תעתועי דיוקנו של השיר במראה
עודכן: 12 ביוני 2022
על ספרה של רות קרטון-בלום 'יד כותבת יד' הוצאת הקיבוץ המאוחד 1989
פורסם: מעריב , 05/02/1989
האנתולוגיה שלפנינו מביאה משיריהם של כארבעים משוררים מודרניים בני המהלך בעל הרקע האנגלו-אמריקאי, השולט בעשורים האחרונים בשירה העברית (מהלך שהחליף את הרקע הצרפתי-רוסי של משוררי המודרנה שבין שתי מלחמות העולם ושל משוררי דור הפלמ"ח). ר' קרטון-בלום נותנת במבוא לספרה סימנים, שבגללם הפכה תופעת ההתבוננות העצמית לתופעה כה מרכזית בשירה המודרנית בכללה...
(טקסט משוחזר מקבצים ישנים - יתכנו טעויות וחוסרים)
תעתועי דיוקנו של השיר במראה
רות קרטון-בלום. יד כותבת יד (שירה בראי עצמה - ארבעים שנה), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989, 144 עמ'.
בכול אשמה הרומנטיקה - אותה תנועה מהפכנית, שהביאה לשינויים כה מפליגים במחשבה בכלל ובמחשבת האמנות בפרט, ובתוך כך שינתה באופן יסודי ומהותי את המוסכמות לגבי יחסי יוצר-יצירה-עולם. בעוד שהאמן הקלאסי טרח והשתדל לברוא ביצירתו אשליה של מציאות, בא רעהו הרומנטיקון והזכיר לקהלו בהתערבויותיו הסובייקטיביות האירוניות, שאין יצירת האמנות ה"אובייקטיבית" אלא מע של מלים (וכמאמר המשורר הנודע, שהביא אל הספרות העברית את הרומנטיקה במאוחר: "גם אלה, אודה לא אבושה, / רק דברי רוח, מלים, מלים"). אמני המכחול הזכירו לקהלם שוב ושוב, כי יצירתם איננה אלא אוסף שלמי צבע, וכי הכול עובר דרך הפריזמה של עין האמן.
הספקנות האירונית,שהייתה המפתח לרגישות החדשה, גררה גם יחס אמביוולנטי של היוצר כלפי יצירתו - יחס של משקיף ושל שותף-מעורב כאחד. האמנות המודרנית הקצינה עוד יותר את העמדה הרומנטית, ועיצבה עולם א-מימטי, המוותר מראש על אשלית המציאות ועל כל ערך אובייקטיבי. היצירה הפכה למין תעתועון הגובל באבסורד וב"נונסנס", ולקוראיה היא זימנה תכופות חוויה מתסכלת של סתימות ושל סתמיות, שמשמעותה העיקרית כרוכה - למרבה הפראדוקס - בהעדר משמעות או בשלילתה.
פרופ' רות קרטון-בלום מרחיבה בפתח ספרה את האבחנה, שאותה פיתחה במבוא לאנתולוגיה שלה 'שירה בראי עצמה', בין השיר ה"ארס-פואטי", שבו כתיבה על מל כתיבה היא "סתם" נושא פרונטאלי (כשם שהאהבה היא נושאו של שיר-האהבה והטבע הוא נושאו של שיר-הטבע לבין "השיר המתמלא מחולייתו", העוסק בעצמו ואינו פונה אל העולם הרפרנציאלי שמחוץ לטקסט כדי לשאוב ממנו חומרי-מציאות. השיר מן הקטגוריה השנייה, המתמקד בעצמו ויוצר אגב כך "מטא-לשון" (לשון הדנה בלשון עצמה), שייך כמובן למודוסיבה חדשני והרמנויטי, ההולם את מע הרגישויות של דורנו.
להבהרת אבחנותיה, מסתייעת ר' קרטון-בלום בציוריהם הטאוטולוגיים של אמנים מודרניים שכלתניים, כדוגמת מגריט וסטיינברג, אך מתעכבת ביתר פירוט דווקא אצל ציורו של ולאסקז - 'לאס מנינאס', שחולל עוד במאה ה-17 מהפך בתפישת הרפרזנטציה. בציור נודע זה ניצבת במרכז הבד האינפנטה המלכותית וכן שאר דמויות מחצר-המלכות, המתבוננות בזוג המלכותי (שאינו נגלה בתמונה אלא במרומז וכאילו באקראי, דרך המראה הקבועה בכותל), ואילו בשולי הבד עומד האמן מול הכן ונותן עינו ב"מודל". לפנינו ציור נרקיציסטי, המתמקד ביוצר ובמעשה היצירה ולא ב"עולם". אגב כך, הופך הוא את היוצרות, ומעמיד, מעשה "עולם הפוך", את עיקרה של התמונה בשוליים ואת שוליה הבלתי-נראים לפי כללי הרפרזנטציה הקלאסית - במרכז. לאמתו של דבר, הוא מציג את מה שמשתקף באישוניו של הנקלט בעיני הצייר, ומאחר שהנקלט בעיני הצייר גם משתקף במרומז בראי שביי החדר, הרי לפנינו לכאורה תמונה בתוך תמונה בטור הולך וקטן עד לאין-סוף.
