אל החופה קחני, בני

על הפזמון "טנגו כפר סבא"


פורסם: חדשות בן עזר (המוזה קלת הכנפיים: על פזמוניו של נתן אלתרמן) , גליון 1730 , 14/03/2022

חדשות בן עזר 1730
.pdf
Download PDF • 70KB

לחצו להורדה בקובץ PDF



הפזמון האלתרמני "טנגו כפר סבא" (הלחן: משה וילנסקי) הושר לראשונה בתכנית השביעית של תאטרון "לי-לה-לו" שנקראה "מכירה כללית" (הבכורה: יוני 1946). שיר זה אינו כלול משום-מה בקובץ פזמוני אלתרמן. אפשר שדעתו של מנחם דורמן, הביוגרף של אלתרמן ועורך הספר פזמונים ושירי זֶמר, לא הייתה נוחה מן האופי הבהמי והבוטה של דברי הרפתנית המיוחמת בשיר זה.


ואכן, למן שורתו הראשונה של "טנגו כפר סבא" בולט הניגוד שבין הנושא ה"רומנטי" שבמרכז – סיפור אהבים על זוג שנתקל בהתנגדותו של "אבי הכלה" – לבין הייצריוּת הבלתי מרוסנת וחסרת הגבולות העולה ובוקעת מפי הדוברת. המונולוג נישא כאן בפיה של צעירה מלאת תאווה מן המושבה כפר סבא, שאביה סגר בשרשראות את חצר המשק, והיא שולחת מנהמת לִבָּהּ הצהרות אהבה נרגשות אל מושא תשוקתה שהורחק ממנה בשרירות-לב ובכוח:


​הַפָּרָה גּוֹעָה בָּרֶפֶת נִשְׁמָתִי לְךָ נִשְׂרֶפֶת הַכְּלָבִים קוֹרְעִים שַׁרְשֶׁרֶת נִשְׁמָתִי לְךָ בּוֹעֶרֶת. וּלְהִפָּגֵשׁ אִתְּךָ אָסוּר, יְפֵה-עֵינַיִם אָבִי אָסַר לִי לְטַיֵּל אִתְּךָ בִּשְׁנַיִם כִּי הֶחָצֵר סְגוּרָה עַל שַׁעַר וּבְרִיחַיִם אֲבוֹי, בִּגְלַל מַחֲלַת הַפֶּה וְהַטְּלָפַיִם. אֲבָל הַלֵּב לְךָ קוֹרֵא, קוֹרֵא, חַבִּיבִּי, אוֹי כִּי הַלֵּב אֶצְלִי הוּא מֶשֶׁק אִינְטֶנְסִיבִי. טַנְגּוֹ טַנְגּוֹ כְּפַר סַבָּא טַנְגּוֹ עָמֹק וּמִתְיַפֵּחַ... אִמָּא, הוֹ, אִמָּא וְאַבָּא, אוֹתִי פֹּה יְשַׁגֵּע הַיָּרֵחַ!

​יָרֵחַ שָׁט, מִן הֶחָלָב עוֹלֶה הַהֶבֶל, נַפְשִׁי יוֹצֵאת, אֲנִי אֶתְלֶה עַצְמִי עַל חֶבֶל... טַנְגּוֹ טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא טַנְגּוֹ עָמֹק וּמִתְיַפֵּחַ. שֵׁשׁ פָּרוֹת אֲנִי חוֹלֶבֶת שֵׁד אֶחָד אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹי, אֱמֹר, אֱמֹר לִי בֶּנִי: מַה נַּפְשִׁי רוֹצָה מִמֶּנִּי? אַתָּה לִי מֶלֶךְ וְאַבִּיר וְגַם דִּיקְטָטוֹר וּלְבָבִי לְךָ לוֹהֵט כְּאִינְקוּבָּטוֹר. קוֹלְךָ הָרַךְ אֶת לְבָבִי שׁוֹבֵר כַּשַּׁיִשׁ קוֹלְךָ הַדַּק וְהַמָּתוֹק כְּקוֹל הַתַּיִשׁ!

