). בהשראת שפנגלר, ראה אלתרמן במאה העשרים חזרה אגב תמורה של תקופת ההתמוטטות של רומא, בירת העולם העתיק, מסיבות שמבית ומחוץ. די במשב סופה אחד, אומרים שירים אלה בסמוי, כדי להביא להרס של קנייני תרבות שהושגו בעמל של דורות, והתקומה מן ההרס עשויה לארוך מאות שנים. קל להרוס ולנתץ, אך קשה פי כמה לקום מן החורבות. בספרייתו שבמרכז קיפ לחקר הספרות שבאוניברסיטת תל-אביב מצאתי חיבור של המשורר והוגה הדעות הצרפתי פול וולרי (Valéry)– Notes sur la grandeur et la décadance de l´europe – ("הערות על גדולתה ושקיעתה של אירופה") בתוך חיבורו Regards sur le monde actuel ("מבט על העולם בדורנו"). יש שהאנושות מגיעה לשלב כה רווי בהתפתחותה, עד שהאדם, מרוב חוכמה ותרבות ובעיקר מרוב משמנים של פינוק דקדנטי, מסיג מבלי דעת את העולם מאות שנים לאחור. בשיריו רומז אלתרמן כמו קוואפיס בשירו הנודע "הציפייה לברברים", כי כזה הוא הגורל הצפוי לאנושות מידי הברברים, הטבטונים והוויזיגותים של הזמן החדש. ואין מדובר ברמז בלבד שאותו צריך הקורא לחלץ מבין שיטי הטקסטים. במאמרו "בין ספרה לסיפור", שאותו הציב אלתרמן בסוף מחזהו "משפט פיתגורס" (מחזה העוסק בהמצאת המחשב), אומר אלתרמן במפורש כי בכל פרק מפרקי ההיסטוריה באה הסטיכיה – פגעי הטבע, האסונות, המלחמות – ומחריבה את הישגי הדורות שהושגו ברוב עמל. "שירי מכות מצרים" שלו עוסקים בגורלה של נוא אמון הניצבת על ראשית נתיבות עמים ועתידה להפוך ל"אפרן של בירות כל דור" – העיר הראשונה בהיסטוריה שקבעה את האות לבאות – את הדגם שלפיו עלולה עיר עתירת קנייני חומר ורוח להפוך לגל חורבות בשל סכלות תושביה ושאננות מנהיגיה. הכרך ביצירת אלתרמן הוא שיאה של התרבות האנושית, וגם המקום שבו מצויים תהומות הניוון והרוע. הוא כרך בשירת הכרך שלו בהעלם אחד את שני פניה של כל תופעה מודרנית – את היופי והאימה – וערבל אותם במעגל אינסופי של תמוטה ותקומה. והיום, כשאנו שוב באיום קיומו, וחשרת עננים נקשרת מעל תבל, יש לקוות שכמו בשיר הסיום של "שירי מכות מצרים" תמשיך העיר – תמצית היצירה האנושית – לעמוד על תִּלה ושהעולם הנאור ידור נדר " כי לא ימלוך כִּנָּם ולא תמלוך צפרדע / ולא יפלו עמים נַשֵּׁק את שרביטם. // כי בעולם נוצץ של חרב ושל כסף / תנשוב תקוות דורות כרוח בעלים / עלי עפר נצחי של אהבה ועצב / נולדת היא בליל צירים וחבלים. [...] והיא חידת הכוח שתכלה לו אין / והיא חידת האומן, שאפס לו קץ / כל נער יפתרנה, ולשווא עדיין / ראשם של הכסילים אליה מתנפץ". Read More תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 13 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון " הארץ ", ובכתבי העת " קשת החדשה ", " גג ", " ליטרטורה ", " שְׁבוֹ " ו-" הו !". מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים. התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם. Down By the Salley Gardens Down by the salley gardens my love and I did meet; She passed the salley gardens with little snow-white feet. She bid me take love easy, as the leaves grow on the tree; But I, being young and foolish, with her would not agree. In a field by the river my love and I did stand, And on my leaning shoulder she laid her snow-white hand. She bid me take life easy, as the grass grows on the weirs; But I was young and foolish, and now am full of tears. בצל גני הערבה בְּצֵל גַּנֵּי הָעֲרָבָה חָזִיתִי בָּהּ בָּרִאשׁוֹנָה, חֶמְדַּת-לִבִּי בַּגַּן חָלְפָה רַגְלָהּ צְחוֹרָה, קְטַנָּה. הָאַהֲבָה קַח בְּקַלּוּת כְּצִיץ עַל עֵץ יִנְבֹּט אַךְ רַךְ הָיִיתִי וֶאֱוִיל. לִבִּי עוֹד לֹא נֵאוֹת. בָּאָחוּ לְיַד שְׂפַת עֲיָנוֹת עָמַדְנוּ בָּאוֹרָה, וְעַל כְּתֵפַי הָרְכוּנוֹת הֵנִיחָה יָד צְחוֹרָה. קַח הַחַיִּים בְּקַלִּילוּת כָּעֵשֶׂב עַל הַחוֹף אַךְ רַךְ הָיִיתִי וֶאֱוִיל. עַתָּה כֻּלִּי מַכְאוֹב. Her Praise SHE is foremost of those that I would hear praised. I have gone about the house, gone up and down As a man does who has published a new book, Or a young girl dressed out in her new gown, And though I have turned the talk by hook or crook Until her praise should be the uppermost theme, A woman spoke of some new tale she had read, A man confusedly in a half dream As though some other name ran in his head. She is foremost of those that I would hear praised. I will talk no more of books or the long war But walk by the dry thorn until I have found Some beggar sheltering from the wind, and there Manage the talk until her name come round. If there be rags enough he will know her name And be well pleased remembering it, for in the old days, Though she had young men's praise and old men's blame, Among the poor both old and young gave her praise. בשבחה הִיא רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּעֵינַי לָהּ תְּהִלָּה יָאָה. סָבַבְתִּי לִי בֵּין חֲדָרִים וּבְגֶרֶם מַדְרְגוֹת, נִרְגָּשׁ כְּאִישׁ אֲשֶׁר סִפְרוֹ זֶה אַךְ יָצָא לָאוֹר אוֹ כְּעַלְמָה שֶׁהִתְהַדְּרָה לָהּ בְּמַלְבּוּשׁ חָדָשׁ אַף שֶׁהִטֵּיתִי אֶת הַשִּׂיחַ שֶׁנֵּעוֹר בְּתַחְבּוּלוֹת כְּדֵי שֶׁשְּׁמָהּ לֹא יֵעָלֵם אִשָּׁה אַחַת דִּבְּרָה עַל סֵפֶר שֶׁקָּרְאָה אִישׁ מְבֻלְבָּל אֶחָד דִּבֵּר כְּמוֹ חוֹלֵם כְּאִלּוּ שֵׁם אַחֵר לוֹ בֶּחָזוֹן נִרְאָה. הִיא רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּעֵינַי לָהּ תְּהִלָּה יָאָה. לֹא אֲדַבֵּר עוֹד עַל סְפָרִים אוֹ עַל הַמִּלְחָמָה בֵּין הַקּוֹצִים אֶדּוֹד בַּדֶּרֶךְ עַד סוֹפָהּ אֶת הַשִּׂיחָה אַטֶּה עַד שֶׁיֻזְכַּר בָּהּ שְׁמָהּ וְלוּ בְּפִי קַבְּצָן הַמִּסְתַּתֵּר מִן הַסּוּפָה. וְאִם לְבוּשׁ קְרָעִים הוּא, מִיָּד יַכִּיר הַשֵּׁם וּבְזֵכֶר הַיָּמִים הַהֵם יִמְצָא הָאִישׁ שִׂמְחָה. אִם צְעִירִים יֹאמְרוּ הָלֵל, זְקֵנִים יִתְלוּ אָשָׁם הַקַּבְּצָנִים, זְקֵנִים וּצְעִירִים גַּם יַחַד, יַעֲלוּ שִׁבְחָהּ. ​אל-נא תשגה באהבת אין קץ אַל נָא תִּשְׁגֶּה, רֵעִי, בְּאַהֲבַת אֵין קֵץ אֲנִי אָהַבְתִּי כָּל יָמַי בְּלִי חִשּׁוּבֵי זְמַנִּים, עַד שֶׁהַגִּיל אוֹתִי הוֹצִיא כָּלִיל מִן הַמַּחֲזוֹר כְּמוֹ אֶת הַיְּשָׁנִים וְהַבָּלִים בַּפִּזְמוֹנִים. בַּעֲלוּמִים אֲשֶׁר חָלְפוּ בְּלִי שׁוּב הַקֶּשֶׁר שֶׁאָרְגָה נַפְשֵׁנוּ לֹא פָּחַת. חָלַקְנוּ זֶה עִם זֶה אֶת הִרְהוּרֵי הַלֵּב הָיִינוּ שְׁנֵינוּ כְּמַהוּת אַחַת אַךְ בְּדַקָּה פָּנְתָה הִיא לְאָחוֹר אַל נָא תֹּאהַב בְּלִי חִשּׁוּבֵי זְמַנִּים פָּן הַחֲלוֹף יוֹצִיאֲךָ מִן הַמַּחְזוֹר כְּמוֹ אֶת הַיְּשָׁנִים וְהַבָּלִים בַּפִּזְמוֹנִים. ​O Do Not Love Too Long Sweetheart, do not love too long: I loved long and long, And grew to be out of fashion Like an old song. All through the years of our youth Neither could have known Their own thought from the other's, We were so much at one. But O, in a minute she changed - O do not love too long, Or you will grow out of fashion Like an old song. האוהב מבכה את סוף אהבתו יָד שְׁקֵטָה, רֹאשׁ חִוֵּר וְצִיצַת רֹאשׁ קְלוּשָׁה לִי הָיְתָה בֶּעָבָר יְדִידַת-נֶפֶשׁ יָפָה. וְחָלַמְתִּי: נַפְשָׁהּ לְאַחַר יֵאוּשָׁהּ עוֹד תִּמְצָא עִם הַזְּמַן אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ. אַךְ הִיא פַּעַם סָקְרָה אֶת לִבִּי כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת תָּכְנוֹ, וּמָצְאָה אֶת פָּנַיִךְ טְמוּנִים שָׁם. אָז מִמֶּנִּי הָלְכָה וְכֻלָּהּ אֲנָחוֹת וּדְמָעוֹת. ​The Lover Mourns for the Loss of Love Pale brows, still hands and dim hair, I had a beautiful friend And dreamed that the old despair Would end in love in the end: She looked in my heart one day And saw your image was there; She has gone weeping away. He Tells of a Valley Full of Lovers I dreamed that I stood in a valley, and amid sighs, For happy lovers passed two by two where I stood; And I dreamed my lost love came stealthily out of the wood With her cloud-pale eyelids falling on dream-dimmed eyes: I cried in my dream ‘O women bid the young men lay Their heads on your knees, and drown their eyes with your hair’, ‘Or remembering hers they will find no other face fair ‘Till all the valleys of the world have been withered away.’ הוא מספר על עמק שמלא באוהבים בַּחֲלוֹמִי אֲנִי עוֹמֵד בְּעֵמֶק, הַמָּלֵא בַּאֲנָחוֹת, וְעַל פָּנַי זוּגוֹת הַמִּתְעַנְּגִים בַּאֲהָבִים פַּעֲמֵי אֲהוּבָתִי הָאֲבוּדָה מִיַּעַר מִתְגַּנְּבִים שְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ מְעֻנָּנוֹת עַל דְּיוֹקָנָהּ נָחוֹת. בַּחֲלוֹמִי קָרָאתִי: הוֹ נָשִׁים, אֱמֹרְנָה לַצְּעִירִים רֹאשׁ לְהַנִּיחַ עַל בִּרְכֵּיכֶן, וּלְהַטְבִּיעַ מַבָּטָם בִּשְׂעַרְכֶן, לָעַד לֹא יִמְצְאוּ אַחַת כְּמוֹתָהּ לְחֵן עֲדֵי כָּל עֵמֶק בַּתֵּבֵל יִהְיֶה צָחִיחַ. The Rose if the World WHO dreamed that beauty passes like a dream? For these red lips, with all their mournful pride, Mournful that no new wonder may betide, Troy passed away in one high funeral gleam, And Usna's children died. We and the labouring world are passing by: Amid men's souls, that waver and give place Like the pale waters in their wintry race, Under the passing stars, foam of the sky, Lives on this lonely face. Bow down, archangels, in your dim abode: Before you were, or any hearts to beat, Weary and kind one lingered by His seat; He made the world to be a grassy road Before her wandering feet. השושן של העולם וּמִי חָשַׁב שֶׁיְּפִי אִשָּׁה חוֹלֵף כְּמוֹ חֲלוֹם? בִּשְׁבִיל שִׂפְתֵי שָׁנִי, עִם גַּאֲוַת הַיִּסּוּרִים מִין יִסּוּרִים עַל שֶׁנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת אֵינָם קוֹרִים, הֵן טְרוּיָה נֶחְרְבָה וְנִקְבְּרָה תּוֹךְ יוֹם וְכֵן יַלְדֵי אוּסְנָה בַּת-הַיָּגוֹן קְבוּרִים. וְאָנוּ כְּכָל הָעֲמֵלִים חוֹלְפִים בְּלִי הֶרֶף בֵּין הַלְּבָבוֹת הָרוֹעֲדִים אֲשֶׁר מְקוֹמָם מְפַנִּים כְּמוֹ מַיִם בְּהִירִים בִּימֵי קֹר צוֹנְנִים מִתַּחַת לְכוֹכְבֵי מָרוֹם, שֶׁלָּרָקִיעַ הֵם כְּקֶצֶף אֲשֶׁר שׁוֹכֵן עַל אֵלֶּה הַפָּנִים. הִשְׁתַּחֲווּ בִּמְעוֹן הָעֲרָפֶל כְּרוּבֵי מָרוֹם: לִפְנֵי נוֹצַרְתֶּם וּבְטֶרֶם לֵב יִפְעַם בַּאֲדִיבוּת לֵאָה יֵשֵׁב עַל כֵּס מוּרָם הוּא שֶׁנָּתִיב בָּרָא לְכַף רַגְלָהּ, כֻּלּוֹ מְתֹם לִכְשֶׁתֵּצֵא לִנְדוּדֶיהָ בָּעוֹלָם. Read More

תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 11 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון " הארץ ", ובכתבי העת " קשת החדשה ", " גג ", " ליטרטורה ", " שְׁבוֹ " ו-" הו !". מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים. התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם. ​חיקוי של שיר יפני זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר אוֹתִי הִלְהִיב בְּכָל שִׁבְעִים שְׁנוֹתַי עַל אֲדָמוֹת (הֵידָד לְכָל פְּרָחָיו שֶׁל הָאָבִיב כִּי הָאָבִיב הִגִּיעַ הֵנָּה שׁוּב). בְּכָל שִׁבְעִים שְׁנוֹתַי עַל אֲדָמוֹת וְלֹא כְּאִישׁ אֶבְיוֹן, דַּל עָלוּב בְּכָל שִׁבְעִים שְׁנוֹתַי עַל אֲדָמוֹת שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל אִישׁ בּוֹגֵר, שֶׁל יֶלֶד אַף פַּעַם לֹא חוֹלַלְתִּי כְּשֶׁנַּפְשִׁי צוֹהֶלֶת. ​Imitated from the Japanese A MOST astonishing thing -- Seventy years have I lived; (Hurrah for the flowers of Spring, For Spring is here again.) Seventy years have I lived No ragged beggar-man, Seventy years have I lived, Seventy years man and boy, And never have I danced for joy. ​מדוע הזקנים לא ישתגעו? אֵיךְ לֹא יִפֹּל זָקֵן אֶל תְּהוֹמוֹת הַשִּׁגָּעוֹן? הִכַּרְנוּ פַּעַם עֶלֶם חֲמוּדוֹת הָיְתָה לוֹ זְרוֹעַ שֶׁל דַּיָּג, עַזָּה כְּשֶׁל גִּבּוֹר עַתָּה הוּא בְּסַךְ-הַכֹּל סְתָם עִתּוֹנַאי שִׁכּוֹר. עַלְמָה אֲשֶׁר יָדְעָה אֶת דַּנְטֶה בְּעַל-פֶּה עַתָּה יוֹלֶדֶת יְלָדִים לְאִישׁ רָפֶה הֵלֵנָה שֶׁחָלְמָה חֲלוֹם שִׁוְיוֹן לַכֹּל עַל דּוּכָנָהּ בְּשׁוּק עַתָּה תַּכְרִיז בְּקוֹל. יֵשׁ מַאֲמִין שֶׁכָּךְ תִּפְעַל יַד הַגּוֹרָל אֲשֶׁר תַּשְׁפִּיל אֶת הַצַּדִּיק תָּרִים אֶת הַנָּבָל. שֶׁאִם פִּרְקֵי חַיִּים שֶׁל זוּלָתְךָ תַּצִּיג בְּסַךְ וְתַקְרִינֵם כְּמוֹת שֶׁהֵם עַל יְרִיעַת מָסָךְ הֵן לֹא תִּמְצָא סִפּוּר חַיִּים אֶחָד שֶׁל אִישׁ אֲשֶׁר בְּגוֹרָלוֹ יֵחַד. אֵין שׁוּם סִיּוּם אֲשֶׁר יַתְאִים לַהַתְחָלָה אֶת זֹאת לָאֲנָשִׁים הַצְּעִירִים אִישׁ לֹא גִּלָּה. אַךְ הַזְּקֵנִים אֶת זֹאת יוֹדְעִים הֵיטֵב הֵיטֵב וּבַסְּפָרִים זָכִינוּ שֶׁחָכְמָה זוֹ תִּכָּתֵב: שֶׁאֵין לוֹ לְאָדָם גּוֹרָל אַחֵר עַל כֵּן בָּרוּר מַדּוּעַ הַזָּקֵן בַּשִּׁגָּעוֹן בּוֹחֵר. ​Why Should Not Old Men Be Mad? Why should not old men be mad? Some have known a likely lad That had a sound fly-fisher's wrist Turn to a drunken journalist; A girl that knew all Dante once Live to bear children to a dunce; A Helen of social welfare dream, Climb on a wagonette to scream. Some think it a matter of course that chance Should starve good men and bad advance, That if their neighbours figured plain, As though upon a lighted screen, No single story would they find Of an unbroken happy mind, A finish worthy of the start. Young men know nothing of this sort, Observant old men know it well; And when they know what old books tell And that no better can be had, Know why an old man should be mad. ​ברבורי הפרא בקול הָאִילָנוֹת עוֹמְדִים בִּיפִי הַסְּתָו שְׁבִילֵי הַיַּעַר יְבֵשִׁים עֲדַיִן, וְעִם שְׁקִיעַת חַמַּת חֶשְׁוָן הַמַּיִם הֵם כְּמַרְאָה צָחָה לְדוּמִיַּת שָׁמַיִם; בֵּין חַלּוּקֵי הַנַּחַל נוֹהֲרִים לָהֶם מ"ט הַבַּרְבּוּרִים. י"ט סְתָוִים עָבְרוּ עָלַי עַד כֹּה מֵאָז הִתְחַלְתִּי הָעִתִּים לִמְנוֹת וּבְטֶרֶם אֲסַיֵּם, רָאִיתִי לְנֶגְדִּי אֵיךְ כַּנְפֵיהֶם נוֹסְקוֹת וְנִשָּׂאוֹת. סָבִים בְּמַעְגְּלֵי עֲנַק הַבַּרְבּוּרִים וּמִתְפַּזְּרִים בְּקוֹל לְכָל הָעֲבָרִים. הִבַּטְתִּי בִּיצוּרֵי הַצְּחוֹר הָאֵלֶּה וּלְבָבִי הָמָּה. הַכֹּל שׁוֹנֶה מֵאָז שְׁמַעְתִּים לָרִאשׁוֹנָה בְּזֶה הַחוֹף עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה, וַחֲבָטוֹת כְּנָפַיִם מֵעָלַי כְּעִנְבָּלִים נִשְׁמַע קוֹלָם כְּמוֹ בִּצְעָדִים כֹּה קְלִילִים. בֶּן זוּג אוֹהֵב, לְלֹא לֵאוּת עִם בַּת זוּגוֹ פּוֹסֵעַ בַּצִּנָּה לְצַד פְּלָגִים, בְּגָבְהֵי מָקוֹם נַפְשָׁם לֹא הִזְדַּקְּנָה. וּבִנְדוּדִים גַּם הַהֶשֵּׂג, הַתַּאֲוָה עֲדַיִן יְלַוּוּ אֶת הַנְּתִיבָה. עַתָּה סְחוּפִים הֵם עַל דְּמִי הַגַּלִּים יָפְיָם אָפוּף בְּסוֹד וּמִסְתּוֹרִין. בֵּין אַגְמוֹנִים יִבְנוּ קִנָּם? עַל שְׂפַת אֲגַם בַּיְּעָרִים? לְשַׂמֵּחַ לֵב אֱנוֹשׁ, אַךְ כְּשֶׁאֵעוֹר לִי יוֹם אֶחָד אֶמְצָא שֶׁהֵם הָיוּ חֲלוֹם? ​The Wild Swans at Coole The trees are in their autumn beauty, The woodland paths are dry, Under the October twilight the water Mirrors a still sky; Upon the brimming water among the stones Are nine-and-fifty swans. The nineteenth autumn has come upon me Since I first made my count; I saw, before I had well finished, All suddenly mount And scatter wheeling in great broken rings Upon their clamorous wings. I have looked upon those brilliant creatures, And now my heart is sore. All's changed since I, hearing at twilight, The first time on this shore, The bell-beat of their wings above my head, Trod with a lighter tread. Unwearied still, lover by lover, They paddle in the cold Companionable streams or climb the air; Their hearts have not grown old; Passion or conquest, wander where they will, Attend upon them still. But now they drift on the still water, Mysterious, beautiful; Among what rushes will they build, By what lake's edge or pool Delight men's eyes when I awake some day To find they have flown away? ​שירו של האוהב צִפּוֹר אֶל הָאֲוִיר הֹמָה אֵינִי יוֹדֵעַ אֵי וּמָה, הָרֶחֶם לַזְּרָעִים חִשְׁקוֹ אוֹתוֹ הָרֹגַע כְּבָר שׁוֹכֵן גַּם עַל הָרוּחַ גַּם עַל קֵן עַל הַיְּרֵכַיִם הַפְּשׂוּקוֹת The Lover's Song BIRD sighs for the air, Thought for I know not where, For the womb the seed sighs. Now sinks the same rest On mind, on nest, On straining thighs ​המשורר לאהובתו בְּמוֹ-יָדַי אָבִיא לָךְ בִּסְגִידָה אֶת כָּל סְפָרַי וּבָם שְׁלַל חֲלוֹמוֹת אִשָּׁה צָחָה שֶׁתְּשׁוּקָתָהּ אָבְדָה הִיא כְּגֵאוּת שׁוֹחֶקֶת אַפְרוּרִית חוֹלוֹת וְלֵב שֶׁנִּתְרַפֵּט יוֹתֵר מִן הַבְּלִיטָה אֲשֶׁר מֵאֵשׁ הַזְּמַן הַבְּהִירָה תִּבְקַע אִשָּׁה צָחָה עִם אֵין-סְפֹר חֲלוֹמוֹת. אֶת חֲרוּזַי כֻּלָּם אָבִיא לְךָ בִּתְשׁוּקָה ​The Poet to his Beloved BRING you with reverent hands The books of my numberless dreams, White woman that passion has worn As the tide wears the dove-grey sands, And with heart more old than the horn That is brimmed from the pale fire of time: White woman with numberless dreams, I bring you my passionate rhyme. Read More תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 16 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון " הארץ ", ובכתבי העת " קשת החדשה ", " גג ", " ליטרטורה ", " שְׁבוֹ " ו-" הו !". מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים. התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם. A Bronze Head HERE at right of the entrance this bronze head, Human, superhuman, a bird's round eye, Everything else withered and mummy-dead. What great tomb-haunter sweeps the distant sky (Something may linger there though all else die) And finds there nothing to make its terror less Hysterica passio of its own emptiness? No dark tomb-haunter once; her form all full As though with magnanimity of light, Yet a most gentle woman; who can tell Which of her forms has shown her substance right? Or maybe substance can be composite, profound McTaggart thought so, and in a breath A mouthful held the extreme of life and death. פרוטומה של ארד כָּאן, מִיָּמִין לַמְּבוֹאָה, פְּרוֹטוֹמָה שֶׁל אָרָד הִיא אֱנוֹשִׁית וְגַם עַל-אֱנוֹשִׁית, עֵינָהּ כְּשֶׁל צִפּוֹר, וְכָל הַשְּׁאָר בָּלֶה, אוּלַי כְּבָר לֹא שָׂרַד. פּוֹקֶדֶת הַקְּבָרִים בָּרוּם סוֹרֶקֶת הַמִּצְבּוֹר (אֶפְשָׁר נִשְׁאַר שָׁם מַשֶּׁהוּ, הַשְּׁאָר אָבַד) אֵינָהּ מוֹצֵאת מָה שֶׁיּוּכַל אֵימָה הַמְעֵט Hysterica passio. מִסָּבִיב הַכֹּל כְּבָר רֵיק וּמֵת. אֵי-אָז פּוֹקֶדֶת הַקְּבָרִים לֹא הִתְהַלְּכָה בִּשְׁחוֹר מוּצֶפֶת אוֹר הָיְתָה בְּרֹחַב לֵב. כְּבַת טוֹבִים רַכָּה; וּמִי יוּכַל אֱמֹר אֵיזוֹ מִן הַדְּמוּיוֹת אֶת הַמַּהוּת תְּשַׁקֵּף. אֶפְשָׁר מַהוּת אֵינָהּ אֶלָּא הֶרְכֵּב: הָגוּת מְקַ'טְגְּרֵט בְּעָמְקָהּ, בָּהּ נִמְסָכִים חַיִּים וּמָוֶת בְּחֹד הַהֲפָכִים. The Fool By The Roadside When all works that have From cradle run to grave From grave to cradle run instead; When thoughts that a fool Has wound upon a spool Are but loose thread, are but loose thread; When cradle and spool are past And I mere shade at last Coagulate of stuff Transparent like the wind, I think that I may find A faithful love, a faithful love. השוטה לצד הדרך כַּאֲשֶׁר כָּל מְשִׂימוֹת חַיַּי מֵעֲרִישָׁה עַד עֶרֶשׂ דְּוַי אוֹ, לְהֶפֶךְ, מִן הַדְּוַי אֶל עֲרִישַׁת תִּינוֹק. כְּשֶׁהִרְהוּרָיו שֶׁל הָאֱוִיל מִסְתּוֹבְבִים לָהֶם עַל סְלִיל אֲבָל הַחוּט כְּבָר נִתְרַפָּה וְאַף נִזּוֹק. כֵּן, כְּבָר נִזּוֹק. כְּשֶׁסְּלִיל וַעֲרִישָׂה זְמַנָּם הוּא זְמַן עָבָר וְאָנֹכִי כְּבָר צֵל אֲשֶׁר רָאָה דָּבָר, כְּאִישׁ אֲשֶׁר נִקְרַשׁ עַשְׂרוֹת מוֹנִים שָׁקוּף מַמָּשׁ כְּמוֹ רוּחַ שֶׁנּוֹשָׁב אוּלַי אֶמְצָא עוֹד אַהֲבָה, אֲנִי חוֹשֵׁב, כָּזֹאת שֶׁל אֱמוּנִים, שֶׁל אֱמוּנִים. On a Political Prisoner She that but little patience knew, From childhood on, had now so much A grey gull lost its fear and flew Down to her cell and there alit, And there endured her fingers' touch And from her fingers ate its bit. Did she in touching that lone wing Recall the years before her mind Became a bitter, an abstract thing, Her thought some popular enmity: Blind and leader of the blind Drinking the foul ditch where they lie? When long ago I saw her ride Under Ben Bulben to the meet, The beauty of her country-side With all youth's lonely wildness stirred, She seemed to have grown clean and sweet Like any rock-bred, sea-borne bird: Sea-borne, or balanced in the air When first it sprang out of the nest Upon some lofty rock to stare Upon the cloudy canopy, While under its storm-beaten breast Cried out the hollows of the sea. על אסירה פוליטית אַף שֶׁחָסְרָה הִיא סַבְלָנוּת מִיַּלְדוּתָהּ עַתָּה מָלְאָה הִיא אֹרֶךְ-רוּחַ עַד גְּדוֹתֶיהָ. בַּת-שַׁחַף אֲפֹרַת כָּנָף עַתָּה יָרְדָה לְתָא מַאֲסָרָהּ, קָרְבָה עָדֶיהָ הִנִּיחָה לָהּ לָמוּשׁ אֶת אֶבְרָתָהּ אָכְלָה אֶת מְזוֹנָהּ מִתּוֹךְ יָדֶיהָ. הַאִם מַגַּע כָּנָף הוּא שֶׁהֶעֱלָה אֶת זֵכֶר הַיָּמִים הַהֵם הָאֲחֵרִים לִפְנֵי הֱיוֹת רוּחָהּ יֵשׁוּת מְלֵאָה כֻּלָּהּ רַעֲיוֹנֵי שִׂנְאָה מָרִים אֲשֶׁר חוֹמְרִים בַּנֶּפֶשׁ בְּטַעַם הֶהָמוֹן, עִוֵּר בִּקְהַל עִוְּרִים שׁוֹתֶה לִבָּהּ מִבִּיב הַמְּסֹאָב בְּרֶפֶשׁ? כְּשֶׁרְאִיתִיהָ אָז לְמַרְגְּלוֹת הָהָר רוֹכֶבֶת עַל סוּסָהּ אֶל הַמִּפְגָּשׁ הָיָה בָּהּ יְפִי אַרְצָהּ כְּצֶמַח בָּר בְּכָל פְּרָאוּת הַנְּעוּרִים בָּהּ הִתְלַבְלֵב וְקָם. גָּדְלָה הִיא מְתוּקָה, עִם לֵב רַגָּשׁ כְּשֶׁל צִפּוֹר שֶׁקִּנְּנָה עַל צוּק לְחוֹף הַיָּם. הִיא בַּת-גַּלִּים אוֹ בַּעֲלַת כָּנָף. כַּאֲשֶׁר לָרִאשׁוֹנָה זִנְּקָה הִיא מִקִּנָּהּ מֵעַל הַסֶּלַע מַבָּטָהּ הוּנַף אֵלֵי חֻפַּת שָׁמַיִם, עָב כָּחֹל, עֵת תַּחַת לֶב-הַיָּם שֶׁמִּסּוּפוֹת עֻנָּה הוֹמִים הַתְּהוֹמוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל. The Rose Tree 'O words are lightly spoken,' Said Pearse to Connolly, 'Maybe a breath of politic words Has withered our Rose Tree; Or maybe but a wind that blows Across the bitter sea.' 'It needs to be but watered,' James Connolly replied, 'To make the green come out again And spread on every side, And shake the blossom from the bud To be the garden's pride.' 'But where can we draw water,' Said Pearse to Connolly, 'When all the wells are parched away? O plain as plain can be There's nothing but our own red blood Can make a right Rose Tree.' עץ השושנים מִלִּים קַלּוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת שָׂח פִּירְס לְקוֹנוֹלִי, אוּלַי אָשֵׁם הַשִּׂיחַ הַמְּדִינִי שֶׁבְּעֶטְיוֹ אִבַּדְנוּ שִׂיחַ שׁוֹשַׁנִּים, אוּלַי בְּגִין מַשַּׁב רוּחוֹת קְטָבִים מֵעַל יָם מְרִירִי. רַק מַיִם נְחוּצִים לָנוּ גֵּ'ימְס קוֹנוֹלִי עָנָה וְשׁוּב הַצֶּבַע הַיְּרַקְרַק יָצוּץ בְּכָל פִּנָּה, תִּבְקַע פְּרִיחָה מִן הַנִּצָּן עֲטֶרֶת כָּל גִּנָּה. אֵיכָה נוּכַל לִשְׁאֹב אוֹתָם שָׂח פִּירְס לְקוֹנוֹלִי, הַבְּאֵרוֹת יָבְשׁוּ כֻּלָּן עֵצָה פְּשׁוּטָה יֵשׁ לִי דָּמֵנוּ הָאָדֹם יַרְוֶה אֶת עֵץ הַשּׁוֹשַׁנִּים. Whence Had They Come? (from “Supernatural Songs”) Eternity is passion, girl or boy Cry at the onset of their sexual joy "For ever and for ever'; then awake Ignorant what Dramatis personae spake; A passion-driven exultant man sings out Sentences that he has never thought; The Flagellant lashes those submissive loins Ignorant what that dramatist enjoins, What master made the lash. Whence had they come, The hand and lash that beat down frigid Rome? What sacred drama through her body heaved When world-transforming Charlemagne was conceived? מאין באו הֵמה? (מתוך "שירים על-טבעיים") הַנֶּצַח הוּא תְּשׁוּקָה. כָּל אִישׁ צָעִיר בְּבוֹא חֶדְוַת הַמִּין בְּקוֹל יַצְהִיר: "לָעַד, לְעוֹלְמֵי עַד!", וְאָז יִתְעוֹרֵר וְאֶת דִּבְרֵי הַנְּפָשׁוֹת הַפּוֹעֲלוֹת אֵינוֹ זוֹכֵר. אָדָם כֻּלּוֹ תְּשׁוּקָה יָשִׁיר בְּלַהַט פִּיּוּט שֶׁנִּשְׁמָתוֹ אֵינָהּ יוֹדַעַת; וְהַמַּצְלִיף בְּשׁוֹט עַל גּוּף דָּוֶה אֵינוֹ מֵבִין מָה הַבַּמַּאי מְצַוֶּה. מִי הָאֻמָּן יוֹצֵר הַשּׁוֹט? מֵאַיִן בָּאוּ הֵמָּה הַיָּד וְהַמַּגְלֵב אֲשֶׁר הִכּוּ אֶת רוֹמָא? אֵיזֶה מִין מַחֲזֶה-מוּסָר בָּהּ הִתְחוֹלֵל עֵת בְּרַחְמָהּ הֵנֵץ לוֹ קַרְל, מְשַׁנֶּה תֵּבֵל. Meru Civilisation is hooped together, brought Under a rule, under the semblance of peace By manifold illusion; but man's life is thought, And he, despite his terror, cannot cease Ravening through century after century, Ravening, raging, and uprooting that he may come Into the desolation of reality: Egypt and Greece, good-bye, and good-bye, Rome! Hermits upon Mount Meru or Everest, Caverned in night under the drifted snow, Or where that snow and winter's dreadful blast Beat down upon their naked bodies, know That day bring round the night, that before dawn His glory and his monuments are gone. מֵרוּ תַּרְבּוּת אֱנוֹשׁ הֵן אֲחֻזָּה בְּחִשּׁוּקִים. נְתוּנָה בִּידֵי מַנְהִיג, חֲלוֹם-שָׁוְא עַל שָׁלוֹם שֶׁעוֹד יִגְדַּל נְתוּנָה בְּאַשְׁלָיוֹת רַבּוֹת-פָּנִים, אַךְ בְּאֵין תְּבוּנָה הָאָדָם, גַּם אִם הַפַּחַד יְקַנֵּן בּוֹ לֹא יֶחְדַּל לִזְלֹל דּוֹר אַחַר דּוֹר לְלֹא לֵאוּת לִזְלֹל, לִזְעֹק וְלַעֲקֹר עַד שֶׁיִּגְרֹם לָהּ לַתֵּבֵל חֻרְבָּן; יָבִיא לְהֶרֶס הַמְּצִיאוּת. שָׁלוֹם מִצְרַיִם וְיָוָן, שָׁלוֹם לְךָ רוֹמָא הַנְּזִירִים עַל שִׂיא הַאֵוֵרֵסְט, עַל הַר מֶרוּ בַּלַּיְלָה תַּחַת גַּל הַשֶּׁלֶג יִתְחַפְּרוּ אוֹ בַּתִּלִּים שֶׁבָּם גְּלִידֵי הַקֶּרַח יֵעָרְמוּ יוֹדְעִים שֶׁלַּיְלָה רוֹדֵף יוֹם, וְעַד קֵץ הַלֵּל תִּפְאֶרֶת מִקְדָּשִׁים הֵן תֵּעָלֵם. Read More תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 3 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון " הארץ ", ובכתבי העת " קשת החדשה ", " גג ", " ליטרטורה ", " שְׁבוֹ " ו-" הו !". מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים. התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם. ​טייס אירי חוזה את יום מותו אֲנִי יוֹדֵעַ: גּוֹרָלִי לִי יְמַנֶּה אֶת יוֹם מוֹתִי מֵעָל, בֵּין עָב לְעָב; אֶת יְרִיבַי לַקְּרָב אֵינִי שׂוֹנֵא מֵגֵן אֲנִי עַל אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא אֹהַב; קִילְטַרְטַן קְרוֹס הִיא לִי מָחוֹז וָאֵם, וְשָׁם אֶחַי, דַּלִּים וַעֲנִיִּים, שֶׁמַּפָּלָה כְּלָל לֹא תְּאַמְלְלֵם הֶשֵּׂג אֶת חַיֵּיהֶם כְּלָל לֹֹא יַנְעִים. לִלְחֹם יָצַָאתִי לֹא מִתּוֹךְ חוֹבָה לֹא צַו קְרָאַנִי, לֹא תְּשׁוּאוֹת קָהָל. תְּשׁוּקָה פְּנִימִית הִיא זוֹ שֶׁדָּחֲפָה אוֹתִי אֶל שְֹׁאוֹן עָבִים, לָטוּס אֶל עָל. אֶת מַאֲזַן-חַיַּי עָרַכְתִּי, וָאַחְלִיט: עָתִיד יִהְיֶה לִי כַּחֲלום יָעוּף גַּם עֲבָרִי עָבַר בְּלֹא תַּכְלִית מוּל אֵלֶּה הַחַיִּים וְזֶה הַסּוֹף. ​An Irish Airman foresees his Death I know that I shall meet my fate Somewhere among the clouds above; Those that I fight I do not hate, Those that I guard I do not love; My country is Kiltartan Cross, My countrymen Kiltartan’s poor, No likely end could bring them loss Or leave them happier than before. Nor law, nor duty bade me fight, Nor public men, nor cheering crowds, A lonely impulse of delight Drove to this tumult in the clouds; I balanced all, brought all to mind, The years to come seemed waste of breath, A waste of breath the years behind In balance with this life, this death. ​כי יאפיר ראשך כִּי יַאֲפִיר רָאשֵׁךְ מִכֹּל תְּמוּרוֹת הָעֵת מוּל אָח, קְחִי לְיָדֵךְ אֶת זֶה הַסֵפֶר, וְהַעֲלִי זִכְרוֹן דְּמוּתֵךְ-מֵאָז, רַכַּת הַסֵּבֶר, שֶׁעַל עֵינֶיהָ נָח צֵל אַשְׁמוּרוֹת כָּבֵד. רַבִּים נָטוּ לָךְ חֶסֶד בִּרְגָעִים שֶׁל אשֶׁר, מִי בְּחִבַּת אֱמֶת, מִי בִּשְׁבוּעוֹת שֶׁל שָׁוְא, אַךְ אֶת לִבֵּךְ, לֵב נַוָּדִים, הֵן רַק אֶחָד אָהַב, גַּם בְּעִתּוֹת תּוּגָה, כִּי יְשֻׁפֵךְ אַךְ חשֶׁךְ. וּכְשֶׁתָּכֹפִי רֹאשׁ אֶל גֶּחָלִים כָּבִים, וְחֶרֶשׁ תִּסְפְּדִי לְזֶה אֲשֶׁר אָהַב, הוּא יְהַלֵּךְ עַל רֶכֶס-רוּם, בְּסֵתֶר עָב. וְאֶת פָּנָיו יָלֶט בְּשׁבֶל כּוֹכָבִים. When You are Old WHEN you are old and gray and full of sleep, And nodding by the fire, take down this book, And slowly read, and dream of the soft look Your eyes had once, and of their shadows deep; How many loved your moments of glad grace, And loved your beauty with love false or true, But one man loved the pilgrim soul in you, And loved the sorrows of your changing face; And bending down beside the glowing bars, Murmur, a little sadly, how love fled And paced among the mountains overhead And hid his face among a crowd of stars. ​ג'יין המטורפת וג'ק הנע-ונד בְּהִצְטַלֵּב הַמַּבָּטִים אֶת עַצְמוֹתַי יַרְעִיד, כְּכָל שֶׁאֶת דַּלְתִּי אֶפְתַּח כְּבָר לֹא יִהְיֶה שָׂרִיד, לָאַהֲבָה, שֶׁהִיא כְּמוֹ סְלִיל פָּרוּם בֵּין שְׁחוֹר לְשַׁחֲרִית. כַּמָּה בּוֹדֵד הִנּוֹ הַצֵּל בְּשׁוּבוֹ אֶל אֵל עֶלְיוֹן; אֲנִי – הַסְּלִיל עַל הֶעָפָר, גּוּפִי כְּבָר בָּאָרוֹן. מִשָּׁם אֶדְלֹג אֶל רֶחֶם-אֵם טָמוּן בּוֹ אוֹר אַחֲרוֹן. אַךְ אִם לְבַד שָׁם אֶשָּׁאֵר בְּשִׁמְמוֹן מִטָּה, הַסְּלִיל קְשָׁרָנוּ צֵל אֶל צֵל כְּשֶׁאֶת דַּרְכּוֹ הִטָּה וַאֲזַי הִגִּיעַ עַד הֲלוֹם, דִּינִי לָצֵאת מֵתָה. Crazy Jane and Jack The Journeyman I know, although when looks meet I tremble to the bone, The more I leave the door unlatched The sooner love is gone, For love is but a skein unwound Between the dark and dawn. A lonely ghost the ghost is That to God shall come; I – love’s skein upon the ground, My body in the tomb – Shall leap into the light lost In my mother’s womb. But were I left to lie alone In an empty bed, The skein so bound us ghost to ghost When he turned his head passing on the road that night, Mine must walk when dead.​ ​ביתי עַתִּיק הַגֶּשֶׁר, אַף עַתִּיק מִמֶּנּוּ הַמִּגְדָּל, בֵּית אִכָּרִים חוֹמָה תָּגֵן עָלָיו, כִּבְרַת דְּרָכִים רְחָבָה זְרוּעַת סְלָעִים, שֶׁעַל גַּבָּה שׁוֹשַׁן סִמְלִי יִגְדַּל. קוֹצִים, אִילַן-בּוּקִיצָה בְּזִקְנַת עָלָיו מַשַּׁק-הַגֶּשֶׁם שֶׁקּוֹלוֹ יָהִים וְקוֹל מַשַּׁב-רוּחוֹת וּסְעָרוֹת; וְעוֹף הַמַּיִם שֶׁחוֹזֵר וְאֶת הַפֶּלֶג שׁוּב עוֹבֵר אֲחוּז הוּא פַּחַד מִמַּתְּזֵי-הַמַּיִם שֶׁל תְּרֵיסָר פָּרוֹת; פִּתּוּל שֶׁל גֶּרֶם מַדְרֵגוֹת, קִמּוּר קִיטוֹן, אָח אֲפֹרָה עִם לֶהָבָה פְּתוּחָה, אוֹר נֵר וּלְיָדוֹ מְגִלָּה כְּתוּבָה: "אִיל פֶּנְסֶרוֹזוֹ" בְּנֹסַח אַפְּלָטוֹן. בְּמִין דִּירָה כָּזֹאת שֶׁבְּרוּחָהּ הַזַּעַם הַדֶּמוֹנִי נִתְהַוָּה. אֶת זֹאת יוֹדְעִים כָּל הַשָּׁבִים בִּשְׁעוֹת הָאֹפֶל הַמְּאֻחָרוֹת, הַנַּוָּדִים מִן הַשְּׁוָקִים וְהַיְּרִידִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת נִיצוֹצוֹת הַנֵּר מְהַבְהֲבִים. הָיוּ הֵם שְׁנַיִם שֶׁיָּסְדוּ אוֹתוֹ. אִישׁ מִלְחָמָה אֲשֶׁר אָסַף קְבוּצַת רוֹכְבִים, יָמָיו בִּלָּה בְּלֵב הָאַלִּימוּת הַמִּתְגַּעֶשֶׁת, בּוֹ קוֹל צְפִירָה בַּלַּיְלָה יִשָּׁמַע הָאִישׁ וּקְבוּצָתוֹ הַמִּתְכַּלָּה שֶׁשָּׁכְחָה אוֹתוֹ וְנִשְׁכְּחָה מִנֶּפֶשׁ; וְאָנוֹכִי, שֶׁכָּל יוֹרְשֵׁי הַתּוֹרָשָׁה שֶׁלִּי שֶׁלְּאַחַר מוֹתִי הֵן יְגַלּוּ אֶת מַר-רוּחִי וּבִרְצוֹתָם יְהַלְּלוֹ אוֹתוֹ כְּסֵמֶל הַתּוֹאֵם אֶת גּוֹרָלִי. ​My House An ancient bridge, and a more ancient tower, A farmhouse that is sheltered by its wall, An acre of stony ground, Where the symbolic rose can break in flower, Old ragged elms, old thorns innumerable, The sound of the rain or sound Of every wind that blows; The stilted water-hen Crossing Stream again Scared by the splashing of a dozen cows; A winding stair, a chamber arched with stone, A grey stone fireplace with an open hearth, A candle and written page. Il Penseroso's Platonist toiled on In some like chamber, shadowing forth How the daemonic rage Imagined everything. Benighted travellers From markets and from fairs Have seen his midnight candle glimmering. Two men have founded here. A man-at-arms Gathered a score of horse and spent his days In this tumultuous spot, Where through long wars and sudden night alarms His dwinding score and he seemed castaways Forgetting and forgot; And I, that after me My bodily heirs may find, To exalt a lonely mind, Befitting emblems of adversity. Read More תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 8 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון " הארץ ", ובכתבי העת " קשת החדשה ", " גג ", " ליטרטורה ", " שְׁבוֹ " ו-" הו !". מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים. התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם. ​המגדל I מָה אֶעֱשֶׂה עִם הַמַּהֲתַלָּה הַזֹּאת – אֲהָהּ, לִבִּי, הָהּ לֵב גּוֹעֵשׁ – מַרְאֶה עִוְעִים תְּקָפַנִי. מִין תְּקוּפַת תְּשִׁישׁוּת שֶׁנִּצְמְדָה אֵלַי כְּאֶל זְנָבוֹ שֶׁל כֶּלֶב? לֹא הָיָה לִי מֵעוֹלָם דִּמְיוֹן סוֹעֵר כָּל כָּךְ, נִלְהָב כָּל כָּךְ חוּשִׁים מְחֻדָּדִים בְּשִׂיא תְּשׁוּקָה אֶל הַמֻּפְלָא וְהַסָּמוּי מֵעַיִן – לֹא בִּנְעוּרַי, בְּוַדַּאי, עֵת עִם פִּתְיוֹן-חַכָּה טִפַּסְתִּי כְּחֹם הַיּוֹם עַל כֶּתֶף הַר בֶּן בַּלְבֵּן לִשְׁהוֹת שָׁם יוֹם אֲשֶׁר נִמְשַׁךְ כִּשְׂרוֹךְ אָרֹךְ דּוֹמֶה שֶׁבָּאָה עֵת שֶׁאֶת הַמּוּזָה אֲגָרֵשׁ. אֶבְחַר אִישִׁים כְּמוֹ אַפְּלָטוֹן אוֹ פְּלוּטִינוֹס לְרֵעַי עַד דִּמְיוֹנִי, עֵינַי וְכָל חוּשַׁי כְּבָר יִסְתַּפְּקוּ בְּטִעוּנִים וְהַפְשָׁטוֹת, אוֹ אֶתְבַּזֶּה לָעַד בְּגִין קֻמְקוּם מְקַשְׁקֵשׁ שֶׁלְּרַגְלַי נִצְמַד. II אֲנִי צוֹעֵד לְיַד עֶמְדוֹת הַיֶּרִי לְאִטִּי, אֶל יְסוֹדוֹת בָּתִּים שָׁלוּחַ מַבָּטִי, אוֹ לְגֶזַע עֵץ הַמִּזְדַּקֵּר זְקוּף גֵּו מִן הַקַּרְקַע, כְּאֶצְבַּע-אֵפֶר מִשְׁתַּרְבֵּב. שׁוֹלֵחַ דִּמְיוֹנִי בְּאוֹר שְׁקִיעָה עוֹמֵם וּמַעֲלֶה תְּמוּנוֹת וְזִכְרוֹנוֹת מֵהֲרִיסוֹת, עִיִּים וְאִילָנוֹת. הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁבְּאַמְתַּחְתִּי מְיֻעָדוֹת לָהֶם. מֵעֵבֶר לַפִּסְגָּה חָיְתָה הַגְּבֶרֶת פְרֶנְץ'. פַּעַם אַחַת עֵת כָּל פָּמוֹט שֶׁל כֶּסֶף מְמֹרָט הֵאִיר אֶת גּוֹן הַמָּהָגוֹנִי וְאֶת כְּלֵי הַשֵּׁכָר קָם לו אַחַד הַשָּׁרָתִים אֲשֶׁר נֵחַן בַּהֲבָנָה לְלֵב גְּבִרְתּוֹ, יָדַע רְצוֹנָהּ יָצָא עִם מַזְמֵרָה, וְחִישׁ גָּזַם אָזְנֵי אִכָּר אֶחָד חָצוּף מִמְּקוֹמָן אַף הֱבִיאָן בְּכוֹס כְּסוּיָה אֶל שֻׁלְחָנָהּ. זֹאת לֹא כֻּלָּם יוֹדְעִים אַךְ בֶּהֱיוֹתִי צָעִיר הָיְתָה בַּת-אִכָּרִים יָפָה, חִבְּרוּ לָהּ שִׁיר בֵּיתָהּ עָמַד אֵי-שָׁם בֵּין הַסְּלָעִים כֻּלָּם שִׁבְּחוּ אֶת כָּל קַוֵּי פָּנֶיהָ הַנָּאִים. אַנְשֵׁי יָרִיד הֵפִיקוּ הֲנָאָה מִן הַשְּׁבָחִים טִיבָם שֶׁל אֲנָשִׁים כְּמוֹתָם שֶׁאֵין הֵם שׁוֹכְחִים אֵיךְ נִדְחֲקוּ בְּסִמְטָאוֹת הַשּׁוּק, כִּתְּרוּ גּוּפָהּ עַל כִּי שִׁיר תְּהִלָּה וָשֶׁבַח אֲפָפָהּ. הָיוּ שֶׁמִּן הַשִּׁיר נִתְבַּלְּעָה דַּעְתָּם, אוֹ שֶׁמָּא נִתְבַּשְּׂמוּ, עָבְרוּ עַל מִדָּתָם, הֵם קָמוּ וְדָרְשׁוּ, תָּבְעוּ אֶת מְלוֹא הַזְּכוּת לִבְחֹן אִם דִּמְיוֹנָם תּוֹאֵם אֶת הַמְּצִיאוּת. אַךְ בִּרְאוֹתָם אֶת זֹהַר הַלְּבָנָה חָשְׁבוּ שֶׁאֵין הוּא אֶלָּא אוֹר הַיּוֹם, הַמַּנְגִּינָה הָלְמָה בָּהֶם עַד תֹּם, אֶחָד מֵהֶם טָבַע בַּמַּדְמֵנָה. כּוֹתֵב הַשִּׁיר אָבְדָה רְאִיָּתוֹ. מוּזָר. זֶה לֹא יְהֵא מוּזָר אִם אַךְ תַּבִּיטוּ לֶעָבָר. הֵן "מַחֲזֵה הַיְּגוֹנִים" הַפִּיּוּטִי אֵי-אָז נִפְתַּח בְּהוֹמֶרוּס אֲשֶׁר מְאוֹר-עֵינָיו דָּעַךְ. הֵלֵנָה הֵן בָּגְדָה בְּכָל הַלְּבָבוֹת אֲהָהּ, לוּ אוֹר חַמָּה, אוֹר לְבָנָה וּשְׁאָר אוֹרוֹת הָפְכוּ יֵשׁוּת אַחַת לְלֹא גְּבוּלוֹת, בְּנִצְחוֹנִי אֲנִי אוּלַי אַטְרִיף אֶת הַבְּרִיּוֹת. בְּמוֹ יָדַי בָּרָאתִי אֶת הַנְרָהָן כְּגִבּוֹר, בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר הוּא סֻלַּק פִּכֵּחַ אוֹ שִׁכּוֹר גֹּרַשׁ מִכָּאן מִן הַסְּבִיבָה מִכָּל צְרִיף וּבִקְתָּה עַד שֶׁזָּקֵן רַב-מָג אוֹתוֹ תָּפַס בִּלְהָטָיו. נִלְכַּד הָאִישׁ, צָעַד, מָעַד, רָעַד בְּכָל פִּנָּה. נוֹתְרוּ לְרֹעַ מַזָּלוֹ רַק אֵיבָרִים שְׁבוּרִים כַּמָּה זַהֲרוּרֵי תְּשׁוּקָה רָמִים וְנוֹרָאִים סִפּוּר חַיָּיו טָוִיתִי כְּבָר לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה. כַּת בִּרְיוֹנִים טָרְפוּ קְלָפִים בְּתוֹךְ אָסָם יָשָׁן וּבְבוֹא תּוֹרוֹ שֶׁל הַזָּקֵן הַזֶּה, הַחוּלִיגָן אֲשֶׁר עָשָׂה בִּלְהָטִים, כִּשֵּׁף קְלָפִים חוּץ מֵאֶחָד שֶׁהֲפָכוֹ עֵדֶר כְּלָבִים. לֹא חֲפִיסַת קְלָפִים, וְזֶה הַקְּלָף הַיְּחִידִי בְּכִשּׁוּפָיו הָפַךְ אַרְנָב. הַנְרָהָן קָם-זִנֵּק מִן הַמִּרְבָּץ וְהִצְטָרֵף גַּם הוּא אֶל עֵדֶר הַיְּצוּרִים הָרָץ. רָץ לִקְרַאת מָה? – שָׁכַחְתִּי – אַךְ אֲנִי חַיָּב לִזְכֹּר וּלְהַזְכִּיר אָדָם אֶחָד שֶׁלֹּא אָהַב לֹא רַן בְּשִׁיר, גִּזּוּם בְּדַל אֹזֶן שֶׁל אוֹיֵב נַפְשׁוֹ כְּלָל לֹא הִטְרִיד וְלֹא שׁוֹבֵב. דְּמוּת שֶׁהָיְתָה נוֹשֵׂא לְאַגָּדוֹת אַךְ אֵין אַף לֹא שָׁכֵן אֲשֶׁר יָעִיד כַּדָּת מָתַי מֵת הָאָדוֹן אֲשֶׁר בְּשֶׁל פְּשִׁיטַת רַגְלוֹ אָבַד לוֹ בֵּית מִדּוֹת. לִפְנֵי הַהֶרֶס, דּוֹר נָקַף וּבָא קְשׁוּחִים בְּמַדֵּיהֶם עָלוּ אַנְשֵׁי צָבָא בְּלוּל מַדְרֵגוֹת עָלוּ בְּשִׁרְיוֹנָם וְהִצְטָרְפוּ אֶל חַבְרֵיהֶם אֲשֶׁר הָיוּ כְּבָר שָׁם. פְּנֵיהֶם הֵן בִּרְשׁוּמוֹת קוֹרוֹת הָעֵת שְׁמוּרִים הִגִּיעוּ בֶּחָזֶה מוּרָם, בְּקוֹל צְוָחָה כָּל אִישׁ יָשֵׁן הִשְׁבִּיתוּ מִמְּנוּחָה הִכּוּ בְּעֹז עַל לוּחַ הִמּוּרִים. כֻּלָּם אֶחְקֹר, יָבוֹא לְכָאן כָּל אִישׁ הָבִיאוּ לִי אֶת הָאַבִּיר הַדַּל וְהַיָּשִׁישׁ אֶת הַסּוּמָא הַמְּשׁוֹרֵר, הַלֵּל שָׁר בַּשִּׁירִים הָאַדְמוֹנִי שֶׁהַקּוֹסֵם שִׁלְּחוֹ אֶל אֲפָרִים, וּגְבֶרֶת פְרֶנְץ' הַמְּהֻלָּלָה שֶׁחָגְגָה מַתָּת שֶׁבּוֹ זֻכְּתָה – אָזְנוֹ הָעֲנֻגָּה שֶׁל יְרִיבָהּ, וְזֶה אֲשֶׁר טָבַע בַּמְּצוּלָה כִּי בָּז לַמּוּזוֹת שֶׁבָּחֲרוּ בַּת כְּפָר לְהַלְּלָהּ. זִקְנֵי עַם, אֲנָשִׁים, נָשִׁים, דַּלִּים וַעֲשִׁירִים לְצַד דַּלְתִּי חָלְפוּ, הָלְכוּ עַל הֶהָרִים, קֳבָל עַם אוֹ בְּסֵתֶר וּבְטִינָה כָּמוֹנִי הַזּוֹעֵם עַתָּה עַל הַזִּקְנָה. תְּשׁוּבָה תִּמְצָא רַק בְּמַבָּט נִכְאָב הַמְּבַקֵּשׁ לָקוּם וְלַעֲרֹק, לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן. לֵךְ לְשָׁלוֹם, אַךְ אֶל תִּקַּח אִתְּךָ אֶת הַנְרָהָן, שֶׁיִּשָּׁאֵר, אֲנִי זָקוּק לְכָל זִכְרוֹנוֹתָיו. אֶל מִי יִדּוֹד הַלֵּב בַּהֲזָיוֹת לֵילְךָ? אֶל זוֹ שֶׁבְּיָדְךָ, אוֹ זוֹ שֶׁנִּשְׁכְּחָה? אִם לִשְׁכוּחָהּ יִדּוֹד, הוֹדֵה-נָא בִּישִׁירוּת עַל שֶׁהִפְנֵיתָ עָרְפְּךָ אֶל הַמָּבוֹךְ מִיְּהִירוּת, מִמֹּרֶךְ לֵב אוֹ מִמַּחְשֶׁבֶת-שָׁוְא תְּפֵלָה. אוּלַי מִתּוֹךְ מָה שֶׁעַד אָז נִקְרָא מַצְפּוּן. וְהַחַמָּה בְּשׁוּב הַזִּכָּרוֹן בְּלִקּוּיָהּ תִּדֹּם עַד בּוֹא הָאֲפֵלָה. III הִגִּיעָה עֵת שֶׁצַּוָּאָה לִי אֲחַבֵּר. אֶבְחַר לִי אֲנָשִׁים יִשְׁרֵי גֵּו וְקוֹמָה יוֹדְעֵי-טַפֵּס בְּמַעֲלֵה הַנַּחַל עַד אֲשֶׁר אֶל רוּם הַמַּפָּלִים יַגִּיעוּ. כְּשֶׁתֵּצֵא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ יָטִילוּ הֵם אֶת חַכָּתָם לְצַד אַבְנֵי חוֹף רְטֻבּוֹת; וְכָאן אַצְהִיר שֶׁאֶת גַּאֲוָתִי לָהֶם אַנְחִיל, הִיא תְּלַוֶּה אוֹתָם. חָפְשִׁים יִהְיוּ מֵהֶקְשֵׁרִים שֶׁל מְדִינָה וְעִיר לְלֹא זִקָּה לַעֲבָדִים אֲשֶׁר הֻכּוּ עַד זוֹב-דָּמָם גַּם לֹא אֶל הֶעָרִיץ שֶׁמַּגְלֵבוֹ הֵעִיר אוֹתָם. הָאֲנָשִׁים, מִחֶבֶל בֵּרְק וּמִגְּרַטָּן שֶׁמֵּרְצוֹנָם נָתְנוּ גַּאֲוָתָם, בְּלִי לְסָרֵב וּבְלִי לִשְׁהוֹת, מַמָּשׁ כִּבְעֵת שַׁחֲרִית עֵת אוֹר חַמָּה חוֹפֵז בְּחֵפֶץ לֵב אוֹ כְּמוֹ בְּעֵת שֶׁמִּתְגַּלָּה הַקֶּרֶן הַפִּלְאִית, אוֹ כְּמוֹ בִּשְׁעַת מָטָר-פִּתְאֹם לְאַחַר שֶׁאֲפִיקוֹ שֶׁל כָּל מָקוֹר חָרַב אוֹ כִּבְאוֹתָהּ שָׁעָה מִשְּׁעוֹת הַיּוֹם שֶׁבָּהּ בַּרְבּוּר לוֹטֵשׁ אֶת זוּג עֵינָיו וּבְאוֹר שְׁקִיעָה דּוֹעֵךְ אוֹתָם נוֹעֵץ כְּדֵי לָשׁוּט לְאֹרֶךְ מֵי גַּלִּים, נְטוּי גָּרוֹן, עַד סוֹף קָצֵהוּ שֶׁל הַזֶּרֶם הַנּוֹצֵץ לָשִׁיר שָׁם אֶת שִׁירוֹ הָאַחֲרוֹן. וְגַם עֶקְרוֹן אֱמוּנָתִי כָּאן אֲגַלֶּה: מַחְשֶׁבֶת פְּלוּטִינוֹס הָיְתָה לִי לְזָרָא וְהָגוּתוֹ שֶׁל אַפְּלָטוֹן הִיא בְּעֵינַי עָלֶה נִדָּף. חַיִּים וּמָוֶת רַק אָדָם בָּשָׂר-וָדָם אוֹתָם בָּרָא, הוּא עֲשָׂאָם מִן הַמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת בְּרוּחַ נִשְׁמָתוֹ הַמְּרִירָה, אָכֵן, חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבֵי-אֵל לְפָחוֹת הוֹסֵף עַל כָּךְ כַּמָּה דִּבְרֵי תּוֹרָה: גַּם אַחֲרֵי מוֹתֵנוּ עוֹד נֶחִי. נָקוּם, נַחֲלֹם וְאַף נִבְרָא לְמַעֲנֵנוּ מִין גַּן-עֵדֶן יְרֵחִי. אֲנִי כּוֹנַנְתִּי לִי שַׁלְוָה עִם פְּרִי חָכְמָה מִשְּׂדוֹת אִיטַלְיָה הַיָּפָה הוֹסֵף עַל כָּךְ אֶת גְּאוֹן הָאֲבָנִים מִשְּׂדוֹת יָוָן חֲזוֹן מְשׁוֹרְרִים. וְאַהֲבָה וְזִכְרוֹנוֹת שֶׁבְּלִבִּי אֲנִי נוֹצֵר, זִכְרֵי מִלִּים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִפִּי נָשִׁים וּשְׁאָר דְּבָרִים אֲשֶׁר מֵהֶם אָדָם יוֹצֵר אֶת קִיּוּמוֹ – קִיּוּם עַל-אֱנוֹשִׁי חֲלוֹם עִם דְּמוּת-רְאִי אָז הוּא מֵקִים. מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁבִּנְקֵבִי הַקִּיר הָעָב הָעוֹרְבָנִים צוֹוְחִים וְצוֹעֲקִים שׁוֹמְטִים הֵם זֶרֶד-זֶרֶד עַל עָנָף. וּכְשֶׁשָּׁלְמָה הָעֲרֵמָה, תָּבוֹא וּתְקַנֵּן לָהּ אֵם-הַקֵּן, אֶת מְקוֹמָהּ עַל הֶחָלָל אֲשֶׁר נִפְעַר תָּבֹר, אֶת בֵּית-הַפֶּרֶא שֶׁהוּכַן תָּחֵם וּתְחוֹנֵן. אֲנִי מוֹרִישׁ גַּם גַּאֲוָה וְגַם גָּאוֹן לַצְּעִירִים זְקוּפֵי הַגֵּו וְהַקּוֹמָה אֲשֶׁר עוֹלִים עַל צֶלַע הַר עִם אוֹר רִאשׁוֹן בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר עִם קַרְנֵי חַמָּה, וְשָׁם יָטִילוּ הֵם אֶת הַחַכָּה מִזּוֹ הָעֶשֶׁת בָּהּ נַפְשִׁי עֻצְּבָה עַד נִשְׁחֲקָה הָעֶשֶׁת, נִתְפָּרְקָה, כִּי אֶעֱשֶׂה אֶת מְלַאכְתִּי בִּישִׁיבָה. עַתָּה אָכִין לְקֵץ נַפְשִׁי עַד שֶׁתִּלְמַד הֵיטֵב מִפִּי מוֹרֵי בֵּית-מִדְרָשִׁי אֵיךְ גּוּף שֶׁיֵּרָקֵב יְאַבֵּד אַט אַט חַיּוּת הַדָּם בְּזַעַף הֲזָיָה יַהֲלֹךְ, אוֹ בִּתְשִׁישׁוּת אֶבְרֵי אָדָם וּשְׁאַר רָעוֹת חוֹלוֹת. מוֹת יְדִידִים, שֶׁנִּשְׁמָתְךָ עָקְבָה אֵיךְ מַבָּטָם יָנוּעַ וְאִישׁ אֲשֶׁר עָצַר נְשִׁימָתְךָ הַיּוֹם הוּא רַק עָנָן רוֹחֵף בָּרוּחַ. עֵת אֳפָקִים מִתְאַפְלְלִים צִפּוֹר הָעֶרֶב בֵּין עֵצִים תָּזוּעַ וְהֵד-קוֹלָהּ יִבְקַע מֵעֹמֶק הַצְּלָלִים. ​The Tower I What shall I do with this absurdity — O heart, O troubled heart — this caricature, Decrepit age that has been tied to me As to a dog's tail? Never had I more Excited, passionate, fantastical Imagination, nor an ear and eye That more expected the impossible — No, not in boyhood when with rod and fly, Or the humbler worm, I climbed Ben Bulben's back And had the livelong summer day to spend. It seems that I must bid the Muse go pack, Choose Plato and Plotinus for a friend Until imagination, ear and eye, Can be content with argument and deal In abstract things; or be derided by A sort of battered kettle at the heel. II I pace upon the battlements and stare On the foundations of a house, or where Tree, like a sooty finger, starts from the earth; And send imagination forth Under the day's declining beam, and call Images and memories From ruin or from ancient trees, For I would ask a question of them all. Beyond that ridge lived Mrs. French, and once When every silver candlestick or sconce Lit up the dark mahogany and the wine, A serving-man, that could divine That most respected lady's every wish, Ran and with the garden shears Clipped an insolent farmer's ears And brought them in a little covered dish Some few remembered still when I was young A peasant girl commended by a song, Who'd lived somewhere upon that rocky place, And praised the colour of her face, And had the greater joy in praising her, Remembering that, if walked she there, Farmers jostled at the fair So great a glory did the song confer. And certain men, being maddened by those rhymes, Or else by toasting her a score of times, Rose from the table and declared it right To test their fancy by their sight; But they mistook the brightness of the moon For the prosaic light of day – Music had driven their wits astray – And one was drowned in the great bog of Cloone. Strange, but the man who made the song was blind; Yet, now I have considered it, I find That nothing strange; the tragedy began With Homer that was a blind man, And Helen has all living hearts betrayed. O may the moon and sunlight seem One inextricable beam, For if I triumph I must make men mad. And I myself created Hanrahan And drove him drunk or sober through the dawn From somewhere in the neighbouring cottages. Caught by an old man's juggleries He stumbled, tumbled, fumbled to and fro And had but broken knees for hire And horrible splendour of desire; I thought it all out twenty years ago: Good fellows shuffled cards in an old bawn; And when that ancient ruffian's turn was on He so bewitched the cards under his thumb That all but the one card became A pack of hounds and not a pack of cards, And that he changed into a hare. Hanrahan rose in frenzy there And followed up those baying creatures towards — O towards I have forgotten what — enough! I must recall a man that neither love Nor music nor an enemy's clipped ear Could, he was so harried, cheer; A figure that has grown so fabulous There's not a neighbour left to say When he finished his dog's day: An ancient bankrupt master of this house. Before that ruin came, for centuries, Rough men-at-arms, cross-gartered to the knees Or shod in iron, climbed the narrow stairs, And certain men-at-arms there were Whose images, in the Great Memory stored, Come with loud cry and panting breast To break upon a sleeper's rest While their great wooden dice beat on the board. As I would question all, come all who can; Come old, necessitous, half-mounted man; And bring beauty's blind rambling celebrant; The red man the juggler sent Through God-forsaken meadows; Mrs. French, Gifted with so fine an ear; The man drowned in a bog's mire, When mocking muses chose the country wench. Did all old men and women, rich and poor, Who trod upon these rocks or passed this door, Whether in public or in secret rage As I do now against old age? But I have found an answer in those eyes That are impatient to be gone; Go therefore; but leave Hanrahan, Old lecher with a love on every wind, Bring up out of that deep considering mind All that you have discovered in the grave, For it is certain that you have Reckoned up every unforeknown, unseeing Plunge, lured by a softening eye, Or by a touch or a sigh, Into the labyrinth of another's being; Does the imagination dwell the most Upon a woman won or woman lost? If on the lost, admit you turned aside From a great labyrinth out of pride, Cowardice, some silly over-subtle thought Or anything called conscience once; And that if memory recur, the sun's Under eclipse and the day blotted out. III It is time that I wrote my will; I choose upstanding men That climb the streams until The fountain leap, and at dawn Drop their cast at the side Of dripping stone; I declare They shall inherit my pride, The pride of people that were Bound neither to Cause nor to State, Neither to slaves that were spat on, Nor to the tyrants that spat, The people of Burke and of Grattan That gave, though free to refuse – Pride, like that of the morn, When the headlong light is loose, Or that of the fabulous horn, Or that of the sudden shower When all streams are dry, Or that of the hour When the swan must fix his eye Upon a fading gleam, Float out upon a long Last reach of glittering stream And there sing his last song. And I declare my faith: I mock Plotinus' thought And cry in Plato's teeth, Death and life were not Till man made up the whole, Made lock, stock and barrel Out of his bitter soul, Aye, sun and moon and star, all, And further add to that That, being dead, we rise, Dream and so create Translunar Paradise. I have prepared my peace With learned Italian things And the proud stones of Greece, Poet's imaginings And memories of love, Memories of the words of women, All those things whereof Man makes a superhuman Mirror-resembling dream. As at the loophole there The daws chatter and scream, And drop twigs layer upon layer. When they have mounted up, The mother bird will rest On their hollow top, And so warm her wild nest. I leave both faith and pride To young upstanding men Climbing the mountain side, That under bursting dawn They may drop a fly; Being of that metal made Till it was broken by This sedentary trade. Now shall I make my soul, Compelling it to study In a learned school Till the wreck of body, Slow decay of blood, Testy delirium Or dull decrepitude, Or what worse evil come – The death of friends, or death Of every brilliant eye That made a catch in the breath – Seem but the clouds of the sky When the horizon fades; Or a bird's sleepy cry Among the deepening shades. Read More Aboriginal Landscape / Louise Glück Aboriginal Landscape Louise Glück You’re stepping on your father, my mother said, and indeed I was standing exactly in the center of a bed of grass, mown so neatly it could have been my father’s grave, although there was no stone saying so. You’re stepping on your father, she repeated, louder this time, which began to be strange to me, since she was dead herself; even the doctor had admitted it. I moved slightly to the side, to where my father ended and my mother began. The cemetery was silent. Wind blew through the trees; I could hear, very faintly, sounds of weeping several rows away, and beyond that, a dog wailing. At length these sounds abated. It crossed my mind I had no memory of being driven here, to what now seemed a cemetery, though it could have been a cemetery in my mind only; perhaps it was a park, or if not a park, a garden or bower, perfumed, I now realized, with the scent of roses — douceur de vivre filling the air, the sweetness of living, as the saying goes. At some point, it occurred to me I was alone. Where had the others gone, my cousins and sister, Caitlin and Abigail? By now the light was fading. Where was the car waiting to take us home? I then began seeking for some alternative. I felt an impatience growing in me, approaching, I would say, anxiety. Finally, in the distance, I made out a small train, stopped, it seemed, behind some foliage, the conductor lingering against a doorframe, smoking a cigarette. Do not forget me, I cried, running now over many plots, many mothers and fathers — Do not forget me, I cried, when at last I reached him. Madam, he said, pointing to the tracks, surely you realize this is the end, the tracks do not go further. His words were harsh, and yet his eyes were kind; this encouraged me to press my case harder. But they go back, I said, and I remarked their sturdiness, as though they had many such returns ahead of them. You know, he said, our work is difficult: we confront much sorrow and disappointment. He gazed at me with increasing frankness. I was like you once, he added, in love with turbulence. Now I spoke as to an old friend: What of you, I said, since he was free to leave, have you no wish to go home, to see the city again? This is my home, he said. The city — the city is where I disappear. נוף קדומים / לואיז גליק אַתְּ דּוֹרֶכֶת עַל אָבִיךְ, אָמְרָה אִמִּי, וּבֶאֱמֶת עָמַדְתִּי אָז בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל עֲרוּגַת דְּשָׁאִים, שֶׁנִּגְזְמָה כָּל כָּךְ יָפֶה שֶׁהִיא אוּלַי אָכֵן מְקוֹם קְבוּרַת אָבִי הֲגַם שֶׁאֵין שָׁם מַצֵּבָה שֶׁתְּאַשֵּׁר זֹאת. אַתְּ דּוֹרֶכֶת עַל אָבִיךְ, חָזְרָה אִמִּי הַפַּעַם בְּקוֹל רָם, וְזֶה הִפְתִּיעַ, שֶׁכֵּן גַּם הִיא כְּבָר מֵתָה. יֵשׁ אִשּׁוּר רוֹפֵא. אָז זַזְתִּי קְצָת מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִגְמַר אָבִי וּבוֹ אִמִּי הִתְחִילָה. בֵּית הַעָלְמִין הָיָה שָׁקֵט. רוּחַ נָשְׁבָה בּוֹ בֵּין הָעֲנָפִים. נִשְׁמַע קוֹל בְּכִי רָפֶה מֶרְחָק שׁוּרוֹת מִמֶּנִּי; מִשָּׁם וְהָלְאָה–קוֹל יְלָלָה שֶׁל כֶּלֶב. וְאַחַר-כָּךְ כּבָר שָׁכְכוּ כָּל הַקּוֹלוֹת. וּבִי חָלַף הִרְהוּר שֶׁכְּלָל אֵינִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ לְכָאן הִגַּעְתִּי, אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁכַּנִּרְאֶה הוּא בֵּית-עָלְמִין. אֲבָל יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם בֵּית-עָלְמִין פְּרי-דִּמְיוֹנִי, וְאוּלַי פַּארְק, וְאִם לֹא פַּארְק אֲזַי נְאוֹת-דְּשָׁאִים, שֶׁכַּנִּרְאֶה רֵיחָם רֵיחַ וְרָדִים מִלְּאָה אֶת הָאֲוִירdouceur de vivreתְּחוּשַׁת אוֹ "מֶתֶק הַחַיִּים", כְּמוֹ שֶׁנָּהוּג לוֹמַר. וְשָׂמְתִּי לֵב בְּרֶגַע מְסֻיָּם שֶׁאֲנִי כָּאן לְבַד. לְאָן הָלְכוּ כֻּלָּם? בְּנֵי-הַדּוֹדִים וַאֲחוֹתִי, וְקֵייטְלִין וַאֲבִיגַיִל? וְאָז הֵחֵל הָאוֹר לִדְעֹךְ. וְאֵיפֹה הַמְּכוֹנִית שֶׁאֲמוּרָה לְהַחְזִירֵנוּ? וְאָז הִתְחַלְתִּי לְחַפֵּשׂ תַּחְלִיף. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁתּוֹסֶסֶת בִּי תְּחוּשַׁת אִי-סַבְלָנוּת שֶׁמַּגִּיעָה עַד סַף הַחֲרָדָה. בַּסּוֹף, הִבְחַנְתִּי בְּקָרוֹן קָטָן שֶׁנֶּעֱצַר רָחוֹק חָבוּי בַּצִּמְחִיָּה, הַכַּרְטִיסָן נִשְׁעַן עַל הַמַּשְׁקוֹף, עִשֵּׁן סִיגַרְיָה. רַק אַל תִּשְׁכַּח אוֹתִי, קָרָאתִי, תּוֹךְ כְּדֵי רִיצָה חוֹצָה חֶלְקוֹת קְבָרִים שֶׁל אִמָּהוֹת וְשֶׁל אָבוֹת. רַק אַל תִּשְׁכַּח אוֹתִי, קָרָאתִי, כְּשֶׁאֵלָיו הִגַּעְתִּי. גְּבֶרֶת, לִי אָמַר בְּהַצְבּיעוֹ עַל הַמְּסִלָּה. אַתְּ בְּוַדַּאי רוֹאָה שֶׁזֶּה הַסּוֹף. שֶׁכָּאן נִגְמֶרֶת הַמְּסִלָּה. דְּבָרָיו הָיוּ קָשִׁים, אֲבָל עֵינָיו רַכּוֹת. וְזֶה עוֹדֵד אוֹתִי לָשׁוּב וּלְהַקְשׁוֹת: אֲבָל יֵשׁ דֶּרֶךְ חֲזָרָה וְגַם הִצְבַּעְתִּי עַל חָסְנָם שֶׁל הַקְּרוֹנוֹת, כְּאִלּוּ עוֹד צְפוּיוֹת לָהֶם שִׁיבוֹת רַבּוֹת הַבַּיְתָה. דְּעִי, לִי אָמַר, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עֲדַיִן עֲבוֹדָה לְגַמְרֵי לֹא קַלָּה: אָנוּ עוֹמְדִים מוּל צַעַר רַב וְאַכְזָבוֹת רַבּוֹת מִנְּשׂוֹא. הוּא הִתְבּוֹנֵן בִּי בְּכֵנוּת גּוֹבֶרֶת. הָיִיתִי פַּעַם בְּדִיּוּק כָּמוֹךְ, הוֹסִיף, אָהַבְתִּי אֶת מְעַרבֹּלֶת הַחַיִּים. עַכְשָׁו אֵלָיו דִּבַּרְתִּי כְּאֶל יָדִיד וָתִיק: וּמָה אִתְּךָ, עַכְשָׁו, הֲרֵי אַתָּה חָפְשִׁי לָלֶכֶת כִּרְצוֹנְךָ הַאִם לֹא מִתְעוֹרֵר בְּךָ רָצוֹן לָשׁוּב, לִרְאוֹת עוֹד פַּעַם אֶת עִירְךָ? זֶהוּ בֵּיתִי, אָמַר; הָעִיר הִנָּה הָעִיר שֶׁבָּהּ אֲנִי נֶעְלָם. תרגום: זיוה שמיר Read More The Flower is Forgot In the Israeli school system, the life and works of national poet Hayyim Nahman Bialik are not taught properly By: Tamar Rotem Published: HAARETZ , 17/07/2001 ..."This is an absurd situation because students do not purchase the books but photocopy from them," says Shamir. Furthermore, she adds, it is not possible to 􀁿find Bialik's complete works on the shelves of every bookstore, so that in effect, instead of encouraging and promoting Bialik's poetry among young audiences, the publisher is ensuring that it will be ignored......"Of the poets of his time," says Shamir, "Bialik was a unique phenomenon, and supposedly he is greatly respected and an attempt is made to glorify him. Paradoxically, though, there is no attempt to get to the bottom of the phenomenon.".... Click for PDF version Read More Wants / Philip Larkin Wants Philip Larkin Beyond all this, the wish to be alone: However the sky grows dark with invitation-cards However we follow the printed directions of sex However the family is photographed under the flag-staff – Beyond all this, the wish to be alone. Beneath it all, the desire for oblivion runs: Despite the artful tensions of the calendar, The life insurance, the tabled fertility rites, The costly aversion of the eyes away from death – Beneath it all, the desire for oblivion runs. צרכים / פיליפ לרקין מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֶה, הַכְּמִיהָה לִבְדִידוּת: כְּכֹל שֶׁיַחְשִׁיךְ הַיּוֹם, וְיִתְכַּסּוּ הַשָּׁמַיִם בְּהַזְמָנוֹת, כְּכֹל שֶׁנִּתְעַלֵּס יוֹתֵר לְפִי הוֹרָאוֹת מֻדְפָּסוֹת, כְּכֹל שֶׁתִּצְטַלֵּם הַמִּשְׁפָּחָה מִתַּחַת לַדֶּגֶל הַמֻּנָּף, מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֶה, הַכְּמִיהָה לִבְדִידוּת. מִתַּחַת לַכֹּל, תְּשׁוּקַת הַנְּשִׁיָּה מְחַלְחֶלֶת: חֵרֶף הַמֶּתַח הַמְתַעְתֵּעַ שֶׁל לוּחַ הַשָּׁנָה, בִּטּוּחַ הַחַיִּים, טַבְלָאוֹת פֻּלְחֲנֵי הַפִּרְיוֹן, הַהִתְעַלְּמוּת רַבַּת הַמְּחִיר וְהַסְּלִידָה מֵהַמָּוֶת, מִתַּחַת לַכֹּל, תְּשׁוּקַת הַנְּשִׁיָּה מְחַלְחֶלֶת. תרגום: זיוה שמיר Philip Larkin (1922-85) Philip Arthur Larkin was born on August 9, 1922, in Coventry. He was the second child, and only son, of Sydney and Eva Larkin. Sydney Larkin was City Treasurer between the years 1922-44. Larkin's sister, some ten years his senior, was called Catherine, but was known as Kitty. He attended the City's King Henry VIII School between 1930 and 1940, and made regular contributions to the school magazine, The Coventrian, which, between 1939 and 1940, he also helped to edit . After leaving King Henry VIII, he went to St. John's College, Oxford, and despite the war (Larkin had failed his army medical because of his poor eyesight), was able to complete his degree without interruption, graduating in 1943 with a First Class Honours in English. His closest friends at Oxford were Kingsley Amis and Bruce Montgomery. The first of his poems to be published in a national weekly was 'Ultimatum', which appeared in the Listener, November 28, 1940. Then in June 1943, three of his poems were published in Oxford Poetry (1942-43) . These were 'A Stone Church Damaged By A Bomb', 'Mythological Introduction', and 'I dreamed of an out-thrust arm of land'. After graduating, Larkin lived with his parents for a while, before being appointed Librarian at Wellington, Shropshire, in November of 1943. Here, he studied to qualify as a professional librarian, but continued to write and publish. In 1945, ten of his poems, which later that year would be included in The North Ship, appeared in Poetry from Oxford in Wartime. Two novels, Jill and A Girl in Winter were published in 1946 and 1947 respectively. In 1946, Larkin became assistant Librarian at the University College of Leicester. He completed his professional studies and became an Associate of the Library Association in 1949. In October 1950, he became Sub-Librarian at Queen's University, Belfast. It was in Belfast that he applied fresh vigour to his poetry activities, and, in 1951, had a small collection, XX Poems, privately printed in an edition of 100 copies. Also, in 1954, the Fantasy Press published a pamphlet containing five of his poems. The Marvell Press, based in Hessle, near Hull, published 'Toads' and 'Poetry of departures' in Listen. It would be the Marvell Press that published his next collection The Less Deceived. Larkin took up the position of Librarian at the University of Hull on March 21, 1955, and it was in October of that year that The Less Deceived was published. It was this collection that would be the foundation of his reputation as one of the foremost figures in 20th Century poetry. It wasn't until 1964 that his next collection, The Whitsun Weddings was published. Again, the collection was well received, and widely acclaimed, and the following year, Larkin was awarded the Queen's Gold Medal for Poetry. It was during the years 1961-71 that Larkin contributed monthly reviews of jazz recordings for the Daily Telegraph, and these reviews were brought together and published in 1970 under the title All What Jazz: a record diary 1961-1968. He also edited the Oxford Book of Twentieth Century English Verse, which was published in 1973. His last collection High Windows was published in 1974, and confirmed him as one of the finest poets in English Literary history. Aubade, his last great poem, was published in The Times Literary Supplement in December 1977. If this had been the only poem Larkin had ever written, his place in English poetry would still be secure. A collection of his essays was published in 1983 as Required Writing: miscellaneous pieces 1955-1982, and won the Smith Literary Award for 1984. Larkin received many awards in recognition of his writing, especially in his later years. In 1975 he was awarded the CBE, and in 1976 was given the German Shakespeare-Pries. He chaired the Booker Prize Panel in 1977, was made Companion of Literature in 1978, and served on the Literature Panel of the Arts between 1980 and 1982. He was made an Honorary Fellow of the Library Association in 1980. In 1982 the University of Hull made him a Professor. In 1984 he received an honorary D.Litt. from Oxford University, and was elected to the Board of the British Library. In December of 1984 he was offered the chance to succeed Sir John Betjeman as Poet Laureate but declined, being unwilling to accept the high public profile and associated media attention of the position. In mid 1985 Larkin was admitted to hospital with an illness in his throat, and on June 11 an operation was carried out to remove his oesophagus. His health was deteriorating, and when he was awarded the much prized Order of the Companion of Honour he was unable, because of ill health, to attend the investiture, which was due to take place at Buckingham Palace on November 25. He received the official notification courtesy of the Royal Mail. Philip Larkin died of cancer on December 2 1985. He was 63 years old. פורסם בתאריך 12/11/2005 באתר www.literatura.co.il Read More איך נולד המיתוס ואיך הוא מתהווה?(2023) מחודש לכבוד פסח 2023 - על טורו-פזמונו של אלתרמן "הגדי מן ההגדה" פורסם לראשונה בספר "רוצי נוצה: יצירת אלתרמן בעקבות אירועי הזמן" , תל-אביב 2013. (בגירסה קודמת) פורסם: חדשות בן עזר ( המוזה קלת הכנפיים: על פזמוניו של נתן אלתרמן) , גליון 1738 14/04/2022 (בגירסה קודמת) בבסיסם של רבים משירי אלתרמן ניתן בדרך-כלל לזהות מיתוס לאומי כלשהו המוּכּר לכל קורא עברי, ולפעמים גם מיתוס אוניברסלי המוּכּר וידוע לבני האנושות כולהּ. לא אחת תהה המשורר על סוד נצחיותם של סיפורים והיהפכם למיתוס מוּכּר וידוע: איך קרה, למשל, שדווקא "סיפור פשוט" אחד, ולא סיפור אחר, נעשה ברבות הזמן לקלסיקה שנחקקת בתודעה, מתפשטת בכל אתר ואתר ומתקבעת בתודעה הקולקטיבית לדורי-דורות? לדוגמה, איך הפך סיפורם הפשוט של אבותינו – קומץ של רועים ונוקדים קדמוניים, שנדד באיזור "הסהר הפורה" והתיישב בארץ כנען – לסיפור ארכיטיפּי המוּכּר לבני האנושות כולהּ? ייתכן שאבותינו, שהיו בסך-הכול אנשים קטנים, הפכו לדמויות-על כי הם הניחו את היסודות לתורת המוסר האוניברסלית. ה"טור" האלתרמני "הגדי מן האגדה" מראה שלפעמים גם שיר פשוט-כביכול עשוי לצלוח את גלי הזמן, ולהגיע מימי קדם עד ימינו אלה מִבּלי שיתיישן. "הגדי מן ההגדה" הוא "טור" אלתרמני צנוע, שנדפס לקראת פסח תש"ד,1 בעיצומם של הימים הקשים ביותר שעברו על עם ישראל מאז חורבן הבית והיציאה לגלות. בין שורותיו הביע המשורר – ולא בפעם הראשונה – את התהייה על סוד חיי-הנצח של עם, שלא נשבר ולא ירד מעל במת ההיסטוריה הגם שבכל דור ודור קמו עליו לכלותו. ובתוך כך נשאלת השאלה שכבר העלינו: איך נכנסים מוטיבים למחזור הדם הקולקטיבי של האומה, וזוכים לחיי נצח: "אִישׁ לֹא שָׂם לוֹ לִבּוֹ, יַעַן אִישׁ לֹא יָדַע [...] כִּי הַגְּדִי הַלָּזֶה / יִכָּנֵס לַהֲגָדָה / וְיִהְיֶה גִּבּוֹרוֹ שֶׁל זֶמֶר. // אֲבָל אַבָּא נִגַּשׂ בְּפָנִים מְאִירִים / וְקָנָה אֶת הַגְּדִי / וְלִטְּפָהוּ עַל מֵצַח... / זוֹ הָיְתָה פְּתִיחָתוֹ שֶׁל אַחַד הַשִּׁירִים / שֶׁיִהְיוּ מוּשָׁרִים עַד נֶצַח ". אלתרמן התבונן בהגדה של פסח (ובמיוחד בזֶמר "חד גדיא" שבסופה של ההגדה) בפריזמת-על של עבר-הוֹוה-עתיד. הוא תהה על חידת נצחיותו של העם ונצחיותו של סיפורו המסתייע בציווּי "והִגדת לבניך" שעובר מאב לבנו (והרי המילה "הגדה" היא בעצם שוות-הערך של המילה הלועזית saga ; כלומר, "סיפור" שה"מַגיד" מסַפֵּר לקהלו). אכן, לפנינו סיפור לאומי מובהק. ואולם, למרבה הפרדוקס, סוד נצחיותו של סיפור הגדי הנתפס כמוטיב לאומי נעוץ בראש ובראשונה בנושאו הארכיטיפּי האוניברסלי, שכוחו יפה בכל עת ובכל אתר: יחסי אב-בן ויחסי בן-אב. נושא כזה אינו מתיישן, וטעמו אינו מתפוגג, למן סיפור העקדה מִספר בראשית, דרך מכתבו של קפקא לאביו ועד לסרט "הערת שוליים" של יוסי סידר. סיפור כזה על יחסי אב-בן ובן-אב הוא תמיד מעניין ורלוונטי. הוא יכול אמנם להיתפס במעגל האישי-הפסיכולוגי, אך בשיר "הגדי מן האגדה" לפנינו שיר הבנוי על מעגלים הולכים וגדלים: בצד המשמעות האישית, יש בו גם אלגוריה לאומית על יחסי אהבה ונאמנות לאין-קץ בין עם נבחר לבין אביו-אלוהיו. הגדי שבשירו של אלתרמן הוא גם יֵשות קולקטיבית – אותה קבוצה בעלת מאפיינים משותפים הקרויה "עם" – שיש לה עבר משותף שידע רגעי אושר ומכות גורל גם יחד ויש לה תקווֹת לעתיד לבוא. בתוך כך העם מתגעגע ללטיפת האב – להבטחה ממרום שתעודד אותו ותעיד נאמנה שהעתיד המשותף ייטיב אִתו ויצעיד אותו קדימה. בשנת תש"ד, בעיצומה של השמדת העם על-ידי צורריו, היה לציפייה כזאת לאות ממרומים משמעות מיוחדת. האם לפנינו עדוּת לאמונה תמימה בהשגחה העליונה? לאו דווקא. דומה שלפנינו ניסיון היסטוריוסופי לבחון את מַהֲלך גורלו של העם ולתהות על סוד חיי הנצח שלו, ההולכים ונמשכים חרף המכות הקשות מנשוא הניחתות עליו. לא אחת השתמש אלתרמן במילים השאובות מעולם האמונה ("גאולה", "משיח", "מלאכים" "אות משמים" וכו') כבמֵטָפורות לעניינים אקטואליים, מבלי שתהא להן משמעות מטפיזית והילה של קדוּשה ויוּקרה. נביא את השיר כפי שהתפרסם בעיתון "דבר" בתאריך 7/4/1944 . במרוצת השנים הוטלו בו שינויים אחדים לצורכי הלחנה: הוּא עָמַד לוֹ בַּשּׁוּק, בֵּין תְּיָשִׁים וְעִזִּים וְנִפְנֵף בִּזְנָבוֹ הַקָּט כְּזֶרֶת. גְּדִי מִבֵּית-עֲנִיִּים גְּדִי בִּשְׁנֵי זוּזִים, בְּלִי קִשּׁוּט. בְּלִי עִנְבָּל וְסֶרֶט. אִישׁ לֹא שָׂם לוֹ לִבּוֹ, יַעַן אִישׁ לֹא יָדַע, לֹא צוֹרְפֵי הַזָּהָב, לֹא סוֹרְקֵי הַצֶּמֶר, כִּי הַגְּדִי הַלָּזֶה יִכָּנֵס לָהַגָּדָה וְיִהְיֶה גִּבּוֹרוֹ הַנִּצְחִי שֶׁל זֶמֶר. אֲבָל אַבָּא נִגָּשׁ בְּפָנִים מְאִירִים וְקָנָה אֶת הַגְּדִי וְלִטְּפָהוּ עַל מֵצַח... זוֹ הָיְתָה פְּתִיחָתוֹ שֶׁל אַחַד הַשִּׁירִים שֶׁיוּשְׁרוּ לָנֶצַח, לָנֶצַח. וְהַגְּדִי אֶת יַד אַבָּא לִקֵּק בְּלָשׁוֹן וּבְחָטְמוֹ הָרָטֹב נָגַע בָּהּ, וְהָיָה זֶה, אַחַי, הֶחָרוּז הָרִאשׁוֹן, שֶׁפְּסוּקוֹ הוּא "דְזַבִּין אַבָּא". יוֹם אָבִיב אָז הָיָה וְהָרוּחַ רִקְּדָה וּנְעָרוֹת צָחֲקוּ בְּמִצְמוּץ עֵינַיִם. וְאַבָּא עִם גְּדִי נִכְנְסוּ לָהַגָּדָה וְעָמְדוּ לָהֶם שָׁם בִּשְׁנָיִם. וְהַסֵּפֶר הָיָה כְּבָר מָלֵא מֵהֲמוֹן נִפְלָאוֹת וּמוֹפְתִים עֲצוּמִים לְגֹדֶל. וְלָכֵן הֵם נִצְּבוּ עַל הַדַּף הָאַחְרוֹן חֲבוּקִים וּדְחוּקִים אֶל הַכֹּתֶל. וְהַסֵּפֶר חִיֵּךְ וְאָמַר אָז דּוּמָם: טוֹב, עִמְדוּ לָכֶם גְּדִי וְאַבָּא. בֵּין דַּפַּי מְהַלְּכִים עוֹד עָשָׁן וָדַם, עַל גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת שִׂיחָתִי נָסַבָּה. אַךְ יָדַעְתִּי כִּי יָם יִקָּרַע לֹא בִּכְדִי וְיֵשׁ טַעַם חוֹמוֹת וּמִדְבָּר לְהַבְקִיעַ אִם בְּסוֹף הַסִּפּוּר עוֹמְדִים אַבָּא וּגְדִי וְצוֹפִים לְתוֹרָם שֶׁיִּזְרַח וְיַגִּיעַ. כאשר תיאר אלתרמן את הגדי במילים "גְּדִי מִבֵּית עֲנִיִּים " הוא רמז, בין השאר, לחג הפסח, שבּוֹ קוראים את ההגדה ושעליו נאמר: "לֹא-תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל-עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי " (דברים, טז, ג). ואולם, בעיקרו של דבר, דברים אלה רומזים לתיאורו של העם, שעליו אמר אלוהיו: "הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי " (ישעיהו מח, י). העם העני, שמקורו בבית עניים יצא ממצרים, מ"בית עבדים", וכונן ממלכה גדולה בארץ ישראל. המשורר מנבא לו במשתמע שהנס הזה יחזור על עצמו גם הפעם. אגב, אלתרמן לא טעה כמובן כשהשתמש כאן בצירוף המילים "פָּנִים מְאִירִים". צירוף זה (כדוגמת הצירוף "פָּנִים אֲחֵרִים"; רש"י ירמיה ב לא) מצוי בספרות ימי-הביניים, ובספרי קבלה במיוחד: "למדנו שכּמה פָּנים יש לו להקב"ה. פנים מאירים ופנים שאין מאירים . פנים עליונים ופנים תחתונים. פנים רחוקים ופנים קרובים. פנים שמבפנים ופנים שמבחוץ. פנים של ימין ופנים של שמאל. בוא וראה אשריהם ישראל לפני הקב"ה. שדבוקים בפָנים עליונים של המלך" (זוהר בראשית, פרשת לך לך, וארא, לב ע"א).2 כך ביקש המשורר לרמוז לקוראיו שיחסי האב ובנו הם גם יחסי היחיד והעם עִם אביו שבמרומים. השיר "חד גדיא" מושר כידוע בסוף ההגדה של פסח, ועל כן עומד כאן הגדי כל הימים ומחכה לתורו – מחכה שיאיר לו מזלו, והוא יעבור מן השוליים אל מרכז הזירה (ובמונחים אקטואליים: שיראה את סוף מלחמת העולם ואת סוף תקופת המנדט ויזכה סוף-סוף לריבונות המיוחלת). בהגדה של פסח אנו מצוּוים "והִגדת לבנך", וכאן התיש מלמד את בנו הגדי (שיום אחד יהפוך בעצמו לתיש שילמד את בנו הצעיר), כבשיר הילדים הביאליקאי "הגדי בבית המלמד". טמונה כאן גם נקודה אישית כאובה כי כחמש שנים קודם לכתיבת שיר זה, בפברואר 1939, איבד נתן אלתרמן הצעיר – בטרם מלאו לו שלושים שנה – את אביו-מורהו, המחנך וסופר הילדים יצחק אלתרמן, שפזמונו הנודע ביותר הוא הפזמון הילדי "יש לנו תיש" (בעוד שבנו – הגדי שזכה ללטיפה הן מאביו-מולידו הן מאביו שבמרומים – כבר חיבר בשלב זה את "כוכבים בחוץ" ואת "שמחת עניים", אף פרסם עשרות רבות של "טורים" ופזמונים שהגיעו כמעט לכל בית בישראל). אלתרמן האמין כידוע בנצחיותו של הניגון, אך לא ידע אם שיריו יפרצו את מחסום הזמן וישרדו לדורות. דומה שהוא היה מחייך ומֵרים גבה אילו ידע שאפילו הפזמון הטריוויאלי "יש לנו תיש" עדיין מושר בגני-הילדים, ולא נס לֵחו. גם "התיש" וגם בנו "הגדי" עמדו אפוא במבחן הזמן. מותר כמדומה להניח שכאשר תהה אלתרמן בטורו "האיר השחר" על נצחיותם של שיריה הפשוטים והצנועים של רחל המשוררת ("מִי יֵדַע מַה קּוֹבֵעַ / אֶת נִצְחָם שֶׁל שִׁירִים?") הוא תהה גם על גורלם של שיריו בעתיד הסמוי מן העין. כאמור, הוא לא חדל לשאול את עצמו, כאמור, מהו הסוד ההופך שירים מסוימים לשירים נצחיים, העומדים במבחן הזמן, בעוד ששירים אחרים קמֵלים ונשכחים. מקצועו האקדמי – אגרונומיה והנדסה חקלאית – אִפשר לו להתבונן ולבחון גם את האילנות ירוקי-העַד שעליהם אינם נושרים ואינם מצהיבים, ובעיסוקו כמתרגם מחזות הוא נפגש עם יצירות קלסיות על-זמניות שהזמן אפילו היטיב אִתן. כעשור לאחר מות רחל יכול היה להיווכח דווקא שיריה הפשוטים לכאורה של רחל, שעשו שימוש בחלק קטן מן המילים שבמילון, מושרים ומדוקלמים יותר משיריהם של מקטרגיה, שעשו בלשון בלהטיהם. בעיצומם של הימים הנוראים שבהם נכתב שיר זה (הידיעות של כיבוש הונגריה בידי גרמניה הנאצית ותחילתה של "אקציית הילדים" בגטו קובנה),3 ביקש אלתרמן לעודד את עַמו ולרמוז שסוף כבודו של "הגדי" להגיע, וכי גם אם תתמהמה "הגאולה", היא בוא יבוא. הוא מַפנה את הזרקור לעֵבר התופעה המופלאה של ההישרדות הלאומית: דווקא "הגדי" הפשוט, שעמד ללא סרט וקישוט, הוא שנבחר מבין כל "הגדיים", והוא ששרד את כל מוראות הזמן (בעוד שהאחרים ירדו מזמן מעל במת ההיסטוריה). שנה לאחר השיר שלפנינו חיבר אלתרמן את יצירתו הגדולה "שירי מכות מצרים" (1945), וגם בה העמיד במרכז את פירושו האישי לסיפור המקראי ולגלגולו ב"הגדה" של פסח. גם בה העמיד במרכז את יחסי האב ובנו. שירו "הגדי מן ההגדה" מרמז על סופו של "השוחט" ועל המשֵך הברית הנצחית בין "האב" לבין "הגדי". זהו סיפור זה על אהבת הרועה הנאמן (il pastor fido; או "רעיא מהימנא" שבספר הזוהר) והגדי (agnus dei; או "שֵׂה האלוהים") אשר הפך לחלק מן האיקונוגרפיה הנוצרית. הלכָּך לפנינו, לאמיתו של דבר, מוטיב שחרג מן המיתוס הלאומי והיה גם למיתוס אוניברסלי. אלתרמן שׂם כאן בפי ההגדה של פסח בחיוך כאוב את המילים המאותתות לאב ולבנו, או לגדי ובעליו, שעדיין לא הגיע תורָם: "טוֹב, עִמְדוּ לָכֶם גְּדִי וְאַבָּא. / בֵּין דַּפַּי מְהַלְּכִים עוֹד עָשָׁן וָדַם, /עַל גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת שִׂיחָתִי נָסַבָּה". המלחמה עדיין לא תמה, ותור הגאולה עדיין לא הגיע, אך קריאת ההגדה ליד שולחן הפסח קרֵבה לסיומה, יגיע תורָן של המילים "וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשּׁוֹחֵט". אלתרמן הבין וידע שהמלחמה הנוראה ביותר שידע העם מעודו, הולכת וקרֵבה לסיומה. סופו של השיר מעיד, שכשנה ויותר לפני סוף מלחמת העולם, כבר ראה אלתרמן בעיני רוחו גם את התקומה שתבוא אחרי השואה: הוא הבין וידע שבסוף הסיפור – כמִדי דור ודור – יעמדו "אַבָּא וּגְדִי", גיבוריה הנצחיים של ההיסטוריה, ה"צּוֹפִים לְתוֹרָם שֶׁיִּזְרַח וְיַגִּיעַ". הערות: הגדי מן ההגדה", "דבר" ("הטור השביעי"), י"ד בניסן תש"ד, 7 באפריל 1944, עמ' 2. חתום: נתן א. חזר ונדפס בשינוי נוסח קל בספר "הטור השביעי" (תש"ח), עמ' 368 – 369. הוא היה בשנת 1971 – בלחנה של נעמי שמר ובביצועה – לשיר מושר. ראו גם: משה קורדובירו, פרדס רמונים כג יז. ראו בספרי "רוצי נוצה: אלתרמן בעקבות אירועי הזמן" , תל-אביב 2013 , עמ' 23 – 25. וראו גם במאמרה של עפרה עופר " כיצד להציל את הגדי " בבלוג האישי שלה – " סופרת ספרים " – מיום 17.4.2016 . Read More אל איזור הדמדומים שבין שיכרון לפיכחון * על שירו הלא-ידוע של אלתרמן " רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן " פורסם: חדשות בן עזר ( אלתרמן – במבט חדש ובמבט מחודש ) ,גליון 1772, 11/08/2022 * נוסח מורחב של מאמר שפורסם במוסף לספרות של עיתון "הארץ" מיום 20.12.2020 לחצו לקריאה בקובץ PDF ברשימתו "אני אלך למקום הסוף" (בעיתון "הארץ" מיום 16.12.2020) הביא ד"ר אילן ברקוביץ, לדבריו, "שני שירים שלא פורסמו עד היום ושהמחקר הספרותי הענף על יצירתו כלל לא הכירם עד כה" . נאלצתי להעמיד את אילן ברקוביץ על טעותו. מדובר בשני חלקיו של אחד, שהתפרסם כבר לפני שלושים שנים ויותר בספרי הראשון על אלתרמן – "עוד חוזר הניגון", הוצאת פפירוס של אוניברסיטת תל-אביב, 1988, עמ' 126 – 127 (ספר זה נמצא לרשות הקורא באתר www.zivashamir.com בקטגוריה " ספרים להורדה "). בזמן גילויו של שיר זה שקדתי ביחד עם ד"ר שמואל טרטנר , עמיתי במכון כץ (היום מרכז קיפּ לחקר הספרות באוניברסיטת תל-אביב), על התקנתן לדפוס של איגרות אלתרמן (ובמאמר מוסגר: עד עצם היום הזה לא נמצא הפתרון לבעיית הזכויות הסבוכה של איגרות אלתרמן, ולא נמצאה הקרן שתממן את הוצאתו לאור של ספר האיגרות). לפתע, על גבי מכתב, ששלח העורך גבריאל טלפיר, לאלתרמן הצעיר כדי להזמינו להשתתף בכתב-העת שלו "גזית", התגלה לי שורות של שיר שנעלם עד אז אפילו ממנחם דורמן שהכיר כל פיסת נייר בכתב-ידו של אלתרמן. בתחילה חשבתי שלפניי טיוטה שבָּהּ שִׁרבט המשורר את ניסיונות הבוסר המוקדמים שלו, ולא העליתי בדעתי שמדובר בשיר שלם ומוגמר. ואולם, עד מהרה התברר לי ששיר-בוסר זה – "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן" – שאינו מלוטש עד גמירא ואף גדוש בשימושי-לשון לא טבעיים המקשים את הבנתו ("מְטֻמָּן", "דָּאֵב", "יְחֻמַּד"), איננו טיוטה, אלא שיר בעל מִבנה מגובש, שתוכנן והושלם במלואו. שימושי הלשון המלאכותיים, ששובצו בו אגב חיקוי שירתו המוקדמת של שלונסקי, מאפיינים גם את שירי הבוסר האחרים שחיבר אלתרמן הצעיר. במיוחד הם מאפיינים את שירו הארוך והחידתי "היתד", שנוסחו המוקדם כלול במחברת "שירים מפריז", שהביא אִתו המשורר הצעיר מתקופת לימודיו בצרפת. לימים למד אלתרמן להתנזר משימושי לשון נדירים וקשים כאלה, מורשת השפעתו של שלונסקי, ובחר להשתמש במילים פשוטות למראה. אף-על-פי-כן, חרף מוּמָיו הבולטים של השיר העלום שנתגלה בארכיון, אין הוא הערת שוליים בחקר אלתרמן, כי הוא מבשר תופעות אחדות שהבשילו לימים בשירתו ה"קנונית" של מי שהפך משוליה ב"אסכולת שלונסקי" למשורר החשוב ביותר של תקופת המאבק על עצמאות ישראל ושל שנותיה הראשונות של המדינה. אלתרמן סבל מרעד בידו וכתב-ידו היה "כתב חרטומים" – כולו מתגים מתגים. לא בנקל עלה בידי לפענח שירו. כשהשלמתי את המלאכה הצגתי אותה לפני מנחם דורמן, עורכו של אלתרמן ויד-ימינו שהכיר כאמור את כל כתבי-היד שלו (ואף אסף את רוב החומרים ששימשו לימים את כותבי תולדותיו של המשורר). הפִּענוח זכה לברכתו של דורמן, שעודד אותי לפרסמו בלוויית פירוש שיבאר את זיקתו של שיר עלום זה למסכת יצירת אלתרמן. נוצֵר מורשתו של אלתרמן הכיר כאמור כל פיסת נייר שכּתב ידידו המשורר, אף הקים את ארכיונו "יש מאין" (אלתרמן לא ייחס חשיבות לכתבי-היד שלו, לא אספם ולא שמרם). על-כן הביע את פליאתו על שיר נוסף שלא היה ידוע לו ונתגלה לי בהיסח הדעת בין המכתבים. היה זה שיר אהבה שחיבר המשורר הצעיר לשחקנית חנה רובינא, תלמידתו של אביו, שהייתה מבוגרת ממנו בעשור שלם לפחות (שעליו כתבתי בגיליון 1769, של "חדשות בן עזר" מיום 1 באוגוסט 2022). כדי לפענח את כתב-היד הקריפּטי של השיר הגנז "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן" נעזרתי פֹּה ושם בסכמת החריזה והמשקל שלו. כאמור, מדובר לא בשני שירים, אלא בשיר שיש לו שני חלקים. חלקו הראשון כתוב בטרימטרים במשקל שלישוני, רובו באנפסטים, והוא חורז אבבא. חלקו השני כתוב במשקל זוגי, רובו בטרוכאים, והוא חורז אבאב. שינויי משקל וחריזה כאלה אופייניים עד מאוד לשירי אלתרמן המוקדמים, והם מצויים לא פעם במחברת "שירים מפריז" שהביא אִתו המשורר הצעיר מתקופת לימודיו בצרפת (למשל בשירים "שוב לילה ושוב הוא כָּחוֹל" ו"אַתְּ נכנסת באִמרה צוהלת"). שירים דוּאליים אלה בוחנים תופעה משני צדדים ומתוך שני הלכי רוח שונים ומנוגדים. בכל אחר מהם החלק הראשון שקול במשקל שונה מזה של החלק השני, כמו בשיר "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן": ​רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן שְׁחוֹר חָרוּשׁ בְּמוֹ לֹבֶן לֹא-בְּרָק בִּגְבִיעַ חַגָּיו – לֵב לוֹ עֲנָק טַל הָאֵין סוֹף מְטֻמָּן. רֵעִי הַלָּבָן וְשָׁחֹר דְּאֵב הַצַּעַר וַעֲגוּם הָאֵימָה לִבּוֹ כִּפְנֵי הַדּוּמָה וּמַתֶּכֶת שְׁחוֹרוֹ כְּמִזְמוֹר. כְּכוֹכָב בְּעִקְבוֹת הַנּוֹדֵד וּכְמוֹ שֶׁלֶג בְּתוּלִים בַּכּוּכִים יַזְכִּירוּ נוֹפִים נִשְׁכָּחִים צוֹפְנֵי מוֹרָאוֹת לָאוֹבֵד. סְעָרוֹת כְּחוּטֵי טֶלֶגְרָף וּבָרֶקַע – רְקִיעַ תּוּגָה בְּזֶרֶם לַהֶבֶת עֶרְגָּה שֶׁל בָּא אֶל אִי זְבוּל וְלֹא שָׁב. אַךְ בְּאוֹרְחוֹת הַצִּפּוֹר חֲסִידוֹת פָּרְשׂוּ כְּנָפַיִם הֵן אַעַל אָטוּס עִמָּהֶן רֵעִי הַלָּבָן וְשָׁחֹר. ​ * אָן? לִמְקוֹם הַסּוּף בּוֹ רֹאשׁוֹ רָעוּד הוּא מָקוֹם בּוֹ אֱלֹהִים לִבּוֹ עוֹטֶה שְׁחֹרִים טַל תְּחִיָּה מוּל מֶרְחָבִים שֶׁלֹּא נָמֹּדּוּ מִתְפַּלֵּל אֶל עוֹלָמוֹת לֹא יְצוּרִים. זְבוּל אֶחָד הִנֵּהוּ וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ – מְחוֹז הַשִּׁכָּרוֹן שֶׁבְּפִכְּחוּת אַל סְיָג, נוֹף אֵלָיו בַּלַּיְלָה הַנְּשָׁמוֹת תִּבְכֶּינָה וְאֵלָיו בְּלִי דַּעַת פֶּה יָשֵׁן יִצְחַק. כִּי מִשָּׁם הָאִישׁ וְשָׁם נוֹצַר לָלֶכֶת כִּי מִכָּל הַחַי אֶחָד הוּא – רַק אֶחָד... הֲיוּכַל לָבוּז לְחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת יְקֻדַּשׁ בְּדַם חָזוֹן לֹא יְחֻמַּד. אלתרמן, שישב בעת כתיבת שיר זה בננסי שבצרפת ולמד אגרונומיה, היה מנותק מן ההתרחשויות הספרותיות שפָּקדו את המרכז התרבותי התל-אביב החדש, ועשה אז ניסיונות לא מעטים להתקרב לשלונסקי ולחבורתו. ניכּר שהשיר "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן" מנהל דיאלוג עם שירי "דוויי" של שלונסקי שבּהם העורב השחור, ולא היונה הלבנה, מביא את ענף הזית, ובהם מתוארת האדמה המכזיבה את עובדֶיהָ (ואולי, במקביל, גם אדמת הסִפרות שאינה נחרשת כראוי ויבוליה מועטים). אצל שלונסקי הדובר חומד את הדרך הצחיחה המשמיעה את שירהּ: "דֶּרֶךְ אָנֹכִי אֲשֶׁר לֹא נִצְעֲדָה [...] כָּל פְּסִיעָה – בְּרֵאשִׁית [...] כִּי לָכֶם בְּתוּלַי / בְּתוּלֵי דֶרֶךְ לֹא נִצְעֲדָה [...] כִּי אֲנִי אֲנִי חִמַּדְתִּי [...] אֶל מְחוֹז קוֹץ וְדַרְדַּר [...] כָּכָה חִמַּדְתִּי!" . גם שירו הגנוז של אלתרמן מתאר את האני החומד נופי בראשית ומחוזות לא מוכָּרים ובתוליים. גם אוצר המילים, גם הרטוריקה וגם והמוטיבים דומים עד מאוד לאלה של שלונסקי. לשון-הפְּנייה "רֵעִי" אופיינית לשורות הפתיחה של שיריו ה"קנוניים" של אלתרמן, כמו למשל ב"שיר על דבַר פנֶיךָ" מתוך "כוכבים בחוץ" ("בְּאֵין רוֹאֶה אוֹתְךָ, רֵעִי") או בשיר השמיני של "שירים על רְעוּת הרוח" ("לֹא אֶשְׁכַּח זֹאת, רֵעִי"). הרֵעַ שאליו פונה אלתרמן בשיריו המוּכּרים הוא לפעמים בן-אדם קרוב, אך לפעמים הרִע הוא יצור על-אנושי, או אל-אנושי, שאלתרמן מעניק לו תכונות אנוש. לפעמים ה"רֵעַ" הוא אפילו יֵשוּת מופשטת. בשיר "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן" לפנינו דמות כמו-מיתולוגית המורכבת מניגודים בינָריים, שבָּהּ משתלבים תוֹם לבן כשלג ותהום שחורה משחור. דמות זו פני יאנוס לה: צִדהּ האחד הוא "קין" הנווד וצִדהּ האחֵר הוא "הבל" התמים, כבשירו הידוע של אלתרמן "איגרת", שבּוֹ הדובר מתוודה ומכריז ("נוֹלַדְתִּי לְפָנֶיךָ תְּאוֹמִים"), אף מתוודה שהרג את אחיו. לפנינו מין מת-חי המתהלך כצל בארצות החיים, מחוץ למחוזות גן העדן והחֶרֶב המתהפכת. דמות-הדיוקן החצויה של דמות זו מזכירה את הדיוקן החצוי של העיר האלתרמנית אשר "פְּנֵי הַיּוֹנָה וְאִבְחַת חַרְבָּהּ / הֵן דְּמוּת פָּנֶיהָ הַנֶּחְצוֹת", ואין לשכוח ש"עיר היונה" היא כותרת דואליסטית, המצמידה את הֲפכי הצבע הלבן של היונה שבטבע ואת הצבע השחור והמסואב של הצירוף המילולי "עיר היונה" (שבמקורו בספר צפניה כשם-נרדף של מִרמה והונאה). הדמות החצויה של הרֵע מזכירה גם את הדיוקן החצוי של המת-החי מ"שמחת עניים", וכן את פניו החצויות של הרופא, מגיבורי ספר שיריו האחרון של אלתרמן – "חגיגת קיץ" – שמחצית פניו הוחלפה במין פרוטזה – בתחליף מתכתי מלאכותי, ועליו אומר העסקן המפלגתי בעיירת הפיתוח: "זֶה הָרוֹפֵא שֶׁלָּנוּ, וְחִיּוּכוֹ מְאֻבָּן [...] מֵחֲמַת שֶׁמַּחֲצִית פָּנָיו קָפְאָה בַּשֶּׁלֶג בִּימֵי הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית [...] אַךְ לְעִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא רוֹפֵא מְצֻיָּן". אין אלה הדמויות היחידות ביצירת אלתרמן שפניהן חצויות, והשיר "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן" הוא טופס ראשון שלהן. ואולם, חרף אופיו הסימֶטרי והסכמטי למראה, השיר אינו משתמש בקונוטציות השגורות של צבעי השחור והלבן. דמות האֵל עוטה שחורים וגם המזמור המתכתי צבעו שחור. לעומת זאת, הלובן הוא צבעם של "פני הדוּמָה" (פני המוות), אך גם צבען של החסידות – סמל הלידה והחיים. הנוף אינו נוף ישראלי (אלתרמן ישב אז בצרפת, והצירוף "שֶׁלֶג בְּתוּלִים" הוא תרגום שאילה מן הצרפתית: La neige virginale), אך הציפורים עפות כידוע מזרחה, לארץ-ישראל וגם לכיווּן גן-העדן האגדי (מקום משכנן של הנשמות לפני הלידה ואחרי המוות). ולאן טס האני-הדובר ביחד עם החסידות? הוא נוסק וממריא אל "מְחוֹז הַשִּׁכָּרוֹן שֶׁבְּפִכְּחוּת אַל סְיָג" – אל מקום שבּוֹ נפגשים הפכי השיכרון והפיכחון, הצחוק והבכי. התיאור בשיר העלומים הגנוז שלפנינו הוליד לימים את התיאור החותם את שירו האחרון של הקובץ "כוכבים בחוץ": "רַק הַבְּכִי וְהַצְּחוֹק לְבַדָּם עוֹד יֵלְכוּ בִּדְרָכֵינוּ הָאֵלּוּ, / עַד יִפְּלוּ בְּלִי אוֹיֵב וּבְלִי קְרָב" ). מתואר כאן אתר כמו-מיתולוגי, כדוגמת זה שבשירו של ביאליק "הציץ ומת", שבּוֹ הגיבור חותר אל "גְּבוּלוֹת אֵין גְּבוּלוֹת, מְקוֹם הַהֲפָכִים יִתְאַחֲדוּ בְשָׁרְשָׁם". ואולם, חרף הריחוק וההמראה אל מחוזות טרנסצנדנטיים עליונים, קמאיים ועתידיים, ניכר כאן גם מאבקו של המשורר הצעיר בתופעות ארציות מטרידות כגון השִׁכרות וההתמכרות. שיריו הגנוזים של אלתרמן משנות לימודיו בצרפת מעידות שהוא התמודד ככל הנראה עם המשיכה הבלתי-נשלטת אל "הטיפה המרה" עוד בימֵי עלומיו, אפילו לפני שחיבר את ביכורי יצירתו. * השיר הפונה אל נמען שפניו חצויות ("רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן"), ומשולבים בו הרַע והטוב. הוא עוסק בהתפתחותה של האנושות במעלה הדורות וכן בחידות החיים והמוות, אגב שילוב ניגודי המודרני ("חוּטֵי טֶלֶגְרָף") והקמאי ("עוֹלָמוֹת לֹא יְצוּרִים"; קרי, עולמות שעדיין לא נוצרו). יש לו זיקה – כדברי אילן ברקוביץ – לשיר "כינור הברזל" מ"כוכבים בחוץ". בשיר "כינור הברזל" – אחד משיריו החשובים של קובץ הבכורה שלו – הפגיש אלתרמן את הכינור מספר בראשית, מימי בניו של קין, עם קטר הרכבת המתכתי ("גַּם הַבַּרְזֶל יוֹדֵעַ עוֹד נַגֵּן וּנְסֹעַ"). אלה הם נושאים שהעסיקו את נתן אלתרמן מראשית ועד אחרית. אצל המשוררים המודרניסטים הייתה דמות קין מזוהה עם דמותו של המשורר ה"מקולל" ( poète maudit) הנווד והיחפן, השרוי באנטגוניזם מתמיד עם החברה הבורגנית. את דמותו של קין ירש אלתרמן עם חבריו המשוררים, בני "אסכולת שלונסקי" משירת בודלר, שלִבָּה נתון היה תמיד למקוללים, הממריאים לשחקים ושומטים משם את האֵל ארצה. המודרניסטים שחיפשו תמיד את הנון-קונפורמיסטי ואת האנטי-ממסדי, העלו על נס את דמותו האוקסימורונית של קין, שניגודים כה רבים שוכנים בתוכה: קין הוא גם עובד אדמה, אך גם נווד חסר קרקע ומולדת; הוא איש פורע חוק, אך גם איש הנזקק לעזרת החוק; הוא רוצח חסר רחמים, אך גם דמות טרגית הזקוקה לרחמים ולמחסה – דמות מסוּכּנת ומסכּנה כאחת. צאצאו, תובל קין, נודע כ"לֹטֵשׁ כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל", וצאצא אחר שלו – יוּבל – היה "אֲבִי כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב". המשורר המודרניסט "המקולל", שכינורו הוא כינור הברזל, מצמיד אפוא את מעשי ידיהם של תובל קין ושל יוּבל: החרושת והנגינה – "עולם המעשים" ו"עולם האצילות". ואין לשכוח: קין מסמל אמנם את עולמם של עובדי האדמה שקרבנם לא נרצה, אך אחד מבניו בנה עיר. משמע, דמותו של קין נקשרת גם בעולם הישן האגררי שהכזיב, אך גם בעולם המודרני האוּרבּני, שהוא לב לִבּהּ של השירה המודרניסטית מ"אסכולת שלונסקי". לגבי משורר כדוגמת אלתרמן, שבחר לעזוב את מקצוע החקלאות ולהמירו בחיים בוהמייניים ובכתיבת שירים אוּרבּניים, בחר בדמותו של קין כבאחת מדמויות הקבע של יצירתו, לסוגיהָ ולתקופותיה. דמות זו בולטת במיוחד בשירו של אלתרמן "איגרת" ("כוכבים בחוץ") שבּוֹ רוצח אח את אחיו. בסופו של דבר נפשו ה"תמימה" (הנאיבית, השלֵמה) והחיגרת כאחת של האני-המשורר הרוצח נודדת אל מקום מנוחתה. דמות קין המשיכה ללַוות את יצירת אלתרמן עד ליצירתו ה"פרוזאית" האחרונה "המסכה האחרונה". גם בשיר "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן" מדובר על אדם אחד, שבקִרבּוֹ שוכנים שניים: האחד הוא "רֵעִי הַשָּׁחֹר וְלָבָן", ודווקא בו – שבתוכו הצד השחור הוא הדומיננטי – טמון הטל: טל הנעורים והתחייה. השני הוא "רֵעִי הַלָּבָן וְשָׁחֹר", ודווקא בו – שבקִרבּוֹ הצד הלבן הוא הדומיננטי – טמון המוות ("לִבּוֹ כִּפְנֵי הַדּוּמָה"). יוצא אפוא שלפנינו אמנם שיר בוסר, שראוי היה שייגנז, אך חוקרי הספרות ואוהבי יצירתו של אלתרמן יכולים לגלות בתוכו ניצנים של מוטיבים רבים שעתידים היו לפרנס את יצירתו לסוגֶיהָ ולתקופותיה – למן מחברת "שירים מפריז", שהביא אִתו ארצה בשובו מלימודיו בצרפת, ועד למחזהו האחרון "ימי אוּר האחרונים" שנמצא במגירת שולחנו אחרי מותו. * נוסח מורחב של מאמר שפורסם במוסף לספרות של עיתון "הארץ" מיום 20.12.2020 Read More דיוקן ההיסטוריון של הספרות כבורא מציאות לציון יום פטירתו של פרופ' גרשון שקד - 28 בדצמבר גרשון שקד / הסיפורת העברית 1880—1980 (ה') בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות פורסם: מאזנים / 3 ע"ג, אוגוסט 1999 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו להורדה כקובץ PDF Read More העיר ביצירת אלתרמן – מ"כוכבים בחוץ" ועד "חגיגת קיץ" פורסם: עיונים בספרות, לשון ותרבות עברית מס. 13, 2007 ( טקסט מלא בהמשך הדף ) ... אלתרמן נולד חודשים אחדים לאחר היווסדה של עיר העברית הראשונה, ועובדה זו השפיעה כמדומה על יחסו כלפי עיר זו, שאליה הוא עלה בגיל 15 ובה למד בגימנסיה "הרצליה" עד נסיעתו לצרפת, לשם לימודי אגרונומיה והנדסה חקלאית. דומני שלא נפריז אם נאמר שמאז ועד עתה לא היה משורר תל-אביבי מאלתרמן וכאלתרמן, משורר שכתב על העיר כל ימיו, גם על העיר בה"א הידיעה וגם על ערים ספציפיות שבהן חי ופעל. הוא החל את דרכו בעיתונות העברית במערכת "הארץ" בחיבורם של שירי אורבניים כדוגמת שירי "רגעים" ו"סקיצות תל-אביביות" (לימים חיבר המשורר מאיר ויזלטיר מחזור שירים בשם זה כמתוך מחאה נגד המרד האנטי-אלתרמני שהתחולל בדורו של נתן זך). אך לא תל-אביב לבדה עמדה במרכז יצירתו של אלתרמן, אלא העיר שבכל זמן ובכל אתר... לחצו להורדה כקובץ PDF (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) העיר ביצירת אלתרמן – מ"כוכבים בחוץ" ועד "חגיגת קיץ" הרצאתה של פרופ' נורית גוברין נסבה על ראשיתה של העיר תל-אביב, כפי שהשתקפה בספרות העברית בת הזמן. אלתרמן נולד חודשים אחדים לאחר היווסדה של העיר העברית הראשונה, ועובדה זו השפיעה כמדומה על יחסו כלפי עיר זו, שאליה הוא עלה בגיל 15 ובה למד בגימנסיה "הרצליה" עד נסיעתו לצרפת, לשם לימודי אגרונומיה והנדסה חקלאית. דומני שלא נפריז אם נאמר שמאז ועד עתה לא היה משורר תל-אביבי מאלתרמן וכאלתרמן, משורר שכתב על העיר כל ימיו, גם על העיר בה"א הידיעה וגם על ערים ספציפיות שבהן חי ופעל. הוא החל את דרכו בעיתונות העברית במערכת "הארץ" בחיבורם של שירי אורבניים כדוגמת שירי "רגעים" ו"סקיצות תל-אביביות" (לימים חיבר המשורר מאיר ויזלטיר מחזור שירים בשם זה כמתוך מחאה נגד המרד האנטי-אלתרמני שהתחולל בדורו של נתן זך). אך לא תל-אביב לבדה עמדה במרכז יצירתו של אלתרמן, אלא העיר שבכל זמן ובכל אתר. הוא כתב על המציאוּת האוּרבּנית בכל חטיבות יצירתו – למן מחברת שירי בוסר מפריז, שנותרה בין גנזיו, ועד לשירים האפילים ביותר שלו, שירי "חגיגת קיץ" מ-1965. אף שהוריו ומוריו ציפו ממנו לבלות את שנותיו בין גידולי השדה, גן הירק ועצי החורש, הוא העדיף על פניהם את יער הבטון האורבני . המודרניזם הוא שהציב כידוע במרכז הזירה אדם נבוך ואנטי הרואי בין בתי האבן הקרים והמנוכרים של העיר הגדולה, בין הביבים והאשפתות, ודי להיזכר בשירי בודלר, בסרטים של צ'רלי צ'פלין, או בסיפוריו של קפקא, בן העיר שבה נערך כנס זה. שירת ההשכלה, הקלסיציסטית מעיקרה, התרחשה על-פי-רוב על רקע הארמון, אלא אם כן החליט הגיבור האריסטוקרטי לצאת אל הכפר ולהתרועע בחיק הטבע עם הרועה התמה. הרומנטיקה, שנולדה בספרות המערב אחרי המהפכה הצרפתית, העלתה על נס את האדם הפשוט החי חיים פשוטים בבקתה קטנה בכפר, או במעבה היער, ואצלנו התבטאה המגמה הרומנטית הזאת בשירים שכתבו ביאליק וטשרניחובסקי על כפר הולדתם השאנן המוקף חומת יערים. לתהליך האוּרבּניזציה של השירה העברית היו אמנם סנוניות מבשרות אחדות בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים, ובכלל זה שירי העיר של יעקב שטיינברג ושל זלמן שניאור, אך דומה שלא נטעה טעות קרדינלית אם נאמר ששלונסקי הוא האיש שהביא בתום שנות המלחמה והמהפכה את העיר המודרנית אל לב לִבּה של השירה העברית. הוא ברא בשיריו את "כרכיאל" השקוע במ"ט שערי טומאה, ותיאר בקובץ שיריו "שירי המפולת והפיוס" את פראג, שבה ביקר ב-1937 (כתבו על כך גם פרופ' נורית גוברין וגם פרופ' חגית הלפרין). מעניין להיווכח שבמחזור שירים זה, בכעין התחכמות של איפכא מסתברא, עשה שלונסקי את ההפך הגמור מן הצפוי והמקובל. השירה המודרנית ניכרת בתהליכי ההזרה שהיא עורכת לַחֲפצים וְלִמקומות מוכרים (המילה הזרה היא תרגומו של בנימין הרשב למושג הידוע estrangement או defamiliarization). השירה המודרנית הופכת את המוּכּר לזר ולמנוכר, כדי שיוכל המשורר להתבונן במוּכּר בעיניים חדשות, כאילו לא פגש בו מעודו (וכדברי אלתרמן בשירו "איגרת": "לְךָ אֵלִי היום עיניי פקוחות כפתאומיים"). במחזור "שירי הפחד הרבוע" הופך שלונסקי את העיר הזרה והנכרייה לעיר פמיליארית, קרובה ומוּכּרת, שמתרחשים בה תהליכים ידועים וצפויים מראש, כבכל הערים. אלתרמן, תלמידו של שלונסקי וחברו לאסכולה, הגדיל לעשות מרבו ומורו בתחום השירה האורבנית. הוא הפך את העיר לגיבורה הראשית של יצירתו, בין שזו עיר ספציפית ובין שזו העיר הארכיטיפית בה"א הידיעה. העיר היא היא הגיבורה הראשית בכל חטיבות יצירתו – למן פריז המככבת בשירי העלומים שלו שנתפרסמו בין השנים 1929-1935 בעיתונות התל-אביבית, דרך שירי "רגעים" שפרסם אלתרמן הצעיר בעיתון "הארץ", דרך העיר הארכיטיפית של שירי "כוכבים בחוץ" (1938), וממנה אל העיר הנצורה של "שמחת עניים" (1941), אל נוא אמון של "שירי מכות מצרים" (1944), אל תל-אביב-יפו, הגיבורה המשתמעת של קובץ השירים "עיר היונה" (1957), ועד לעיר "סטמבול", הלא היא תל-אביב, של "חגיגת קיץ" (1965). אגב, המילה "סטמבול", כמו המילה "בבל" (ובהגייה ביידיש [BOVL]), מציינת בפי העם תופעה בלולה ומבולקה, ואלתרמן בחר בה לתיאורה של עיר המקובצת מפרצופים הרבה, מלאה שווקים ססגוניים וערב-רב של טיפוסים מכל קצות תבל. כמו איסטנבול, היא קונסטנטינופול, בירת הממלכה הביזנטית בפי הערביים, משמש סטמבול ביצירת אלתרמן דגם ומופת לעיר רבת פנים המגשרת בין מזרח למערב, בין אסיה לאירופה, בין דתות ותרבויות, קדומות ומודרניות. היא גם משמשת אצלו משל לארץ ישראל כולה, ערשן של דתות אליליות ומונותאיסטיות, שנתגלגלה במאה העשרים מן האימפריה העות'מאנית לידי הכובש הבריטי, וממנו – אל בעליה החוקיים: אל עם ישראל המוכה והחבול, שהוכה עד עפר ושב והרים ראש. אפילו יצירתו האחרונה של אלתרמן, שנותרה בלתי-גמורה במגרתו, הוכתרה בכותרת "ימי אוּר האחרונים", על משקל "ימי פומפיי האחרונים", ו"אוּר" פירושה "עיר". בכל יצירתו – ובמיוחד ביצירות הביכורים שכתב תחת השפעת ספרו של אוסוולד שפנגלר "שקיעת המערב" וביצירות שכתב בערוב יומו בזמן המתח הבין-גושי ובצל איומי האטום – הביע אלתרמן את חששותיו מפני חורבן העיר כסמל וכמשל להימחוּת רוחו של האדם מעל פני האדמה. אלתרמן ראה בעיר, הניצבת על תִּלה, מחולקת לרבעים, חצויית כבישים וגשרים, את תמציתה והתגלמותה האולטימטיבית של רוח האדם – פרי התכנון המכולכל והמחושב. בדיונים התאורטיים על שירת העולם ידוע הניגוד "art & nature" – הטבע, שהוא מעשה ידי האל, לעומת האמנות שהיא מעשה ידי אדם (ולמילה "art" יש כידוע זיקה למילים כדוגמת "artifice" ו"artifact", המבטאות מלאכותיות, חישוב וכלכול). אמנם לא הרי מעשה ידי האל כמעשה ידי אדם, אך לבוראו של מעשה האמנות העניקו בכל זאת בשפות רבות כינויים כמו-אלוהיים כדוגמת הכינוי "יוצר" (creator), ללמדך שגם יצירה שהאמן מחוללה על האבניים יש בה שמינית של מעשה בראשית. גם את אדריכלי העיר ובוניה מנה אלתרמן בין האמנים היוצרים, ומאחר שגם בעיר וגם בשיר יש בתים (ובהם דלת ובריח), הוא מתח קווים של אנלוגיה בין האדריכל המעמיד כְּרך ובו שדרות ובתים, לבין המשורר המעמיד כֶּרך ובו מדורים, שירים ובתים, על שורותיהם ודלתותיהם ובריחיהם. ידועה האנקדוטה שלפיה טענו באוזני אלתרמן שפלוני, משורר צעיר, גונב ממנו בתים שלמים. ”בתים?" תמה אלתרמן, "שכונות...". העיר והשיר הפכו אצלו למושגים בני-המרה, ומול העיר שהיא "art " העמיד את היער שהוא "nature". חילוף אורתוגרפי זעיר הופך את העיר ליער, ואת היאור לראי, כי שירת אלתרמן היא שירה של בבואות ומִקווה המים הזורם בטבעיות הופך בה לראי מלאכותי ומוצק המשקף את העולם, כשם שהשירה משקפת את העולם. על העיר בשירי "כוכבים בחוץ" נאמרו דברים רבים, המכילים בתוכם מיני סתירות ופרכות: אמרו שאלתרמן כתב בשירים אלה על פריז, אמרו שהוא כתב בהם על תל-אביב, אמרו שהוא כתב בשירים אלה על העיר הקטנה של ימי-הביניים, שבחלונותיה דלק אור נר, ועוד ועוד. כל הדברים נכונים אך רק באופן חלקי. אם הוא כתב בשירי "כוכבים בחוץ" על פריז – מה עושה בהם, למשל, עץ תל-אביבי מובהק כעץ השקמה? אם כתב בהם על תל-אביב, מה עושות בהם "אנדרטות על הגשר", הלקוחות מן המציאוּת האירופית. אם כתב בשירים אלה על העיר מימי הביניים, מה עושים בה בתים בני חמש קומות, אוטובוסים ורכבות? במקבילית הכוחות שבין חדש לישן, בחר אלתרמן לעצב בשירי "כוכבים בחוץ" עיר קטנה ונאיבית – על בארותיה, כיכר השוק שלה והיונים שעל כרכובי בתיה – עיר העולה כאילו מתוך דפיהם של ספרי אגדה נושנים. העיר בשירים אלה היא מענה עליז ומתרונן למטרופוליס הדקדנטי של המשורר הצרפתי-הבלגי אמיל ורהארן מן הסימבוליזם הצרפתי-רוסי ולכרך "כרכיאל" הקודר והמסואב של שלונסקי. לגבי דידו לא היה טעם בכתיבת שירים על ערי חרושת שוקעות ואפורות מפיח במציאות הארץ-ישראלית של העשורים הראשונים של המאה העשרים, שנים שבהן הלכה העיר העברית הראשונה ונבנתה מול עיניו הרואות ובתיה בהקו בלובנם. טעו אלה שקבעו שהעיר של "כוכבים בחוץ" היא עיר ביניימית. אמנם אין בה מאפיינים אולטרא-מודרניים כמו גורדי שחקים ושדה תעופה כביצירות מן הפוטוריזם הרוסי והאיטלקי, אבל יש בה אוטובוסים ותחנות רכבת, ויש בה מכבשים ומנופים. נראה לי שאלתרמן כתב ב"כוכבים בחוץ" על זמנו, על ערב המלחמה בארץ ובאירופה, וערך בספרו הראשון תמונת מונטז' של פריז הדקדנטית ותל-אביב הלבנה והתמימה, שבשתיהן חי וכתב. בחלון הבית דולק הנר, כי הימים הם ימי ערב מלחמה, וימי הביניים מתקרבים. ביריעה הקצרה העומדת לרשותנו נדגיש רק תופעות אחדות מתוך שני שירי עיר ידועים, משירי "כוכבים בחוץ", האחד עשיר בסימני פיסוק, הקוטעים את הרצף, והשני שוטף-שוצף, כמעט ללא סימני פיסוק: בראשון שבהם, הלא הוא שיר העיר "ליל קיץ", ראוי לשים לב לכך, שהשיר פותח בתיאור האישונים של חתולי האשפתות הפשוטים, שצורתם צורת סכין, ומתרומם וגדל בבית האחרון לממדי נמר ענק, לממדי חיית טרף מיתולוגית עצומת ממדים, מטפורה לעיר התרה אחר קרבנותיה. יש כאן שורות המשרות תחושה של רוגַע ורכּוּת, כמו "לילה. כמה לילה. בשמים שקט. / כוכבים בחיתולים". אך בכל פעם שבו הלב מתרחב מעונג, נכנס לתמונה גורם חד וחותך (שריקה, סכין מבהיקה, צלצול שעון, צליפת מגלב) שמעורר את הקורא מן התרדמה הנעימה. סופו של השיר מתאר להלכה מין תהליך אלכימי מכושף, שבו מתאדה העיר שעיניה מצופות זהב, בתמרות האבן של בתי העיר. למעשה אין התמונה הסוריאליסטית והמכושפת הזו אלא דרך לתאר עיר רגלה בשעת לילה מאוחרת, שעה שהחלונות המוארים באור חשמל זהוב כבים בהדרגה לקראת שעת התרדמה, עד שהעיר ובתיה מתכסים כליל בערפל אפל, וכאילו נעלמים. אבל אפשר גם לחלץ מן התיאור הזה תמונה הפוכה: תיאור של עיר בשעת בוקר מוקדמת, שעה שחלונותיה נדלקים אט אט באור הזריחה הזהוב עד שהיא מתעוררת "בנהימה מורעבת" לקראת יום חדש של עמל ומלאכה. שיריו של אלתרמן מתארים תכופות מעגל אין-סופי של יום ולילה, של עונה רודפת עונה, של עונות חיים, של לדה, מוות ותחייה. השיר מתרומם מפחי הזבל וחתולי האשפתות עד למרומי השמים, אך גם לוכד את הממדים שמתחת לפני השטח (המטמון שבמעמקי המים) ומעל לעבים. השיר בנוי במתכונת של ה-correspondances משירת בודלר, שלפיהם מה שמתרחש בעולמות תחתונים יש לו מקבילה בעולמות העליונים, והמציאוּת המיקרוקוסמית והמקרוקוסמית מתארגנת במעגלים הולכים וגדלים שתואַם גמור ביניהם. כדאי לשים לב איך השיר לוכד את מעגלי היום והלילה ואת כל הפרמטרים של היקום: האורך והרוחב, העומק והגובה. צבעי השחור והזהב הם גם צבעים ריאליסטיים של אלומות האור של פנסי הרחוב המצליפות על המדרכה וגם צבעים סמליים של היום והלילה, של השחיתות ותאוות הממון של דרי העיר. אפילו למילה "ירקרק" שבבית השלישי יש הוראה של זהב (כמו ב"אסתר ירקרוקת הייתה וחוט של חסד משוך עליה" (מגילה יג מט), או "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ" (תהילים סח יד), כשם שהצירוף "כוכבים בחיתולים" יכול להעלות באוב את הפסוק מאיוב "בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו" (איוב לח, ט). אלתרמן, חניך בית ספר דתי בקישינוב, נהג תכופות לאזכר פסוקים מן המקורות היהודיים בלבוש יום-יומי מודרני. עולות כאן במקביל תמונה יום-יומית ותמונה מופלאה, לשון יום-יומית ולשון מקורות רחוקה ונדירה. תכונתה הדואליסטית של שירת אלתרמן מאפשרת התבוננות דינמית בניגודי היום והלילה, החיים והמוות, ההתעוררות והרוגע, אגב הצבתם על גבי רצף מעגלי (עד כי לעתים אין לדעת אם התיאור לוכד את התופעה עצמה, או את היפוכה הגמור). בבית האחרון של השיר "ליל קיץ" כלל לא ברור אם מתוארות "השעות הקטנות" של הלילה, שבהן החלונות המוארים באור חשמל זהוב כבים אט אט לקראת שעת התרדמה וכמו נעלמים בתימרות עשן אביך; או שמא ההיפך הוא הנכון: אפשר שדווקא מתוארת כאן עיר בשעת בוקר מוקדמת, שעה שהחלונות נדלקים אט אט באור הזריחה הזהוב עד שעיר זו מתעוררת מן האופל והאובך בנהימה מורעבת לקראת יום עמל חדש, לקראת חיים חדשים. כך גם בתיאור שערי העיר וציריה בפתח המחזור "שירי מכות מצרים". שם לפנינו ספק תיאורם של חיים חדשים והתחלה חדשה (תמונת יולדת המתהפכת בציריה ומתבוססת בדמיה), ספק תיאורם של רגעי הקץ והכיליון (תמונת עיר שוקעת שנכבשה על-ידי אויביה, צירי דלתותיה החלודים נפרצו ויושביה מתבוססים בדמם). גם בשיר השני שבו בחרנו להתמקד – "הסער עבר פה לפנות בוקר" – קשה עד מאוד להחליט אם לפנינו מצב של הירגעות או של התעוררות נרגשת. מצד אחד המילים "נרגע השוק וקם" מבטאות לכאורה התאוששות הדרגתית של השוק הענק, שהופל בזמן ההתגוששות "אל הקרשים" ועתה הוא מגשש את דרכו וגם מתוך ההפכה. אבל המילה "קם" מבטאת גם דעיכה (כמו בצירוף המקראי "קמו עיניו" במובן של "כהו ופסקו לראות"), וגם המילה "נרגע" מבטאת דבר והיפוכו: מצד אחד, השוק נח מזעפו, ומצד שני לשורש רג"ע יש גם משמעות הפוכה, מתוך קרבתו לרג"ז ורג"ש, כמו בפסוק המקראי "רגע הים ויהמו גליו" (ישעיהו נא טו). כלול כאן אפוא תיאור דואליסטי, שבו אין לדעת אם לפנינו התרגשות שנרגעה או רוגע שהורגז מרבצו. לפנינו שיר בינרי ששתי האופציות המנוגדות מצויות בו בכוח: לא ברור אם מדובר ברגיעה או ביקיצה נרגשת, באימה או בשמחה, במראה סטטי או מלא אנרגיה. במילים "מים בעיני אנדרטות על הגשר" כלול רמז לאגדת התוגה של אוסקר ויילד על הנסיך המאושר שעיני האבן שלו זולגות דמעות יגון. מצד שני, הרחוב עוד ריחני מגשם – אות לכך שהגשם מרענן את המציאוּת ומחייה אותה, נוסך בה שמחת חיים ומעורר בה כוחות רדומים "יקוד פריחה" אצל אלתרמן יכול לבטא רעננות בריאה או היפוכה: חום יוקד של גוף דווה ופריחה אדומה של דלקת. התמונה יכולה להעלות באוב את אגדות הילדים התמימות, כדוגמת אגדות אנדרסן, והיא יכולה לרמוז גם למציאות אפלה ומושחתת, שאין בה דבר מן הנאיביוּת של אגדות הילדים. לא במקרה נבחר השוּק כרגע לרגעי הרגשה והרגיעה וכזירת המאבק שבין סער לרסן. השוק על קרונותיו ודוכניו עמוסי הסחורה הססגונית ועל תגרניו המפריחים קריאות וחידודים בלשון הנשמעת לשני פנים – מהווה ביצירת אלתרמן לסוגיה (משירי רגעים ועד לשירי שוק המציאות) אתר ריאלי וסמלי, מלא ניגודים וניגודי ניגודים של "art" ושל "nature" – של מציאוּת אוּרבּנית קשה, לבושה בטון ומלט, ושל מציאוּת חקלאית, פסטורלית. מצד אחד השוּק הוא מגילוייה הטבעיים והיצריים של העיר, ללא זיקה אל תרבות הכרך המושחתת והדקדנטית. יש בו תוצרת חקלאית שהובאה מן הכפר, ומהלכים בו טיפוסים כפריים שפשטותם היא פשטות של עובדי אדמה ושל סוחרי עיר. השוק מציית לחוקי העיר וללוח הזמנים של היממה ושל עונות השנה, אך יש בו פריצת חוקים (אגב מהמילה urban נגזרה גם המילה urbane, שפירושה "טרקליני" ומהמילה "פוליס" מילים שמציינות סדר ומשמעת, משטר ונימוס האופייניים לבני תרבות: politeness = נימוס, politics = פוליטיקה, police = משטרה, policy = מדיניות ועוד. בשוק מסתובבים טיפוסים וולגריים ומנבלי פה, אך יש בו גם משהו מעולם התום הכפרי, ללא האינטלקטואליזם האנין של הכרך המערבי השוקע. שני השירים הם ככלות הכול שירים אידאיים, בעלי משמעות אקטואלית ועומק היסטוריוסופי. ברוב יצירותיו נדרש אלתרמן לאותו נושא עצמו: חורבנה של עיר כמטונימיה וכמשל לשקיעת המערב (כשם חיבורו של אוסוולד שפנגלר) ולקץ ההומניזם (כשם חיבורו של אלכסנדר בלוק). בהשראת שפנגלר, ראה אלתרמן במאה העשרים חזרה אגב תמורה של תקופת ההתמוטטות של רומא, בירת העולם העתיק, מסיבות שמבית ומחוץ. די במשב סופה אחד, אומרים שירים אלה בסמוי, כדי להביא להרס של קנייני תרבות שהושגו בעמל של דורות, והתקומה מן ההרס עשויה לארוך מאות שנים. קל להרוס ולנתץ, אך קשה פי כמה לקום מן החורבות. בספרייתו שבמרכז קיפ לחקר הספרות שבאוניברסיטת תל-אביב מצאתי חיבור של המשורר והוגה הדעות הצרפתי פול וולרי (Valéry)– Notes sur la grandeur et la décadance de l´europe – ("הערות על גדולתה ושקיעתה של אירופה") בתוך חיבורו Regards sur le monde actuel ("מבט על העולם בדורנו"). יש שהאנושות מגיעה לשלב כה רווי בהתפתחותה, עד שהאדם, מרוב חוכמה ותרבות ובעיקר מרוב משמנים של פינוק דקדנטי, מסיג מבלי דעת את העולם מאות שנים לאחור. בשיריו רומז אלתרמן כמו קוואפיס בשירו הנודע "הציפייה לברברים", כי כזה הוא הגורל הצפוי לאנושות מידי הברברים, הטבטונים והוויזיגותים של הזמן החדש. ואין מדובר ברמז בלבד שאותו צריך הקורא לחלץ מבין שיטי הטקסטים. במאמרו "בין ספרה לסיפור", שאותו הציב אלתרמן בסוף מחזהו "משפט פיתגורס" (מחזה העוסק בהמצאת המחשב), אומר אלתרמן במפורש כי בכל פרק מפרקי ההיסטוריה באה הסטיכיה – פגעי הטבע, האסונות, המלחמות – ומחריבה את הישגי הדורות שהושגו ברוב עמל. "שירי מכות מצרים" שלו עוסקים בגורלה של נוא אמון הניצבת על ראשית נתיבות עמים ועתידה להפוך ל"אפרן של בירות כל דור" – העיר הראשונה בהיסטוריה שקבעה את האות לבאות – את הדגם שלפיו עלולה עיר עתירת קנייני חומר ורוח להפוך לגל חורבות בשל סכלות תושביה ושאננות מנהיגיה. הכרך ביצירת אלתרמן הוא שיאה של התרבות האנושית, וגם המקום שבו מצויים תהומות הניוון והרוע. הוא כרך בשירת הכרך שלו בהעלם אחד את שני פניה של כל תופעה מודרנית – את היופי והאימה – וערבל אותם במעגל אינסופי של תמוטה ותקומה. והיום, כשאנו שוב באיום קיומו, וחשרת עננים נקשרת מעל תבל, יש לקוות שכמו בשיר הסיום של "שירי מכות מצרים" תמשיך העיר – תמצית היצירה האנושית – לעמוד על תִּלה ושהעולם הנאור ידור נדר " כי לא ימלוך כִּנָּם ולא תמלוך צפרדע / ולא יפלו עמים נַשֵּׁק את שרביטם. // כי בעולם נוצץ של חרב ושל כסף / תנשוב תקוות דורות כרוח בעלים / עלי עפר נצחי של אהבה ועצב / נולדת היא בליל צירים וחבלים. [...] והיא חידת הכוח שתכלה לו אין / והיא חידת האומן, שאפס לו קץ / כל נער יפתרנה, ולשווא עדיין / ראשם של הכסילים אליה מתנפץ". Read More תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 13 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת השנים התפרסמו חלק מהתרגומים בעיתון " הארץ ", ובכתבי העת " קשת החדשה ", " גג ", " ליטרטורה ", " שְׁבוֹ " ו-" הו !". מדי שבוע יצטרפו לקובץ "ברבורי הפרא שביער" תרגומים נוספים. התרגומים יופיעו תחילה לפי סדר פרסומם, ואחר-כך יסודרו בסדר הכרונולוגי של מועדי חיבורם. Down By the Salley Gardens Down by the salley gardens my love and I did meet; She passed the salley gardens with little snow-white feet. She bid me take love easy, as the leaves grow on the tree; But I, being young and foolish, with her would not agree. In a field by the river my love and I did stand, And on my leaning shoulder she laid her snow-white hand. She bid me take life easy, as the grass grows on the weirs; But I was young and foolish, and now am full of tears. בצל גני הערבה בְּצֵל גַּנֵּי הָעֲרָבָה חָזִיתִי בָּהּ בָּרִאשׁוֹנָה, חֶמְדַּת-לִבִּי בַּגַּן חָלְפָה רַגְלָהּ צְחוֹרָה, קְטַנָּה. הָאַהֲבָה קַח בְּקַלּוּת כְּצִיץ עַל עֵץ יִנְבֹּט אַךְ רַךְ הָיִיתִי וֶאֱוִיל. לִבִּי עוֹד לֹא נֵאוֹת. בָּאָחוּ לְיַד שְׂפַת עֲיָנוֹת עָמַדְנוּ בָּאוֹרָה, וְעַל כְּתֵפַי הָרְכוּנוֹת הֵנִיחָה יָד צְחוֹרָה. קַח הַחַיִּים בְּקַלִּילוּת כָּעֵשֶׂב עַל הַחוֹף אַךְ רַךְ הָיִיתִי וֶאֱוִיל. עַתָּה כֻּלִּי מַכְאוֹב. Her Praise SHE is foremost of those that I would hear praised. I have gone about the house, gone up and down As a man does who has published a new book, Or a young girl dressed out in her new gown, And though I have turned the talk by hook or crook Until her praise should be the uppermost theme, A woman spoke of some new tale she had read, A man confusedly in a half dream As though some other name ran in his head. She is foremost of those that I would hear praised. I will talk no more of books or the long war But walk by the dry thorn until I have found Some beggar sheltering from the wind, and there Manage the talk until her name come round. If there be rags enough he will know her name And be well pleased remembering it, for in the old days, Though she had young men's praise and old men's blame, Among the poor both old and young gave her praise. בשבחה הִיא רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּעֵינַי לָהּ תְּהִלָּה יָאָה. סָבַבְתִּי לִי בֵּין חֲדָרִים וּבְגֶרֶם מַדְרְגוֹת, נִרְגָּשׁ כְּאִישׁ אֲשֶׁר סִפְרוֹ זֶה אַךְ יָצָא לָאוֹר אוֹ כְּעַלְמָה שֶׁהִתְהַדְּרָה לָהּ בְּמַלְבּוּשׁ חָדָשׁ אַף שֶׁהִטֵּיתִי אֶת הַשִּׂיחַ שֶׁנֵּעוֹר בְּתַחְבּוּלוֹת כְּדֵי שֶׁשְּׁמָהּ לֹא יֵעָלֵם אִשָּׁה אַחַת דִּבְּרָה עַל סֵפֶר שֶׁקָּרְאָה אִישׁ מְבֻלְבָּל אֶחָד דִּבֵּר כְּמוֹ חוֹלֵם כְּאִלּוּ שֵׁם אַחֵר לוֹ בֶּחָזוֹן נִרְאָה. הִיא רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּעֵינַי לָהּ תְּהִלָּה יָאָה. לֹא אֲדַבֵּר עוֹד עַל סְפָרִים אוֹ עַל הַמִּלְחָמָה בֵּין הַקּוֹצִים אֶדּוֹד בַּדֶּרֶךְ עַד סוֹפָהּ אֶת הַשִּׂיחָה אַטֶּה עַד שֶׁיֻזְכַּר בָּהּ שְׁמָהּ וְלוּ בְּפִי קַבְּצָן הַמִּסְתַּתֵּר מִן הַסּוּפָה. וְאִם לְבוּשׁ קְרָעִים הוּא, מִיָּד יַכִּיר הַשֵּׁם וּבְזֵכֶר הַיָּמִים הַהֵם יִמְצָא הָאִישׁ שִׂמְחָה. אִם צְעִירִים יֹאמְרוּ הָלֵל, זְקֵנִים יִתְלוּ אָשָׁם הַקַּבְּצָנִים, זְקֵנִים וּצְעִירִים גַּם יַחַד, יַעֲלוּ שִׁבְחָהּ. ​אל-נא תשגה באהבת אין קץ אַל נָא תִּשְׁגֶּה, רֵעִי, בְּאַהֲבַת אֵין קֵץ אֲנִי אָהַבְתִּי כָּל יָמַי בְּלִי חִשּׁוּבֵי זְמַנִּים, עַד שֶׁהַגִּיל אוֹתִי הוֹצִיא כָּלִיל מִן הַמַּחֲזוֹר כְּמוֹ אֶת הַיְּשָׁנִים וְהַבָּלִים בַּפִּזְמוֹנִים. בַּעֲלוּמִים אֲשֶׁר חָלְפוּ בְּלִי שׁוּב הַקֶּשֶׁר שֶׁאָרְגָה נַפְשֵׁנוּ לֹא פָּחַת. חָלַקְנוּ זֶה עִם זֶה אֶת הִרְהוּרֵי הַלֵּב הָיִינוּ שְׁנֵינוּ כְּמַהוּת אַחַת אַךְ בְּדַקָּה פָּנְתָה הִיא לְאָחוֹר אַל נָא תֹּאהַב בְּלִי חִשּׁוּבֵי זְמַנִּים פָּן הַחֲלוֹף יוֹצִיאֲךָ מִן הַמַּחְזוֹר כְּמוֹ אֶת הַיְּשָׁנִים וְהַבָּלִים בַּפִּזְמוֹנִים. ​O Do Not Love Too Long Sweetheart, do not love too long: I loved long and long, And grew to be out of fashion Like an old song. All through the years of our youth Neither could have known Their own thought from the other's, We were so much at one. But O, in a minute she changed - O do not love too long, Or you will grow out of fashion Like an old song. האוהב מבכה את סוף אהבתו יָד שְׁקֵטָה, רֹאשׁ חִוֵּר וְצִיצַת רֹאשׁ קְלוּשָׁה לִי הָיְתָה בֶּעָבָר יְדִידַת-נֶפֶשׁ יָפָה. וְחָלַמְתִּי: נַפְשָׁהּ לְאַחַר יֵאוּשָׁהּ עוֹד תִּמְצָא עִם הַזְּמַן אַהֲבָה בְּסוֹפָהּ. אַךְ הִיא פַּעַם סָקְרָה אֶת לִבִּי כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת תָּכְנוֹ, וּמָצְאָה אֶת פָּנַיִךְ טְמוּנִים שָׁם. אָז מִמֶּנִּי הָלְכָה וְכֻלָּהּ אֲנָחוֹת וּדְמָעוֹת. ​The Lover Mourns for the Loss of Love Pale brows, still hands and dim hair, I had a beautiful friend And dreamed that the old despair Would end in love in the end: She looked in my heart one day And saw your image was there; She has gone weeping away. He Tells of a Valley Full of Lovers I dreamed that I stood in a valley, and amid sighs, For happy lovers passed two by two where I stood; And I dreamed my lost love came stealthily out of the wood With her cloud-pale eyelids falling on dream-dimmed eyes: I cried in my dream ‘O women bid the young men lay Their heads on your knees, and drown their eyes with your hair’, ‘Or remembering hers they will find no other face fair ‘Till all the valleys of the world have been withered away.’ הוא מספר על עמק שמלא באוהבים בַּחֲלוֹמִי אֲנִי עוֹמֵד בְּעֵמֶק, הַמָּלֵא בַּאֲנָחוֹת, וְעַל פָּנַי זוּגוֹת הַמִּתְעַנְּגִים בַּאֲהָבִים פַּעֲמֵי אֲהוּבָתִי הָאֲבוּדָה מִיַּעַר מִתְגַּנְּבִים שְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ מְעֻנָּנוֹת עַל דְּיוֹקָנָהּ נָחוֹת. בַּחֲלוֹמִי קָרָאתִי: הוֹ נָשִׁים, אֱמֹרְנָה לַצְּעִירִים רֹאשׁ לְהַנִּיחַ עַל בִּרְכֵּיכֶן, וּלְהַטְבִּיעַ מַבָּטָם בִּשְׂעַרְכֶן, לָעַד לֹא יִמְצְאוּ אַחַת כְּמוֹתָהּ לְחֵן עֲדֵי כָּל עֵמֶק בַּתֵּבֵל יִהְיֶה צָחִיחַ. The Rose if the World WHO dreamed that beauty passes like a dream? For these red lips, with all their mournful pride, Mournful that no new wonder may betide, Troy passed away in one high funeral gleam, And Usna's children died. We and the labouring world are passing by: Amid men's souls, that waver and give place Like the pale waters in their wintry race, Under the passing stars, foam of the sky, Lives on this lonely face. Bow down, archangels, in your dim abode: Before you were, or any hearts to beat, Weary and kind one lingered by His seat; He made the world to be a grassy road Before her wandering feet. השושן של העולם וּמִי חָשַׁב שֶׁיְּפִי אִשָּׁה חוֹלֵף כְּמוֹ חֲלוֹם? בִּשְׁבִיל שִׂפְתֵי שָׁנִי, עִם גַּאֲוַת הַיִּסּוּרִים מִין יִסּוּרִים עַל שֶׁנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת אֵינָם קוֹרִים, הֵן טְרוּיָה נֶחְרְבָה וְנִקְבְּרָה תּוֹךְ יוֹם וְכֵן יַלְדֵי אוּסְנָה בַּת-הַיָּגוֹן קְבוּרִים. וְאָנוּ כְּכָל הָעֲמֵלִים חוֹלְפִים בְּלִי הֶרֶף בֵּין הַלְּבָבוֹת הָרוֹעֲדִים אֲשֶׁר מְקוֹמָם מְפַנִּים כְּמוֹ מַיִם בְּהִירִים בִּימֵי קֹר צוֹנְנִים מִתַּחַת לְכוֹכְבֵי מָרוֹם, שֶׁלָּרָקִיעַ הֵם כְּקֶצֶף אֲשֶׁר שׁוֹכֵן עַל אֵלֶּה הַפָּנִים. הִשְׁתַּחֲווּ בִּמְעוֹן הָעֲרָפֶל כְּרוּבֵי מָרוֹם: לִפְנֵי נוֹצַרְתֶּם וּבְטֶרֶם לֵב יִפְעַם בַּאֲדִיבוּת לֵאָה יֵשֵׁב עַל כֵּס מוּרָם הוּא שֶׁנָּתִיב בָּרָא לְכַף רַגְלָהּ, כֻּלּוֹ מְתֹם לִכְשֶׁתֵּצֵא לִנְדוּדֶיהָ בָּעוֹלָם. Read More

