ספרות ומִספָּרים
עודכן: 18 בינו׳
בין שייקספיר לאלתרמן
פורסם: חדשות בן עזר (תרגומי שירה: מסע במרחבי תבל) , גליון 1714 , 17/01/2022
שייקספיר כתב כידוע את מחזותיו ואת הסונטות שלו בשורות בנות חמישה ימבים, עם חריגות אחדות. נאום המספד של מרק אנטוניוס הוא דוגמה מובהקת לגאוניותו של שקספיר בגיוס הריתמוס לשֵׁרוּת התוכן. נאום המספד פותח בשורה הנודעת: "Friends, Romans, countrymen, lend me your ears". השורה פותחת במילה בת הברה אחת (Friends), שבעקבותיה באה מילה בת שתי הברות (Romans), שאחריה באה מילה בת שלוש הברות (countrymen). אחרי שלוש המילים הללו, הבאות זו אחר זו כבטור אריתמטי עולה, באה פסוקית בת ארבע הברות (lend me your ears).
כך משיג אנטוניוס בהדרגה את הקֶשב הדרוש לו כדי לשאת את נאומו בתוך המון הומה אדם. כך הוא מהסה את הקהל כדי שיַטֶּה אוזן לנאומו. התחבולה הזאת מתאפשרת באנגלית, אך לא בנקל יצליחו מתרגמיו של שייקספיר לעברית להשיג את ההדרגה הזאת. וכל כך למה? השפה עברית אינה מצטיינת בריבוי של מילים מוֹנוֹ-סילבּיות (בנות הברה אחת), ועל כן המתרגם חייב למצוא פתרונות אחרים לבניית הקשב.
מתברר שהמשימה אינה קלה כל עיקר. הנה, המשורר העברי-האמריקני אפרים ליסיצקי לא הצליח לצלוֹח משימה זו בשלום כשכָּתב בהגייה אשכנזית ובלשון ארכאית, שאינן מתאימות לביצוע על הבמה העברית: "רוֹמָאִים, בְּנֵי אַרְצִי ומֵרֵעָי, / נָא הַטּוּ לִי אָזְנֵיכֶם וּשְׁמַעְתּוּנִי; / אַךְ כְּרוֹת לְקֵיסָר קֶבֶר, וְלֹא אֹזֶן / לִשְׁמֹעַ אֶת תְּהִלּוֹתָיו, בָּאתִי עַתָּה". אכן, "לֹא אֹזֶן לִשְׁמֹעַ" כרה כאן המתרגם לקוראיו, והמונולוג האנגלי המופלא – מפניניה של ספרות העולם – הפך תחת ידו למונולוג שאינו ראוי לעלות על הבמה.
אחריו בא יוסף ליבֶּס, שתרגם את המספד בהגייה ארץ-ישראלית, אך הִתקשה לשלֵב את המילה "קיסר" בשורות הכתובות בפּנטמטר ימבּי, הוא השאיר מילה זו כמילה מלעילית, כבלשונות אירופה וכמו בהגייה האשכנזית, ועל כן אי אפשר להעלות את המחזה בתרגומו על קרשי הבמה: "רֵעַי, בְּנֵי-רוֹמִי, בְּנֵי אַרְצִי, הַקְשִׁיבוּ: / בָּאתִי לִקְבֹּר, לֹא לְהַלֵּל אֶת קַיְסַר. / הָרַע בְּפָעֳלֵי-אִישׁ חַי אַחֲרָיו, / הַטּוֹב יֵשׁ וְעִם עַצְמוֹתָיו נִטְמַן".
בשנות השבעים הוציא דן מירון תרגום משלו, ההולך בעקבי ליבֶּס, ואף הוא הוגה "קיסר" במלעיל, אם מתחשבים בסכֵמה הריתמית של חמשת הימבּים: "בני רומא יקרים. רֵעים ורומאים. בני ארצי – / הטו לי אזניכם. לקבור את קיסר / באתי. לא לומר שבחיו. כל רַע / אשר עושה אדם יחיה אחריו, / הטוב תכופות נקבר עם עצמותיו". אמנם תרגומו הנפלא של אלתרמן כבר עמד כאן מול עיני המתרגם, אך גם זה של ליבס...
