אש ירוקה ורכה
עודכן: 16 בנוב׳ 2022
על ספר השירים: "הלא" מאת חמוטל בר-יוסף
פורסם: ידיעות אחרונות , 24/07/1998
...השפעה בלתי צפויה של ה'דקאדנס' בגילוייו העבריים (ראה ספרה המקורי והמחדש של חמוטל בר-יוסף 'מגעים של דקאדנס,' הוצאת אוניברסיטת בןגוריון) ניכרת בשיר המכאיב והאופטימי כאחד – 'אםִ:' „אם תצליח להצחיק את התינוק / יתעגל האוויר המצומק / ויהיה ירוק כמו מיץ של עינב / וינשוב מתוק ושובב // והאור שבראת יהי מרחף מרחוק / על פני כל הפנים התהומות מסביב[ / שהיו מצוררות, והאור יהיה חוק // ובקבר עמוק / המתים יינמסו / וגם כן יסכימו לצחוק"
(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)
שירה אש ירוקה ורכה
חמוטל בר–יוסף, הלא, כרמל, 100 עמ.'
קובץ שיריה השישי של חמוטל בר-יוסף (הראשון ראה אור ב(1971- כולל כמה מהשירים המעניינים והמרגשים שקראתי באחרונה. השירים הם סוריאליסטיים בעיקרם, עוסקים ב„הישגיו, מצוקותיו, חייו המסוכסכים" של האדם היוצר בכלל ושל האשה היוצרת בפרט (אם נשאל לצורך הטיעון את שורת הפתיחה של השיר 'דיוקנו של האמן כאיש זקן,' עמ' .(27 החידוש הוא בהתגברות מידת האומץ הדרושה כדי לגעת נגיעה נטולת אשליות באותן מיכוות אש אישיות, שבדרך כלל נהוג להסתירן מעין זר.
בשניים משירי הקובץ החדש 'מככבת' לאה גולדברג – אף היא, כמו חמוטל בר-יוסף, משוררת וחוקרת, או חוקרת ומשוררת. בשיר 'לאה גולדברג' כותבת בר-יוסף: „חלולה מכל יכולת לאהבה / נמצאה הנסיכה מתעוררת / והנה היא צרודה וכעורה / ומשוררת–חוקרת. // כל הראוי לאהבה מסורה / עד כדי הישרפות / מת או בגד או רמס וברח. / והמשרה? והספרות? // סגורה בטירה, מכורה לספרים נדירים, / היא תמשיך לעשן את חדרי נשמתה / גם עבור זה שנבזה באותה התמכרות" (עמ' .(28 מלבד איזכורים ליצירת לאה גולדברג, לסוגיה ולתקופותיה, יש בשיר הקצר הזה הזדהות עמוקה ושותפות גורל עם הדמות, שניווטה וניתבה את דרכה בלוליינות מדהימה בין האמוציונאליות הרבה שלה ופגיעותה ביחסי אנוש לבין האינטלקטואליזם האנין; בין כתיבתה הבלטריסטית והמחקרית, בין התרוקנותה מאהבה לבין הערצתה העיוורת את מושא אהבתה. דומה שגם בשיר 'פגישה עם משוררת' ניכרות הזדהות ושותפות גורל, כשבר-יוסף מדברת על „אש ירוקה ורכה בעיניה, / ובפיה שבע שפות חיות ומתות שאיננה זקוקה / לדבר בהן בקול רם" (עמ' .(29
מושאי מחקרה של חמוטל בר-יוסף – הספרות ה'דקאדנטית,' שנכתבה בהשראת הסימבוליזם הרוסי, והשתקפותה בספרות העברית – ניכרים בשירים במישרין ובעקיפין, בדרכים גלויות וסמויות. השיר הראשון, שעל שמו קרוי הקובץ, והמדבר על 'הלא' (מקבילו של ה,Nil- הריִק,( חושף אמת פנימית עמוקה, אך עושה זאת במיבחר מילים שצליליהן לעיתים חשובים לא פחות ממיטענן הסמאנטי ')ויקורזל כברזל,' 'זרועותי יזרעו,' 'שושנים משונות,' 'בחולות החולים,(' כבמיטב המסורת הסימבוליסטית, המעמידה, כטענת ורלן, את 'המוסיקה מעל לכל.' גם השיר השני כורך את הניתוח הלוגי עם „שנים–עשר שקי בשר." העולם החילוני נראה בשיר זה כעולם חלול שקשה לחיות בו: במקום יין לקידוש יש בו 'מכה של אלכוהול,' במקום אמונה יש בו „מזלות מרוקעים / בריק" (עמ' .(12 שוב 'מככב' כאן הריק (ה,(Nil- ובאופן פראדוקסאלי הוא מקבילו של הרקיע (ששמו נגזר מהיותו בעיני הקדמונים יריעת ברזל מרוקעת,( שעליו מרוקעים המזלות-הכוכבים.
השפעה בלתי צפויה של ה'דקאדנס' בגילוייו העבריים (ראה ספרה המקורי והמחדש של חמוטל בר-יוסף 'מגעים של דקאדנס,' הוצאת אוניברסיטת בןגוריון) ניכרת בשיר המכאיב והאופטימי כאחד – 'אםִ:' „אם תצליח להצחיק את התינוק / יתעגל האוויר המצומק / ויהיה ירוק כמו מיץ של עינב / וינשוב מתוק ושובב // והאור שבראת יהי מרחף מרחוק / על פני כל הפנים התהומות מסביב[ / שהיו מצוררות, והאור יהיה חוק // ובקבר עמוק / המתים יינמסו / וגם כן יסכימו לצחוק" (עמ' .(17
גם 'פואמה קטנה בפרוזה' ')האצבע,' עמ' (63-62 היא ניסיון מעניין בהלקאה עצמית מחויכת ואכזרית כאחת (מעין זו שאתה מוצא בשיר האוטו-אירוני 'סונט העגבנייה המיובשת,' עמ' ,(48 המזכיר את כתיבתם של הסימבוליסטים מבודלר עד פרישמן, ביאליק, שטיינברג וממשיכיהם.
את שיריה של חמוטל בר-יוסף ניתן לקרוא במישורי משמעות הולכים ומתרחבים, החל במישור האישי והלאומי, רצוף הפגעים והמכאובים, וכלה במעגל האוניברסלי ובמעגלים טרנסצנדנטיים. בצד המציאות הנגלית, משתרבבת פה ושם גם אותה מציאות וירטואלית מהספרים, וכדברי השיר 'בעולם:' „אנשים פנימיים, יודעי דבר, באים לי / במורדות של העולם הזה ...¸• קולם מדבר אליי בלשון של ספרים שמורים, / של בני משפחתי בעולם שבא לי בו" (עמ' .(50