המשוררת האנגלייה הראשונה
על השיר "הזמיר" מאת מארי דה פראנס
פורסם: חדשות בן עזר (תרגומי שירה: מסע במרחבי תבל) , גליון 1704 , 09/12/2021
בשנת 1066 אירעו שני אירועים גדולים שטִלטלו את יהודי המערב: בשנה זו אירע פוגרום רב-ממדים בגרנדה, שהביא לחורבנה של אחת הקהילות היהודיות המשגשגות ביותר במרחביו של חצי האי האיבֶּרי. באותה שנה עצמה עלה באנגליה על כס המלוכה ויליאם הכובש, איש נורמנדיה, שכבש את האי הבריטי והשליט בו את התרבות הצרפתית כתרבות העִלית. בעקבות כיבוש האי עברו משפחות אחדות של יהודי נורמנדיה את התְּעלה, ובדקו את האפשרויות שנפתחו לפניהן באי הבריטי שהתעורר לחיים חדשים.
בתקופה הנורמנדית, כמאה שנה ויותר לפני הגירוש הגדול של יהודי בריטניה, הגיעו ללונדון ולאוקספורד יהודים נועזים אחדים, ובהם המתרגם והממַשל היהודי-צרפתי רבי ברכיה הנקדן, ששלט בשפות אחדות ובספרויות אחדות, והיה ממפיצי ההשכלה בדורו. יש הסבורים שאת רוב משליו עיבד הסופר היהודי משירי הקובץ Poésies, פרי-עטה של המשוררת הצרפתייה מארי דה פראנס (1155 - 1190), שנחשבה "משוררת החצר" לאחר שהגיעה מנורמנדיה אל חצר המלוכה האי הבריטי. אחרים משערים שההפך הוא הנכון: דהיינו, שדווקא מארי דה פראנס היא זו ששאלה את הצורות והתכָנים של שירתה מן המלומד ר' ברכיה הנקדן (Benedictus le puncteur, בפי עמיתיו האוקספורדיים) ומשותפו לתרגום משלי אֶזוֹפּוּס – אלפרד אנגליקוס. מסעיר לחשוב שלמדן יהודי עמד מאחורי הקלעים של טקס ההטבלה של השירה האנגלית, והעניק לה מתנה – או, ליתר דיוק, "מתן בסתר" – ביום הולדתה.
תפקידו כ"מיילד" השאיר אותו מאחורי הקלעים, הן בדורו הן בדורות הבאים, מבלי ששמו ייזכר אפילו ברמז בחגיגות שנתלווּ לטקס הטבילה של "הרך הנולד", אף מבלי שייזכר במילה אחת בספרי תולדותיה של התרבות האנגלית בתקופת השיא של ימי-הביניים. רוב ההיסטוריונים של התרבות האנגלית אינם יודעים כלל שיהודי מרושש מנורמנדיה היה הגורם שהאיץ את תהליך הולדתה של השירה האנגלית.
אולם מארי דה פראנס לא הסתפקה בכתיבת משָׁלים, ופרשה כנפיים גם אל מחוזות אחרים. היא חיברה גם פואמות ארוכות, ובהן שירי אהבים אֶרוטיים, שבמרכזם סיפורי "משולש רומנטי" וסיפורי אהבות אסורות. אחת מבין היצירות הארוכות הללו היא הפואמה "הזמיר" שבמרכזה אהבתם של בת-אצילים נשואה לשכנה האציל, הרווק ההולל. נביא שורות אחדות מן השיר הכתוב בצרפתית עתיקה, כדי להדגים את אוצר המילים ואת נימת הדברים, ובצִדן את תרגומהּ העברי של פתיחת השיר:
Laüstic
Marie de France
Une aventure vus dirai,
Dunt li bretun firent un lai;
Laüstic ad nun, ceo m'est vis,
Si l'apelent en lur païs;
Ceo est russignol en franceis
E nihtegale en dreit engleis.
En seint mallo en la cuntree
Ot une vile renumee.
Deus chevalers ilec manëent - - - -
הזמיר / מארי דה פראנס
וְזֶה הַשִּׁיר לָכֶם אָשִׁיר
בִּבְּרֶטָאן – שָׁם יִקָּרֵא "זָמִיר"
נִקְרָא הוּא "rossignol" בְּפִי הַגָּאלִים
ו"nightingale" קוֹרְאִים לוֹ הָאַנְגְלִים.
בְּסַ"ט מָאלוֹ יֵשׁ עִיר כֻּלָּה הָדָר
שֶׁמּוֹנִיטִין יָצְאוּ לָהּ בְּכָל אֲתַר;
שְׁנֵי אַבִּירִים בָּהּ חָיוּ בְּגָאוֹן
לָהֶם בָּתִּים, סוּסִים וְרֹב מָמוֹן.
אֶחָד נָשָׂא אִשָּׁה זְהֻבַּת צַמָּה
טוֹבָה, יְפַת מַרְאֶה וַחֲכָמָה;
שָׁלְטָה בַּכֹּל, הֲלִיכָתָהּ יָפָה
אִם נִתְחַשֵּׁב בְּמִי שֶׁהֵקִיפָהּ.
