ניסיון לשייך ציור מוקדם – "הנשים על המרפסת" – לפיקאסו
An attempt to attribute an early drawing (“The Ladies on balcony") to Picasso By Prof. Ziva Shamir
לפני כשנה, ביום 12 בנובמבר, 2025, עלה באתרי www.zivashamir.com מאמר שחיברתי "על הימים המופלאים שבָּהם נעשה פבּלו ל'פיקאסו'". המאמר התמקד בתיאור דרכו של צייר צעיר ואלמוני מברצלונה לגדול המודרניסטים בעולם. מאמר זה ראה אור לציוּן 120 שנה לַ"תקופה הוורודה" (Période rose), של יצירת פיקאסו )1904 – 1906(, שבמהלכה התחיל הצייר הצעיר להשתחרר אט-אט מן המלנכוליה של "התקופה הכחולה" (Période bleue) של חייו, והוסיף לתמונותיו גוונים חמים ואופטימיים.
ב"תקופה הכחולה" (1901 – 1904), שבמהלכה התאבד חברו הטוב קרלוס קאַזאַחֶמאַס (Casagemas), הִרבּה פיקאסו לצייר אנשים עגומים וקשי-יום, וצבע את דמויותיו ואת הנוף הסובב אותן בצבע כחול מורבִּידי. לא ארכו הימים, ולחדרו השכור עברה פרננד אוליביֶה, דוגמנית-הציירים היפה של מושבת האמנים במונמַרטר, והחיים במחיצתה גרמו להפשרת הקיפאון. פיקאסו התחיל להתבונן במציאוּת "במשקפיים ורוּדים".
להפתעתי, תוך שעות-שעתיים מרגע פרסומו של מאמרי על "התקופה הוורודה", נוכחתי שכבר ביקרו באתר שלי אלפי קוראים מסין, המסתייעים בלי ספק בשירותי התרגום של "גוגל". מתברר שפיקאסו אהוב במיוחד בסין, ומעריציו האסיתיים מחפשים במרחבי הרשת כל פיסת מידע חדשה עליו. עקב ההצטרפות המאסיבית הזאת התחילה WIX, החֶברה המארחת את האתר, לצבוע את סין על מפת קוראיי בצבע מודגש יותר מזה של כל שאר ארצות תבל. למען אותם סינים העוקבים אחר השם "Picasso" במרחבי האינטרנט, תורגמה הכותרת לאנגלית.
אך מן הפעם הקודמת למדתי עד מהרה שלא לעולם חוסן: בתוך שבועות אחרים אבדו רוב קוראיי מהמזרח הרחוק, שציפו למצוא באתר זה מאמרים נוספים על פיקאסו – האיש ויצירתו. ובכל זאת אני מוסיפה את הכותרת האנגלית למען קוראיי ברחבי העולם. מדוע? כי את המאמר מ-2025 פרסמתי אמנם לציוּן 120 שנים ל"תקופה הוורוּדה" של האמן, אך הוא נועד לשמש הקדמה לחוות-דעת שרק לאחרונה סיימתי את כתיבתה. אחד מידידיי פנה אליי ואל חוקר אמנות צרפתי בבקשה שנחווה דעה בתחום האַטריבּוּציה ("אַטריבּוּציה" היא פעילות מחקרית, המסייעת בשיוּך יצירה לבעליה), וביקשני להתעמק ברישום לא חתום השמור באוסף פרטי של משפחתו. על-פי השערתו מדובר בציור של פיקאסו, והוא מעוניין לבדוק אם יש להשערתו בסיס מוצק.
בחנתי לבקשתו את הציור – את דמויותיו, את המוטיבים הייחודיים הכלולים בו, וכן צייני סגנון אופייניים נוספים שיפורטו להלן. בתום "בדיקת רקמות" יסודית הודעתי לידידי שאני נוטה להאמין שהציור שבבעלותו הוא אכן מעשה ידיו של פיקאסו. לא מוטיב זה או אחר הוא שהשפיע עליי וקבע את המסקנה, אלא ההצטברות של המוטיבים והעמדתם ע"ג הבד. להערכתי, מדובר ביצירה מהעשור הראשון של המאה הקודמת, עת חיפש עדיין האמן דרך משלו, והתגורר בעוני עם אהובתו פרננד ברובע מונמארטר שבפריז, שהייתה כידוע בירת אמנות הציור בשנות "מִפנה המאה" (fin de siècle), ואת תהליך האַטריבּוּציה, המבוסס בעיקרו על מוטיבים חוזרים, על צייני סגנון ייחודיים ועל טכניקות חוזרות, אפרוש כאן לפניכם.
