ללא תכלית וללא תועלת (מורחב)

על האידיליה 'כחום היום' מאת שאול טשרניחובסקי

פורסם: תום ותהום- האידיליה של טשרניחובסקי (קובץ מאמרים) ע.בועז ערפלי, זיוה שמיר ועוזי שביט

הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון כץ , 1998.

מאמר זה הוא הרחבה של מאמר, הנושא אותה כותרת עצמה, ונתפרסם ב'עיתון 77', גיל' 91-92 אוג.ספט. 1987

(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)

א. טשרניחובסקי באידיליה וביאליק בפואמה

את עיקר מניינה של חטיבת האידיליות שלוב שאול טשרניחובסקי בעשור הראשון של המאה העשרים. אמנם, כבר בין ביכורי יצירתו כלול שיר לירי קצר-שורות וקצר-יריעה, שהר בתת-הכותרת "אידיליה", הוא השיר 'מוצאי שבת' (1897);>2 הערה< אך הז'אנר האידילי בהתגלמותו המשוכללת, רחבת-הטורים ורבת-הפרטים, הוא בעיקרו פרי ימי-הלימודים בהיידלברג וההכשרה המקצועית בלוזאן, הרחק מכפר המולדת שעל גבול קרים ואוקראינה. המרחק הגיאוגרפי והריחוק המנטלי נתנו אותותיהם באידיליות של טשרניחובסקי, שלא בו כדי לתקן ולחנך, להטיף ולהורות הלכה, כי אם בעיקר כדי להעלות בזיכרון ולתאר. הישן והרחוק עולים בהן מתוך אהבה ורחמים, עם מנוד-ראש מפוכח של מי שמבחין לא רק באורותיו כי אם גם בצלליו של העולם שנטש. דומה התבוננות זו להתבוננותו של בן, שעזב את ביתו והפליג למרחקים, בתמונת הוריו, שחיוכם הטוב ניבט אליו מבין קמטי הפנים, שכמשו בינתיים ובלו מזוקן. את תחושת האהבה, שיש עמה גם מטעם הדחייה את תחושת החמלה, שיש עמה גם ביקורת כואבת שמתוך רזיגנציה את תחושת הגעגועים, שאינה מבטלת את הפיכחון הריאליסטי - את כל אלה הצליח טשרניחובסקי לטעת באידיליות שלו, שהן לדעת רבים מפסגת יצירתו השירית.

בתחילת העשור הראשון של המאה העשרים, הוא העשור השני ליצירתו, פרסם טשרניחובסקי כמה וכמה אידיליות במקובץ. את 'הקפות' פרסם בתשרי תרס"ב (1901) את 'ברית מילה'ב בתרס"א ופרסם בתרס"ב את 'לביבות'ב בתרס"ב ופרסם בתרס"ג את 'כחום היום'ב בתרס"ד ופרסם בתרס"ה (את 'ברל'ה חולה' ואת 'הכף השבורה'ב ברוסיה, בחוזרו מלימודיו את 'חתונתה של אלקה'ב ערב עוזבו בפעם האחרונה את אודסה, לאחר המלחמה והמהפכה את ''שמחה לאו דווקא'ב בברלין לאחר שכבר נדפס 'ספר האידליות' שלו). באותן שנים עצמן - שנות מפנה המאה -ב גם ביאליק במקובץ את הפואמות הנודעות שלו, שנתפרסמוברובן ב'השלוח'. עיקר האידיליות של טשרניחובסקי ומכלול הפואמות של ביאליק בו אפוא במקביל בתוך פרק זמן קצר למדי.>3<

עם כניסתו של קלוזנר למע 'השלוח', נתאפשרה גם השתתפותו של טשרניחובסקי, מאוהדי הרצל ודרכו ה"מדינית", בבמה המרכזית של הציונות האחד-עמית. את 'לביבות' ו'כחום היום' כבר שלח טשרניחובסקי לביאליק, שנתמנה בתרס"ד לעורך המדור הספרותי של 'השלוח'. למרות היותו צעיר מביאליק, היה טשרניחובסקי בקי לא פחות מעורכו במבוכיה של "קרית ספר". השניים החלו דרכם בראשית שנות התשעים, אך בשלב זה של התפתחותם היצירתית, כבר זקף טשרניחובסקי לזכותו שני קובצי שירה, ואילו ביאליק זה אך פרסם את בכור ספריו, לאחר שנים רבות של דחיות ועיכובים.

ביאליק עקב בדאג