top of page

שקיעת המערב

100 שנים להופעת הרומן "הר הקסמים" מאת תומס מאן


גרסה מתוקנת של הרשימה "הרחק משאון החיים" על ספרו של תומאס מאן 'הר הקסמים',  'מעריב', כ"ט באדר ב' תשל"ח, 7.4.1978.


כשנתיים לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה, ביקר תומס מאן את אשתו בסנטוריוּם של חולי שחפת בדאבוס-פְּלאץ שבקנטון גראוּביגדן. במהלך שהותו בכפר הנופש האלפִּיני לקה הסופר ברֵיאוֹתיו, והרופאים יעצו לו לִשהות במקום כחצי שנה, אך הוא עזבוֹ מקץ שלושה שבועות. את חוויותיו ואבחנותיו מימי שהותו הקצרה בדאבוס הזדרז תומס מאן להעלות בסיפור-קצר הומוריסטי בשם "הר הקסמים" שכתיבתו לא נשלמה.


בינתיים פרצה "המלחמה הגדולה", ותומס מאן העמיק את עניינו בבעיות תרבות וחֶברה ובשאלת זהותה של גרמניה בעידן המודרני, אף פִּרסם את הגיגיו באסופת מסות שנשאה את השם "מחשבותיו של אדם לא פוליטי". את הרעיונות שנתגבשו במסות יצק מאוחר יותר לתוך דפוסיו של הסיפור הקצר הבלתי-גמור, שהתרחב והיה לרומן אידֵאי ארוך ומעניין שראה אור רק ב-1924. פרטים מאלפים אלה כלולים במונוגרפיה "תומס מאן", פרי-עטה של המבקרת איגנַס פויירליכט, שחקרה את ארכיונו של הסופר בציריך.

הרומן הוא כעין אגדת קסמים שעברה מספרי האגדות הישנים אל המציאוּת המודרנית. גיבורו, מהנדס צעיר מהמבורג בשם הנס קסטרוֹפּ, מבקר את בן-דודו יואכים ב"ברגהוף" – סנטוריוּם מהודר בדאבוס-פְּלאץ. הנס קסטרוֹפּ מתכוון מלכתחילה לשהות במקום שלושה שבועות בלבד, אך מחמת פגם שמתגלה בריאותיו, הוא נשאר בדאבוס שבע שנים תמימות. מצעיר "פשוט", בעל תחומי התעניינות צרים ומוגבלים, הוא מרחיב את אופקיו ונעשה "בן אונים לחיים". בזמן שהותו בסנטוריוּם הוא מתאהב בקלוודיה שוֹשָא, רוסייה צעירה ששמה בכתיב צרפתי (Chauchat) עשוי לרמז על ייחומהּ החתולי, אך למעשה היא אישה רגישה ואינטליגנטית, והשם ניתן לה כנראה בשל התכונות הדמיוניות שהמחבר תולה באישיותה.


הנס קסטרוֹפּ מבלה את עִתותיו בקריאה, בלמידה ובוויכוחים אינטלקטואליים. הוא פוגש בסנטוריוּם שני בני-פלוגתא מעניינים וחריפי-שכל: סטמבּריני המשכיל ההומניסט, הדוגל בדמוקרטיה ובקדמה, ונאפטא, היהודי המומר שהפך ליישועי, והמטיף לשמרנות יתֵרה ולאורַח-חיים מוֹנַסטי. קלוודיה, שבינתיים עזבה את הסנטוריוּם, חוזרת אליו בחברתו של פפרקורן, בעל מטעים עשיר, ושוב עוזבת בעקבות התאבדותו של האחרון.\


פריצתה של מלחמת העולם הראשונה שָׂמָה קץ לאווירת הרוגע שנשתררה ב"ברגהוף", וקסטרוֹפּ עוזב את המקום.הוא מגויס ויוצא לשדה הקרב, יציאה שלמרבה הפרדוקס יש בה מן ההיוולדות והיציאה אל החיים, לאחר השהות ההֶרמטית בסנטוריוּם המקבילה לכעין מצב עוּבּרי.


