Father's footsteps.jpg

מדף הספרים העגנוני מתעשר מדי שנה בספרים חדשים – ספרי מחקר, עיון וביקורת. ובדין, עגנון הוא מגדולי היוצרים בתרבות העברית והיחיד לפי שעה שזכה ב"פרס נובל" לספרות. סיפוריו כלולים בתכנית החובה של כל תלמיד בישראל.


אף-על-פי-כן, אין על יצירת עגנון ולוּ ספר אחד העוסק במקורות ההשראה שלו – בהשפעתה של הספרות העברית ושל ספרות העולם על יצירתו. ומדוע? עגנון לא נהג לחשוף את מקורותיו והתכחש להשערותיהם של מבקריו בנושא מקורות ההשפעה וההשראה. ידועה אמירתו שהוא מעולם לא קרא את קפקא, חוץ מאשר את סיפורו "הגלגול", וכשטענו כנגדו שספרי קפקא מצויים בביתו הוא ענה שרק רעייתו קוראת בהם.


בנאומו בטקס קבלת "פרס נובל" טען שהכתבים המאוחרים ביותר שהשפיעו עליו היו כתבי רמב"ם. עגנון סיפר, דרך משל, שרבניצקי – שותפו וידידו הקרוב של ביאליק – טען באוזניו כי אין בסיפוריו שמץ של השפעה ביאליקאית. בספר בעקבי האב (2020), כלולים תריסר ניתוחים טקסטואליים המוכיחים שהשפעת ביאליק על הסופר הצעיר, הייתה רבה מהמשוער, אף-על-פי שעגנון התכחש לה וכָפַר בה. הספר בעקבי האב מראה שספרות גדולה אינה נולדת בחלל הריק, בחינת "יש מאין", ושגם ליצירה מקורית בתכלית יש מקורות. ספר זה ממלא משבצת חסרה בחקר עגנון ופותח פתח לדיון מחודש ביצירתו.

איור: שירה לימון .                            עיצוב: מאיה גלפמן