דיוקן ההיסטוריון של הספרות כבורא מציאות לציון יום פטירתו של פרופ' גרשון שקד - 28 בדצמבר גרשון שקד / הסיפורת העברית 1880—1980 (ה') בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות פורסם: מאזנים / 3... מרתיעה לפיוס לציוּן שנה למות א"ב יהושע קריאה אחרת ב "מסע אל תום האלף" פורסם: מסות על תום האלף - עיונים ברומן של א"ב יהושע "מסע אל תום האלף", הקיבוץ... עם זיוה שמיר: רטוש היה מהניטשאנים הקיצוניים בספרות העברית יעקב בסר / שיחת השבוע - ראיון עם ד"ר זיוה שמיר פורסם: על המשמר, 23/07/1993 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש )... מול שמי ברזל ריקים ("בעיר ההרגה") ב-6 באפריל אנו מציינים 120 שנה לטבח קישינב מוגש כאן המאמר "הגות פואטית ופוליטית בפואמה "בעיר ההרגה"" שחלקו התפרסם בקובץ "במבואי עיר... The Heights of the Nether World of Shin Shifra \ The Sand Street Published: Modern Hebrew Literature (MHL) New Series No.15, Fall/Winter 1995 the Institute for the... ספר חדש משמרת חדשה על יהודית קציר/ סוגרים את הים. הספריה החדשה (ע.מנחם פרי), הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, רמת-גן 1990 פורסם: עתון 77, גל' 123... רק על עצמי לספר ידעתי במלאת 4 שנים לפטירת הסופרת עמליה כהנא-כרמון ביום 16 בינואר 2019 פורסם: מעריב , 31 במאי 1991 (עודכן: 15.1.2023 ) עמליה כהנא-כרמון /... להכניס תבן לעפריים על דוד אברבך / 'ביאליק' (ספר בסדרה "הוגי דעות יהודיים", בעריכת ארתור הרצברג), הוצאת עידנים / ידיעות אחרונות, תל-אביב 1992 פורסם: ??????... דחלילים? עדיין לא השתכנעתי שמשרד החינוך אכן מתכוון ברצינות לחזק את מקצוע הספרות ולא לצמצמו (תשובה לשר-החינוך בנושא לימודי הספרות) פורסם: ידיעות... ביאליק, תמונת מצב על הלל ברזל / תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו‚ (כרך ב' - שירת התחייה: חיים נחמן ביאליק), ספרית פועלים, 1991 פורסם: ידיעות... מקוריות ומקורותיה שירי "חופה שחורה" ותרגומי אדגר אלן פו על-ידי ז'בוטינסקי - 11 שנה למות רטוש פורסם: ידיעות אחרונות , 27.3.1992 ( קובץ זה ניתן לקריאה... האשימו אותו שבנה לעצמו ארמון ביאליק "הבורגני" סופג חיצי ביקורת מבני דורו פורסם: מעריב, 4.10.1991 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו... נאומו של ח"נ ביאליק "לפתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים": דברי פרשנות פורסם: תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, (1997) ( בהמשך נספח – נאום ח"נ ביאליק בפתיחה החגיגית של האוניברסיטה בירושלים, ניסן תרפ"ה )... כל מלה מיגדל מלא על ישראל אלירז, 'פה קרוע', שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992 פורסם: ידיעות, 23/7/1993 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט... "אשר ידי הייתה בו בשדה" דמות קין ביצירת אלתרמן לתקופותיה ולסוגיה פורסם: "על עת ועל אתר: פואטיקה ופוליטיקה ביצירת אלתרמן" (תל-אביב 1999), פרק ב' (טקסט משוחזר... "בדיקת רקמות" בלשון השירה עיון בתפקודן של הרמיזות בשירת ביאליק, אלתרמן ועמיחי (הופיע גם תחת השם "הלשון האלוסיבית כאבן-בוחן לחילופי נורמות פואטיות- עיון... הפתרון הוא אילם למעמדן של האניגמה ושל הזאוגמה בשירת אלתרמן פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לקריאה בקובץ PDF א. בזכותה של שירה חידתית ומעורפלת אחדים... לזכרו של אברהם ליס אברהם ליס (31 במאי 1913, ביאליסטוק, פולין – 24 באוקטובר 1998,תל אביב) מבקר ספרות ומסאי יידי ישראלי, כיהן כמנהל המרכז לתרבות יידיש בתל... NO STORY, NO HISTORY Bialik's Stories from Texture to Context (Lecture circa 1998) (possible errors in text due to conversion from old files) My topic -... THE PORTRAIT OF AGNON'S STAGE ADAPTER AS A LITERARY INTERPRETER (Lecture, unknown date) There are not many dramatic works in Hebrew suitable for stage performance, as most dramatic texts are "closet... Influence of Racine on 19th Century Hebrew Dramatic Poetry (a lecture, circa 1999) (possible errors in text due to conversion from old files) Allow me to introduce here briefly one of unknown... הנשמה מלאכותית או קבורת חמור? במאמרו "בין שני המגנטים" (מעריב, 10.9.1999) טוען נתן זך כי תכנית החובה של משרד החינוך וחוקרי האקדמיה מעניקים לביאליק הנשמה מלאכותית.... להדהים את הבורגנים עיון רטרוספקטיבי בשירת יונה וולך פורסם: כנס דב סדן , אוניברסיטת תל-אביב, 1994. (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) מפתיע... בכף הקלע השקפת עולמו של ביאליק לפי "מגילת האש" פורסם: צפון - קובץ ספרותי , circa.1995 (?) (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) הקיץ... "משורר חצר" או "משורר לאומי" יחסיו של נתן אלתרמן עם הממסד פורסם: אתגר הריבונות : יצירה והגות בעשור הראשון למדינה. עורך - מרדכי בר-און "יד בן-צבי", ירושלים 1999 (טקסט... "אל הציפור" - שירה פוליטית 120 שנה להולדת ביאליק פורסם: מעריב , 01/01/1993 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) בשיר 'אל הציפור', שנודע ברבים כבכור... אש ירוקה ורכה על ספר השירים: "הלא" מאת חמוטל בר-יוסף פורסם: ידיעות אחרונות , 24/07/1998 (טקסט מלא בהמשך הדף) ...השפעה בלתי צפויה של ה'דקאדנס' בגילוייו... ביאליק בנעלי בית שלמה שבא, "חוזה ברח" - סיפור חייו של חיים נחמן ביאליק, דביר, 1990 פורסם: ידיעות אחרונות , 09/03/1990 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו... ה'קונסיט' (conceit) - יחידת הטקסט האופיינית ליצירת עמיחי הרצאה ב"כנס עמיחי" , אוקספורד יוני 1994 פורסם: עם וספר , חוברת ט' , 1995 לגירסה אנגלית - For an English version (טקסט משוחזר מקבצים ישנים... חיפוש זהות בין תל-אביב לניו-יורק ליה נירגד / 'כמו בג'מיקה' / עם עובד- ידיעות אחרונות - חמד , 1991 פורסם: ידיעות אחרונות , 07/06/1991 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו... כוחה של המלה שלמה טנאי / מחר בעוד נצח (שירים) / הוצאת רשפים, תל-אביב 1995 פורסם: ידיעות אחרונות 03/05/1996 לכאורה, ספר שיריו החדש - התשיעי במניין -... כי האדם אינו אלא משה דור / אהבה ושאר פורענויות (שירים) / ריתמוס סדרה לשירה, הקיבוץ המאוחד וקרן ת"א, 1993 פורסם: ידיעות אחרונות , 06/08/1993 "כל סופר צבר... התאבדותו של סופר אהרן מגד / עוול (רומאן) / הוצ.עם-עובד, הספריה לעם, 1996 פורסם: ידיעות אחרונות , 17/05/1996 הרומאן החדש של מגד הוא ספר מומלץ, מרגש ומרגיז,... Conceit as a Cardinal Style-Marker in Yehuda Amichai's Poetry Published: THE EXPERIENCED SOUL: STUDIES IN AMICHAI ( ED.GLENDA ABRAMSON) WESTVIEW PRESS, "HARPER COLLINS PUBLISHERS", OXFORD 1997 For... ההלכה למעשה תשובתו של עגנון ליל"ג ב"והיה העקוב למישור" פורסם: על "והיה העקוב למישור": מסות על נובלה לש"י עגנון מבוא ועריכה - יהודה פרידלנדר. הוצאת... עשור באפור? פורסם: מאזנים ס"ד/6-7 פברואר-מרס 1990 לחצו להורדת קובץ PDF מוכן להדפסה (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) תשובתי על משאל... המסכה המבודחת ופניה הרציניים עיון ב'בדיחה העממית' של ביאליק 'אלוף בצלות ואלוף שום' פורסם: סדן: מחקרים בספרות עברית , כרך א' , 1994 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו... ביאליק וארון הספרים העברי פורסם: גג: כתב-עת לספרות, גליון 1, 1998 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים ) לאחרונה - בעקבות דברים אקטואליסטיים שכתבו... לא הרחק מן ההמון הסואן על החיים והספרות בעתות מלחמה לפי 'לממשלת המרש' לביאליק פורסם: עם וספר 1998 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים ) א.... פשוט לכאורה, מורכב כהלכה היינריך היינה / מבחר שירים ומכתבים תרגם לעברית והוסיף פרקי ביוגרפיה: שלמה טנאי / הוצאת רשפים, 1990 פורסם: ידיעות אחרונות 06/04/1990... תעלומת המחזה האבוד של ביאליק לרגל יום הולדתו החל בי' בטבת פורסם: ידיעות אחרונות 28/12/1990 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) לחצו לקריאה בקובץ PDF... בחיפוש אחר האל הנעלם צבי לוז / שקפים: סיפור רב קולי / תל-אביב, ספרית פועלים, 1994 צבי לוז / שירת אברהם חלפי: מונוגרפיה / תל-אביב, הקיבוץ המאוחד, 1994 פורסם:... ביאליק ומלכת שבא תגובה למאמרו של אדמיאל קוסמן "האם היתה מלכת שבא גבר ואם לאו - למה היו רגליה שעירות ?" מיום ה- 7.10.98 פורסם: הארץ 14/08/1998 אדמיאל... המיתוס ושברו נתן שחם / מכתב בדרך / ספרית פועלים, תל-אביב 1999 פורסם: ידיעות אחרונות 30/07/1999 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) קובץ... שירה כתרגום סימולטאני דוד אבידן / 'המיפרץ האחרון' (שירי סופת-המידבר ושבעה שירי-רקע) ספרי המאה השלושים / תירוש, 1991 פורסם: ידיעות אחרונות 10/05/1991 (טקסט... החיים, היסורים רבקה קרן / אהבה אנושה (רומאן) / עם עובד (ספריה לעם), תל-אביב 1992 פרסום: מעריב 27/03/1992 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות... קליל - ועמוק יצחק אורבוך-אורפז / אהבות קטנות, טרופים קטנים / תל-אביב, הקיבוץ המאוחד, 1992 פורסם: ידיעות אחרונות , 11/09/1992 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים... תהום הפחד והפיכחון שמשון חלפי /"דרכים" (שירים )/ ספרית פועלים וקרן תל-אביב לספרות ואמנות, 1991 פורסם: מעריב , 19/06/1992 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו... הכאב והכזב ט. כרמי / אמת וחובה (שירים) / הוצאת דביר, 1993 פורסם: ידיעות אחרונות 29/10/1993 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) ט. כרמי... ליצן וצליין לצלוח את המאה / מלים: יצחק אוורבוך אורפז - ציורים: יגאל תומרקין / ריתמוס (סידרה לשירה), הוצאת הקיבוץ המאוחד וקרן תל-אביב לספרות ולאמנות,... 1 2 3 ראיונות, קטעי עיתונות שיצאו בדפוס, מאמרים במדורי ספרות ובפרסומים מקצועיים ארכיון מפתח פרסומים 1990 - 1999

