De Profundis / Christina Rossetti

De Profundis

Christina Rossetti

Oh why is heaven built so far,

Oh why is earth set so remote?

I cannot reach the nearest star

That hangs afloat.

I would not care to reach the moon,

One round monotonous of change;

Yet even she repeats her tune

Beyond my range.

I never watch the scatter'd fire

Of stars, or sun's far-trailing train,

But all my heart is one desire,

And all in vain:

For I am bound with fleshly bands,

Joy, beauty, lie beyond my scope;

I strain my heart, I stretch my hands,

And catch at hope.

ממעמקים / כריסטינה רוזטי

מַדּוּעַ בָּרֹחַק נִצָּב הָרָקִיעַ?

מַדּוּע נִדָּח הָעוֹלָם?

אֵינִי יְכוֹלָה לַכּוֹכָב לְהַגִּיעַ

שֶׁצָּף מֵעָלַי בֶּחָלָל.

אֶל רוּם הַלְּבָנָה יִתָּכֵן שֶׁאַרְקִיעַ

אֶעֱשֶׂה מִין שִׁנּוּי חַדְגּוֹנִי וְעָגֹל

אַךְ גַּם לַלְּבָנָה יֵשׁ נִגּוּן שֶׁיּוֹגִיעַ

אֶת זֶה שֶׁלָּשִׁיר אֵינוֹ יָכוֹל.

אֵינִי מַבִּיטָה בְּזַנְבוֹת הַשָּׁבִיט

אַף לֹא אֶתְבּוֹנֵן בְּמֶרְכֶּבֶת הַשֶּׁמֶשׁ

אַךְ בַּלֵּב תְּפָעֵם לָהּ חֶמְדַּת תָּמִיד

שֶׁאַף פַּעַם אֵינָהּ מִתְמַמֶּשֶׁת.

כִּי כַּבְלֵי הַבָּשָׂר הֵן כְּשַׁלְשְׁלָאוֹת

בְּגִיל וָחֵן לֹא אֶזְכֶּה וְאֵדַע רַק יְגִיעַ,

אֶת לִבִּי אַאֲמֵּץ וְאֶפְרֹשׂ אֶזְרוֹעוֹת

אֶל מְחוֹז הַתִּקְוָה לְהַגִּיעַ.

תרגום: זיוה שמיר