Do Not Go Gentle into That Good Night / Dylan Thomas

Do Not Go Gentle into That Good Night

Dylan Thomas (1947)


Do not go gentle into that good night,

Old age should burn and rave at close of day;

Rage, rage against the dying of the light.


Though wise men at their end know dark is right,

Because their words had forked no lightning they

Do not go gentle into that good night.


Good men, the last wave by, crying how bright

Their frail deeds might have danced in a green bay,*

Rage, rage against the dying of the light.


Wild men who caught and sang the sun in flight,

And learn, too late, they grieved it on its way,

Do not go gentle into that good night.


Grave men, near death, who see with blinding sight

Blind eyes could blaze like meteors and be gay,

Rage, rage against the dying of the light.


And you, my father, there on the sad height,

Curse, bless, me now with your fierce tears, I pray.

Do not go gentle into that good night.

Rage, rage against the dying of the light.




אל נא תלך בלאט אל חיק החשכה

דילן תומס (1947)


אַל נָא תֵּלֵךְ בַּלָּאט אֶל חֵיק הַחֲשֵׁכָה,

זִקְנָה תִּמְרֹד עַד כְּלוֹת בָּאוֹר הַמִּתְמַעֵט,

קוּם, זְעַק חָמָס בְּטֶרֶם בּוֹא יוֹמְךָ.


הַחֲכָמִים יַצְדִּיקו אֹפֶל נְכוֹחָה,

כִּי לֹא יָדַע דְּבָרָם בְּרָקִים מַלֵּט.

לֹא יִפְסְעוּ בַּלָּאט אֶל חֵיק הַחֲשֵׁכָה.


הַצַּדִּיקִים בְּבוֹא יוֹמָם בּוֹכִים אֵיכָה

קָצְרָה יָדָם בְּרִפְיוֹנָם זֵר-עָר לָשֵׂאת.*

אַף הֵם יִזְדַּעֲקוּ בְּבוֹא הַחֲשֵׁכָה.


פְּרָאִים שֶׁשָׁרוּ לַחַמָּה בְּהִלּוּכָהּ,

וְהִתְגַּלָּה שֶׁאַף חָטְאוּ לָהּ חֵטְא,

גַּם הֵם לֹא יְהַלְּכוּ אֶל חֵיק הַחֲשֵׁכָה.


וְהַקּוֹדְרִים, שֶׁבַּת-עֵינָם סֻמְּאָה, בּוֹכָה

(מִי שֶׁכָּהוּ עֵינָיו מַבְזִיק מַבָּט לוֹהֵט),

מִזְדַּעֲקִים חָמָס עַל זוֹ הַחֲשֵׁכָה.

וְגַם אַתָּה, אָבִי, מִמְּרוֹם תּוּגַת שִׁבְתְּךָ,

בִּרְכַּת-אָלָה בְּעֹז דִּמְעָה הוֹאֵל נָא תֵּת.

אַל נָא תֵּלֵךְ בַּלָּאט אֶל חֵיק הַחֲשֵׁכָה.

קוּם, זְעַק חָמָס בְּטֶרֶם בּוֹא יוֹמְךָ.



תרגום: זיוה שמיר



*היו שתרגמו בטעות את "green bay" ל"מפרץ ירוק", אך הכוונה היא לעץ דפנה (ער).

פוסטים קשורים

הצג הכול

Les Aveugles Charles Baudelaire Contemple-les, mon âme; ils sont vraiment affreux! Pareils aux mannequins; vaguement ridicules; Terribles, singuliers comme les somnambules; Dardant on ne sait où leurs

Châtiment de l'Orgueil Charles Baudelaire En ces temps merveilleux où la Théologie Fleurit avec le plus de sève et d'énergie, On raconte qu'un jour un docteur des plus grands, — Après avoir forcé les