המוזה בארץ המראות

על שיר האיגיון Jabberwocky מאת לואיס קרול

פורסם: חדשות בן עזר ,גיליון מס' 1693 ,01/11/2021


שירים של "איגיון" (אי-היגיון) אינם רוֹוחים במיוחד בלשון העברית, בעוד שבתרבויות נהנתניות יותר משלנו אפשר למצוא שירי nonsense רבים המאוכלסים ביצורים היבּרידיים, שוברי גבולות ומגבלות. התרבות של "ארון הספרים העברי" אוסרת כידוע על כלאיים ועל שעטנז, ומזהירה מפני השקיעה בהזיות אירציונליות, בחינת "ובמופלא ממך אַל תדרוש". תרבויות אחרות, לעומת זאת, מחבבות כאמור דמויות כלאיים ומפליגות בהנאה מרובה אל מחוזות החלום והפנטזיה.


ואף זאת: השפה העברית, שאינה שפה רב-הברתית או רבת-סמיכויות כמו אחדות מלשונות אירופה, ואינה מעודדת המצאת מילות portmanteau (מילות "הֶלחם"), המכליאות בתוכָן שתיים-שלוש מילים כדי ליצור מֵהן מילה אחת ארוכה. אליעזר בן-יהודה, למשל, שניסה לחדש מילים כמו-אירופיות באמצעות תרגומי-שאילה (כגון "שָׂח-רחוק" =טלפון או "גֵּיא-חיזיון" =תאטרון) יצר לאמִתו של דבר יצורי כלאיים שאינם מתיישבים עם הפָּרָדיגמה של הלשון העברית, ועל כן תחדישים מן הסוג הזה נִמחו מאוצר המילים הפָּעיל. מחַבּריהם של שירי להג ואיגיון דווקא אוהבים מילים כאלה, וכשהם נזקקים להן הם ממציאים אותן בעצמם.


בעברית המודרנית יש אמנם מילות portmanteau (מילות "הֶלחם") לא מעטות (מדרחוב, רכבל, מחזמר, מגדלור, זרקור, רמזור, אופנוע, קולנוע, כדורגל, כדורעף, שמרטף, ערפיח ועוד), אך גם היפות והמוצלחות שבהן אינן יעילות במיוחד כשמתעורר הצורך להשתמש בצורת הרבים שלהן (מדרחובים?! ). האנגלית, לעומת זאת, מלאה במאות רבות (אם לא למעלה מזה!) של הֶלחֵמים מוצלחים ושימושיים כגון brunch, medicare, faction, fantabulous, advertorial, buffeteria ועוד ועוד.

לפני כמאה וחמישים שנה, שוטט לואיס קרול באוקספורד בין היוּבלים של נהר התמזה שבצִדם עתיד היה הסופר ג'רום ק' ג'רום לסיים עשור לאחר מכן את מסעיו רבי העלילה המסופרים בספרו הנודע "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)". אגב שוטטות, הוא התבונן באחד מעצי הגן של "כריסט קולג'" (שבּו נמנה עם סגל החוקרים תחת שמו האמיתי צ'רלס לוטווידג' דודג'סון). העץ, שענפיו המרובים והמתפתלים דמו בעיניו ליצור ההידרה מהמיתולוגיה היוונית, שימש לו מקור השראה לחיבור שירו על המפלצת "גַ'בֶּרווקי".


ה-"Jabberwocky" מאת לואיס קרול הוא משירי האיגיון הידועים ביותר בעולם. הסופר שילבוֹ בספרו "מבעד למראָה ומה אליס מצאה שָׁם" משנת 1872, ומאז תורגם שיר זה לשפות רבות. הַמפּטי דַמפּטי, גיבור הספר, מפָרש בעצמו את הבית הראשון של השיר "ג'ברווקי", אך שאר הבתים נשארים ללא "מקראות מפורשות", ומציבות לפני הקורא אתגר פרשני. כך, למשל, על הקורא להבין בעצמו שהתואר המומצא "frumious" הוא לאמִתו של דבר הֶלחם של המילה "fuming" (מעשן, נושף) ושל המילה "furious" ("כועס").


לשיר שלפנינו שני תרגומים ידועים – "פִּטְעוֹנִי" מאת אהרן אמיר ו"גֶּבֶרִיקָא" מאת רינה ליטווין – וקומץ של תרגומים אחרים, ידועים פחות. אחרי ששקלתי חלופות אחדות, בחרתי לתרגם את שמו של היצור המפלצתי Jabberwocky בשם "בר-ירבוע". ומדוע בחרתי דווקא בשם זה? משום שהיצור העכברי הקופצני, בעל הזנב הארוך והרגליים הדקות והארוכות, המכוּנה בעברית "ירבּוּע" נקרא באנגלית "jerboa", ודמותו בעלת הכיעור המפלצתי של היצור הדמיוני שלואיס קרול כינהו בשם Jabberwocky אף היא ניחנה בזנב ארוך וברגליים מהירות ודקות, כמתואר באיורים שבספר "מבעד למראָה". השם "בר-ירבוע" בעל ארבע ההברות נראה לי על-פי צורתו וצליליו שווה-ערך הולם ל-Jabberwocky האנגלי:


Jabberwocky / by Lewis Carroll


`Twas brillig, and the slithy toves

Did gyre and gimble in the wabe:

All mimsy were the borogoves,

And the mome raths outgrabe.