הציור, שיוצג להלן, מסַפּר סיפור מורכב שאפשר להפוך ולהפוך בו מבלי שנגיע לסוף חִקרו. הוא קטן במידותיו – רוחבו 16.7 ס"מ וגובהו 19.3 ס"מ – אך אם מכפילים את ממדיו הגלויים לעין בממדי המוטיבים המרומזים או המצויים במעמקים הסמויים מן העין מתקבלת תוצאה אין-סופית.
לפנינו רישום כמו-רֵאליסטי שקווי המִתאר שלו מצויירים בעיפרון, ושטחיו צבועים בצבעי מים, אך חרף העיצוב "הפשוט" והכמו-רֵאליסטי מדובר ביצירה סימבוליסטית רבת-דקויות הלוכדת רגע קריטי בחיי האמן, ומזמינה את הצופה לפענחו. לשם קיצור נכנה את הרישום בשם "הנשים על המרפסת", כינוי ה"מתכתב" עם ציורו של הצייר הספרדי הנודע פרנסיסקו דה גויה "Las majas en el balcón" ("המַאחוֹת" [הגבירות הנאות] שעל המרפסת"). להלן נתאר בקצרה את הציור הלא נודע, ונתעכב על האיקונוגרפיה שלו לפרטיה:
בציור "הנשים על המרפסת" מתוארות שתי נשים, מבוגרת וצעירה, בעיצומה של סצנה דרמטית שברקעה מַלבּן חום כהה, הנראה כדלת נעולה: המבוגרת מצויירת מִימין, בצדודית (פרופיל), שערה אסוף, אותות שֵׂיבה ניכָּרים בו, ומעליו מתנוססות שתי קרניים חומות. היא לבושה בבגד שאריגו צבוע בשני גוני כחול, כהה ובהיר, המקנים דינמיקה לבגד הסטטי ומגוונים אותו. חלקו העליון של הבגד עטור בצווארון ששתי כנפיו הלבָנות ארוכות וחדות בדומה לזוג הקרניים המבצבץ במעומעם מתוך תסרוקתה של הצעירה. על תנוך אוזנה הנגלה לעין של המבוגרת תלוי עגיל שצורתו צורת טיפת מים. ארשת פניהָ רצינית או כעוסה במקצת, והיא אוחזת בידה מזלג מוארך, דמוי קלשון בן שתי שיניים (bident), המסמל במיתולוגיה את מאבק החיים במוות ואת רגע ההכרעה. במרכז התמונה ניצבת אישה צעירה לבושה בסגנון מלבושי ה"מאחה" (Maja) – בשמלה לבנה בעלת מותן גבוה לגופה וצעיף (Mantilla) שקוף לראשה.
בשולי הצעיף הלבן, הדומה להינומת כלה, יש פסים רוחביים הצבועים בצבע כחול פְּרוּסי (המוגדר אצל חוקרי פיקאסו כ"כחול קוֹבַּלט", או "כחול Gitan"(. צבע זה הוא צבע נדיר ויקר, ופיקאסו נהג להשתמש בו רק במשׂוּרה. הצעירה ניצבת בחצי פרופיל, רק תנוך-אוזן אחד מבצבץ מבין שערותיה הכהות וגם עליו תלוי עגיל דמוי טיפת מים כשל המבוגרת (מתוך שׂערהּ מציצות שתי קרניים לבנות).
עיני האישה המבוגרת פקוחות ועיני הצעירה עצומות, ואין קשר-עין ביניהן. בחלקו התחתון של הציור מצויירת גדר-המרפסת, הצבועה בלבן. על צִדה הימני מושלכים בדים או בגדים בצבע לבן-ורוד, ובקצה צִדהּ השמאלי יש קישוט דו-כדורי, הדומה לבַלוּט של עץ האלון (באדריכלות הוא נקרא "Acorn finial"). בין עמודי המעקה של המרפסת מציץ קוף, האוחז בעמודים באצבעותיו (הקוף לבן לגמרי, וקווי המִתאר שלו מצויירים בעיפרון ללא צבע).
