פשוט לכאורה, מורכב כהלכה

היינריך היינה / מבחר שירים ומכתבים

תרגם לעברית והוסיף פרקי ביוגרפיה: שלמה טנאי / הוצאת רשפים, 1990

פורסם: ידיעות אחרונות 06/04/1990

(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)

חייו ויצירתו של היינה עמדו תמיד בסימן הפראדוקסים העזים וחסרי הפשרה: היהודי שנולד בגרמניה כמה שנים לאחר המהפכה הצרפתית, באווירה של אמנציפציה ופריקת כבלים, ושהמיר את דתו כדי שייטב חלקו בעולם-הזה, היה כמדומה גם ראשון הנמלטים מגרמניה מאימת ה"FUROR TEUTONICUS" אל המערב הסובלני כלפי זרים. אך גם במערב הליברלי לא מצא המשורר מנוח, לא בחייו ולא לאחר מותו: מצבתו המטולטלת הפכה שם-נרדף ל"צלם" - לנפש התועה בין העולמות, והוא שלא נקבר כיהודי היה בדיעבד, באופן פראדוקסלי וכמעט אירוני, סמל ומשל לגורלו הטראגי והנפתל של היהודי הנודד.

שירתו, שגילמה בדקות הישגיה את אחת הפסגות הוודאיות של הרוח הגרמנית, היתה גם סמל הזרות והניכור - שירה שיכול היה לחבר רק מי שמשקיף על הארץ מנגד ואינו מסוגל להתערות בה כאזרח. ומצדו השני של המיתרס, רק משחצה היינה את כל הקווים והסייגים, והשקיף על היהדות ממרומי מגדל-הפעמונים של הכנסייה, יכול היה לכתוב אחדים מן השירים היהודיים ביותר שכתב אי פעם משורר כל שהוא, יהודי או בן לאומות-העולם. ומצד אחר, נושאיהם האוניברסליים והבלתי-מתיישנים של רבים משיריו - הבדידות והגעגועים לקרבה ולהבנה, האהבה הנואשת ומכאוביה, הרצון להימלט מכל ההבלים וגם הכיסופים לשים קץ לנדודים, הם כולם נושאים קודרים וטראגיים ביסודם, אך המשורר גם ידע תמיד לצקת בהם לא מעט הומור ואירוניה ולהצניע מאחורי כל אמירה טעונת-רגש חיוך וולטריאני מפוכח, ההופך את הטראגיקה על פיה.

כל התכונות הפראדוקסליות הללו קסמו למשוררים רבים, שמצאו בשירי היינה מקור השראה בלתי-נידלה, וכן למתרגמים רבים, שלא חדלו מלנסות לכבוש את המוזה