וַחֲבֵרוֹ הָיָה רַוָּק מֻשְׁבָּע
בְּכָל מָקוֹם הָיָה יוֹצֵא וּבָא;
נֵחַן בְּאֹמֶץ לֵב, בַּאֲנִינוּת,
עִם הַזּוּלָת נָהַג בַּעֲדִינוּת.
חָבַר הוּא לְכָל תַּחֲרוּת טוֹבָה,
שָׁכַח אֶת חוֹבוֹתָיו כְּאִישׁ צָבָא,
אָהַב בְּכָל לֵב אֶת אֵשֶׁת הַשָּׁכֵן
לַחֲסָדֶיהָ לֹא נִזְקַק לְהִתְחַנֵּן.
לִבָּהּ אָמַר שֶׁלִּשְׁכֵנָהּ מַגִּיעַ
שֶׁתֶּאֱהַב אוֹתוֹ מִכָּאן עַד הָרָקִיעַ.
עַל מַעֲשָׂיו, חָשְׁבָה, מַגִּיעַ גְּמוּל.
וְגַם נָעַם לָהּ שֶׁבֵּיתוֹ מַמָּשׁ מִמּוּל.
אַהֲבָתָם זָרְמָה עַל מֵי מְנוּחוֹת
בְּלִי רַעַשׁ מְיֻתָּר וּבְלִי טְרָחוֹת.
הַכֹּל קָרָה לְגַמְרֵי בְּהֶסְתֵּר
וְכָךְ הִצְלִיחוּ הֵם לְהִסְתַּדֵּר.
מִשּׁוּם שֶׁבָּתֵּיהֶם הָיוּ סְמוּכִים
כָּל הַסּוֹדוֹת הָיוּ מְסֹכָכִים
מֵאֲחוֹרֵי קִירוֹת הָאֶבֶן וְהַשַּׁיִש;
הַגְּבֶרֶת, כְּשֶׁהָיְתָה לְבַד בַּבַּיִת,
הָיְתָה בַּלָּאט נִגֶּשֶׁת לַחַלּוֹן
עִם אֲהוּבָהּ דִּבְּרָה כְּבַחֲלוֹם.
הֶחְלִיפוּ הֵם אוֹתוֹת וְסִימָנִים
הוּא מֵאָחוֹר וְהִיא מִלְּפָנִים.
וְכָל זֶה הִתְנַהֵל כְּמוֹ בְּלִי אִיּוּם.
לְפִי הָעֲלִילָה שֶׁאֲגֹולֵל הַיּוֹם.
תרגום: זיוה שמיר (מצרפתית עתיקה בסיוע תרגומים מודרניים)
כך מתחיל סיפור ארוך בן מאה ושישים טורי שיר, שאינו נופל בתעוזתו מסיפורי קנטרברי של צ'וסר. האישה מתחילה להתגלות לפני אהובה בחלון יותר ויותר. בעלה נעשה חשדן וכעוס על שהיא עוזבת את מיטתם מדי לילה, ועומדת לפני החלון הפתוח. האישה מנסה לפזר את חשדותיו של בעלה, באָמרה שהיא אוהבת להטות אוזן לשירת הזמיר. הבעל מנסה בחרי-אף למצוא דרך להיפטר מן הזמיר. משרתיו מפזרים מלכודות בכל הגן, עד שהזמיר נלכד ומביאים אותו לפני האביר בעודו בחיים. הבעל מביא את הזמיר לפני אשתו, ומודיע לה שמעתה תוכל לעצום את עיניה בלילה כי הזמיר נלכד. כשהאישה מבקשת לקבל לידיה את הזמיר, בעלה הורג את הציפור ודמהּ מכתים את שמלת אשתו.
האישה מבינה שמעתה ואילך היא לא תוכל לקום לראות את אהובה בלילות, אף חוששת שהוא לא יבין את פשר העלמותה. היא שולחת את משרתה להביא לאהובה את הציפור המתה, במחשבה שהוא יבין את הרמז. האביר לוקח את הזמיר שהבעל הקנאי מלק את ראשו, מניח אותו בקופסה שאותה הוא נושא עִמו לכל אשר ילך.
מה רב ההבדל בין ר' ברכיה הנקדן, המלומד היהודי הדל איש נורמנדיה, לבין אשת החצר הנוצצת מארי דה פראנס, אף היא ילידת נורמנדיה: ר' ברכיה הנקדן המשיך לכתוב משלים (את אחד מ"משלי השועלים" שלו עיבד ביאליק ביצירתו לילדים "התרנגולים והשועל" שהיא מִפגן מרהיב של זיקוקי-דינור מילוליים). מארי דה פראנס, לעומת זאת, פנתה אל אותם סיפורים מחורזים מפולפלים שהחצרונים והחצרוניות של בית-המלוכה כה אהבו להנעים בהם את שעות הפנאי שלהם ואת נשפיהם. הזיקה בין השניים הלכה ונתפוגגה עד שנעלמה כליל.