top of page

Die Lorelei / Heinrich Heine


לורליי  / היינריך היינה מַה קָּרָה שֶׁלִּבִּי שָׁחוֹחַ?

וּמַדּוּעַ עָגוּם אָנֹכִי?

כִּי אֵינֶנִּי יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ

אֲגָדָה שֶׁהוֹמָה בְּתוֹכִי.

עַל הָרַיְנוּס הַיּוֹם יָפוּחַ

אַט זוֹרֵם וְאֵינוֹ מְמַהֵר

בְּצִנַּת הָעַרְבִית שָׁטָה רוּחַ

בַּמֶּרְחָק רֶכֶס הַר מִזְדַּהֵר.

וְעַלְמָה יְשׁוּבָה עַל חוֹף. הִיא

סוֹרֶקֶת אֶת זְהַב שְֹעָרָהּ;

אֵין כָּמוֹהָ בַּחֶלֶד לְיֹפִי

עֲדָיֶיהָ קוֹרְנֵי נְהָרָה.

בְּמַסְרֵק הַזָּהָב הִיא סוֹרֶקֶת

וּבְפִיהָ תָּשִׁיר בִּיגוֹנָהּ;

שִׁירָתָהּ אֶת הַלֵּב מְרַתֶּקֶת,

כַּמָּה עַז וּמוֹשֵׁךְ נִגּוּנָהּ.

הַסַּפָּן הָאוֹחֵז בְּהֶגֵה-

הַסְּפִינָה לֹא יַבְחִין כְּלָל בַּצּוּק

רַק יַפְנֶה אֶת לִבּוֹ אֶל אֵלֶּה:

אֶל הַשִּׁיר וּלְחָנוֹ הֶעָצוּב.

אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר בָּלַע לוֹ

גַּל נָהָר, שֶׁסָּחַף לַמְּצוּלָה

מְשׁוֹטָיו, וְכָל זֹאת עוֹלְלָה לוֹ

לוֹרֵלַיי בְּשִׁירָהּ הַמֻּפְלָא.

Die Lorelei / Heinrich Heine Ich weiß nicht, was soll es bedeuten,

Dass ich so traurig bin;

Ein Märchen aus alten Zeiten,

Das kommt mir nicht aus dem Sinn.

Die Luft ist kühl und es dunkelt,

Und ruhig fließt der Rhein;

Der Gipfel des Berges funkelt

Im Abendsonnenschein.

Die schönste Jungfrau sitzet

Dort oben wunderbar,

Ihr goldnes Geschmeide blitzet,

Sie kämmt ihr goldenes Haar.

Sie kämmt es mit goldenem Kamme,

Und singt ein Lied dabei;

Das hat eine wundersame,

Gewaltige Melodei.

Den Schiffer im kleinen Schiffe

Ergreift es mit wildem Weh;

Er schaut nicht die Felsenriffe

Er schaut nur hinauf in die Höh´.

Ich glaube, die Wellen verschlingen

Am Ende Schiffer und Kahn

Und das hat mit ihrem Singen

Die Lorelei getan.

​מגרמנית: זיוה שמיר

bottom of page