דמויות הנשים נתונות בתוך מסגרת חוּמה המקיפה את הציור והמתארת כנראה את הקיר החיצוני של הבית. בצִדהּ העליון של המסגרת החוּמה, מעל למשקוף הדלת, מרחף תוּכּי בצבעים פסטליים רכים, ומשמאל למעקה מתגלה במעומעם עמוד יווני קלאסי, שמעליו ניצב עציץ ובו צמח ירוק גדל-ממדים.
מן ראוי להעיר ששתי הנשים לבושות בלבוש ספרדי מובהק – גם השרווּלים התפוחים של האישה המבוגרת וגם בגדי האישה הצעירה העוטה על ראשה מנטילה לבנה, המזכירה טלית יהודית – שייכים למרחב התרבות הספרדי (להלן 4 תמונות של פיקאסו של נשים בלבוש ספרדי). גם ישיבת נשים על המרפסת היא מוטיב המאפיין את הוויי החיים בספרד ואת שיקופו באמנות הפלסטית. לפנינו מיניאטורה דרמטית שצוירה אגב התבוננות ב-dramatis personae ("נפשות הפועלות"), או עלתה בזיכרונו של האמן בהסתמך על חוויות העבר (או תוך הדמייתה של סצנה דרמטית שעתידה להתרחש בעתיד בין השתיים העוינות כנראה זו את זו).
בתמונה "הנשים על המרפסת", שאת האטריבוציה שלה נתבקשתי לבסס, לפנינו תמונה שמרכיביה זוגיים. תופעה זו של הזוגיוּת מתבטאת בייצוגן של שתי הנשים, שני בעלי-החיים [הקוף והתוּכּי], שתי שִׁניו של המזלג המוארך שבידה של האישה המבוגרת שעל ראשה זוג קרניים. בתמונה שלפנינו כלולים גם שני עגילים זהים (מאחר שהנשים אינן מצוירות en face, כל עגיל הנגלה בתמונה שייך לאחת מן השתיים). שתי הקרניים הלבנות הבוקעות מראש הצעירה מקבילות לזוג כנפיו של הצווארון הלבן שלצוואר האישה המבוגרת ולזוג כנפי התוכי המעופף ממעל (ובהקבלה ניגודית: לזוג הקרניים השחורות המזדקרות מעל ראשה של האישה המבוגרת). שתי החיות ממשיות וסמליות כאחד. גם התוּכּי וגם הקוף הן חיות המנסות לחקות את האדם, את דיבורו, או את מעשיו והעוויותיו, אך הן גם נבדלות זו מזו: הקוף חושף את הצד היצרי של האדם כשהוא מעורטל ממלבושיו ומנימוסיו. התוכי מסמל של הפטפטת חסרת הבינה, של אנשים ריקניים וקולניים המנסים להתבלט ולהרשים את הבריות -. הבִּידֶנט מסמל במיתולוגיה את הָאדֶס והדרך לממלכת המתים ואת צֶרבֶּרוּס השומר על פתחו של גיהנום, והוא דומה במקצת לקלשון בן שלוש השיניים של פוסידון אל-הים. מן הראוי להזכיר בהקשר זה שברישומי פיקאסו השמורים במוזאון בברצלונה יש אחדים שכותרתם "אלגוריה" ויש כאלה שצוירו כדי שיידפסו לצד מילותיו של שיר סימבוליסטי. מכאן ריבוים של הסמלים המתאימים לכאורה לאמנות המילולית יותר מאשר לאמנות הפלסטית.
קישוט קצה המעקה שבתמונת "הנשים על המרפסת" (הקרוי בפי האדריכלים בשם Acorn finial עקב דמיונו לבַּלוּט של עץ האלון)
הערה: הקישוט הקרוי Acorn finial מצוי אצל פיקאסו בציורים אחדים, לרבות על-גבי פינות גב-המיטה בציור מוקדם שלו, ובו זוג אוהבים בעת ביצוע יחסי-מין אנליים (הכלול במאמרי על "התקופה הוורודה"). בקישוט זה, הטעון בקונוטציות סקסואליות ורומז לאברי הרבייה, טבועה גם סמליות של זיווּג והתאמה. קישוט זה מופיע בציור רפוי ומרומז גם בצדו הימני העליון של שלוש הדמויות שמשמאל. הוא מופיע בציורים נוספים של פיקאסו, הגם שבאדריכלות הוא נדיר למדיי.