פרופסור זיוה שמיר Prof. Ziva Shamir ברחבי הרשת באתר פואטרנס בלקסיקון " הקשרים " בלקסיקון הספרות העברית החדשה ביקורות על ספריה בספריה הלאומית אודות האתר ביבליוגרפיה ביוגרפיה זיוה שמיר באתר הספריה הלאומית רשימת מאמרים במדעי היהדות (רמב"י) English CV פילמוגרפיה חומר אוטוביוגרפי

Item List Item Title This is placeholder text. To connect this element to content from your collection, select the element and click Connect to Data. Read More Item Title This is placeholder text. To connect this element to content from your collection, select the element and click Connect to Data. Read More Item Title This is placeholder text. To connect this element to content from your collection, select the element and click Connect to Data. Read More

Total number of posts: הכינה נחמה כאלגוריה פוליטית 11 באפר׳ 2023 מצעד הפזמונים של נתן אלתרמן - בימת מופעי הספרות צוותא - עם מאיר עוזיאל 6 ביוני 2023 "ביאליק בלבוש חדש" - אירוע מוזיקלי - ספרותי 7 בינו׳ 2023 בעצם לבלוב אביבם רגשות – כעלים בשלכת 5 בינו׳ 2023 סיפורים מאגף המשרתות? 29 בדצמ׳ 2022 עת לקום או עת לישון, לא כתוב על השעון 23 בדצמ׳ 2022 נאומו של ח"נ ביאליק "לפתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים": דברי פרשנות 22 בדצמ׳ 2022 יבוא ויצוא בלשון 19 בנוב׳ 2022 בגידת האינטלקטואלים 19 בנוב׳ 2022 השיר הגברי 19 בנוב׳ 2022

הדף שחיפשת לא נמצא - יתכן ומדובר בתקלה זמנית חזרה לדף הראשי

להורדת הספר בקובץ PDF יש ללחוץ על התמונה כל דמות ברומן שירה – "הסימפוניה הבלתי גמורה" של עגנון – היא בבחינת "אוקסימורון מהלֵך": הנריאטה הרבּסט היא גם "עץ יבש" וגם "גפן פורייה"; בעלה מנפרד הרבּסט הוא גם איש משפחה אחראי וגם "נער" השוכח את כל חובותיו כלפי משפחתו בעבור לילה אחד של שכרון חושים? פרופ' זיוה שמיר מנסה להתמודד עם חידות אחדות האופפות את הרומן שירה ותובעות את פתרונן: מדוע לא הצליח עגנון לסיים את הרומן המורכב והמעניין מִבּין ספריו? האם חיבר עגנון את היצירה לפני השואה או אחריה? לפני הקמת המדינה או אחריה? מה הם מקורות ההשראה של הרומן בספרות העברית ובספרות העולם? ומעל לכול: מדוע נמשך מנפרד הרבּסט אחר מַדוחיה של האחות שירה? מה יכול לגרום לאיש משפחה אחראי ומסור לעזוב את אשתו ואֵם ילדיו, את צאצאיו הבוגרים והרכים ואת ביתו הנאה והמטופח, למען אישה גברית, נגועת חולי ולא יפה, שחדרי ביתה כחדרי שאוֹל ושחת? הספר שירה חדשה מציע פרשנות פוליטית ופואטית על רקע תמונותיה של אירופה המתרוקנת מיהודיה ועמידתו של דור מלחמת העצמאות ישראל מול אתגר הריבונות. תהליכי הפיכתה של אירופה מגן עדן פורח לגיהינום עלי אדמות והפיכתו של יעקב לישראל עומדים בבסיס הספר המורכב הזה המעלה דיאגנוזות מדויקות לגבי ההוֹוה המתהווה ואף משמיע פרוגנוזות אחדות לעתיד לבוא. הרומן שירה הוא גם פרק חשוב בלוח-חייו של אמן מזדקן העומד על פרשת דרכים ושאלת "לאן?" תלויה על שפתיו. ​ איור: שירה לימון עיצוב: מאיה גלפמן ​ להורדת הספר בקובץ PDF יש ללחוץ על התמונה

קץ האב בשירו של דילן תומס "אל נא תלך בלאט אל חיק החשכה" לציון ה-27 באוקטובר, יום הולדתו של המשורר פורסם בנוסח שונה: שבו: כתב-עת לשירה , גיליון 15 , 2005 המשורר הוולשי דילן תומס (1914 – 1953),... החיים והספר: על ספרו החדש של חיים באר, "לפני המקום" על - חיים באר / “לפני המקום" (רומן), ספרייה לעם, הוצאת עם עובד, תל-אביב 2007 פורסם: גג; כתב-עת לספרות, 17 ,2008 ספרו החדש של חיים באר... המוזה בארץ המראות (2023) על שיר האיגיון Jabberwocky מאת לואיס קרול לציון יום הולדתו החל ב-27 בינואר פורסם : www.literatura.co.il , בתאריך 27/08/2006 פורסם: ... פיתויה של נערה פתיה שירי מערכון ארוטיים של שקספיר ושל ביאליק פורסם: במה: רבעון לדרמה, 171 , 2004 במערכה הרביעית של המלט (תמונה חמישית), משמיעה אופליה שיר... כוחה של חולשה על ה"אֶפּוֹס" לילדים "מעשה בחיריק קטן" מאת נתן אלתרמן פורסם: עלי-שיח, 47 , 2002 אוויר הפסגות צלול אך דליל את המעשייה המחורזת שלו לילדים ... גברו עלילות בארץ המסה "גילוי וכיסוי בלשון" ומקומה במסכת יצירתו של ביאליק א. בהשראת מאמריו הפרוגרמטיים של אחד-העם על הלשון העברית - "הלשון וספרותה" (תרנ"ג... הטרדה פוליטית באקדמיה יש להגן על סטודנטים מפני הפיכה של שיעורים לחוגי-בית פורסם: ידיעות אחרונות , 14.11.2002 לחצו לקריאת המקור בקובץ PDF ( טקסט משוחזר מקבצים... הפיל והשפן על מנכ"לית משרד החינוך ותכתיביה פורסם: ידיעות אחרונות, 21.10.2002 לקריאת המקור בקובץ PDF (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות... אמא לא היתה תגרנית, אבא לא היה מוזג תמר רותם מראיינת את פרופ' זיוה שמיר: ביאליק שיכתב את הביוגרפיה שלו כדי לעורר הזדהות בקוראיו ובכלל היה דמות מורכבת בהרבה מזו שמלמדים בבתי... נו"ן = "ניצחון" או "נס"? (חלק א') על "נס גדול היה פה" מסכת לחנוכה מאת נתן אלתרמן פורסם: במה: רבעון לדרמה , גליון 169 , 2003 ( טקסט מעודכן - יתכנו שינויים קלים מהמקור )... "יצאתי לצלם מטעם פיק"א את נוף ההתיישבות החדשה" עיון במחזהו של נתן אלתרמן "כנרת, כנרת" פורסם: במה: רבעון לדרמה, 166: 36-47, 2002 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים או אף... יש מאין? מאה שנים להולדתו של יונתן רטוש יונתן רטוש האמין כי השירה העברית צריכה להתנתק מספרות ישראל שנכתבה בנכר ומספרות המערב. אולם נראה שהוא עצמו הושפע לא מעט מאדגר אלן פו, דרך... הציירת והמשורר - סיפור אהבה אילת נגב על "לנתיבה הנעלם" פורסם: ידיעות, 1/47/2000 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו קריאה בקובץ PDF העברית על כידון הקורקינט בפתח שנת המאה לפטירת הרצל יש מקום לחשבון-ביניים של החזון ושברו פורסם: ידיעות 14/7/2003 טקסט מלא בהמשך הדף ...ובינתיים, המילון העברי צובר... אליק נולד מן הים הבהרה בנוגע למשפט "אליק נולד מן הים" - הטקסט האחרון, ככל הנראה, של הסופר משה שמיר, כפי שכתב במכתב לפרופ' זיוה שמיר לפני מותו. פורסם:... בגידת האינטלקטואלים על דעיכת כוחו של המחקר האקדמי הא-פוליטי במדעי הרוח והחברה פורסם: כיוונים חדשים, 8: 15-31, 2003 א. "וְנִשְׁאַרְתֶּם עֲרִירִים..."... ביאליק בין הטורים פורסם: גבורות למאזנים, א 2009 36-29 בחורף 1929 נוסד כתב-העת "מאזנַים", ביטאונה של אגודת הסופרים, במתכונת של שבועון ובפורמט של עיתון.... אין זאת כי טרוף טורף.... (2022) על "האפרוח העשירי" – מעשייה טרגי-קומית לילדים מאת נתן אלתרמן ( מאמר בגירסה מחודשת לשנת 2022 ) פורסם לראשונה : עתון 77 , גליון 300, 2005... "הה, מי יוכל לשערך שלמה, מגמרת, מלטשת!" החיפוש אחר הזהות בשירה העברית בשנותיה הראשונות של המדינה פורסם: ארץ חפץ אמנות ועיצוב במתכת בשני העשורים הראשונים במדינה, נורית כנען קידר,... נר בחלון ופנסים אדומי זקן אותות הזמן והמקום בשירי כוכבים בחוץ פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ PDF א. המשך או מהפכה? מדי פעם עולה בחקר... החלום ושברו על "אלמנת קש" (רומן בלשי) / תהילה לוז גלמן, חלונות 2005 פורסם: - חסר - "אלמנת קש" הוא רומן בלשי, פרי-עטה הראשון של תהילה לוז-גלמן,... על רקבובית פרחי הרוע הערות אחדות על השפעת בודלר על השירה העברית החדשה שמביאליק ועד אלתרמן פורסם: שבו - כתב עת, 14, 2005. תרגום מאמר זה לאנגלית - Baudelaire's... יש לה עסק עם המכחול והשפופרת בעקבות אירה יאן - מסע ביצירת ביאליק * פורסם: מאזנים /9 ע"ד, יוני 2000 * מתוך הספר "לנתיבה הנעלם" (עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק),... נתן אלתרמן - משוררו של דור המאבק לעצמאות עיון במחזור שירי עיר היונה פורסם: סדן: מחקרים בספרות עברית - 5 , 2002 ( בהבדלים קלים ) פורסם: www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ... עוד חוזר הניגון של תיבת הזמרה: שיחה עם פרופ' זיוה שמיר על שירי הילדים של נתן אלתרמן - ראיון עם שושנה ויג פורסם: E-mago - כתב עת בנושאי תרבות ותוכן, 16/9/2005 לחצו להורדה בקובץ PDF לפני כמה... בשוכבו גווע שירים על קץ האב: דילן תומס ונתן אלתרמן (1) פורסם: שבו: כתב-עת לשירה , גיליון 15 , 2005 לחצו לקריאה בקובץ PDF השוואה בין שיר של המשורר... שנינו שקולים במאזניים עיון ברומאן "הכלה המשחררת" מאת א"ב יהושע פורסם: גג: כתב-עת לספרות , גיליון 5 , 2001 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) על... המשורר-הסוחר והמתבודד-הנודד מעמדה של דמות ה'אני'-הדובר ביצירת ביאליק ושלבים שונים במסלול התפתחותה וכן התייחסות לספרו של דן מירון "הפרדה מן האני העני", תל אביב, 1986... בשוך רעם התופים ותרועת החצוצרות האינדיווידואליזם האנטי-הרואי של יהודה עמיחי ושל פיליפ לרקין במבט רטרוספקטיבי פורסם: שבו: כתב-עת לשירה , גליון 10 , 2003 בסוף שנות החמישים... על שני שירי הלוויה נודעים עמיחי, יהודה - אל מלא רחמים / אודן, ויסטן יו - בלוז הלויה פורסם: שבו: כתב-עת לשירה, גיליון 12 , 2004 טראומת מותו של אדם קרוב ואהוב... עיני אהובתי אינן כשמש על הפנטמטר הימבי בתרגומי הסונטות של שקספיר פורסם: שבו: כתב-עת לשירה , גליון 13 , 2004 כארבע מאות שנה חלפו מאז חיבר שקספיר את הסונטות בנות... כוכבי שמים רחוקים שיר מרד הנעורים של ז'אן ארתור רמבו - ושיר של נתן אלתרמן פורסם: גג - כתב־עת לספרות , גיליון מס' 9 , 2004 ז'אן ארתור רמבו כתב כידוע אחדים... עיוותים בחקר יצירות ביאליק ואלתרמן: חוקרים, היזהרו בפסקנותכם! "אם פלוני יאמר על הזברה שהיא שחורה כעורב או לבנה כשלג - האמת החלקית היא סילוף חמור" פורסם: כיוונים חדשים 20, 2009 לחצו לקריאת המקור בקובץ... המת-החי גלגוליה של דמות המת-החי ביצירת אלתרמן פורסם: גג - כתב־עת לספרות , גליון 14 , 2006 אגב מלאכת העריכה של איגרות אלתרמן, נפלה לידי באקראי... מגע הזהב של מידאס סיפור חייו של ח"נ ביאליק בברלין * פורסם: כיוונים חדשים , גליון 5 , 2001 באוקטובר של שנת 1921 הגיע ביאליק לברלין, מיד לאחר טקס הנעילה של... הוא היה גיבור משה שמיר / יאיר -אברהם שטרן: חייו - מלחמתו - מותו (רומן ביוגרפי) / הוצ.זמורה ביתן, 2001 פורסם: ידיעות אחרונות , 03/08/2001 הרומן... ספרא או סיפא אלתרמן "מתכתב" עם שמואל הנגיד בתיוּוכה של שירת ביאליק פורסם: פסיפס גליון52 , 2002 א. ניצחון בקרב, הנצחה וחיי נצח בעשורים הראשונים של המאה... ואת איש הרוח שכחו פורסם: גג: כתב-עת לספרות (2) , 2000 מפעם לפעם אתה מזדמן, מרצון או מכורח, לאחד מאותם אירועי תרבות רבי משתתפים שבמרכזם חלוקת פרס או עיטור... התנצלות המחבר על מצבו של האמן בעתות מלחמה עיון במחזור "שירים על רעות הרוח" מאת נתן אלתרמן פורסם: בין ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה - מאמרים מוגשים לגרשון שקד קובץ בעריכת יהודית... הוא ארמון, הוא אריה, הוא המלך ליר! שקספיר בראי יצירתו של נתן אלתרמן: בשיריו המוקדמים שנתחברו בשנים 1929-1932 ובחטיבת שיריו המאוחרת "חגיגת קיץ " פורסם: עלי שיח (46) 2001... מי על סלעיך בשיר לא עגב? על אלתרמן וירושלים פורסם: ירושלים: מאסף לדברי ספרות (18) 2002 טענה מקובלת ורוֹוחת, שהפכה לכעין "אקסיומה", היא זו שלפיה היה נתן אלתרמן... למציאות יש דמיון עשיר על ארבע תדמיות כוזבות של נתן אלתרמן - האיש ויצירתו פורסם: עלי שיח , גיליון 49 , 2003 [א] מה יודע היום הציבור על חייהם, על אישיותם ועל... אפוקליפסה עכשיו על שירו של ויליאם באטלר ייטס "The Second Coming" פורסם: קשת החדשה: רבעון לספרות עיון ובקרת, 6 , 2003 שירו של ויליאם באטלר ייטס "The... הסופר כשוטה הכפר הגלובלי על ההיחשפות היח"צנית ועל הביוגרפיה הטריוויאלית בעידן תקשורת ההמונים פורסם: גג: כתב-עת לספרות ,גליון 12 , 2005 ספרה האחרון של הסופרת... מילים, מילים, מילים לא ייפלא אפוא שבמהלך המאה התשע עשרה אפילו ההיכרות עם יצירת שקספיר היתה נחלתם של מעטים נועזים. מיתרון הריחוק ההיסטורי אף ניתן להיווכח כי.... מי ענד לדוכיפת ציצית זהב על מקומה של הדוכיפת ביצירת ביאליק גג: כתב-עת לספרות ,גליון 18 , 2008 מכל ציפורי הארץ זכתה הדוכיפת, היא ולא אחרת, בבכורה – בתואר הציפור... הפתיה והנחש שרווה מדודיה על גלגולו של שיר על נערה פתיה אצל שייקספיר, גתה וביאליק המושפע מן הספור המקראי על חווה והנחש פורסם: גג: כתב-עת לספרות , גליון 15 , 2007... לביית את הפחד א"ב יהושע / העכבר של תמר וגאיה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005, פורסם: ידיעות אחרונות , 13/05/2005 א"ב יהושע אינו חדל מלהפתיענו: "לפתע"... במקלו ובתרמילו היהודי הנודד ביצירת ביאליק לסוגֶיה ולתקופותיה פורסם: מסכת /4 , 2005 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) לחצו להורדת קובץ... דור דור ודורסיו האם ניתן לראות בחרם על יצירת אמנות מעשה תרבותי? פורסם: כיוונים חדשים; כתב עת לענייני ציונות, יהדות, מדיניות, חברה ותרבות גליון.10 ,... 1 2 3 ראיונות, קטעי עיתונות שיצאו בדפוס, מאמרים במדורי ספרות ובפרסומים מקצועיים ארכיון מפתח פרסומים 2000 - 2009

- פרסומים אחרונים באתר - לפני 23 שעות - מאמרים - אמנון רובינשטיין (1931-2024)-איש המעלה דברים אחדים על האיש ועל יצירתו עם היוודע דבר מותו. כבר מזמן אמרתי לאחת מידידותיי, שערכה את ההיכּרות הראשונה ביני לבין פרופ' אמנון... לפני יומיים - מאמרים - כל הצלילים וההדים, המראות והבָּבוּאות ריקי דסקל / "שפת הנהר" (שירים), הוצאת עם עובד, תל-אביב 2021, 87 עמודים. בדור האחרון יוצאים מדי שנה במקומותינו מאות ספרי שירה, אם לא למעלה... לפני 4 ימים ביאליק מי הפרפר ומיהו הפרח? ביאליק מגיש לילדים "חומר למחשבה" רבות מיצירת ביאליק מציגות לפני קוראיהן זוג גיבורים – כעין תאומים ניגודיים: גיבור שמרן וסטָטי, "יושב... לפני 6 ימים - מאמרים - על הַלֵּב בספרות ובחיים במלאת יובל שנים להשתלת הלב הראשונה בסוף ינואר 1974 היה בְּני אֱיל – שיזם ועיצב את אתר מב"ע שלפניכם, אף עורך ומתַחזק אותו על-חשבון שעות... 11 בינו׳ - תרגומים - תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 18 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... 9 בינו׳ - תרגומים - שירי תום ומַסָּה* שירי ויליאם בלייק אירועי הזוועה של אוקטובר 2023 לימדו אותנו, אך לא תמיד עיכּלוּ את הלקח הזה בני העולם ה"נאור" וה"ליבֶּרלי", שאין גבולות ... 7 בינו׳ - מדיה - "מחורבות נָקום" פרופ' זיוה שמיר באירוע "מחֳרָבות נקוּם" שיח מס' 9 צולם 6/12/2023 בבית הסופר, קפלן 6 ת"א מנחה: צביקה ניר , יו״ר האגודה משתתפים: ד"ר... 3 בינו׳ ביאליק בכינור, בתוף ובחצוצרה לציוּן ה-5 בינואר שבּוֹ נערך לדרייפוס טקס השפלה בצבא צרפת, דרגותיו נשללו ממנו והוא נדון למאסר עולם ב"אי השֵּׁדים". פרשת דרייפוס, השתקפותה... 2 בינו׳ - כללי - "הציונות הרוחנית" והשגיה המעשיים לציוּן יום פטירתו ב-2 בינואר - מבט אחר על אחד-העם. לא פעם סיפרתי לקוראיי שעד כה לא ביקרתי בבתיהם של חכמי אודסה, ואף אין בכוונתי לבקר בהם... 1128 פרסומים באתר עדכונים מפתח פרסומים קטגוריות באתר כל הרשימות אלתרמן איזקסון, מירון.ח אתר ח.באר ביאליק בן-ציון ברדיצ'בסקי ברטוב גוטמן גולדברג דור, מירי יל"ג גורי, חיים א"צ גרינברג גרנות משה וולך, יונה זך טשרניחובסקי א.ב.יהושע לוז, צבי מולודובסקי עגנון עמוס עוז עמיחי, יהודה רביקוביץ רחל רטוש שופמן שלונסקי שלו, מאיר שמיר, משה שקד, גרשון תמוז מקרא - כללי - - מדיה - - נבחרים - - תרגומים - צרפתית בודלר, שארל אנגלית יידיש גרמנית - מאמרים - ארכיון - 2020 ועד היום ארכיון - 2010 - 2019 ארכיון - 2000 - 2009 ארכיון - שנות ה90 ארכיון - שנות ה80 ארכיון - שנות ה70 - פרסומים נבחרים - הכינה נחמה כאלגוריה פוליטית דברים לזכרו של מאיר שלו (1948 - 2023) את מאיר שלֵו ראיתי בפעם הראשונה כשהזמין אותי להשתתף בתכנית הטלוויזיה שלו "ארץ אהבתי". היה לו חוש... א"ב יהושע – אחרון "הצעירים הזועמים" של שנות החמישים על כתיבתו של גדול מסַפּרי ישראל בדורו הידיעה הבוקר הלמה כפטיש כבד, הגם שא"ב יהושע ("בּוּלי" בפי ידידיו) הִרבּה לדבר על מותו הקרב. א"ב... מהפכה של בן-לילה – סיכוייה וסיכוניה התכנית החדשה הזאת – לא זו בלבד שתגרום לעם ולמדינה נזק בלי הפיך, אם תתממש חלילה ככתבה וכלשונה. היא עתידה להשיג תוצאות, העומדות בניגוד לכל מצעד הפזמונים של נתן אלתרמן - בימת מופעי הספרות צוותא - עם מאיר עוזיאל צולם: 25/6/2023 באולם "צוותא" תל-אביב שירה ומוסיקה: נתן סלור, (נכדו של נתן אלתרמן). האחים והאחיות צנחני. מעיין סלקטר שור ואורון נדיב,... "ביאליק בלבוש חדש" - אירוע מוזיקלי - ספרותי ערב יצירות ביאליק בהלחנות חדשות (מצולם) שנערך ביום שני 9/1/2023 בשעה 19:30 בבית הסופר, תל-אביב השמעת בכורה של שישה שירים שזכו ללחנים... בעצם לבלוב אביבם רגשות – כעלים בשלכת על האוקסימורון המעודן בשירת רחל – המשוררת העברית הראשונה שהתחילה את דרכּהּ בלי ידיעת הלשון העברית פורסם: הקשרי לשון - בלשנות, פרשנות,... סיפורים מאגף המשרתות? עיון בסיפורו של עגנון "עובדיה בעל מום" (1921) שנכתב בעקבות ספרו של ויקטור הוגו "הגיבן מנוטרדאם" (נוסח מקוצר של פרק שהתפרסם בספרה של... עת לקום או עת לישון, לא כתוב על השעון על תהליך ההתהוות הנפתל של המעשייה המחורזת "המפוזר מכפר אז"ר" מאת סמואיל מרשק ועל היסודות האישיים ששיקעה לאה גולדברג בעיבודה פורסם: בין... נאומו של ח"נ ביאליק "לפתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים": דברי פרשנות פורסם: תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, (1997) ( בהמשך נספח – נאום ח"נ ביאליק בפתיחה החגיגית של האוניברסיטה בירושלים, ניסן תרפ"ה )... יבוא ויצוא בלשון מדיניות החידוש של ביאליק לנוכח חילוקי הדעות שבין ירושלים לאודסה פורסם: העברית, ס"ח, ג-ד - לקט אבני ח”ן מאוצרות לשונו של ביאליק (תשפ"א,... בגידת האינטלקטואלים על דעיכת כוחו של המחקר האקדמי הא-פוליטי במדעי הרוח והחברה פורסם: כיוונים חדשים, 8: 15-31, 2003 א. "וְנִשְׁאַרְתֶּם עֲרִירִים..."... השיר הגברי שאול טשרניחובסקי בעקבות רודיארד קיפלינג פורסם: שבו: כתב-עת לשירה, 11: 27-36, 2003 באווירת הפתיחוּת המאפיינת את עולמנו הבתר-מודרני, שבו... ביאליק בין הטורים פורסם: גבורות למאזנים, א 2009 36-29 בחורף 1929 נוסד כתב-העת "מאזנַים", ביטאונה של אגודת הסופרים, במתכונת של שבועון ובפורמט של עיתון.... השיבה המאוחרת: עיון בשירו של ח"נ ביאליק 'בתשובתי' עיון בשירו של ח"נ ביאליק "בתשובתי" פורסם: תעודה, ד' 1986, עמ' 261-273 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, ומכיל טקסט בר-חיפוש אך לא מדוייק ... והיי לי אם ואחות עיון בסיפורו המוקדם של עגנון "אחות" (1910) פורסם: זיוה שמיר - "הניצנים נראו בארץ: סיפוריו המוקדמים של ש"י עגנון" (2021) א. סיפורו של... אין זאת כי טרוף טורף.... (2022) על "האפרוח העשירי" – מעשייה טרגי-קומית לילדים מאת נתן אלתרמן ( מאמר בגירסה מחודשת לשנת 2022 ) פורסם לראשונה : עתון 77 , גליון 300, 2005... ב"תער נוצצת" וב"משקפיים שחורות" (2022) סטיות מן הלשון התקנית בשירת אלתרמן פורסם: חדשות בן עזר ( אלתרמן – במבט חדש ובמבט מחודש ) ,גליון 1793, 24/10/2022 לחצו לקריאה בקובץ PDF... "קוצו של יוד" של י"ל גורדון יצירה שעל גבול תקופת ההשכלה והתקופה הלאומית פורסם: בקורת ופרשנות: כתב-עת למחקר ספרות עם-ישראל, 43 , 2010 באביב תרל"ו, כשלושה חודשים לפני... "אשר ידי הייתה בו בשדה" דמות קין ביצירת אלתרמן לתקופותיה ולסוגיה פורסם: "על עת ועל אתר: פואטיקה ופוליטיקה ביצירת אלתרמן" (תל-אביב 1999), פרק ב' (טקסט משוחזר... אדרת הארגמן שהפכה לאדרת טלאים עיון בשיר הסתיו של ביאליק "הקיץ גווע" פורסם: זיוה שמיר / "הניגון שבלבבו: השיר הלירי הקצר של ח"נ ביאליק", (פרק 14) תל אביב, ספרא, 2011... "הה, מי יוכל לשערך שלמה, מגמרת, מלטשת!" החיפוש אחר הזהות בשירה העברית בשנותיה הראשונות של המדינה פורסם: ארץ חפץ אמנות ועיצוב במתכת בשני העשורים הראשונים במדינה, נורית כנען קידר,... "בדיקת רקמות" בלשון השירה עיון בתפקודן של הרמיזות בשירת ביאליק, אלתרמן ועמיחי (הופיע גם תחת השם "הלשון האלוסיבית כאבן-בוחן לחילופי נורמות פואטיות- עיון... השיר שפניו פני יאנוס הדואליזם ביצירת אלתרמן כביטוי של פישוט מכוּון פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לקריאה בקובץ PDF א. אלתרמן ותחבולת ה-Double Entendre... פתאומית לעד אלתרמן ואמנות הפראדוקס פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ PDF א. המודרניזם והמציאות המודרנית – בסבך הסתירות... "האשכול האוקסימורוני" ביצירת אלתרמן לבחינתו של צַיין-סגנון אלתרמני ייחודי פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ PDF בעקבות רבו ומורו אברהם שלונסקי, החל... נר בחלון ופנסים אדומי זקן אותות הזמן והמקום בשירי כוכבים בחוץ פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ PDF א. המשך או מהפכה? מדי פעם עולה בחקר... הפתרון הוא אילם למעמדן של האניגמה ושל הזאוגמה בשירת אלתרמן פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לקריאה בקובץ PDF א. בזכותה של שירה חידתית ומעורפלת אחדים... לבחינתה המחודשת של חידת התאומים בשירו של אלתרמן "איגרת" תשובה למאמר איגרת מאת יוסף אורן פורסם: אתר אלתרמן ( www.alterman.org.il ) לחצו לקריאה בקובץ PDF קראתי בעניין רב את מאמרו של יוסף אורן,... על רקבובית פרחי הרוע הערות אחדות על השפעת בודלר על השירה העברית החדשה שמביאליק ועד אלתרמן פורסם: שבו - כתב עת, 14, 2005. תרגום מאמר זה לאנגלית - Baudelaire's... חידת ביאליק (מחודש, 2022) "על ביאליק – לית מאן פליג", נהגו בני דורו לומר עליו על דרך החידוד, וזאת עוד בטרם נשתגר בפי כול המושג המודרני "קונצנזוס", פרי תרבות ההמונים דור המאבק לעצמאות ומשוררו פורסם: 'עיתון 77', גיל' 100, מאי 1988. ...חיים גורי הוא משוררו המובהק של דור תש"ח, שכמה משירי 'פרחי אש' שלו וכמה מפזמוניו נקבעו בתודעה .... אלתרמן בדמות בוהמיין אירופי ובדמות "תלוש" עברי פורסם: www.alterman.org.il , יולי 2013 את שירו "איגרת" הציב אלתרמן בסוף חלקו הראשון של קובץ הבכורה שלו כוכבים בחוץ, וכשיר חתימה יש לו.... יש לה עסק עם המכחול והשפופרת בעקבות אירה יאן - מסע ביצירת ביאליק * פורסם: מאזנים /9 ע"ד, יוני 2000 * מתוך הספר "לנתיבה הנעלם" (עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק),... להדהים את הבורגנים עיון רטרוספקטיבי בשירת יונה וולך פורסם: כנס דב סדן , אוניברסיטת תל-אביב, 1994. (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) מפתיע... נתן אלתרמן - משוררו של דור המאבק לעצמאות עיון במחזור שירי עיר היונה פורסם: סדן: מחקרים בספרות עברית - 5 , 2002 ( בהבדלים קלים ) פורסם: www.alterman.org.il לחצו לקריאה בקובץ... המילים המתבקשות בארון הספרים העברי תחדישיו של יונתן רטוש על רקע שיטות חידוש שרווחו בדורות הקודמים פורסם: הקשרי לשון - בלשנות, פרשנות, משמעות (ליפשיץ), גליון 1 , 13/06/2022... בכף הקלע השקפת עולמו של ביאליק לפי "מגילת האש" פורסם: צפון - קובץ ספרותי , circa.1995 (?) (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) הקיץ... שיר אבוד של נתן אלתרמן ראשית יצירתו של אלתרמן הייתה מהוססת ומגומגמת: בשנת 1931, לאחר כמה שנות כתיבה "למגרה", שלח אלתרמן מצרפת חמישה שירים לשם פרסומם .... "משורר חצר" או "משורר לאומי" יחסיו של נתן אלתרמן עם הממסד פורסם: אתגר הריבונות : יצירה והגות בעשור הראשון למדינה. עורך - מרדכי בר-און "יד בן-צבי", ירושלים 1999 (טקסט... 'הסתכלות בדבורה': דיוקן המשורר כאיש זקן לאה גולדברג משלחת עוקץ במקטרגיה פורסם: פגישות עם משוררת.: מסות ומחקרים על יצירתה של לאה גולדברג, ערכו רות קרטון-בלום, ענת ויסמן , המכון... חמודה וידידה ורעיה עוד על פרשת הסטודנטית חיה פיקהולץ שסייעה לביאליק בזמן ביקורו בלונדון פורסם: חדשות בן עזר גליון 1745 09/05/2022 לקריאה בקובץ PDF בסוף... בנות שתיים (ב) הרהורים על שתי הנובלות המאוחרות של א"ב יהושע פורסם: חדשות בן עזר גליון 1744 05/05/2022 ( חלקו הראשון של מאמר זה פורסם בגיליון 1743 )... בנות שתיים (א) הרהורים על שתי הנובלות המאוחרות של א"ב יהושע פורסם: חדשות בן עזר גליון 1743 02/05/2022 (חלקו השני והאחרון של מאמר זה יפורסם בגיליון... רחוב היהודים באין דין ובאין דיין הרובד הביאליקאי בסיפורו של ברדיצ'בסקי "בית תִּבנה" פורסם: ארצות הצבי: מחקרים על אדם ונוף בספרות העברית מוגשים לצבי לוז, ירושלים 2021 לחצו... מאוצרות לשונו של ביאליק "העברית" כתב העת של האקדמיה ללשון עברית (חוברת כפולה) סח, ג–ד: לקט אבני ח”ן מאוצרות לשונו של ביאליק, מאת זיוה שמיר פורסם: ינואר 2022... ללא תכלית וללא תועלת (מורחב) פורסם: תום ותהום- האידיליה של טשרניחובסקי מאמר זה הוא הרחבה של מאמר, הנושא אותה כותרת עצמה, ונתפרסם ב'עיתון 77', גיל' 91-92 אוג.ספט. 1987 בשוכבו גווע שירים על קץ האב: דילן תומס ונתן אלתרמן (1) פורסם: שבו: כתב-עת לשירה , גיליון 15 , 2005 לחצו לקריאה בקובץ PDF השוואה בין שיר של המשורר... שנינו שקולים במאזניים עיון ברומאן "הכלה המשחררת" מאת א"ב יהושע פורסם: גג: כתב-עת לספרות , גיליון 5 , 2001 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים) על... ספר הכנס הבינאוניברסיטאי לחקר הספרות העברית (9.4.1984 - 12.4.1984) סריקת ספר הכנס לקובץ PDF הניתן לקריאה והדפסה אך לא לחיפוש (ללא OCR) כל הזכויות שמורות למחברים ולמכון קיפ (לשעבר מכון כץ) לחקר הספרות... ה'קונסיט' (conceit) - יחידת הטקסט האופיינית ליצירת עמיחי הרצאה ב"כנס עמיחי" , אוקספורד יוני 1994 פורסם: עם וספר , חוברת ט' , 1995 לגירסה אנגלית - For an English version (טקסט משוחזר מקבצים ישנים... 1 2 3 4

