'הסתכלות בדבורה': דיוקן המשורר כאיש זקן

לאה גולדברג משלחת עוקץ במקטרגיה

פורסם: פגישות עם משוררת.: מסות ומחקרים על יצירתה של לאה גולדברג, ערכו רות קרטון-בלום, ענת ויסמן , המכון למדעי היהדות, האונ' העברית וספרית פועלים, 2000

(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)

'הסתכלות בדבורה' הוא מחזור (ציקלוס קטן ממדים, ובו שלושה שירים קצרים השונים זה מזה במזגם ובצורתם. לאה גולדברג חיברה ופרסמה אותו בשנת 1962 כשמשוררים ומבקרים צעירים בני "דור המדינה" התקיפוה חדשות לבקרים, והיא ביקשה להיפרע מהם.>1 האנלוגיה בין המשורר ויצירתו לבין הדבורה - דבשה ועוקצה - היא כידוע מוסכמה ספרותית עתיקת יומין: שורשיה נעוצים בקלאסיקה העברית והיוונית-רומית, ונופיה מגיעים עד משלי לאפונטין וקרילוב, אף הרחק מעבר להם. מן המשל הנאוקלאסי של ספרות העולם עברה מוסכמה זו, בטרנספורמציות שונות, גם לשירה העברית הנאוקלאסית (באופן מיוחד לשירי יל"ג ומשליו),>2 וניתן לאתרה גם בשירתו הרומנטית של טשרניחובסקי ובשירתו הסימבוליסטית של שטיינברג, ששאבו לא אחת את תכניהן וצורותיהן מבארות הקלאסיקה והנאוקלאסיקה.>3 ראוי בהקשר זה לזכור ולהזכיר כי 'עמא דדהבא', גדול שיריו של טשרניחובסקי - מחזור הכולל שבעה שערים ובהם עשרים וארבעה שירים בתוספת שיר חתימה - נסב כולו סביב הכוורת וחיי הדבורים, כמציאות וכמשל.>4

מצד אחד לפנינו אפוא כעין "משל חיות" - ז'אנר דידקטי שנתחבב על משוררים נאוקלאסיים שכלתניים, מחבריה של שירת הגות מופשטת החותרת ל"מוסר השכל" אינטלקטואלי אך מהצד האחר לפנינו שיר מודרניסטי בתכלית, פסוידו-לוגי בעיקרו, השובר את המחיצות שבין שכל לרגש ואומר דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת. ככלות הכול, השיר שלפנינו אינו חותר ל"מוסר השכל" או לאיזו מסקנה רציונליסטית מוגדרת, כבמסורת המשל, ואין בו אף לא אמת אחת קבועה ונחרצת. רובו מתאר - בניגוד למוסכמות שנשתגרו בשירה ההומניסטית לפלגיה ולדורותיה - דבורה זקנה ותשושה החושפת עוקץ מאיים, ולא דבורה פזיזה ומפזזת המעניקה לאדם מדבשה. זהו, לאמיתו של דבר, שיר אישי עד מאוד - וידוי של משוררת מזדקנת, שתש כוחה, על פחדיה מן הכליה הממשית והמטפורית (וכן על תאוות הנקם שלה במקטרגיה הצעירים הששים להציגה בקלונה), ולכן עיקרו במטען האמוטיבי של הדברים. ואולם, מאחר שמדובר בעולמה הפנימי של משוררת דעתנית, קשה להפריד כאן בין רגש לאינטלקט. יש בשיר מזיגה אישית של רגשי נחיתות, נמיכות רוח וחמלה עצמית ושל רגשי עליונות ובוז כלפי מבזיה. מבין השיטין עולה אישיות קרועת ניגודים: אישיות חלשה וזקוקה לכתף תו, שמכל מחוותיה עולים איתותי מצוקה ובעת ובעונה אחת, גם אישיות גאה ומתנשאת, החדורה הכרת ערך עצמה ומתבוננת בסובביה בתחושה של "מה לי ולהם?". במסווה של שיר אובייקטיבי ו