- ברוכים הבאים -

באתר זה תוכלו לעיין במאמרים, תרגומים ופרקים מתוך ספרים פרי עטה של פרופ' זיוה שמיר.

לשמאלכם תמצאו רשימת נושאים באתר – ניתן ללחוץ על כל אחד מהם על מנת להגיע לארכיון המאמרים בנושא הרצוי. שם תוכלו לבחור את המאמר ע"י לחיצה על כותרתו
או על  "להמשיך לקרוא ←" בסוף התקציר.
בתחתית כל מאמר ניתן ואף רצוי להשאיר תגובות.

(התגובות יפורסמו לאחר אישור מנהל האתר)
Posted on by eyalshamir | Leave a comment

ראיון בתכנית "ספרים רבותי ספרים" בגלי צה"ל, עם ציפי גון גרוס

קובץ הקלטה – ראיון בגלי צה"ל 12-8-2011

ציפי גון גרוס

 

Posted in ביאליק, ספרות עברית, עתונות ומדיה | Leave a comment

תרגום חדש לסונטות שקספיר (2010) – ניתן להורדה ב-PDF

מתוך אחרית דבר:

לחצו על התמונה כדי להוריד את קובץ סונטות שקספיר

עיני אהובתי

….תרגומיי לסונטות של של שקספיר הצטברו במגרה טיפין-טיפין. את הראשונות התחלתי לתרגם באמצע שנות השישים, שעה שלמדתי תרגום אצל ד"ר אדם ריכטר, ראש אגודת המתרגמים דאז, וכשלמדתי ספרות אנגלית באוניברסיטת תל-אביב. לימים, התפרסמו חלק מהסונטות בבמות שונות: בספר הנשיקה מבעד למטפחת, שערכו אשר רייך, זיסי סתווי וחיים באר; בכתב-העת קשת החדשה שבעריכת אהרן אמיר, בכתב-העת שבו שבעריכת עוזי אגסי, בתוך מאמר על תרגומי שקספיר שהתפרסם בכתב-העת ביקורת ופרשנות שבעריכת תמר וולף-מונזון ובספרי המיית ים, תל-אביב 2010, המכיל ל"ב סונטות אהבה של שקספיר. תגובות הקוראים, ובאופן מיוחד תגובתו החמה של פרופ' אמנון רובינשטיין, שכלל סונטות בתרגומי בספריו, עודדו אותי לנסות לתרגם את המכלול במלואו.

אוקספורד ותל-אביב אפריל-מאי 2011
 
 
 
 
Posted in אנגלית, תרגומים | Tagged , | 2 Comments

ראיון בתכנית הרדיו "בשלוש עם ענת דולב", רשת ב'

קובץ הקלטה – ראיון ברשת ב' 23-06-2011

בשלוש עם ענת דולב - רשת ב'

Posted in עתונות ומדיה | Leave a comment

כוחה של חולשה – עמוס עוז / פתאום בעומק היער

 

ודווקא מתוך "נווה שאנן" זה, שבו כמצות אנשים מלומדה אין מזכירים כלל כל אותם עניינים הטורדים את מנוחתם של בני הדור הוותיק, יוצאים שני ילדים אמיצים ושוברי מוסכמות – מיה ומתי – ונכנסים בלא יודעים למעמקיו האסורים של היער. במסעם הרומנסי (quest) אל הלא-נודע הם מבקשים לגלות סוד כמוס, שפתרונו עשוי לסייע לכפרם להשתחרר מן הקללה הנוראה הרובצת עליו לפני כשנות דור נעלמו מן המקום כל בעלי-החיים, למקטנם ועד גדולם, ובני דור האבות, הזוכרים עדיין את האירוע, הדחיקו אותו מתודעתם. ילדיהם, שלא זכו מימיהם לראות בעל-חיים ממשי במו עיניהם, גדלים על מושגים וירטואליים – מושגי art ולא מושגי nature על תמונות של בעלי-חיים, שמראה להם המורה הרווקה עמנואלה, או על פסלוני-עץ מגולפים שמכין להם אלמון. דייג ערירי זה, שבהעדר דגים בנחל החוצה את הכפר נהפך לעובד אדמה, מחזיק בגינתו דחליל, ומחכה ליום שבו ישובו הציפורים לפקוד את הכפר.

