להעיר את תמר

עודכן: 3 בנוב׳ 2021

רונה טאוזינגר, תמר אשת ער (פואטיקה, מיסטיקה ופוליטיקה של תימה מקראית בספרות העברית), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן 2020

פורסם: ישראל היום 02/11/2021


לחצו לקיראה בקובץ PDF


גם בתקופתנו הבתר-מודרנית, שבָּהּ אין כמעט ספר או סרט שאינו מעלה על נס את האקטיביזם הנשי וקושר לו כתרים, מעטות הן העלילות הנועזות והמעניינות כעלילת סיפורה של תמר אשת ער. אישה זו, שלפי המדרש הייתה בתו של כהן, נישאה כזכור לעֵר, בנו של יהודה ונכדם של יעקב ולאה, וכשזה מת בטרם עת, נישאה תמר לאחיו אונן, שסירב להפרותה בזרעו. אונן נענש ומת אף הוא, וכשביקשה "האישה הקטלנית" את יבמהּ מידי חמיהָ, סירב יהודה לתת לה את בנו השלישי, פן ימות אף הוא כאֶחיו.


על מנת שלא להידחק אל שולי החֶברה השבטית וכדי להקים זרע לבית יהודה, חרף כל הקשיים שהציבו בפניה, בחרה תמר לעשות מעשה: היא התחפשה לזונה, שמה מסווה על פניה ופיתתה את חמיהָ שעבר בדרך כדי שישכב אתה ויעבר אותה. לאחר שנתגלה הריונה הייתה תמר צפויה למוות בשריפה כמי שהרתה לזנונים, אך החותמת, הפתילים והמטה שהשאיר יהודה בידה כערבון בעבור האתנן המגיע לה אילצו את אותו להודות באבהותו וכך ניצלו כבודה וחייה. לימים יצא מצאצאי יהודה ותמר דוד המלך, החשוב שבמלכי ישראל, והפיצו אור יקרות על דמות שנדונה בתחילה לקלון. עמידתה האמיצה על זכות הייבום, המזימה שרקמה כדי לצוד את חמיהָ והרעיון לקחת ממנו את חפציו כערבות שתוכיח את חפותה – כל אלה הפכו את דמותה של תמר לדמות נשית חסרת תקדים – הן בתעוזה ובתחכום, הן בחשיבה יצירתית, הן במקוריות ובכושר המצאה.


ד"ר רונה טאוסינגר מאוניברסיטת בר-אילן לקחה לידיה את הסיפור המורכב והמעניין הזה, שיש לו גירסאות אחדות ומדרשים אין-סוף, ובחרה בו כמוקד לחקירה תמטולוגית שהניבה ספר עב-כרס ומעניין עד מאוד. תמטולוגיה היא מתודה שפיתחו הפרופסורים יואב אלשטיין ואבידב ליפסקר שלאורהּ נבחנו כאן גלגוליו של הסיפור המקראי למן גרסתו המקראית ועד לגרסאות מאוחרות בנות זמננו מן הספרות העברית החדשה. סיפור תמר אשת ער המשתייך לקבוצת סיפורי היווצרות השבטים בספר בראשית נמצא ראוי למחקר כזה שהוא נועז, מקורי וחדשני לא פחות מן הדמות העומדת במרכז המחקר.


אכן, ד"ר רונה טאוזינגר הציבה לעצמה אתגר לא קל. היא איתרה למעלה ממאה גרסאות, המשתייכות לתקופות שונות של הספרות העברית (מדרשים, ספרות ימי הביניים, ספרות הרנסנס, ספרות ההשכלה והספרות העברית החדשה). הגרסאות שאיתרה מייצגות קשת רחבה ביותר של סוּגוֹת ספרותיות (הסיפור המקראי, הטקסט המדרשי, הפיוט, ספרות הסוד והמסתורין, הסיפור החסידי, וכן הלאה). כל אחד מן התחומים הללו הוא בעל מסורת משלה ותובע התמצאות בכלים דיסציפלינריים אחרים. לפני החוקרת ניצבה אפוא משימה בין-דיסציפלינרית עצומת ממדים: היא הייתה צריכה להתחקות אחרי מופעיה לאורך תקופות ההיסטוריה של הדמות שאותה בחרה להאיר, ובמקביל היה עליה להשתלט על כלים מחקריים מגוּונים המתאימים לכל אחת מהתקופות.