תמונה זו, שה גם לווריאציה מודרנית מפרי-מכחולו של ג'ון ק. קלארק, משמשת כאן בעקיפין גם להבהרתה של תופעת הרמיזה הבין-טקסטואלית, שאף היא סממן מרכזי בשירה בת-דורנו, המוסבת על עצמה והמתבוננת בעצמה כבמראה. ואכן, כדברי המבוא לספר, השירה של העשורים האחרונים מרבה לדבר על עצמה באמצעות הלשון הבין-טקסטואלית, היוצרת להלכה מעין דיאלוג בינה לבין משוררי העבר, ובכך היא מבטלת לכאורה את אופיה הנרקיציסטי של שירה זו. אולם, באורח פראדוקסלי, תופעת הבין-טקסטואליות בשירת זמננו מדגישה עוד ביתר שאת את הפן המייחד והמיוחד של המשורר המודרני הספציפי (הרומז לעבר ומסתמך עליו רק לכאורה, ולמעשה הוא מתמקד בעצמו, כיאה למחברה של שירה המתבוננת בעצמה). כך, שירו של נתן זך לרוברט פרוסט אינו מאיר את שירו של פרוסט, כי אם את הפואטיקה של זך, והוא הדין בפארודיות של סיון על שירי ביאליק, שלא נועדו להאיר את ביאליק, עולמו ויצירתו, כי אם את עולמו האבסורדי, משולל המשמעות והערך, של המשורר המודרני.
על מצבה של השירה העברית
האנתולוגיה שלפנינו מביאה משיריהם של כארבעים משוררים מודרניים בני המהלך בעל הרקע האנגלו-אמריקאי, השולט בעשורים האחרונים בשירה העברית (מהלך שהחליף את הרקע הצרפתי-רוסי של משוררי המודרנה שבין שתי מלחמות העולם ושל משוררי דור הפלמ"ח). ר' קרטון-בלום נותנת במבוא לספרה סימנים, שבגללם הפכה תופעת ההתבוננות העצמית לתופעה כה מרכזית בשירה המודרנית בכללה: (א תחושת הרלטיביזם ואי-הוודאות האופפת את האדם המודרני, המהרהר על לשונו ועל כליה ומערער עליהם (ב תודעת האבסורד, שמתלווה לה תחושה של התפוררות, מחפשת נואשות אמצעים למציאת סדר, משמעות וערך (ג המודעות לתהליכי התודעה ("מחשבות על מחשבות" מעודדת שירה המוסבת על עצמה (ד ההתעניינות במושגי היסוד של המדע החדש, ובתוכם מושגי האינטליגנציה המלאכותית, מעודדת אף היא את התבוננותו של המדיום בעצמו.
כל אלה הם סימנים בינלאומיים, המזינים את תופעת ה"שירה בראי עצמה" בכל לשון ובכל תרבות, ובמה מתייחד המודרניסט העברי מחבריו לאסכולה שבכל אתר ואתר? נרמז במבוא, כי מצבה האנומלי של העברית (הממזגת בתוכה לשון על-זמנית מרובדת וטעונה עם לשון-הזמן החיה והמדויקת מעמידה דגמים אופייניים להתכוונות עצמית בשירה העברית, שבה למלה קשת משמעויות רחבה, למן המליצה הארכאית ועד לסלנג היומיומי.
כרוך כאן גם אחד הפראדוקסים האימננטיים של השירה המודרנית בכלל, ואצלנו בפרט: מצד אחד, המודרניסט רואה עצמו בדרך-כלל באור בינלאומי, ומתעניין בעיקר בנושאים כלל-אנושיים, ובראש ובראשונה בתהליך העשייה הספרותית, שהוא נושא מרכזי ביצירה המודרנית. ההתבוננות הממו ב"ספרות בראי עצמה" הפכה את עולמם של היוצר והיצירה לטריטוריה אוטונומית, המנותקת כביכול מגבולות וממגבלות של מקום. המשוררים הופכים לאזרחיו של עולם סוליפסיסטי, שאינו מתחשב כביכול בגבולות גאו-פוליטיים מוגדרים - מעין גירסה מוקצנת ומודרנית יותר של "מגדל השן" של משוררי הדקאדנס ב"מפנה המאה".