prof.zivashamir@gmail.com 972-3-6444935 972-544-250225

תרגומים מאנגלית תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 18 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... שירי תום ומַסָּה* שירי ויליאם בלייק אירועי הזוועה של אוקטובר 2023 לימדו אותנו, אך לא תמיד עיכּלוּ את הלקח הזה בני העולם ה"נאור" וה"ליבֶּרלי", שאין גבולות ... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 17 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 16 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 15 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... קץ האב בשירו של דילן תומס "אל נא תלך בלאט אל חיק החשכה" לציון ה-27 באוקטובר, יום הולדתו של המשורר פורסם בנוסח שונה: שבו: כתב-עת לשירה , גיליון 15 , 2005 המשורר הוולשי דילן תומס (1914 – 1953),... איך שיר נולד (מחדש)? בעקבות פירסומו מחדש של התרגום לשיר "בלוז הלוויה" לו"ה אודן במוסף "ספרות ותרבות", ידיעות אחרונות, 24.11.23 נוסח מעודכן למאמר פורסם (בנוסח... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 14 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... קִצוֹ של כל עריץ אֶפִּיטפים על קברי רודנים שירו של ו"י אוֹדן "Epitaph on a Tyrant" ("כתובת על מַצֶּבֶת רודן") כמוהו כמטבע שהדיוקן המלכותי הטבוע עליו... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 13 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 12 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... על קו הקץ לציון יום הולדתה של סילביה פלאת' החל ב-27 באוקטובר באוקטובר 1962 מלאו לסילביה פלאת' שלושים שנה. בִתה הבכורה פְרִידה הייתה בסך הכול כבת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 11 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... משחקי כיסאות לרגל פטירתה של המשוררת לואיז גליק בגיל 80, בתאריך 13 באוקטובר 2023 על שירה של לואיז גליק "אוורנו" פורסם: חדשות בן עזר (תרגומי שירה: מסע... רסיסי דמעה כפולים ב-12 באוקטובר ברחה המשוררת אליזבת בָּארֶט בראונינג מבֵּיתהּ ונישאה בסתר למשורר רוברט בראונינג סיפור אהבתם חוצת הגבולות והמגבלות של המשורר... בשבח הוויתור על העושר, הנכסים והקניינים לרגל ה-6 באוקטובר– יום פטירתה של המשוררת האמריקנית אליזבת בִּישוֹפּ (1911 - 1979) בביקורת הספרות נהוג לשבח את הריבוד ואת המורכבות, ואילו... המטפל על ספת המשוררת לציון יום פטירתה של המשוררת האמריקנית אן סקסטון ביום 4 באוקטובר אן סקסטון נולדה ב-1928 בבוסטון למשפחת סוחרים, שניהלה אורח חיים אמיד... האם קל או קשה לתרגם שיר קל? לציוּן יום הולדתו של ליי האנט החל ב-19 באוקטובר בשנת 1784 נולד בלונדון הפובליציסט, המבקר והמשורר ליי האנט (Leigh Hunt), בן להורים... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 10 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 9 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 8 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 7 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 6 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 5 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 4 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 2 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865-1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 1 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865-1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... The Heights of the Nether World of Shin Shifra \ The Sand Street Published: Modern Hebrew Literature (MHL) New Series No.15, Fall/Winter 1995 the Institute for the... And Death Shall Have No Dominion / Dylan Thomas And death shall have no dominion Dylan Thomas And death shall have no dominion. Dead men naked they shall be one With the man in the wind... Ozymandias/ Percy Bysshe Shelley Ozymandias Percy Bysshe Shelley I met a traveller from an antique land, Who said—“Two vast and trunkless legs of stone Stand in the... NO STORY, NO HISTORY Bialik's Stories from Texture to Context (Lecture circa 1998) (possible errors in text due to conversion from old files) My topic -... THE PORTRAIT OF AGNON'S STAGE ADAPTER AS A LITERARY INTERPRETER (Lecture, unknown date) There are not many dramatic works in Hebrew suitable for stage performance, as most dramatic texts are "closet... Influence of Racine on 19th Century Hebrew Dramatic Poetry (a lecture, circa 1999) (possible errors in text due to conversion from old files) Allow me to introduce here briefly one of unknown... השיר שזכה לרנסנס "בלוז הלוויה" מאת ו"י אודן פורסם: חדשות בן עזר (תרגומי שירה: מסע במרחבי תבל) , גליון 1706 , 16/12/2021 לחצו להורדה בקובץ PDF שירו של... שירי אמילי דיקינסון - תרגום חדש לעברית (2021) לחצו להורדת הקובץ על שני שירי הלוויה נודעים עמיחי, יהודה - אל מלא רחמים / אודן, ויסטן יו - בלוז הלויה פורסם: שבו: כתב-עת לשירה, גיליון 12 , 2004 טראומת מותו של אדם קרוב ואהוב... O Hebrew Woman, who knows your life? A Poetical Footnote to History Published: Ariel - a quarterly review of arts an letters in Israel, no.49, 1979 "O Hebrew Woman, who knows... Ballade of an Omnibus / Amy Levy Ballade of an Omnibus Amy Levy "To see my love suffices me." --Ballades in Blue China. Some men to carriages aspire; On some the costly... On The Threshold / Amy Levy On The Threshold Amy Levy O God, my dream! I dreamed that you were dead; Your mother hung above the couch and wept Whereon you lay all... At a Dinner Party / Amy Levy At a Dinner Party Amy Levy With fruit and flowers the board is decked, The wine and laughter flow; I'll not complain—could one expect So... The Red Shoes / Anne Sexton The Red Shoes Anne Sexton I stand in the ring in the dead city and tie on the red shoes. Everything that was calm is mine, the watch with... Sylvia's Death / Anne Sexton Sylvia's Death Anne Sexton for Sylvia Plath O Sylvia, Sylvia, with a dead box of stones and spoons, with two children, two meteors... Said The Poet To The Analyst / Anne Sexton Said The Poet To The Analyst By Anne Sexton My business is words. Words are like labels, or coins, or better, like swarming bees. I... Ringing the Bells / Anne Sexton Ringing the Bells Anne Sexton And this is the way they ring the bells in Bedlam and this is the bell-lady who comes each Tuesday morning... Averno / Louise Glück Averno Louise Glück Averno. Ancient name Avernus. A small crater lake, ten miles west of Naples, Italy; regarded by the ancient Romans as... Matins / Louise Glück Matins Louise Glück You want to know how I spend my time? I walk the front lawn, pretending to be weeding. You ought to know I'm never... Aboriginal Landscape / Louise Glück Aboriginal Landscape Louise Glück You’re stepping on your father, my mother said, and indeed I was standing exactly in the center of a... All Hallows / Louise Glück All Hallows Louise Glück Even now this landscape is assembling. The hills darken. The oxen sleep in their blue yoke, the fields having... Beloved, my Beloved (Sonnet 20 ) / Elizabeth Barrett Browning Beloved, my Beloved (Sonnet XX ) Elizabeth Barrett Browning Beloved, my Beloved, when I think That thou wast in the world a year ago,... First time he kissed me (Sonnet 38 ) / Elizabeth Barrett Browning First time he kissed me (Sonnet XXXVIII ) / Elizabeth Barrett Browning First time he kissed me, he but only kissed The fingers of this... 1 2 3 חזור

להורדת הספר בקובץ PDF יש ללחוץ על התמונה בניגוד ליצירות כדוגמת סונטת קרויצר של טולסטוי, "כינורו של רוטשילד" של צ'כוב או דוקטור פאוסטוס של תומס מאן, בספרות העברית נודעת לכלי הנגינה בראש וראשונה משמעות סמלית לאומית שמעֵבר לנגלה ולמפורש. החצוצרה בפרוזה הביאליקאית, הכינור בסיפורי שופמן ובסיפורי יהושע קנז, הנֵבל בספרו של א"ב יהושע – כולם סמלים שרוחו של ניטשה מרחפת מעליהם ומשמעותם הלאומית עמוקה ורבת-פנים. הספר בוחן את הסמלים הלאומיים ששיבצו עשרה מסופרי ישראל ביצירותיהם ה"מוזיקליות", וחושף את הרעיונות המורכבים שבתשתית "הסיפור הפשוט". רעיונות אלה מתגלים באמצעות הפרשנות רבת-התובנות, המוּשׂכּלת אך גם האישית והרגשית, שהעניקו למוזיקה גדולי הסופרים שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים. הסיפור "המוזיקלי" העברי לכאורה מעמיד אפוא את המוזיקה במרכזו, אך זו משמשת תכופות סמל ומשל למצב המדיני-הלאומי ולמצבו של עם ישראל בין אומות העולם. מתברר כי גם כיום, לאחר תהליכי ה"נורמליזציה" שעברו כביכול על עם ישראל בדורות האחרונים, הבחירה בכלִי הנגינה אינה עניין אישי, מקרי או אקראי. על-פי-רוב כלִי הנגינה הוא בָּבוּאה של המנגן, ושניהם גם יחד מאפיינים את המצב השׂורר בארץ ובעולם בעת היכתב היצירה. ​ ​ איור: שירה לימון עיצוב: מאיה גלפמן להורדת הספר בקובץ PDF יש ללחוץ על התמונה

להורדת הספר בקובץ PDF יש ללחוץ על התמונה להורדת הספר בקובץ PDF יש ללחוץ על התמונה הספר התכתבויות עוסק באותם "מִכתבים" סמויים ששלחו גדולי הסופרים העברים איש לרעהו – "מכתבים" שלא נועדו לעיניו של כל קורא, אלא בעיקר לאותם יודעי ח"ן היודעים לזהות את דקויות הטקסט. ה"התכתבויות" הללו הנעשות בין שיטי היצירה באמצעות הֶרמֵזים, פָּרוֹדיות, רמיזות עצמיות (self references), וכיוצא באלה תחבולות בֵּין-טֶקסטוּאליות – ישירות ומפורשות או עקיפות ומוצפנות – מעמידות לפני הקורא-הפרשן חידות הדורשות את פתרונן. מובאות בו דוגמאות מיצירות יל"ג, ח"נ ביאליק, טשרניחובסקי, א"צ גרינברג, א' שלונסקי, נ' אלתרמן, עמוס עוז. הספר מדגים את ה"התכתבויות" שטומנים הסופרים בין שיטי הטקסט הספרותי, לפעמים מתוך כבוד והערכה כלפי המקור המחוקה, מתוך רצון להביע הוקרה ולקשור כתרים. וגם להפך, לפעמים היא נעשית באמצעות מינֵי בדיחות וחידודים, שנועדו לשים את סופרי העבר ללעג ולקלס. לפעמים היא מלמדת דווקא על התרסה קנטרנית או נרגזת ועל הרצון והצורך להציב דעה מנוגדת. באמצעות ה"התכתבות" עם זולתם מחדדים הסופרים את זהותם, ומגלים לעצמם ולקוראיהם את ההבדלים שבּינם לבין זולתם. ​ ​ איור: שירה לימון עיצוב: מאיה גלפמן הספר הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה (ע"ר) ובאדיבותם ניתן להאזנה גם באתרנו

תרגומים מצרפתית חזור ואין אות אם הוא חי או ירוּי לציוּן יום פטירתו של המשורר החל ב-10 בנובמבר על שירו של ארתור רמבו "הנרדם בגיא" ( פורסם בעבר בגירסה קצרה יותר באתר www.literatura.co.il... Au Cabaret-Vert, cinq heures du soir / Arthur Rimbaud Au Cabaret-Vert, cinq heures du soir / Arthur Rimbaud Depuis huit jours, j'avais déchiré mes bottines Aux cailloux des chemins. J'entrais... Le Portrait / Charles Baudelaire Le Portrait Charles Baudelaire La Maladie et la Mort font des cendres De tout le feu qui pour nous flamboya. De ces grands yeux si... לילות פריז בקיץ - מבודלר ועד אלתרמן בין המודרניזם הצרפתי למודרניזם הארצישראלי פורסם: מאזנים /3 , מאי 1989 לחצו להורדה כקובץ PDF בדיקה שהויה של לשון שירתו של אלתרמן מגלה, כי... Le pont Mirabeau / Guillaume Apollinaire Le pont Mirabeau Guillaume Apollinaire Sous le pont Mirabeau coule la Seine Et nos amours Faut-il qu'il m'en souvienne La joie venait... Sensation / Arthur Rimbaud Sensation Arthur Rimbaud Par les soirs bleus d'été, j'irai dans les sentiers, Picoté par les blés, fouler l'herbe menue : Rêveur, j'en... Voyelles / Arthur Rimbaud פורסם: גג- כתב עת לספרות, גל.64, 2011 Voyelles Arthur Rimbaud A noir, E blanc, I rouge, U vert, O bleu : voyelles, Je dirai quelque jour... Les chercheuses de poux / Arthur Rimbaud Les chercheuses de poux Arthur Rimbaud Quand le front de l'enfant, plein de rouges tourmentes, Implore l'essaim blanc des rêves... When You are Old / William Butler Yeats & Quand vous serez bien vieille / Pierre de Ronsard שירי זקנה או שירי פיתוי? When You are Old William Butler Yeats WHEN you are old and gray and full of sleep, And nodding by the fire,... Ma Bohème / Arthur Rimbaud Ma Bohème / Arthur Rimbaud Je m'en allais, les poings dans mes poches crevées Mon paletot aussi devenait idéal J'allais sous le ciel,... Chanson d’automne / Paul Verlaine Chanson d’automne Paul Verlaine Les sanglots longs Des violons De l'automne Blessent mon coeur D'une langueur Monotone. Tout suffocant Et... Ophélie / Arthur Rimbaud Ophélie / Arthur Rimbaud Sur l'onde calme et noire où dorment les étoiles La blanche Ophélia flotte comme un grand lys, Flotte très... Baudelaire's Translations into Hebrew Published: Trans. Internet-Zeitschrift für Kulturwissenschaften, 2006, Vol.16, p.9 Translated from Hebrew by Prof. Nitsa Ben-Ari - ...

Professor Ziva Shamir ​ Born in Israel, 1946 (as Ziva Garbourg) 1960-1961 Junior High School, Riverdale New-York 1962-1964 Ohel-Shem High School, Ramat-Gan 1964-1965 Military Service 1965-1968 B.A. Studies in Hebrew Literature & English Literature ("cum Laude") 1969-1973 M.A Studies in Hebrew Literature & English Literature + teaching certificate 1973-1980 PhD studies + dissertation on Bialik’s Juvenalia (1890-1900) 1970-2000 Member of the research team at the Katz Institute for Hebrew Literary research at Tel-Aviv University 1974-2000 Member of the teaching staff of the department of Hebrew Literature at Tel-Aviv University ​ Public activities: Chairperson of the Literature Committee, the Ministry of Education Chairperson of the Literature Committee, Tel-Aviv Municipality, 1995-1999. Member of the Board of Directors: Beth Scholem Aleichem, Alterman Institute Member of the Board of Directors: The Association of Hebrew Writers ​ Major publications (books and major articles): ​ Books (partial list): 1. Poet of Poverty (Folklore in Bialik’s Works), Papyrus, Tel-Aviv 1986. 2. Not for Adults Only (Bialik’s Children’s Literature), Papyrus, Tel-Aviv 1986. 3. Where Shall Poetry be Found (Ars Poetica in Bialik’s Works), Papyrus, Tel-Aviv 1987. 4. The Vagrant Bard (Avant-garde in Alterman’s Poetry), Papyrus, Tel-Aviv 1989. 5. Love Unveiled (The Adapted Folktale ‘The Legend of Three and Four’), Dvir, Tel-Aviv 1991 6. The Origins of Originality (The Poetry of Ratosh – Father of the Cnaanites) Hakibbutz Hameuchad Publishing House, Tel-Aviv 1993. 7. No Story, No History, Bialik's Stories from Texture to Context, Hakibbuts Hameuchad Publishing House, Tel-Aviv 1998. 8. Sites and Situations, Poetics and Politics in Alterman's Works, Tel-Aviv 1999; 2nd ed, 2000. 9. A Track of Her Own, Traces of the Ura Jan Affair in Bialik’s Works. In Print, 350 p. ​ Teaches in the following subject areas: Haskala (Enlightenment), 19th century Hebrew Poetry Bialik & Tchernichovsky – Hebrew Romantic Poetry Modernism (Shlonsky, Alterman, Ratosh) Postmodrnism in current Hebrew prose writing ​ fax: 972-3-6407031 e-mail: prof.zivashamir@gmail.com phone +972-544-250225 ​

עגנון וביאליק - הרצאה בבית עגנון נערכה מול קהל מנויים ב-ZOOM בפברואר 2023 עיקרי ההרצאה בטקסט בהמשך הדף ח"נ ביאליק – המיתוס הביוגרפי ביאליק כתב על עצמו ועגנון לא. ייתכן... בעקבות יל''ג - עיון נוסף בסיפורו של עגנון 'שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו' הרצאתה של פרופ' זיוה שמיר בכנס סיפורת יהודית: היגוד, טקסט ומסורת של הפקולטה למדעי היהדות והמחלקה לספרות עם-ישראל. הכנס התקיים ב-28 במאי... "שיר לשירה" "שיר לשירה" ראיון ל yt1s com 360 קישור לסרטון באתר YOUTUBE מה זאת אהבה על פי הרומן שירה מאת ש"י עגנון ערוץ 1 , ערב חדש - 10.10.2016 ראיון ב"ערב חדש" על ספרה - "שירה חדשה", מה זאת אהבה על פי הרומן שירה מאת ש"י עגנון , הוצאת "ספרא" בשיתוף... חזור מדיה בנושא עגנון -

אמנון רובינשטיין (1931-2024)-איש המעלה דברים אחדים על האיש ועל יצירתו עם היוודע דבר מותו. כבר מזמן אמרתי לאחת מידידותיי, שערכה את ההיכּרות הראשונה ביני לבין פרופ' אמנון... כל הצלילים וההדים, המראות והבָּבוּאות ריקי דסקל / "שפת הנהר" (שירים), הוצאת עם עובד, תל-אביב 2021, 87 עמודים. בדור האחרון יוצאים מדי שנה במקומותינו מאות ספרי שירה, אם לא למעלה... מי הפרפר ומיהו הפרח? ביאליק מגיש לילדים "חומר למחשבה" רבות מיצירת ביאליק מציגות לפני קוראיהן זוג גיבורים – כעין תאומים ניגודיים: גיבור שמרן וסטָטי, "יושב... על הַלֵּב בספרות ובחיים במלאת יובל שנים להשתלת הלב הראשונה בסוף ינואר 1974 היה בְּני אֱיל – שיזם ועיצב את אתר מב"ע שלפניכם, אף עורך ומתַחזק אותו על-חשבון שעות... שירי תום ומַסָּה* שירי ויליאם בלייק אירועי הזוועה של אוקטובר 2023 לימדו אותנו, אך לא תמיד עיכּלוּ את הלקח הזה בני העולם ה"נאור" וה"ליבֶּרלי", שאין גבולות ... "מחורבות נָקום" פרופ' זיוה שמיר באירוע "מחֳרָבות נקוּם" שיח מס' 9 צולם 6/12/2023 בבית הסופר, קפלן 6 ת"א מנחה: צביקה ניר , יו״ר האגודה משתתפים: ד"ר... בכינור, בתוף ובחצוצרה לציוּן ה-5 בינואר שבּוֹ נערך לדרייפוס טקס השפלה בצבא צרפת, דרגותיו נשללו ממנו והוא נדון למאסר עולם ב"אי השֵּׁדים". פרשת דרייפוס, השתקפותה... "הציונות הרוחנית" והשגיה המעשיים לציוּן יום פטירתו ב-2 בינואר - מבט אחר על אחד-העם. לא פעם סיפרתי לקוראיי שעד כה לא ביקרתי בבתיהם של חכמי אודסה, ואף אין בכוונתי לבקר בהם... אתה אדם, בני! לציוּן יום הולדתו של רודיארד קיפלינג החל ב-30 בדצמבר לציוּן יום הולדתו של רודיארד קיפלינג בחרתי להביא כאן את שירו "אִם" ואת מקבילו העברי... "במושב קראו לה אַיָּה" איך נמצאו שמות עבריים לבָּנות שנולדו בארץ ב"תקופת היישוב"? המאמצים שהוקדשו ליישובהּ של ארץ-ישראל בימי העליות הראשונות נכרכו כידוע ברעיון... גורלו של פרש עברי לרגל יום הולדתו של המשורר החל בי' בטבת על "כשלונו" של ביאליק בעת ביקורו הראשון בארץ-ישראל (1909) במהלך שנת 1909 פרסם ביאליק את סיפורו... אם שָׂעיר אינךָ מוטיב האדרת ביצירת ביאליק מוטיב האדרת נפוץ ביצירת ביאליק, לסוגֶיהָ ולתקופותיה – למן שירו-מערכונו המוקדם "יעקב ועֵשָׂו", שחוּבּר עוד... על מחזהו של חנוך לוין "הילד חולם" במלאת 80 שנה להולדת המחזאי (18 בדצמבר 1943 – 18 באוגוסט 1999) פורסם : בכותרת "יצר האדם רע ונורא מנעוריו", בכה"ע טעמים: רבעון לאמנויות... הסתיו החורפי של הספרות העברית החדשה שימושיהם של ביאליק, עגנון ואלתרמן במושג "סתיו" Lהמילה 'סתיו' היא כידוע מילה יחידאית שפירושה 'חורף'. פירושה מתברר לפי הפסוק משיר-השירים... בדמי ימיה לרגל יום הולדתה של אמילי דיקינסון החל ב-10 בדצמבר על שתי משוררות בשמלתן הלבנה א. המשך או מהפכה? רחל הגיעה ארצה שקויה ורוויה בתרבות... מה אכל ביאליק בחנוכה? (2022) ודברים אחדים על מקומָם של תפוחי האדמה ביצירתו במאמרי "מה אכל ביאליק בחנוכה", שנדפס בעיתון "מעריב" מיום א' טבת תשמ"ו (1.12.1985), ... על סופר עברי גדול ועל חבורת "משָׁרתיו" הנאמנה יובל שנים לזכייתו של אהרן מגד ב"פרס ביאליק" אור חדש על ספרו "מחברות אביתר" כידוע, מחבּרי הסיפורת באשר הם שרויים רוב ימיהם בדל"ת אמות,... להשיב אביב לתל-אביב על שירו-פזמונו של אלתרמן "דצמבר" מתוך הספר "כלניות: פזמוניו של נתן אלתרמן, תל-אביב 2022. פורסם בנוסח שונה: חדשות בן עזר (המוזה קלת... מוּזר היה אוֹרַח חיי רון גרא, שברי מראות (שירים), הוצאת שי, תל-אביב 2023, 99 עמודים. כותרת ספר שיריו ה-17 של המשורר רון גרא – "שִׁברי מראות" – עושה שימוש... רוח גדולה חלפה... על שירו של אלתרמן "ויהי ערב" לציון הכ"ט בנובמבר ביום שישי, ה-28 בנובמבר 1947, יצא עיתון "דבר" בלי "הטור השביעי" – אותו שיר ז'ורנליסטי... איך שיר נולד (מחדש)? בעקבות פירסומו מחדש של התרגום לשיר "בלוז הלוויה" לו"ה אודן במוסף "ספרות ותרבות", ידיעות אחרונות, 24.11.23 נוסח מעודכן למאמר פורסם (בנוסח... על שורשי חיים שנגדעו מירי גלעד, דבר אחֵר על החיים (שירים), ספרי עיתון 77, 2023, 106 עמ'. המשוררת מירי גלעד (ילידת 1950), תושבת אורנית, היא בת קיבוץ ניר-עם... סלעים נשברים, ומה גם אנשים לציוּן יום הולדתה של דליה רביקוביץ החל ב-17 בנובמבר. בגיל שלושים פרסמה דליה רביקוביץ את שירה "גאווה", הידוע גם בשם "אפילו סלעים נשברים"... כשמשורר מאבד את מקלו מעקב אחר מוטיב המקל לסוגיו ביצירת ביאליק הרקע: מודעה על מקל שנעלם בארבעים שנות עבודתי בצוות ביאליק של מכון כץ לחקר הספרות באוניברסיטת... קִצוֹ של כל עריץ אֶפִּיטפים על קברי רודנים שירו של ו"י אוֹדן "Epitaph on a Tyrant" ("כתובת על מַצֶּבֶת רודן") כמוהו כמטבע שהדיוקן המלכותי הטבוע עליו... ואין אות אם הוא חי או ירוּי לציוּן יום פטירתו של המשורר החל ב-10 בנובמבר על שירו של ארתור רמבו "הנרדם בגיא" ( פורסם בעבר בגירסה קצרה יותר באתר www.literatura.co.il... על סרטו המאוחר של וודי אלן "עניין של מזל" "עניין של מזל" (2023), סרטו האחרון של וודי אלן, הוא סרטו החמישים, וייתכן שבדיעבד יתברר שהוא גם "שירת הברבור" של הבמאי והתסריטאי היהודי... הַשּׁוּעָל שָׁמַע וְחָרָד, וַיָּנָס אֶל אֶרֶץ אֲרָרָט לכבוד ה-2 בנובמבר, יום הצהרת בלפור על הצהרת בלפור בראי הספרות העברית ה-2 בנובמבר 1917 היה, כידוע, יום חג בארץ ובתפוצות הגולה, שבּוֹ נחוגה... הממזר והכתר הממזרוּת בישראל בסיפורו של ש"י עגנון "והיה העקוב למישור" ובספיחיו ב-28 באוקטובר סיים עגנון את הפרק הארץ-ישראלי הראשון בחייו (1908 –... על קו הקץ לציון יום הולדתה של סילביה פלאת' החל ב-27 באוקטובר באוקטובר 1962 מלאו לסילביה פלאת' שלושים שנה. בִתה הבכורה פְרִידה הייתה בסך הכול כבת... הפולקלור ביצירת ביאליק – החָכמה וההתחכּמות לזכר פרופ' דב נוי שנולד ב-20 באוקטובר 1920 א. פולקלור בעיבודו של גדול המשוררים בשנות השמונים של המאה הקודמת התחלתי לחבר מאמרים העוסקים... כולו רצוף אהבה "מרוב אהבה – מבחר שירי אהבה" מאת מיכל סנונית, הוצאת ציפור (ב/סטימצקי), תל-אביב 2023, 65 עמ'. אֶרוֹס ותָנַטוֹס – אהבה ומוות – הם כידוע... משחקי כיסאות לרגל פטירתה של המשוררת לואיז גליק בגיל 80, בתאריך 13 באוקטובר 2023 על שירה של לואיז גליק "אוורנו" פורסם: חדשות בן עזר (תרגומי שירה: מסע... רסיסי דמעה כפולים ב-12 באוקטובר ברחה המשוררת אליזבת בָּארֶט בראונינג מבֵּיתהּ ונישאה בסתר למשורר רוברט בראונינג סיפור אהבתם חוצת הגבולות והמגבלות של המשורר... עת הֵנֵצו הרומנים "הליכות אוֹרֵחַ" – הרומן בשפה העברית החדשה שקדם ל"רומן העברי הראשון" אם תשאל את הקהל הרחב איזהו שירו הראשון של ביאליק, כל אחד ישיב: ... אב ובִתּוֹ תעלומה: האם תרצה אתר כתבה לבדה את השיר-הפזמון "הנערות כולן קלות רגליים" א. מה מספרות תמונותיו המצולמות של אלתרמן? כידוע, לא התראיין נתן... בשבח הוויתור על העושר, הנכסים והקניינים לרגל ה-6 באוקטובר– יום פטירתה של המשוררת האמריקנית אליזבת בִּישוֹפּ (1911 - 1979) בביקורת הספרות נהוג לשבח את הריבוד ואת המורכבות, ואילו... המטפל על ספת המשוררת לציון יום פטירתה של המשוררת האמריקנית אן סקסטון ביום 4 באוקטובר אן סקסטון נולדה ב-1928 בבוסטון למשפחת סוחרים, שניהלה אורח חיים אמיד... האם קל או קשה לתרגם שיר קל? לציוּן יום הולדתו של ליי האנט החל ב-19 באוקטובר בשנת 1784 נולד בלונדון הפובליציסט, המבקר והמשורר ליי האנט (Leigh Hunt), בן להורים... לעמוד על כתפי ענקים על הדרתו של אלתרמן מאירועי המאה להולדת שושנה דמארי נפתח בחידה: לקראת ראש השנה תשפ"ג הוקרנו שני פרקיו של הסרט הדוֹקוּמנטרי "המלכה שושנה",... התכּוֹן ממלכה כזאת בימינו, אם תעמוד לאורך ימים?? לציון ה-16 בספטמבר, יום פטירתו של יל"ג כך שאל יהודה-ליבּ גורדון לפני כ-150 כשהתחיל השיח על התיישבות יהודית נרחבת בארץ-ישראל הרצל הוכתר... הַיּוֹם עוֹד אֵם לְמַעֲנִי אֶת בְּנָהּ בְּכוֹרָהּ יוֹלֶדֶת ליום ה-10 בספטמבר שבּוֹ השתמשו בצרפת ב-1977 בפעם האחרונה בגיליוטינה על שירו של אלתרמן "שיר הגיליוטינה" פורסם: חדשות בן עזר, גליון 1873, ... אמזונה, חתולה בוגדנית ומלכה מירי דור, האשה הראשונה שחיבּרה בעברית שירה אֶרוטית פורסם: הארץ, 28/9/2023 לחצו לקריאה בקובץ PDF אֲנִי בַּת מִזְרָח כִּבְדַת־חֲלוֹמוֹת,... חיים נגיד – מבט אישי לרגל יום הולדתו החל ב-8 בספטמבר פורסם: חדשות בן עזר, גליון 1879, 7/9/2023 חיים נגיד הוא איש רוח רב-תחומי (פעם היו מכנים אדם כזה... " וּכְלָבִים נְבָלִים בַּהֲדָרֵךְ יָרִיחוּ מֵרָחוֹק נִבְלָתֵךְ " לציוּן ה-31 באוגוסט, יום פטירתו של בודלר ביאליק ושירו של בודלר "הנבֵלה" א. פרישמן בחתימת "דוקטור גולדמן" בשנת 1976 עשיתי ימים רבים... "לא תארנו לעצמנו שאתה כזה" במלאת 50 שנה להסרת הקלון מעל האהבה החד-מינית והוצאתה מרשימת מחלות הנפש ב-DSM מבוכה מִגדרית בשירה של יונה וולך "יונתן" לפני יובל שנים... ימי האביב וימי הסתיו של העידן הגוטנברגי ארבע-מאות שנה למהדורת הפוליו הראשונה של שייקספיר לזכר בן משפחתנו פרופ' ג'רזי לימון שהקים וניהל את התאטרון השייקספירי בגדנסק וזכה בעיטור... קומה הבליגה! - מאורעות תרפ"ט ביאליק והסופרים העבריים בעת מאורעות תרפ"ט שפרצו בירושלים וברחבי הארץ ביום ה-22 באוגוסט 1929 מאורעות תרפ"ט (22 – 29 באוגוסט 1929) התחילו... בדמי ליל-האביב באלוטשה בגן לרגל יום הולדתו של המשורר העברי החל ב-20 באוגוסט טשרניחובסקי בעקבות "סונטות קרים" של אדם מיצקביץ שאול טשרניחובסקי, מגדולי המשוררים... מלמטה חולף המטרו ומלמעלה הולכים הגמלים לפני 126 שנים השיקו האמריקנים בבוסטון את קו הרכבת התחתית הראשון בארה"ב רגעים משעשעים בשירי "רגעים" של אלתרמן במִפנה המאה העשרים, ביום 1... 1 2 3 4 5 ראיונות, קטעי עיתונות שיצאו בדפוס, מאמרים במדורי ספרות ובפרסומים מקצועיים ארכיון מפתח פרסומים 2020 - 2023

מאנגלית מצרפתית Les Fleurs du mal - מתוך "פרחי הרוע" מאת שארל בודלר (2023) כמאה תרגומים משירי "פרחי הרוע" של שארל בודלר חלקם כבר נדפסו בעבר בספרי "המיית ים" (West Wind) על שירת האהבה האירופית והספרות העברית, ... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 18 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... שירי תום ומַסָּה* שירי ויליאם בלייק אירועי הזוועה של אוקטובר 2023 לימדו אותנו, אך לא תמיד עיכּלוּ את הלקח הזה בני העולם ה"נאור" וה"ליבֶּרלי", שאין גבולות ... אתה אדם, בני! לציוּן יום הולדתו של רודיארד קיפלינג החל ב-30 בדצמבר לציוּן יום הולדתו של רודיארד קיפלינג בחרתי להביא כאן את שירו "אִם" ואת מקבילו העברי... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 17 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 16 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 15 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... קץ האב בשירו של דילן תומס "אל נא תלך בלאט אל חיק החשכה" לציון ה-27 באוקטובר, יום הולדתו של המשורר פורסם בנוסח שונה: שבו: כתב-עת לשירה , גיליון 15 , 2005 המשורר הוולשי דילן תומס (1914 – 1953),... איך שיר נולד (מחדש)? בעקבות פירסומו מחדש של התרגום לשיר "בלוז הלוויה" לו"ה אודן במוסף "ספרות ותרבות", ידיעות אחרונות, 24.11.23 נוסח מעודכן למאמר פורסם (בנוסח... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 14 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... יידיש - שפה עשירה לקבצנים לציון יום הולדתו של יצחק באשוויס-זינגר החל ב-21 בנובמבר קטעים מתוך הרצאה, שנשא יצחק באשוויס-זינגר על קשיי התרגום מיידיש תרגמה: זיוה שמיר... קִצוֹ של כל עריץ אֶפִּיטפים על קברי רודנים שירו של ו"י אוֹדן "Epitaph on a Tyrant" ("כתובת על מַצֶּבֶת רודן") כמוהו כמטבע שהדיוקן המלכותי הטבוע עליו... ואין אות אם הוא חי או ירוּי לציוּן יום פטירתו של המשורר החל ב-10 בנובמבר על שירו של ארתור רמבו "הנרדם בגיא" ( פורסם בעבר בגירסה קצרה יותר באתר www.literatura.co.il... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 13 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 12 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... על קו הקץ לציון יום הולדתה של סילביה פלאת' החל ב-27 באוקטובר באוקטובר 1962 מלאו לסילביה פלאת' שלושים שנה. בִתה הבכורה פְרִידה הייתה בסך הכול כבת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 11 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... משחקי כיסאות לרגל פטירתה של המשוררת לואיז גליק בגיל 80, בתאריך 13 באוקטובר 2023 על שירה של לואיז גליק "אוורנו" פורסם: חדשות בן עזר (תרגומי שירה: מסע... רסיסי דמעה כפולים ב-12 באוקטובר ברחה המשוררת אליזבת בָּארֶט בראונינג מבֵּיתהּ ונישאה בסתר למשורר רוברט בראונינג סיפור אהבתם חוצת הגבולות והמגבלות של המשורר... בשבח הוויתור על העושר, הנכסים והקניינים לרגל ה-6 באוקטובר– יום פטירתה של המשוררת האמריקנית אליזבת בִּישוֹפּ (1911 - 1979) בביקורת הספרות נהוג לשבח את הריבוד ואת המורכבות, ואילו... המטפל על ספת המשוררת לציון יום פטירתה של המשוררת האמריקנית אן סקסטון ביום 4 באוקטובר אן סקסטון נולדה ב-1928 בבוסטון למשפחת סוחרים, שניהלה אורח חיים אמיד... האם קל או קשה לתרגם שיר קל? לציוּן יום הולדתו של ליי האנט החל ב-19 באוקטובר בשנת 1784 נולד בלונדון הפובליציסט, המבקר והמשורר ליי האנט (Leigh Hunt), בן להורים... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 10 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 9 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 8 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 7 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 6 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 5 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 4 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... עשר מחשבות על מלאכת התרגום צרור פרחים המוגש לחוקר והמתרגם פרופ' שמעון זנדבנק לציון יום הולדתו החל ב-1.8.1933 פרופ' שמעון זנדבנק, גדול מתרגמי השירה בדורנו וחתן פרס... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 3 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865 – 1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 2 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865-1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... תרגומי ויליאם בטלר ייטס - 1 - William Butler Yeats לפני שנות דור ויותר התחלתי לתרגם את שיריו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס (1865-1939), חתן פרס נובל לשנת 1923, ונכבשתי בקסמם. במרוצת... And Death Shall Have No Dominion / Dylan Thomas And death shall have no dominion Dylan Thomas And death shall have no dominion. Dead men naked they shall be one With the man in the wind... Ozymandias/ Percy Bysshe Shelley Ozymandias Percy Bysshe Shelley I met a traveller from an antique land, Who said—“Two vast and trunkless legs of stone Stand in the... השיר הגברי שאול טשרניחובסקי בעקבות רודיארד קיפלינג פורסם: שבו: כתב-עת לשירה, 11: 27-36, 2003 באווירת הפתיחוּת המאפיינת את עולמנו הבתר-מודרני, שבו... Au Cabaret-Vert, cinq heures du soir / Arthur Rimbaud Au Cabaret-Vert, cinq heures du soir / Arthur Rimbaud Depuis huit jours, j'avais déchiré mes bottines Aux cailloux des chemins. J'entrais... השיר שזכה לרנסנס "בלוז הלוויה" מאת ו"י אודן פורסם: חדשות בן עזר (תרגומי שירה: מסע במרחבי תבל) , גליון 1706 , 16/12/2021 לחצו להורדה בקובץ PDF שירו של... שירי אמילי דיקינסון - תרגום חדש לעברית (2021) לחצו להורדת הקובץ על שני שירי הלוויה נודעים עמיחי, יהודה - אל מלא רחמים / אודן, ויסטן יו - בלוז הלויה פורסם: שבו: כתב-עת לשירה, גיליון 12 , 2004 טראומת מותו של אדם קרוב ואהוב... שיר לילה לנווד תרגום שיר של היינריך היינה פורסם: חדשות בן עזר (תרגומי שירה: מסע במרחבי תבל), גליון 1690 21/10/2021 שירו של היינה "היכן ימצא הולך... Le Portrait / Charles Baudelaire Le Portrait Charles Baudelaire La Maladie et la Mort font des cendres De tout le feu qui pour nous flamboya. De ces grands yeux si... Tenebrae / Paul Celan Tenebrae Paul Celan Nah sind wir, Herr, nahe und greifbar. Gegriffen schon, Herr, ineinander verkrallt, als wär der Leib eines jeden von... Ballade of an Omnibus / Amy Levy Ballade of an Omnibus Amy Levy "To see my love suffices me." --Ballades in Blue China. Some men to carriages aspire; On some the costly... On The Threshold / Amy Levy On The Threshold Amy Levy O God, my dream! I dreamed that you were dead; Your mother hung above the couch and wept Whereon you lay all... At a Dinner Party / Amy Levy At a Dinner Party Amy Levy With fruit and flowers the board is decked, The wine and laughter flow; I'll not complain—could one expect So... The Red Shoes / Anne Sexton The Red Shoes Anne Sexton I stand in the ring in the dead city and tie on the red shoes. Everything that was calm is mine, the watch with... Sylvia's Death / Anne Sexton Sylvia's Death Anne Sexton for Sylvia Plath O Sylvia, Sylvia, with a dead box of stones and spoons, with two children, two meteors... Said The Poet To The Analyst / Anne Sexton Said The Poet To The Analyst By Anne Sexton My business is words. Words are like labels, or coins, or better, like swarming bees. I... Ringing the Bells / Anne Sexton Ringing the Bells Anne Sexton And this is the way they ring the bells in Bedlam and this is the bell-lady who comes each Tuesday morning... 1 2 3 מפתח תרגומים כללי מפתח תרגומי דיקינסון מפתח תרגומי שקספיר

לחצו על התמונה כדי להוריד את הספר כקובץ PDF מי הייתה אֶמיליה בָּסאנוֹ-לאניֶיר? האם ידידתו היהודייה של שקספיר היא "הגבירה השחורה" משיריו? לאחר שנים באפלת השִׁכחה היא עומדת כיום באור זרקורי הביקורת והמחקר. לפנינו האישה הראשונה באנגליה שהוציאה ספר שירים, ומי שסייעה לשקספיר "מאחורי הקלעים" לקבל תמיכה מחצר-המלכות. שמה ודמותה משולבים במחזותיו, ואפשר שהיא עצמה שילבה בהם רמזים אישיים בעת שסייעה בכתיבתם. כך הכריזה בסמוי: "הייתי כאן!". ספרה של פרופ' זיוה שמיר ורד לאֶמיליה עוסק בקשריו של שקספיר עם תרבות עם ישראל בתיוּוכה של אֶמיליה בָּסאנוֹ- לאניֶיר, שפטרונה - הלורד הנרי קאריי, בן-משפחתה של המלכה אליזבת הראשונה - תמך בלהקתו של שקספיר. הספר שופך אור חדש על מחזהו "היהודי" של שקספיר "הסוחר מוונציה". בין היתר מועלות בו הנחות שהן בבחינת חידוש גמור בחקר שקספיר, כגון פשר השמות העבריים במחזה, או קשריו של המשפט הוונציאני של פורציה עם המשפט הוונציאני של דונה גרציה נשיא. ספר פסידו-אֶפִּיגרפי, שבּוֹ נזכר שמו של שקספיר בפעם הראשונה, מוצג כאן כספרה הנעלם של ידידתו היהודייה אֶמיליה בָּסאנוֹ-לאניֶיר. ​ ​ עיצוב: מאיה גלפמן לחצו על התמונה כדי להוריד את הספר כקובץ PDF