המקום המתואר בספר – אותו כפר אלמוני המתנמנם לו בשיפולי היער עם רוח הרפאים המסתורית החופפת על עציו ועל בתיו – לקוח כביכול היישר מספרי אגדה גרמניים, ששאבו את חומרי המציאות שלהם ממקורות פגניים ומתפיסת-עולם פנתאיסטית, שאינה שמה פדות בין האנושי לבין עולמות החי, הצומח והדומם. כשביקש ביאליק לתאר את נוף ילדותו במושגים "הלניסטיים" אליליים, בהשראת עולמה של האגדה האירופית, הוא תיאר בסיפוריו את פרוור העצים כמקום שבו נבלעו כל הגבולות בין חוליות "שרשרת ההוויה הגדולה" (העגלונים הצעירים מדומים בו לסייחים צוהלים, רועת-החזירים המעוברת מדומה לדלעת התופחת במקשה, העצים מדומים לאנשים ולבעלי-חיים ועוד ועוד). את כפר הולדתו תיאר בשיריו כ"כפר קטן מוקף חומת יערים",שבמעמקי יעריו נחבאת לה ברכה צלולה, מוצנעת מעין, שרק נועזים ופורצי-דרך מגיעים אליה ב"שביל לא ידעו הזאב".

גם בספרו של עמוס עוז הכפר מתואר במונחיהם של אותם נופים אירופיים רחוקים, שעליהם התרפקו אמו של הסופר וסבתו, בהגיען אל הלבאנט החם וההומה. הטבע הכפרי והמיוער, הטובל בירק, הוא אנטיתזה לנוף הצחיח המקיף את עוז, את ביתו שבמדבר ואת המזרח כולו. לא במקרה שמותיהם של הילדים (מיה ומתי) הם אנגרם פונטי של "עמי ותמי", הלא הם  Hnsel und Gretel  מאגדות האחים גרים, שנדדו עזובים לנפשם במעבה היער, עד הגיעם לבית המכשפה העשוי כולו ממתקים.

הכפר שמתוכו הם יוצאים אל מעמקי היער אף מזכיר בחזותו ובמהות הסוד הרובץ עליו את הכפר בסרטו עטור הפרסים של המפיק והבימאי ההודי נייט שיאמאלאן "הכפר" ("The Village"(3.  הוא אף מזכיר את סרטו הקנדי של אטום אגואן, "מתיקות שאחרי"  ( "Sweet Hereafter" ),  שבמרכזו עיירה שכוחת-אל, שמאחרי חזותה השלווה והממוסדת מסתתרים סודות אפלים – סרט הזרוע,ממש כמו ספרו של עמוס עוז, רמיזות גלויות למדי לאגדת החלילן מהמלין, אף היא כידוע מאבני-היסוד של הפולקלור הגרמני, הפגני מיסודו.

אבל בכך אין די  – ספרו של עמוס עוז הוא ספר רב רבדים, ה"מתכתב" – כמו ספריהם של סופרים משיעור קומתו של אריך קסטנר – עם שיאיה של ספרות-הילדים בעולם. ראינו כי שמות הילדים היוצאים למעבה היער – מיה ומתי – מבוססים על היפוך פונטי של השמות "עמי ותמי" מן הגרסה העברית של אגדות האחים גרים. גם "השד" בספרו של עוז, כמו המכשפה במעשייה של האחים גרים, מציע לילדים דברי מאכל ומשקה מפתים (מיץ רימונים ומי שלגים), המעוררים את חשדם שמא הוא מבקש לכשפם ולכלאם ביער לעולם ועד.