מצד שני, נכפים על המשורר המודרני אילוצים לוקאליים, בשל היותו משורר "צנטריפטלי", המעניק ללשון ערך עליון ומעמד אוטונומי (והלשון הריהי על-פי-רוב עניין לאומי ולוקאלי). טיבה של לשון השירה, גם כשהיא לשון "בינלאומית", כאנגלית וכצרפתית, שסממנים לאומיים ואפילו רגיונליים נותנים בה את אותותיהם. השירה המודרנית, המבוססת יותר משירת העבר על האיכות הפונטית של המלה, אף אינה מיתרגמת בנקל, ודנה לרוב את משורריה הקוסמופוליטיים כביכול לנתק מן הקורא הזר. במציאות הסבוכה שלנו, מוליד הפראדוקס הזה שפע של דוגמאות של יוצרים, שלולא קשריהם לשפה העברית ולקהל הטבעי שלהם, ששפתו עברית, היו מתגוררים מן הסתם על חופי התימז, הסיין או ההאדסון, ורק העברית היא שקושרת אותם בחבלי קסם אל גדות הירקון.
מבחר השירים שבקובץ מציע מבט סינכרוני וסינאופטי של השירה העברית בדורנו. ר' קרטון-בלום בנתה באנתולוגיה 'יד כותבת יד' מבנה שאינו נצמד לאיזו מוסכמה של דורות או משמרות או חבורות, כי אם עוקב בדרך סינגנטית אחר תהליכים ותמורות בספרות המתהווה. כך, היא משבצת שיר משל אבות ישורון "אחרי" שירים של זלי גורביץ ושל יוסף שרון, וכך חותמים חיים גורי ועוזר רבין את הקובץ, הכולל גם משיריהם של אחרוני האחרונים.
בולטים בקובץ שירים משל משוררים העוסקים במדעי הטבע ובמדעי החיים, כגון אבנר טריינין, מרדכי גלדמן וצבי עצמון, ששירתם היא הדגמה לתיזה בדבר חלקם של המדעים החדשים בהאצת התהליך של ה"ריפרור" העצמי. רב גם חלקם של משוררים ששנותיהם הפורמטיביות היו בשנות הששים וראשית שנות השבעים - משוררי 'עכשיו' ו'סימן קריאה' - ובמיוחד מאיר ויזלטיר ויאיר הורביץ, שהפואטיקה שלהם נתעצבה בהשראת השירה האנגלו-אמריקאית בת-ימינו, העוסקת בעצמה כבמתוך אובססיה. וכמובן, רב כאן חלקו של נתן זך, מחוללו של המהלך הזה, שרישומו ניכר במקומותינו עד עצם היום הזה, כשלושים שנה "לאחר הרעש". מה יהיה טיבו של המהלך הבא בספרותנו, לאחר המהלך הגרמני-רוסי של הרומנטיקה העברית, המהלך הצרפתי-רוסי של המודרנה הארצישראלית והמהלך האנגלו-אמריקאי של השירה בארבעים שנות מדינה? איזה מהלך יפרנס את האנתולוגיה הבאה של ר' קרטון-בלום? קשה לדעת. בהתחשב במאות הצעירים המשוטטים, שעשו את ה"סדר" בקטמנדו, ובאלפי אחרים התועים בדרכי החיים במזרח הרחוק, ולאור העניין שמעוררים ספריו של יואל הופמן, ייתכן שיהיהזה מהלך זן-בודהיסטי…
במקומותינו יוצאים ספרים חדשים לבקרים, "נוצצים ונובלים" (כמאמר המשורר המצוטט לעיל), אך לא בכל יום יוצא לאור ספר שהוא גם ספר מפתח, בעל ערך מחדש ופוקח-עיניים לקומץ המבינים בתחום, וגם אירוע תרבותי ממדרגה ראשונה לקהל הרחב של שוחרי השירה העכשווית. לפנינו קובץ המסב לקוראו הנאה אינטלקטואלית ואמוטיבית, ובעיקר - הנאה אסתטית כפולת-פנים: הן מן הקנקן והן ממה שבתוכו. ההסברים הכלולים במבוא מעודדים את הקורא לההערכה מחודשת את השירה המודרנית בכלל ואת השירה העברית בת-זמננו בפרט. שירים שנראו סתומים וחסרי כל משמעות מתבהרים לפתע לאור שיבוצם הקולע בהקשר התרבותי הטבעי שלהם. המתעניין במודרניזם כבתופעת תרבות רחבה ובשירה העברית המודרנית,ופעה בינלאומית ולוקאלית כאחת - ימצא בספר שלל אבחנות חדשות ומרתקות. אני, כשלעצמי, מצאתי בספר מפתחות להבנת תופעות במודרניזם, שאותן הבנתי עד כה רק באופן אינטואיטיבי, ולפתע נפרשו ונתבהרו לעיני בחדות רבה ובדרך ממצה ומשכנעת.