השֶׂכווי בשיר זה הוא עוף גדל-ממדים, שלכאורה אינו דומה כלל לדוכיפת שאינה יכולה לשאת משאות כבדים במקורהּ "לכאורה", שכּן מתברר שגם הדוכיפת, גיבורת השיר "בין נהר פרת ונהר חידקל" , איננה הדוכיפת של ימינו-אנו. גם ה "דוכיפת" של ביאליק מקורה בפירוש רש"י, ורק לאורו של פירוש זה ניתן להבין כיצד מסוגלת הציפור הקרויה כאן "דוכיפת" להביא על מוטת כנפיה את החתן ממרחקים. ואולם, בספריי בחנתי רק את הסיפור הגלוי שבמרכזו צעירה השולחת את הדוכיפת להביא לה את בן-זוגה.

כל מוטיב בשיר המלוטש שחיבר ביאליק ראוי למאמר בפני עצמו, ואנו נתמקד תחילה במוטיב דוכיפת הזהב שהוא המצאה ברפואה האלילית האמינו כי כל איבריה הפנימיים של הדוכיפת הם בעלי סגולות מרפא מופלאות: לב דוכיפת במלח יכול בתלמוד מצויה אטימולוגיה עממית לגבי השם הייחודי "דוכיפת", שם שאין לו אח ורע בלשון העברית, ולפיה: " אמר רב יהודה: דוכיפת - שֶהוֹדוֹ כָפוּת " (חול' ס"ג, ע"א). ייתכן שכל שירי ביאליק, שבמרכזם דוכיפת או טווס, המביאים בשורות טובות חסרות כיסוי, נולדו מתוך פרודיה על

נתבשרנו כי בשנה הבאה ינפיק בנק ישראל מטבע חדש, ועליו חקוקה דמות דוכיפת. למי שתמה איאך ציפור כה קטנה כמו דוכיפת אמורה להביא את החתן ממרחקים, יתברר שמדובר כנראה בטווס בר גדל-ממדים ברפואה האלילית האמינו כי כל איבריה הפנימיים של הדוכיפת הם בעלי סגולות מרפא מופלאות: לב דוכיפת במלח יכול בתלמוד מצויה אטימולוגיה עממית לגבי השם הייחודי "דוכיפת", שם שאין לו אח ורע בלשון העברית, ולפיה: "אמר רב יהודה: דוכיפת - שֶהוֹדוֹ כָפוּת" (חול' ס"ג, ע"א).

שלו " בין נהר פרת ונהר חידקל ", שבו שולחת הנערה את ציפור הזהב למרחקים להביא לה את בן-זוגה, מדובר ב "דוכיפת את הדוכיפת הקטנה, כלומר את הציפור הנושאת את השם "דוכיפת" בימינו, אי-אפשר לשלוח להביא את החתן ממקומו שמֵעֵבֶר בפירוש רש"י לתלמוד (חול' ס"ג, ע"א) נכתב על הדוכיפת: "והוא עוף גדול כתרנגול וקורין לו: פאו"ן שלביי"א" ראה "דוכיפת" באתר https://www.zivashamir.com הרופא היהודי ד"ר אליעזר לודוויג זמנהוף , יוצר שפת האספרנטו

בהמשך מדומה קבוצת האחיות המתגודדת במסדרון לא לדבורים עמלניות או לנמלים חרוצות, כי אם לציפורי דוכיפת.

יש להניח שביאליק בחר בדוכיפת בשל התהדרותה בציצת זהב ראוותנית (ראו באגדות "ויהי היום"), והשתלבותה בצבע ציצת הדוכיפת נקראת במקורות "בלורית" כאותה בלורית שחורה שבּה מתהדר הגבר, תרתי-משמע, הנזכר בשיר. בעזרת הדוכיפת ביקש ביאליק כמדומה למצוא מקבילה עברית "אוריינטלית" לטווס הזהב ("די גאָלדענע פּאַווע") לדוכיפת אף נודע מקום נכבד בקוראן, שאת תרגומו לעברית יזם ביאליק, ערך והוציא לאור (בשיר יש נופים מן המרחב אם המקבילה האנגלית של הדוכיפת אינה מתאימה לצורכי המתרגם, ואם אין הדוכיפת מוּכּרת בנופים צפון-מערביים,