מוטיב הילד האובד ביער ומחפש את הדרך הביתה הוא מוטיב מרכזי בספרות הילדים בכלל, ובזו הגרמנית בפרט, ולא מקרה הוא שבתקופה שבה ישב ביאליק בברלין (1921-1924) כתב את המעשייה המחורזת לילדים "הנער ביער" – גרסה עברית-יהודית למעשיות גרמניות טיפוסיות. לא ייפלא שגם ספרו המופתי של סופר-הילדים היהודי-האמריקני מוריס סנדק (Sendak) "בארץ יצורי הפרא" (Where the Wild Things Are) נזקק למוטיב "גרמני" זה, הספר מגולל, באיור ובאומר, את קורותיו של הילד הפרוע וחסר-המשמעת מקס (האם רק במקרה העניק המחבר לילד הבלתי-ממושמע שם הלקוח כאילו היישר מן ה"קלסיקה" של ספרות-הילדים הגרמנית), שאינו מוכן לשמוע בקול הוריו, ומתבקש ללכת לישון בלי ארוחת-ערב. בחלומו נודד מקס, רעב ומסויט,במעמקי היער האימתני, בין יצורי פרא מפחידים, ובהקיצו מן החלום – בהריחו את ריח ארוחת-הבוקר – הוא מתעשת וחוזר להיות ילד טוב וממושמע.

לאמיתו של דבר, ספרו של עמוס עוז עשוי מרקם צפוף של שיבוצים מיצירות-המופת של ספרות-הילדים העולמית, ואלה הופכות את פתאום בעומק היער לכעין פסיפס מרהיב-עין ביופיו ובססגוניותו סיפורו של הילד החריג, שכולם מבזים ומנדים אותו, מזכיר את סיפורו של הברווזון המכוער מאת הנס כריסטיאן אנדרסן, קריצת החתול (ע' 67) מזכירה את חיוכו של החתול הצ'שיירי מספרו של לואיס קרול עליסה בארץ הפלאות תיאור גנו של השד הנעלם נהי (ע' 69) מזכיר את תיאור הגן הנעלם באגדה "הענק וגנו" מאת אוסקר ויילד, סיפורו של אדם שהצליח ללמוד את שפתן של החיות (ע' 80) מזכיר את לא רק את אגדות המלך שלמה אלא גם את סיפורו של הדוקטור דוליטל, גיבור ספרו של יו לופטינג.

זאת ועוד: שמו של נימי "הסייח", גיבור פתאום בעומק היער, לקוח היישר מהקוסם מארץ עוץ (The Wizard of Oz), מאת פרנק לימן באום (אפשר שגם הדחליל בספרו של עוז, שנהי חולם להיכנס לנעליו ולמלא את מקומו, כדי לחזור כפעם בפעם אל חיק החברה האנושית, קיבל את השראתו מהדחליל האנושי בהקוסם מארץ עוץ). אף אין לשכוח כי הרעיון של "the yellow brickroad" מהקוסם מארץ עוץ השפיע על ספרו הנפלא של נחום גוטמן, שביל קליפות התפוזים, וכי ציוריו של נחום גוטמן, גדול המאיירים וסופרי הילדים בדור המודרנה התל-אביבית, התנוססו בין דפי התרגום העברי של אלמון האובד (Lost Prince Almon(, פרי-עטו של הסופר האמריקאי לואיס פנדלטון)Pendleton. אמנם כן, אפשר ללמד קורס שלם, או לכתוב ספר מחקר שלם, על נפלאות הכתיבה הבין-טקסטואלית לפי ספרו החדש של עוז, פתאום בעומק היער.

[הסיפור במלואו ב"קשת החדשה" גליון 15]

פורסם באתר keshatot.org.il
באביב 2006 , גליון 15

 

 

Posted in ספרות עברית, עמוס עוז | Leave a comment

פיליפ לרקין / צרכים

Philip Larkin / Wants

Beyond all this, the wish to be alone:
However the sky grows dark with invitation-cards
However we follow the printed directions of sex
However the family is photographed under the flag-staff -
Beyond all this, the wish to be alone.

Beneath it all, the desire for oblivion runs:
Despite the artful tensions of the calendar,
The life insurance, the tabled fertility rites,
The costly aversion of the eyes away from death -
Beneath it all, the desire for oblivion runs. 

