Le Portrait / Charles Baudelaire

Le Portrait

Charles Baudelaire

La Maladie et la Mort font des cendres

De tout le feu qui pour nous flamboya.

De ces grands yeux si fervents et si tendres,

De cette bouche où mon coeur se noya,

De ces baisers puissants comme un dictame,

De ces transports plus vifs que des rayons,

Que reste-t-il? C'est affreux, ô mon âme!

Rien qu'un dessin fort pâle, aux trois crayons,

Qui, comme moi, meurt dans la solitude,

Et que le Temps, injurieux vieillard,

Chaque jour frotte avec son aile rude...

Noir assassin de la Vie et de l'Art,

Tu ne tueras jamais dans ma mémoire

Celle qui fut mon plaisir et ma gloire!




הדיוקן / שארל בודלר


הַמָּוֶת וְהַמַּחֲלָה עוֹשִׂים עָפָר וָאֵפֶר

מִכֹּל מַה שֶּׁהִצִּית בְּךָ גַּחֶלֶת אַהֲבָה.

עֵינֶיהָ הַרַכּוֹת שֶׁלָהֲטוּ בְּאֵשׁ הַתַּאֲוָה

וְשִׂפְתוֹתֶיהָ הַחַמּוֹת שֶׁבָּן לִבְּךָ טָבַע;


מִנְּשִׁיקוֹת שֶׁעָצְמָתָן גְּדוֹלָה מֵעֵץ תָּמָר,

מֵרֶגֶש שֶׁגָּעַשׁ אֵי-אָז – קַו שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹן,

מַה נִשׁתַּיֵּר מֵאֵלֶּה, הָהּ, לִבִּי הַמַּר,

רַק קֹמֶץ רִשּׁוּמִים חִוְרִים בְּעִפָּרוֹן.


גַּם הֵם כְּמוֹתִי יָמוּתוּ בְּלִי רֵעִים,

עַד שֶׁהַזְּמַן, זָקֵן מַר וּנִקְלֶה

יִמְחֹק אוֹתָם כָּלִיל מִלּוּחַ הַחַיִּים.


רוֹצֵחַ שֶׁל נִשְׁמַת כָּל חַי, יְצוּר רַע ובָלֶה

הֲלֹא תָּבִין שֶׁלֹּא תּוּכַל לִמְחוֹת מֵחֲלוֹמִי

אֶת חֶמְדָּתִי שֶׁעַד עוֹלָם יְהֵא זִכְרָהּ עִמִּי.



תרגום: זיוה שמיר

פוסטים קשורים

הצג הכול

Les Aveugles Charles Baudelaire Contemple-les, mon âme; ils sont vraiment affreux! Pareils aux mannequins; vaguement ridicules; Terribles, singuliers comme les somnambules; Dardant on ne sait où leurs

Châtiment de l'Orgueil Charles Baudelaire En ces temps merveilleux où la Théologie Fleurit avec le plus de sève et d'énergie, On raconte qu'un jour un docteur des plus grands, — Après avoir forcé les