תעלומת המחזה האבוד של ביאליק

לרגל יום הולדתו החל בי' בטבת

פורסם: ידיעות אחרונות 28/12/1990


(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)


באחת משיחותינו האחרונות, כשנתיים-שלוש לפני פטירתו, השמיע באוזניי מורי ורבי - הפרופ' דב סדן ז"ל - דברים, הנראים לי בדיעבד כמעין צוואה רוחנית. לפחות שתי יצירות מאוחרות משל ביאליק נעלמו לאחר מותו, סיפר סדן, והן מהוות תעלומה ואתגר לעוסקים בחקר חייו ויצירתו: מחזה שכתב המשורר בערוב ימיו על סוף מלכות דוד, וכן העיבוד המודרני שחיבר לרומן המשכילי 'עירה וזבדיה' של מ' קנלסקי, הוא הספר שהשפיע עליו בימי ילדותו ונעוריו יותר מכול.


המחזה המקראי, אמר החוקר הדגול, אבד כנראה לנצח, אך אפשר שיש עדיין סיכוי-מה למצוא במרתפי "דביר" את כתב-היד או את יריעות הדפוס של הרומן המעובד. לילי נדב-ברקמן, מי שהייתה בשנות הששים האסיסטנטית של פרופ' דב סדן, חקרה את פרשת קנלסקי, והעלתה ממצאים מעניינים: ביאליק השקיע עמל רב בעיבודו של הרומאן, הזכירו תכופות בכתביו מן העשור התל-אביבי שלו, ובעיתונות הספרותית התפרסמו מודעות רשמיות של הוצאת "דביר", שהמשורר נמנה בין בעליה, שהכריזו על הופעתו הקרבה והולכת של הרומאן המעובד.


ניסיתי לשאול את פרופ' דב סדן מניין לו פרטי המחזה האבוד, אך הוא , כדרכו, מעולם לא גילה יותר ממה שנתכוון מחילה לגלות. בשנותיו האחרונות, כבדו אוזניו מזוקן, והחוקר הישיש ביכר להשמיע מונולוגים ארוכים ללא תהודה, שאילו נרשמו או הוקלטו יכולים היו לשמש חומר ללא תחליף לאין-ספור מחקרים ודיסרטציות. מכל מקום, דבריו אלה בדבר הרומאן והמחזה נתפרסמו בחלקם בספרו האחרון, 'ביאליק ולשונותיו', שעל התקנתו שקד עד סוף ימיו, ועל כן אין הם בבחינת עדות שבעל-פה בלבד.


לאמתו