צרכים / מאת פיליפ לרקין

מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֶה, הַכְּמִיהָה לִבְדִידוּת:
כְּכֹל שֶׁיַחְשִׁיךְ הַיּוֹם, וְיִתְכַּסּוּ הַשָּׁמַיִם בְּהַזְמָנוֹת,
כְּכֹל שֶׁנִּתְעַלֵּס יוֹתֵר לְפִי הוֹרָאוֹת מֻדְפָּסוֹת,
כְּכֹל שֶׁתִּצְטַלֵּם הַמִּשְׁפָּחָה מִתַּחַת לַדֶּגֶל הַמֻּנָּף,
מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֶה, הַכְּמִיהָה לִבְדִידוּת.

מִתַּחַת לַכֹּל, תְּשׁוּקַת הַנְּשִׁיָּה מְחַלְחֶלֶת:
חֵרֶף הַמֶּתַח הַמְתַעְתֵּעַ שֶׁל לוּחַ הַשָּׁנָה,
בִּטּוּחַ הַחַיִּים, טַבְלָאוֹת פֻּלְחֲנֵי הַפִּרְיוֹן,
הַהִתְעַלְּמוּת רַבַּת הַמְּחִיר וְהַסְּלִידָה מֵהַמָּוֶת,
מִתַּחַת לַכֹּל, תְּשׁוּקַת הַנְּשִׁיָּה מְחַלְחֶלֶת.

מאנגלית: זיוה שמיר

*

Philip Larkin (1922-85) Philip Arthur Larkin was born on August 9, 1922, in Coventry. He was the second child, and only son, of Sydney and Eva Larkin. Sydney Larkin was City Treasurer between the years 1922-44. Larkin's sister, some ten years his senior, was called Catherine, but was known as Kitty.

He attended the City's King Henry VIII School between 1930 and 1940, and made regular contributions to the school magazine, The Coventrian, which, between 1939 and 1940, he also helped to edit .

After leaving King Henry VIII, he went to St. John's College, Oxford, and despite the war (Larkin had failed his army medical because of his poor eyesight), was able to complete his degree without interruption, graduating in 1943 with a First Class Honours in English. His closest friends at Oxford were Kingsley Amis and Bruce Montgomery.

The first of his poems to be published in a national weekly was 'Ultimatum', which appeared in the Listener, November 28, 1940. Then in June 1943, three of his poems were published in Oxford Poetry (1942-43) . These were 'A Stone Church Damaged By A Bomb', 'Mythological Introduction', and 'I dreamed of an out-thrust arm of land'.

After graduating, Larkin lived with his parents for a while, before being appointed Librarian at Wellington, Shropshire, in November of 1943. Here, he studied to qualify as a professional librarian, but continued to write and publish. In 1945, ten of his poems, which later that year would be included in The North Ship, appeared in Poetry from Oxford in Wartime.

Two novels, Jill and A Girl in Winter were published in 1946 and 1947 respectively.

In 1946, Larkin became assistant Librarian at the University College of Leicester. He completed his professional studies and became an Associate of the Library Association in 1949. In October 1950, he became Sub-Librarian at Queen's University, Belfast. It was in Belfast that he applied fresh vigour to his poetry activities, and, in 1951, had a small collection, XX Poems, privately printed in an edition of 100 copies. Also, in 1954, the Fantasy Press published a pamphlet containing five of his poems. The Marvell Press, based in Hessle, near Hull, published 'Toads' and 'Poetry of departures' in Listen. It would be the Marvell Press that published his next collection The Less Deceived.

Larkin took up the position of Librarian at the University of Hull on March 21, 1955, and it was in October of that year that The Less Deceived was published. It was this collection that would be the foundation of his reputation as one of the foremost figures in 20th Century poetry.

It wasn't until 1964 that his next collection, The Whitsun Weddings was published. Again, the collection was well received, and widely acclaimed, and the following year, Larkin was awarded the Queen's Gold Medal for Poetry.