אכן, בין כל מיני תרגומים, מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, שלא הצליחו לשלֵב את המילה "קיסר" בלי להָפכהּ למילה מלעילית, בא אלתרמן, שהצליח כבמטה קסם להתמודד עם כל המכשלות ולדלג מעל לכל המשֹוּכות. אלתרמן הוכיח שניתן לתרגם את שקספיר בפֶּנטמטר יַמבִּי, במשקל ארץ-ישראלי ("ספרדי") מבלי לעוות את מקצת המילים ומבלי לחפש פתרונות קלים. נביא מובאה נרחבת מתוך תרגום אלתרמן לנאומו המפורסם של מרק אנטוניוס:
רֵעַי, בְּנֵי רוֹמִי, בְּנֵי אַרְצִי, שִׁמְעוּ לִי,
זוֹ עֵת קְבוּרַת קֵיסָר, לֹא עֵת הַלֵּל לוֹ.
גְּנוּתוֹ שֶׁל אִישׁ אַחֲרָיו רוֹאָה חַיִּים.
זְכוּתוֹ – לָרֹב עִם עַצְמוֹתָיו נִטְמֶנֶת.
לוּ כֵן גּוֹרַל קֵיסָר. מִפִּיו שֶׁל בְּרוּטוּס
הָרָם שְׁמַעְתֶּם – קֵיסָר שָׁאַף שִׁלְטוֹן.
אִם כָּך, הֲרֵי שֶׁחֵטְא כָּבֵד חָטָא הוּא
וּבְכָל מִדַּת הַדִּין נָשָֹא חֶטְאוֹ.
כָּאן בִּרְשׁוּתָם שֶׁל בְּרוּטוּס וְהַשְּׁאָר,
כִּי אִישׁ כָּבוֹד הוּא בְּרוּטוּס הַנָּדִיב, -
וְכָךְ כֻּלָּם כֻּלָּם אַנְשֵׁי כָּבוֹד.
דַּבֵּר עָמַדְתִּי עַל גּוּפַת קֵיסָר.
רֵעִי הָיָה. יָשָׁר וְנֶאֱמָן לִי,
אֲבָל שִׁלְטוֹן שָׁאַף הוּא, אָמַר בְּרוּטוּס,
וּבְרוּטוּס אִישׁ כָּבוֹד הוּא, כַּנּוֹדָע.
אך גם אחרי תרגומו המעולה של אלתרמן לא ננעלו שערי תרגום: בשנת 1999 העלה עודד קוטלר את המחזה בגִרסה מודרנית, תוך העתקת זירת ההתרחשות מרומא העתיקה לרומא של ימי מוּסוֹליני, בתרגומו של מאיר ויזלטיר. על ההזמנה של "אגודת ידידי אוניברסיטת תל-אביב" לערב הגאלה בגִרסה החדשה של תאטרון הבימה, מיום 11.3.1999 נכתב ש"הנוסח העברי החדש והעכשווי של מאיר ויזלטיר מסקרן במיוחד" בשל המודרניזציה של זירת ההתרחשות. חידושו של ויזלטיר מתבטא בלשון היום-יומית ששיווה לדברי הנפשות הפועלות. המִשלב הנמוך, היום-יומי, מתבטא גם בקטעי הפרוזה, כבדברי קסקא ("אילו הייתי ממעמד העובדים, לא הייתי תופס אותו במילה [..] אם אגיד לך, לא יהיו לי פנים להסתכל לך בעיניים [...] נעשו עוד שטויות, אבל הזיכרון שלי נחלש"). הורדת המִשלב מתבטאת גם במונולוגים השיריים השקולים, שאינם רואים בפֶּנטמטר היַמבּי ערך עליון: "ידידים, רומאים, בני עמי, הַקשיבו לי; /לקבור את קיסר באתי, לא להללו./ [...] אם זה נכון, הרי זה פגם חמור,/ קיסר כבר שילם עליו ביוקר".
