צומת של התחלות

הלל ברזל / תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו (כרך א: שירת חיבת ציון) ספרית פועלים, 1988

פורסם: הארץ 20/05/1988


(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)

חקר הספרות העברית אינו יכול להתהדר במפעלים גדולים רבים שהושלמו בהתאם לקווים שהיתוו להם יוזמיהם. אין לנו היסטוריות מוסמכות כדוגמת מפעליהם המונומנטליים של אוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג', אין מהדורות אקדמיות דפיניטיביות מושלמות, המקיפות את כלל יצירותיהם של הגדולים בסופרינו, סופרי מופת מן המאה ה-19, כדוגמת יל"ג וסמולנסקין, אף לא זכו עד עצם היום הזה למונוגרפיה ולביבליוגרפיה, ואפילו ביאליק לא זכה למונוגרפיה שלמה ולביבליוגרפיה ראויה לשמה. בקצרה, כל אותם מפעלים, התובעים עבודת צוות אפורה ומאומצת בת שנים רבות, ללא ברק ותהילה מיידית, אינם בנמצא. לעומת זאת, נמצא אין-ספור מפעלים קטנים, שגם אם נוצרו עם ניצוצות של שאר-רוח ודמיון-יוצר, אין בהם כדי לקדם את המחקר קידום אמיתי ומשמעותי.


על כן שמחתי כשהגיע לידי ספרו של הילל ברזל, שהוא כרך ראשון בסדרת ספרים בתולדות השירה העברית מחיבת-ציון ועד ימינו. בצד מפעלו המונומנטלי של גרשון שקד בתולדות הסיפורת העברית, הולך ונרקם לו מפעל מקביל, שהיעדרו מורגש ביותר לכל מי שעוסק בהוראת הספרות ובחקרה. שירת חיבת-ציון, שהיא חטיבת שירה זנוחה ומזולזלת במקצת זוכה כאן להארה, בשל חשיבותה ההיסטורית כצומת של התחלות חשובות. עם התרופפותה של ההגמוניה של יל"ג והתרופפות כוחות היצירה שלו, עוד בשנות חייו האחרונות של "הארי" במשוררי ההשכלה, ניתן ר השירה" לעשרות משוררים מינוריים, שהתנבאו לעתים קרובות בסגנון דומה. רובם ככולם חיבבו את השיר הלירי קצר-השורות, את האלגוריה הלאומית ואת ההימנון (לא במקרה מסמן הילל ברזל את גבולות התקופה בין שני הימנונות נודעים), אשר נתנו לכאורה ביטוי לגעגועים לציון, ולמעשה הביען ערגה ל"איזו ארץ פלאות" ערטילאית וחלומה שמעבר לים. שירתם נתנה לכאורה ביטוי לסבל הרב מנשוא, שהיה מנת חלקו של היחיד ושל הציבור באותה העת, ולמעשה שירה זו בה לא אחת מתוך נחת ושביעות רצון עצמית. מכל מקום, עם הופעתם של ביאליק ושל טשרניחובסקי בעשור האחרון של המאה ה-19, כבר לא היה בכוחה של שירה זו לשכנע ולעורר הזדהות.


סופרי אודסה, שהתנגדו גם לדרכן ה"פוליטית" של אגודות "חובבי ציון" ולא רק לדרכי השיר של משורריהן (שכונו בפיהם בשם "חוב