אגדת הכינור האבוד

עשור לפטירתה של יהודית הנדל (23 במאי 2014)

סיפור "תמים" ובו חשבון נפש פוליטי חתרני

סיפורהּ הקצר-הארוך של יהודית הנדל "אגדת הכינור האבוד", בדומה ל"חצוצרה בוואדי" של סמי מיכאל, נסב סביב מוטיבים של מוזיקה וטרגיקה ברובע דלַת העם של חיפה. ואולם, סמי מיכאל כתב רומן ראליסטי, שסמליו אינם מטשטשים את המציאוּת הליטֶרלית "כמוֹת שהיא", ללא כחל ושרק. סיפורה הקצר-הארוך של יהודית הנדל "אגדת הכינור האבוד", לעומת זאת, מזכיר בסגנונו ובנימתו הפסידו-נאיבית אגדות ילדים ונוער הטעונות במוּסר השׂכל בדבר חוסר הקורלציה שבין הכשְׁרון היצירתי לבין המעמד החברתי.

סיפור זה מזכיר לכאורה אגדות כדוגמת "שלוש הטוֹווֹת" של האחים גרים (1857), "הנסיך המאושר" של אוסקר ויילד (1888) או "שלוש אחיות" של עגנון (1937). אצל אוסקר ויילד ואצל עגנון נוסף גם הרעיון הסוציאליסטי בדבר ניצול העשוקים בידי בני המעמדות העליונים, שלִבּם גס במי שאינו שייך ל-milieu החברתי-כלכלי שלהם. הללו רואים במשרתיהם (עוזרות בית, תופרות, טַבָּחים, סַפָּרים, רַכָּבים וכו') כעין אובייקט – כלי העומד לשירותם, ולא בן-אדם בשר-ודם.

האגדה של האחים גרים מלמדת שאין להפר נדר, וכי יש לכבד את העושים במלאכה, אפילו הם כעורים ונחותים למראה. סיפורו של ויילד מלמד ש"לא כל הנוצץ זהב": הנסיך העשיר והמפונק, שהכול קינאו בו, למעשה לא היה מאושר כלל וכלל, חרף מעמדו המוצק ועושרו הרב. הנסיך לא הכיר את המציאות העגומה שמחוץ לד' אמותיו, ולא ידע שאת מלבושיו המהודרים תופרים עשרות חייטים, שבקושי רב מוצאים את לחמם. סיפורו של עגנון מתאר שלוש תופרות עניות, התופרות כתונת כלולות לכלה עשירה. למרבה האירוניה המרה, הן העריריות, שלא פסקה גניחה מלִבָּן, תופרות כתונת כלולות לבִתו של גביר עשיר, בעוד שלהן אין כסף אפילו לתכריכים ואין להן דבר חוץ מעורן על בשרן, "ואף הוא מזקין ותושש". התלכדותם של לובן בגד הכלולות ולובן התכריכים מלמד שסיפור קצרצר זה הוא לאמִתו של דבר סיפור רחב-יריעה. אמנם ממדיו קטנים למראה, אך הוא מקיף את החיים, מעלומים ועד לזִקנה ומוות.

סיפורו הכמו-אגדי של עגנון "שלוש אחיות" אף מלמדֵנו כי העור גם הוא מלבוש – המלבוש שברא הקב"ה לברואיו – והמלבוש שתופרות שלוש האחיות למחייתן מחקה למעשה את מלאכת הבּריאה. אלא שהיצירה, או הבּריאה, של שלוש האחיות העניות לא עלתה יפה: המלבוש הוכתם בדם לִבּן, ועל כן אין הן מקבלות את שכרן. גערתו הנזפנית של הגביר ושלילת השָׂכר מן התופרות שהכינו את הבגד בדם לִבָּן הן שיא חוסר הצדק החברתי. בסימאונו אין הגביר זוכר כי גם גופו-מלבושו ניתן לו בהשאלה, וכי אין הוא זכּאי להשפּיל את העני הטורח למענו ומתבלה עד תשישות כדי שהוא, העשיר הנהנה מכל הפריווילגיות, יבלה את עִתותיו בנעימים.

ה"אגדה" המוזיקלית של יהודית הנדל מתרחשת בשכונת בת-גלים שבפאתי חיפה בתקופת המנדט הבריטי, בשנים שקדמו למלחמת העצמאות. באותה עת גרו במקום, במחיצה אחת, יהודים וערבים, אנגלים וטמפלרים, וָתיקים ו"עולים חדשים". האווירה הבין-עדתית והבין-דתית