Ma Bohème / Arthur Rimbaud

Ma Bohème / Arthur Rimbaud

Je m'en allais, les poings dans mes poches crevées Mon paletot aussi devenait idéal J'allais sous le ciel, muse et j'étais ton féal Oh, là là! que d'amours splendides j'ai rêvées Mon unique culotte avait un large trou Petit-Poucet rêveur, j'égrenais dans ma course Des rimes mon auberge était à la Grande Ourse Mes étoiles au ciel avaient un doux frou-frou Et je les écoutais, assis au bord des routes Ces bons soirs de septembre où je sentais des gouttes De rosée à mon front, comme un vin de vigueur Où, rimant au milieu des ombres fantastiques Comme des lyres, je tirais les élastiques .De mes souliers blessés, un pied près de mon coeur

(Nov. 1870)

Ma Bohème

(פנטזיה)

מאת ז'ן ארתור רמבו נובמבר 1870

יָדַי בַּכִּיס הַמְּחֹרָר. כָּךְ לְדַרְכִּי יָצָאתִי

הַמְּעִיל אַף הוּא הֵן לֹא הָיָה אֶלָּא חֲלוֹם רָחוֹק

אֲנִי הוּא אַבִּירֵךְ, הַמּוּזָה, תַּחַת שְׁמֵי מָרוֹם

הוֹי, אֵיזֶה לַהַב חֲלוֹמוֹת שֶׁל אַהֲבָה נִצַּת בִּי.

בַּבֶּגֶד הָאֶחָד וְהַיָחִיד נִבְעָה כְּבָר חוֹר רָחָב,

בְּדֶרֶךְ הִלּוּכִי הָיוּ דֻּבֵּי הַצִּיר מִמַּעַל לִי מָעוֹן

זָרַעְתִּי חֲרוּזַי, אִישׁ חֲלוֹמוֹת, קָטָן כְּאֶצְבָּעוֹן

וּבְאָזְנַי הִשְׁמִיעַ לַחַשׁ-נַחַשׁ כָּל כּוֹכָב.

לְמֶתֶק כּוֹכָבַי הִקְשַׁבְתִּי בְּלֵילוֹת אֱלוּל

עֵת מִמִּצְחִי נָטַף יֵין עֲגָבִים טָלוּל

כָּך חַשְׁתִּי בְּשִׁבְתִּי בְּצַד הַדֶּרֶךְ.

אוֹ בְּחָרְזִי טוּרִים לְצֵל תַּעְתּוּעִים

מָשַׁכְתִּי שְׂרוֹךְ מִמִּנְעָלַי הַמְּבֻקָּעִים

כִּבְנֵבֶל מֵיתָרִים הִסְמַכְתִּי לֵב אֶל בֶּרֶךְ.

תרגום: זיוה שמיר