​ אֶל הַחֻפָּה קָחֵנִי, בֶּנִי, אֵין לִי כֹּחַ! שֶׁכְּבָר יִהְיֶה לָנוּ גַּם לוּל וְגַם אֶפְרוֹחַ...


טַנְגּוֹ טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא טַנְגּוֹ עָמֹק וּמִתְיַפֵּחַ... אִמָּא, הוֹ, אִמָּא וְאַבָּא, אוֹתִי פֹּה יְשַׁגֵּע הַיָּרֵחַ! אֲנִי אֶת בֶּנִי שׁוּב אֶקַּח עַל הַיָּדַיִם וַאֲנַשֵּׁק לוֹ אֶת הַפֶּה וְהַטְּלָפַיִם. טַנְגּוֹ, הָהּ, טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא.

הדוברת בשיר היא אפוא רפתנית חמת-מזג, שנשמתה בוערת מתוך תשוקה לגבר ("גבר" תרתי-משמע, שהרי נזכרים כאן גם ה"לול" ו"האפרוחים" שאליהם היא מייחלת). למעשה, היא בת-דמותה האיכָּרית ופשוטת-ההליכות של יוליה האצילית ועדינת-הנפש ממחזהו של שייקספיר, שאביה ומשפחתה לא הִרשו לה להתקרב אל רומיאו לבית מונטגיו עקב השתייכותו לבית-אב עוין.


ואולם, התנגדותו של האב בשיר שלפנינו אינה נובעת לכאורה מרצונו לשמור על תומתה של בִּתו, או מתוך שאיפה להשיג חתן מוצלח וראוי יותר. בניגוד לנהוג בפזמונים ה"תימניים" של אלתרמן (כגון "מרים ושמעון" או "בכרם תימן", שבהם אין האב מוכן לתת לבִתו רשות להיפגש עם מחזרהּ), בשיר שלפנינו שבר אלתרמן את כל מוסכמותיו של סיפור האהבה האסור, הנתקל בהתנגדות המשפחה. הוא הציג כאן לפנינו רומן שאינו יכול להתממש לא בגלל גורמים אנושיים, אלא בגלל נגיפי מגפה, העומדים כטריז בין האוהבים ("הֶחָצֵר סְגוּרָה עַל שַׁעַר וּבְרִיחַיִם / אֲבוֹי, בִּגְלַל מַחֲלַת הַפֶּה וְהַטְּלָפַיִם"). לכאורה רק בגלל המגפה אין ה"כלה" יכולה לממש את תשוקותיה לאלתַר.


חצרו של האב אמנם סגורה ומסוגרת, אך אורו של הירח, סמל האהבה הלוּנָטית, חודר אליה ומשגע את הכלבים הקורעים את השרשרת כדי לתת דרור ליצריהם הגועשים. גם הצעירה המאוהבת מתקשה להיות אסורה (תרתי-משמע), והיא מבקשת לנתק שלשלאות ואפסרים. ניכּר שבת-הכפר החסונה ואמיצת-הזרועות, הנושאת את השיר "טנגו כפר סבא", לא תוכל להישאר ימים רבים בתוך גבולות ומגבלות, סגורה מאחורי מנעול ובריח. הדחפים הליבִּידינליים שלה גוברים על החשש מפני סכנת ההידבקות.


בסוף השיר , צעירה זו הנשרפת בלהט אש אהבתה, מתארת את עצמה (בהיפוך מִגדרי משעשע) כמי שמסוגלת לשאת את בעלה "התיש" בזרועותיה – כעין קריקטורה של מוטיב ה-Il pastor fido – "הרועה הנאמן" מן "הברית הישנה" ומן "הבּרית החדשה" (בָּבוּאה נמוכה ומנמיכה של משה, [או ישו] הנושא את הגדי על כתפיו). ואם תרצו, זוהי קריקטורה של אותן קריקטורות המתארות את החתן נושא את כלתו מעל מפתן ביתם החדש (וכאן, מתוך היפוך מִגדרי הומוריסטי, הצעירה בריאת-הבשר היא-היא העומסת על כפיה את הגבר, המדומה לבהמה דקה).