It was during the years 1961-71 that Larkin contributed monthly reviews of jazz recordings for the Daily Telegraph, and these reviews were brought together and published in 1970 under the title All What Jazz: a record diary 1961-1968. He also edited the Oxford Book of Twentieth Century English Verse, which was published in 1973.

His last collection High Windows was published in 1974, and confirmed him as one of the finest poets in English Literary history. Aubade, his last great poem, was published in The Times Literary Supplement in December 1977. If this had been the only poem Larkin had ever written, his place in English poetry would still be secure.

A collection of his essays was published in 1983 as Required Writing: miscellaneous pieces 1955-1982, and won the Smith Literary Award for 1984. Larkin received many awards in recognition of his writing, especially in his later years. In 1975 he was awarded the CBE, and in 1976 was given the German Shakespeare-Pries. He chaired the Booker Prize Panel in 1977, was made Companion of Literature in 1978, and served on the Literature Panel of the Arts between 1980 and 1982. He was made an Honorary Fellow of the Library Association in 1980. In 1982 the University of Hull made him a Professor.

In 1984 he received an honorary D.Litt. from Oxford University, and was elected to the Board of the British Library. In December of 1984 he was offered the chance to succeed Sir John Betjeman as Poet Laureate but declined, being unwilling to accept the high public profile and associated media attention of the position.

In mid 1985 Larkin was admitted to hospital with an illness in his throat, and on June 11 an operation was carried out to remove his oesophagus. His health was deteriorating, and when he was awarded the much prized Order of the Companion of Honour he was unable, because of ill health, to attend the investiture, which was due to take place at Buckingham Palace on November 25. He received the official notification courtesy of the Royal Mail.

Philip Larkin died of cancer on December 2 1985. He was 63 years old.

 

פורסם בתאריך 12/11/2005
באתר www.literatura.co.il

Posted in אנגלית, תרגומים | Leave a comment

אמילי דיקנסון / הֲדָרָה

Emily Dickinson / Exclusion

The soul selects her own society
Then shuts the door;
On her divine majority
Obtrude no more.

Unmoved, she notes the chariot's pausing
At her low gate;
Unmoved, an emperor is kneeling
Upon her mat.

I've known her from an ample nation
Choose one;
Then close the valves of her attention
Like stone.

                                             (from: Life)

אמילי דיקנסון / הֲדָרָה

הַנֶּפֶשׁ לָהּ תָּבֹר רֵעוֹת,
וְאֶת דַּלְתָּהּ תָּגִיף;
עַל טֹהַר דִּין הַהַכְרָעוֹת
דָּבָר אֵין לְהוֹסִיף.

בְּקֹר תִּרְאֶה אֵיךְ נֶעֱצָר
רַכָּב עַל סַף דַּלְתָּהּ;
בְּקֹר תִּרְאֶה אֵיךְ הַקֵּיסָר
רוֹכֵן עַל מַחְצַלְתָּהּ.

רָאִיתִי אֵיךְ תָּבֹר לָהּ אַךְ אֶחָד
נִשָּׂא, מוּרָם מֵעָם;
וְאָז תִּנְעַל פִּתְחֵי לִבָּהּ לָעַד
אֶבֶן דּוּמָם.

         (מהמחזור "חיים")

תרגמה מאנגלית: זיוה שמיר

פורסם בתאריך 24/11/2005
באתר www.literatura.co.il
Posted in אנגלית, תרגומים | Leave a comment

רוברט הריק / אֶל הַבְּתוּלוֹת

ROBERT HERRICK (1591-1674) / To the Virgins 

Gather ye rose-buds while ye may,
Old time is still a-flying;
And this same flower that smiles to-day
To-morrow will be dying

The glorious lamp of heaven, the sun,
The higher he’s a-getting;
The sooner will his race be run,
And nearer he’s to setting.

That age is best which is the first,
When youth and blood are warmer;
But being spent, the worse, and worst
Times, still succeed the former.

