מב"ע  -  מחקרים בספרות עברית

אף על פי ש"מגש הכסף" חובר ופורסם כחצי-שנה לפני ה' באייר תש"ח, הרי שמחברו, נתן אלתרמן, רואה את הקמת המדינה כעובדה שרירה ומוגמרת. פורסם: ארץ אחרת, על ישראליות ויהדות. גליון 43,ינואר פברואר 2008 ...לא אחת תיאר אלתרמן בטוריו האקטואליים את העתיד כאילו היה כבר להווה. הוא עשה זאת כמי שיודע לנתח מצבים ותהליכים, ולהוסיף על הניתוח המושכל גם את הזונו האינטואיטיבי וגלוי העיניים של איש הרוח. בטור שלפנינו מתוארת האם ־האומה הישישה, שעיניה כהו מזוקן, והיא עומדת ערב הקמת המדינה בעיניים דומעות

כאן חינוכית (לשעבר הטלוויזיה החינוכית הישראלית) התכנית מספרת על עשר שנות חייו האחרונות של ח.נ. ביאליק, כאשר גר בתל אביב בין השנים 1934 - 1924 (תרפ"ד - תרצ"ד) ומתארת את תרומתו של המשורר לבנין חיי התרבות בארץ. תסריט ובימוי ; לאה ביירך יעוץ מדעי : דר. זיוה שמיר (דברי פרופ' שמיר החל מדקה 5:19) לצפיה בסרט המלא באתר YOUTUBE

בין "שירי פריז" ל"חגיגת קיץ" פורסם: עתון 77 , גליון 261 , נובמבר 2001 ...שירים אלה - שבמרכזם רוצחים ופרוצות, נגני רחוב סומים ומלצריות חינניות - הם ספק שירים חסרי עומק, שהמשורר הצעיר העטה עליהם מעטה אפל וסבוך כדי להצילם מן הגלישה אל הטריוויאלי , ספק שירי הגות עמוקים שהולבשו במתכוון במלבוש "רחובי" ו"פשוט". כך או כך, בולטת בשירי הבוסר הללו דיספרופורציה מתמיהה בין הנושאים הנטורליסטיים ה"נמוכים" שבמרכזם לבין עיצובם המיתי המרומם: בין אורכם הרב לבין "משקלם הסגולי" המועט למראה: בין

He wishes for the Cloths of Heaven W.B. Yeats Had I the heavens’ embroidered cloths, Enwrought with golden and silver light, The blue and the dim and the dark cloths Of night and light and the half light, I would spread the cloths under your feet: But I, being poor, have only my dreams; I have spread my dreams under your feet; Tread softly because you tread on my dreams. הוא משתוקק למלבושי שמים / ויליאם בטלר ייטס אִלּוּ הָיוּ לִי מַלְבּוּשֵׁי רִקְמָה שֶׁלַּשָּׁמַיִם, הָעֲטו

God's Grandeur Gerard Manley Hopkins The world is charged with the grandeur of God. It will flame out, like shining from shook foil; It gathers to a greatness, like the ooze of oil Crushed. Why do men then now not reck his rod? Generations have trod, have trod, have trod; And all is seared with trade; bleared, smeared with toil; And wears man's smudge and shares man's smell: the soil Is bare now, nor can foot feel, being shod. And for all this, nature is never spent; There li

Spring and Fall Gerard Manley Hopkins to a young child Márgarét, áre you gríeving Over Goldengrove unleaving? Leáves like the things of man, you With your fresh thoughts care for, can you? Ah! ás the heart grows older It will come to such sights colder By and by, nor spare a sigh Though worlds of wanwood leafmeal lie; And yet you wíll weep and know why. Now no matter, child, the name: Sórrow’s spríngs áre the same. Nor mouth had, no nor mind, expressed What heart heard of, gh