אחרי מבחר כה עשיר של פתרונות תרגום, לא הייתי טורחת להביא פתרון נוסף מִשלי אִלמלא טעו המתרגמים והבינו את "countrymen" כבני-ארצו של מרק אנטוני, והרי שורת הפתיחה של נאום המספד שלו פונה אל חבריו, אל בני רומא ואל בני הכפר הפשוטים המתגוררים ב-country, מִחוץ לבירת הממלכה, שהגיעו לרומא כדי לחזות בתהלוכת הניצחון של יוליוס קיסר. ריבוי הפתרונות התרגומיים של מספדו הידוע של מרק אנטוניוס מלמד שאפשר לתרגם מוֹנוֹלוג שקספירי בפֶּנטמטר יַמבּי בהטעמה ארץ-ישראלית ("ספרדית") מבלי לשלב בו מילים מלעיליות כמו "קיסר" בהגייה "אשכנזית". בתרגומי נפתח נאומו של מרק אנטוני במילים:
רֵעִים – בְּנֵי רוֹמָא וּבְנֵי כְּפָר – הַקְשִׁיבוּ,
לִקְבֹּר אֶת יוּלְיוּס בָּאתִי, לֹא לִסְגֹּד לוֹ.
עַוְלוֹת אָדָם הַמָּוֶת לֹא יִמְחֶה,
חַסְדּוֹ לָרֹב נִטְמָן עִם עַצְמוֹתָיו.
זֶה גַּם גּוֹרַל קֵיסָר. הַשּׁוֹעַ בְּרוּטוּס
לִימְדָנוּ שֶׁקֵּיסָר רָדַף שְֹרָרָה,
אִם לֹא כִּחֵד, הֲרֵי זֶה חֵטְא חָמוּר
עָלָיו שִׁלֵּם קֵיסָר מְחִיר דָּמִים.
כָּאן, בְּחָסוּת כָּל הָרֵעִים וּבְרוּטוּס,
כִּי בְּרוּטוּס אִישׁ נִכְבָּד, וְכָךְ כֻּלָּם.
כֻּלָּם אַנְשֵׁי כָּבוֹד. כָּאן אֶעֱמֹד,
לִנְאֹם לִפְנֵי הַקֶּבֶר הַפָּתוּחַ.
קֵיסָר הָיָה רֵעִי. כֵּן וְיָשָׁר.
אַךְ תְּאֵב-שְׂרָרָה, לְפִי דְּבָרָיו שֶׁל בְּרוּטוּס,
וּבְּרוּטוּס אִישׁ נִכְבָּד וּנְשֹוּא פָּנִים.
תרגום: זיוה שמיר
אלתרמן, שתרגומו ל"יוליוס קיסר" מועלה עדיין מפעם לפעם על הבמה, פנה למחזה זה בעקבות ביאליק (שתרגם חלקים מן המערכה הראשונה לכתב-העת "מאזנַים" שזה אך הוקם): שני המשוררים הגדולים התעניינו ביצירה בה"א הידיעה שעוסקת ב"רצח מלך". שניהם היו קרבן ל"רצח מלך" מטפורי מידי ממשיכיהם. ביאליק בשירו המאוחר "אלמנות" תיאר את עצמו במונחים של ישו, שהולך בנתיב התלאה ובני עמו מתעללים בו. שייקספיר החליף את 23 דקירות הסכין שהרגו את יוליוס קיסר ב-33 דקירות כדי לרמוז לגילו של ישו בעת הצליבה.
•
האם משייקספיר למד אלתרמן, מתרגמו של "יוליוס קיסר" לשלב ערכים נוּמֶרוֹלוגיים בשיריו? אפשר שהוא למד זאת מיצירת ר' שלמה אבן גבירול (שהשנה מלאו אלף שנים להולדתו) ומיצירת שייקספיר גם יחד. הנה, שירו "היין" מן המחזור "שיר עשרה אחים" פונה אל האהובה במילים "הִגָּלִי, כִּי שִׁבְעִים הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים, / שֶׁיִּרְאוּךְ וְנָפְלוּ עַל חַרְבָּם". במילים אלה רמז אלתרמן לשירו של רשב"ג "ככלות ייני" – "שִׁבְעִים הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים / וְיַכְחִידוּם תִּשְׁעִים שָׂרִים" –שיר שנכתב על אחד מעשירי קורדובה שערך משתה וכיבד את אורחיו ביין מהול במים (70 = יין; 90 = מים). אלתרמן הוסיף בשירו "היין" גם את סיפור שמשון ודלילה להזכירנו שגם המילה "סוד" ("נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד", סנהדרין לח א) ערכה בגימטריה הוא 70, כמו "יין". ובל נשכח, אלתרמן חיבר ספר שלם שכותרתו "ספר החידות"; ואידך זיל גמור.