Then be not coy, buy use your time;
And while ye may, go merry;
For having lost but once your prime,
You may for ever tarry.

רוברט הריק / אֶל הַבְּתוּלוֹת

 לִלְקֹט וְרָדִים כָּל עוֹד אֶפְשָׁר,
הַזְּמַן חוֹלֵף-בּוֹרֵחַ;
וּפֶרַח זֶה הַיּוֹם יִצְהַר,
מָחָר יִבֹּל, נַס-רֵיחַ.

פַּנַס מָרוֹם זֶה, מְאוֹר הַפָּז,
כְּכָל שֶׁיַּעְפִּילָה;
יִקְרַב סוֹף הַמֵּרוֹץ; נֶחְפָּז
אֶל שְׁקִיעָתוֹ יַשְׁפִּילָה.

טוֹב תּוֹר הַנֹּעַר מִכֹּל גִּיל,
בְּעוֹד דָּמִים יִגְעָשׁוּ;
וּבִכְלוֹתוֹ, יָבוֹא בְּלִי גִּיל
תּוֹר הַזִּקְנָה, נוֹאָשׁ הוּא.

אַל תִּתְבּוֹשֵׁשְׁנָה, צֵאנָה חִיש;
אֶל הַחֻפָּה מַהֵרְנָה;
בַּאֲבִיב-יוֹמְכֶן מִצְאוּ נָא אִישׁ,
פֶּן פֶּתַע תְּאַחֵרְנָה.

תרגמה מאנגלית: זיוה שמיר

*

Robert Herrick (baptized August 24, 1591 – October 1674) was a 17th century English poet. Born in Cheapside, London, he was the seventh child and fourth son of Nicholas Herrick, a prosperous goldsmith. It is likely that he attended Westminster School. In 1607 he became apprenticed to his uncle, Sir William Herrick, who was a goldsmith and jeweller to the king. The apprenticeship ended after only six years, and Herrick, at age twenty-two, matriculated at Saint John's College, Cambridge. He graduated in 1617.

Robert Herrick became a member of the Sons of Ben, a group of Cavalier poets centred around an admiration for the works of Ben Jonson. In or before 1627, he took religious orders, and, having been appointed chaplain to the duke of Buckingham, accompanied him on his disastrous expedition to the Isle of Rhé (1627). He became vicar of the parish of Dean Prior, Devon in 1629, a post that carried a term of thirty-one years. It was in the secluded country life of Devon that he wrote some of his best work.

In the wake of the English Civil War, his position was revoked on account of his refusal to make pledge to the Solemn League and Covenant. He then returned to London. His position was returned to him in the Restoration of Charles II and he returned to Devon in 1662, residing there until his death in 1674. Herrick was a bachelor all his life, and many of the women he names in his poems are thought to be fictional.

His reputation rests on his Hesperides, a collection of lyric poetry, and the much shorter Noble Numbers, spiritual works, published together in 1648. He is well-known for his bawdy style, referring frequently to lovemaking and the female body.

In one of his more famous poems, "To the Virgins, to Make Much of Time", Herrick reminded young women how fleeting their beauty is. The opening stanza follows:

Gather ye rosebuds while ye may,
Old Time is still a-flying;
And this same flower that smiles today,
Tomorrow will be dying.

 

פורסם בתאריך 22/11/2005
באתר www.literatura.co.il

Posted in אנגלית, תרגומים | Leave a comment

הישֵן בגיא / ארתור רמבו

LE DORMEUR DU VAL / Arthur Rimbaud

C'est un trou de verdure où chante une rivière
Accrochant follement aux herbes des haillons
D'argent; où le soleil, de la montagne fière,
Luit: c’est un petit val qui mousse de rayons.

Un soldat jeune, bouche ouverte, tête nue,
Et la nuque baignant dans le frais cresson bleu,
Dort; il est étendu dans l'herbe, sous la nue,
Pâle dans son lit vert où la lumière pleut.

Les pieds dans les glaïeuls, il dort. Souriant comme
Sourirait un enfant malade, il fait un somme:
Nature, berce-le chaudement: il a froid.