לא לילדים בלבד-בגינת הירק "בגינת הירק" של חיים נחמן ביאליק - שיר לפי מתכונת פורסם: ידיעות אחרונות, 9/1/1987 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט... משורר הדלות וצייר הגלות לרגל יום הולדתו של הצייר מארק שאגאל החל ב-7 ביולי על הידידות היפה והמוזרה שנרקמה בין ביאליק ומארק שאגאל פורסם: הארץ , 04/07/1980 ( קובץ... דמות העולה-היורד בסיפורת של יהושע לרגל יום השנה לפטירתו של א"ב יהושע (14/6/2022) הרצאה בכנס שנערך באוניב.תל-אביב (1989) על נושא העלייה והירידה בספרות הישראלית יצירתו של... "אגרוף, בריון - אל יהא להם מקום בתוכנו" לרגל יום השנה לרצח הפוליטי הראשון בישוב העברי (16 ביוני 1933) חיים נחמן ביאליק - ורצח ארלוזורוב פורסם: ידיעות, 14/6/1985 ( קובץ זה ניתן... מדוע לא זכה ביאליק בפרס נובל לספרות? במלאת 50 שנה לפטירת המשורר פורסם: על המשמר, 27/07/1984 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה בקובץ PDF כמה וכמה שיבות ותשובות עיון חוזר בשירו של ח.נ.ביאליק "בתשובתי" פורסם: על המשמר, 07/09/1983 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו... ביאליק בשפה בלולה לקראת כ"א בתמוז - יום פטירת המשורר פורסם: על המשמר, 17/07/1981 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה... מה ייעשה לסופר שהעיר רוצה ביקרו? על חייו של ח"נ ביאליק בעיר תל-אביב פורסם: על המשמר, 16/12/1983 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה... בלי דומן אין עתיד (2023) על מאיר ויזלטיר (1941 - 2023) בשירה העברית של שנות השישים ניצבת שירתו של מאיר ויזלטיר כמגדלור, אף-על-פי שהיא לא השפיעה על צעירי המשוררים... בלי דומן אין עתיד על- מאיר ויזלטיר; קיצור שנות השישים; שירים 1959 ־1972 ; ספרי סימן קריאה, הוצ׳ הקיבוץ המאוחד; 1984 ; 198 עמי פורסם: עתון 77, גל׳ 56 1984... "את פושקין מספיד לרמונטוב — ומי יספוד לגורדון?" שיר המספד של ביאליק הצעיר על מות יל״ג פורסם: עתון 77, גל׳ 54–55 יוני–יולי 1984 טקסט מלא בהמשך הדף ....קיבלתי מכתבך הגלוי אשר בו ביקשתני... וירא אשת יפת תואר על- עמליה כהנא-כרמון / למעלה במונטיפר; ספרי סימן קריאה, הוצ׳ הק.המאוחד; 1984 פורסם: עתון 77, גל׳ 54–55 יוני–יולי 1984 טקסט מלא בהמשך הדף... AHONDANDO EN BIALIK publicada: AURORA, 25/9/1986 (Este archivo se puede leer e imprimir, pero no contiene texto de búsqueda) presione para leer PDF הטובים בספרי שנת תשמ"א יסודות חידוש ותמורה פורסם: הארץ , 28/9/1981 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה בקובץ PDF "מה אני וחיי מה?" אוריאל אופק (למעריב) על הצרצר משורר הגלות: לחקר היסוד העממי בשירת ח"נ ביאליק פורסם: מעריב, 25/7/1986 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך... ביקורת במבחן הביקורת על פלס : מחקרים בביקורת הספרות העברית: מאסף לזכר ש"י פנואלי ערכה נורית גוברין - תל אביב : מכון כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל-אביב,... השירה מאין תמצא: על עיונים בשירתו המוקדמת של ביאליק ידידיה יצחקי (עתון 77) על זיוה שמיר : הצרצר משורר הגלות- על היסוד העממי ביצירת ביאליק ; פפירוס :בית הוצאה באוניברסיטת תל-אביב ; 1986- דן... ביאליק גבה עדויות מבית לבית שיחת היום (דן מרגלית, הארץ) עם: ד"ר זיוה שמיר, חוקרת שירת ביאליק על: התביעה לחקור העיוותים ב"בעיר ההריגה" פורסם: הארץ, 18/8/1983 ( קובץ... סוגיות בשירה הסיפורית של ח"נ ביאליק (עיון ב"יונה החייט") מתוך ספר הכנס הבינאוניברסיטאי לחקר הספרות העברית , 1984 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו להורדה כקובץ PDF אל הילד מג"ל (מעריב) על "שירים ופזמונות גם לילדים" (1986) פורסם: מעריב, 23/1/1987 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש )... הדלות שרקה בארובה מימוש והמחזה של אידיומטיקה של יידיש בשירי ביאליק פורסם: הספרות 35-36 (1986) (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים או אף גירסה... ביאליק: הזמנה לפרשנים מתוך הדיון "מה אומר לך ביאליק כאן ועכשיו" שנערך באוגוסט 1986 השתתפו: אסא כשר, דן מירון, נתן זך, זיוה שמיר פורסם: ידיעות אחרונות,... "הכבולים לחופש" (סיפור) פורסם: מעריב 6.4.1980 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה בקובץ PDF אשה בדל"ת אמותיה על רות אלמוג / נשים (קובץ סיפורים), בית הוצאה ר,ירושלים, 1986, 124 עמ'. פורסם: הארץ 26/12/1986 סיפורי 'נשים' של רות אלמוג מציגים... אורציון ברתנא, גיורא לשם וזיוה שמיר זכו בפרסי הביקורת פורסם: ידיעות אחרונות, 7.6.1985 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה בקובץ PDF אור חדש על שיר של ביאליק יהודה סתיו על "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם" של ביאליק פורסם: ידיעות אחרונות , 11.1.1987 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט... בנו, אביו על "ספר התום", מאת נתן שחם פורסם: ידיעות אחרונות, 30.12.1988 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה... רומאן של אידאות על אידה צורית - "עיר נידחת", הוצאת עם-עובד ואגודת הסופרים, תל אביב, 1985 פורסם: ידיעות אחרונות, 1.2.1985 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה,... המהפכה השקטה אדיר כהן (עורך), הוראת הספרות (דרכי מחקר והדרכה), אוניב.חיפה, ביה"ס לחינוך, המעבדה להוראת הספרות, החברה למחקר מדעי שימושי, הוצ. גסטליט... מיפעל חלוצי עם פרסום ספרו של גרשון שקד "הסיפורת העברית 1880-1980" כרך ב': בארץ ובתפוצות פורסם: ידיעות אחרונות 10/2/1984 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה,... ישן עם גמזו במיטה עמנואל בר-קדמא על נתן אלתרמן בן העשרים בפריז של שנות ה-30, מראיין את זיוה שמיר ומספר על היחסים עם המבקר חיים גמזו, וכולל פרסום 6 שירי... בין אלם לדיבור על ספרה של שולמית לפיד "קדחת" פורסם: מעריב, 21/3/1980 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה בקובץ PDF פרק עלום בביוגראפיה של ביאליק על שמעון ראבידוביץ, 'שיחותי עם ביאליק' , דביר 1983 (ההדרה, מבוא והערות ב.ח.ראביד, י.פרידלנדר) פורסם: ידיעות, 4/11/1983 ( קובץ זה ניתן... כיצד ארי קם פתאום מרבצו על שיר שכתב ביאליק בהשפעת אורי צבי גרינברג פורסם: ידיעות, 24/7/1981 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו... מה אכל ביאליק בחנוכה פורסם: ידיעות, 13/12/1985 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו להורדה כקובץ PDF כאב מתוק על יעקב בסר, "מישהו כבר מכסח בחצר", שירים, ספרית פועלים, ת"א, 1986 פורסם: ידיעות, 11/6/1986 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל... השיבה המאוחרת: עיון בשירו של ח"נ ביאליק 'בתשובתי' עיון בשירו של ח"נ ביאליק "בתשובתי" פורסם: תעודה, ד' 1986, עמ' 261-273 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, ומכיל טקסט בר-חיפוש אך לא מדוייק ... דור דור ועמדותיו על נורית גרץ - "חירבת חיזעה והבוקר-שלמחרת" פורסם: ידיעות אחרונות 10/8/1984 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש )... חקרי לשון של ביאליק פורסם: ידיעות אחרונות 4/7/1980 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה בקובץ PDF השיר שפניו פני יאנוס הדואליזם ביצירת אלתרמן כביטוי של פישוט מכוּון פורסם: אתר אלתרמן www.alterman.org.il לקריאה בקובץ PDF א. אלתרמן ותחבולת ה-Double Entendre... מירי ברוך על "שירים ופזמונות גם לילדים" הקובץ שירים ופזמונות לילדים של ביאליק לא זכה בעבר למחקר מעמיק . חברו לכך סיבות רבות, והחשובה שבהן היא דעתו המזלזלת של ביאליק עצמו כלפיהם... דור המאבק לעצמאות ומשוררו פורסם: 'עיתון 77', גיל' 100, מאי 1988. ...חיים גורי הוא משוררו המובהק של דור תש"ח, שכמה משירי 'פרחי אש' שלו וכמה מפזמוניו נקבעו בתודעה .... שיר אבוד של נתן אלתרמן ראשית יצירתו של אלתרמן הייתה מהוססת ומגומגמת: בשנת 1931, לאחר כמה שנות כתיבה "למגרה", שלח אלתרמן מצרפת חמישה שירים לשם פרסומם .... ללא תכלית וללא תועלת (מורחב) פורסם: תום ותהום- האידיליה של טשרניחובסקי מאמר זה הוא הרחבה של מאמר, הנושא אותה כותרת עצמה, ונתפרסם ב'עיתון 77', גיל' 91-92 אוג.ספט. 1987 ספר הכנס הבינאוניברסיטאי לחקר הספרות העברית (9.4.1984 - 12.4.1984) סריקת ספר הכנס לקובץ PDF הניתן לקריאה והדפסה אך לא לחיפוש (ללא OCR) כל הזכויות שמורות למחברים ולמכון קיפ (לשעבר מכון כץ) לחקר הספרות... אגדת האמן יצחק בקון / עגנון הצעיר / הקתדרה ליידיש באוניברסיטת בן-גוריון, 1989 פורסם: מעריב , 01/09/1989 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות... בגדי המלך על "נגע" התארים המוחלטים הפושה בביקורת הספרות והאמנות פורסם: ידיעות אחרונות , 01/11/1985 ..... בענייני תרבות ואמנות, רבים נוטים ל"מורי... עגנון, הגדול מכל פרשניו על "פנים אחרות ביצירתו של ש"י עגנון", מאת גרשון שקד , הקיבוץ המאוחד, 1989 פורסם: ידיעות אחרונות , 03/11/1989 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים -... "מתי מדבר" - מעגל הקסמים של הקוסמוס פורסם: על "מתי מדבר" מסות על פואמה לביאליק (מבוא ועריכה צבי לוז) / הוצ.אוניב. בר-אילן, 1988 (טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות... צומת של התחלות הלל ברזל / תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו (כרך א: שירת חיבת ציון) ספרית פועלים, 1988 פורסם: הארץ 20/05/1988 (טקסט משוחזר מקבצים... 1 2 3 ראיונות, קטעי עיתונות שיצאו בדפוס, מאמרים במדורי ספרות ובפרסומים מקצועיים ארכיון מפתח פרסומים 1980 - 1989

ראיון בתכנית "ריקלין ושות" בערוץ 14 שודר: ערוץ 14 22/07/2019 על חיים נחמן ביאליק בתכנית "ריקלין ושות" בערוץ 14 בתאריך 22/07/2019 לתכנית המלאה באתר ערוץ 14 "בראש צעיר" (רשת א) מסע אל שירי הילדים, מגיש בנימין הנמן שודר: 27/8/2015 רשת א' (כאן 11) קטע מתוך התוכנית "בראש צעיר" על שירי הילדים הישנים, מגיש בנימין הנמן , עורכת זיוית אורי לתכנית המלאה... עגנון וביאליק - הרצאה בבית עגנון נערכה מול קהל מנויים ב-ZOOM בפברואר 2023 עיקרי ההרצאה בטקסט בהמשך הדף ח"נ ביאליק – המיתוס הביוגרפי ביאליק כתב על עצמו ועגנון לא. ייתכן... "ביאליק בלבוש חדש" - אירוע מוזיקלי - ספרותי ערב יצירות ביאליק בהלחנות חדשות (מצולם) שנערך ביום שני 9/1/2023 בשעה 19:30 בבית הסופר, תל-אביב השמעת בכורה של שישה שירים שזכו ללחנים... גלי צה"ל - בוא שיר עברי : על שירי ביאליק המולחנים שודר: גלי צה"ל - "בוא שיר עברי" עם פרופ' זיוה שמיר על שירי ביאליק המולחנים 31.12.2022 עורך ומגיש יורם רותם , מובא כאן באדיבות גלי צה"ל,... ראיון בגלי-צהל לכבוד יום הולדתו ה 131 של ביאליק מתוך התכנית "בילוי היום" עם טלי רוזנק, גלי צה"ל, 2004 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא רשות המחזיקים... ראיון בגלי-צהל על ארספואטיקה בשירתו של ביאליק מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם זיסי סתוי, גלי צה"ל, 1987 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא רשות... ראיון בגלי-צהל על האהבה בין ביאליק לאירה יאן מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם ציפי גון גרוס, גלי צה"ל, 2000 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא... ראיון בגלי-צהל "לנתיבה הנעלם" על אהבת אירה יאן וביאליק מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם ציפי גון גרוס, גלי צה"ל, 2011 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא... ראיון בגלי-צהל על פזמוניו של ביאליק מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם זיסי סתוי, גלי צה"ל, 1986 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא רשות... קפה ראשון עם ניר ברנד - ספיישל חיים נחמן ביאליק עם פרופ׳ זיוה שמיר פורסם: קפה ראשון עם ניר ברנד - 20.11.2022 הראיון צולם במסגרת תוכנית הדגל של הסתדרות המורים המשודרת מדי יום ראשון ב 10:30. בהמשך הדף -... "הוא השקספיר שלנו" ראיון עם גואל פינטו (כאן תרבות) על ביאליק פורסם: כאן תרבות , 15/11/2022 עיקרי הראיון שנערך במסגרת התכנית "גם כן תרבות" ב-15 בנובמבר 2022... תחדישי הלשון של חיים נחמן ביאליק הרצאה ומצגת של פרופ' זיוה שמיר מתוך - אבני ח"ן – על ביאליק ועל העברית אירוע מקוון (ZOOM) של האקדמיה ללשון העברית בהנחיית יהונתן רוסן... ״כי האור שעשועיי״ על ״אלומות של אור״ בשירה העברית רב-שיח ב ZOOM של אגודת הסופרים העברים שנערך בתאריך 15/12/2020 עם צביקה ניר, פרופסור זיוה שמיר ופרופוסור... ח"נ ביאליק : 1924 - 1934 (תרפ"ד - תרצ"ד) על השנים בהן התגורר בת"א כאן חינוכית (לשעבר הטלוויזיה החינוכית הישראלית) התכנית מספרת על עשר שנות חייו האחרונות של ח.נ. ביאליק, כאשר גר בתל אביב בין השנים 1934 -... מי אתה חיים נחמן ביאליק? (הרצאה ומצגת) על הביוגרפיה המתעתעת של חיים נחמן ביאליק אגודת הסופרים העבריים בישראל צולם בהרצאה בבית קריניצי (רמת גן) , יולי 2021 לחצו להורדת המצגת... מונולוגים על אהבת חינם וסובלנות מתוך ערב מונולוגים על אהבת חינם וסובלנות שהתקיים בבית הסופר ביום 1.8.2017 מנחה: מאיר עוזיאל (הקלטה בלבד) להאזנה באתר YOUTUBE פסטיבל מספרי סיפורים | עד שההיסטוריה תשפוט בנינו כאן 11 | עד שההיסטוריה תשפוט בנינו - על פרידות, קומבינות ותחבולות היסטוריות. בהנחיית יוסי אלפי פאנל בהשתתפות: פרופסור עוזי רבי פרופסור... בקריאה ראשונה" עם אבירמה גולן - ביאליק" אבירמה גולן משוחחת עם פרופ' זיוה שמיר על ספרה "לנתיבה הנעלם" קישור לצפיה באתר YOUTUBE עשרות שנים הוחבאו בבית ביאליק המכתבים שכתב ביאליק... תקופת השיא של ביאליק באודסה פרופ' שמיר מרצה על ימי אודסה של ביאליק. מתוך סדרת ראשי חודשים בבית אבי חי, במפגש שהוקדש לקהילה היהודית אודסה קישור לצפיה באתר YOUTUBE קריאה בשיר "לבדי" של חיים נחמן ביאליק בתכנית "החדר" בהגשת רות קלדרון- קריאה בשיר "לבדי" של חיים נחמן ביאליק. בהשתתפות הסופר חיים באר ופרופ' זיוה שמיר קישור לסרטון באתר YOUTUBE על אגדת שלושה וארבעה ראיון על אגדת שלושה וארבעה ​ ברדיו מולטימדיה הר-הצופים קישור להקלטה באתר YOUTUBE תרומתו של ביאליק לשפה העברית המתחדשת ראיון ב"כאן ב" עם יצחק נוי 19.9.2020 ​עם פרופ' שמיר על ספרה "אבני ח"ן" - המוקדש לתרומתו של ביאליק לשפה העברית המתחדשת (העולה על זו של בן... הולדתו של עם מן הים ומבין חולות המדבר חלקים 1 - 7 סיפורו של משה, שאחותו משתה אותו מן המים ואחר-כך הוא עצמו משה את עמו מעבדות ומטביעה בים סוף, ואף הטביע את אויביו במים רבים,... ביאליק באודסה על תקופת השיא של ביאליק באודסה קישור לסרטון באתר YOUTUBE מה אכל ביאליק בחנוכה? על התנגדותו של ביאליק לחידושי המילים של בן-יהודה ובני דורו קישור לסרטון באתר YOUTUBE על "הניגון שבלבבו" ראיון ברשת ב' - 13-09-2011 ​ עם ענת דולב - על "הניגון שבלבבו" קישור להקלטה באתר YOUTUBE מדיה בנושא ביאליק - חזור

לפי נושא - ביאליק אלתרמן עגנון מדיה בכל הנושאים - גולדברג "מחורבות נָקום" פרופ' זיוה שמיר באירוע "מחֳרָבות נקוּם" שיח מס' 9 צולם 6/12/2023 בבית הסופר, קפלן 6 ת"א מנחה: צביקה ניר , יו״ר האגודה משתתפים: ד"ר... אלתרמן והעמק אירוע ספרות של אגודת הסופרות והסופרים העבריים צולם: 20/8/2023 באולם גירסא דינקותא, עפולה תמליל ההרצאה בהמשך הדף מנחה: המשורר עמנואל... ריאיון עם פרופ' שמיר בפסטיבל דוֹרֵשִׁירָה 2023 צולם: 20 באוגוסט 2023 ריאיון אישי בפסטיבל דוֹרֵשִׁירָה השלישי בהמשך הדף - תמליל הראיון בהרחבה צילום ועריכה יאיר בן־חיים מאתר התוכן... הצל של צילה: נתן אלתרמן שודר: על החתום - הסכת (פודקאסט) של בית אבי-חי בהנחיית ליעד מודריק , 42 דק' , 23/07/23 בהמשך הדף - תמליל הדיון בהרחבה, כולל קטעים שירדו... איגרות אל משוררי העבר ציפי שַׁחרור, "משוררת" (שירים), בית עקד, תל-אביב 2023, 84 עמ'. דברים בהשקת ספר השירים "משוררת" ובמלאת 50 שנות יצירה לציפי שחרור באירוע... אורי הייטנר על "כלניות" הספר והשיר אורי הייטנר מתארח בתכנית "ינשופים" של רני קרן הוקלט: 20/6/2023, ברדיוטק- הרדיו של הטכנודע (המוזיאון הישראלי לרפואה ומדע) אורי הייטנר,... מאיר שלו ו"ארון הספרים העברי" לפי הרומן " שתיים דובים" צולם:18.6.2023, הרצאה בכנס השנתי של האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה, המושב לזכרו של מאיר שלו - בהשתתפות פרופ' יעל דר, פרופ' זהר לבנת... מצעד הפזמונים של נתן אלתרמן - בימת מופעי הספרות צוותא - עם מאיר עוזיאל צולם: 25/6/2023 באולם "צוותא" תל-אביב שירה ומוסיקה: נתן סלור, (נכדו של נתן אלתרמן). האחים והאחיות צנחני. מעיין סלקטר שור ואורון נדיב,... שירת הילדים של לאה גולדברג במבט פוליטי לרגל יום הולדתה של המשוררת והסופרת (29 במאי) חמישים גוונים ביצירתה של לאה גולדברג במלאות חמישים שנה למותה צולם: בית הסופר 16.1.2020... מגזין שבת עם רון נשיאל - 19.5.2023 שודר: רשת ב' (כאן ב' ) בתאריך 19/5/23 קטע מתוך התוכנית מגזין שבת עם רון נשיאל -על כתיבתו של דר' יצחק נוי ז"ל לתכנית המלאה באתר OMNY.FM ערב ספרות יצירה בעקבות רחל המשוררת צולם: בתיאטרון קרוב (תיאטרון ניקו ניתאי) , צולם: 22/8/18 מנחה: דורית ניתאי נאמן בהשתתפות: פרופ' נורית גרץ, פרופ' זיוה שמיר, ד"ר אפרת... ראיון בתכנית "ריקלין ושות" בערוץ 14 שודר: ערוץ 14 22/07/2019 על חיים נחמן ביאליק בתכנית "ריקלין ושות" בערוץ 14 בתאריך 22/07/2019 לתכנית המלאה באתר ערוץ 14 "בראש צעיר" (רשת א) מסע אל שירי הילדים, מגיש בנימין הנמן שודר: 27/8/2015 רשת א' (כאן 11) קטע מתוך התוכנית "בראש צעיר" על שירי הילדים הישנים, מגיש בנימין הנמן , עורכת זיוית אורי לתכנית המלאה... עגנון וביאליק - הרצאה בבית עגנון נערכה מול קהל מנויים ב-ZOOM בפברואר 2023 עיקרי ההרצאה בטקסט בהמשך הדף ח"נ ביאליק – המיתוס הביוגרפי ביאליק כתב על עצמו ועגנון לא. ייתכן... גלי צה"ל - בוא שיר עברי : על שירי הזמר של נתן אלתרמן שודר: גלי צה"ל - "בוא שיר עברי" עם פרופ' זיוה שמיר על שירי הזמר של נתן אלתרמן 25/3/2023 עורך ומגיש יורם רותם מובא כאן באדיבות גלי צה"ל,... קפה ראשון עם ניר ברנד - ספיישל נתן אלתרמן עם אקי להב ופרופ׳ זיוה שמיר פורסם: קפה ראשון עם ניר ברנד - 12/2/2023 הראיון צולם במסגרת תוכנית הדגל של הסתדרות המורים המשודרת מדי יום ראשון ב 10:30. תוכנית זו מוקדשת... ראיון בגלי-צהל "על עת ועל אתר" מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם ציפי גון גרוס, גלי צה"ל, 8/10/1999 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה... הכלניות של אלתרמן ראיון עם גואל פינטו (כאן תרבות) על ספרה החדש של פרופ' זיוה שמיר "כלניות"-על פזמוני אלתרמן פורסם: כאן תרבות , 15/1/2023 לחצו על התמונה... "ביאליק בלבוש חדש" - אירוע מוזיקלי - ספרותי ערב יצירות ביאליק בהלחנות חדשות (מצולם) שנערך ביום שני 9/1/2023 בשעה 19:30 בבית הסופר, תל-אביב השמעת בכורה של שישה שירים שזכו ללחנים... גלי צה"ל - בוא שיר עברי : על שירי ביאליק המולחנים שודר: גלי צה"ל - "בוא שיר עברי" עם פרופ' זיוה שמיר על שירי ביאליק המולחנים 31.12.2022 עורך ומגיש יורם רותם , מובא כאן באדיבות גלי צה"ל,... ראיון בגלי-צהל לכבוד יום הולדתו ה 131 של ביאליק מתוך התכנית "בילוי היום" עם טלי רוזנק, גלי צה"ל, 2004 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא רשות המחזיקים... ראיון בגלי-צהל על הספר "התכתבויות" מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם ציפי גון גרוס, גלי צה"ל, 2019 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא... ראיון בגלי-צהל על ארספואטיקה בשירתו של ביאליק מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם זיסי סתוי, גלי צה"ל, 1987 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא רשות... ראיון בגלי-צהל על האהבה בין ביאליק לאירה יאן מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם ציפי גון גרוס, גלי צה"ל, 2000 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא... ראיון בגלי-צהל "לנתיבה הנעלם" על אהבת אירה יאן וביאליק מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם ציפי גון גרוס, גלי צה"ל, 2011 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא... ראיון בגלי-צהל על תיבת הזימרה חוזרת על שירי הילדים של אלתרמן מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם ציפי גון גרוס, גלי צה"ל, 2005 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא... ראיון בגלי-צהל על דירה להשכיר מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם ציפי גון גרוס, גלי צה"ל, 2014 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא... ראיון בגלי-צהל על שירת ביאליק לילדים ולנוער מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם זיסי סתוי, גלי צה"ל, 1987 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא רשות... ראיון בגלי-צהל על פזמוניו של ביאליק מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם זיסי סתוי, גלי צה"ל, 1986 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא רשות... "התכתבויות - סודות משולחן הכתיבה" ספר-קלטת הקלטה של הקראת ספרה של פרופ' זיוה שמיר משנת 2019 הספר הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה (ע"ר) www.clfb.org.il... קפה ראשון עם ניר ברנד - ספיישל חיים נחמן ביאליק עם פרופ׳ זיוה שמיר פורסם: קפה ראשון עם ניר ברנד - 20.11.2022 הראיון צולם במסגרת תוכנית הדגל של הסתדרות המורים המשודרת מדי יום ראשון ב 10:30. בהמשך הדף -... "הוא השקספיר שלנו" ראיון עם גואל פינטו (כאן תרבות) על ביאליק פורסם: כאן תרבות , 15/11/2022 עיקרי הראיון שנערך במסגרת התכנית "גם כן תרבות" ב-15 בנובמבר 2022... סרט לכבוד קבלת פרס ביאליק לחכמת ישראל 2022 פרס מפעל חיים לפרופ' זיוה שמיר- זיוה שמיר הקדישה את חייה לחקר הספרות העברית הקלאסית אבל יותר מכל היא מזוהה עם חקר דמותם ויצירתם של ביאליק... תחדישי הלשון של חיים נחמן ביאליק הרצאה ומצגת של פרופ' זיוה שמיר מתוך - אבני ח"ן – על ביאליק ועל העברית אירוע מקוון (ZOOM) של האקדמיה ללשון העברית בהנחיית יהונתן רוסן... השקת ספרו של משה גרנות: גם ג'וזף סיסקו צחק צולם: בית הסופר, תל אביב, 7.7.2022 השקת ספרו של משה גרנות: גם ג'וזף סיסקו צחק דברי פתיחה: צביקה ניר, יו"ר אגודת הסופרים העברים... "קוראים את בולי" - ערב לזכרו של א"ב יהושע במלאות 30 לפטירתו של א.ב. יהושע - ערב קריאת קטעים מיצירותיו הפקה: אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל צולם: מוצאי שבת 16/07/22 בשעה 21:00... פרופ זיוה שמיר על ספרה של לאה הרפז "הקשב הזה" דברי פרופ' זיוה שמיר בהשקת ספרה של לאה הרפז "הקשב הזה" בשנת 2015 על הסופרת תושיה הרצברג קטע מתוך סרט זכרון על תושיה הרצברג, סופרת ובוגרת שואה. קישור לסרט המלא באתר YOUTUBE (דבריה של פרופ' שמיר החל מדקה 23:30) צוותא - ערב לכבוד צביקה ניר יו"ר אגודת הסופרים העבריים צולם: 18/02/2022 דברי פרופ. זיוה שמיר בערב לכבוד יום הולדתו של צביקה ניר יו"ר אגודת הסופרים העבריים אולמי צוותא - אגודת הסופרים העבריים... על "בגינת הירק" לח"נ ביאליק ("בערוגת הגינה") הרצאה מלווה במצגת מתוך מליאה 374 של האקדמיה ללשון העברית שנערכה באופן מקוון באמצעות ZOOM בתאריך 28/03/2022 מתוך טקס הענקת פרס ברנר של אגודת הסופרים לשנת 2021 טקס הענקת פרס ברנר של אגודת הסופרים לשנת 2021 יו"ר אגודת הסופרים צביקה ניר העניק לסופר והמשורר אילן שיינפלד את הפרס היוקרתי על ספרו... השקת הספר "איזון שביר" של המשוררת יערה בן-דוד פרופ. זיוה שמיר נושאת דברים באירוע השקת ספרה של המשוררת יערה בן-דוד "איזון שביר" בתאריך 20.4.2015 בבית היוצר קישור ישיר באתר YOUTUBE... טקס הענקת פרס האור לשנת 2021 לדר' לאה צבעוני קטע מתוך טקס הענקת פרס האור לשנת 2021 לדר' לאה צבעוני , דברי פרופ. שמיר. לטקס המלא באתר YOUTUBE (דברי פרופ.שמיר החל מ 22:22 ) מאה שנה להולדתו של הסופר משה שמיר אירוע הוקרה ליצירתו של הסופר, זוכה פרס ישראל, פרס ברנר, פרס ביאליק ופרס אוסישקין. נערך ע"י אגודת הסופרים העבריים בתאריך 28/10/2021... "אורח" מאת יונתן רטוש "אורח" מאת יונתן רטוש, שירה אל תוך הלילה אירוע זום של אגודת הסופרים העבריים שנערך בתאריך 18/02/2021 לאתר האגודה: ... קריאות חדשות בשיר ״יונתן״ מאת יונה וולך אירוע זום בסדרה ״שירה אל תוך הלילה״ של אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל שנערך בתאריך 18.6.2020 בהשתתפות: צביקה ניר, יו״ר אגודת... אירועי 100 שנה לאגודת הסופרים מושב מחווה חמישי בהגשת פרופ׳ זיוה שמיר נתן אלתרמן , יעקב אורלנד , אלכסנדר פן , אברהם חלפי , יונתן רטוש קטעי קריאה - שחקני הבימה: אלכס... ״כי האור שעשועיי״ על ״אלומות של אור״ בשירה העברית רב-שיח ב ZOOM של אגודת הסופרים העברים שנערך בתאריך 15/12/2020 עם צביקה ניר, פרופסור זיוה שמיר ופרופוסור... "שקספיר והיהודים" - פרופ' זיוה שמיר בבימת מופעי הספרות של מאיר עוזיאל בצוותא מופע ספרות על חידת יחסי שקספיר ומחזאים בני דורו עם היהודים צולם ב"צוותא" ת"א, 14 בנובמבר 2021 בשעה 20:30. בעריכת מאיר עוזיאל ובהנחייתו... ראיון ברשת ב' על שקספיר ואמיליה בסאנו 26/11/2021 - אמילי והפרופסור - אמילי עמרוסי והפרופסור יובל אלבשן (כאן ב' , שישי 08:00-10:00) לתכנית המלאה כפי שהועלתה לאתר OMNY.FM - 1 2 Prof. Ziva Shamir

יידיש - שפה עשירה לקבצנים לציון יום הולדתו של יצחק באשוויס-זינגר החל ב-21 בנובמבר קטעים מתוך הרצאה, שנשא יצחק באשוויס-זינגר על קשיי התרגום מיידיש תרגמה: זיוה שמיר... המאהב התקבל באהבה על הצלחתו של התרגום האנגלי של "המאהב" לא.ב.יהושע בארה"ב פורסם: מעריב, 5/1/1979 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש... קסדת המלמלה של החלב על שירתה הלירית של תרצה אתר פורסם: על המשמר, 4/5/1979 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה בקובץ PDF חתן בראשית לכבוד יום הולדתו החל ב-6 במרץ - פרסום מחדש של מאמר משנת 1978: "חתן בראשית - חמש שנים למות אברהם שלונסקי ושישים שנה לפרסום שירו הראשון"... ניסוי וטעייה: טעות ומסה תעייה ב "שדות־מגנטיים" של ע׳ כהנא־כרמון ותהייה על נתיבתם פורסם: פרוזה, גל׳ 15–16 (יוני–יולי 1977), עמ׳ 38–39 פורסם: ׳עכשיו׳, חוב׳ 37–38 ... לבעיית הריבוד האליגורי בסיפוריו ה"ריאליסטיים" של א"ב יהושע עיון בסיפורו "יום שרב ארוך, יאושו, אשתו ובתו" נכתב ב-1977 ולא פורסם עד עתה (ראו הסבר) ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט... "הספרות העברית" לא.שאנן א.שאנן, "הספרות העברית החדשה לזרמיה", כרך חמישי: הנוסח ומיתוס החיפוש בניגודיהם", ספרית "דבר" בסיועה של אוניברסיטת בר-אילן, 1977, 210עמ'.... "גברת אאכן אוגרת כוחות לשנות השמונים" (סיפור) פורסם: מעריב 12.21.79 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה בקובץ PDF ארבע כניסות לפרד"ס הערות נוספות על הרומאן "המאהב" לא.ב. יהושע פורסם: ידיעות 29/4/1977 לגירסה מעודכנת בהמשך הדף ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל ... "נטע זר את לעמך" 35 שנה למות שאול טשרניחובסקי פורסם: מעריב, 27/10/1978 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה בקובץ PDF עלי חלמית וסירפד (סיפור) סיפור מאת זיוה שמיר פורסם: מעריב, 16/6/1978 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה בקובץ PDF עכסה פרידמן (סיפור) סיפור מאת זיוה שמיר פורסם: מעריב, 3/6/1977 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה בקובץ PDF בעקבות אהובה חומקנית על שירו של חיים נחמן ביאליק "לנתיבך הנעלם" פורסם: מעריב, 12/01/1979 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו... באפור וצבעי זיקוקין על יגאל מוסינזון, "אפורים כשק", סיפורים, הוצאת רמדור, 1977 פורסם: מעריב, 24/6/1977 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט... ויקו לעשות ענבים ויעש באושים דימויי רקב ופריחה בשירו של ביאליק "רק קו שמש אחד עברך" פורסם: ידיעות אחרונות 27/8/1976 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט... ראשיתו של "מאזנים" (נכתב בשיתוף עם חגית הלפרין) פורסם: מאזנים, מ"ח: 23-37, 1979 ( טקסט מלא בהמשך הדף ) לחצו לקריאה בקובץ PDF (טקסט משוחזר מקבצים ישנים -... הגט שנפסל על "קוצו של יו"ד" ל-י.ל.גורדון פורסם: מעריב , 17/04/1979 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו להורדה כקובץ PDF סמוך על סומכי! עמוס עוז / סומכי / הוצאת עם עובד, 1978 פורסם: מעריב , 02/06/1978 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו להורדה... "יצר לב היוצר רע מנעוריו" ראיון עם סינתיה אוזיק, סופרת אמריקנית-יהודית בביקור בישראל פורסם: מעריב , 30/06/1978 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט... המוקיון בן דמות היגון ולדימיר נאבוקוב / 'פנין' / מאנגלית: אברהם יבין ספריה לעם, הוצאת עם-עובד, 1978 פורסם: מעריב , 05/05/1978 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך... סרזין והסריס אונורה דה באלזאק: "סרזין" מצרפתית: יהושע קנז, אחרית דבר: משה רון ספרי סימן קריאה, הקיבוץ המאוחד 1979 פורסם: מעריב , 20/04/1979 ( קובץ זה... הרחק משאון החיים תומאס מאן / "הר הקסמים" (א+ב) / עברית: מרדכי אבי-שאול / ספריית הפועלים, המפעל לתרגומי-מופת 1977 פורסם: מעריב , 04/07/1978 ( קובץ זה ניתן... גדול מרבי - רבן, וגדול מרבן - סדן "ספר דב סדן", קובץ מחקרים מוגשים במלאת לו שבעים וחמש שנה, בעריכת שמואל ורסס, נתן רוטנשטרייך וחנא שמרוק, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1977 פורסם:... אוגד השחת שנפל אל פי-פחת ת' הארדי /"ראש העיר קאסטרברידג' " / תרגם: א"ד שפיר אחרית דבר: רנה קלינוב / הקיבוץ המאוחד 1977 פורסם: מעריב , 19/08/1977 ( קובץ זה ניתן... המסה הספרותית: ז'אנר דועך? ישראל כהן: כתבים בשבעה כרכים / הוצאת עקד , 1976 פורסם: מעריב , 12/08/1977 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש )... מחוזות נפש אבודים אהוד יורם / שני חודשים במליאסו / ספרית פועלים, 1978 פורסם: מעריב , 15/09/1978 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש... איך אמות אחרי מותי? על הפעם הראשונה בה "מת" ח"נ ביאליק פורסם: מעריב , 08/07/1977 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו להורדה... "לסיפורת בארץ חסר המימד היהודי, זוהי מעין ספרות מנדרינית." שיחה עם פרופ' אברהם באנד, חוקר ספרות עברית מאוניברסיטת קליפורניה פורסם: מעריב , 05/08/1977 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל ... קורות בתינו דוד כנעני / "מבית" / ספרית פועלים, על המשמר, 1977 פורסם: מעריב , 28/07/1978 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש )... עוד חוזר הניגון שמונה שנים למותו של נתן אלתרמן פורסם: מעריב , 24/03/1978 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו להורדה כקובץ PDF "המלחמה לאש" - רומאן לבני-הנעורים בתרגום נתן אלתרמן פורסם: "ספרות ילדים ונוער- כתב עת" (19-20) , מאי 1979 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו להורדה כקובץ PDF נתן אלתרמן - אמן התרגום על ז"ה רוני (הבכור): המלחמה לאש, תרגם: נתן אלתרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1977 פורסם: מעריב , 10/06/1977 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך... הגיבור בעקבות גיזת-הזהב פורסם: מעריב , 21/07/1978 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו להורדה כקובץ PDF פנטאסיות לגיל הרך על - "קוראים לי פיאט" ו - "גן הבמבומבלים" לנורית זרחי (1978) פורסם: הארץ, 22/9/1978 פורסם: מעריב , 10/11/1978 פורסם: אורים להורים כ"ו,... ילדות בפתח-תקווה על קובץ סיפוריה של רות אלמוג "אחרי ט"ו בשבט" רות אלמוג: "אחרי ט"ו בשבט" , שישה סיפורים, ספרית "תרמיל" בעריכת ישראל הר, אוקטובר 1979 פורסם:... גיבורי אופרה במעיל-בוקר אדום על פיליפ ארבס , רומן (דן צלקה , ספרי סימן-קריאה, 1977) פורסם: מעריב , 01/07/1977 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט... תעלת מיץ פתל - בדייסה על "הזנב השמן של הנומה", יהודה עמיחי, אייר: יונתן גרשטין, הוצאת שוקן לילדים 1978 פורסם: מעריב , 14/04/1978 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה,... אויר + מים + כאב = שיר על "לקחת אויר" (שירים) - חמוטל בר יוסף, מסדה 1978 פורסם: מעריב , 16/03/1979 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש )... אגרות בזרם התודעה פורסם: מעריב 09/09/1977 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו להורדה כקובץ PDF דיוקנו של הצעיר כאיש מופרע על ספרו של ג'. ד. סאלינג'ר "לאסמה באהבה ובסאוב" עם תרגומו לעברית פורסם: מעריב , 16/11/1979 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל ... O Hebrew Woman, who knows your life? A Poetical Footnote to History Published: Ariel - a quarterly review of arts an letters in Israel, no.49, 1979 "O Hebrew Woman, who knows... אלה חלומותיהם של בני הנעורים על "סומכי" של עמוס עוז פורסם: אורים להורים - ירחון לחינוך וחיי משפחה גליון 7, אוגוסט 1978 ...הוריו של "סומכי" - שכינויו דבק בו אחר... ביאליק ופלאי תל-אביב פורסם: מעריב , 28/12/1979 לחצו להורדה כקובץ PDF ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) ראו גם - על ביאליק בתל-אביב נוסח פארודי-מבודח של "אל הציפור" פורסם: ידיעות , 21/8/1978 לחצו להורדה כקובץ PDF ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) תפישת ארץ-ישראל בשירתו של חיים נחמן ביאליק פורסם: סקירה חודשית (ירחון לקציני צה"ל), מס. 7, יולי 1979 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו לקריאה... אטון אופיר במו עופרת על צירופי הצבעים בשירתו המוקדמת של נתן אלתרמן פורסם: מעריב , 21.09.1979 לחצו להורדה כקובץ PDF תרועת חצוצרה והמיית כינור על "שירת ישראל" מאת ח"נ ביאליק במלאת 45 שנה למות המשורר פורסם: מעריב 13.7.1979 להורדה כקובץ PDF סימנים של חידוש ותמורה בשירה העברית בהשפעת המהפכה: על שני שירים שנכתבו בשנת 1918 פורסם: מאזנים כרך 5 גליון אוקטובר 1979 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו להורדה כקובץ PDF ראיונות, קטעי עיתונות שיצאו בדפוס, מאמרים במדורי ספרות ובפרסומים מקצועיים ארכיון מפתח פרסומים 1970 - 1979

אלתרמן והעמק אירוע ספרות של אגודת הסופרות והסופרים העבריים צולם: 20/8/2023 באולם גירסא דינקותא, עפולה תמליל ההרצאה בהמשך הדף מנחה: המשורר עמנואל... הצל של צילה: נתן אלתרמן שודר: על החתום - הסכת (פודקאסט) של בית אבי-חי בהנחיית ליעד מודריק , 42 דק' , 23/07/23 בהמשך הדף - תמליל הדיון בהרחבה, כולל קטעים שירדו... מצעד הפזמונים של נתן אלתרמן - בימת מופעי הספרות צוותא - עם מאיר עוזיאל צולם: 25/6/2023 באולם "צוותא" תל-אביב שירה ומוסיקה: נתן סלור, (נכדו של נתן אלתרמן). האחים והאחיות צנחני. מעיין סלקטר שור ואורון נדיב,... גלי צה"ל - בוא שיר עברי : על שירי הזמר של נתן אלתרמן שודר: גלי צה"ל - "בוא שיר עברי" עם פרופ' זיוה שמיר על שירי הזמר של נתן אלתרמן 25/3/2023 עורך ומגיש יורם רותם מובא כאן באדיבות גלי צה"ל,... ראיון בגלי-צהל "על עת ועל אתר" מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם ציפי גון גרוס, גלי צה"ל, 8/10/1999 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה... הכלניות של אלתרמן ראיון עם גואל פינטו (כאן תרבות) על ספרה החדש של פרופ' זיוה שמיר "כלניות"-על פזמוני אלתרמן פורסם: כאן תרבות , 15/1/2023 לחצו על התמונה... ראיון בגלי-צהל על תיבת הזימרה חוזרת על שירי הילדים של אלתרמן מתוך התכנית "ספרים רבותיי ספרים" עם ציפי גון גרוס, גלי צה"ל, 2005 באדיבות ארכיון גלי צה"ל - כל הזכויות שמורות - העתקה / הקלטה אסורה ללא... ״כי האור שעשועיי״ על ״אלומות של אור״ בשירה העברית רב-שיח ב ZOOM של אגודת הסופרים העברים שנערך בתאריך 15/12/2020 עם צביקה ניר, פרופסור זיוה שמיר ופרופוסור... על צ'רצ'יל ואלתרמן צולם באולם צוותא ב 22 לאוקטובר 2018 קטע מתוך בימת מופעי הספרות - צ'רצ'יל - חתן פרס נובל לספרות מופע ספרות מיצירותיו בעריכת מאיר עוזיאל... "ליל קיץ - על שירו של אלתרמן" | הרצאות מהכורסא (קדימון) שירו של אלתרמן "ליל קיץ", מהשירים היפים בקובץ הבכורה שלו "כוכבים בחוץ". סופרים ומבקרים ראו בו שיר מכונן, שפתח תקופה חדשה בשירה העברית.... שבת עולמית - עם יצחק נוי - על "מגש הכסף" (אלתרמן) שבת עולמית עם יצחק נוי - 19.12.20 הבלדה המפורסמת "מגש הכסף" נכתבה בעקבות נאומו (באנגלית) של חיים ויצמן לתורמים יהודים – כי אין מדינה... על אלתרמן ועל תל אביב - ברדיו "ארץ" קישור לשמיעה באתר SOUNDCLOUD על "כוכבים בחוץ" של אלתרמן פודקאסט ברדיו "ארץ" ​ 13.09.18 ראיון עם יוסי הדר בתכנית "כולם מדברים" על "כוכבים בחוץ" של אלתרמן קישור לשמיעת הראיון בדרך הגדולה בדרך הגדולה ​ סדרת שיחות על שירי נתן אלתרמן קישור לסרטון באתר YOUTUBE מדיה בנושא אלתרמן - חזור

בכינור, בתוף ובחצוצרה לציוּן ה-5 בינואר שבּוֹ נערך לדרייפוס טקס השפלה בצבא צרפת, דרגותיו נשללו ממנו והוא נדון למאסר עולם ב"אי השֵּׁדים". פרשת דרייפוס, השתקפותה... "הציונות הרוחנית" והשגיה המעשיים לציוּן יום פטירתו ב-2 בינואר - מבט אחר על אחד-העם. לא פעם סיפרתי לקוראיי שעד כה לא ביקרתי בבתיהם של חכמי אודסה, ואף אין בכוונתי לבקר בהם... אתה אדם, בני! לציוּן יום הולדתו של רודיארד קיפלינג החל ב-30 בדצמבר לציוּן יום הולדתו של רודיארד קיפלינג בחרתי להביא כאן את שירו "אִם" ואת מקבילו העברי... דיוקן ההיסטוריון של הספרות כבורא מציאות לציון יום פטירתו של פרופ' גרשון שקד - 28 בדצמבר גרשון שקד / הסיפורת העברית 1880—1980 (ה') בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות פורסם: מאזנים / 3...

עדכונים ואירועים - לפני יומיים אלתרמן 20-8-2023 אירוע "אלתרמן והעמק" בעפולה הזמנה לאירוע הפתיחה של אירועי ספרות בעפולה מטעם אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל יום א' 20/8/2023 בשעה 19:45 באולם גירסא דינקותא רח'... 8 ביוני - מה חדש - חוגגים 50 שנות יצירה לציפי שחרור והשקת ספרה החדש: "משוררת" 24/7/2023 בשעה 20:30 , בסטודיו אנט, שביל המרץ 2, ת"א בהשתתפות: רוני סומק, פרופ' זיוה שמיר, ד"ר שילהב קסט, יגאל עוזרי, שחקני אנסמבל... 30 במאי - מה חדש - הכנס השנתי ה 19-של עולם המוזיקה הישראלית "מי אני? שיר ישראלי!" הכנס השנתי ה 19- של עולם המוזיקה הישראלית מי אני? שיר ישראלי! מוקדש לזכרו של פרופ' איתן אביצור ז"ל יום שני | 5.6.2023 | ט"ז בסיון תשפ"ג... 24 בפבר׳ - מה חדש - ידידות אמיצה שנקשרה ונתפרקה אירוע ZOOM בבית ש"י עגנון - ביום ראשון .26.2.2023, בשעה 18:00 על השירים שכתבו ביאליק ועגנון זה לזה בתקופת באד-הומבורג בשנות ה-20 של המאה... 7 בינו׳ ביאליק "ביאליק בלבוש חדש" - אירוע מוזיקלי - ספרותי ערב יצירות ביאליק בהלחנות חדשות (מצולם) שנערך ביום שני 9/1/2023 בשעה 19:30 בבית הסופר, תל-אביב השמעת בכורה של שישה שירים שזכו ללחנים... 10 בנוב׳ 2022 ביאליק דברי פרופ' זיוה שמיר עם קבלתה את פרס ביאליק לחוכמת ישראל 2022 כפי שנאמרו בטקס שנערך ביום 8.11.22 - כנציגת זוכי הפרסים של עיריית תל אביב במעמד הטקס הוקרנו סרטונים על זוכי הפרס בסרטון על פרופ' שמיר... 9 בנוב׳ 2022 ביאליק סרט לכבוד קבלת פרס ביאליק לחכמת ישראל 2022 פרס מפעל חיים לפרופ' זיוה שמיר- זיוה שמיר הקדישה את חייה לחקר הספרות העברית הקלאסית אבל יותר מכל היא מזוהה עם חקר דמותם ויצירתם של ביאליק... 26 באוק׳ 2022 ביאליק טקס קבלת פרס ביאליק לחכמת ישראל 2022 - יש לברר מראש אם נותרו מקומות - יום שלישי, 8 בנובמבר 2022, 17:30 במרכז ענב לתרבות, אבן גבירול 71 תל-אביב 21 ביולי 2022 - מה חדש - אירוע בצוותא ת"א- 90 שנים מלאו לאריה לבנון שישי 22.07 | 10:30 | צוותא 1 הבית לתרבות ישראלית אריה לבנון - מלחין ומעבד, יקיר העיר תל אביב במלאת לו 90 שנים משתתפים: אריה לבנון, שמעון... 21 ביולי 2022 יל"ג הכול בגלל קוצו של יוד (2014) - עכשיו להורדה באתר על שיר אחד של י"ל גורדון בראי היצירה העברית תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד 2014 לחצו להורדת קובץ PDF ....בשנת 1876 נפל דבר בישראל:... 18 ביולי 2022 ביאליק אבני ח"ן – על ביאליק ועל העברית ערב עיון מקוון ( אירוע ZOOM ) יום רביעי כ"א בתמוז תשפ"ב, 20 ביולי 2022, בשעה 19:00 "הלשון היא שטר – שטר על נחלתנו ועל כל נכסינו... 14 ביולי 2022 א.ב.יהושע קוראים את בולי במלאת 30 לפטירתו של א.ב.יהושע מוצ"ש 16.7.22 בשעה 21:00 בית הסופר - רח' קפלן 6 ת"א משתתפים: פרופ' ניצה בן-דב ,אילנה ברנשטיין, אבי גיל,... 3 ביולי 2022 - מה חדש - 04/07/2022 - "מאמילי דיקנסון ועד בוב דילן" 04/07/2022 - ערב מחווה לספרות, תרבות ומוזיקה אמריקאית, לרגל ה-4 ביולי משתתפים: פרופ' זיוה שמיר, פרופ' קרן אלקלאי גוט, הסופרת רבקה רז, ... 16 ביוני 2022 - כללי - פרופ' זיוה שמיר - כלת פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת 2022 פרס מפעל חיים לפרופ' זיווה שמיר זיוה שמיר הקדישה את חייה לחקר הספרות העברית הקלאסית אבל יותר מכל היא מזוהה עם חקר דמותם ויצירתם של ביאליק 22 במרץ 2022 - מה חדש - "ארצות הצבי" - עכשיו בחנויות עורכים: זיוה שמיר, אבידב ליפסקר מחקרים על נוף ואדם בספרות העברית, מוגשים לצבי לוּז. משתתפים: רחל אלבק-גדרון • ניצה בן דב • נורית גוברין •... 25 בינו׳ 2022 - מה חדש - טקס הענקת הענקת "פרס ברנר" לשנת 2021 יערך בצוותא תל אביב , יום רביעי , 2 בפברואר 2022 בשעה 16:00 (פרופ. זיוה שמיר יו"ר חבר השופטים) 19 בינו׳ 2022 - מה חדש - לפי הטף (2012) - עכשיו להורדה באתר לפי הטף - על מעשיותיו המחורזות לילדים של ח"נ ביאליק תל אביב, ספרא 2012 ​ לא אחת הביע ח"נ ביאליק לפני ידידיו הסופרים את חששו פן לא יוכלו... 12 בינו׳ 2022 - ארכיון - מאוצרות לשונו של ביאליק "העברית" כתב העת של האקדמיה ללשון עברית (חוברת כפולה) סח, ג–ד: לקט אבני ח”ן מאוצרות לשונו של ביאליק, מאת זיוה שמיר פורסם: ינואר 2022... 11 בנוב׳ 2021 - מה חדש - על יחסי שקספיר והיהודים - ערב בצוותא בהנחיית מאיר עוזיאל להזמנת כרטיסים לערב על יחסי שקספיר והיהודים 21 בספט׳ 2021 - מה חדש - עד קצווי העברית - לשון וסגנון בשירת אלתרמן ספר חדש העומד לצאת בקרוב בהוצאת ספרא את יצירת אלתרמן, לסוגֶיהָ ולתקופותיה, כתבו "ארבעה אלתרמנים": (א) אלתרמן הגלותי, שדיבר בלשון יידיש...