Reiselied Hugo von Hofmannsthal Wasser stürzt, uns zu verschlingen, Rollt der Fels, uns zu erschlagen, Kommen schon auf starken Schwingen Vögel her, uns fortzutragen. Aber unten liegt ein [Land]1, [Früchte spiegelnd]2 ohne Ende In den alterslosen [Seen]3. Marmorstirn und Brunnenrand Steigt aus blumigem Gelände, Und die leichten Winde wehn. שיר מסע / הוגו פון הופמנסטל גָּח נַחְשׁוֹל לְכַסּוֹתֵנוּ, סֶלַע בָּנוּ לְהַכּוֹת, עַל כְּנָפַיִם לְשֵׂאתֵנוּ צִפֳּרִים בִּלְהָקוֹת. אַךְ ת

Ballade des äußeren Lebens Hugo von Hofmannsthal Und Kinder wachsen auf mit tiefen Augen, Die von nichts wissen, wachsen auf und sterben, Und alle Menschen gehen ihre Wege. Und süße Früchte werden aus den herben Und fallen nachts wie tote Vögel nieder Und liegen wenig Tage und verderben. Und immer weht der Wind, und immer wieder Vernehmen wir und reden viele Worte Und spüren Lust und Müdigkeit der Glieder. Und Straßen laufen durch das Gras, und Orte Sind da und dort, voll Fac

שירי זקנה או שירי פיתוי? When You are Old William Butler Yeats WHEN you are old and gray and full of sleep, And nodding by the fire, take down this book, And slowly read, and dream of the soft look Your eyes had once, and of their shadows deep; How many loved your moments of glad grace, And loved your beauty with love false or true, But one man loved the pilgrim soul in you, And loved the sorrows of your changing face; And bending down beside the glowing bars, Murmur, a litt

An Irish Airman foresees his Death William Bytler Yeats I know that I shall meet my fate Somewhere among the clouds above; Those that I fight I do not hate, Those that I guard I do not love; My country is Kiltartan Cross, My countrymen Kiltartan’s poor, No likely end could bring them loss Or leave them happier than before. Nor law, nor duty bade me fight, Nor public men, nor cheering crowds, A lonely impulse of delight Drove to this tumult in the clouds; I balanced all, broug

A Coat William Butler Yeats I made my song a coat Covered with embroideries Out of old mythologies From heel to throat; But the fools caught it, Wore it in the world’s eyes As though they’d wrought it. Song, let them take it For there’s more enterprise In walking naked. מעיל / ויליאם בטלר ייטס שִׁירִי הָיָה לִי כִּמְעִיל אַדֶּרֶת כֻּלּוֹ עָשׂוּי מַסֶּכֶת רְקוּמָה שֶׁמְּשַׁכְתִּיהָ מֵאַגָּדָה קְדוּמָה לְמִן צַוָּאר עַד אֲגוּדָל וָזֶרֶת; אַךְ בְּנֵי אִוֶּלֶת וְעָוֹן תְּפָסוּ

Multiple Sclerosis Cynthia Huntington For ten years I would not say the name. I said: episode. Said: setback, incident, exacerbation—anything but be specific in the way this is specific, not a theory or description, but a diagnosis. I said: muscle, weakness, numbness, fatigue. I said vertigo, neuritis, lesion, spasm. Remission. Progression. Recurrence. Deficit. But the name, the ugly sound of it, I refused. There are two words. The last one means: scarring. It means what grow

First Grade Ron Koertge Until then, every forest had wolves in it, we thought it would be fun to wear snowshoes all the time, and we could talk to water. So who is this woman with the gray breath calling out names and pointing to the little desks we will... כיתה אל"ף / רון קרטגה עַד אָז, בְּכָל יַעַר הָיוּ זְאֵבִים, חָשַׁבְנוּ שֶׁיִהְיֶה כֵּיף אִם נוּכַל לִלְבֹּש נַעֲלֵי שֶׁלֶג כָּל הַיָּמִים, וְגַם יָדַעְנוּ בְּמוֹ-פִּינוּ לְדַבֵּר לַמַּיִם. אָז מִי זֹאת הָאִשָּׁה הַזֹּ