Les parfums ne font pas frissonner sa narine;
Il dart dans le soleil, la main sur sa poitrine,
Tranquille. Il a deux trous rouges au côté droit.

הישֵן בגיא / ארתור רמבו

בְּנִקְבָּה שֶׁבַּגַּיְא לוֹחֲשִׁים מֵי פְּלָגִים,
עַל עָלָיו מְפִיצִים רַצֵּי כֶּסֶף,
וּמֵעַל לַפִּסְגָה הַגֵּאָה מְדַלְּגִים
צַפְרִירֵי הָאוֹרָה עַל הָעֵשֶׂב.

וַעֲלֵי עֲרִישָׂה רַעֲנַנָּה, יְרֻקָּה,
בְּמַדָּיו, פִּיו פָּעוּר, שׁוֹכֵב עֶלֶם,
מְסֹכָך בְּעַלְוָה עַד צַוָּאר וְרַקָּה,
גּוּף מָתוּחַ וְעוֹר צַח כַּחֵלֶב.

נָח, רַגְלָיו בֵּין פְּרָחִים, וּשְׂחוֹק יֶלֶד תָּמִים
מְחַיֵּךְ בְּחָלְיוֹ: אָנָא טֶבַע חָמִים
אֶל לִבְּךָ נָא אַמְּצֵהוּ, הוּא קַר.

נְחִירָיו לֹא יַרְעִיד רֵיחַ בֹּשֶׂם עָרֵב
הוּא יָשֵׁן בַּחַמָּה, וְיָדוֹ עַל הַלֵּב,
שְׁנֵי נְקָבִים בִּימִינוֹ, דָּם נִגָּר.

תרגמה מצרפתית: זיוה שמיר

*

לפני כשנה ציינו בצרפת 150 שנה להולדת ארתור רמבו (1891-1854), בעל "הספינה השיכורה", "האילומינציות" ועוד (יש לבטא את שמו "ארטיר רנבו"). שיריו הושפעו משיריהם של ידידיו הבוהמיאנים, הסימבוליסטים, והשפיעו עליהם. במיוחד ניכרת זיקה של נתינה ונטילה הדדית עם המשורר הסימבוליסט פול ורלן, שפרש על רמבו את חסותו (ולימים ניסה להתנקש בחייו כשניסה בן החסות הצעיר לעזוב את מעונם המשותף). בגיל שש עשרה איבד רמבו את מורו האהוב, שיצא ללחום במלחמת צרפת ופרוסיה. מותו גרם לנער טראומה קשה, ובעקבותיה ברח הנער מביתו, התנתק ממשפחתו וחי במערה בחיק הטבע.
שירו Le dormeur du val, שבמתכונת הסונטה, מבטא מתוך כאב את חוסר התוחלת שבמותם של עלמים עולי ימים במלחמה. השיר פותח בתיאור טבע "תמים" ו"הרמוני" ("C'est un trou de verdure où chante une rivière"), ומטעה את הקורא להאמין כי לפניו מנוחת הלוחם בחיק הטבע. עד מהרה מתברר כי השדה ושדה הקרב, עריסת העולל החולה וערשו של המת מוקף הדמעות, הפרחים שבטבע והפרחים של זרי הזיכרון על קברי החללים, פרחי הסיפן וכלי הקטל והמלחמה, מנוחת הלוחמים והמוות שאין ממנו תקומה – כל אלה הופכים בשיר למקשה אחת. "הנִקבה" (trou) שבבית הראשון הופכת ל"נקבים" (trous) – לנקבי הכדורים שפילחו את חזהו של הלוחם, או לנקבי הפצעים שפצעו בו הפגיון או הסיף (הדומים לפרחי הסיפן). הנועם של הרושם הראשון רק מעצים את הזוועה – זוועת הגילוי שלפנינו גווייה. חרף המתכונת הסדורה של הסונטה (החורזת אבאב; גדגד; ההו; זזו) והנימה ההרמונית שלו, לפנינו שיר סבוך ודיסהרמוני, המשקף את הכאב ואת הכאוס של המלחמה. אף שיסודו של שיר זה בחוויות אוטוביוגרפיות (מותו של המורה הצעיר, ההתבודדות בנִקבה שבחיק הטבע), הוא ממריא אל מחוזות מיתיים אין-סופיים, מתוך הומניזם המגַנה את המלחמות באשר הן.