שלושה סולמות-צלילים צורמים לכל הפחות הכניס אלתרמן לפזמון שלפנינו: האחד הוא מיזוגו של ריקוד ה"טנגו" הסלוני – הקל והרומנטי – עם ההוויה האיכָּרית כִּבדת-המגפיים של המושבה הארץ-ישראלית המתבוססת בבוץ והמוקפת בקולות נהימה העולים מן הדירים, הרפתות והאוּרוות.


הסולם השני, העומד גם הוא בסימן הדיסוננס, קשור למיזוגו של שיר על מושבה ארץ-ישראלית (ובו רפתנית עזת זרועות ויצרים, שאינה דומה כלל לבת-ישראל מן הנוסח הישן) עם מוטיבים הלקוחים מפזמוני יידיש ומסיפורים הוויי על יהודי הגולה. הנה, לטוביה החולב, גיבורו של שלום עליכם, יש שש בנות, ואילו בת המושבה המיוחמת שבשיר "טנגו כפר סבא" חולבת שש פרות. ביאליק כתב ב"שירי העם" העיירתיים שלו על שש בנות ("פלוני יש לו") ועל גבר אהוב וחתן מיוחל הדומה לשֵׁד ("בין נהר פרת ונהר חידקל"), ואילו לרפתנית הצעירה בשיר שלפנינו יש שש פרות ואהוב שכמוהו כשֵׁד ("שֵׁשׁ פָּרוֹת אֲנִי חוֹלֶבֶת / שֵׁד אֶחָד אֲנִי אוֹהֶבֶת").


הצרימה השלישית קשורה במיזוגם של המושבה הארץ-ישראלית הפרובינציאלית ושל המחזאות השייקספירית, פסגתה הבלתי מעורערת של הדרמטורגיה העולמית, המוצגת בבירות העולם המעטירות. ב"טנגו כפר סבא" יש קולאז' מרהיב של מוטיבים ותמונות מהמחזות "רומיאו ויוליה" ו"אילוף הסוררת" (שבהם האב מתנגד לנישואי בִּתו), מהמחזה "חלום ליל קיץ" (שבּוֹ הגיבורה היפה מתאהבת בחמוֹר לאורו המשגע של הירח, וכאן היא מתאהבת לאור הירח ב"תיש"). אלתרמן, שהוא בעיני רבים גדול מתרגמיו של שייקספיר לעברית, הכיר את כל מחזות שייקספיר ורמז להם תכופות ביצירתו לסוגיהָ ולתקופותיה.


בפזמון שלפנינו, כבמחזותיו של שייקספיר "אותלו" ו"הסערה", יש אמירות בֶּסטיאליות רבות, המדמות את האדם לבעלי-החיים שבחצרו. ויש בו, בפזמון שלפנינו, גם הדים רחוקים מן המערכה הראשונה של "יוּליוס קיסר", שבּהּ מתואר העולם חסר הרסן שאיבד את עשתונותיו ונעשה חייתי ופרוע בעקבות אָבדן המנהיגוּת (גם ביאליק וגם אלתרמן היטיבו לתרגם לעברית את נאום קסקא שבתמונה השלישית של המערכה הראשונה, שורות 60 – 81, המתאר את הכאוס הבֶּסטיאלי המשתרר בעולם חסר גבולות ומגבלות).


התיאור הבֶּסטיאלי של המחזה השייקספירי חֵלחל גם ליצירתו הגדולה של אלתרמן "שירי מכות מצרים" (1945), שחוּבּרה כשנה לפני הפזמון הקל וההומוריסטי "טנגו כפר סבא". בשיר "ערוב", הרביעי בין שירי המכות של כיצירה ה"קנונית", תיאר אלתרמן את העולם היוצא מדעתו ומכליו, מתפרק לגורמיו ונעשה חייתי ופרוק-רסן:

דָּרַך טוֹרֵף בָּעִיר! מֵחָח נִתְלַשׁ הַפָּר

וּקְרוּעַ נְחִירָיו הוּא גָּח וְקַד וְקָם.