There’s Nothing Here... We can’t find the page you’re looking for. Check the URL, or head back home. Go Home

ספרי פרופ. זיוה שמיר - 1980 ועד ימינו - ​ שירי ביאליק הראשונים (דיסרטציה), תל אביב, 1980 מחקר ראשון על העשור הראשון ביצירת ביאליק , למן שירי הבוסר שנגוזו ועד לפואמה "שירתי" - גולת הכותרת של יצירתו המוקדמת של משורר צעיר ועלום שם, אשר הפך עד מהרה לגדול משוררי ישראל בעת החדשה. ​ ​ שירים ופזמונות גם לילדים: לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער , תל אביב, פפירוס, 1986 הספר בוחן את שיריו של ביאליק לגיל הרך, לילדים ולנוער, ומראה כי שירים "פשוטים" אלה הם לעיתים מורכבים ומרובדים לא פחות מן היצירה ה"קנונית". ​ ​ הצרצר משורר הגלות: על היסוד העממי ביצירת ביאליק , תל אביב, פפירוס, 1986 מחקר מקיף ראשון על שירי העם של ביאליק ועל היסוד העממי ביצירתו. הספר בוחן את מפגשו ב-1901 של המשורר עם ספרם של האתנוגרפים שאול גינצבורג ופסח מארעק "שירי עם יהודיים ברוסיה" ומנתח את עיבודיו המתוכמים לשירי העם הנאיביים שבספר זה. ​ ​ השירה מאין תימצא: "ארס פואטיקה" ביצירת ביאליק , תל אביב, פפירוס, 1987 הספר סוקר את התבטאויותיו של המשורר בנושאי "ארס פואטיקה" (הכתיבה על מלאכת הכתיבה) ואת מימושן של האמירות העיוניות הללו הלכה למעשה. עולה כאן ההנחה, שסיפור החיים העולה משירי הווידוי של ביאליק אינו סיפור חייו האותנטי אלא "אגדת האמן" - ביוגרפיה נוסחאית של משורר קלסי-רומנטי המוצגת באופן אישי לא שגרתי. ​ ​ עוד חוזר הניגון: שירת אלתרמן בראי המודרניזם , תל אביב, פפירוס, 1989 הספר מאתר ביצירת אלתרמן צייני סגנון, בוחן את השירים על רקע המודרניזם האירופי ומאיר את הקורפוס המוכר באור חדש. ​ ​ ​ מה זאת אהבה? : "אגדת שלושה וארבעה" צוהר לעולם-הדעות האישי של ביאליק , תל אביב, הוצאת דביר , 1991 הספר בוחן את האגדה הנודעת של ביאליק הן כמעשה עיבוד של פולקלור יהודי ונכרי והן כבבואה של עולמו האידאי האישי של המחבר בכל גווניו ועושרו. ​ ​ להתחיל מאלף: שירת רטוש - מקוריות ומקורותיה , תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993 יונתן רטוש הופיע בשמי השירה העברית כמשורר מהפכני בתכלית, ששירתו נבראה "יש מאין", ללא מקורות השראה כלשהם. הספר חושף אחדים ממקורות ההשראה של רטוש מבלי לפגוע בדיוקנו כיוצר מקורי וייחודי, שלא היה מוכן אפילו להיות "אפיגון של עצמו". ​ ​ באין עלילה: סיפורי ביאליק במעגלותיהם , תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד , 1998 שורשיה של הסיפורת הביאליקית שמרכזה "פרבר העצים" האוקראיני שבשולי העיר הקטנה נעוצים במסורת ה"נוסח" המנדלאי, אך נופיה נושקים בפסגות הסיפורת המודרנית האורבנית. הספר חוקר ומפרש את הסיפורת של ביאליק לשני אגפיה: את ארבעת סיפורי המקור, שהולידו חיקויים רבים, ואת ארבע ה"רשימות" כלאחר יד", שבהן ביאליק התקרב אל סגנונו ה"מרושל" וה"מפורר" של יוסף חיים ברנר . הסיפורים נבחנים כאילוסטרציות של השקפת העולם של הציונות הרוחנית מבית מדרשו של אחד העם . ​ על עת ועל אתר: פואטיקה ופוליטיקה ביצירת אלתרמן , תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999 הספר בוחן את אותות הזמן והמקום ביצירת אלתרמן מתוך גישה קונטקסטואלית החותרת לחשיפת הרעיונות המשוקעים ביצירת אלתרמן לסוגיה ולתקופותיה. ההיה אלתרמן "משורר החצר" או "משורר לאומי "? איך התנער מן הדימוי של המשורר ה"מקולל" שרווח בחצרו של אברהם שלונסקי ? האם יש רמזים אקטואליים בשירי "כוכבים בחוץ"? הספר שופך אור חדש גם על חטיבות שירה שנדחקו שלא כדין לשוליו של חקר אלתרמן. ​ לנתיבה הנעלם: עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק , תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000 אירה יאן הייתה הציירת הראשונה בתולדות עם ישראל. בעודה מציירת את דיוקנו של ביאליק ומאיירת את כתביו, היא התאהבה בו והחליטה לשרוף למענו את כל הגשרים. הספר עוקב אחר רישומה של פרשת אירה יאן ברחבי היצירה הביאליקית לסוגיה ולתקופותיה. ​ תבת הזמרה חוזרת: על שירי הילדים של נתן אלתרמן , תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005 הספר מתחקה אחר המעשיות המחורזות הגדולות של אלתרמן , למן יצירתו הגדולה הראשונה לילדים - "זה היה בחנוכה" (1932) ועד לשירים שכתב בערוב ימיו. בשירים יש רמזים אקטואליים שילד לא יבינם, אך יש בהם גם עלילות גבורה והומור, שכל ילד ייהנה מהם, ולכשיגדל - יבין בכל קריאה יותר ויותר. ​ ​ המיית ים: שירת האהבה האירופית והספרות העברית , תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008 הספר מתאר את משבי רוח המערב בשירה העברית בת הדורות האחרונים: את התפשטותם האטית, בדרכי עקיפין, נעלמות, של הדים מיצירות שקספיר , בודלר וארתור רמבו בין טוריה של השירה העברית החדשה. ​ ​ ​ הלך ומלך: אלתרמן - בוהמיין ומשורר לאומי , תל אביב, ספרא והקיבוץ המאוחד , 2010 על ראש אלתרמן התנוססו שני כתרים - כתר השירה הלאומית וכתר השירה הקלה. הספר מראה שאין החיץ שבין שני האגפים גבוה כפי שהוא נראה ממבט ראשון. ​ ​ ש"י עולמות: ריבוי פנים ביצירת עגנון, תל אביב, ספרא, 2011 הספר מציג את יצירת מצדה המודרניסטי-אקטואלי, ומאיר את זיקתם של סיפוריה הנודעים של המציאות החוץ-ספרותית של זמן היכתבם. ​ ​ עיני אהובתי: הסונטות של שקספיר , תל אביב, ספרא, 2011 154 הסונטות של שקספיר שחוברו לפני למעלה מ-400 שנה בתרגום חדש. ​ ​ ​ הניגון שבלבבו: השיר הלירי הקצר של ח"נ ביאליק , תל אביב, ספרא, 2011 הספר מתחקה אחר דרכו של ביאליק אל השיר הלירי הקצר, דרך שנכבשה במקביל לזו שהובילה לכתיבתן של חמש הפואמות רחבות-היריעה שלו. בספר נבחנת גם דמותו של "האני" הדובר בשירים אלה: דיוקן עצמי מעורר הזדהות, אך גם דיוקן קולקטיבי של היהודי הארכיטיפי - יושב האוהלים והנודד - שבכל דור ובכל אתר. ​ רקפת: ענווה וגאווה בשירת רחל , תל אביב, ספרא בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012 ; הספר מתאר את דרכה של רחל המשוררת שלא ידעה עברית להשגים פיוטיים חסרי תקדים, אגב קריאה יום-יומית בתנ"ך והאזנה לפטפוטי הטף. הספר מתאר גם את התקבלותה של המשוררת על ידי ביאליק , אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן . גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר " ​ מים ומקדם: עיון באגדות "ויהי היום" של ח"נ ביאליק , תל אביב, ספרא, 2012 באגדות "ויהי היום", אשר נועדו לקורא הצעיר והבוגר כאחת, הרשה ביאליק לעצמו חופש רב מהמקובל בעיבוד אגדות. הוא הפליג למחוזות אישיים ובין אישיים, וערך בהן סינתזה מקורית בין אגדת קדומים לאמירה בענייני דיומא. ביצירות אלו המקור המדרשי אינו אלא סף ומפתן לאמירה העדכנית והמודרנית . ​ ​ לפי הטף: על מעשיותיו המחורזות לילדים של ח"נ ביאליק, תל אביב, ספרא, 2012 הספר מנסה לתהות על חידת עמידתם האיתנה של שירי הילדים של ביאליק במבחן הזמן ולפרש אחדים מהשירים הארוכים שלו, היוצאים מן המעגל האישי אל עבר המעגלים הלאומיים והאוניברסליים. ​ בדרך לבית אבא: מציאות והמצאה בסיפוריו המוזרים של ש"י עגנון , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013 הספר מפנה זרקור אל שישה מסיפורי "ספר המעשים" של "בלבב ימים". סיפוריו המטא-ריאליסטיים של עגנון מתגלים כאן כסיפורים שהגיבו תגובה מיידית על ענייני השעה הבוערים, אלא שמחברם הסתיר את האקטואליות ואת אותותיה מאחורי שבעה צעיפים של סמל ומשל. ​ ​ רוצי, נוצה: אלתרמן בעקבות אירועי הזמן , תל אביב, ספרא, 2013 הספר עוקב אחר צדם התמטי-אידאי של שירים קנוניים נודעים ושל שירי "העת והעיתון" ובוחן את עמדתם בנושאים שהעסיקו את מחברם בשנות המאבק על עצמאות ישראל ושנותיה הראשונות של המדינה. ​ ​ ​ צפרירים: ביאליק נגד הרצל ו"הצעירים" , תל אביב, ספרא, 2013 ; ביאליק היה אדם שוחר שלום, אך נקלע כל ימיו למאבקים מרים נגד יריבים פוליטיים ופואטיים. הספר בוחן את המאבק של "הצעירים" של ראשית המאה העשרים (ונגד מיכה יוסף ברדיצ'בסקי במיוחד), ביצירות שבהן מאבק זה גלוי וביצירות שבהן הוא סמוי מן העין. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר " ​ ​ המשורר, הגבירה והשפחה: ביאליק בין עברית ליידיש , תל אביב, ספרא, 2014 ; בקשתו של רבניצקי שביאליק יחבר שירים בלשון יידיש נתנה למשורר גושפנקא לכתוב בשפה שלא זוהתה כשפתם של החוגים הציוניים. חושיו אותתו לו שהיצירה בלשון יידיש פתחה לפניו קשת סגנונות של אפשרויות שהעברית עדיין לא הציעה לו. יצירתו יצאה נשכרת מן הסימביוזה הדו-לשונית ה"הבראידית", שביאליק תיארה כיחסי "רות ונעמי". גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר " ​ ​ לשיר בשפת הכוכבים: על יצירת לאה גולדברג, תל אביב, ספרא, 2014 הטראומות שחוותה לאה גולדברג בין מלחמות העולם ובשנות המלחמה לימדוה לנצור את סודותיה בלבה מאחורי מסכה ומסווה. הספר מנסה לחשוף את הדוויי המסתתר מאחורי שיריה הנעימים לעין ולאוזן ולזהות את "הסוסים הטרויאניים" שיצירתו החתרנית הכניסה לספרות העברית. ​ הכל בגלל קוצו של יוד: על שיר אחד של י"ל גורדון בראי היצירה העברית , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014 שירו של י"ל גורדון "קוצו של יוד " השפיע על התרבות העברית יותר מכל שיר אחר שנכתב בתקופת ההשכלה. הספר עוקב אחר הדהודיה של הפואמה ביצירה העברית, למן ספרו של מנדלי מוכר ספרים "מסעות בנימין השלישי" (1878) ועד לסרטו של יוסי סידר "הערת שוליים" (2011). ​ ​ מעל כל במה: ביאליק והתיאטרון , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014 פעמיים נקטעה הקריירה התיאטרונית של ביאליק . הפעם הראשונה הייתה כאשר אחד העם החזיר לו את המונולוגים הדרמטיים "מפי העם" מבלי שהעריך את החידושים הרבים ששולבו בהם. הפעם השנייה הייתה כאשר ביאליק חיבר בערוב ימיו טרילוגיה על מחזות מקראיים, טרילוגיה שאבדה. הספר עוקב אחר זיקתו של המשורר לתיאטרון מאז מערכוני הבוסר שכתב בימי לימודיו בישיבת וולוז'ין. ​ ​ סיפור לא פשוט: עיונים ביצירותיהם של א"ב יהושע, עמוס עוז וחיים באר , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015 הספר עוסק ביצירותיהם של שלושה מבין סופריה המרכזיים של "קריית ספר" העברית: א"ב יהושע , עמוס עוז וחיים באר . שלושתם ילדי ירושלים, שלושתם עזבו את הקבוצה החברתית שלתוכה נולדו, שלושתם פרופסורים לספרות שחיברו גם ספרי עיון סביב ש"י עגנון ושלושתם מגלים את פניה הלא מוכרות של ירושלים, עיר הולדתם. עם זאת, יצירתם פורשת לפנינו שלושה עולמות שונים וייחודיים. ​ המוזה בארץ המראות: הדים ממסורות המערב בשירת ביאליק ואלתרמן - מסות ותרגומים , רעננה, אבן-חושן, 2015 הספרות העברית החדשה הנצה במערב אחרי המהפכה הצרפתית, בעת שבה ביקשו המשכילים להתערות כאזרחים במולדתם. הספר עוקב אחר בבואותיה של ספרות המערב בספרות העברית ומלווה את המעקב בתרגומים חדשים לשירים נודעים. ​ ​ שְלח יונה מבשֹרת: דרכי הֶרמיזה למקורות היהדות בשירה העברית החדשה , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016 לשונו של ביאליק היא מרקם צפוף של צירופים אלוסיביים (הרמזים) העשוי משברי פסוקים כצורתם ושלא כצורתם. אליעזר בן-יהודה וחסידיו התנגדו ללשון המשכילית המליצית העשויה שברי פסוקים וחתרו להשלטת הלשון המשוחררת מכבלי המליצה. לכאורה בגישתו של ביאליק הייתה משום רגרסיה, חזרה אל הלשון המשכילית נוסח יל"ג, אך למעשה נבנתה בשירתו לשון פיוטית אישית וייחודית העשויה ממכיתותיה של הלשון השיבוצית הישנה שהסתאבה ואיבדה את חינה. ​ ​ ח"ן הנסתר: תעלומות מארכיון ביאליק , תל אביב, ספרא, 2016 הספר מגולל את הסיפורים המרתקים המסתתרים מאחורי הכרכים המצהיבים והעלים הבלים של הארכיון: יצירות של ביאליק שאבדו או שנגנזו, תעלומות הקשורות לנסיבות כתיבתה של היצירה, חידות שחוקרים התלבטו בהן בדורות האחרונים והגיעו כאן לפתרונן. ​ ​ שירה חדשה: מה זאת אהבה על פי הרומן שירה מאת ש"י עגנון , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016 הספר מציע פרשנות פוליטית ופואטית ל"הסימפוניה הבלתי גמורה" של עגנון , אשר חוברה על רקע תמונותיה של אירופה המתרוקנת מיהודיה ותמונותיו של דור מלחמת העצמאות העומד מול אתגר הריבונות. הרומן שירה נכתב לנוכח תהליכי הפיכתה של אירופה מגן עדן פורח לגיהנום עלי אדמות ולאור תהליכי הפיכתו של יעקב לישראל. עגנון העלה בספרו דיאגנוזות אחדות לגבי ההווה המתהווה ופרוגנוזות אחדות לעתיד לבוא. ​ בעיר וביער: טבע ואמנות ביצירת אלתרמן , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017 הניגוד האכיטיפי "טבע - אמנות", שעליו מושתת שירת המערב, מוצג ביצירת אלתרמן באופן שונה מהמקובל. כאן אין האמנות משקפת או מחקה את הטבע. להפך, הטבע הוא שלומד מהאמנות ומשמש לה בבואה. אלתרמן הוא היחיד בין סופרי דורו שהכשרתו האקדמית הקנתה לו ידע והבנה במדעי הטבע. הידע שרכש ומעקבו הקבוע אחר חידושי המדע הביאוהו לחיבורה של שירה רלטיוויסטית המתבוננת באובייקטים שבמרכזה מזוויות ראייה שונות וממרחקים שונים - במקום ובזמן. השיר האלתרמני הוא כעין "רשומון" המתבונן באובייקט הנצפה מכל צדדיו והבוחן את כל היבטיו. ​ מאוהב לאויב: עגנון מהרהר על ביאליק , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017 הספר מתאר את מערכת היחסים הלא-הדדית בין ביאליק לעגנון ומנסה להתחקות אחר הסיבות והנסיבות שהובילו לנתק בין שני האישים הגדולים, אשר ראשית דרכם הייתה רצופה לכאורה אהבה ושיתוף פעולה. ​ ​ ​ על יונה ועל נער: החתירה לשלום בספרות הילדים העברית , תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017 הספר עוקב אחר "המלחמה לשלום" ביצירותיהם של גדולי הספרות העברית, מחיים נחמן ביאליק ועד מאיר שלֵו ודויד גרוסמן. רוב הכותבים ביקשו שלא לחשוף את "כרטיס הזיהוי" הפוליטי שלהם, אך נתנו לו ביטוי עקיף ביצירות הילדים שלהם, ה"תמימות" והחפּוֹת כביכול מכל מגמתיוּת. ​ בחיל וברוח: גיבורי התנ"ך בראי יצירתו של ח"נ ביאליק, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרא, 2018 בניגוד לסופרי ההשכלה, שתיארו בכתביהם אנשי מופת נשגבים, ביאליק הציג את גיבורי התנ"ך כאנשים קטנים ופשוטים ששאלו שאלות גדולות, חובקות שמים וארץ. הוא שילב בשיריו ובסיפוריו הֶרמזים לקשת לא גדולה, אך ססגונית ומגוּונת, של דמויות מן המקרא – רוּבּן דמויות של "ספרא וסייפא". ביצירתו סיפר את סיפורם הקדום מֵחדש, תוך מיזוגו עם הסיפור האישי-הלאומי האקטואלי. התנ"ך הֶעשיר את יצירת ביאליק והִקנה לה נפח ומשמעות, מחד גיסא; ומאידך גיסא, גיבורי התנ"ך הוארו ביצירתו באור חדש, באמצעות הפרשנות רבת-התובנות, המוּשׂכּלת אך גם האישית והרגשית, שהעניק להן גדול הסופרים ואנשי הרוח שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים. ​ ורד לאמיליה - שקספיר וידידתו היהודייה , הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרא, 2018 הספר עוסק בקשריו של שקספיר עם תרבות עם ישראל בתיוּוכה של ידידתו היהודייה-הנוצרייה אֶמיליה בָּסאנוֹ, שחוקרים רבים מזהים בדמותה את דמות "גבירתו השחורה" של המחזאי והמשורר. הספר שופך גם אור חדש על מחזהו "היהודי" של שקספיר "הסוחר מוונציה". בין היתר מועלות בו הנחות שהן בבחינת חידוש גמור בחקר שקספיר. ​ התכתבויות: סודות משולחן הכתיבה , תל אביב הקיבוץ המאוחד וספרא, 2019: הספר עוסק ב"מכתבים" הסמויים ששלחו גדולי הסופרים איש לרעהו באמצעות הרמזים, פרודיות, רמיזות עצמיות וכיוצא באלה תחבולות ביו-טקסטואליות - ישירות ומפורשות או עקיפות ומוצפנות - מעמידות לפני הקורא-הפרשן חידות הדורשות את פתרונן. ​ הספרות ורוח המוזיקה: ייצוגים של נגנים וכלי נגינה בסיפורת העברית החדשה , תל אביב ספרא, 2019: הניגוד ליצירות כדוגמת "סונטת קרויצר" של טולסטוי , "כינורו של רוטשילד" של צ'כוב או "דוקטור פאוסטוס" של תומאס מאן , בספרות העברית נודעת לכלי הנגינה בראש ובראשונה משמעות סמלית לאומית שמעבר לנגלה ולמפורש. החצוצרה בפרוזה הביאליקאית, הכינור בסיפורי גרשון שופמן ובסיפורי יהושע קנז , הנֵבל בספרו של א"ב יהושע – כולם סמלים שרוחו של ניטשה מרחפת מעליהם ומשמעותם הלאומית עמוקה ורבת-פנים. הספר בוחן את הסמלים הלאומיים ששיבצו עשרה מסופרי ישראל ביצירותיהם ה"מוזיקליות". ​ אבני ח"ן: מאוצרו לשונו של ביאליק , תל אביב ספרא, 2020: ספר ראשון המוקדש במלואו ללשונו של ביאליק . לביאליק הייתה משנה סדורה באשר לנס תחיית השפה העברית, ומספר תחדישיו כפול ממספר תחדישיו של אליעזר בן-יהודה הנחשב למחיה השפה העברית. הוא התמודד עם המבוכה הסמנטית של המילון העברי, פרי ריבוד של דורות, ויצא ממאבק האיתנים הזה וידו על העליונה. הוא הוסיף לשפה העברית מאות מילים וצירופי מילים. כיום קשה לשער כיצד הייתה נראית ונשמעת העברית, הכתובה והדבורה, בלי תרומתו האדירה. ​ בעקבי האב: עגנון - תלמידו הנסתר של ביאליק , תל אביב ספרא, 2020: עגנון העיד שרבניצקי - שותפו וידידו הקרוב של חיים נחמן ביאליק - טען באוזניו, כי אין בסיפוריו שמץ של השפעה ביאליקית. בספר בעקבי האב (2020), המשלים את הספר מאוהב לאויב (2017) כלולים תריסר ניתוחים טקסטואליים המוכיחים שהשפעת ביאליק על הסופר הצעיר הייתה רבה מהמשוער, אף-על-פי שעגנון התכחש לה וכפר בה. ​ הניצנים נראו בארץ: סיפוריו המוקדמים של ש"י עגנון , הוצאת "ספרא", תל-אביב 2021 בסיפוריו הראשונים של עגנון רב הבוסר על הגומל. אף-על-פי-כן, ניצני יצירה אלה חשובים ומעניינים, ולא מן הבחינה המחקרית בלבד. הם מאירים אותן יצירות בשֵלות ומורכבות שקשרו לראש עגנון את עטרת "גדול המסַפּרים העבריים" וזיכוהו בפרס נובל לספרות. בסיפורי העלומים שלפנינו ניתן לגלות דמויות, רעיונות ומוטיבים שקיבלו את פיתוחם המלא מקץ שנים רבות, ובמיוחד את דמותו של הגבר העוזב את הבלי העולם הזה ומתמקד בייעודו הרוחני – היצירתי או האינטלקטואלי. מאפייניה של דמות זו, המתגלים בסיפורי הבוסר בדמותו של חֶמדת ובדמותו של נעמן, מתגלים בהמשך בדמויות עגנוניות לא מעטות, לרבות דמותו של מנפרד הֶרבּסט, גיבור הרומן המאוחר שירה, העוזב את משפחתו, את ביתו ואת מקור פרנסתו כדי להסתגר עם אהובת-לִבֹּו החולה במקום קודר ומבודד, דל בחומר אך עשיר ברוח. ​ עד קצווי העברית: לשון וסגנון בשירת אלתרמן, הוצאת ספרא, תל-אביב 2021. כאשר הגיע נתן אלתרמן אל השירה העברית הוא הגיע במצב של "כל העמדות תפוסות". כשחיפש פואטיקה אישית משלו, הוא מצא דרך שלא הייתה אפשרית בשירת ההשכלה ובשירת "דור התחייה", אף לא נוצלה על-ידי שלונסקי וחבריו. ספר זה עוקב אחרי צייני הסגנון הייחודיים שמצא אלתרמן כדי להשמיע קול אישי בתוך אסכולה שעודדה סימני הֶכֵּר קבוצתיים. ​ כלניות: על פזמוניו של נתן אלתרמן , הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרא, תל-אביב 2022 בתחומי השירה הקלה אין לאלתרמן מתחרה למן ראשיתו של הפזמון העברי ועד ימינו – הן באיכות ובכמות, הן בטווח ההשפעה ובכוח ההישרדות. שירתו הקלה של אלתרמן ניצבת בלי ספק במרכז הפנתאון של הפזמונאות העברית. מדף הספרים האלתרמני מתעשר בכל שנה בספרי עיון חדשים, אך דווקא על שירתו הקלה – על הפזמונים ושירי הזֶמר – עדיין לא נכתב מחקר מקיף שינסה לתהות על סוד גדולתם ועל תוחלת החיים הארוכה של השירים האלה. ספרה של פרופ' זיוה שמיר מנסה לתקן את הטעון תיקון. BIBLIO חדש ספרים בעריכתה של פרופ. זיוה שמיר (רשימה חלקית מתוך מעל עשרים כותרים) ​ במבואי עיר ההרגה : מבחר מאמרים על שירו של ביאליק (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1994) בשיתוף עוזי שביט ​ מבעד לפשטות: על "סיפור פשוט" של ש"י עגנון בראי הביקורת עורכים זיוה שמיר, דן לאור ועוזי שביט (1996); ​ על ספיח לביאליק (הסיפור ספיח ומסות עיון), עריכה ומבוא: זיוה שמיר ביחד עם צבי לוז , רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן , 1998 ​ תום ותהום - האידיליה של טשרניחובסקי (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 1998) בשיתוף בועז ערפלי ועוזי שביט ​ עיונים ביצירת י"ל גורדון מכון כץ לחקר הספרות העברית (אוניברסיטת תל-אביב, 1998) על גילוי וכסוי בלשון: עיונים במסתו של ביאליק , עריכה ומבוא: זיוה שמיר ביחד עם צבי לוז, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2001 ​ מבטים מצטלבים : עיונים ביצירת א"ב יהושע (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2010) בשיתוף אמיר בנבג'י וניצה בן-דב ​ קפקא – פרספקטיבות חדשות : עיוני מחקר (תל אביב : ספרא, בית הוצאה לאור, 2013) בשיתוף יוחאי עתריה וחיים נגיד הנאמן - מנחת הוקרה וידידות לעוזי שביט , עריכה: זיוה שמיר ומנחם פרי , בני-ברק: ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016 ​

זוכת הפרסים : פרס ברנשטיין לביקורת (1980 , 1984) פרס סדן לחקר הספרות (1971) פרס שלום עליכם לספרות ולאמנות (1990) פרס ישראל אפרת (2001) פרס עקביהו לחקר השירה העברית (2005) פרס קיפניס לחקר ספרות הילדים (2016) פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע״ש לוי אשכול ז״ל (2018). פרס ביאליק לחכמת ישראל (2022) זיוה שמיר נולדה בשנת 1946 בארץ ישראל , בת לחוה ויצחק גרבורג, ילידי תל-אביב הקטנה . אבי סבתה מצד אביה, בנימין קליר, היה ממייסדי המושבה פתח-תקוה ; סבה מצד אמה, יחיאל רימון, היה אחיהם של המשוררים יוסף צבי רימון ויעקב רימון, אנשי העלייה השנייה וחבריו של יוסף חיים ברנר . ​ בשנים 1960–1961 שהתה עם משפחתה בניו יורק . בשנת 1964 סיימה את בית הספר התיכון "אוהל שם " ברמת גן במגמת שפות זרות. שירתה בצה"ל בגדוד הצנחנים 202, שזה אך הוקם, ולאחר מכן למדה לתואר ראשון ושני בספרות עברית ובספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב . ​ בשנים 1973 –1980 עסקה בלימודים לתואר דוקטור, ועבודת הדוקטורט שלה נושאת את השם "שירי ביאליק הראשונים: תיאורם, סיווגם וסימון קווים של התפתחות ותמורה בתוכם " בשנת 1980. ​ נמנתה עם סגל הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב במשך ארבעים שנה, 2010-1970. שמיר עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל אביב ובראש בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג באוניברסיטה. מאז פרישתה לגמלאות מהאוניברסיטה עברה ללמד במרכז הבינתחומי הרצליה . בין תפקידיה הציבוריים: ​ יו"ר ועדת מקצוע הספרות במשרד החינוך יו"ר ועדת בחינות הבגרות בספרות חברה בדירקטוריון של בית שלום עליכם ויו"ר ועדת הביקורת של המוסד חברה בדירקטוריון של פרס ספיר של מפעל הפיס חברה בוועדת הספרות של עיריית תל אביב (בראשותה של ד"ר שוש אביגל יו"ר הוועדה למינוי שופטים באגודת הסופרים עורכת הסדרה "סדן" (מחקרים בספרות עברית) עורכת הסדרה "ספרות פלוס", שהוקמה ביוזמתה באוניברסיטת תל אביב חברה במערכת "גג" של איגוד הסופרים. שנות כהונה רבות כחברה במועצה האקדמית של סמינר הקיבוצים ושל מרכז שלם וכיו"ר הוועדה להסמכת החוג לספרות של אוניברסיטת אריאל עמדה חמש שנים בראש הוועדה של פרס רמת-גן לספרות. הייתה בין עורכי המהדורה האקדמית של כל שירי ביאליק חברת מוסד אלתרמן . פרסמה למעלה משלושים ספרי מחקר וערכה רבים אחרים. חברת האקדמיה ללשון עברית ​ ​ נשואה מאז 1965 לאליעזר שמיר, בעל משרד בתחומי הנדסת גשרים ומנהרות בישראל. לזוג שלושה ילדים וכן נכדים. BIO

בונה מולדת במילים: גילויים חדשים בכתיבתו של נתן אלתרמן משה גרנות על "עד קצווי העברית" , פורסם: מקור ראשון (שבת תרבות) 13/02/2022 צריך לצלצל פעמיים פזמוניו של אלתרמן עודם מושמעים ברדיו ומוכרים לכול. ספר חדש מזהה בהם רמזים והשפעות יהודיות ונוכריות, מתפלמס עם חוקרים אחרים ולא מהסס לתקוף... AHONDANDO EN BIALIK publicada: AURORA, 25/9/1986 (Este archivo se puede leer e imprimir, pero no contiene texto de búsqueda) presione para leer PDF "מה אני וחיי מה?" אוריאל אופק (למעריב) על הצרצר משורר הגלות: לחקר היסוד העממי בשירת ח"נ ביאליק פורסם: מעריב, 25/7/1986 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך... הגמול המפצה על עבודת נמלים משה גרנות על חן הנסתר, תעלומות מארכיון ביאליק פורסם: גג - כתב־עת לספרות - גליון 39, 2016 לחצו לקריאה בקובץ PDF לא פשוט בכלל ! משה גרנות על סיפור לא פשוט, עיונים ביצירותיהם של א"ב יהושע, עמוס עוז וחיים באר פורסם: גג - כתב־עת לספרות - גליון 35, 2015 לחצו לקריאה... הצדעה לבחיר משוררי ההשכלה משה גרנות על הכול בגלל קוצו של יוד - על שיר אחד של יל"ג בראי היצירה העברית פורסם: גג - כתב־עת לספרות - גליון 34, 2014 לחצו לקריאה בקובץ PDF אל הילד מג"ל (מעריב) על "שירים ופזמונות גם לילדים" (1986) פורסם: מעריב, 23/1/1987 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש )... כשהעיר הופכת ליער: יותם ראובני (הארץ) על "בעיר וביער" הפרשנות של זיוה שמיר לטבע ולאמנות ביצירתו של נתן אלתרמן מעוררת רצון לגשת אל מדף הספרים ולקרוא מחדש את שיריו. בעיר וביער: טבע ואמנות... זיוה שמיר, "כלניות – על פזמוניו של נתן אלתרמן": "עם שחי – שר. עם ששר – חי" עופרה עופר אורן על "כלניות – על פזמוניו של נתן אלתרמן": "עם שחי – שר. עם ששר – חי" פורסם: עופרה עופר אורן | סופרת ספרים , 12/1/2023... רגב אחר רגב משה גרנות על "המוזה בארץ המראות - הדים ממסורות המערב ביצירות ביאליק ואלתרמן - מסות ותרגומים" פורסם: מקור ראשון - מוסף השבת, 1/1/2016... הצצה אל הגלוי ואל המכוסה משה גרנות על "צפרירים - ביאליק נגד הרצל ו'הצעירים'" פורסם: News1 מחלקה ראשונה, 30/7/2014 ... מה שמדהים הוא שהאיש המופלא הזה כשהוא כותב... רוחב היריעה ועומק האבחון משה גרנות על ספרה של זיוה שמיר "שירה חדשה – מה זאת אהבה על פי הרומן 'שירה' מאת ש"י עגנון", ספרא – הקיבוץ המאוחד, 2016, 406 עמ' פורסם:... הציירת והמשורר - סיפור אהבה אילת נגב על "לנתיבה הנעלם" פורסם: ידיעות, 1/47/2000 ( קובץ זה ניתן לקריאה והדפסה, אך אינו מכיל טקסט בר-חיפוש ) לחצו קריאה בקובץ PDF המשורר משוטט בגן העדן צבי הראל על "בעיר וביער" פורסם: ישראל היום , 23.07.2017 לחצו לקריאת המקור בקובץ PDF ב"בעיר וביער" זיוה שמיר תרה אחר העיסוק המתמיד של... בכל סרלואי על "הכול בגלל קוצו של יוד" בני האור בבני החושך | בכל סרלואי פורסם: מוסף 'שבת', 'מקור ראשון' , 27.3.2015 הפואמה הידועה של יל"ג כנגד הממסד הרבני השפיעה רבות על היצירה... מירי ברוך על "שירים ופזמונות גם לילדים" הקובץ שירים ופזמונות לילדים של ביאליק לא זכה בעבר למחקר מעמיק . חברו לכך סיבות רבות, והחשובה שבהן היא דעתו המזלזלת של ביאליק עצמו כלפיהם... תחבולה ספרותית או תבנית יסוד? משה גרנות על ספרה של זיוה שמיר "שלח יונה מבשרת" פורסם: גג - כתב־עת לספרות - ביטאון איגוד כללי של סופרים בישראל גליון 38, 2016 ...ספרה... הניגון שבלבבו מירון איזקסון על ספרה של זיוה שמיר "הניגון שבלבבו: השיר הלירי הקצר של ח"נ ביאליק", ספרא 2011 פורסם: מאזנים /6 ,כרך פ"ה, דצמבר 2011 פני יאנוס ודיוקנו של כפוי טובה משה גרנות על שני ספרים חדשים של פרופ' זיוה שמיר שהופיעו באחרונה: על יונה ועל נער ו-מאוהב לאויב, שניהם בהוצאת ספרא בשיתוף עם הוצאת הקיבוץ... האומנם החמצה? ..אני מודה שכל ספר חדש שאני קורא מפרי עטה של פרופ' זיוה שמיר, בוודאי הספר הזה, ממלא אותי התפעלות והתפעמות לנוכח הידע הבלתי נדלה שמושקע בו... ה״כנענות״ - המשך או מהפכה? פרופ' ניצה בן-דב על "להתחיל מאלף" פורסם: בן-דב, ניצה. ה״כנענות״ - המשך או מהפכה? מאזנים: ירחון לספרות, כרך ס״ח, גל׳ 6 (ניסן תשנ״ד, מארס... ורד לאמיליה: הגבירה היהודייה שמאחורי שקספיר משה גרנות על "ורד לאמיליה" פורסם: משה גרנות, מקור ראשון , 27/09/2018 .... חבל שהספר הנפלא הזה של פרופ' זיוה שמיר איננו מתורגם לאנגלית.... בכל זאת יש בהם משהו : זיוה שמיר ושירי הילדים של נתן אלתרמן אלי אשד על "תבת הזמרה חוזרת" פורסם: המולטי יקום של אלי אשד, 22/10/2005 פורסם: אלי אשד, מעריב, 21/10/2005 פרופסור זיוה שמיר מראה בספרה... דיוקנו של אלתרמן כמשורר המודרנה ידידיה יצחקי על "עוד חוזר הניגון" פורסם: ידידיה יצחקי , עתון 77 , דצמבר 1989 מבין הפנים הרבות כהן מתגלה שירתו של אלתרמן, בחרה זיוה שמיר,... ביאליק בראי כפול: קסמי ילדותו ועממיותו שלמה נש - על "שירים ופזמונות גם לילדים" ועל "הצרצר משורר הגלות" פורסם: שלמה נש, בצרון: רבעון לספרות הגות ומחקר, כרך ט׳, חוב׳ 37–38, 1988... מסע אל רמזיהן של יצירות ...עניינו של הספר הוא באמת בהתכתבות הגלויה והסמויה שבין הטקסטים... ובמילים קצת יותר ברורות - בהשפעת הסופרים זה על זה, מצד אחד, ובעקיצות ש... ברית המצורעים: האם נמצא הפיתרון לאניגמה הגדולה של עגנון אדם המתפתה לאכול מהפרי האסור, חוה הנצחית הדואגת לביתה וביניהם האחות-המיילדת: לא יפה, גסת מנהגים, חולה, גברית - ומושכת. הרומן "שירה" נפתח מחד זיוה שמיר ושירי הילדים של נתן אלתרמן פרופסור זיוה שמיר מראה בספרה החדש, "תיבת הזמרה חוזרת", כי בשירי הילדים של נתן אלתרמן המופיעים בספרו "ספר התיבה המזמרת" יש הרבה יותר מהנראה ל

בעיני רבים נתן אלתרמן הוא גדול המשוררים שקמו בספרותנו לאחר מות ביאליק. אמנם יש עדיין פֹּה ושָׁם אחדים המערערים בתוקף על הערכה זו בהשראת דברי הביקורת הנוקבים שהשמיע נתן זך, אך בנושא אחד אין מחלוקת: בתחומי השירה הקלה אין לאלתרמן מתחרה למן ראשיתו של הפזמון העברי ועד ימינו – הן באיכות ובכמות, הן בטווח ההשפעה ובכוח ההישרדות. שירתו הקלה של אלתרמן ניצבת בלי ספק במרכז הפנתאון של הפזמונאות העברית. מדף הספרים האלתרמני מתעשר בכל שנה בספרי עיון חדשים, אך דווקא על שירתו הקלה – על הפזמונים ושירי הזֶמר – עדיין לא נכתב מחקר מקיף שינסה לתהות על סוד גדולתם ועל תוחלת החיים הארוכה של השירים האלה. ספרה של פרופ' זיוה שמיר מנסה לתקן את הטעון תיקון. בספר כלולים יותר מחמישים פרקים על פזמוניו הנודעים של אלתרמן, כגון: "שיר העמק", "שיר בוקר", "תל-אביב", "שיר הכביש", "אל תיתנו להם רובים", ילדי הפקר" "דצמבר", "אלימלך", "רינה", "שיר הספנים", "תוצרת הארץ", גדליה רבע-איש", "המִגדל הראשון", "זֶמר הפלוגות", "צריך לצלצל פעמיים", "כלניות", "ליל גליל", "מכתב מאימא", "שיר העבודה", "אַיָּה", "זה יעבור", "אני מצפת", "שולמית", "לילה, לילה", "טנגו כפר-סבא", "בכל זאת יש בה משהו", "לימון וצלחת", "מגש הכסף", "אליפלט", "קונצרטינה וגיטרה", "שיר מִשמר", "זֶמר מפוחית", "הבלדה על חמוריקו", "אוריאנה" "זֶמר שלוש התשובות", "אוּף , איזה רוח" , ועוד. לקוראי אתר מב"ע - לזמן מוגבל הנחה מיוחדת של 50% = 54 ₪ (במקום 108 ₪) בהזמנה באינטרנט של הספר באתר ההוצאה בהצגת הקוד SHAMIR או בטל. 03-5785810 איור העטיפה: שירה לימון עיצוב: מאיה גלפמן ביקורות נבחרות: עופרה עופר-או רן באתר סופרת ספרים משה גרנות - "מקור רא שון" כאשר הגיע נתן אלתרמן אל השירה העברית הוא הגיע במצב של "כל העמדות תפוסות". כשחיפש פואטיקה אישית משלו, הוא מצא דרך שלא הייתה אפשרית בשירת ההשכלה ובשירת "דור התחייה", אף לא נוצלה על-ידי שלונסקי וחבריו. ספר זה עוקב אחרי צייני הסגנון הייחודיים שמצא אלתרמן כדי להשמיע קול אישי בתוך אסכולה שעודדה סימני הֶכֵּר קבוצתיים. איור העטיפה: שירה לימון עיצוב: מאיה גלפמן

There’s Nothing Here... We can’t find the page you’re looking for. Check the URL, or head back home. Go Home

There’s Nothing Here... We can’t find the page you’re looking for. Check the URL, or head back home. Go Home

There’s Nothing Here... We can’t find the page you’re looking for. Check the URL, or head back home. Go Home

ניתן להורדה כקובץ = ספרי פרופ' זיוה שמיר - משנת 1980 ועד ימינו - שירי ביאליק הראשונים (דיסרטציה), תל אביב, 1980 ​ מחקר ראשון על העשור הראשון ביצירת ביאליק, למן שירי הבוסר שנגוזו ועד לפואמה "שירתי" - גולת הכותרת של יצירתו המוקדמת של משורר צעיר ועלום שם, אשר הפך עד מהרה לגדול משוררי ישראל בעת החדשה. שירים ופזמונות גם לילדים : לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער, תל אביב, פפירוס, 1986 ​ הספר בוחן את שיריו של ביאליק לגיל הרך, לילדים ולנוער, ומראה כי שירים "פשוטים" אלה הם לעיתים מורכבים ומרובדים לא פחות מן היצירה ה"קנונית". הצרצר משורר הגלות : על היסוד העממי ביצירת ביאליק, תל אביב, פפירוס, 1986 ​ מחקר מקיף ראשון על שירי העם של ביאליק ועל היסוד העממי ביצירתו. הספר בוחן את מפגשו ב-1901 של המשורר עם ספרם של האתנוגרפים שאול גינצבורג ופסח מארעק "שירי עם יהודיים ברוסיה" ומנתח את עיבודיו המתוכמים לשירי העם הנאיביים שבספר זה. השירה מאין תימצא : "ארס פואטיקה" ביצירת ביאליק, תל אביב, פפירוס, 1987 ​ הספר סוקר את התבטאויותיו של המשורר בנושאי "ארס פואטיקה" (הכתיבה על מלאכת הכתיבה) ואת מימושן של האמירות העיוניות הללו הלכה למעשה. עולה כאן ההנחה, שסיפור החיים העולה משירי הווידוי של ביאליק אינו סיפור חייו האותנטי אלא "אגדת האמן" - ביוגרפיה נוסחאית של משורר קלסי-רומנטי המוצגת באופן אישי לא שגרתי עוד חוזר הניגון : שירת אלתרמן בראי המודרניזם, תל אביב, פפירוס, 1989 ​ הספר מאתר ביצירת אלתרמן צייני סגנון, בוחן את השירים על רקע המודרניזם האירופי ומאיר את הקורפוס המוכר באור חדש. מה זאת אהבה? "אגדת שלושה וארבעה " צוהר לעולם-הדעות האישי של ביאליק, תל אביב, הוצאת דביר, 1991 ​ הספר בוחן את האגדה הנודעת של ביאליק הן כמעשה עיבוד של פולקלור יהודי ונכרי והן כבבואה של עולמו האידאי האישי של המחבר בכל גווניו ועושרו. להתחיל מאלף : שירת רטוש - מקוריות ומקורותיה, תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993 ​ יונתן רטוש הופיע בשמי השירה העברית כמשורר מהפכני בתכלית, ששירתו נבראה "יש מאין", ללא מקורות השראה כלשהם. הספר חושף אחדים ממקורות ההשראה של רטוש מבלי לפגוע בדיוקנו כיוצר מקורי וייחודי, שלא היה מוכן אפילו להיות "אפיגון של עצמו". באין עלילה : סיפורי ביאליק במעגלותיהם, תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998 ​ שורשיה של הסיפורת הביאליקית שמרכזה "פרבר העצים" האוקראיני שבשולי העיר הקטנה נעוצים במסורת ה"נוסח" המנדלאי, אך נופיה נושקים בפסגות הסיפורת המודרנית האורבנית. הספר חוקר ומפרש את הסיפורת של ביאליק לשני אגפיה: את ארבעת סיפורי המקור, שהולידו חיקויים רבים, ואת ארבע ה"רשימות" כלאחר יד", שבהן ביאליק התקרב אל סגנונו ה"מרושל" וה"מפורר" של יוסף חיים ברנר. הסיפורים נבחנים כאילוסטרציות של השקפת העולם של הציונות הרוחנית מבית מדרשו של אחד העם. BIBLIO חדש ספרים בעריכתה של פרופ. זיוה שמיר (רשימה חלקית מתוך מעל עשרים כותרים) ​ במבואי עיר ההרגה : מבחר מאמרים על שירו של ביאליק (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1994) בשיתוף עוזי שביט ​ מבעד לפשטות: על "סיפור פשוט" של ש"י עגנון בראי הביקורת עורכים זיוה שמיר, דן לאור ועוזי שביט (1996); ​ על ספיח לביאליק (הסיפור ספיח ומסות עיון), עריכה ומבוא: זיוה שמיר ביחד עם צבי לוז , רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן , 1998 ​ תום ותהום - האידיליה של טשרניחובסקי (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 1998) בשיתוף בועז ערפלי ועוזי שביט ​ עיונים ביצירת י"ל גורדון מכון כץ לחקר הספרות העברית (אוניברסיטת תל-אביב, 1998) על גילוי וכסוי בלשון: עיונים במסתו של ביאליק , עריכה ומבוא: זיוה שמיר ביחד עם צבי לוז, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2001 ​ מבטים מצטלבים : עיונים ביצירת א"ב יהושע (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2010) בשיתוף אמיר בנבג'י וניצה בן-דב ​ קפקא – פרספקטיבות חדשות : עיוני מחקר (תל אביב : ספרא, בית הוצאה לאור, 2013) בשיתוף יוחאי עתריה וחיים נגיד הנאמן - מנחת הוקרה וידידות לעוזי שביט , עריכה: זיוה שמיר ומנחם פרי , בני-ברק: ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016 ​