משמע, לא רק האיקונוגרפיה האנושית בציור שלפנינו נושא משמעות סמלית, אלא גם אביזרים צדדיים כביכול, כדוגמת הקישוט שעל קצה המעקה או המזלג המוארך בן שתי השיניים. כידוע, פיקאסו לא נהג להסתפק בציור הראליסטי-נטורליסטי שאת כלליו למד בבית אבא ובאקדמיה לציור. על-פי-רוב הוא ביקש לצקת לתמונותיו גם משמעויות מיתולוגיות סמליות שמעֵבר למציאוּת הנגלית לכל עין.
ומילים אחדות על הקוף המציץ מבעד לעמודי המעקה: ב"תקופה הוורודה צִייר פיקאסו פרטים ורודים והִרבּה לצייר קופים. בתמונות אחדות של לולייני קרקס, שאתם התיידד, מופיעה לא פעם לצד הלוליינים גם דמות של קוף לבן ("אלבינו"). פיקאסו הִרבּה לצייר קופים הן בזכות סמליותם רבת-הפנים הן בזכות העובדה שבילדותו החזיקה משפחתו בביתהּ קוף-מחמד. בציור "הנשים על המרפסת" יש לקוף יש ארבע אצבעות (לרוב הקופים יש חמש אצבעות בכל יד ורגל). משמע, זהו קוף אתלטי. כדוגמת הקוף באחדות מהתמונות המתארות את לולייני הקרקס הנוודים, ידידי האמן, בני משפחת סלטימבנקסSaltimbanques) ), שהחזיקו חיות מחמד אחדות. ואגב, פיקאסו שבנעוריו הִרבָּה לצייר סקיצות של כפות ידיים רֵאליסטיות בתנוחות שונות, צִייר לימים שפע של דמויות סוראליסטיות בעלות ארבע אצבעות (כבציוריו הסורֵאליסטיים) או שש אצבעות (כבציורו "החלום" משנת 1932).
בתקופה שבָּהּ נוצרה להערכתי תמונת "הנשים על המרפסת", יצר פיקאסו הצעיר (שגר במושבת האמנים הפריזאית שבמונמארטר), תמונות רבות המתארות את אהובתו פרננד אוליביֶה (Fernande Olivier). לא מכבר התגלתה לי גם תמונה נוספת, שאינה מצויה בספרים. התמונה חתומה ומתוארכת כתמונה מ-1904, להזכירנו ש"התקופה הכחולה" לא הסתיימה בראשית 1904, אלא במהלכה. היא שמורה במוזיאון בעיר אביניון שבצרפת (מוזאון Angladon). גם בה, כברישום אחר של פיקאסו בשם "Reverie" ("הֲזיָה") השמור אף הוא במוזיאון "אַנגלָדון", קווצות השֵׂער של הגבר מזדקרות מעל מצחו כשתי קרניו של סָטיר שטוף זימה, כעין תקדים (עדיין מתון ומרומז) לאותם ציורי סקסואליים בוטים של סָטירים, שוורים ומינוֹטָאוּרים משנות השלושים המתארים את מלחמת המינים באופן אלים וברוטלי.
התמונה הכחולה משנת 1904, שנתגלגלה לידיי רק לאחרונה, ואינה כלולה במאמרי על "התקופה הוורודה", מסתירה את פני האישה, האוספת את בגדיה המפוזרים בחדר. ואולם, שתי התמונות שלידה מראות בבירור את תווי-פניה של פרננד אוליביֶיה, וניכר דמיונה הרב לקלסתרהּ של הצעירה הניצבת במרכז התמונה "הנשים על המרפסת". פיקאסו נהג לצייר עצמו ואת מקורביו – את בני משפחתו, ידידיו ואהובותיו – בסגנונות אחדים ובתקופות שונות. גם אם לא נתן לתמונה כותרת, ניתן לזהות בנקל את גיבורי הציורים שלו, אפילו הם מצויירים בסקיצה, ביד קלה, או בסגנון קוביסטי, ניתן לזהות את קווי המתאר הייחודיים שלהם. פרננד אוליבייה אינה דומה לאולגה קוקלובה, ואולגה אינה דומה לדורה מאר.
