מי יחיה ומי ימות? מי במים ומי באש?
על שירו של רוברט פרוסט "אש וקרח"
פורסם: חדשות בן עזר (תרגומי שירה: מסע במרחבי תבל) , גליון 1712 , 10/01/2022
"אש וקרח" הוא אחד משיריו הנודעים של רוברט פרוֹסט – שיר המשקף את עולמנו המודרני שבּוֹ אבדו זה מכבר המצפן והמצפון גם יחד. החששות מפני שואה אקולוגית עושים את "אש וקרח" לאקטואלי במיוחד, ולאחרונה מרבים לצטט אותו בכל אתר ואתר. את השיר הזה תרגמתי פעם בנוסח שונה, והוא פורסם בספרו של אשר רייך הנשיקה מבעד למטפחת (2001) לצד תרגומים אחרים.
בהכירי את מכלול שיריו ואת סגנונו של רוברט פרוסט, נראה לי שהמשורר האמריקני הנודע שִׁרבּב כנראה לשירו זה גם זה מין בדיחה פרטית מרה, הקשורה בשמו ('frost' = 'כפור'). דומה שבמקביל לגורלם של העולם ושל האנושות, הוא סיכם כאן בלשון טלגרפית וב"זעיר אנפין" גם את כל תהפוכות החיים הקשות שעברו עליו ועל משפחתו:
Fire and Ice
Some say the world will end in fire, Some say in ice. From what I've tasted of desire I hold with those who favor fire. But if it had to perish twice, I think I know enough of hate To say that for destruction ice Is also great And would suffice.
אש וקרח
יֵשׁ טוֹעֲנִים: תֵּבֵל תִּכְלֶה בָּאֵשׁ,
יֵשׁ טוֹעֲנִים: בְּקֶרַח.
אֲנִי, שֶׁטַעַם עֲגָבִים בְּפִי, לֹא אֶתְבַּיֵּשׁ
לִהְיוֹת בֵּין אוֹהֲדֵי הָאֵשׁ.
אַךְ אִם שׁוּב יַעֲבֹר עָלֶיהָ כֶּלַח,
הֲרֵי שֶׁכְּבָר רָאִיתִי דֵּי שִׂנְאָה וָאֶרֶס
כְּדי לִקְבֹּעַ שֶׁגַּם קֶרַח
בְּלִי שׁוּם הִסּוּס
יָבִיא שׁוֹאָה וָהֶרֶס.
תרגום: זיוה שמיר
השיר במקורו מדגיש את המילים שבכותרת fire ו-ice בסיוע החריזה (המילים החורזות עושות שימוש בשתי המילים המנוגדות האלה, עד שהן הופכות למצלולים אקספרסיביים הנושאים משמעות ממשית.
מאחר ש-fire קשור כאן בתשוקה, אני חשה שבמילה הזאת יש משהו פראי ומתפשט במרחב (גם כשמישהו נותן הוראת פתיחה באש – "FIRE ! " – ניתן לכאורה לחוש ולשמוע את התפשטותהּ של האש במרחב). לעומת זאת, המילה ice היא מילה סגורה ובה צלילים המביעים משהו זדוני ומרושע, מתוכנן ומחושב, כמו בלחישת נחש הקופא על מקומו שעה שהוא מבקש לעוט על טרפו.
לפיכך בחרתי להדגיש את האש ואת הקרח ולמקם אותם בסוף השורות של השיר המתורגם, כמו במקור האנגלי, ולא להבליע את המילים הללו על מצלוליהם האקספסיביים בתוך השורה השירית. בבית על הקרח בחרתי לשלב צלילי sssssssssss…. , המרמזים לכך שהשנאה הארסית של כוחות הרוע לכל מחשבה מקורית שאינה מכופפת את ראשה לדוקטרינות ולתכתיבים, היא זו שמסוגלת להביא לשקיעה ולחורבן.
*
רוברט פרוסט היה כאמור מחשובי המשוררים האנגלו-אמריקנים במאה העשרים. הוא היה צאצא למשפחה שהגיעה מאנגליה לניו-המפשייר בשנת 1634, בתקופתם של מייסדי המושבות האמריקאיות הראשונות שהגיעו בספינת המהגרים "מייפלאור". לאונרד כהן, לעומתו, היה בן של חייט יהודי מליטא שהגיע לקנדה בשנת 1927. שירו של כהן "Who by Fire" ("מי באש?") נכתב ב-1974, בעקבות הופעותיו לפני חיילי צה"ל, שלחמו במלחמת יום הכיפורים. מילותיו מבוססות על הפיוט "נתנה תוקף" הנאמר בתפילת מוסף בראש השנה וביום הכיפורים, ובו נכתב גזר דינם של החיים – מי לחיים ולמי למוות – אף מפורטות בו צורות שונות של מיתה ושל עונשים הצפויים לו לאדם ביום הדין:
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת. מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה - - -
את הפיוט שמע לאונרד כהן בילדותו בבית הכנסת , אך נתן לו twist מודרני. בתרגומו של קובי מידן כל בית מבתיו מסתיים בשאלה "ומי, מי קורא בשמנו?", כאילו קריאה אל בית-דין של מעלה היא כמו קריאה במסדר צבאי, בתור לקופת-חולים או ב-audition שבּוֹ זמרים אלמוניים מחכים לתורם במסדרון. אפשר לראות בשיר זה שיר של מחאה – של הטחה כנגד שמים על גורלם של אותם צעירים שנלקחו במלחמה בטרם הספיקו להינשא, להוליד את ילדיהם ולבנות בית. למעשה, שירו של לאונרד כהן הוא שיר אתאיסטי של חוסר אמונה בקיומה של השגחה עליונה.