א.ב יהושע וחיים באר משוחחים עם פרופ' זיוה שמיר באירוע איגוד ידידי הסופרים לצפיה באתר YOUTUBE

יצירה בעקבות רחל המשוררת - ערב ספרות שנערך ב"תיאטרון קרוב" מיסודו של ניקו ניתאי בתאריך 22/08/2018 בהשתתפות: פרופ' נורית גרץ', פרופ' זיוה שמיר, ד"ר אפרת מישורי שירי רחל בביצוע ירונה כספי חייה הקצרים, רבי-התהפוכות והטראגיים של רחל הזינו בחלוף השנים שירים, רומנים, סרטים, מחזות ומחקרים. למה דמותה של רחל והמיתוס שנכרך בה ממשיכים להסעיר את הדמיון עד היום? איך אפשר להסביר את ההשפעה של המשוררת שהצהירה "רק על עצמי לספר ידעתי" על דורות של יוצרים? בעזרת ארבע יוצרות-חוקרות ששאבו השראה

מנחה: צביקה ניר (23.09.2020) צביקה ניר משוחח עם פרופ׳ זיוה שמיר ופרופ׳ ניצה בן דב על המשורר יהודה עמיחי ושירת ״המרובעים״ שלו. לצפיה באתר YOUTUBE

נורית גוברין על דרכה של זיוה שמיר בחקר ביאליק פורסם: עתון 77 , מרץ 2001 ...לא פעם היתה הרגשה, ששוב אין מה לחדש, שהמחקר והביקורת חוזרים על עצמם, וכי הדיון באספקטים הרבים והמגוונים של ביאליק ויצירתו מוצה עד תום. והנה, מחקריה השיטתיים והמקיפים של זיוה שמיר מוכיחים כי לא רק שהדיון ביצירתו של ביאליק לא מוצה, אלא שיש בה עוד פנים הרבה שטרם נחשפו ולמחקר יש עוד הרבה מה לעשות.... לחצו להורדה כקובץ PDF

Patterns Amy Lowell I walk down the garden paths, And all the daffodils Are blowing, and the bright blue squills. I walk down the patterned garden paths In my stiff, brocaded gown. With my powdered hair and jewelled fan, I too am a rare Pattern. As I wander down The garden paths. My dress is richly figured, And the train Makes a pink and silver stain On the gravel, and the thrift Of the borders. Just a plate of current fashion, Tripping by in high-heeled, ribboned shoes. Not

פורסם: עיונים בספרות, לשון ותרבות עברית מס. 13, 2007 ... אלתרמן נולד חודשים אחדים לאחר היווסדה של עיר העברית הראשונה, ועובדה זו השפיעה כמדומה על יחסו כלפי עיר זו, שאליה הוא עלה בגיל 15 ובה למד בגימנסיה "הרצליה" עד נסיעתו לצרפת, לשם לימודי אגרונומיה והנדסה חקלאית. דומני שלא נפריז אם נאמר שמאז ועד עתה לא היה משורר תל-אביבי מאלתרמן וכאלתרמן, משורר שכתב על העיר כל ימיו, גם על העיר בה"א הידיעה וגם על ערים ספציפיות שבהן חי ופעל. הוא החל את דרכו בעיתונות העברית במערכת "הארץ" בחיבו

Sonnet John Keats After dark vapors have oppress’d our plains For a long dreary season, comes a day Born of the gentle South, and clears away From the sick heavens all unseemly stains. The anxious month, relieved of its pains, Takes as a long-lost right the feel of May; The eyelids with the passing coolness play Like rose leaves with the drip of Summer rains. The calmest thoughts came round us; as of leaves Budding—fruit ripening in stillness—Autumn suns Smiling at eve upon t