את "הר הקסמים" ניתן לקרוא כרומן רֵאליסטי, המכיל תיאורי נוף טבעי ונוף אנושי הנחרתים היטב בזיכרון בזכות עָצמתם ומהימנותם. יש בו גם יסודות ממסורת רומן חניכה שהיה אופייני לתקופת ההשכלה, נוסח "וילהלם מייסטר" של גתה ו"היינריך הירוק" של קלר. הנס קסטרוֹפּ מבלה שבע שנות "לימודים" בסנטוריוּם הבין-לאומי בדאבוס – שנים שבהן הוא מעצב את אישיותו ומכשיר את עצמו לקראת היציאה לשדה הקרב – לזירת החיים. ההשכלה שהוא רוכש בבית-ההחלמה היא "הֶרמטית", הן במובן המילולי של המילה, הן במובנה הספציפי והמסומנן (marked) מתחומי האלכימיה.


המסַפּר רומז שלפנינו גם רומן על בעיות העידן והזמן, וכי הזמן הוא אחת "הנפשות הפועלות" ברומן. ואכן, הזמן מתרחב ומתכווץ כאן חליפות, בהתאם להלוך-רוחו של הגיבור, ויחסיותו של הזמן היא גם אחת התֵּמוֹת המרכזיות ברומן, המלַוָוה אותו כלַייטמוטיב.


הסנטוריוּם אינו רק מקום מרפא רֵאליסטי, אף אינו רק תשקיף בזעיר-אנפין של אירופה השוקעת. מבקריו אינם רק נציגים של הכוחות המתנגשים שהביאו לשקיעתה של אירופה בשנים שקדמו למלחמות העולם. "ברגהוף, וחוליו מייצגים, בנוסף למאבקי העידן והזמן, גם מאבקים גלובליים ורב-דוריים בין מערב למזרח, בין הומניזם לטוטליטריות. ואולם, מאבקים אלה אינם מתארים באורח חד-צדדי, בצבעי שחור-לבן. נאפטא היישועי, למשל, מטיף לסיגף ולסתגלנות, אך גם אוהב חיי מותרות. הוא דוגל בעניינים אירציונליים, ובעצמו מפגין כושר לוגי מדהים. הוא מאמין בחמלה ובטרור, בעת ובעונה אחת. הוא מטיף לנאו-פרימיטיביזם, בז למדעים, ובעצמו מתגלה כמלומד רב-תחומי.


המאבק על נפשו של קסטרוֹפּ חורג אפוא מן הסכֵמה של המיסטֶריות מימי הביניים, שבהן נאבקים שני כוחות – אלוהיים ושטניים – על נפשו של האדם, הגם שסכֵמה זאת מבצבצת לפעמים מבין שיטי הטקסט. והָא ראָיה: קסטרוֹפּ, ששמו נגזר כנראה מהלחמת השמות קסטור ופולוקס (בניו התאומים של זאוס) מצייג כאן אדם שתאומים מתרוצצים בקרבו. גיבורו של תומאס מאן הוא "כָּלאָדָם" ששני כוחות נאבקים על זכות הבכורה על נפשו.


אולם, אין לפנינו רומן של אידֵאות בלבד. דמויותיו אינן דמויות פלקטיות שנגזרו לשם הצגתם של רעיונות פילוסופיים, ותוּּ לא. לא נפקד כאן מקומו של "סכסוך האהבים" – מיסודותיו המהותיים של כל רומן. בשבעת החודשים הראשונים לשהותו במוסד הרפואי, קסטרוֹפּ מהרהר בלי הרף בקלוודיה וחושק בה, ואחרי לילה אחד במחיצתה באה לקִצה כל ההתנסות המינית שלו בתקופת החלמתו ב"ברגהוף", אך הוא ממשיך לדבר שוב ושוב על סודות האהבה, תוך שהוא מדגיש את האנלוגיה בֵּינהּ לבין המחלה. לדבריו, גם האהבה וגם המחלה מחוללות באדם אותם תהליכים אלכימיים מופלאים הנותנים לו כוח להתייצב בשתי רגליו על קרקע המציאוּת ולהתמודד עם הקשיים שהחיים מזמנים לו.


בהקדמה לספר העיר המחבר שלסיפורו יש "מגע כלשהו עם האגדה", ואכן, כותרתו – "הר הקסמים" – מעלה את אחד משמותיו של ההר שעליו מתאספות המכשפות בליל ולפורגיס, לפי הפולקלור הגרמני, ולפיכך נקרא הפרק האחרון של החלק הראשון, שהוא אחד משיאיו של הרומן, בשם "ליל ולפורגיס". הנס קסטרוֹפּ, המבלה בסנטוריוּם שבע שנים, בניתוק משאון החיים, דומה במובן מסוים ל"הנס בר המזל" מאגדות האחים גרים שעבד בשירות אדוניו שבע שנים תמימות.