עַל שְׁחוֹר עוֹרוֹ הַדָּם – כָּאֵש עַל הַפֶּחָם.

כְּלָבִים אוֹבְדֵי בִּינָה חוֹרְגִים מִן הַקּוֹלָר [...]

וַיִּזְדַּקְּפוּ סוּסִים עַל שְׁתַּיִם כִּבְמָחוֹל.

וּמוֹסֵרוֹת נִתְּקוּ וּבְהִי הַכֹּל גֻּלְגַּל.


הפזמון הקל "טנגו כפר סבא" נכתב כמובן במודוס "נמוך" ובנימה הומוריסטית, אך מצויים בו אותם מוטיבים עצמם: הבהמות הגועות ברפת והכלבים הקורעים את הרצועה מתוך טירוף הדעת. ביצירה ה"קנונית" הראה אלתרמן מה קורה כשהאדם מאבד את קלסתר פניו האנושי, והופך לחיה אל-אנושית. כמו ויליאם בטלר ייטס בשירו "The Second Coming" (1919) , הוא הראה את התבהמות האדם הנאנק תחת משטרים דורסניים שמנהיגיהם איבדו את כל ערכי המוסר שהם "מוֹתר האדם".


גם בפזמון ה"קל" שלפנינו, עם כל ההבדלים בינו לבין היצירה ה"קנונית", מתוארים בני-אדם שהפכו לבהמות: היא מרכיבה אותו על זרועותיה כאילו הייתה סוס או פרד, והוא, הגבר, מדומה כאמור לתיש (נזכיר כי התיש או הצפיר – caper בלע"ז – מתואר בספרות ובאמנות כבהמה קלה שטופת זימה, המבלה את ימיה ולילותיה בהנאות היצר). ולמעשה, לבן-זוג כזה משתוקקת הצעירה המיוחמת מן המושבה, שכבר חולמת על פרי בטן ומודה שהיא לוהטת כ"אינקובטור" להדגרת ביצים וכמו "משק אינטנסיבי" (ברי, אוצר המילים – הקולטורי והאגריקולטורי כאחד – של הרפתנית הצעירה שלפנינו לא היה זר לאלתרמן, שחזר ב-1932 מצרפת ובכיסו דיפלומה של אגרונום ומהנדס חקלאי).


כלאחר יד וכבלי משים שִׁרבב אלתרמן למונולוג של בת המושבה חידה מבודחת הנוגעת להחלטתו של האב לסגור את המשק שלו מאחורי שער ובריח. נשאלת השאלה: מה הקשר בין הסגר שהטיל האב על חצרו לבין יחסיה הרומנטיים של בִּתו עם בחיר לִבָּהּ? האם סוגר האב את חצר המשק מחשש פן יידבק הבחור בנגיפיה של מחלת הפה והטלפיים המשתוללת בחצרו? האם חושש האב שהבחור, המדומה לתיש, ידביק את בתו במחלת הפה והטלפיים? את החידה הלא-פתורה הזאת משאיר אלתרמן לדמיונו של קהל הקוראים והמאזינים.


ומאחר ששתי האפשרויות שמנינו כאן אינן סבירות, שהרי האב אינו מתייחס כלל אל הגבר המחזר אחר בִּתו, נשארת אפשרות שלישית, כל עניין מחלת הפה והטלפיים אינו אלא תירוץ של האב להשאיר את בתו עזת-היצר והסוררת מאחורי סורג ובריח!

ולסיום, הערה מתודולוגית: חוקרים אחדים שעסקו בשיר זה קשרו בינו לבין אירוע קונקרטי שאירע בכפר סבא. הללו אף הצליחו להעלות פרטים "מדויקים" על אותו Lord Capulet כפר סבאי שאסר על בִּתו יוליה (שבעצם נקראה "מרים", או שמא נכתב השיר על אחותה הצעירה ששמה "שרה") להתרועע עם משה, עריק מצבא אנדרס שנתגלגל למשק שהחזיק האב בכפר סבא. פרשני השיר אף גוללו מסכת של אירועים טרגיים שפקדו את המשפחה שנים לאחר שהשיר נכתב, ואחד מהם מצא במילים "טַנְגּוֹ עָמֹק וּמִתְיַפֵּחַ" רמז נבואי לטרגדיה (שעתידה הייתה להתרחש בעתיד הסמוי מן העין). פרשן שני הביע את תמיהתו על שאלתרמן קרא למושא תשוקתה של הרפתנית מכפר-סבא בשם "בֶּני" בעוד שלמעשה קראו לו "משה".


