כשהטבע "מתכתב" עם האדם
עודכן: 14 במרץ
על שירו הנודע של שארל בודלר "התכתבויות"
פורסם: חדשות בן עזר (תרגומי שירה: מסע במרחבי תבל) , גליון 1708 , 27/12/2021
הסונטה הנודעת של שארל בודלר "Correspondances" עוסקת בזיקות המתגלות בטבע בין תופעות שהן מעשי ידי הבריאה, לבין יצירות האמנות, שהן מעשי ידי האדם. שירו זה של בודלר (מתוך ספרו המהפכני Fleurs du mal – פרחי הרוע, 1857) הכניס לשיח הביקורתי את המושג "יער של סמלים", ורבים רואים בו את דגם-האב של השירה הנֶאוֹ-סימבוליסטית – חוליית המַעֲבר בין הרומנטיקה, ילידת המהפכה הצרפתית, לבין המודרניזם המוקדם של הדקדנס הבוהמיאני, שנולד בפריז באמצע המאה התשע-עשרה.
השירה הפרועה של הבוהמיאנים הפריזאיים הִטרימה בשני דורות לערך את הזרמים המודרניסטיים, מנפצי המוסכמות. היא מרדה בכללים של השירה הקלסית-הרומנטית של העת החדשה עוד לפני הגיעם של ה"איזמים" של סוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים: האקספרסיוניזם, הפוטוריזם, האקמאיזם, הפוביזם, הקוביזם ועוד.
השיר מלמד על תפיסת העולם ההיבּרידית של בודלר, המגלה מגמות דתיות ואָתֵאִיסטיות בעת ובעונה אחת אחת. לפי בודלר, יש בעולמנו מערכת זיקות מתוכננת ומתוחכמת הניכּרת במעשה הבריאה, וזו מַקנה לקוסמוס הרמוניה מופלאה המתגלה רק לאותם יודעי ח"ן שבעבורם כל החושים מתערבּלים למהות אחת.
יש הקושרים בין הסינֶסתֵזוֹת (צירופי החושים) הרבות בשיר זה, ובשירת בודלר כולה, לבין העוּבדה שהמשורר היה לעִתים קרובות שתוי ומסומם עד אָבדן חושים. אכן, בודלר לא התנזר מן השימוש במנות גדושות של אלכוהול וסמי הזיה, אף חָווה חוויות פסיכֶדליות שחִלחֲלו לשיריו והעניקו להם את אופיָים הנזיל והזורם, שבּוֹ כל התופעות מתלכדות למסכת אחת.
כותרת השיר מצביעה על הזיקות הסמויות והנסתרות של הטבע: על ה"קורֶספונדנציות" (ההתכתבויות, הזיקות, ההתאמות) בין כל הבּרואים ועם התלכדות החושים. הזיקות הללו מתגלות לאדם בעת המעבר דרך "יערות סמלים" המפוזרים בחיק הטבע, אך לא כל אחד יודע לזהות את הסמלים ולפענחם. בני האדם חולפים ברובם על פני הסמלים ועל פני התופעות המופלאות הנִקרות בדרכם, ואינם קולטים כלל את התואַם המושלם המתגלה במעשי הבריאה.
מבלי שהדברים ייאמרו גלויות ומפורשות, שירו של בודלר רומז שרק משוררים יחידי סגולה שניחנו בחושים חדים ובאינטואיציות מחודדות מסוגלים לקלוט את התואַם המופלא בטבע. ובמילים אחרות: ה"התכתבויות" בין תופעות הטבע מבליחות רק מפּעם לפעם, באופן רנדומלי, ומתגלות באמצעות חושיהם המחודדים של אותם יחידי סגולה המסוגלים לחוש בהן, לראותן, להטות להן אוזן ולפענחן:
Correspondances
Charles Baudelaire
La Nature est un temple où de vivants piliers
Laissent parfois sortir de confuses paroles;
L'homme y passe à travers des forêts de symboles
Qui l'observent avec des regards familiers.
Comme de longs échos qui de loin se confondent
Dans une ténébreuse et profonde unité,
Vaste comme la nuit et comme la clarté,
Les parfums, les couleurs et les sons se répondent.