פורסם בתאריך 26/11/2005 באתר www.literatura.co.il

 

Posted in צרפתית, תרגומים | Leave a comment

בר-ירבוע (Jabberwocky) / לואיס קרול

Jabberwocky / Lewis Carroll

'Twas brillig, and the slithy toves
Did gyre and gimble in the wabe;
All mimsy were the borogoves,
And the mome raths outgrabe.

'Beware the Jabberwock, my son!
The jaws that bite, the claws that catch!
Beware the Jubjub bird, and shun
The frumious Bandersnatch!'

He took his vorpal sword in hand:
Long time the manxome foe he sought–
So rested he by the Tumtum tree,
And stood awhile in thought.

And as in uffish thought he stood,
The Jabberwock, with eyes of flame,
Came whiffling through the tulgey wood,
And burbled as it came!

One, two! One, two! And through and through
The vorpal blade went snicker-snack!
He left it dead, and with its head
He went galumphing back.

'And hast thou slain the Jabberwock?
Come to my arms, my beamish boy!
O frabjous day! Callooh! Callay!'
He chortled in his joy.

'Twas brillig, and the slithy toves
Did gyre and gimble in the wabe;
All mimsy were the borogoves,
And the mome raths outgrabe. 

לואיס קרול / בר-ירבוע

כֵּרָה קְרֵבָה. שְׁלָל צְפַרְדּוֹנִים
הִסְתַּמְרְרוּ לָהֶם בָּאָחוּ:
לֵאִים חָרְגוּ הַקַּרְדּוֹנִים
חֲזַרְזִירִים יִצְרָחוּ:

"יַלְדִּי, מִבַּר-יַרְבּוּעַ בְּרַח!
מִצִּפָּרְנָיו, מִחֹד-חַטַיִם!
מִכְּנַף-זַפְזָף הַבַּיְתָה פְּרַח,
מֵאַף כַּף-מַצְבֵּטַיִם!"

בַּיָּד אֶת סֵיף-סֵיפוֹ לָקַח:
אֶת רֹאשׁ אוֹיְבוֹ עֵינוֹ תָּתוּר – -
וְתַחַת עֵץ הַתֹּף הוּא נָח,
עָמַד אָחוּז הַרְהוּר.

וּבְעוֹד רַעֲיוֹנוֹתָיו רָצִים,
עָף זִיק-מַבָּט שֶׁל בַּר-יַרְבּוּע,
רוֹשֵׁף-נוֹשֵׁף הוּא בֵּין עֵצִים,
קוֹלוֹ כְּבַעְבּוּעַ!

אַחַת וּשְׁתַּיִם! כֹּה וָכֹה,
אֶת סֵיף-סֵיפוֹ הֵנִיף בְּלִי חַת!
הִפִּיל חָלָל, שָׁב אֶל בֵּיתוֹ
עִם רֹאשׁ אוֹיְבוֹ בַּיָּד.

"חִסַּלְתָּ בַּר-יַרְבּוּע, בְּנִי?
אֶל זְרוֹעוֹתַי בּוֹא בֵּן מוּפָז!
צַהֲלוּלִים וּרְנָנִים!"
עָלַז הָאָב, פָּחַז.

כֵּרָה קְרֵבָה. שְׁלָל צְפַרְדּוֹנִים
הִסְתַּמְרְרוּ לָהֶם בָּאָחוּ:
לֵאִים חָרְגוּ הַקַּרְדּוֹנִים
חֲזַרְזִירִים יִצְרָחוּ.

מאנגלית: זיוה שמיר
פורסם ב-27/08/2006 
באתר www.literatura.co.il
Posted in אנגלית, תרגומים | 1 Comment