המטפל על ספת המשוררת
על אחד משיריה של המשוררת האמריקנית אן סקסטון
פורסם: חדשות בן עזר (תרגומי שירה: מסע במרחבי תבל) , גליון 1698 , 18/11/2021
אן סקסטון נולדה ב-1928 בבוסטון למשפחת סוחרים מבוססת, שניהלה אורַח חיים מהודר וראוותני, אך בכל שנותיה בבית הוריה היא לא ידעה אושר. הוריה – אב שהצליח בעסקיו אך התמכר ל"טיפה המרה" ואֵם שהייתה אשת חברה אלגנטית, חדורת תודעה מעמדית, שלא מנעה מִבִּתה את נחת זרועה – מנעו ממנה מתוך סנוֹבּיזם להינשא לאהוּב נעוריה. היא נאלצה לברוח לקליפורניה כדי להינשא לו, ולסבול מחיי מחסור. דיכאון שלאחר לידה גרר דיכאונות נוספים ואשפוזים חוזרים ונשנים.
באמצעות מִלגת לימודים שקיבלה ב-1958 מאוניברסיטת בוסטון, היא השתתפה בסמינר של המשורר רוברט לואל. בכיתתו של לואל נפגשה עם המשוררת הבריטית סילביה פלאת', שהייתה לידידתה הקרובה – שותפה ללבטיה האובדניים. לאחר התאבדותה של סילביה פלאת כתבה עליה אן סקסטון שיר קורע לב שמתח ביקורת על הרעיון האובדני, אך ב-1974 – כאחת-עשרה שנים לאחר מכן – התאבדה גם היא בחנק מאֵדי מַפלט של מכונית בחנייה של ביתה. שתי הצעירות היפות שעברו טיפולים פסיכיאטריים ממושכים דיווחו זו לזו על התנסויותיהן – במכתביהן ובשיריהן.
ובמאמר מוסגר: ה"אָנָליסט" הנזכר בכותרת השיר, עוסק בפסיכואנליזה ועשוי להיות גם פסיכולוג, אך ה"אנליסט" המופיע לעִתים מזומנות בשיריה של אן סקסטון רושם למטופלת שלו תרופות, ועל כן מותר כמדומה להניח שמדובר בפסיכיאטר.
Said The Poet To The Analyst
By Anne Sexton
My business is words. Words are like labels,
or coins, or better, like swarming bees.
I confess I am only broken by the sources of things;
as if words were counted like dead bees in the attic,
unbuckled from their yellow eyes and their dry wings.
I must always forget how one word is able to pick
out another, to manner another, until I have got
something I might have said…
but did not.
Your business is watching my words. But I
admit nothing. I work with my best, for instance,
when I can write my praise for a nickel machine,
that one night in Nevada: telling how the magic jackpot
came clacking three bells out, over the lucky screen.
But if you should say this is something it is not,
then I grow weak, remembering how my hands felt funny
and ridiculous and crowded with all
the believing money.
אמרה המשוררת לרופא הנפש / אן סקסטון
אֲנִי עוֹסֶקֶת בְּמִלִּים. מִלִּים הֵן כְּמוֹ תָּגִים,
אוֹ מַטְבְּעוֹת. מוּטָב כְּמוֹ נְחִיל דְּבוֹרִים.
אֲנִי מוֹדָה וּמִתְוַדָּה שֶׁרַק שָׁרְשֵׁי דְּבָרִים הֵם שֶׁשּׁוֹבְרִים אוֹתִי;
נֹאמַר סְפִירַת מִלִּים כְּמוֹ פִּגְרֵי דְּבוֹרִים בַּעֲלִיַּת הַגַּג,
שֶׁכְּבָר נִטְּלוּ מֵהֶם עֵינֵיהֶם הַצְּהֻבּוֹת וְכַנְפֵיהֶם הַיְּבֵשׁוֹת.
עָלַי לִשְׁכֹּחַ אֵיךְ מִלָּה אַחַת גּוֹרֶרֶת עוֹד
מִלָּה, ולְּהַכְנִיס אַחֶרֶת שֶׁאִלַּפְתִּי עַד שֶׁבְּיָדִי יִהְיֶה דְּבַר-מָה
שֶׁמּוֹצִיאָה הָיִיתִי מִגְּרוֹנִי, אוּלַי...
אַךְ לֹא הוֹצֵאתִי.
וְתַפְקִידְךָ הוא בְּעִקַּר לִצְפּוֹת בַּמִּלּוֹתַי. אַךְ דַּע לְךָ שאֵין בָּהֶן
וִדּוּי אוֹ הוֹדָאָה. אֲנִי בְּמֵיטָבִי, דֶּרֶךְ מָשָׁל,
כְּשֶׁמִזְדַּמֵּן לִי לְפַרְסֵם מְכוֹנַת מַזָּל
אֲשֶׁר נִמְצֵאת אוּלַי בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ בְּנֶוָאדָה.
יוֹדַעַת לְסַפֵּר אֵיךְ לְפֶתַע הוֹפִיעוּ עַל מָסָךְ
שְׁלֹשָה פַּעֲמוֹנִים הַמְּבַשְּׁרִים זְכִיָּה.
אַךְ אִם תֹּאמַר שֶׁאֵין בְּזֶה מַמָּשׁ,
נֶחְלֶשֶׁת דַּעְתִּי. אֲנִי נִזְכֶּרֶת כַּמָּה נִלְעָגוֹת וּמְגֻחָכוֹת הָיוּ
יָדַי הַמְּלֵאוֹת בְּכֶסֶף הַזְּכִיָּה שֶׁבָּהּ וּבְקִיּוּמָהּ כֹּה הֶאֱמַנְתִּי.
מאנגלית: זיוה שמיר
ברי, הפסיכיאטר הוא שאמור לפענח את דרכי התנהלותה של המטופלת, ולהמליץ על דרך הטיפול. כאן, לעומת זאת, האישה השרויה בדיכאון מניחה כביכול את הרופא על מיטת המטופלים, ומשמיעה באוזניו את הדיאגנוזה שלה. היא מסבירה לו – מעשה "עולם הפוך" – איך עליו לטפל בה: מה עליו לעודד וממה עליו להיזהר.
מעניינת במיוחד היא העצה שהיא נותנת לו, לבל ינסה לתקן את תמונת העולם האבּסוּרדית שהיא טוֹוה במוחה כדי להתמודד עם מועקת החיים; לבל יסביר לה שאין לתמונה הדמיונית הזו שום קשר עם המציאוּת ה"אמִתית". בעבורה, מציאוּת מומצאת ומדומיינת – כגון זכייה חסרת-שחר במכונת מזל – יש בה כוח תרפויטי אדיר: יש בה עָצמה ואמת גדולות יותר מאלה שקיימות בכל מציאוּת אֶמפּירית ואובייקטיבית הנתפסת בחושים.