II est des parfums frais comme des chairs d'enfants,
Doux comme les hautbois, verts comme les prairies,
— Et d'autres, corrompus, riches et triomphants,
Ayant l'expansion des choses infinies,
Comme l'ambre, le music, le benjoin et l'encens,
Qui chantent les transports de l'esprit et des sens.
התכתבויות
שארל בודלר
הַטֶּבַע הוּא מִקְדָּשׁ בּוֹ עַמּוּדִים חַיִּים
יְמַלְמְלוּ בְּלִילֵי מִלִּים מֵעֵת לְעֵת;
וְהָאָדָם בֵּין יַעֲרוֹת סְמָלִים נוֹדֵד,
וּבוֹ יִתְנוּ אֶת מַבָּטָם עֵינֵי-רֵעִים.*
כְּמוֹ בְּנֵי הֵדִים אֵי-שָׁם בַּמֶּרְחַקִּים
שְׁלוּבִים בְּתֹאַם כֹּה עָמֹק, אָפֵל,
בּוֹ נִיחוֹחוֹת, גְּוָנִים, קוֹלוֹת כְּבִמְעַרְבֵּל,
וּמְמַדָּיו כְּאוֹר הַיּוֹם, כַּמַּחְשַׁכִּים.
יֵשׁ בּוֹ בְּשָׂמִים רַעֲנַנִּים כִּלְחִי עוֹלָל
כַּאֲפָר יָרֹק, מִתְקָם כְּקוֹל מֵיתָר,
וְיֵשׁ שָׁם מַק כּוֹבֵשׁ, עָשִׁיר, מוֹלִיךְ שׁוֹלָל.
בְּהִתְפַּשֵּׁט הַנִּיחוֹחוֹת אֶל הֶחָלָל,
הַלְּבוֹנָה, הַמּוֹר, הַמּוּשְׁק וְהָעִנְבָּר
תִּסַּק שִׁירַת הָרוּחַ, תִּתְנַשֵּׂא אֶל עָל.
מצרפתית: זיוה שמיר
יש המאמינים באמונות תפלות, ותולים משמעויות בקריאת עורב או בכוכב נופל. ואולם, כשאדם רגיל, כמוני-כמוך, נפגש מפעם לפעם עם תופעה המלמדת על זיקה בין תופעות הטבע לבין תופעות שגילו מדענים בכוח המוח – כגון הזיקה שבין מספר הגרעינים שבפרח החמנייה לבין "סדרת פיבונאצ'י" (Fibonacci) הקרויה על שמו של גדול המתמטיקאים בימי-הביניים – עליו להרהר ברעיון שבודלר גִלגל לפתחנו. ייתכן שדווקא בודלר השתוי והמסומם ראה ב"עיני הרוח" שלו דברים שאנו, בני אדם רגילים, איננו מסוגלים לראותם.
שיר זה של בודלר היה אהוב במיוחד על עמיתי פרופ' ראובן צור, חתן פרס ישראל לחקר הספרות, שהלך לא מכבר לעולמו בתחילת ספטמבר. הוא תרגם את השיר הזה והדגים באמצעותו לתלמידיו הרבים תופעות בתחומי הפואטיקה הקוגניטיבית והסטיליסטיקה. ראובן צור חיבר כעשרים ספרי מחקר ויותר ממאה מאמרים רבי-חשיבות שפרסמו את שמו ברחבי העולם. את ניתוקו מהוריו בהונגריה בימי מלחמת העולם השנייה ואת מצוקות השאוֹל שעברו עליו באותם ימים תיאר בספרו "בריחה מהגטו: פרקי זיכרונות" (1996). תהא הפינה הזאת נר לזכרו.
(*) נוסח קודם של הבית הראשון של תרגום זה פורסם לפני שנים אחדות ע"י רות נצר, אך היא שכחה משום-מה למלא את חובת המִזכֶּה (credit), ואפילו לא פנתה אליי בבקשת רשות לפרסמו. לצערי עליי לציין זאת במפורש כדי שלא יהפוך מישהו את היוצרות, ויחשוב בטעות שאני היא זו ששאלה שלא כדין את התרגום מן הפסיכולוגית-המשוררת הפופולרית שהציבה אותו בראש מאמריה.