על חטיפת ילד ותשלום דמי כופֶר

24 ביולי – יום שחרורו של הסופר האמריקני או. הנרי מהכלא

במחצית הראשונה של המאה העשרים היה או. הנרי (O, Henry) אחד הסופרים הפּוֹפּוּלריים ביותר בארצות-הברית, וגם כיום – 115 שנים לאחר פטירתו – סיפוריו המפתיעים – המשעשעים מִלבר והעצובים מִלגו – עדיין נלמדים במערכת-החינוך ובאוניברסיטאות, אף משמשים השראה לכתיבת מחזות ותסריטי קולנוע. על-שמו נקבע פרס לכותבי סיפורים קצרים מצטיינים, ובין הזוכים בפרס יוקרתי זה בולט חלקם של סופרים יהודיים ילידי אמריקה (בהם סול בלו, ברנרד מלמוד, אלברט מאלץ, סינתיה אוזיק, לאו ליטבק, הארולד ברודקי, ועוד). בספרות העברית הדים של סיפורי או. הנרי, המסתיימים לעִתים קרובות בפוּאנטה מפתיעה, ניכּר לא פעם בכתיבתם ההומוריסטית של סופרי דור תש"ח ו"דור המדינה": אצל יגאל מוסינזון, אפרים קישון, מנחם תלמי, פוצ'ו, יאיר גרבוז, אמנון דנקנר ועוד. את הנושאים לסיפוריו ליקט או. הנרי מכל הבא ליד: מסיפורים ששמע מפי זרים בגנים הציבוריים של עירו, מאירועים שעליהם קרא בעיתונים שקנה בדוכני-הרחוב, ולפעמים גם מסיפוריהם של אסירים שאִתם ישב בבית-כלא באוסטין טקסס...

מה לסופר מוכשר ופופולרי ולתאי המאסר המחניקים של בית-הכלא קולומבוס שבטקסס? ובכן, או. הנרי, לאחר שסייע לדודו ולאביו ועבד לצִדם בעבודות שונות, החליט לפנות לקריירה סולידית ומכובדת של פקיד-בנק, אף זכה במשרה נאה, אך בשנת 1896 הואשם במעילה. במקום לעמוד למשפט ולהגן על שמו, הוא נתקף בפחד, ונמלט מן המדינה. רק לאחר שנודע לו על מחלתה הסופנית של אשתו, חזר או. הנרי לטקסס, הועמד לדין ונכלא לחמש שנים תמימות. בכלא החל לחבר סיפורים, שעליהם חתם בשמות-עט שונים ומשונים, וב-24 ביולי 1901 הוא שוחרר. לאחר השחרור נסקה קריירת הכתיבה שלו מעלה-מעלה. המבקרים "גבוהי-המצח" אמנם לא אהבו את כתיבתו הכמו-עממית, אך הקהל הרחב אהב את תיאוריהם ואת הוויי-חייהם של הטיפוסים בסיפוריו וקרא אותם בשקיקה.

נזכיר לדוגמה את הסיפור "כופר הנפש של הצ'יף האדום" (1907) שאותו לימדו בעבר בלימודי האנגלית בגימנסיה. זהו סיפור בן כ-4000 מילים בלבד, והוא כלול ב"פרויקט גוטנברג" (מקבילו של "פרויקט בן-יהודה הישראלי), להנאת אותם קוראים שכבר שכחוהו. נוסח עברי שלו מצוי ב"פרויקט הסיפור הקצר" כפי שנדפס בקובץ "כופר נפשו של הצ'יף האדום" שראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 1997.

לשם תזכורת נביא גם את תקציר תוכנו של סיפור משעשע זה, שמוסר-השכל חינוכי טמון בו: זהו סיפור על שני פושעים לעת-מצוא – ביל דריסקול וסם הוארד (הלא הוא האני-המסַפּר) – שחוטפים לשם סחיטת דמי-כופר ילד בן עשר בשם ג'וני, בנו אדום השֵׂער של אֶבֶּנעזר דורסט. דורסט הוא אזרח נכבד ועשיר המתגורר במדינת אלבמה בעיר Summit ("פסגה") השטוחה כמו לביבה.

ואולם, ברגע שהם מגיעים עם הילד החטוף למקום המחבוא שלהם בהרים, התכנית מתחילה להסתבך, כי הילד האדמוני שצבע שְׂעָרוֹ מעיד על אופיו, דווקא מפיק הנאה מחטיפתו. הוא קורא לעצמו "הצ'יף האדום", ומַלאֶה את שוביו מבלי לאפשר להם לעצום עין לרגע. הוא מתיש אותם בפטפוטים האין-סופיים שלו, בתעלוליו ובדרישותיו האבּסוּרדיות.  השובים המותשים שולחים מכתב לאבי הילד, ומודיעים לו שהם מפחיתים את דמי-הכופר מ-$2,000 דולר ל-$1,500. האב היודע את נפש בנו ומבין עד כמה עתיד הוא להתיש את חוטפיו, דוחה את תביעתם, ומוכן לפטור אותם מעונשו של הבן החטוף בתנאי שישלמו לו 250$ (השווים בערכם לתשעת אלפים דולר של ימינו). שני הפושעים העלובים נאלצים לכוף את ראשם, והעסקה מתבצעת: ילד הפרא, שנהנה מן השבי, מוחזר לאביו המחמיר, הפושעים נושמים לרווחה והאב עוצר את בנו מלהצטרף אל חוטפיו הנמלטים על נפשם.

סיפור זה זכה לעיבודים רבים – סרטי טלוויזיה וקולנוע, עובד לליברטו אופראי וגם למחזה צרפתי. כמו-כן עובד הסיפור לקומדיה יפנית ולסרט אנגלי בכיכובה של פטולה קלארק, שבו החוטפים משוכנעים שהצליחו לחטוף את בנו של רונלד טראמפּ. בסוף המאה העשרים – כשמונים שנה לאחר פטירתו של או. הנרי – נעשה הסיפור "הכופר" בסיס לסרטי אנימציה רבים, לרבות סרט של דיסני.

עוד בחייו ראה או. הנרי שאפשר להפוך את ה"לימון" ל"לימונדה". כמי שביצע כנראה פשע ושילם על כך במעצר, הוא כתב סיפור משעשע, מפתיע ובלתי-שגרתי על פושעים ששילמו ביוקר על מעשיהם, אות לכך שהפשע אינו משתלם. זהו סיפור של "עולם הפוך", שבּוֹ הסוחטים נסחטים וקרבן החטיפה – ילד-פרא קטן ומעצבן –עושה מֵהם קרבנות של עינוי מתמשך. הסיפור מלמד את קוראיו הצעירים שאין דרך לעשות "כסף קל", ושהחלומות אינם קלים להגשמה. שאיפתם של השובים "לעשות מכה" ולהתעשר אינה מתממשת. להפך, כיסיהם מתרוקנים במקום שיתמלאו. הם משוכנעים שהאב הדאוג יצפה בציפייה דרוכה למוצָא פיהם, אך אבי הנער החטוף נשאר רגוע, ואילו החוטפים נמלאים חששות ודאגות. את דמי הכופר משלמים החוטפים, ולא אבי הילד החטוף.

ואף זאת: הררי הכסף שזרמו אל או. הנרי עם שחרורו מן הכלא ופרסום סיפוריו בעיתונות ובכתבי-העת, לימדו את העציר המשוחרר שאפשר להתפרנס בדרך נעימה ומכובדת יותר מאשר ממעילה בכספי מעבידיו.

---