top of page

המטפל על ספת המשוררת

לציון יום פטירתה של המשוררת האמריקנית אן סקסטון ביום 4 באוקטובר



אן סקסטון נולדה ב-1928 בבוסטון למשפחת סוחרים, שניהלה אורח חיים אמיד ואלגנטי, אך ילדותה, נעוריה ועלומיה לא היו מאושרים כלל וכלל. הוריה שהיו חדורי תודעה מעמדית שלעולם לא הגיעה לסיפוקה – אב אלכוהוליסט ואם שלא מנעה מבתה את נחת זרועה – מנעו ממנה להינשא לאהובה מתוך סנוביזם מעמדי, והיא נאלצה לברוח לקליפורניה כדי להינשא לו.


דיכאון-שלאחר-לידה גרר דיכאונות נוספים ואשפוזים. מלגת לימודים שקיבלה מאוניברסיטת בוסטון ב-1958 לסמינר של המשורר רוברט לואל הפגישה אותה עם סילביה פלאת, שהייתה לידידתה הקרובה ולשותפה ללבטיה האובדניים. לאחר התאבדותה של סילביה פלאת כתבה עליה אן סקסטון שיר קורע לב שמתח ביקורת על הרעיון האובדני, וב-1974 – כאחת-עשרה שנים לאחר מכן – התאבדה גם היא בחנק מאדי מפלט של מכונית בחנייה של ביתה. שתי המשוררות שעברו טיפולים פסיכיאטריים דיווחו זו לזו על התנסויותיהן. שיריהן עסקו במערכות היחסים בתוך המשפחה ובין המטפל למטופל. העוסק בפסיכואנליזה עשוי להיות גם פסיכולוג, אך האנליסט שבשיריה נותן למטופלת שלו תרופות, ועל כן בחרתי ב"פסיכיאטר".



Said The Poet To The Analyst

By Anne Sexton


My business is words. Words are like labels,

or coins, or better, like swarming bees.

I confess I am only broken by the sources of things;

as if words were counted like dead bees in the attic,

unbuckled from their yellow eyes and their dry wings.

I must always forget how one word is able to pick

out another, to manner another, until I have got

something I might have said…

but did not.

Your business is watching my words. But I

admit nothing. I work with my best, for instance,

when I can write my praise for a nickel machine,

that one night in Nevada: telling how the magic jackpot

came clacking three bells out, over the lucky screen.

But if you should say this is something it is not,

then I grow weak, remembering how my hands felt funny

and ridiculous and crowded with all

the believing money.

אמרה המשוררת לפסיכיאטר / אן סקסטון

עסּוּקִי הוּא בְּמִלִּים. מִלִּים הֵן כְּמוֹ תָּגִים,

אוֹ מַטְבְּעוֹת. מוּטָב כְּמוֹ נְחִיל דְּבוֹרִים.

אֲנִי מוֹדָה וּמִתְוַדָּה רַק שָׁרְשֵׁי הַדְּבָרִים הֵם שֶׁשּׁוֹבְרִים אוֹתִי;

נֹאמַר סְפִירַת מִלִּים כְּמוֹ פִּגְרֵי דְּבוֹרִים בַּעֲלִיַּת הַגַּג,

שֶׁכְּבָר נִטְּלוּ מֵהֶם עֵינֵיהֶם הַצְּהֻבּוֹת וְכַנְפֵיהֶם הַיְּבֵשׁוֹת

עָלַי לִשְׁכֹּחַ אֵיךְ מִלָּה אַחַת גּוֹרֶרֶת אַחֲרֶיהָ

מִלָּה אַחֶרֶת, לְהַכְנִיס אַחֶרֶת שֶׁהִנְהַגְתִּי, עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּיָדִי מַשֶּׁהוּ

שֶׁאוּלַי הָיִיתִי מְסֻֻגֶּלֶת לוֹמַר...

אַךְ לֹא אָמַרְתִּי.

תַּפְקִידְךָ הוּא לִצְפּוֹת בַּמִּלִּים שֶׁלִּי. אֲבָל אֵינִי מוֹדָה

בָּהֶן בְּדָבָר. אֲנִי בְּמֵיטָבִי, לְמָשָׁל,

אִם מִזְדַּמֵּן לִי לִדְרֹשׁ בְּשִׁבְחָהּ שֶׁל מְכוֹנַת מַזָּל

אֲשֶׁר נִמְצֵאת אוּלַי בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ בְּנֶוָאדָה. לְסַפֵּר אֵיךְ הוֹפִיעוּ עַל מָסַךְ

הַמַּזָּל שְׁלֹשָה פַּעֲמוֹנִים הַמְּבַשְּׁרִים עַל הַזְּכִיָּה.

אֲבָל אִם תֹּאמַר לִי שֶׁזֶּה לֹא הָיָה,

אֲנִי נֶחְלֶשֶׁת, זוֹכֶרֶת כַּמָּה נִלְעֶגֶת וּמְגֻחֶכֶת חַשְׁתִּי

כְּשֶׁיָדַי מָלְאוּ בְּכֶסֶף הַזְּכִיָּה שֶׁהֶאֱמַנְתִּי בָּהּ וּבְקִיּוּמָהּ.


מאנגלית: ז"ש


האנליסט הוא שאמור לפענח את רזי חייה של המטופלת, ולהמליץ על דרך הטיפול. כאן, האישה השרויה בדיכאון קליני מניחה את האנליסט שלה על מיטת המטופלים, ומשמיעה באוזניו את הדיאגנוזה שלה. היא מסבירה לו – מעשה "עולם הפוך" – איך עליו לטפל בה, מה לעודד וממה להיזהר. מעניינת במיוחד היא העצה שהיא נותנת לו, לבל ינסה לתקן את תמונת העולם האבּסוּרדית שלה ולהסביר לה שאין לה קשר עם המציאוּת ה"אמִתית". בעבורה, מציאוּת מדומיינת לפעמים יש בה כוח ואמת רבים יותר משיש לכל מציאוּת אֶמפּירית הנתפסת בחושים.

Commentaires


bottom of page