האישה המבוגרת הלבושה בכחול, דומה בפניה, בתסרוקתה ובלבושה לתמונות הרבות של אֵם האמן, המתוארת תמיד ישובה, ופניה מעידות על תבונה והבנה. התמונות, שבמרכזן דמות האם שצוירה במבט אוהב, מעידות על הקשר האמיץ של האמן לאִמו ועל האֵמון שנתן בה. הוא גם אימץ את שם משפחתה – Picasso – ולא את שם משפחתו של אביו.
בתמונה האחרונה משמאל, האֵם לובשת בגד לבן תְּפוח שרווּלים, הדומה לבגדהּ של האישה המבוגרת בתמונת "הנשים על המרפסת". בגד כזה בגוני כחול מצוי בתמונה מ-1906 שבמרכזה שתי נשים, שאחת מֵהן מטַפּחת ומפַרכּסת את זולתה (ראו למטה מימין).
בתמונת המיוחסת כאן לפיקאסו מתוארת סצנה שאולי אירעה במציאוּת – פגישת אִמו עם אהובתו פרננד אוליבייה. האתר הרשמי של מוזיאון פיקאסו בברצלונה מספר על ביקור בן חודש ימים שערכו הנאהבים בבית אבא-אימא שבברצלונה ב-1906. נרמז בציור שפיקאסו נזקק לעצת אִמו, המחזיקה ב-bident – במזלג המוארך בין שתי השִׁניים – המסמל את רגע ההחלטה וההכרעה. שני זוגות-הקרניים שעל ראשי הנשים – המבוגרת והצעירה – רומזים כמדומה להתמודדות בין השתיים.
ייתכן שפיקאסו הביא את אהובתו לאִמו כדי לשמוע את דעתה עליה, וייתכן שהאם, שלא התפעלה מדוגמנית העירום בדימוס, הִפרידה בין הנאהבים. מכל מקום, לאחר שובו של הזוג לפריז, נצטנן יחסו של פיקאסו כלפי פרננד, וסר חִנהּ בעיניו. היחסים הידרדרו עד שהצייר עזבהּ ונשא לאישה את אולגה קוקלובה. מערכת-יחסים בת 7 – 8 שנים הגיעה לסיומם העגום. פרננד הן ברחה מבעלה הראשון בלי גט-פיטורין ולא היו לה ילדים מפיקאסו. לפרֵדה לא נתלווּ אפוא הליכים משפטיים.
והערה נוספת: פיקאסו טען לא פעם שפניו דומים לפני קוף. לשיא הגיע כשתיאר באיורים אחדים את דמות הצייר כקוף האוחז במכחול ומצייר על הבד:
את דמות הגבר צייר אפוא פיקאסו תכופות בדמות של קוף, סמל הוויטאליות ויצרים נמוכים (ובגבור היצר תיאר אותו כשור). את הדמות הנשית קישר תמיד לציפור המרחפת באוויר, או שוכנת בראשה החולמני ועתיר הדמיון של האישה. ואולם, בתמונה אחדות בוקעות קרניים מראש האישה (וייתכן שגם מראש האישה הצעירה בתמונה "הנשים על המרפסת").
אכן, המתבונן בתמונותיו של פיקאסו, מכל תחנות חייו, יבחין עד מהרה שהדימוי הגברי החביב עליו הוא דימוי השור, או המינוטאור, ואילו הדימוי הנשי הוא דימוי הציפור. גם את אהובתו היצירתית ומלאת ה-esprit דורה מאר תיאר כציפור על ענף (ואת עצמו – כשור), ולפעמים תיאר את דורה כציפור וכשור גם יחד, כבתמונה משמאל:
בשני בעלי-החיים בתמונה "הנשים על המרפסת" מוצג המאבק בין המינים, ומוענקת לאישה המבוגרת – בת-דמותה של אם האמן – זכות ההכרעה. ניכּר שהאמן התפעל מהופעתה הזוהרת של האישה הצעירה, אך לא העריך את יכולתה האינטלקטואלית, לנוכח העובדה שבמשתמע הוא קָשר בינה לבין התוכי הפורש את כנפיו בצִדו העליון של הציור.
