תמונה אימפרסיוניסטית מרהיבת עין

על ביאליק ועל אודסה העברית (מבוא לספרו של נתן גורן פרקי ביאליק)

פורסם: פרקי ביאליק : כנס מסות ורשימות / נתן גורן

מהדורה שנייה ומחודשת, ספרא, תל-אביב , 2014.

הסופר והמבקר הצעיר נתן גרינבלאט-גורן (1887 – 1956), שנרדף על דעותיו ואף ריצה עונש מאסר בגין פעילותו המהפכנית, ברח מן המעקב של שלטונות ליטא והגיע מקובנה לאודסה ב-1910, עשרים שנה בדיוק לאחר שהגיע לעיר זו הנער הז'יטומירי חיים נחמן ביאליק בן השבע-עשרה שנמלט אליה מישיבת "עץ חיים" שבליטא. חודשים ספורים לאחר שביקש מִסבו, אבי אביו, שישלחנו ללימודים בישיבת ווֹלוֹז'ין, גמלה בלִבּוֹ של ביאליק ההחלטה לפרוק עול תורה ומצווֹת ולהסתפּח אל אחת ה"כהונות" שנִתרבּו אז ב"קריית ספר" העברית. דווקא באודסה, עיר הנמל היפה ורווּית החטאים נוצַר בסוף המאה התשע-עשרה מרכז עִברי ראוי לשמו, ובו פעלו אחדים מעתודי הספרות והציונות ומראשי דובריה. בצִדם ובצִלם פעלה חבורה גדולה למדיי של בני חסות צעירים ומוכשרים שהקימו מערכות עיתונים, הוצאות ספרים ומערכת חינוך מתוקנת המבוססת על ספרי לימוד מודרניים ועדכניים. מרכז זה, שבּוֹ רחשה פעילות תוססת בתחומי הספרות והציונוּת, פעילות שבדיעבד ניתן לראות בה את פסגת הֶשֵּׂגיהָ של תקופת התחייה, הצטיין ברצינותו האחראית ובהתרחקותו מכל מלל צעקני וטכסיסי פרסומת. ביאליק הצעיר השתוקק ליטול חלק במהפכה השקטה הזאת, אשר שינתה – בלי להניף דגלים ובלי לפזר מִנשרים או להקים מִתרסים – את מהלכיהָ של ההיסטוריה היהודית ואת פני התרבות העברית של הדורות האחרונים.

לשם כך היה עליו לעזוב את הישיבה שבליטא הצפונית ולנסוע לעיר הנמל הדרומית שעל גדות הים השחור – מסע בן כאלף קילומטר, שאותו ערך בתעוזה רבה, בדרך-לא-דרך ובלא ידיעת סבו, תומך גורלו. באודסה קיבל בהשתדלות הרב אבלסון, מרא דאתרא, שיעורי חינם בגרמני