החוקרת עשתה מאמץ הֶרואי ומרשים ביותר לעמוד בתביעה הזו. היא נאבקה עם הקורפוס הטקסטואלי והביקורתי העצום הזה, ויצאה מן המאבק כשידה על העליונה. מצאתי עניין רב בהנחות היסוד של המחקר שעל-פיהם העמידה החוקרת את הסיפור הזה כסיפור שבטי ארכיטיפי ומצאה בו יסוד פמיניסטי של הקמת בית מלוכה מהמקור הנשי-אימהי של תמר. הנחת יסוד זו מתאימה גם לסיפור המקביל – סיפורה של רות המואבייה – שגילתה אף היא תעוזה ואסרטיביוּת כדי לפלס את דרכה אל לִבּו של בועז. הנחה זו מקבלת את חיזוקה במחקר שלפנינו כשהוא מגיע לבדיקת משמעותם של רעיונות קבליים ומשיחיים שהסיפור נטען בהם למן המאה העשירית ואילך. הגרסאות המדרשיות מפתחות את רעיון הולדת בית דוד כראשית להולדת המשיח ולקשר שיש לדמות תמר לדמותה הקבלית של השכינה.


סיפור שעשוי היה לשקף מציאוּת שבטית אטביסטית חסרת רסן וסובלימציה של גילוי עריות, זנות והיברידיזציה מתמדת של זהויות, הפך בתקופה הדתית לסיפור משיחי בעת שהפך לחומר פרשני בידי קובעי הלכה, דרשנים, מקובלים ומגידים של סיפורים חסידיים. רונה טאוזינגר מראה, למשל, שבסיפור זה בגרסתו שבבראשית רבה נעוץ הרעיון שהדמויות שבסיפור המקראי מציגות את מערכת היחסים המופשטת שבין האֵל לאדם, וכי כאן טמון הגרעין הראשון למחשבה שסיפור זה מגולל את ראשית רעיון המשיחיות של בית דוד.


הֶבֵּטים מעניינים במחקר שלפנינו כרוכים באופן שבו איתרה החוקרת ותיארה את הלכי הרוח של כל אחת מהתקופות ההיסטוריות שעיצבו את הטקסט המקראי מחדש. בתקופת הרנסנס חלחלו רעיון הומניסטיים לתוך הטקסטים הפרשניים הקונטמפורניים. בתקופה השבתאית, שהשפיעה על התקופה שבָּהּ נוצרו סיפורי החסידים, התפתחה נרטולוגיה יהודית, שבמרכזה סיפורים אסכטולוגיים, הגם שאת חומריה שאבה ספרות זו מן ההווי הממשי של סיפורי השבט המשפחתיים. הסיפור המקראי שימש בתקופה השבתאית כגורם מתווך בהעברת רעיונות מסובכים ורבי-פרדוקסים באמצעות שפה סיפורית "פשוטה".


לגבי המתעניינים בחקר הספרות העברית החדשה הדיון הספר תמר אשת ער שופך אור חדש על יצירות רבות, ובהן שירו של אורי-צבי גרינברג "שיר אישה בצעיפה" ומחזהו של יגאל מוסינזון "תמר אשת ער". בדור האחרון לוקה חקר הספרות העברית ב"שיח" עקר שמסביב לנקודה ההופך את היצירה ל"קולב" שעליו תולה החוקר את משנתו הפוליטית. התחום של חקר המקורות כמעט שנמחק מן המפה העכשווית של חקר הספרות, וכך רבים כותבים על סופרים מרכזיים כדוגמת ביאליק ואלתרמן, או עגנון והזז מבלי לדעת מאין שאבו סופרים אלה את חומרי הכתיבה שלהם, ובעקיפין גם את תבניות המחשבה שלהם. היטיבה רונה טאוזינגר לעשות כשעקבה אחר מהלך הרעיונות למן הספרות הקדומה ועד לספרות זמננו ושרטטה את הנתיבים שבהם הלכו סופרי ישראל, בני כל הדורות.


המחקר שלפנינו הוא מחקר מרשים ביותר בהֶקֵּף הגדול של החפירה הארכיאולוגית-טקסטואלית שהוא עורך, בדיוק וביסודיות שלו, ובמסקנות הפרשניות והביקורתיות שלו. הספר שהוליד מחקר זה כתוב בבהירות רבה, בסדר דיאכרוני מופתי (סידורם הכרונולוגי של הגרסאות והמקורות הוא כשלעצמו משימה מחקרית לא קלה). מחקרה של רונה טאוזינגר יכול לשמש דגם לחוקרים נוספים שיבחנו דמות מן הקלסיקה העברית – מהתנ"ך או מספרות חז"ל – ויבחנו את הגלגולים המאלפים שעברו עליה ב"מירוץ השליחים" שהתנהל בספרות העברית במרוצת הדורות.


פוסטים קשורים

הצג הכול