עתיקה היא תל-אביב
עודכן: 23 ביולי
פורסם: מאזנים 3/4 גליון מיוחד: 100 שנה לעיר תל-אביב-יפו פ"ב 2009
...רק נולדה העיר הלבנה מן הים, וכבר כתב המאירי "עַתִּיקָה הִיא תֵּל-אָבִיב", אך זוהי אולי השורה היחידה בשירו שאיננה אבסורד גמור, שהרי בטרם ניצבה העיר על תִלה כבר התנוסס שמה התנכ"י על-גבי ספר – תרגומו של סוקולוב ל"אלטנוילנד" של הרצל. ה"תל" סימל את היושן ואת שרידי תפארת העבר, ואילו ה"אביב" את החדש ("אביב" מלשון "אִבִּים", מילה שביאליק הִרבה להשתמש בה ב"ספיח"). מן האִבֹים הרעננים עולה ופורח הצמח החדש, ומכאן נגזרה המילה "אביב" – עונת הלבלוב וההתחדשות....
עתיקה היא תל-אביב
בין בני כיתתי הייתי היחידה שהוריה הם "צברים", ילידי תל-אביב. הורי אבי הגיעו לנוה-צדק ב-1905, ואחר-כך הקימו בית-מידות ברחוב פינסקר. אחיו הצעיר של סבי כבר נולד בארץ, ולמד במחזור הראשון של הגימנסיה "הרצליה". הורי אמי הגיעו ב-1909, שנת ייסוד העיר, ונדדו בה מדירה לדירה. לימים, שכר סבי דירה ברחוב פרישמן אצל סבו של אמנון ליפקין-שחק, ובתמימותו התפעל מכך שליפקין הזקן נוהג לגבות את שכר-הדירה לפי הלוח העברי...אמי מצולמת בגן-הילדים לצדו של הסופר משה שמיר, למרגלות הגננת חיה ברוידא, שבעלה המפורסם נרצח בשנה שבה נולדו תלמידיה.
על רקע חולות הזהב למדה אמי פזמון של אביגדור המאירי, שהושר ב"תל-אביב הקטנה":
בַּקַּיִץ קַר, בַּחֹרֶף חַם, / שׁוּעָל טִפֵּשׁ,חֲמוֹר חָכָם, /
עִוֵּר מַבִּיט,חֵרֵשׁ מַקְשִׁיב, / עַתִּיקָה הִיא תֵּל-אָבִיב.//
לֶחָלָב מַרְאֶה שָׁחוֹר, /מַנְעִים זְמִירוֹת עוֹרֵב צָחוֹר, /
בְּאַלַסְקָה יֵשׁ חַמְסִין, / תּוֹרָה לוֹמְדִים בְּאֶרֶץ סִין.
וכן הלאה.
רק נולדה העיר הלבנה מן הים, וכבר כתב המאירי "עַתִּיקָה הִיא תֵּל-אָבִיב", אך זוהי אולי השורה היחידה בשירו שאיננה אבסורד גמור, שהרי בטרם ניצבה העיר על תִלה כבר התנוסס שמה התנכ"י על-גבי ספר – תרגומו של סוקולוב ל"אלטנוילנד" של הרצל. ה"תל" סימל את היושן ואת שרידי תפארת העבר, ואילו ה"אביב" את החדש ("אביב" מלשון "אִבִּים", מילה שביאליק הִרבה להשתמש בה ב"ספיח"). מן האִבֹים הרעננים עולה ופורח הצמח החדש, ומכאן נגזרה המילה "אביב" – עונת הלבלוב וההתחדשות.
החלוצים שהקימו את העיר הגיעו לארץ ישנה-חדשה, החיו שפה ישנה-חדשה וכוננו בסיס לחייו של עם ישן-חדש. אצל כל העמים קדמו כלי האוכל והעבודה לתרבות ולאמנות, ואילו המציאות הארץ-ישראלית החדשה, לרבות זו התל-אביבית, צמחה, מעשה עולם הפוך, מן התרבות והאמנות. "העיר העברית הראשונה" הייתה כאמור שמו של אתר מקראי וכותרת של ספר מודרני בטרם הייתה מציאוּת שוקקת חיים, שבּה מדברים עברית ברחוב ובשוק. באמצע שנות השישים כתב אלתרמן ב"חגיגת קיץ": "לֹא לַשָּׁוְא נִכְתְּבוּ סְפָרִים/ בְּטֶרֶם קוּם עִיר עַל חוֹל". משמע, ספרו האוטופי של הרצל קדם לעיר עצמה. החלום קדם למציאוּת, והמילה (או "הדָּבָר") קדמה להוויה, כשם שדברי האל ("יהי אור") קדמו להיווצרות היקום.
תל-אביב שלי היא תל-אביב של אמצע שנות השישים, שבהן התחלתי את חיי הבוגרים ואת לימודיי באוניברסיטת תל-אביב. בשנים אלה שקקו בתי-הקפה חיים; עדיין ירדו לחוף הים דרך שכונת מחלול, לריח התירס החם; בבית ביאליק עדיין שלט משה אונגרפלד ביד רמה; לצד בניין "השלוחה" שמעבר לירקון קמו בקצב מואץ בנייניה של האוניברסיטה שבין כתליה אני שוהה כבר למעלה מארבעים שנה. כיום, כשחלק מחוגי האוניברסיטה מתרוקנים מאין דורש וחלק מבתי הבאוהאוז הנפלאים שלה מרופטים יותר מבתים שנבנו במערב אירופה לפני מאות בשנים, אפשר לחזור באנחת-צער על דברי המאירי.
אכן, "עַתִּיקָה הִיא תֵּל-אָבִיב"