חשיפת נקודות זיקה בין גיבורים ספרותיים לבין דמויות חוץ-ספרותיות היא כידוע מֶתודה פרשנית התורמת לפעמים תרומת-מה להבנת היצירה ועולמה, וזאת בתנאי שהדמות הספרותית שבמסכה היא דמות ידועה, ולא דמות אלמונית שאינה מוּכּרת לרוב הקוראים. כשמדובר בחשיפת הסוואתה הספרותית של דמות ידועה, הקורא יכול להפעיל את הידע החוץ-ספרותי העומד לרשותו ולהשוותו עם הטקסט, ממש כשם שכל פרשן יכול להפעיל את הידע החוץ-ספרותי העומד לרשותו בהיפגשו עם סמל או עם מטפורה או עם כל חידה ספרותית הנקרית בדרכו.


ואולם, במקרה שלפנינו מדובר בסך-הכול בהשערה-על-גבי-השערה, שאין לה אחיזה של ממש. מתברר שאפילו בני המשפחה האלמונית-למדיי, שעליה כתב אלתרמן לכאורה את השיר, כלל לא ידעו ששיר זה נכתב על בת משפחתם, וגם היום אין הם משוכנעים שהשמועות האלה נכונות. החוקרים אפילו מודים שהם מתלבטים אם מדובר בבת הבכורה או בבת הצעירה (כאילו יש לעובדה זו חשיבות כלשהי להבנת השיר); והאירועים הטרגיים שאירעו כאמור שנים אחדות לאחר ש"טנגו כפר סבא" נכתב ובוצע, מה להם ולהבנת השיר? והאם לא ברור לכל בר-בי-רב שהכרעותיו של משורר אם לקרוא לבחור "משה" או "בֶּני" נובעות משיקולי חריזה ומשקל?!

ואף זאת: חוקרים המצויים ביצירת אלתרמן ומכירים את המסמכים החוץ-ספרותיים המקיפים אותה יודעים אל נכון שגם כאשר ביסס המשורר מפעם לפעם את דבריו על מקרה קונקרטי כלשהו, הוא נאחז בו כדי להפיק ממנו לקח כללי בעל אופי סמלי או ארכיטיפי. נתונים כגון שמהּ של הרפתנית מכפר סבא וסיפורים על כל מה שאירע למשפחתה שנים לאחר שחוּבּר השיר הם נתונים החשובים אולי לכותבי תולדותיהן של מושבות השרון ולמתעדי ההגנה על ביטחון מתיישביהן, אך האם יש בהם תועלת כלשהי להבנת השיר שלפנינו?!


יתר על כן: אילו חשב אלתרמן שמישהו עתיד לקשר את שירו "טנגו כפר סבא" לאדם ספציפי, זה או אחר, הוא לא היה מציג את הרפתנית הצעירה (שאותה לא הכיר ואת פניה לא ראה מעולם) באור כה מגחיך ומעליב. גישתו של המשורר הייתה תמיד גישה נאצלת שאינה מלבינה פניו של אדם ברבים, ואיגרותיו מעידות שהוא מעולם לא התעניין באותם דברי רכילות שהתגלגלו לשולחנו מפעם לפעם.


דומני שאילו קרא אלתרמן את "העוּבדות הבדוקות" שהעלו אותם חוקרים שטרחו לציין ללא היסוס את שמה המדויק של הרפתנית המיוחמת מכפר סבא, שאת דיוקנה הקריקטורי העלה כביכול בשירו, מבלי להבין מה הם עושים ולמי הן מועילים, הוא היה מחייך חיוך מריר, ומתרה בהם במילותיו של אחד-העם: "לא זה הדרך!".



פוסטים קשורים

הצג הכול