אמנם, בציורו שילב פיקאסו שני בעלי-חיים המתאפיינים בחקיינוּת ובהעמדת-פנים, אך יש הבדל יסודי ביניהם: הקוף מסמל ביצירת פיקאסו את הצד החייתי של האדם (כלומר, בעוד שהאדם מסתתר מאחורי מלבושים מרשימים ונימוסים נאים, הקוף מגלה את האמת על האדם הכבול ליצריו). התוכי, לעומת זאת, מייצג את הפטפוט המשולל ההבנה והאבחנה – המיוחס בדרך-כלל לנשים. באמנות הספרדית של התקופה סימל התוכי פטפטנות ריקה מתוכֶן, רכילות או חיקוי עיוור של האצולה על ידי המעמדות הנמוכים. ואכן, פרננד אוליבייה (שמה המקורי: אמיליה לאנג) באה לפריז מן הפֶּריפריה, מרקע משפחתי וכלכלי ירוד ביותר, לאחר שברחה מבעלה האלים מבלי שקיבלה ממנו גט (היא המירה את שמה כדי שלא יוכל לאתרהּ).
נזכיר עוד בהקשר זה שהצייר הספרדי פרנסיסקו דה גויה השתמש בקוף ובתוכי בסדרת התחריטים המפורסמת שלו, "הקפריצ'וס" (Los Caprichos) ושנושא ה"-majos על המרפסת" הוא אחד הנושאים המרכזיים של יצירתו. ייתכן שלפנינו חיקוי של רישום מאת אאוחניו לוקאס ולאסקז (Eugenio Lucas Velázquez), שחיקה את גויה ובין ציוריו כלול ציור המכוּנה בשם " con un loro y un mono Maja en el balcón" (ה"מאחה" על מרפסת עם קוף ותוכי"). לכן, מוטיב החיקוי המשולב כאן באמצעות דמויות הקוף והתוכי שייך גם לרובד ה"אַרְס פואטי" ההגותי של התמונה, ולא רק לפרטי הביוגרפיה של האמן.
אפשר להאריך ולגלגל גם במוטיב העמוד הקלסי שבצִדוֹ השמאלי של הציור "הנשים על המרפסת". עמודים כאלה מצוירים אצל פיקאסו בציורים רבים, החל מסקיצות שהכין בעת לימודי הציור שלו בנעוריו. עמודים כאלה משמשים בציוריו בדרך-כלל כמעמד לעציץ צמחים או לאגרטל פרחים. לפעמים העמוד הקלסי משמש כַּן לפסל המציג את יצירתו האחרונה לעיני אוהדיו. כאן הוא והצמחייה המלבלבת שעליו מייצגים כמדומה את הפריון – הממשי והמטפורי המצפה מעֵבר לאופק.
את רוב הצדדים הטכניים של הציור השארתי למומחה הפריזאי שאליו פנה ידידי, והמשכתי להתמקד באיתור אותם מוטיבים האופייניים ליצירת פיקאסו. דומה שראוי להביא כאן תמונה מ-1906 של דמות מאורית כהת-עור (Moor), המזכירה בצבעים (בגד לבן, רקע במשיחות אנכיות בצבע חום, כתם בצבע כחול) , וכן בטכניקה (צירוף של צבעי מים ומשיכות מלמעלה למטה). בתחתית כל אחת משתי התמונות מצוירת חיה לבנה. אפשר שציור התיש בעל הקרן המסולסלת שבתחתית הציור של הגבר המאורי (1906) הוא סקיצה של תמונת הילדה עם התיש של התמונה שבמרכזה. דמותו הגבוהה הגבר המאורי (Moor) בבגד לבן צוירה כנראה בסמיכות זמנים לתמונת "הנשים על המרפסת", שבָּהּ ניצבת במרכז אישה גבוהה, לבושה בבגד לבן חגיגי. האיקונוגרפיה של התמונה הנחשפת כאן לראשונה, הטכניקה וסולם הצבעים מעידים כמדומה על זיקה בין שני הציורים.
