When we met first (Sonnet 36) / Elizabeth Barret Browning

When we met first (Sonnet XXXVI)

Elizabeth Barret Browning


When we met first and loved, I did not build

Upon the event with marble. Could it mean

To last, a love set pendulous between

Sorrow and sorrow? Nay, I rather thrilled,

Distrusting every light that seemed to gild

The onward path, and feared to overlean

A finger even. And, though I have grown serene

And strong since then, I think that God has willed


A still renewable fear . . . O love, O troth . . .

Lest these enclasped hands should never hold,

This mutual kiss drop down between us both

As an unowned thing, once the lips being cold.

And Love, be false! if he, to keep one oath,

Must lose one joy, by his life's star foretold.


סונטה 36 מן הפורטוגזיות / אליזבת בארט בראונינג


כְּשֶׁפָּרְחָה אַהֲבָתֵנוּ לֹא בָּנִיתִי

אַרְמוֹן שֶׁל שַׁיֵש; רַק תָּהֹה תָּהִיתִי

אִם אַהֲבַת-תַּּהְפּוּכוֹת אָכֵן תִּשְׂרֹד

בֵּין כְּאֵב לִכְאֵב. בְּגִיל מוּטָב לִרְעֹד.

אִם עַל דַּרְכִּי גַּחֶלֶת אוֹר תָּהֵל

לֹא אַאֲמִין כְּלָל. בָּהּ לֹא אֶאֱחֹז

וְאִם בְּמַהֲלָךְ הַזְּמַן יֻצַּק בִּי עֹז

יְהֵא זֶה בְּעֵינַי רְצוֹן הָאֵל.


וּמִתְעוֹרֵר שׁוּב הֶחָשָׁשׁ... אָהוּב יָקָר

פֶּן בְּיָדֵינוּ לֹא נוּכַל הַחְזֵק

וּנְשִׁיקָתֵנוּ בֵּינֵיהֶן תִּפֹּל, תַּחְלִיק

כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ וְהוּא כְּבָר קַר.

לֹא אַהֲבָה הִיא אִם בַּעֲדִי יַזִּיק

הוּא לַמַּזָּל שֶׁמִּמָּרוֹם אֵלָיו יֻגַּר.


תרגום: זיוה שמיר



פוסטים קשורים

הצג הכול

Bialik's Stories from Texture to Context (Lecture circa 1998) (possible errors in text due to conversion from old files) My topic - Bialik's stories from texture to context - is a condensation of a 30