המִספָּר "שבע" – מספר מאגי האופייני לאגדות – מונח ביסודו של "הר הקסמים". הספר מכיל שבעה פרקים (אין חפיפה ביניהם לבין שבע שנות שהותו של הגיבור בבית המרפא). הנס קסטרוֹפּ התייתם בגיל שבע, ומחליט לעזוב את הסנטוריוּם בימים האחרונים של חודש יולי, הוא החודש השביעי.את לילו עם קלוודיה הוא מבלה אחרי שבעה חודשי שהות במקום. יואכים שהה בסנטוריוּם שבע שנים, והוא נפטר בשבע בערב. קלוודיה מתגוררת בחדר מספר שבע, ואילו קסטרוֹפּ בחדר מספר 34, שאם מצרפים את ספרותיו זו לזו (3 + 4) מתקבל המספר "שבע". ההומניסט הנלהב, שגילו בין שלושים לארבעים, חוזר ומהנהן שוב ושוב באיטלקית "סי" ("כן" באיטלקית), ואין לשכוח ש"סי" הוא גם התו השביעי בסולם הצלילים. אכן, לפנינו אגדה בת המאה העשרים – אגדה המשתאה מול סודות המחלה והמוות, ומוליכה אל המסקנה שההתקסמות מן המוות מובילה למרבה הפרדוקס לאהבת החיים.

מרדכי אבי-שאול, המתרגם המובהק של תומס מאן, מגיש לדברי העטיפה של הספר – מהדורה מתוקנת של "הר הקסמים". האוּמנם?


השוואת המהדורה שראתה אור בשנת 1955 – שנת פטירתו של תומס מאן – מעידה שהמתרגם לא מצא לנכון להטיל תיקונים בתרגום הישן, למעט תיקונים מזעריים. כך, למשל, המילים הארמיות ("בזילותא", "בריהוטא", "מסתמא", וכד') הומרו בשווי-הערך העבריים שלהם, אך גם במגמה זו לא ניכרת שיטתיות (בעמוד 206 של החלק הראשון נשארה המילה "זילותא" כסרח-עודף של התרגום הישן). שינויי הלקסיקון הקלים המשולבים במהדורה החדשה תורמים אמנם לרהיטות הקריאה ("דלילים" במקום "דרים"; "שיעורי קומה" במקום "כברות", וכדומה), אך המהדורה ה"המתוקנת" עדיין מכילה עשרות ומאות משפטים, בייחוד בקטעי-השיח, הזועקים לשינוי ולמודרניזציה (כגון, "הרי מראה לך כאילו כבר זכית בגדילי-חרב", או "אינך יכול לתבוע שאבין לשון-סורסי שלכם"). גם מגמתו של המהדיר להמיר מילים לועזיות בעבריות אינה מגלה עקיבות ("אינטרנציונלי" אכן הומר ב"בינלאומי", אך המילה "יוריסטן" נשארה בעינה). היטיב המתרגם לעשות, ולא הותיר במהדורה החדשה את ציון-המקום "שוטלנד", שבא במהדורה הקודמת. ציון-מקום זה אִכלס את הספרים המתורגמים מגרמנית בימי-ילדותי, ומאחר שלא מצאתיו באטלס, או על-גבי-הגלובוס, חשבתי לתומי שמדובר במקום מוזר ומסתורי – ארץ השוטים וכסילים, או מקום עינויים שבו מייסרים בשוטים ובעקרבים – עש שהסתבר לי שאינו אלא סקוטלנד.


פרט לאלה יש בספר שינויי כתיב מעטים ושינויים קלים אחדים בסידור הפְּסקות. ואולם, בעיקרו של דבר, לפנינו אותו תרגום עצמו, ללא שינויים מהותיים. חבל שהמו"ל לא נתן את דעתו לכלל-הזהב הקובע שיצירה גדולה ערכה קיים ועומד לדורי-דורות, אך תרגומהּ של יצירה גדולה ראוי שיתחדש מדי דור ודור.


Comments


bottom of page