לסיום נקבע שלפי כל הפרמטרים שנבדקו תמונת "הנשים על המרפסת" נראית כתמונה מוקדמת של פיקאסו, מן "התקופה הוורודה". בתמונה כלולים גם מוטיבים אחדים, שנעשו לימים מוטיבים מובהקים של יצירת פיקאסו הבוגרת והבּשלה, וכאן הם מופיעים בגלגולם העוּבָּרי. בהנחה שבדיקת האטריבוציה תשכנע את המומחים הגדולים של יצירת פיקאסו, יש להוסיף ולומר שלמונה זו יש חשיבות לא מעטה בהתפתחותו של יוצרהּ:
לפנינו הפעם הראשונה במכלול יצירתו של פיקאסו שבָּהּ מתוארת סצנה משפחתית שאת מיקומה ומועדה ניתן להעריך באופן די מדויק (ככל הנראה היא מתרחשת בברצלונה בעשור הראשון של המאה ה-20), אך כלולה בה גם סמליוּת כלל-אנושית, החורגת מגבולות הזמן והמקום;
לפנינו כמדומה ציור ראשון של פיקאסו שבֹּו מתוארת סצנה המתרחשת על גבי מרפסת;
לפנינו כמדומה הציור המוקדם ביותר עם דמות הקוף – כמציאוּת וכסמל;
לפנינו כמדומה הציור המוקדם ביותר עם דמות התוכי – כמציאוּת וכסמל;
זוהי כנראה הפעם הראשונה שבָּהּ צייר פיקאסו בגד ובו פסים בכחול על רקע לבן. לימים היו הפסים בכחול-לבן כעין "סמל מסחרי" אופנתי של האמן, בחייו וביצירתו; הפסים הכחולים לרוחב הצעיף (המנטילה) של האישה הצעירה הם אפוא מופע ראשון של אחד מ"סמליו מסחריים" של האמן מכל התקופות;
נראה שלפנינו הפעם הראשונה שבָּהּ צִייר פיקאסו אישה העונדת עגיל;
נראה שלפנינו הפעם הראשונה שבָּהּ צוירה אישה עטורת קרניים;
נראה שלפנינו הפעם הראשונה שבָּהּ צייר האמן בעל-חיים שיש לו 4 אצבעות. בתקופתו הסורֵאליסטית הִרבה פיקאסו לצייר אנשים ובעלי-חיים עם 4 או 6 אצבעות;
לפנינו הפעם הראשונה שבה צייר פיקאסו בידנט (מזלג בן שתי שיניים), המסמל במיתולוגיה את ההליכה לשאול ואת רגע ההכרעה. החרב השבורה, בת שתי השיניים, שבחזית תמונת הגרניקה נתפסת כגלגול של סמל הבידנט.
*
חוקרי ספרות יכולים להרים תרומה משמעותית לניתוח יצירות בתחומי התאטרון והקולנוע, הגם שלכל אחד מהתחומים יש גם מינוח משלו ותחומי-חקר ייחודיים שאינם מוכּרים בחקר הספרות. תרומתם של חוקרי ספרות לעוסקים בחקר האמנות הפלסטית נדירה יותר, והעוסקים בה מתמקדים תכופות בעניינים חוץ-דיסציפלינריים (בעיקר בעניינים היסטוריים וביוגרפיים). כאן ניסיתי להראות שטכניקות המקובלות אצל חוקרי ספרות העוסקים בסגנונה של היצירה ובמוטיבים שלה רלוונטיים גם לניתוחה של האמנות הפלסטית. ברי, מעבר לראָיות שהובאו כאן, מן הראוי לערוך בדיקה מעבדתית של הצבעים והנייר, שמסוגלת להעניק לזיהוי המוצע בזה אישור דפיניטיבי. תם ולא נשלם. אם יגיעו תהיינה התפתחויות מעניינות לסיפור התמונה "הנשים על המרפסת", אעדכן כמובן את קוראיי הרבים, בארץ ובעולם.
Images on this blog were collected from across the web, and all rights belong to their respective owners. They are shown for educational purposes only, not for profit. Rights holders who wish to request removal or credit are welcome to contact us at prof.zivashamir@gmail.com
