הטרדה פוליטית באקדמיה
- Eyal Shamir
- 1 בינו׳ 2023
- זמן קריאה 2 דקות
יש להגן על סטודנטים מפני הפיכה של שיעורים לחוגי-בית
פורסם: ידיעות אחרונות , 14.11.2002
( טקסט משוחזר מקבצים ישנים -
יתכנו טעויות וחוסרים )
כששרון מאשים את פואד ב„שיקולים פוליטיים," כדאי להזכיר שאפילו בהיכל-השן האקדמי כבר אין מתרגשים מהאשמה כזו. בטענה/תואנה האחר-מודרניסטית ש„הכל פוליטי," הופכים מרצים את שיעוריהם לחוגי-בית מפלגתיים, שבהם ידוע לכל מי „לנו" ומי „לצרינו." סקרי ההוראה מגלים הערות מחאה של סטודנטים על מרצים טורדנים שאפילו ניתוח תחבירי ותרגיל בלוגיקה משמשים אותם למטרות „מיסיונריות."
הפוליטיזציה של האקדמיה נולדה, כנראה, כתגובת-נגד לאיסורים שהתיישנו. כשנמנע מאנשי מדעי הרוח ומדעי החברה בגוש הסובייטי לעסוק בנושאים הקשורים באידיאולוגיה, הופנתה האנרגיה המחקרית שלהם לעיסוק בטקסט ובמנגנוניו הצורניים. אט-אט הותרה הרצועה, והמעצמות, שאיבדו מסמכותן, נכנעו מרצון ל„מיעוטים" עתירי כוח אלקטורלי. כך החלו ה„שיח" האחר-קולוניאליסטי ואחיו, ילידי הקולג'ים האמריקניים, להשתלט על תחומי המחקר המסורתיים ולהחלישם. אין ספק, כשחוקר קובע את עמדתו ואת תוצאות מחקרו מראש, אין הוא ועבודתו ראויים לשמם. כמוהו כצלף היורה חץ ומשרטט סביבו לוח-מטרה. הפוליטיזציה הולכת איפוא וכורתת את הענף שעליו יושבת האקדמיה: את המחקר, החותר לאובייקטיביות א-פוליטית, נטולת אינטרסים מיידיים. זה הולך ומפנה מקומו לשיח, שאינו אלא מכשיר פוליטי לשינוי פני המציאות העכשווית. האם משיג ה„מיסיונר" האקדמי את מטרותיו? מאחר שהוא מחזיק באמת חלקית, המוצגת אצלו כאמת טוטלית, לרוב הוא משכנע את המשוכנעים וגורם לכך שמתנגדיו יתבצרו בדעתם. אולם התלויים בו ובמוצא-פיו הופכים על-כורחם ל„אנוסים," וברבות השנים אף ל„מומרים."
קשה במאה 21-ה להחזיר את הגלגל לאחור ולבקש הוראה א-פוליטית למהדרין, כבעבר. השקפתו של המרצה תתגלה לתלמידיו דקי-ההבחנה גם אם ישתדל להסתירה מאחורי שבעה צעיפים. אך אם הותרה הרצועה, עדיין אין להתירה ללא-גבול. כשם שפיסיקאי דתי היוצא אל המעבדה אמור להשאיר את אמונתו בבית, וכשם שכלכלן שחבש בנעוריו את ספסלי סניף בנק"י ישים בצד, בצאתו לכינוס מדעי, את הדוגמות שעליהן התחנך, כך ראוי שכל איש אקדמיה יבחן את השקפותיו בספקנות, ויימנע מניצול מעמדו והקתדרה שלו להשמעת התבטאויות אקסיומטיות, המתאימות לבמת הנאום הפוליטי.
יש חוק נגד הטרדה מינית, ובדומה לכך יש לאסור בחוק על מרצים להציג במישרין את זהותם הפוליטית ולהשמיע באוזני תלמידיהם דברי הטפה ושכנוע; מי שהעשייה הפוליטית בוערת כאש בעצמותיו, יואיל במחילה לצאת לצורך זה לחופשה מהוראה (אגב, גם שורות אלה נכתבות בזמן שבתון.( תוקם ועדת אתיקה, ובה משפטנים, פילוסופים וחוקרי טקסט, שתקבע אם מרצה שתלמידיו הגדירוהו כ„מטריד פוליטי" אכן חצה את הגבול הדק שבין הבעת-דעה לגיטימית לבין הטפה ושטיפת-מוח דוגמטיות.
כיצד ימצאו סטודנטים ואנשי סגל צעירים, שחייהם האקדמיים תלויים במרצה הטרדן, אומץ להתלונן? אפשר לעצב פתרונות יצירתיים, שתקצר היריעה מלפרטם. היפגע חוק כזה בחופש האקדמי? להפך. הוא יילחם באנרכיה המאיימת על האקדמיה ויעודד מחקר ראוי לשמו.