להורדה בקובץ PDF עיני אהובתי הסונטות של שקספיר תל אביב, ספרא, 2011 ​ 154 הסונטות של שקספיר שחוברו לפני למעלה מ-400 שנה בתרגום חדש. שירי ביאליק הראשונים (דיסרטציה) תל אביב 1980 ​ ​ מחקר ראשון על העשור הראשון ביצירת ביאליק, למן שירי הבוסר שנגוזו ועד לפואמה "שירתי" - גולת הכותרת של יצירתו המוקדמת של משורר צעיר ועלום שם, אשר הפך עד מהרה לגדול משוררי ישראל בעת החדשה. להורדה בקובץ PDF דיסרטציה הצרצר משורר הגלות על היסוד העממי ביצירת ביאליק תל אביב, פפירוס, 1986 ​ ​ מה היה החידוש שהביא עמו ביאליק אל השירה העברית של סוף המאה התשע-עשרה? התשובה על שאלה זו אינה קלה כל עיקר. שירת ביאליק הביאה עמה רוח חדשה וסגנון חדש אל שירת הדור, השכלתנית מדי או הרגשנית מדי – קביעה זו היא מן המפורסמות. אולם, כאשר באים לפרוט את ההכללה הזו לפרוטות ולבדוק מהו בדיוק החידוש ומהותו, מתגלה למרבה ההפתעה, שכמעט בכל תחום ותחום קדמו לביאליק פרוגונים, בדרך כלל משוררים מינוריים ובלתי ידועים, שחידשו חידושים בתחומי המשקל, אוצר המלים, המטאפוריקה, התימאטיקה ועוד – חידושים שהגיעו לתשומת-לבו של קהל הקוראים והמבקרים רק עם הופעת ביאליק. ​ מחקר מקיף ראשון על שירי העם של ביאליק ועל היסוד העממי ביצירתו. הספר בוחן את מפגשו ב-1901 של המשורר עם ספרם של האתנוגרפים שאול גינצבורג ופסח מארעק "שירי עם יהודיים ברוסיה" ומנתח את עיבודיו המתוכמים לשירי העם הנאיביים שבספר זה. להורדה בקובץ PDF עוד חוזר הניגון שירת אלתרמן בראי המודרניזם תל אביב, פפירוס, 1989 ​ ​ ...ספרי נכתב אמנם במגמה מחקרית, מתוך רצון לנער את חקר סגנונו של אלתרמן מן הקיפאון שבו הוא שרוי מזה כשני עשורים, וכן מתוך רצון להעמיד חיבור שיברר כמה מסוגיות השירה המודרנית ומסוגיותיה של תופעת המודרניזם בכללה (בלועזית עומדים לרשות המעיין מאות חיבורים בתיאוריה ובפואטיקה היסטורית על המודרניזם ועל קשת גילוייו, אך בעברית לא ראה אור עדיין כל חיבור על תופעה חשובה ומרכזית זו בתולדות חיי הרוח, למעט אוספים של מסמכים ותעודות, המהווים אך בסיס לחקר התופעה). תקוותי היא שעמיתיי, העוסקים בחקר הספרות העברית, והמתמצאים במבוכי נבכיו של חקר אלתרמן, יזהו בספרי את צדדיו המחדשים.עם זאת, הספר נכתב ביודעין גם למען קהל רחב יותר, של מורים ותלמידים ו"סתם" קוראי שירה, המתעניינים בשירת אלתרמן ובשירה המודרנית ורוצים להבינן, וזאת מבלי להתעמק בפרטים האסכולתיים של ביקורת הביקורת . לאלה אף לאלה מיועד ספרי, שנכתב בעמל כדי שייקרא בשטף . להורדה בקובץ PDF מה זאת אהבה? "אגדת שלושה וארבעה" צוהר לעולם-הדעות האישי של ביאליק תל אביב, הוצאת דביר , 1991 ​ הספר מה זאת אהבה הוא מחקר מקורי, המפריך - בין היתר - כמה מן ה"אמיתות" שנשתרשו בחקר ביאליק. הספר מנסה להוכיח, כי רק ביצירתו האימפרסונלית, המספרת לכאורה על גיבורים בדויים או על עניינים רחוקים בזמן ובמקום , נתן המשורר ביטוי של ממש לסודות נפש נעלמים . הספר מנסה להראות, כי ביאליק חזר והשמיע, כמורו ורבו אחד-העם, דברי זלזול וגנאי מפורשים על הפולקלור האותנטי, המלוקט ומוגש לציבור כמות שהוא. בניגוד למוסכמה מקובלת אחרת שביאליק - מחברם של "מזמורים ופזמונות" (מעין שירי עם), עורך 'ספר האגדה', מתרגם 'הדיבוק', יוזם אירועי 'עונג שבת' ועורך כתב- העת 'רשומות' - היה חובב פולקלור מושבע. הוא האמין כי בטרם תובא היצירה העממית אל הקהל המודרני עליה לעבור בכור ההיתוך של האמנות ולהיטהר מסיגיה. ה"אגדה" המעובדת של 'אגדת שלושה וארבעה' - מן המלוטשות והמשוכללות שביצירותיו של ביאליק - המבוססת על מקור מדרשי סכימטי ומלא פגימות, משמשת כאן מקרה- בוחן מרתק לבדיקתן של כמה הנחות מושרשות. דרכה מתגלה עולמו האינטימי של ביאליק וכן עולמו האידיאי האישי בכל גיוונם ועושרם. להורדה בקובץ PDF להתחיל מאלף שירת רטוש - מקוריות ומקורותיה תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993 ​ רטוש הופיע בשמי השירה העברית כמשורר מהפכני בתכלית, ששירתו הבראשיתית נבראה לכאורה "יש מאין", ללא מקורות השראה מן הספרות העברית או מספרות העולם. על שאלת השאלות - "המשך או מהפכה" - נשברו קולמוסים רבים, אך רבות מההכללות שהעלו המבקרים המתינו שנים רבות לביסוס מחקרי. הספרים שיצאו עד כה על רטוש ועל התנועה ה"כנענית" שמו דגש רב על נושאים אידיאולוגיים, ומיעטו לגעת באמנות הכתיבה.צדה הפואטי של יצירת רטוש יצא אפוא מקופח, וזאת חרף העובדה שדווקא שיריו של רטוש, על רקמתם הטקסטואלית הייחודית, הם המקנים לו כיום חיי-נצח, הם ולא הגותו החברתית-מדינית. את החלל הזה מבקשת למלא זיוה שמיר, מהחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב. כאביה של הקבוצה ה"כנענית", האמין רטוש, כי על הספרות העברית להינתק ניתוק חד ומוחלט, ולא מתון והדרגתי, מכל ערכיה של ספרות ישראל שנכתבה על אדמת נכר ("ספרות יהודית בלשון העברית", כניסוחו). הספרות הארץ-ישראלית שלאחר המהפכה העברית, תוכל לשמר מן העבר, כך סבר בקיצוניות של מהפכן אוטופיסט, רק יצירות מעטות, שלא דבק שמץ מערכיו של הקיום היהודי הגלותי. כך ביקש ליצור מרחב מחיה לאותם חידושים, הנוגעים להתחדשות ההוויה בארץ. אין תימה אפוא שאת שירתו שאף להציג כיצירה, המנותקת מכל שורש וייחור, שמקור יניקתם בתרבות המערב, לרבות התרבות העברית באלפיים שנות גולה. למרות שספר זה חושף אחדים ממקורות ההשראה של רטוש, אין בו כדי לפגוע או לפגום בדיוקנו הכולל של המשורר כיוצר מקורי וייחודי במלוא מובן המלה. המקוריות היתה לגבי דידו של רטוש ערך עליון. הוא סירב אפילו לשכפל את הישגי 'חופה שחורה' שלו, שכן בכל שלב משלבי יצירתו, ביקש לפרוץ נתיבים חדשים; וכדבריו - הוא לא היה מוכן אפילו להיות "אפיגון של עצמו להורדה בקובץ PDF באין עלילה סיפורי ביאליק במעגלותיהם תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד , 1998 ​ הספר דן בסיפורי ביאליק במעגלותיהם, הוא יוצא מן המעגל הצר של הטקסטורה והטקסט ומפליג ממנו אל המעגלים הקונטקסטואליים ההולכים ומתרחבים: אל הרעיונות הפואטיים והפוליטיים, ההיסטוריים והעתידניים, לפנינו תמונה פנורמית ומלאה, פרי עטה של חוקרת ביאליק מובהקת, מעורכות המהדורה האקדמית של כתביו וראש מכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל-אביב, הספר באין עלילה חוקר ומפרש את הסיפורת ה"קנונית" של ביאליק לשני אגפיה: את ארבעת סיפורי המקור ואת ארבע ה"רשימות כלאחר יד", שורשיה של סיפורת זו נעוצים אמנם במסורת ה"נוסח" המנדלאי, אך נופיה נושקים בפסגות הסיפורת המודרנית האורבנית, ביאליק לא כתב סיפורים "מסורתיים" המצטיינים בעלילה לינארית, במספר סמכותי, בגיבורים הירואיים ובסיום ברור וחד-משמעי, כי אם סיפורים פרומי עלילה שאחריתם סמויה מן העין, לדבריו, אומה שסיפור חייה אינו אלא מנוסה מפרעות והתחכמות לגזרות לא תוכל להוציא מקרבה סיפור של ממש עם עלילה רצופה וגיבורים ראויים לשמם, במקביל, הוא אף הבין שעקב תהליכי התפוררות שעברו על החברה המערבית, הסיפורת המודרנית כבר לא תוכל לשקף אלא דמויות ועלילה אנטי הירואיות, הוא נהג "לגייר" דמויות ומעמדים מן הפרוזה הצרפתית - רוסית, ובאמצעותם לתאר תהליכי דעיכה וצמיחה ב"רחוב היהודים", יותר מכל היטיב לתאר את כישלונו של "היהודי החדש" למרוד ולפרוץ באחת את כלא הדורות, ברמזו לקוראיו ש"לא זה הדרך!" להורדה בקובץ PDF על עת ועל אתר פואטיקה ופוליטיקה ביצירת אלתרמן תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998 ​ בספר זה בוחנת זיוה שמיר את אותות הזמן והמקום ביצירת אלתרמן. בגישה קונטקסטואלית היא חותרת לחישופם של הרעיונות הפואטיים והפוליטיים המשוקעים ביצירת אלתרמן לסוגיה ולתקופותיה: ההיה אלתרמן "משורר חצר" או "משורר לאומי?" כיצד התנער מן הדימוי של משורר "גולה" ו"מקולל", שרווח באסכולת שלונסקי, והיה למשורר המעורב עד צוואר בבעיות הכלל? האם ניתן לאתר רמזים פוליטיים גם באותם שירי טבע "תמימים" שנכתבו כביכול ממרומי מגדל השן של האמנות הצרופה? אלו תשובות שילב המשורר בין השורות לאויביו ולמקטרגיו? הספר מתאר את התמורות שנתחוללו ביצירה האלתרמנית במעברה משלב לשלב, מסגנון אחד למשנהו, ואגב כך שופך אור חדש גם על תקופות ועל חטיבות שירה שנדחקו שלא כדין לצל ולשוליים ("עיר היונה", "שיר עשרה אחים", "שירים על רעות הרוח", "שירים על ארץ הנגב", "פונדק הרוחות", "חגיגת הקיץ" ועוד). להורדה בקובץ PDF לנתיבה הנעלם עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000 ​ אירה יאן היתה הציירת "העברית" הראשונה. בעודה מציירת את דיוקנו של ח"נ ביאליק ומאיירת את כתביו, היא התאהבה בו עד כלות, והחליטה לשרוף למען אהבתה זו את כל הגשרים: היא עזבה את בעלה, את ביתה ואת תרבותה, ונסעה לפלשתינה - א"י של ימי העלייה השנייה בתקווה שהמשורר יבוא בעקבותיה. ידידי ביאליק ושומרי עיזבונו הסתירו בקנאות את פרשת חייה ומותה, מחשש פן ייפגעו מעמדו הציבורי של "המשורר הלאומי" ורגשותיה של מאניה רעייתו. במלאות מאה שנה להולדת ביאליק נתפרסמה אמנם פרשת אירה יאן ברבים, אך עד לאחרונה לא הותר פרסומו של צרור גנוז ובו עשרות מכתבים נואשים שכתבה הציירת למשורר. מכתבים נרגשים אלה, הרואים כאן אור לראשונה בתרגומה של לילה הולצמן, שופכים אור חדש על יצירת ביאליק, ומגלים אחדים מסודותיה המוצפנים. מקובל לחשוב שפרשת אירה יאן לא הולידה אלא שני שיר פרדה נאים ("הולכת את מעמי" ו"לנתיבך הנעלם"). מתברר כי עקבותיה ניכרים ביצירה בכל אתר ואתר, למן שנת פגישתם הראשונה של השניים בקישינב (1903) ועד ליום מותו של המשורר (1934). ספרה של זיוה שמיר עוקב אחר רישומה של פרשת אירה יאן ברחבי היצירה הביאליקאית לסוגיה ולתקופותיה, ומגלה פנים חדשות ביצירות נודעות כדוגמת שיר האהבה "הכניסיני" והסיפור "מאחורי הגדר", "שירי העם" ואגדות "ויהי היום", הסיפור האחרון ("איש הסיפון") והשירים האחרונים ("פרדה", "דבורת הזהב" ועוד.) להורדה בקובץ PDF תבת הזמרה חוזרת על שירי הילדים של נתן אלתרמן תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005 ​ עם שובו מלימודיו פנה נתן אלתרמן לחיבור שירי ילדים ולתרגום ספרי מופת לילדים ולנוער מספרות העולם. משיכתו לתחום זה מקורה בבית אבא: יצחק אלתרמן, אבי המשורר, היה מחלוצי גן הילדים העברי. דודו ערך ספרי אגדות ומקראות. בהשראתם עשה המשורר הצעיר את צעדיו הראשונים בעולם הילד. לימים, בשנת העשור למדינה, בעוד יריביו הצעירים פונים אל האקזיסטנציאליזם, המתרחק מן הלאומיות כמפני האש, פרסם אלתרמן את קובץ שיריו ספר התיבה המזמרת (1958), המשתמש בעולם הסמלים הצבעוני וה"פריזאי" של כוכבים בחוץ (1938), אך חדור ברעיונות הלאומיים של עיר היונה (1957). מחקר זה מתחקה אחר המעשיות המחורזות הגדולות של אלתרמן, למן יצירתו הגדולה הראשונה לילדים - "זה היה בחנוכה" (1932) - ועד למחזורי השירים הגדולים של ספר התיבה המזמרת ("מעשה בפ"א סופית", "מעשה בחיריק קטן", "הקרב על גרנדה" ועוד). אלה הם שירים עשירים ורבי השראה, פשוטים לכאורה ומורכבים למעשה - אוצר בלום של הברקות מחוכמות ושל משחקי מחבואים בין ניגודים ובין אוהבים ויריבים. יש בהם רמזים לענייני פואטיקה ופוליטיקה, שילד לא יבינם, אך יש בהם גם עלילה והומור, שכל ילד ייהנה מהם, ולכשיגדל – יבין בכל קריאה יותר ויותר. במחזור "צרור נפלאות הקרקס" מתוארים שני פקידים קשישים, שנגררו לקרקס בעקבות ילדיהם "הפרחחים". אין זאת כי אלתרמן ראה בעיני רוחו כיצד קוראו הצעיר גורר אף הוא את אביו אל אוהל "הקרקס" שהקים לכבודו בין דפי הספר; כיצד האב משיל אט אט את חומות ההתנגדות, ומבין שגם "שירי ילדים" יכולים להרחיב את אופקיו ולהסב לו קורת רוח. אכן, יצירות ילדים אלה, הגדושות בחכמה וברגש, בידע ובהומור, נועדו לא רק לדקלום ולהמחזה בבית הספר, אלא גם לקריאה משותפת - מהנה, משעשעת ומרחיבת דעת - של הורים וילדיהם, שממנה יפיקו "התיישים" לא פחות מה"הגדיים". להורדה בקובץ PDF הלך ומלך אלתרמן - בוהמיין ומשורר לאומי תל אביב, ספרא והקיבוץ המאוחד , 2010 ​ על ראש אלתרמן התנוססו שני כתרים – כתר השירה הלאומית וכתר השירה הקלה. מהצילומים המעטים שנותרו בארכיונו עולה דמות של משורר ופזמונאי "פריזאי", המתהדר בנשפי פורים בהופעה אוּרבּנית מחויטת - מעונבת, ומגבעת פנמה לראשו. מצילומים אחרים עולה דמותו של "משורר לאומי", איש המאבק על עצמאות ישראל, בבגדי חאקי ובכובע גרב, כמקובל בקרב לוחמי דור תש"ח. המשורר ויצירתו נקרעו דרך-קבע בין שתי דרכים מנוגדות, ותמיד התרוצצו בהם – כדברי השיר "איגרת" – תאומים מנוגדי-אופי, הצוררים איש את רעהו ונאבקים זה עם זה ללא-הרף על הבכורה. גם בחייו הפרטיים, שאותם סילק בדרך-כלל מיצירתו, היה אלתרמן "אוקסימורון מהלך": משורר לאומי וקוסמופוליטן, הומניסט ו"ביטחוניסט", איש משפחה מסור ובוהמיין שאינו מתנזר מיין ומנשים, אינדיווידואליסט ואיש רֵעים להתרועע, איש רוח ואיש המדעים המדויקים, צעיר ארץ ישראלי טיפוסי בעיני "העולים החדשים" וטיפוס גלותי בעיני "הכנענים", אויבי הגלות וחורפיה. אי ההבחנה באופי ההיברידי והדואליסטי של אלתרמן – האיש ויצירתו – גרמה ועדיין גורמת לאי הבנות ולסילופים בקרב מבקרי אלתרמן וחוקריו, המזהים בטעות ב"זברה" את אחד מצבעיה בלבד. הפרק הראשון והפרק האחרון בספר הֵלך ומֶלך מוקדשים לניסיון להצביע על אחדים מסילופים אלה ולהביא לתיקונם. שאר פרקי הספר עוקבים אחר היבטים מרכזיים בזירה "הלאומית" של יצירת אלתרמן ובערוץ "הקל" של יצירתו, ומראה שככלות הכול אין החיץ שבין האגפים גבוה כפי שהוא נראה ממבט ראשון. להורדה בקובץ PDF מים ומקדם עיון באגדות "ויהי היום" של ח"נ ביאליק תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2012 ​ בשנת 1896, בזמן ההכנות לקונגרס הציוני הראשון, הוציא דוד פרישמן את ספר תרגומיו לאגדות אנדרסן, ובפתחו קרא לחבריו הסופרים להרעיף טל ילדוּת על ילדי ישראל ועל בני-הנעורים, השרויים באווירת "החדר" ו"הישיבה". ביאליק נענה לאתגר, והחל לכתוב שירים ואגדות לטף ולקהל הקוראים הצעיר. בזמן ששקד על עריכת "ספר האגדה", ביחד עם רעהו י"ח רבניצקי, החל ביאליק בחיבורן של אגדות בסגנון אישי וחופשי, שאותן הכתיר בכותרת "ויהי היום". באגדות אלה, שנועדו לקורא הצעיר והבוגר כאחת, הִרשה לעצמו ביאליק חופש רב מהמקובל בעיבוד אגדות. לא אחת התרחק בהן מן המקורות הקדומים, אגב הפלגה למחוזות זרים ורחוקים – אישיים ובין-אישיים – ועריכת סינתזה אישית בין אגדת קדומים לאמירה מענייני דיומא. ​ באגדות אלה, שאותן התחיל לכתוב בשנת 1917 ראה ביאליק, ובצדק, יצירות מקור לכל דבר, שבהן המקור המדרשי אינו אלא סף ומפתן לאמירה אישית ולאותם הרהורים היסטוריוסופיים, הנקשרים לענייני השעה "הבוערים" ומאירים אותם באור חדש. הספר מִים ומִקדם מציע פירוש לאגדות כגון "שור אבוס וארוחת ירק", "אלוף בצלות ואלוף שום", "אגדת שלושה וארבעה", "ספר בראשית", "מגילת עָרְפָּה" ועוד. להורדה בקובץ PDF איור: שירה לימון לפי הטף על מעשיותיו המחורזות לילדים של ח"נ ביאליק תל אביב, ספרא 2012 ​ לא אחת הביע ח"נ ביאליק לפני ידידיו הסופרים את חששו פן לא יוכלו ילדי הארץ לשיר את שיריו ולדקלמם מחמת מִשקלם "הקלוקל". למרבה המזל נתבדו תחזיותיו הקודרות, והפופולריוּת של שיריו לילדים לא אָבדה כלל במרוצת הדורות. להפך, גם כיום, מאה שנים ויותר לאחר שהחל לחבּרם, שירים אלה עדיין מוּכּרים ומוּשָׁרים בפי כול. רוּבּם כתובים אמנם בהטעמה ה"אשכנזית", שעברה ובטלה מן העולם, וחלקם משובצים במילים קשות, ואף-על-פי-כן לא נָס לֵחָם. לעומת זאת, כל שירי הילדים העבריים, שנכתבו בשנות מִפנה המאה העשרים (שיריהם של ש"ל גורדון ואהרן ליבושיצקי, בני "דור חיבת ציון", ואפילו שירי שאול טשרניחובסקי וזלמן שנאור, בני "דור התחייה"), צללו זה מכבר לתהום הנשייה. האם סוד חיי הנצח של שירי הילדים הללו טמון בצירופי המילים והצלילים שלהם, המושכים את המאזינים והקוראים הצעירים כבחבלי קסם? האם שרדו בזכות נושאיהם העל-זמניים, שנותרו בעינָם בכל חליפות העִתים? הספר לפי הטף מנסה לתהות על חידת עמידתם האיתנה של שירי הילדים של "המשורר הלאומי" במבחן הזמן, ולפָרֵש אחדים מהשירים הארוכים ("מעשה ילדוּת", "הנער ביער", "התרנגולים והשועל" ועוד). מתברר כי שירת ביאליק לילדים, כמו שירתו "הקנונית", מציבה לפני הקורא יצירה עשירה ורב-רובדית, היוצאת מתוך המעגל האישי הצר אל עֵבר המעגלים הלאומיים והאוניברסליים, בחינת "הפוך בה והפוך בה כי הכול בה" . להורדה בקובץ PDF איור: שירה לימון עיצוב: מאיה גלפמן שירה חדשה מה זאת אהבה על פי הרומן שירה מאת ש"י עגנון תל אביב, ספרא והקיבוץ המאוחד , 2016 ​ כל דמות ברומן שירה – "הסימפוניה הבלתי גמורה" של עגנון – היא בבחינת "אוקסימורון מהלֵך": הנריאטה הרבּסט היא גם "עץ יבש" וגם "גפן פורייה"; בעלה מנפרד הרבּסט הוא גם איש משפחה אחראי וגם "נער" השוכח את כל חובותיו כלפי משפחתו בעבור לילה אחד של שכרון חושים? פרופ' זיוה שמיר מנסה להתמודד עם חידות אחדות האופפות את הרומן שירה ותובעות את פתרונן: מדוע לא הצליח עגנון לסיים את הרומן המורכב והמעניין מִבּין ספריו? האם חיבר עגנון את היצירה לפני השואה או אחריה? לפני הקמת המדינה או אחריה? מה הם מקורות ההשראה של הרומן בספרות העברית ובספרות העולם? ומעל לכול: מדוע נמשך מנפרד הרבּסט אחר מַדוחיה של האחות שירה? מה יכול לגרום לאיש משפחה אחראי ומסור לעזוב את אשתו ואֵם ילדיו, את צאצאיו הבוגרים והרכים ואת ביתו הנאה והמטופח, למען אישה גברית, נגועת חולי ולא יפה, שחדרי ביתה כחדרי שאוֹל ושחת? הספר שירה חדשה מציע פרשנות פוליטית ופואטית על רקע תמונותיה של אירופה המתרוקנת מיהודיה ועמידתו של דור מלחמת העצמאות ישראל מול אתגר הריבונות. תהליכי הפיכתה של אירופה מגן עדן פורח לגיהינום עלי אדמות והפיכתו של יעקב לישראל עומדים בבסיס הספר המורכב הזה המעלה דיאגנוזות מדויקות לגבי ההוֹוה המתהווה ואף משמיע פרוגנוזות אחדות לעתיד לבוא. הרומן שירה הוא גם פרק חשוב בלוח-חייו של אמן מזדקן העומד על פרשת דרכים ושאלת "לאן?" תלויה על שפתיו. להורדה בקובץ PDF איור: שירה לימון עיצוב: מאיה גלפמן ורד לאמיליה שקספיר וידידתו היהודייה תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרא, 2018 ​ מי הייתה אֶמיליה בָּסאנוֹ-לאניֶיר? האם ידידתו היהודייה של שקספיר היא "הגבירה השחורה" משיריו? לאחר שנים באפלת השִׁכחה היא עומדת כיום באור זרקורי הביקורת והמחקר. לפנינו האישה הראשונה באנגליה שהוציאה ספר שירים, ומי שסייעה לשקספיר "מאחורי הקלעים" לקבל תמיכה מחצר-המלכות. שמה ודמותה משולבים במחזותיו, ואפשר שהיא עצמה שילבה בהם רמזים אישיים בעת שסייעה בכתיבתם. כך הכריזה בסמוי: "הייתי כאן!". ספרה של פרופ' זיוה שמיר ורד לאֶמיליה עוסק בקשריו של שקספיר עם תרבות עם ישראל בתיוּוכה של אֶמיליה בָּסאנוֹ- לאניֶיר, שפטרונה - הלורד הנרי קאריי, בן-משפחתה של המלכה אליזבת הראשונה - תמך בלהקתו של שקספיר. הספר שופך אור חדש על מחזהו "היהודי" של שקספיר "הסוחר מוונציה". בין היתר מועלות בו הנחות שהן בבחינת חידוש גמור בחקר שקספיר, כגון פשר השמות העבריים במחזה, או קשריו של המשפט הוונציאני של פורציה עם המשפט הוונציאני של דונה גרציה נשיא. ספר פסידו-אֶפִּיגרפי, שבּוֹ נזכר שמו של שקספיר בפעם הראשונה, מוצג כאן כספרה הנעלם של ידידתו היהודייה אֶמיליה בָּסאנוֹ-לאניֶיר. להורדה בקובץ PDF עיצוב: מאיה גלפמן התכתבויות סודות משולחן הכתיבה תל אביב, ספרא והקיבוץ המאוחד , 2019 ​ הספר התכתבויות עוסק באותם "מִכתבים" סמויים ששלחו גדולי הסופרים העברים איש לרעהו – "מכתבים" שלא נועדו לעיניו של כל קורא, אלא בעיקר לאותם יודעי ח"ן היודעים לזהות את דקויות הטקסט. ה"התכתבויות" הללו הנעשות בין שיטי היצירה באמצעות הֶרמֵזים, פָּרוֹדיות, רמיזות עצמיות ) self references (, וכיוצא באלה תחבולות בֵּין-טֶקסטוּאליות – ישירות ומפורשות או עקיפות ומוצפנות – מעמידות לפני הקורא-הפרשן חידות הדורשות את פתרונן. מובאות בו דוגמאות מיצירות יל"ג, ח"נ ביאליק, טשרניחובסקי, א"צ גרינברג, א' שלונסקי, נ' אלתרמן, עמוס עוז. הספר מדגים את ה"התכתבויות" שטומנים הסופרים בין שיטי הטקסט הספרותי, לפעמים מתוך כבוד והערכה כלפי המקור המחוקה, מתוך רצון להביע הוקרה ולקשור כתרים. וגם להפך, לפעמים היא נעשית באמצעות מינֵי בדיחות וחידודים, שנועדו לשים את סופרי העבר ללעג ולקלס. לפעמים היא מלמדת דווקא על התרסה קנטרנית או נרגזת ועל הרצון והצורך להציב דעה מנוגדת. באמצעות ה"התכתבות" עם זולתם מחדדים הסופרים את זהותם, ומגלים לעצמם ולקוראיהם את ההבדלים שבּינם לבין זולתם להורדה בקובץ PDF הספר הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה (ע"ר) ובאדיבותם ניתן להאזנה גם באתרנו להאזנה לספר המוקרא איור: שירה לימון עיצוב: מאיה גלפמן שירים ופזמונות גם לילדים לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער תל אביב, פפירוס, 1986 ​ ​ הספר בוחן את שיריו של ביאליק לגיל הרך, לילדים ולנוער, ומראה כי שירים "פשוטים" אלה הם לעיתים מורכבים ומרובדים לא פחות מן היצירה ה"קנונית". ​ הפרק הראשון בספר זה - תבנית המעגלים הקונצנטריים : 'קן לציפור' - זיכה את המחברת בפרס לווין קיפניס לחקר ספרות הילדים. להורדה בקובץ PDF השירה מאין תימצא "ארס פואטיקה" ביצירת ביאליק תל אביב, פפירוס, 1987 ​ ​ ספר זה, השלישי בסדרת ספרים על יצירת ביאליק מפרי-עטה של זיוה שמיר, עוסק בסוגיה הגותית מרכזית ומעניינת, שלא זכתה עד כה לעיון מקיף: הכתיבה על מלאכת הכתיבה . הספר סוקר את התבטאויותיו של המשורר בנושאי "ארס פואטיקה " ואת מימושן של האמירות העיוניות הללו הלכה למעשה בשיריו ובסיפוריו. הספר דן, מתוך גישה חדשה ומקורית, הן ביצירה ה"קאנונית" (המוכרת לכל מורה ולכל תלמיד מתכנית הלימודים) והן ביצירה הגנוזה והנידחת, המגלה לעתים קרובות סודות יצירה כמוסים. הוא מנסה להפריך את המוסכמה הרווחת בביקורת ובמחקר, לפיה סיפור החיים, העולה משירי הווידוי, הוא סיפור חייו האותנטי של ביאליק. "תולדותיו" של המשורר הן, לדעת זיוה שמיר, "אגדת האמן" – ביוגרפיה נוסחאית של משורר רומנטי, שהוענק לה פירוש אישי ולא שגרתי. להורדה בקובץ PDF הכל בגלל קוצו של יוד על שיר אחד של י"ל גורדון בראי היצירה העברית תל אביב, ספרא והוצאת הקיבוץ המאוחד 2014 ​ בשנת 1876 נפל דבר בישראל: בירחון השחר של פרץ סמולנסקין התפרסמה יצירה שעדיין לא הייתה כמוֹהָ בספרות העברית – שירו הלוחמני של י"ל גורדון "קוצו של יוד". בת-שוע, גיבורת השיר, היא "נסיכה" שנולדה עם "כפית של כסף" בפיה, אך נסיבות החיים מורידות אותה מטה מטה והופכות אותה בהדרגה מבת-עשירים יפת-תואר לקבצנית עלובה וכעורה. היא נבראת אמנם ב"בריאת נשיקה" כמו בת אלים מיתולוגית, אך המִמסד הרבני הורס את חייה ללא תקומה. נהוג להביא מפי דוסטויבסקי את המימרה "כולנו יצאנו מִבּין קִפלי האדרת של גוגול". אכן, בתולדות הספרות יש קומץ של יצירות מופת שהשפּיעו על הדורות הבאים והולידו עשרות "בנים" ו"בני-בנים", כגון הפואמה "קוצו של יוד" שיצרה סביבהּ אדווה אין- סופית. דומים לו בהיקף השפּעתם – סיפורו של ביאליק "ספיח" שבהשראתו נכתבו רבים מסיפורי הילדוּת בספרות העברית וספרו של עגנון שירה שהוליד כמה וכמה רומנים על גיבור השרוי בסתיו ימיו, המנסה להצהיל את אפרורית חייו באהבה מאוחרת. יצירות כאלה ממשיכות להשפיע על התרבות העברית עד עצם היום הזה. יצירתו של יל"ג ממשיכה לזעזע את קוראי דורנו ולהשפּיע על התרבות העברית גם משום שמַצָבָהּ של האישה בחוגים החרדיים לא הִשתנה מִימי יל"ג ועד ימינו אנו: הרבנים עדיין דבֵקים באות המתה, ואינם מתחשבים בצורכי החיים המתחדשים. המוני בית-ישראל עדיין עולים לקברי צדיקים, ומאמינים בקדושים, בקמעות ובאמונות טפלות. בחיי עמנו, גם דברים של מה בכך – מסמר או בורג זעיר, או אפילו שמועת-שווא שמקורה בשנאת- חינם – עלולים להחריב עיר שלֵמה, אם לא למעלה מזה. הספר הכול בגלל קוצו של יוד מאתר את רישומה של הפואמה היל"גית אצל גדולי היוצרים שלנו: למִן מנדלי מוכר ספרים, ח"נ ביאליק, ש"י עגנון, יעקב שטיינברג ונתן אלתרמן, ועד הסרט "הערת שוליים" של איש-הקולנוע יוסי סידר. . להורדה בקובץ PDF עיצוב: מאיה גלפמן שיריםופזמונות הצרצר השירה מאין תמצא עוד חוזר הניגון מה זאת אהבה להתחיל מאלף באין עלילה על עת ועל אתר לנתיבה הנעלם תבת הזמרה הלך ומלך מים ומקדם לפי הטף קוצו של יוד שירה חדשה ורד לאמיליה התכתבויות הספרות ורוח המוזיקה ייצוגים של נגנים וכלי נגינה בסיפורת העברית החדשה תל אביב, ספרא , 2019 ​ בניגוד ליצירות כדוגמת סונטת קרויצר של טולסטוי, "כינורו של רוטשילד" של צ'כוב או דוקטור פאוסטוס של תומס מאן, בספרות העברית נודעת לכלי הנגינה בראש וראשונה משמעות סמלית לאומית שמעֵבר לנגלה ולמפורש. החצוצרה בפרוזה הביאליקאית, הכינור בסיפורי שופמן ובסיפורי יהושע קנז, הנֵבל בספרו של א"ב יהושע – כולם סמלים שרוחו של ניטשה מרחפת מעליהם ומשמעותם הלאומית עמוקה ורבת-פנים. הספר בוחן את הסמלים הלאומיים ששיבצו עשרה מסופרי ישראל ביצירותיהם ה"מוזיקליות", וחושף את הרעיונות המורכבים שבתשתית "הסיפור הפשוט". רעיונות אלה מתגלים באמצעות הפרשנות רבת-התובנות, המוּשׂכּלת אך גם האישית והרגשית, שהעניקו למוזיקה גדולי הסופרים שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים. הסיפור "המוזיקלי" העברי לכאורה מעמיד אפוא את המוזיקה במרכזו, אך זו משמשת תכופות סמל ומשל למצב המדיני-הלאומי ולמצבו של עם ישראל בין אומות העולם. מתברר כי גם כיום, לאחר תהליכי ה"נורמליזציה" שעברו כביכול על עם ישראל בדורות האחרונים, הבחירה בכלִי הנגינה אינה עניין אישי, מקרי או אקראי. על-פי-רוב כלִי הנגינה הוא בָּבוּאה של המנגן, ושניהם גם יחד מאפיינים את המצב השׂורר בארץ ובעולם בעת היכתב היצירה. להורדה בקובץ PDF איור: שירה לימון עיצוב: מאיה גלפמן רוח המוזיקה בעקבי האב עגנון - תלמידו הנסתר של ביאליק תל אביב, ספרא , 2020 ​ מדף הספרים העגנוני מתעשר מדי שנה בספרים חדשים – ספרי מחקר, עיון וביקורת. ובדין, עגנון הוא מגדולי היוצרים בתרבות העברית והיחיד לפי שעה שזכה ב"פרס נובל" לספרות. סיפוריו כלולים בתכנית החובה של כל תלמיד בישראל. אף-על-פי-כן, אין על יצירת עגנון ולוּ ספר אחד העוסק במקורות ההשראה שלו – בהשפעתה של הספרות העברית ושל ספרות העולם על יצירתו. ומדוע? עגנון לא נהג לחשוף את מקורותיו והתכחש להשערותיהם של מבקריו בנושא מקורות ההשפעה וההשראה. ידועה אמירתו שהוא מעולם לא קרא את קפקא, חוץ מאשר את סיפורו "הגלגול", וכשטענו כנגדו שספרי קפקא מצויים בביתו הוא ענה שרק רעייתו קוראת בהם. בנאומו בטקס קבלת "פרס נובל" טען שהכתבים המאוחרים ביותר שהשפיעו עליו היו כתבי רמב"ם. עגנון סיפר, דרך משל, שרבניצקי – שותפו וידידו הקרוב של ביאליק – טען באוזניו כי אין בסיפוריו שמץ של השפעה ביאליקאית. בספר בעקבי האב (2020), כלולים תריסר ניתוחים טקסטואליים המוכיחים שהשפעת ביאליק על הסופר הצעיר, הייתה רבה מהמשוער, אף-על-פי שעגנון התכחש לה וכָפַר בה. הספר בעקבי האב מראה שספרות גדולה אינה נולדת בחלל הריק, בחינת "יש מאין", ושגם ליצירה מקורית בתכלית יש מקורות. ספר זה ממלא משבצת חסרה בחקר עגנון ופותח פתח לדיון מחודש ביצירתו. להורדה בקובץ PDF איור: שירה לימון עיצוב: מאיה גלפמן בעקבי האב

חווה גרבורג (לבית רימון) ז"ל, אמה של זיוה שמיר ,ילידת תל-אביב (1921) , מספרת על המפגש יוצא הדופן שלה עם ספינת האוויר שהגיעה מגרמניה אל תל-אביב הקטנה בשנת 1929 עוד על חווה גרבורג חוה גרבורג אחרית דבר מתוך "רקפת: ענווה וגאווה בשירת רחל (2012) על חוה גרבורג (לבית רימון) ילידת תל-אביב הקטנה והקשר שלה לרחל המשוררת ...בעלומיה הלכה אמי "נגד הזרם", ובמקום ללמוד בסמינר למורות ולגננות כרוב חברותיה, היא בחרה ללמוד ריקוד אצל גרטרוד קראוס , ושרה באופרה הארץ-ישראלית. בשנות המלחמה והמאבק על עצמאות ישראל, היא המירה את התלבושת הססגונית של מופעי "כרמן" בבגדי חאקי חדגוניים, והצטרפה לשורות "ההגנה" בתפקיד חובשת. בני משפחתה היו כולם אנשי ספר, ולא פעם התרעמה אמי על כך שדווקא מוריה הטובים ביותר, בהם סופרים ידועי-שם, הביכוה לא אחת בנוכחות חבריה לכיתה שעה שחקרוה אם כתבה במו-ידיה את החיבור שקראה לפניהם, או נעזרה בדודהּ שמשך בעט סופרים. ב"תל-אביב הקטנה" היא פגשה, מעשה יום ביומו, אישים וסופרים שלגבינו שמם הוא בבחינת אגדה רחוקה, או ערך בלקסיקון סופרי ישראל: רופא בית-הספר היה שאול טשרניחובסקי, ביאליק התהלך ברחובות העיר, ובבתי-הקפה ישבו יריביו הצעירים, משוררי הבוהמה התל-אביבית. כשמלאו ל"משורר הלאומי" שישים שנה, נשלחה אמי במשלחת תלמידים לביתו לקרוא לפניו שיר פרי-עטה, מעוטר באיוריה. ​ אין תמה שהיא הייתה מאותם קוראי ספרות מושבעים, שכבר אינם מצויים כמעט בימינו – בדור הדוא"ל וה- SMS – ועל כך העיד סגנונה המדויק ורב-הגוונים, בכתב ובעל-פה. עד ליומה האחרון היא עקבה בקביעות אחר מדורי הספרות בעיתונות היומית והעִתית, וקראה בספריהם של אותם סופרים ותיקים וצעירים, שמדורי הספרות הִפנו אליהם זרקור. במותה אבדה לספרות העברית קוראת נאמנה וקשובה מאין-כמוֹתה. שבועות אחדים לפני פטירתה, ביודעי שסופה הולך וקרב, ציינתי בטרם עת את יום הולדתה התשעים, בנוכחות ידידיי ממכללת סמינר הקיבוצים, שעה שהללו ערכו אירוע השקה לספרי החדש על עגנון, ותיארתי לפניהם בנוכחותה את אבני-הדרך של חייה. אמי נולדה בתל-אביב בימי מאורעות תרפ"א. בתמונה מאמצע שנות העשרים היא מצולמת בגן-הילדים לצד הילד (לימים, הסופר) משה שמיר למרגלות הגננת חיה ברוידא, שבעלה הנודע, יוסף-חיים ברנר , נרצח במאורעות הדמים שפרצו בשנה שבּה נולדו תלמידיה. כמו חבריה התל-אביביים, היא "נולדה מן הים", גרה לא הרחק מן הים וירדה אליו מעשה יום ביומו. באחד הימים, בשוטטה בין חולות הזהב, נפלה אל בין זרועותיה "מן השמים" חבילת-מכתבים, שהשליכו הגרמנים מהצפלין שהטיסו בשמי הארץ, בצירוף בקשה שמוצְאה הישר ימסרנה לראשי היישוב. כשבעים וחמש שנה לאחר האירוע, נדפסה תמונתה – תמונת ילדה מנומשת, בעלת עיניים בהירות ושיער זהוב – בספר גרמני המגולל את פרטי הפרשה העלומה הזו. אמי למדה בבית-ספר תל-נורדוי , ומבין מוריה ציינה לפנינו לטובה את הסופרים אשר ברש ומנחם פוזננסקי , שנאלצו בצוקֹ העתים להרביץ מדי בוקר תורה לדרדקים, במקום לשבת ליד המכתבה ולתפוש קולמוס וקסת. היו אלה מורים שידעו לטעת בתלמידיהם ערכים, להבהיר להם את הטעון ביאור ולחבב עליהם את מלאכת הקריאה. אשר ברש, שפרסם בהדים את ביכורי שירתה של רחל, ויעקב בלובשטיין, אחיה של המשוררת, נתנו מפעם לפעם ביד אמי סל עם מצרכים, וביקשוה להביאו לרחל החולה והבודדה. אמי נהגה לעלות במדרגות הבית שברחוב בוגרשוב 5, להקיש בדלת, להניח את הסל ולברוח מהמקום עוד בטרם תיפתח הדלת. מראה גופה השדוף של המשוררת בערוב יומה, כפי שנִגלה לעיני ילדי הסביבה באותם מקרים נדירים שבהם יצאה מִפּתח חדרה כדי לפקוד את אירועי "בית העם", הפחיד את אמי ואת ילדי השכנים. הילדים פחדו מפניה, אך הוקסמו משיריה, שאיש מבין משוררי העבר לא כתב כמותם, דקלמו אותם ושרו אותם בכל הזדמנות. הייתה זו ראשיתה של השירה הארץ-ישראלית, בהגייה "הספרדית", בתחביר פשוט ובאוצר מילים צלול כמי אגם סואן – שירה שלא דמתה במאומה לשירתם של אותם משוררים שהתחנכו בחדר ובישיבה ועדיין כיהנו אז ב"היכל השירה" העברית. בבית סבי, אבי אמי, עלה תכופות שמה של רחל, ועל מדפי הספרים הלכו במרוצת השנים והצטברו מהדורות אחדות של כתביה – מתנות שקיבלו אמי ואחיותיה למסיבות ימי ההולדת שלהן. דודהּ של אמי, המשורר יוסף צבי רִמון (גרַנַט), איש העלייה השנייה ומיודעה של רחל, עלה ארצה, כמו רחל, בשנת 1909 , ביחד עם אחיו, הלא הוא סבי יחיאל רִמון, שעזב את הישיבה של הרב ריינס כדי לממש חלום שלא נתממש וללמוד ב"בצלאל", ועם האח הצעיר יעקב. שנת 1909 הייתה "חלון הזדמנויות" – שנה שבּה לא הכביד המשטר העות'מאני את עוּלו על שערי העלייה בגלל מרד "התורכים הצעירים". צעירים יהודים רבים ניצלו את תקופת "הקונסטיטוציה", והגיעו ארצה במטרה להתחיל בה חיים חדשים. גם בשיחות שהתנהלו סביב השולחן בבית הורי אבי עלה תכופות שמה של רחל המשוררת. לא אחת הזכיר באוזנינו סבי שאול גרבורג-וואָהל, בן למשפחת סוחרים עשירה שהגיעה ארצה ב-1905 דרך אודסה, שאנחנו "קרובי משפחה רחוקים" של רחל. בתו הבכורה מרים, אחות אבי, נישאה לאברהם מִנידור-מנדלשטם, שעלה ארצה מריגה, והיה בן משפחת אִמה של רחל. משפחת מנדלשטם הוציאה מקרבה אנשי שם רבים, ובהם המשורר אוסיפּ מנדלשטם , ממייסדי הזרם האַקְמאיסטי שאליו הסתפחה רחל, זרם מודרניסטי שדגל בשירה צלולה ובהירה והתנגד לשירה המסתירה את כוונותיה מאחורי "יער של סמלים". לאחר שעקר מביתו התל- אביבי שבשדרות בן-ציון אל ביתו החדש שברחוב המרגוע ברמת-גן (שלימים הוסב שמו ל"רחוב אלימלך"), נהג סבי לספר לנו, פעם אחר פעם, שבית-המידות הנאה הניצב בפאתי הרחוב, אשר שימש אז בית מחסה ליתומים, נבנה בכספי תרומתו של "בלובשטיין הזקן", אביה של רחל, יהודי מרשים ועתיר נכסים, שהתיידד ברוסיה עם טולסטוי ועם קורולנקו. בינתיים השתנו הזמנים, אמר סבי באנחת עצב, ורחל המשוררת, נסיכה מרוששת ומיוסרת, מצאה עצמה בסוף ימיה נזקקת למתת יד אדם. אכן, לאחותה שושנה כתבה רחל בערוב יומה על מצוקתה הכלכלית: "דאגות פרנסה מכַלות אותי, באו מים עד נפש. לא הספיקה הדיו להתייבש במילים האחרונות והנה דפיקה בדלת וגובה מס המים הופיע. אחרי שיחה ידידותית על כמה נושאים שונים הלך לו בידיים ריקות". אחי סבי, המשורר והמסאי יעקב רִמון , ניהל באותה עת את מחלקת הסעד של עיריית תל-אביב (כך כינו פעם את "אגף הרווחה"), וסייע לרבים מתושבי העיר, בהם סופרים לא מעטים שהגיעו לפת לחם. מפיו שמעה אמי את הסיפור שנפוץ אז בקריית ספר העברית, ולפיו הגיעה רחל בשארית כוחותיה לבית-העירייה לבקש הנחה מתשלומי הארנונה בגין דירת חדר קטנה שהחזיקה בעליית הגג של בית ברחוב בוגרשוב. כשנשאלה במשרדי העירייה כמה נפשות מתגוררות בדירה, ענתה המשוררת: "רק אני ובת-שירי" . לא הבין הפקיד את שפתה הגבוהה של המשוררת, חשב לתומו שהיא מוסרת לו את שם שותפתה לדירה, והורה להפחית את סכום המס המוטל עליה… עוד כתבה רחל לאחותה שושנה מחדרה שבעליית הגג: "האם לא משונה שאַתְּ עובדת בכינרת דווקא, בכינרת 'שֶלִי', כאילו יָרַשְׁתְּ אותה ממני?" (דבריה אלה מאירים באור בלתי שגרתי את המילים "כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי... הויֹ, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי" שבשיר "ואולי"(. בשמחה בלתי מסותרת בישרה לאחותה, שישבה הרחק מזירת ההתרחשות שרחשה סביב בית "דבר", כי "הקוּזינה" של ברל כצנלסון התחתנה עם בחור נחמד והביאה אותו אליי להציגו )"הרי לך מעֵין 'חדשה'"). אותה בת-דוד של ברל, כפי שמתברר ממכתב אחר שכתבה רחל לאחותה, אינה אלא רבקה כצנלסון, עורכת דבר הפועלת, ו"הבחור הנחמד" הנזכר במכתב אינו אלא אהרן קליר, אחי סבתי שרה, שהיה בעלה של רבקה כצנלסון ואבי בנם אלחנן. אמי ואנוכי נולדנו שתינו ב 20- בספטמבר, ביום הולדתה של רחל המשוררת. כשהלכה אמי לעולמה ביומו הראשון של קיץ 2011 , ביקשתי לאסוף לזכרה אסופת מאמרים שכתבתי במרוצת השנים על המשוררות העבריות הראשונות, פרי התקופה שבּה לימדתי באוניברסיטת תל-אביב את השיעור הפנורמי "קווי מתאר בשירה העברית החדשה", שבּו סקרתי את עיקר מהלכיה של השירה העברית מתקופת המהפכה הצרפתית ועד ימינו. את רוב המשוררות הללו – ובמיוחד את יוכבד בת-מרים ואת לאה גולדברג – הכירה אמי מן השנים שבהן התגוררה בבית ליפקין שברחוב פרישמן בתל-אביב והתיידדה עם שכנתה לוסיה שלונסקי , שאהבה את אמי, קירבה אותה לביתה והביאה לה מתנות ממסעותיה. את רחל הכירה, כאמור, עוד משחר נעוריה. אמי הייתה פמיניסטית מטבע ברייתה, והטיפה באוזנינו רעיונות מתקדמים שאותם טיפחה בלִבּה שנים רבות לפני הולדת הפמיניזם בארץ, וידעתי שספר על ראשיתה של שירת הנשים העברית עשוי היה לגרום לה קורת רוח אילו זכתה לראותו. כדי למלא בה את החסר בספר שהכנתי לזִכרה, החלטתי להוסיף בה פרק על שירת רחל. לא ארכו הימים, ומלאכת כתיבת הפרק נסתיימה.