לפי גירסת ביאליק ('ויהי היום' המלך שולח את הדוכיפת, וראוי להזכיר כי במקורות (מחברת הערוך לר"ש פרחון הציצית שעל ראש הדוכיפת נקראת "בלורית" - סמל לאקסטרוברטיות גברית נכרית (הבלורית היא מסממני ההיכר של בני ב"שיר העם" 'בין נהר פרת' הנערה שולחת את הדוכיפת (בעלת נזר הזהב, מקבילתו של טווס הזהב משירי העם היידיים מן השקצה ש"מאחורי הגדר": היא להוטה לממש את נשיותה הפורחת ואת כל חלומותיה הליבידינליים (היא מאיצה בדוכיפת

ידוע ש"דוכיפת" בלשון המקורות הקדומים היא טווס-הבר גדול הממדים, ולא הציפור הקטנה הנושאת בימינו את השם "דוכיפת

למשל בשיר-העם "בין נהר פרת ונהר חידקל" (הר המיתמר בין שני נהרות, שעליו מיתמר דקל, שבין כפותיו מקננת דוכיפת

הרעיון הזה יכול היה שלונסקי לשאוב מן הפזמון הביאליקאי "בין נהר פרת ונהר חידקל", שבּוֹ שולחת הנערה את הדוכיפת ייתכן שמעצם העובדה שלנזר שבראש הדוכיפת קוראים "בלורית" (מחברת הערוך לר"ש פרחון) נרמז שהבחור, מושא חלומותיה

דמות הסוס המעופף, המקשרת דתות ותרבויות, וכן את מחוזות המזרח והמערב (בדומה למוטיב הדוכיפת, המופיע בקוראן

המעופפת של שלמה המלך היא חפץ בעל יכולת מאגית, המאפשרת לחכם באדם להגיע (בעזרתה ובעזרת "עיני הרנטגן" של הדוכיפת

בקיאות בהלכה ומשלב בדבריו מובאות מלשון חז"ל; ואפילו בעלי החיים האגדיים, גיבורי "שירי העם" של ביאליק (הדוכיפת

הרעיון הזה יכול היה שלונסקי לשאוב מן הפזמון הביאליקאי "בין נהר פרת ונהר חידקל", שבּוֹ שולחת הנערה את הדוכיפת ייתכן שמעצם העובדה שלנזר שבראש הדוכיפת קוראים "בלורית" (מחברת הערוך לר"ש פרחון) נרמז שהבחור, מושא חלומותיה

דמותו הפלאית של הסוס המעופף אל-בּוּראק, בדומה למוטיב הדוכיפת, המופיע בקוראן, או למוטיב מרבד הקסמים מסיפורי

; או בשירו הכמו-עממי של ביאליק "בין נהר פרת ונהר חידקל", שבו מייעצת הנערה לדוכיפת כיצד להחיש את בואו

; או בשירו הכמו-עממי של ביאליק "בין נהר פרת ונהר חידקל", שבו מייעצת הנערה לדוכיפת כיצד להחיש את בואו

לציפורים זרעונים),19 ועל סמך שתי המימרות יצר דיאלוג בין נערה לציפור אגדית, כדוגמת הדיאלוג בין הנערה לדוכיפת

כבר הראתה לאה גולדברג כי הנערה העיירתית, גיבורת שירו של ביאליק "בין נהר פרת ונהר חידקל", השולחת את הדוכיפת

המכשפות השקספירית); ב"היה ערב הקיץ" מסופר על בנות הלילית השוזרות-מוזרות בלבנה,25 וב"בין נהר פרת" מתוארת הדוכיפת

הדרכים, הכפרים וכיפת השמים נותרו מחוזות רחוקים ונעלמים.