When we met first (Sonnet 36) / Elizabeth Barret Browning

When we met first (Sonnet XXXVI)

Elizabeth Barret Browning


When we met first and loved, I did not build

Upon the event with marble. Could it mean

To last, a love set pendulous between

Sorrow and sorrow? Nay, I rather thrilled,

Distrusting every light that seemed to gild

The onward path, and feared to overlean

A finger even. And, though I have grown serene

And strong since then, I think that God has willed


A still renewable fear . . . O love, O troth . . .

Lest these enclasped hands should never hold,

This mutual kiss drop down between us both

As an unowned thing, once the lips being cold.

And Love, be false! if he, to keep one oath,

Must lose one joy, by his life's star foretold.


סונטה 36 מן הפורטוגזיות / אליזבת בארט בראונינג


כְּשֶׁפָּרְחָה אַהֲבָתֵנוּ לֹא בָּנִיתִי

אַרְמוֹן שֶׁל שַׁיֵש; רַק תָּהֹה תָּהִיתִי

אִם אַהֲבַת-תַּּהְפּוּכוֹת אָכֵן תִּשְׂרֹד

בֵּין כְּאֵב לִכְאֵב. בְּגִיל מוּטָב לִרְעֹד.

אִם עַל דַּרְכִּי גַּחֶלֶת אוֹר תָּהֵל

לֹא אַאֲמִין כְּלָל. בָּהּ לֹא אֶאֱחֹז

וְאִם בְּמַהֲלָךְ הַזְּמַן יֻצַּק בִּי עֹז

יְהֵא זֶה בְּעֵינַי רְצוֹן הָאֵל.


וּמִתְעוֹרֵר שׁוּב הֶחָשָׁשׁ... אָהוּב יָקָר

פֶּן בְּיָדֵינוּ לֹא נוּכַל הַחְזֵק

וּנְשִׁיקָתֵנוּ בֵּינֵיהֶן תִּפֹּל, תַּחְלִיק

כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ וְהוּא כְּבָר קַר.

לֹא אַהֲבָה הִיא אִם בַּעֲדִי יַזִּיק

הוּא לַמַּזָּל שֶׁמִּמָּרוֹם אֵלָיו יֻגַּר.


תרגום: זיוה שמיר



פוסטים קשורים

הצג הכול

La Lune offensée / Charles Baudelaire

La Lune offensée Charles Baudelaire Ô Lune qu'adoraient discrétement nos pères, Du haut des pays bleus où, radieux sérail Les astres vont te suivre en pimpant attirail, Ma vieille Cynthia, lampe de no

Horreur sympathique / Charles Baudelaire

Horreur sympathique Charles Baudelaire De ce ciel bizarre et livide, Tourmenté comme ton destin, Quels pensers dans ton âme vide Descendent? réponds, libertin. — Insatiablement avide De l'obscur et de

La Fin de la Journée / Charles Baudelaire

La Fin de la Journée Charles Baudelaire Sous une lumière blafarde Court, danse et se tord sans raison La Vie, impudente et criarde. Aussi, sitôt qu'à l'horizon La nuit voluptueuse monte, Apaisant tout