"Beware the Jabberwock, my son!

The jaws that bite, the claws that catch!

Beware the Jubjub bird, and shun

The frumious Bandersnatch!"


He took his vorpal sword in hand:

Long time the manxome foe he sought --

So rested he by the Tumtum tree,

And stood awhile in thought.


And, as in uffish thought he stood,

The Jabberwock, with eyes of flame,

Came whiffling through the tulgey wood,

And burbled as it came!


One, two! One, two! And through and through

The vorpal blade went snicker-snack!

He left it dead, and with its head

He went galumphing back.


"And, has thou slain the Jabberwock?

Come to my arms, my beamish boy!

O frabjous day! Callooh! Callay!'

He chortled in his joy.


`Twas brillig, and the slithy toves

Did gyre and gimble in the wabe;

All mimsy were the borogoves,

And the mome raths outgrabe.


בר-ירבוע / מאת לואיס קרול


כֵּרָה קְרֵבָה. שְׁלַל צְפַרְדּוֹנִים

כְּבִסְמַרְמֹרֶת חָג בָּאָחוּ:

לֵאִים רָבְצוּ הַסְּמַרְתּוֹרִים,

חֲזַרְזִירִים יִצְרָחוּ:


"יַלְדִּי, מִבַּר-יַרְבּוּעַ בְּרַח!

מֵעֹז טְלָפָיו, מִחֹד חַטַּיִם!

מִכְּנַף זַפְזָף מַהֵר וּפְרַח,

מִחִישׁ-בָּז-מַצְבֵּטַיִם!"


בַּיָּד אֶת קְטַל-סֵיפוֹ לָקַח:

אֶת רֹאשׁ אוֹיְבוֹ עֵינוֹ תָּתוּר - -

וְתַחַת עֵץ הַתֹּף הוּא נָח,

נִצַּב אֲחוּז הַרְהוּר.


וּבְעוֹד רַעֲיוֹנוֹתָיו רָצִים,

עָף-זִיק-מַבָּט שֶׁל בַּר-יַרְבּוּע,ַ

נוֹשֵׁף-רוֹשֵׁף בֵּין הָעֵצִים,

קוֹלוֹ כְּבַעַרְבּוּעַ!


אַחַת וּשְׁתַּיִם! כֹּה וָכֹה,

אֶת קְטַל-סֵיפוֹ מִרְטֵשׁ בְּלִי-חַת!

הִפִּיל חָלָל, שָׁב אֶל בֵּיתוֹ

עִם רֹאשׁ אוֹיְבוֹ בַּיָּד.


"חִסְכַּלְתָּ בַּר-יַרְבּוּע, בְּנִי?

אֶל זְרוֹעוֹתַי בּוֹא, יֶלֶד-פָּז!";

צַהֲלוּלִים, צִיל-רְנָנִים!

עָלַז הָאָב, פָּחַז.


כֵּרָה קְרֵבָה. שְׁלַל צְפַרְדּוֹנִים

כְּבִסְמַרְמֹרֶת חָג בָּאָחוּ:

לֵאִים רָבְצוּ הַסְּמַרְתּוֹרִים,

חֲזַרְזִירִים יִצְרָחוּ.


מאנגלית: זיוה שמיר


בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת נהנו אזרחי המדינה הצעירה מתכנית הרדיו החודשית "שלושה בסירה אחת", שהייתה כה פּוֹפּוּלרית עד שאת השבתות שבהן שודרה התכנית כינה נתן אלתרמן בשם השנון "שבת סירה". באחת התכניות של "שלושה בסירה אחת", עת הצטופף כל עם ישראל ליד מַקלט הרדיו, שודר שיר כמו-כנעני (מאת אהרן אמיר? בנוסח אהרן אמיר?), שכותרתו "זֶמֶר אביבים", וכל כולו נוֹנסֶנס גמור ("שַׁלְבּוּק סַרְפֵּי מָגוֹד עַלִיז / חִלְזֵי צִפְעוֹן פָּרְגּוּ עָזִיז / וּשְׁלֵי מַרְקִיז / פָּלְזוּ בִּמְחִיז", וגו').


מתברר שפעם הייתה הספרות העברית "גיבורת תרבות" כה מוּכּרת, ידועה ומקובלת בקרב הציבור הרחב, עד שניתן היה להציבהּ על לוח המטרה ופֹה ושָׁם גם לכַוון אליה חִצי לעג אחדים. כל מאזיני התכנית "שלושה בסירה אחת" ידעו והבינו במה ובמי מדובר. היו זמנים... היום "גיבורי האי-תרבות" שלנו, שאותם כל אחד מכיר ויודע, אינם אלא אותם פוליטיקאים וסלבּריטאים, שדמויותיהם הנלעגות מרצדות בתכניות ההומור והסָטירה על המִרקע וממלאות אותו עד אפס מקום. ועל כך קונן הנביא: "לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא-יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא" (עמוס ה, יג).